בקשה להקל על עונש פסילה

פסק דין בית המשפט לתעבורה בקרית שמונה (כב' השופט ב. פיילס) דן את המערער לעונשים של 6 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בדרך של עבודות שירות, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לכל סוגי הרכב לתקופה של 7 שנים (בניכוי תקופת הפסילה המנהלית בת 90 הימים) וקנס בסך 7,000 ₪, לאחר שהרשיעו בעבירות של גרם מוות ברשלנות, גרם חבלה לאדם ברשלנות, סטייה מנתיב נסיעה ונהיגה ללא רישיון רכב תקף. הרשעת המערער בעבירות אלו, באה לאחר שהודה בעובדות כתב האישום במסגרת הסדר טיעון. במסגרת ההסדר, סוכם כי יוטלו על המערער 6 חודשי מאסר, אשר ירוצו בדרך של עבודות שרות, בכפוף לחוות דעת הממונה על עבודות השרות, ובאשר ליתר מרכיבי הענישה - מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס, הצדדים יטענו באורח חופשי, כאשר המשיבה הודיעה כי תבקש פסילה בפועל לצמיתות. הערעור בפנינו מצומצם לרכיב הפסילה בפועל בגזר הדין. בפנינו התמקד ב"כ המערער בבקשה כי עונש הפסילה בפועל יסוייג, באופן שהמערער יוכל לנהוג בטרקטור מביתו לשדותיו, מרחק של כ - 4,5 ק"מ. ב"כ המערער הדגיש את גילו של המערער (יליד 1935), ואת העובדה שבתאונה נהרג בן דודו. בהודעת הערעור פירט ב"כ המערער את הנסיבות לקולא, שעמדו לזכות המערער, פרט לנסיבותיו האישיות, דהיינו, קביעותיו של בית משפט קמא כי מעשיו של המערער לא ביטאו רשלנות חמורה, וכי עברו התעבורתי איננו מצביע על מסוכנות גבוהה, הודאתו של המערער ומצבו הכלכלי. המערער הוסיף וטען כי בית המשפט קמא לא נתן משקל ראוי לתוחלת חייו של המערער, לצרכיו האישיים, למחלת אשתו, עברו התעבורתי המקל, ולצורך שלו להשתמש ברכב כדי להגיע לעבודות השרות. ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערעור, וטענה כי במסגרת הסדר הטיעון נלקחו בחשבון השיקולים לקולא, כמו גילו של המערער, וציינה כי התאונה ארעה בכביש חקלאי, ולכן, בנוסף על הנימוקים האחרים, שלא לסייג את הפסילה בפועל, אין להעתר לבקשת המערער. המערער גרם למותו של בן דודו, ולחבלות בגופם של שניים נוספים, כאשר נהג בג'יפ, בכביש חקלאי ברמת הגולן מכוון המטעים, לכיוון מג'דל שמס, בזמן שהג'יפ היה עמוס ב - 200 ק"ג תפוחי עץ. המערער איבד את השליטה ברכב, בשל נהיגתו בקלות ראש, בחוסר זהירות וברשלנות, סטה לשמאל הכביש, התנגש בעצים ובסלעים שבצד הדרך וכתוצאה מכך, הרכב התהפך ונפגעו נוסעיו. לרכב בו נהג המערער לא היה רישיון רכב בתוקף. נסיבותיו האישיות של המערער, לרבות גילו ועברו, וכן נסיבות התאונה, נשקלו כאשר הושג עימו הסדר הטיעון, וכאשר בית המשפט קמא החליט לאמצו, ולא להטיל על המערער מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח. בטיעוניו לעונש בבית משפט קמא, ביקש ב"כ המערער לסייג את פסילת רישיון הנהיגה ולהותיר בידי המערער רישיון לרכב פרטי, כדי שישמש אותו לעיסוקיו בכלל, וגם לצורך נסיעה למטעים. יש לציין כי בד בבד עם דבריו אלו, טען הסניגור כי המערער הוא אדם חולה במחלות קשות ואולי למחלותיו יש תפקיד תורם ברשלנותו. בית משפט קמא סבר כי נסיבות העניין אינן מצביעות על רשלנות גבוהה, וגם לא ראה בעברו התעבורתי של המערער, הכולל 33 הרשעות, אינדיקציה למסוכנותו. בהתחשב בכך, ובנסיבותיו האישיות של המערער, אימץ את הסדר הטיעון. אנו מסכימים עם נימוקיו של בית משפט קמא כי אין באמור בכדי להצדיק פסילה מסוייגת של רישיון הנהיגה, וריקון עונש הפסילה מתוכנו. תקופת הפסילה שהוטלה בגזר הדין משקפת את רמת הענישה הנהוגה וההולמת בנסיבות העניין. אין מקום לסיוג הפסילה, ולו לצורך נסיעה בשטח חקלאי, וזאת בפרט כאשר התאונה נשוא ההרשעה, ותוצאותיה הקטלניות והטרגיות נעברה אף היא בעת נהיגה בשטח חקלאי. סוף דבר, אנו דוחים את הערעור ואיננו מוצאים כל סיבה להקלה נוספת עם המערער. משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה