פסק דין בפניי ערעור על גזר דינו של בימ"ש השלום לתעבורה - עכו (כב' השופט י. בכר) בתיק ת.פ. 7416/04 מיום 14.10.04. הערעור הוגש כנגד קולת העונש. המשיב הורשע על פי הודאתו בנהיגה במשאית, ביום 29.09.04, שהובילה מטען במשקל כולל של 45,220 ק"ג בעוד שהמשקל המותר על פי הפקודה הינו 34,000 ק"ג. בגין האמור לעיל, הורשע המשיב על-פי הודאתו בעבירה בניגוד לסעיף 85(א)(5) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. בימ"ש קמא גזר על המשיב את העונשים הבאים: א. 20 ימי פסילה בפועל. ב. קנס של 1,400 ₪ לתשלום ב-5 תשלומים. ג. פסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים והתנאי שהמשיב לא יעבור את אחת העבירות המנויות בתוספת הראשונה ו/או השניה לפקודת התעבורה ויורשע בה. ב"כ המערערת טענה כי שגה בימ"ש קמא כאשר נמנע מלהשית על המשיב עונש פסילה בפועל ומותנה לתקופות קצרות וקנס כספי נמוך. כמו כן, הפנתה ב"כ המערערת להרשעותיו הקודמות של המשיב, הכוללות, 107 הרשעות, מתוכן 42 הרשעות בעבירה בה הורשע בתיק זה, וטענה, כי לא היה בקנסות אשר הוטלו עליו בעבר, כדי להרתיעו מלהמשיך לבצע את אותה עבירה, שוב ושוב. ב"כ המשיב טען כי קשיים ראיתיים הם אלה אשר הביאו את ביהמ"ש קמא להטיל על המשיב את העונשים, כמצויין לעיל. כמו כן טען ב"כ המשיב כי תחילת ההליך בפני ביהמ"ש קמא היתה בעקבות בקשה לפסילה מינהלית, וכי לדבריו "היה שם הסדר שבית המשפט יקל בעונשו לאור הנסיבות והראיות בתיק. אני יצאתי מהדיון לפני כן, והשארתי לבית המשפט טיעונים בכתב ובית המשפט יתחשב בו". לנוכח דברי ב"כ המשיב, החלטתי שלא ליתן פסק דין בסמוך לאחר שמיעת הערעור, אלא, לאפשר לבאת כח המערערת לבחון את טענותיו של ב"כ המשיב. ביום 30.12.04 הוגשה בפניי מטעם ב"כ המשיב "בקשה להצגת ראיה והודעה לבית המשפט" לה צורף מסמך בחתימת ידו של תובע משטרתי במשרד תביעות - תעבורה גליל של משטרת ישראל, רס"ם אמל סאד ובו צויינו בין היתר הדברים הבאים: "2. הסניגור פנה אליי ביקש לפתוח תיק ולסיימו בקנס ופסילה על תנאי, אני לא הסכמתי וזאת לאור עברו המכביד של הנהג ולאור חומרת העבירה, משקל יתר. 3. בית המשפט הוא זה שהציע לסניגור לסיים התיק ללא פסילה. הדבר אינו מחייב אותי כתובע כי מראש הבעתי את עמדתי הסניגור ידע שאיני מסכים לסיים התיק ללא פסילה בפועל". בתגובה, ב"כ המערערת לא התנגדה להגשת מכתבו של התובע בבימ"ש קמא, ואולם, חזרה וציינה כי בפועל, לא נערך כל הסדר טיעון וביקשה להדגיש כדלקמן: "הסדר טיעון מתבצע בין התביעה לנאשם וב"כ אין ולא יכול להיות הסדר טיעון בין בית המשפט לבין הנאשם. בית משפט יכול להביע את עמדתו בעניין הענישה הראויה, כפי שהיא באה לביטוי בגזר הדין - ועל כך בדיוק הערעור שבפנינו". דין הערעור להתקבל. מספרן הרב של הרשעותיו הקודמות של המשיב בכלל ומספרן הרב של ההרשעות בעבירה בה הורשע בפרט, יש בהן כדי ללמד על זלזול בוטה בהוראות החוק. לא בכדי הוגבל המשקל המותר להובלה במשאית, וזאת לנוכח הסכנה הטמונה בנהיגת משאית במשקל יתר. יש בנהיגת משאית במשקל יתר כדי להגביל את יכולת שליטת הנהג במשאית, ולהוות עקב כך, סכנה לכלל הנוהגים בדרך ולציבור הולכי הרגל. אין ספק כי המשיב שבפניי אינו מפנים את חומרת העבירה אותה הוא שב לבצע, שוב ושוב, עשרות פעמים. על כן, דעתי שונה מדעת ביהמ"ש קמא באשר לעונש שמן הראוי היה על ביהמ"ש קמא להטיל על המשיב. אני סבור כי מן הראוי היה להטיל על המשיב עונשים משמעותיים יותר, אשר יהא בהם כדי לבטא את החומרה שיש לראות בנהיגת משאית במשקל יתר בכלל, ובפרט על המשיב שבפניי, לנוכח הרשעותיו הרבות הקודמות. איני מתעלם מן האמור במכתבו של התובע המשטרתי שהוצג בפניי מאוחר יותר. מטעם זה, וגם משום שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, אני סבור, כאמור, כי יש לקבל את הערעור, ואולם, באופן חריג, תהא התערבות זו מתונה מהנדרש בנסיבות העניין. נראה כי דווקא במקרה זה, עונש הפסילה הינו העונש היעיל ביותר והמתאים ביותר להשית על המשיב . על כן, אני מחליט להתערב בעונש אשר נגזר על המשיב בערכאה הראשונה, וזאת כדלקמן: א. אני פוסל את המשיב מלקבל ו/או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים, בניכוי 20 ימי הפסילה אשר הוטלו עליו בבימ"ש קמא. ב. הקנס הכספי יעמוד על סך של 2,800 ₪ אשר ישולם ב- 4 תשלומים שווים ורצופים (בניכוי 1,400 ₪ אשר נגזרו עליו בבימ"ש קמא) החל מיום 01.02.05. יתר חלקי גזר דינו של בימ"ש קמא ישארו בעינם. על המשיב להפקיד את רישיון הנהיגה שברשותו, עד לא יאוחר מיום 02.02.05, במזכירות בית המשפט לתעבורה - בעכו. משאיתהובלות