דיון בהעדר הנאשם בבית משפט לתעבורה

פסק דין לפניי ערעור פלילי על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה חדרה (להלן: "בימ"ש קמא"). פסק הדין ניתן בהעדר ביום 2/5/07 על ידי כב' השופט מ. גינות בתיק ת 7006/07, בערעור זה תוקפת גם כן המערערת את החלטתו של בימ"ש קמא מיום 21/1/08 לפיה דחה את בקשתה לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר. לחלופין מוגש הערעור כנגד חומרת העונש. המערערת זומנה כדין לדיון שנקבע ליום 2/5/07, אך נעדרה ממנו ומכאן שבימ"ש קמא החליט לדון אותה בהיעדר. בהתאם לכתב האישום, המערערת נהגה ברכב ביום 20/1/07 בהיותה נהגת חדשה שטרם מלאו לה 21 שנים כשהיא מסיעה 3 נוסעים ובמושב הקדמי לא יושב מלווה וזאת בניגוד לסעיף 12א2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א- 1961. [יצוין שבכתב האישום צוין בטעות שמדובר בתקנה 12א2 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.] בימ"ש קמא גזר על המערערת את העונשים הבאים: קנס על סך 1,000 ₪, פסילה בפועל לשלושה חודשים בניכוי חודש פסילה מנהלית ופסילה על תנאי למשך 3 חודשים למשך שנתיים. ביום 20/1/08, הגישה המערערת בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר. בימ"ש קמא דחה את הבקשה מהנימוקים הבאים: הזמנת המערערת היתה כדין, המערערת לא ראתה לנכון להגיש בקשת דחייה וכמו כן, לא הצביעה על חשש לגרימת עיוות דין. לשם הכרעה בערעור עלי לדון בשתי השאלות הבאות: האחת, האם הרשעתה וגזירת דינה של המערערת בהיעדרה היו כדין? והשנייה, האם העונש שהוטל עליה חמור במידה שמצדיקה התערבות ערכאת הערעור? ביחס לשאלה הראשונה, הרי שהמערערת טענה שסיבת היעדרותה השתתפותה במכינה קדם צבאית בקריית גת וכי חשבה לתומה שאם לא תתייצב יקבע דיון חדש. ב"כ המערערת טוען שהכלל הנו שיש לדון אדם בפניו, מכאן שהוא מבקש להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא. ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור וטען שבמקרה דנן לא נגרם כל עיוות דין וכי הטעם שהעלתה המערערת אינו יכול להוות עיוות דין כלל ועיקר וכי היה בכוחה לבקש מהמפקדים שלה שחרור לשם הופעה בביהמ"ש. ובסוגיית עיוות הדין הוא הפנה לרע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793, (2003). לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ושמעתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי החלטתו של בימ"ש קמא לקיים את הדיון בהיעדר, בדין יסודה ונעשתה בהתאם לסעיף 240 (א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן, "החוק"). בימ"ש קמא בדק ומצא שהמערערת זומנה כדין ולכן דן אותה בהיעדר. כמו כן, ציין בימ"ש קמא בהחלטתו שבפני המערערת עמדו דרכים חלופיות בדמות הגשת בקשת דחייה ולגישתו, לא נגרם עיוות דין במיוחד לאור העובדה שהמערערת לא העלתה כל נימוק בעניין זה. נימוקיו של בימ"ש קמא בנסיבות העניין, מקובלים עלי ובדין יסודם. המערערת לא יכולה לעשות דין לעצמה ולהיעדר מבלי להגיש כל בקשה או הודעה מתאימה. עוד יצוין שהמערערת לא העלתה אף בפני כל טעם בשאלת החשש לגרימת עיוות דין. הנימוק לפיו נגרם למערערת עיוות דין באי השמעת קולה בבימ"ש קמא, הנו מוטעה ואינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק והגיונו, שכן גישה זו תביא למסקנה שבכל תיק של שפיטה בהיעדר יגרם עיוות דין ולא היא. פרשנות וגישה אחרת כפי שמציע ב"כ המערערת תרוקן מכל תוכן את הוראות החוק הנ"ל. במסגרת ערעור זה איני מוצא מקום להרחיב בשאלת עיוות הדין שכן ברי שהמקרה דנן אינו נופל בגדר מקרים אלו. באשר לטענת המערערת בעניין חומרת העונש שהוטל עליה, הרי שגם בעניין זה אינני מוצא כל מקום להתערבות. כידוע, הלכה מימים ימימה הנה שערכאת הערעור לא נוטה להתערב בנקל בעונש שנגזר בערכאה הדיונית וכי אפשרות ההתערבות מצומצמת למקרים חריגים בהם העונש שהוטל חורג באופן משמעותי מרמת הענישה הסבירה והמקובלת. בעניין זה ראו, ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, (2006) ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל, (1998). בענייננו העונש שהוטל אינו חמור ואינו חורג מהענישה המקובלת והסבירה בנסיבות המקרה דנן. המחוקק בחר להטיל על הנהגים הצעירים מגבלות שונות בכדי לצמצם את תאונות הדרכים ולהבטיח את שלומם עד כמה שאפשר. מכאן שהמסר שיש לשדר לנהגים הצעירים צריך להיות חד וברור ולפיו אי קיום הוראות החוק תביא עליהם ענישה שכוללת קנס ופסילה בפועל. לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בשאלה, שהעלה ב"כ המשיבה המלומד ולפיה האם הערעור הוגש במסגרת המועד הקבוע בחוק אם לאו. לאור כל האמור לעיל, דין הערעור להידחות. עיכוב הביצוע שניתן במסגרת בש 1264/08 מתבטל בזה. על המערערת לשלם את הקנס שהוטל עליה בבימ"ש קמא עד ליום 18.4.08. הרישיון יופקד באופן מיידי, במידה וטרם הופקד או באם הוחזר לידי המערערת בעקבות ההחלטה לעכב ביצוע גזה"ד. משפט פלילימשפט תעבורהדיוןפסק דין בהעדר (תעבורה)