1. המערער שרת בצה"ל כמדריך צבאי לנהיגה, וביום 15/10/91 היתה המשאית שבה הדריך מעורבת בתאונת-דרכים.   2. בתאריך 24/03/92, פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין פגימות הקשורות בצוואר, גב (פריצת דיסק) וידיים. 3. קצין-התגמולים, בהחלטה מיום 15/04/93 דחה את תביעת המערער ובהסתמכו על תוצאות הבדיקות ועל חוות-דעת רפואיות מיום 21/09/92 ומיום 31/12/2002, הודיע למערער, כי הגיע לכלל מסקנה שלפיה לא קיים "קשר סיבתי" בין ההפרעות בצוואר ובגפיים העליונים לבין החבלה בתאונת הדרכים מיום 15/10/91, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.   4. בתאריך 29/04/93, הגיש המערער ערעור על החלטתו דלעיל של קצין-התגמולים, מיום 15/04/93.   5. חוות-הדעת הרפואיות מיום 21/09/92 ומיום 31/12/92, הנזכרות בסעיף 3 של פסק-דין זה, הן חוות-הדעת הרפואיות של ד"ר א. רינת, מומחה למחלות אורטופדיות.   6. בתאריך 10/04/94 הגיש לנו ב"כ המערער (בצירוף מסמכים רפואיים שונים) חוות-דעת רפואית של מומחה-רפואי מטעמו, דהיינו, ד"ר ישראל כספי, מנתח ואורטופד, מיום 11/01/94.   7. הורינו להעביר למשיב את חוות-הדעת הרפואית של ד"ר ישראל כספי ובתגובה לכך המציא לנו המשיב חוות-דעת רפואית נוספת, הפעם של ד"ר שמואל ליובושיץ, מומחה למחלות אורטופדיות, מיום 07/05/94.   ד"ר שמואל ליובושיץ בדק את המערער, התייחס לחומר הרפואי הנמצא בתיקו-הרפואי והוא מגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים קשר בין ההפרעות בצוואר ובגפיים העליונות לבין החבלה בתאונה מיום 15/10/91.   8. במצב דברים זה ניתנה על-ידנו החלטה, מיום 25/09/94, שבה הורינו לב"כ הצדדים להציג לרופאים שאלות-הבהרה ולקבל את תצהירי תשובתם.   9. ב"כ המערער הגיש חוות-דעת רפואית נוספת, הפעם של פרופ' זאבי דביר, ד"ר להנדסה ביורפואית, מיום 07/07/96 וכן הוגש לנו מכתב ששלח הנ"ל לב"כ המערער, מיום 07/03/96.   10. עוד מסמכים שהוגשו ע"י המערער הם: -   א. תצהיר המערער, מיום 26/05/96. ו-ב. תצהיר אשת המערער, גב' רחל אזולאי, מיום 06/04/97.   11. מטעמו של המשיב הוגשו לנו המסמכים הנוספים הבאים: -   א. תיקו-הרפואי של המערער. ב. חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר שמואל ליובושיץ, מתאריך 18/08/97. ג. חוות-דעת רפואית שלישית של ד"ר שמואל ליובושיץ, מתאריך 14/11/98.   12. בתאריך 26/11/96 הוחל בשמיעת ההוכחות.   ראשון העדים היה המערער, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 26/05/96.   13. הדיונים נדחו מדי פעם בפעם, מסיבות אלו ואחרות, ורק ביום 10/11/2001, נחקרו הרופאים המומחים, מטעם המערער, ד"ר ישראל כספי ופרופ' זאבי דביר.   תחילה, העיד ד"ר ישראל כספי, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב והשיב לשאלות חבר-הוועדה, פרופ' מ. לוונטל.   ב"כ המערער לא הציג לעד זה שאלות בחקירה-חוזרת.   לאחריו, העיד פרופ' זאבי דברי, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב והשיב לשאלות חבר- הוועדה, פרופ' מ. לוונטל.   ב"כ המערער לא הציג לעד זה שאלות בחקירה-חוזרת.   14. רק ביום 04/06/2002 העידו בפנינו ד"ר שמואל ליובושיץ ואשת המערער, הגב' רחל אזולאי.   ד"ר שמואל ליובושיץ, נחקר-נגדית, ע"י ב"כ המערער על האמור ב- 3 חוות-הדעת הרפואיות שהוגשו על-ידו, מיום 07/05/94, מיום 18/08/97 ומיום 14/11/98 ובחקירה חוזרת ע"י ב"כ המשיב.   אחרונת העדים היתה הגב' רחל אזולאי, אשת המערער, שנחקרה-נגדית ע"י ב"כ המשיב, על האמור בתצהירה מיום 09/04/97 ובחקריה-חוזרת ע"י ב"כ המערער.   15. בתום שמיעת העדויות הנ"ל הצהירו ב"כ הצדדים כי אין להם עדים נוספים והם ביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב.   ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים, בכתב, ונקבעו מועדים להגשתם.   סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 12/09/2002; וסיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 06/01/2003, לאחר קבלת הארכה להגשתם.   16. ב"כ הצדדים מסכימים, כי נושא הדיון והמחלוקת ביניהם היא בגין קיומה של נכות צווארית בלבד.   בעוד שלטענת ב"כ המערער הנכות הצווארית של המערער קשורה בתאונת-הדרכים מיום 15/10/91. טוענת ב"כ המשיב, כי התאונה לא היתה קשה, המעורבים כלל לא נפגעו בגופם וכי המערער סבל מצווארו עוד מלפני התאונה הנדונה וזאת מאחר ובעבר היה מעורב בשתי בתאונות-דרכים אחרות, שאחת מהן עוד בשנת 1989 וניתן לשייך את תלונותיו ל- שינויים ניווניים.   17. הרקע האישי:   א. נולד בשנת 1956.   ב. בתאריך 02/01/74, גוייס לשירות-חובה בצה"ל.   ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 89 (ראייה).   ד. בתקופת השירות בחובה שימש כנהג-הובלה נהג משאית-הובלה ונהג-מובילים.   ה. בתום 3 שנות שירות, דהיינו, ביום 11/12/77, המשיך לשרת בצבא-הקבע, באותו פרופיל-רפואי.   ו. החל משנת 1980 הוא מתפקד כמורה ובוחן-נהיגה, בדרגת: - רס"מ.   ז. לאחר 20 שנות שירות, דהיינו, ביום 16/09/94 הוא שוחרר מצה"ל.   18. והרקע העובדתי:   בתאריך 15/10/91 בשעה 10:00 בבוקר, בבאר-שבע, בעת שהמערער משמש כמדריך נהיגה וישב ליד הנהג-במשאית (חניך בשם: גיא מסעודה), אירעה תאונת-דרכים. כתוצאה מהתאונה נחבלו המערער והחניך. החניך פונה לבית-החולים ברכב-פינוי של הבסיס.   רק בתאריך 18/12/91 פנה המערער לרופא-היחידה עם תלונות בדבר כאבים בעורף והקרנה לכתף שמאל. רופא-היחידה היפנה את המערער ליעוץ אורטופדי ולבדיקת C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת).   בדיקת C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת) בוצעה ביום 30/12/91, והיא הדגימה: -   "היצרות התעלה הספינלית Mild Central Spinal Stenosis, בגובה C4-C5 (קוטר סגיטלי 10 מ"מ) ובגובה C5-C6 - בלט ימני של האנולוס בצורת Exteruded Disc".   19. רק בתאריך 30/01/92 מילא המערער דו"ח פציעה בגין התאונה מיום 15/10/91.   20. ד"ר א. רינת, מומחה למחלות אורטופדיות, בדק את המערער עוד בתאריך 21/09/92 עיין בצילומי ה- C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת) והגיע לכלל מסקנה שלא קיים קשר בין השירות לבין תלונותיו השונות של המערער על-דבר כאבים בצוואר ולגפיים העליונות, וכי גם המימצאים שבבדיקת ה- C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת), הצווארי, אינו קושר את התלונות לשירות הצבאי.   21. בתאריך 28/10/92, נשלח המערער, עפ"י בקשתו של ד"ר א. רינת הנ"ל, לשם ביצוע בדיקה אלקטרו-דיאגנוסטית, שבסיכומה נקבע: -   "א. בדיקת המוליכות העצבית שוללת נזק דיסטלי ופרוקסימלי לעצב האולנרי.   ב. עקב רגישות החולה לדקירות ולסרובו, לא בוצעה בדיקת אלקטרומיוגרפית".   22. ד"ר א. רינת ערך שתי חוות-דעת רפואיות מיום 21/09/92 ומיום 31/12/92 ועליהן הסתמך קצין-התגמולים בדחותו את תביעת המערער, כאמור בסעיפים 3 ו- 5 של פסק-דין זה.   23. ב"כ המערער וויתר על חקירתו-הנגדית של ד"ר א. רינת וכן לא זומן להעיד החניך (גיא מסעודה) שנהג במשאית בעת התאונה מיום 15/11/91.   24. אין ספק, שלמערער כאבי-רגישות בצוואר בעת סיבוב הראש ימינה ובעת יישור הראש.   חרף העובדה שבתאריך 30/05/93 (כשנה וחצי לאחר התאונה הנדונה) נעשתה למערער בדיקת C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת) נוספת, שנמצאה תקינה, אין ספק, שהמדובר בפגיעה בדיסק, הצווארי, בגובה C5-C6, מימין, מדובר בבקע-הדיסק, שאינו גדול ולפיכך גם הסימנים הקליניים אינם בולטים.   25. למערער בוצעו שתי בדיקות נוספות: - א. בדיקת E.M.G (אלקטרו-מיוגרפיה), מתאריך 19/11/93, שלא הושלמה עקב חוסר סיבולת של המערער.   ב. בדיקת M.R.I (בדיקה בתהודה מגנטית), מתאריך 25/11/93.   בדיקת M.R.I (בדיקה בתהודה מגנטית) הינה רציפה ורגישה ביותר והיא העלתה את האבחנה הוודאית, בדבר: בלט-דיסק בגובה C5-C6, מימין.     26. כאמור, כעולה מעדותו של ד"ר ישראל כספי, קיימת אצל המערער פגיעה בדיסק בגובה C5-C6, אבל אין הוא ידוע מהי חומרת הפגיעה (עמ' 59 בפרוטוקול בית-המשפט). בחוות-דעתו הרפואית של עד זה, הוא ממליץ ליתן למערער "נכות", עפ"י תקנה 37 (5) א' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), ה'תש"ל - 1969, דהיינו, "הגבלת התנועות בעמוד-השידרה הצווארי בצורה קלה.   27. העיד בפנינו גם פרופ' זאבי דביר, שהציג בפנינו מכשיר בשם C.R.O.M. - Cervical Range of Motion.   לדברי העד הנ"ל, המדובר במכשיר המקובל בארצות-הברית והוא מסוגל למדוד את טווחי הצוואר של הנבדק, באופן שלא נקבעת הגבלה רק: - "בצורה קלה", "בצורה בינונית" ו"בצורה קשה", אלא ניתן לקבוע את ההגבלות בצורה מדוייקת יותר ולא רק בהסתמך על הבדיקות הקליניות שביסודן הן בדיקות סוביקטיביות ביותר.   מכל מקום בבדיקות במכשיר C.R.O.M. שביצע העד למערער קובע הוא, כי המערער סובל מליקוי בצורה בינונית.   28. לאור מסקנתו הסופית, שלפיה תביעת המערער לא הוכחה במידת ההוכחה כנדרש בתביעות מעין אלו, לא נתייחס לעובדה שפרופ' זאבי דברי הוא, כדבריו, היחיד בארץ שמחזיק במכשיר זה ולא נתייחס לכך מדוע אין האורטופדים האחרים בארץ משתמשים בו, וזאת על מחירו הזול, יחסית. נציין גם, כי מכשיר זה הגם שהוא מצוי בשימוש כבר למעלה מ- 10 שנים טרם אומץ לשימוש ע"י האגודות הרפואיות.   29. ד"ר ש. ליובושיץ שהעיד בפנינו, מתייחס למנגנון התאונה מיום 15/10/91 והוא סבור, שהמערער, שנפגע קלות בתאונה זו, אינו יכול לקבול לנכות הנטענת על-ידו.   30. כידוע, הכלל הוא, שבבחינת השאלה, אם הוכח ה"קשר הסיבתי" ברמה של "מתקבל על הדעת", מוטל עלינו לבחון את מיכלול הראיות, לרבות את אותן ראיות נסיבתיות, ואת דברי עדותו של המערער ועדיו, במבחני-ההגיון וניסיון החיים, ורק אם המסקנה מוסקת מן הבחינה זאת, גוברת על התיזה החלופית ואינה מותירה מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר שהוכח ה"קשר הסיבתי".   הראיות שהובאו בפנינו אין בהן הוכחה חד-משמעית שהמימצא שאובחן בבדיקת ה- C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת) נגרם דווקא בעקבות תאונת-הדרכים מיום 15/10/91.   31. מהחומר העובדתי המצוי בתיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/ 1) עולה, כי כבר לפני התאונה הנדונה התלונן המערער על כאבים בצוואר.   המערער גם מודה, כי בשנת 1981 וכן גם בשנת 1989 היה מעורב בתאונת-דרכים (סעיף 10 בתצהירו): -   בשנת 1981 עבר תאונה חזקה, אך לא התלונן ובשנת 1989 החבטה היתה קלה ולא היו לו תלונות רפואיות.   32. המומחה-הרפואי של המערער, ד"ר ישראל כספי, שולל שהיו למערער שינויים ניווניים, הגם שהוא מודה שפריצת דיסק תמיד קורית אחרי אירוע חבלתי שלא תמיד אנו מודעים לאירוע זה.   בשנת 1991, היה המערער באמצע העשור הרביעי לחייו, ומסתבר שהדיסק נפגע ע"י אירוע כלשהו קודם לתאונה הנדונה, ובהיות מיבנה-הדיסק סיבי, הקרעים הם הדרגתיים ונמשכים ומחמירים לאט במשך השנים.   33. המחלוקת הרפואית, שמתעוררת בכל הליך מעין זה, על אף היבטיה הכלליים, דורשת הכרעה ספציפית, בהתאם לנתונים המובאים לפנינו.   המסגרת המשפטית מצמצמת את ההכרעה בתיק ספיציפי זה או אחר, לא רק כלפי הצדדים בהליך, לא רק כלפי הראיות המובאות בפנינו, אלא גם כלפי נקודת הזמן בה היא נידונה.   אנו חייבים לבחון את העניין, המובא בפנינו, על-פי המבחן המשולש: של נסיבות המקרה, הראיות שהוגשו - וזאת בשים-לב לשאלה על מי מוטל נטל הראייה - והמידע הרפואי הקיים.   34. במצב דברים זה, שבו קיימת מחלוקת רפואית, בין הרופאים-המומחים המלומדים, מוטל עלינו להכריע גירסתו של מי מהם, נאמנה עלינו.   35. אנו מודעים לכך, שהמבקש הכרה כ"נכה", לפי חוק הנכים - עליו נטל ההוכחה בדבר קיומם, לגביו, של שני האלמנטים החיוניים לשם כך, בתור "מי שמוציא מחברו"; עליו להראות, כי פגימתו נגרמה "בתקופת" שירותו הצבאי, וכן שהיא נגרמה "עקב" אותו שירות.   36. אנו מודעים לכך, שהכלל, שנטל ההוכחה בדבר ה"קשר הסיבתי", בין המחלה לבין השירות הצבאי, רובץ על תובע-ההכרה כ"נכה", אושר על-ידי הרכב של חמישה שופטים בע.א. 472/89 (קצין-התגמולים נ. רוט, פ"ד מ"ה (5) עמ' 203).   37. נטל הראייה, הרובץ בדרך כלל על המערער, על פי חוק הנכים, אינו גבוה במיוחד, אך מצד שני אין גם די בכך, שיעלה בידו לשכנע כי קיימת אפשרות תיאורטית כלשהי, בדבר קיום ה"קשר הסיבתי" בין השירות הצבאי לבין התהוות הפגימה.   38. בנסיבות המקרה שלפנינו השאלה היא: -   "האם עמד המערער בנטל זה?".   בעניין זה אין להם לרופאים, עדיפות על פנינו. אנו חייבים להתייחס לכמות הראיות שהובאה, לרבות חובת ההוכחה המוטלת על המערער. עיסוקם של המומחים הנכבדים הוא בתחום הרפואה, ואין עיסוקם בראיות ובמידת ההוכחה המוטלת על צד המבקש להכיר בו כ"נכה" בגין פגימה זו או אחרת.       זהו תפקידו המובהק והבלעדי של בית-המשפט הבוחן את חוות-הדעת הרפואיות, את העדויות של המומחים-הרפואיים, במיכלול כללי של הראיות בכללן, לרבות הגיונם של הדברים וניסיון החיים.   39. בנסיבות המקרה, עמדתם של הרופאים-המומחים מטעם המשיב והאמור בחווות-הדעת הרפואיות שלהם, עדיפה עלינו על פני זו של המומחה-הרפואי מטעם המערער וסבורים אנו כי דין הערעור להידחות.   40. המערער ישא בהוצאות הערעור ובשכר טירחת עורך דינו של המשיב בסכום כולל של: - 2,000 ₪.   סכום זה יהא צמוד למדד וישא ריבית כחוק מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.   41. זכות הערעור על פסק-הדין תוך 45 יום מהיום קבלתו, כקבוע בסעיף 34 של חוק הנכים.   42. מזכירות בית המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 04/06/2002 קיבלנו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תעביר לקצין התגמולים, ישירות, עותק מפסק דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב את תיקו הרפואי של המערער, שצורף לתיק הערעור, וסומן כמוצג מש/1. עמוד השדרהבלט דיסקצבאתאונת דרכיםשירות צבאי