התנגשות באוטובוס

פסק דין זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט א. טננבוים) בתיק תד' 3141/04, מיום 6.4.05 בגדרו הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע העבירות הבאות: גרימת נזק לרכוש או לאדם, רשלנות, סטייה מנתיב וחבלה של ממש. העונש אשר הושת על המערער הוא: 15 חודשי פסילה בפועל, בניכוי חודשיים של פסילה מנהלית; קנס כספי בסך 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו; ו- 3 חודשי פסילה על תנאי למשך שלוש שנים. לפי עובדות כתב האישום, בתאריך 2.9.04, בסמוך לשעה 20:00 נהג המערער ברכבו בכביש 60 באזור שיפוט ירושלים מכיוון ירושלים לביתר עילית. בהגיעו בין מחסות המנהרות לבין המנהרה הראשונה, נהג המערער ברשלנות כאשר סטה למסלול הנגדי והתנגש ברכב אוטובוס ציבורי זעיר אשר נסע בכיוון הנגדי לכיוון נסיעתו. רשלנות המערער התבטאה בכך שהוא סטה ללא סיבה סבירה ועל ידי כך גרם לתאונת הדרכים בה נחבלו בגופם המערער, המתלונן נהג האוטובוס ושלושה עשר נוסעים באוטובוס, כאשר לארבעה מהם נגרמו חבלות של ממש, לשלושה נגרם שבר בכתף ולאחד מהם שבר בכף היד, וכלי הרכב המעורבים ניזוקו. 3. המערער מנמק את ערעורו בכך שלא נשלח בוחן משטרתי "רציני" כלשונו, אף שהיו במקום פצועים רבים, ולדידו, מחדל זה לבדו מספיק להביא לזיכויו של המערער. כן, לטענתו, עדויות נוסעי האוטובוס הזעיר היו מתואמות "להפליא", בניגוד לקביעת בית המשפט שהן אמינות עליו ואינן מתואמות. הוא הוסיף, כי לא היה מקום לקביעה העובדתית שרכב המערער הוזז מהמקום. באשר לעונש, המערער מבקש להקל בעונשו, במידה ובית המשפט ידחה את הערעור על ההרשעה, מהנימוקים הבאים: מדובר בעונש חמור, בעיקר ככל שהדבר נוגע לאורך תקופת הפסילה; אין לו הרשעות קודמות, אף שאיננו נהג חדש; כמעט כל הפצועים סובלים מפציעות קלות. 4. בא כוח המשיבה מבקש לדחות את הערעור, ולהלן נימוקיו: לעניין אי הזמנת בוחן משטרתי, בית המשפט קמא התייחס לנושא ואף ציין שטוב היה אילו יצא בוחן למקום, אך משאבי המשטרה המצומצמים אינם מאפשרים זאת. במקרה זה הוזז רכב המערער כך שגם אם בוחן היה יוצא למקום הוא לא יכול היה לקבוע אם רכבו סטה. בנוסף, מעדותו של המערער עצמו במשטרה עולה כי הוא מאשר שסטה מנתיבו ובבית המשפט סיפר לראשונה שהאוטובוס הוא אשר סטה לכיוונו והתנגש בו. בית המשפט הסיק את סטיית המערער ממיקום הפגיעה ברכב האחר, הוא הגלגל האחורי השמאלי. באשר לטענה של תיאום עדויות, בא כוח המשיבה מבקש שלא להתערב בה, מאחר ובית המשפט קמא שמע וראה והתרשם באופן בלתי אמצעי מהעדויות, ומשכך, הרי שמדובר בממצאים עובדתיים והתרשמות מעדים. ובאשר לפציעות - לא מדובר בפציעות קלות, אלא בחמורות ביותר, כפי שהוזכר בכתב האישום. באשר לעונש, טען בא כוח המשיבה כי אין מקום להתערבות, וכי העונש אף חורג לקולא. המערער הורשע בשתי עבירות תוספת, והתביעה ביקשה עונש של פסילה שלא תפחת משנתיים, אך בית המשפט בחר להקל. 5. בהכרעת דינו, עונה בית המשפט קמא על כל טענותיו של המערער אחת לאחת. בית המשפט קמא בחן את העדויות וכלל הראיות שהובאו בפניו. הוא דחה את גרסת המערער בהיותה בלתי סבירה. המערער טען שהוא: "סונוור על ידי הרכב שהגיע ממול, איבד את השליטה או את הראייה ואיננו זוכר בדיוק איך אירעה התאונה. מעדותו במשטרה ניתן היה ללמוד כי עבר את הפס הלבן לנתיב הרכב המעורב. אולם לפני פלפל סנגורו לומר שלא זאת היתה כוונתו" (עמ' 15 להכרעת הדין, ש' 15- 18). בית המשפט מוסיף וקובע, כי באף מקום במשטרה לא טען המערער שהתאונה היתה בנתיבו הוא, ובמעמד מתן עדותו "אמר בשפה רפה ולא נראה לי שגם הוא עצמו מאמין לכך" (שם, ש' 20). בית המשפט מצא סימנים נוספים לאשמתו של המערער: עצם הפגיעה בגלגל שמאלי אחורי של הרכב האחר מלמדת שהמערער הוא אשר סטה ולא הרכב האחר, כי אילו המצב היה כפי שהמערער מתאר, ההתנגשות היתה מתרחשת "בחזית או לכל הפחות בחזית השמאלית של רכבם". 6. לדעתי, מוטב היה כי ערעור זה לא היה מוגש. בעיקרו הוא עובדתי ונוגע למהימנות שבית המשפט קמא נתן לעדי התביעה. עיננו הרואות, בית המשפט קמא העדיף את גרסת עדי התביעה על גרסת המערער אשר נדחתה בהיותה בלתי סבירה, ואף נגועה בשינוי גרסה. בית המשפט קמא התייחס לכל טענותיו של המערער ונתן תשובות מספקות, כך שבצדק הרשיעו. ערכאת הערעור איננה מתערבת בקביעות עובדתיות על בסיס ממצאי מהימנות, כל עוד לא מצביע המערער על נימוק כבד משקל המצדיק זאת. לא מצאתי בטענותיו של המערער נימוק כגון דא. באשר לטענות נגד גזר הדין, צודק בא כוח המשיבה, שהעונש הנו ראוי וסביר בנסיבות העניין. חומרת העונש נגזרת מחומרת העבירות בהן הורשע המערער. לא היה מקום לטענה שכאילו הפציעות אשר נגרמו לנוסעים היו פציעות קלות. מדובר בשברים לא מעטים ואין לזלזל בכך. 7. בשולי פסק הדין אעיר כי טוב היה עושה בא כוח המערער לו היה מדקדק בפרטים המיוחסים לעובדות האירוע. העובדות צריכות להיות בהתאם לכתב האישום ולהכרעת הדין, ואין לשנות מהן. כתב האישום וקביעת בית המשפט מצביעים על כך שרכב המערער הוא אשר סטה ולא הרכב האחר! 8. הערעור נדחה. המערער יפקיד את רישיונו עד יום 15.1.06, וישלם את הקנס בתנאים אשר קבע בית המשפט החל מיום 1.2.06. התנגשותאוטובוס