החלטה 1. מהות הבקשה : בפניי בקשה לעיכוב תשלום קנס, ולמחיקת הערעור. 2. ואלה העובדות הצריכות לעניין: 2.1 בתאריך 3.11.1998 בימ"ש לתעבורה בבאר שבע (כבוד השופטת ר. גליקליס) נתנה גזר דין כנגד המבקשת בהיעדרה, לפיו הנאשמת נידונה לתשלום קנס בסך 1,000 ₪. בימ"ש פסל המבקשת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים (ראה ת 6425/98). 2.2 כעבור 9 שנים, בתאריך 23.04.07 הגישה המבקשת בקשה למתן ארכה לתשלום הקנס. 2.3 בתאריך 13.05.07 דחה ביהמ"ש לתעבורה את הבקשה, תוך קביעה, כי "הסמכות לגביית הקנסות ולטיפול בתוספות פיגורים, ניתנה בידיו של המרכז לגביית קנסות. אשר על כן, על המבקש להפנות את בקשתו למרכז לגביית קנסות (בירושלים) הבקשה תטופל בבית המשפט רק על פי פניה נמפורשת של המרכז חגביית קנסות". 2.4 בתאריך 5.06.07 הגישה המבקשת בקשה למתן רשות ערעור לבימ"ש לתעבורה. בתאריך 19.06.07 נעתר בימ"ש לתעבורה לבקשה. 2.5 בתאריך 5.07.07 הגישה המבקשת ערעור לבימ"ש זה. 3. ואלה עיקרי טענות ב"כ הצדדים: ב"כ המבקשת טוען, כי למבקשת סיכוי טוב בערעור, וכי היא אינה בעלת יכולת כלכלית לשלם הקנס בתוספת פגורים. יש להיעתר לבקשה, כדי לא להפוך את הערעור לתיאורטי. בנוסף, הזכות להגשת הערעור אינה נשאבת מסעיף 69 ג לחוק, מאחר שההחלטה לגבי הקנס מהווה חלק מתמשך של גזר הדין. ב"כ המשיבה מבקש להורות על מחיקת הערעור בשל כך שלא הוגש ע"פ דרישות החוק. לחילופין, יש למחוק הבקשה מהטעם, כי המבקשת לא טרחה לשלם את הקנס המקורי במשך 9 שנים. 4. דיון והכרעה: לאחר שקראתי את הבקשה והתגובה לה, נחה דעתי כי דין הבקשה למחיקת הערעור להתקבל. 4.1 בקשה למחיקת הערעור סעיף 69 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 קובע את סדרי הדין בבקשה לביטול תוספת פיגורים: "(א) בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנע שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע. (ב) הבקשה לפטור תהיה בכתב, ותהיה נתמכת בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה; בית המשפט או הרשם רשאים להחליט בבקשה על יסוד התצהיר בלבד או במעמד המבקש בלבד. (ג) החלטת בית המשפט או הרשם ניתנת לערעור כהחלטה אחרת של אותו בית משפט בענין אזרחי, אם ניתנה רשות על כך מאת נותן ההחלטה" (ההדגשות אינן במקור-י.ט.)". ב"כ המשיבה טוען, כי המבקשת לא הגישה את הבקשה המקורית לפטור אותם מריבית פיגורים בהתאם לדרישות הפרוצדוראליות הקבועות בסעיף 69 ב, דהיינו לא תמכה את טענותיה בתצהיר המאמת את טענותיה והסתפקה בבקשה לקונית בת 3 שורות בלבד. ב"כ המבקשת טוען, כי כשם שמדובר בהחלטה שניתנה זמן רב לאחר גזר הדין לגבי חישוב פסילה - שלגביה יש ערעור בזכות, כך גם לגבי החלטות שניתנות לגבי הקנס המקורי. אין בידי לקבל טענה זאת, משהמחוקק קבע ברחל בתך הקטנה את דרך הערעור בבקשה לפטור מתשלום התוספת. מהחומר שבפניי עולה, כי חרף העובדה שהמערערת לא צרפה לבקשתה בבימ"ש לתעבורה תצהיר, ולא טרחה להצהיר אימתי קיבלה לידה את גזר הדין - בימ"ש לתעבורה בהעדר סמכות נעתר לבקשה למתן רשות ערעור. משכך, לכאורה עולה, כי לא היה מקום להיעתר לבקשת רשות ערעור. ראה בעניין זה גם את ע"פ 070720/02 (תל אביב-יפו) אהוד קריב נ' מדינת ישראל. לפיכך הינני מורה על מחיקת הערעור. 4.2 בקשה לעיכוב תשלום קנס למעלה מן הצורך, אציין, כי גם אם לא הייתי דוחה הערעור, לא הייתי נעתר לבקשה לעיכוב קנס. לא הוכח, כי סיכויי הערעור טובים ותומכים בבקשה באופן המצדיק עיכוב ביצוע. כן לא הוכח, כי קיים חשש שדחיית הבקשה תגרום נזק בלתי הפיך. הכלל הנוהג בדיני עיכוב ביצוע פסק דין כספי הינו, כי אין לעכב ביצוע, אלא אם מראה המבקש כי לא ניתן יהיה להיפרע מהמשיב, לאחר שקיבל את סכום פסק הדין, במידה ויתקבל הערעור. אין חשש כי הערעור יהפך לתיאורטי. 5. סוף דבר לפיכך ולאור כל האמור לעיל הינני דוחה את הערעור שבכותרת. על המבקשת לשלם למשיבה הוצאות בסך 2,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל ומע"מ כחוק. עיכוב תשלוםקנס