כמה לוקח עורך דין על הכנת הסכם גירושין ?

1. בפני תביעה לשכ"ט עו"ד בעבור הכנת הסכם גירושין ובקשה לאישור הסכם גירושין ומתן גט בביה"ד הרבני. התביעה הוגשה בסדר דין מהיר לתשלום סך של 7,127 ₪. הנתבעים מכחישים כריתתו של הסכם שכ"ט, ועל כן, לא ביצעו לידי התובע כל תשלום שהוא. רקע עובדתי: 2. הנתבעים התייצבו במשרדו של התובע ברחוב ויצמן 105 בכפ"ס בחודש אוגוסט 2002. קודם לפגישה זו, נוהלה שיחה בין הנתבעת 1 לבין עו"ד ימיני שעבדה במשרדו של התובע. שבמסגרתה סיפרה הנתבעת 1 על ערעור היחסים בינה לבין בן זוגה. משהודע לה כי משרדו של התובע עורך הסכמי גירושין כאשר הדבר נעשה בהסכמת שני הצדדים, הופיעו שני הנתבעים במשרדו של התובע, וקיימו פגישה עם עו"ד ימיני לצורך עריכת הסכם הגירושין. לטענת הנתבעים פנייתם אל התובע נועדה לצורך התייעצות בלבד. 3. בפגישה שנערכה עם עו"ד ימיני, נשאלו הנתבעים לשאלות ומסרו פרטים שונים לצורך עריכת הסכם הגירושין. על פי עדותה של עו"ד ימיני, הסכימו למעשה הנתבעים על כל תנאי ההסכם, לרבות משמורת וימי הביקור של הבעל, כאשר רק שני עניינים נותרו במחלוקת ולבירור נוסף. בין שני עניינים אלה, היה נושא שיעור המזונות המדוייק ואופן חלוקת הרכוש ביניהם. באשר לשני עניינים אלה, סוכם עם הנתבעים על הדרך שבה הם מתכוונים להשלים את ההסכמה כדלקמן: באשר לצורך קביעת סכום המזונות המדוייק היה עליהם לבדוק את ההוצאות השוטפות של המשפחה בפועל, ובאשר לחלוקת הרכוש, היה עליהם להחליט מי מבני הזוג ירכוש את חלקו של האחר. לצורך בדיקת עניינים אלה, ביקשו ממנה הנתבעים שהות למסירת הפרטים, אולם, ביקשו כי תערך את טיוטת ההסכם על כל הפרטים שנמסרו. 4. בתום הפגישה, עלה נושא שכה"ט בגין עריכת הסכם הגירושין. לטענת התובע הודע לנתבעים מפי עו"ד ימיני כי שכה"ט הנהוג במשרד בגין עריכת הסכם גירושין, כולל בקשה משותפת למתן גט ולאישור הסכם הגירושין בבית דין רבני, הינו 1,000$ בתוספת מע"מ. בענין זה, ביקשו הנתבעים לשוחח עם התובע עצמו, ועל כן, נכנסו לחדרו, שוחחו עימו בענין ואף זכו להנחה. לאחר שיצאו מחדרו, הודיעו לעו"ד ימיני כי הגיעו להסכמה לגבי גובה שכ"ט, ביקשו כי ההסכם יערך ולאחר שתמסר להם טיוטה יוכלו לעיין בה בטרם יחתמו על ההסכם. לגירסת הנתבעים, תוכן הפגישה ואופיה היה שונה. לטענתם, הובהר בפגישה עם התובע כי מדובר בפגישת התייעצות ראשונית בלבד. בבואם הציגו תחילה את המקרה, ביקשו לברר מה תהיה עלות עריכת הסכם, ולאחר ששמעו את הפרטים הנ"ל, הודו לתובע ולעוה"ד עימה נפגשו, וביקשו לשמוע הצעות נוספות. לשאלתם המפורשת האם נדרש תשלום בגין פגישת יעוץ ראשונית, השיב התובע בשלילה. 5. אין מחלוקת כי לאחר שהנתבעים עזבו את המשרד, התגלע ביניהם סכסוך שבעקבותיו נוהל מאבק משפטי לענין הגירושין, ולבסופו של סכסוך נחתם הסכם גירושין ביניהם שאינו זהה להסכם שאותו הכין התובע. לפיכך, טוענים הנתבעים כי התובע לא יכול היה כלל לערוך הסכם כלשהו מכיון שבין הנתבעים לא היתה הסכמה במועד שבו נפגשו במשרדו של התובע, בין היתר על דרך חלוקת הרכוש ביניהם. עוד הם טוענים, כי ההסכם שערך התובע כביכול, הוא מסמך סטנדרטי שהתובע ערך סכמטית על בסיס פרטים שהיו במשרדו ולא על פי הסכמת הצדדים. רק בחלוף כ- 5 חודשים, ובינואר 2003, לאחר מאבק ממושך ביניהם, נחתם ההסכם הסופי. 6. לגרסת התובע הכינה עו"ד ימיני את ההסכם בהתאם לפרטים שנמסרו לה וזימנה את הנתבעים מס' פעמים למשרד לצורך חתימה על גבי המסמכים. כמו כן, נוצר קשר טלפוני עם הנתבעים לבירור העדר התייצבותם לחתימה, ואלה השיבו כי משיקולים השמורים עימם החליטו שלא לחתום על הסכם הגירושין, והבטיחו כי יסורו למשרד לצורך תשלום שכה"ט במלואו. ביום 27.8.02 נשלח מכתב התראה על ידי התובע אל הנתבעים ובו נדרשו הנתבעים ע"י התובע לבצע את התשלום המוסכם. במכתב הנ"ל, הביע התובע הסכמה לצרכי פשרה, לקבל שכ"ט נמוך מהמוסכם, וזאת נוכח העובדה כי בפועל לא נחתם ההסכם על ידי הצדדים. משדרישה זו לא נענתה על ידי הנתבעים, נשלח שוב ביום 11.3.03 מכתב דרישה אל הנתבעים. במכתב זה, מציין התובע כי קיים מס' שיחות טלפוניות עם הנתבעת 1 אשר נקבה כל פעם במועד אחר לתשלום החוב, אולם לא עמדה בכך. הנתבעים מצידם טענו כי התובע הודיע להם על קיום מסמכים שערך רק במהלך דצמבר 2002, שעה שהיו מופתעים מעצם הפניה, היו מעורבים בסכסוך שביניהם, והיו מיוצגים על ידי עו"ד אחרים. למרות זאת, ביקר הנתבע מס' 2 את התובע במשרדו, ועל אף שסבר כי לא היה על הנתבעים לשלם דבר, הביע הסכמתו לשלם סכום מסוים עבור פגישת התייעצות ראשונית, וזאת בכדי למנוע אי נעימות הכרוכה בנקיטת ההליכים על ידי התובע. להצעה זו סירב התובע. טענות הצדדים 7. התובע בסיכומיו הצביע על תמיכות שיש לגירסתו בנסיבות המקרה, בין היתר, בעובדה שההסכם שערך עבור הנתבעים לא היה הסכם סטנדרטי רגיל, כי אם כלל פרטים ספציפיים שבאו לו רק מפירוט שנתנו בפניו הנתבעים. פרטים אלה לא יכלו היו להמסר לו אלא אם מטרת מסירתם היתה עריכת הסכם גירושין בין הצדדים. אין הגיון בטענת הנתבעים, כי פנו רק ליעוץ ראשוני, שאחרת לא היה עורך עבורם הסכם גירושין על סמך דברים שלא נודעו בפניו. יתרה מזאת, לכל מכתבי הדרישה לא נתקבלו מכתבים אחרים במענה ואף לא הוכחש סכום החוב. כל שקיבל היו הבטחות בע"פ מטעם הנתבעת 2 שגם בהם לא עמדה. ב"כ הנתבעים מנגד הצביע על השוני הקיים בין ההסכם שערך התובע, לבין ההסכם הסופי אליו הגיעו הצדדים לאחר מאבק משפטי. אין חפיפה בין ההסכמים, ומכאן, שלא יכלו היו הנתבעים להגיע להסכם שעה שבאו בפני התובע כיון שאז התגלעה ביניהם מחלוקת. אז גם לא היו מגובשים בעצם ההסכמה, ולכן אף לא נחתם כל הסכם מצידם באותה עת. מוסיף וטוען ב"כ הנתבעים כי הלך הרוח של הנתבעים שעה שנכנסו למשרדו של התובע, היה אותו הלך רוח גם במהלך המו"מ עם התובע, וגם כשיצאו את המשרד. קרי, התיעצות ראשונית בלבד. את מחדלו של התובע לערוך הסכם שכ"ט בכתב יש לטענת ב"כ הנתבעים לזקוף לחובתו. הואיל ונטל להוכחת קיומו של הסכם שכ"ט חל על התובע, ואין בידו מסמך להציגו, יש לדחות את התביעה לטענתו בהעדר הוכחה. דיון 8. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב שאלת כריתתו של הסכם שכ"ט בעבור שירותים משפטיים. במבחן עדויות הצדדים אני מעדיפה גירסתו של התובע, והעדה מטעמו, הן לגבי המפגש, תוכנו והארועים לאחר מכן. אף הנתבעים מודים בקיום המפגש תוך ששניהם התייצבו במשרדו של התובע. לולא התכוונו שני הצדדים לבקש מהתובע כי יערוך הסכם גירושין, לא היו מתייצבים שניהם לצורך כך. לו אכן היתה מחלוקת אמיתית ביניהם באשר לעצם ההסכמה (שיכול ונוצרה לאחר מכן) לא היו מתיישבים למסירת פרטים לתובע ולעוה"ד ימיני מטעמו. ההסכם שערך התובע, כולל פרטים רבים, החורגים מפרטים שנמסרים במסגרת התייעצות. למשל: מועד תשלום דמי המזונות, פרטי דירת המגורים, מספר חשבון העו"ש של הצדדים וכיוצ"ב. תנא דמסייע למסקנה זו אני מוצאת דווקא בהשתלשלות העניינים במשרדו של התובע, שלא נסתרה. בתחילת המפגש נפגשו הצדדים עם עוה"ד ימיני לאחר שיחת הכרות עימה ופירוט תנאי ההסכם המבוקשים החלו בניהול מו"מ בענין שכה"ט בעבור עריכת ההסכם. לו היה מדובר רק בפגישת התייעצות, לא היה מקום לנהל מו"מ. די היה לנתבעים להסתפק במידע שמסרה עו"ד ימיני בדבר שכ"ט מקובל במשרדו של התובע, השווה ל- 1,000$ בתוספת מע"מ, אולם, הם לא הסתפקו בכך וביקשו לערוך שיחה עם התובע, ולראיה, לאחר אותה שיחה ניתנה להם הנחה על שכה"ט המקובל בסך של 1,000 ₪. זאת ועוד, לאחר שישבו הנתבעים בחדרו של התובע (דבר זה גם כן לא נסתר) חזרו אל עוה"ד ימיני, הודיעו לה כי הגיעו להסכמה לגבי גובה שכ"ט, וביקשו ממנה לערוך בעבורם טיוטת הסכם גירושין. אני מוצאת את עדותה של הגב' ימיני, בענין זה ובענין שתי נקודות המחלוקת שנותרו להשלמה ע"י הנתבעים, כמהימנה ביותר. לגבי שתי נקודות אלה, העידה, כאמור, שהנתבעים ביקשו להשאירם בצריך עיון לאחר שיבררו מספר נתונים הן לגבי ההוצאות השוטפות של המשפחה, והן לגבי זהותו של מי שירכוש את חלקו של האחר בדירה. מתוך כתב ההגנה או תצהיר הנתבע מס' 2, לא ניתן ללמוד מה היו חילוקי הדעות שנתגלעו בין הנתבעים לבין עצמם, אשר הובילו אותם למאבק משפטי. אולם, אין בכך ובין ההתחייבות לשאת בשכ"ט מוסכם לתובע כל קשר. אוסיף עוד ואציין, כי לא נסתרה גירסת התובע, באשר לאירועים לאחר שניתקו הנתבעים קשר עם משרדו. לא הוצג על ידי הנתבעים מכתב מענה לדרישותיו הכספיות של התובע. לא נסתרה הגירסה כי הנתבעת 1 הבטיחה להסדיר את החוב במועד כלשהו. יתרה מזו, הנתבע 2 הודה בכתב ההגנה, כי ביקר במשרדו של התובע בנסיון להסדיר את הענין. גם הסכמתו לשלם סכום מסוים עבור פגישת התייעצות ראשונית, לא יצאה אל הפועל ולא נשלח על ידו כל תשלום שהוא לתובע. 9. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי התובע הוכיח תביעתו בכל הקשור לכריתת הסכם שכ"ט בין הצדדים. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעים כי מחדלו של התובע להחתים את הצדדים על הסכם בכתב חייבת לבוא במניין השיקולים. אולם, בענין זה, לא טען אף ב"כ הנתבעים כי העדר הסכם בכתב, יש בו כדי להביא לדחיית התביעה גם אם הוכח הסכם בדרך אחרת. נכונה אני לאמץ את ההפניה אליה הפנה ב"כ הנתבעים והמאוזכרת בת.א. (י-ם) 3132/03 עו"ד קידר אורי נ' חן לירון שם הפנה כב' השופט פיינברג, בין היתר, למאמרו של פרופ' פרידמן, שכר טרחה ראוי לעו"ד (המשפט ב' 105). עפ"י גישתו של פרופ' פרידמן, עו"ד שלא דאג לעריכת הסכם יחוייב בתשלום הוצאות משפט בדבר שכ"ט אפילו זכה במשפט. סבורני, כי לו היה התובע במקרה דנן, דואג להחתים את הנתבעים על הסכם שכ"ט בכתב, לא היה נקלע לסכסוך מסוג זה המתברר בפני. יחד עם זאת, מששוכנעתי כי נכרת הסכם כנ"ל, וכי לאחר שנתגלעה בין הנתבעים לבין עצמם מחלוקת, ולא יכלו לחזור אל התובע על מנת לשכלל הסכם גירושין מוסכם, אין הם יכולים להיות מופטרים מהתחייבותם לתשלום. מחדל התובע בעריכת ההסכם בכתב, אם כך, יבוא רק במנין השיקול בדבר החיוב בהוצאות. הואיל ובמקרה דנן, ממילא לא היה התובע מיוצג, ולנוכח האמור לעיל, אינני פוסקת לו כל סכום בגין עגמת נפש או טירדה, ואף לא עושה צו להוצאות. לסיכום 10. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה, ומחייבת את הנתבעים לשלם לתובע סך של 5,627 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (12.6.03) ועד לתשלום בפועל. אין צו להוצאות.עורך דיןחוזהגירושיןהסכם גירושיןשאלות משפטיות