נטל הוכחה מיוחד בטענת זיוף

הלכה היא, כי טענת זיוף, או טענות מרמה אחרות, מחייבות פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד. ראו: ע"א 8393/00 מי גולן בע"מ נ' כור מתכת בע"מ; ע"א 5663/90 הספקה חב' מרכזית בע"מ (בפירוק) נ' גרוס; ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל בע"מ. ##להלן פסק דין בנושא נטל הוכחה מיוחד בטענת זיוף:## 1. עסקינן בתביעה שהוגשה בסד"מ כנגד הנתבעים 1-2. נתבעת 1 היא חברה בע"מ, ובזמנים הרלבנטיים לתביעה היתה לקוחה של התובע. נתבע 2 היה בעלים ובעל ענין בחברה, ועל פי הנטען בכתב התביעה, ערב לחובותיה בכתב ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום (נספח ג' לתביעה). 2. נתבעת 1 לא הגישה בר"ל מטעמה. נתבע 2 (להלן: "הנתבע") הגיש בר"ל, בה העלה טענת הגנה אחת ויחידה - כי החתימות על גבי כתב הערבות זויפו ואינן חתימותיו. לבר"ל צורפה חוו"ד של גרפולוג, מר יצחק חגג, מטעם הנתבע (המבקש), בה נאמר: "קיימת סבירות גבוהה ביותר [דרגה ראשונה] שהחתימות במחלוקת בכתב הערבות דנן לא נכתבו על ידי דניאל כהן". 3. לאור האמור בחוות הדעת הנ"ל הסכים ב"כ התובע, כי תינתן לנתבע רשות להתגונן, בנוגע לטענת הזיוף בלבד. 4. לאחר מתן הרשות להתגונן, הגיש התובע חוו"ד של הגרפולוגית גב' אורה כבירי מטעמו. בחוות דעת זו נאמר: "הגעתי למסקנה בסבירות הגבוהה ביותר שדניאל כהן הוא אשר חתם את החתימות שבמסמך 'א' והחתימות המופיעות שם הן חתימותיו". 5. לאור המחלוקת שנתגלעה בין הגרפולוגים, כאמור לעיל, הגיעו הצדדים להסכמה, כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט. כב' השופטת רונן, אשר בפניה התנהלה התביעה עד לשלב ההוכחות, מינתה את מר יונתן נפתלי כמומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו נאמר כדלקמן: "קיימת אפשרות סבירה שחותם הדוגמאות חתם את חתימת המחלוקת". 6. ב"כ הצדדים הודיעו בפתח ישיבת ההוכחות, שהתקיימה בפני ביום 14.7.04, כי לאור העובדה שמונה מומחה מטעם בית המשפט, מוסכם עליהם כי יש להתעלם מחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים עצמם. ב"כ הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה מטעם בית המשפט והודיעו, כי חקירות המצהירים תתמקדנה בנסיבות החתימה על כתב הערבות בלבד (פרוטוקול מיום 14.7.04 עמ' 1). עדויות הצדדים 7. מטעם התובע הוגש תצהירה של גב' איריס הראל, שטיפלה בחשבון החברה במחלקת עו"ש של הבנק. גב' הראל העידה, כי היא מכירה את הנתבע, מאחר שביצע פעולות שונות מולה ואף שוחח עמה בטלפון (עמ' 1 ש' 23). העדה טענה, כי אינה זוכרת מדוע התבקש הנתבע לחתום על כתב ערבות בתאריך 7.10.96, אך ציינה כי החשבון התנהל כל העת ביתרת חובה (עמ' 2 ש' 27). 8. גב' הראל ציינה, כי לא ביקשה מהנתבע לחתום על כתב ערבות, ולדעתה מדובר בדרישה של מנהל הסניף וסגניתו. תפקידה הצטמצם להחתמת הערב בפניה, כפי שנעשה במקרה זה (עמ' 3 ש' 8 ואילך). לדבריה: "הלקוח ישב בפני ואני החתמתי אותו על הטופס. אני לא ביקשתי ולא ניהלתי מו"מ איתו" (עמ' 3 ש' 14). 9. ראוי לציין, כי שאלות שביקש ב"כ הנתבע לשאול על נהלי הבנק ואופן ניהול החשבון, נתקלו בהתנגדות עיקשת מצד ב"כ התובע, שטען כי אין לאפשר הרחבת החזית מעבר לטענת הזיוף, אשר בגינה ניתנה לנתבע רשות להתגונן מפני התביעה. מאחר שהרשות להתגונן אכן הוגבלה לטענת הזיוף, לא הותרו שאלות מעבר לכך. 10. הנתבע העיד, כי בתחילת דרכה של החברה היה לו שותף נוסף, אך לאחר שנה או שנתיים הפך לבעלים היחיד של החברה (עמ' 4 ש' 5). לדבריו, החברה הפסיקה לפעול בשנת 1999 או 2000 וכיום היא "חברה סגורה" (עמ' 4 ש' 18). 11. הנתבע טען, כי החשבון נפתח ביום 14.3.95 והחברה התנהלה ללא אשראי מאושר, עד שבשלב מסוים קיבלה אשראי של 100,000 ₪ (עמ' 4 ש' 27). לדבריו, עיון בדפי החשבון מעלה, כי לא היתה סיבה כלשהי להחתמתו על כתב ערבות בתאריך 7.10.96, כשנה וחצי לאחר פתיחת החשבון (סעיף 5 לתצהיר הנתבע). 12. במהלך חקירתו הנגדית חזר הנתבע על טענתו, כי לא חתם על כתב הערבות. לבקשת ב"כ התובע הסכים לחתום על גבי דף נייר בבית המשפט (מוצג ת/1), ואישר כי החתימה על גבי ת/1 דומה לחתימה על מסמך פתיחת החשבון (עמ' 6 ש' 4). בסיום עדותו חזר וטען, כי החתימות על גבי כתב הערבות לא נחתמו על ידו (עמ' 5 ש' 25). חוות הדעת הגרפולוגיות 13. ב"כ התובע טוען בסיכומיו, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מדברת בעד עצמה ואין בלתה. 14. ב"כ הנתבע מצא לנכון להפליג בסיכומיו לניתוח חוות דעתם של המומחים מטעם הצדדים. הדבר מנוגד להסכמה הדיונית עליה הודיעו ב"כ הצדדים, קרי, כי לאור קיומה של חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, יש להתעלם מחוות הדעת שהוגשו על ידי הצדדים. לפיכך, אין בדעתי להתייחס לחוות דעת אלה. 15. בהתייחס לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, טוען ב"כ הנתבע, כי אין באמור בה כדי לבסס באופן חד משמעי את הטענה, כי מדובר בחתימותיו של הנתבע. לדבריו, כל שנאמר בחוות הדעת הוא, שקיימת "אפשרות סבירה" שנתבע חתם את החתימות שבמחלוקת, אך מדובר בקביעה במידת וודאות של 50% בלבד, ולכן אין לסמוך עליה. 16. ב"כ הנתבע נמנע, משום מה, מהזמנתו של המומחה מטעם בית המשפט לחקירה על חוות דעתו. בסיכומיו אין ב"כ הנתבע טורח להבהיר ולו במילה, מדוע בחר לעשות כן. חלף זאת, מבקש ב"כ הנתבע ליתן סימנים בחוות הדעת ולהסיק ממנה, כי מדובר בקביעה שמשקלה 50% בלבד. 17. אין דעתי נוחה מאופן טיעון זה, לאור העובדה שבפני ב"כ הנתבע עמדה האפשרות לחקור את נותן חוות הדעת. הימנעות מחקירת המומחה מעלה חשד, כי הדבר נעשה מחשש פן הדברים שיאמר המומחה במהלך עדותו, לא יעלו בקנה אחד עם גרסתו של הנתבע, כי אין מדובר בחתימתו (השווה, ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז(2) 605). לפיכך, אינני מקבלת את הטענה, כי משקלה של חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט הוא 50% ואין לבסס עליה מסקנות כלשהן - כפי שטען ב"כ הנתבע בסיכומיו. נסיבות החתימה על כתב הערבות 18. לכאורה, ניתן היה להסתפק בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט - שלא נסתרה, ולסיים את הדיון בכך. ברם, הצדדים הסכימו כי תשמענה עדויות לגבי נסיבות החתימה על כתב הערבות, ולכן אתייחס לטיעונים בנוגע אליהן. 19. ב"כ התובע טוען, כי מעיון דפי החשבון שצורפו לתצהיר הנתבע עולה, כי החברה היתה מצויה באופן תמידי ביתרת חובה, ועל כן אין להתפלא על כך שהנתבע נדרש לחתום על כתב ערבות לחובותיה. עוד טוען ב"כ התובע, כי במועדים הסמוכים לחתימה על כתב הערבות, עלתה יתרת החובה של החברה והגיעה עד כדי 15,000-10,000 ₪, ולכן נדרש הנתבע לחתום על כתב הערבות בעיתוי זה. 20. לדברי ב"כ התובע, יש לאמץ את גרסתה של ע/ת גב' הראל, שהעידה בתצהירה ובבית המשפט, כי הנתבע חתם על כתב הערבות בפניה, ואף מסר לה את פרטי החשבון שהתנהל על שמו בבנק אחר (בל"ל). לדבריו, ב"כ הנתבע נמנע מלשאול את העדה ולו שאלה אחת, בנוגע לנסיבות החתימה על כתב הערבות, ומכאן שגרסתה לא נסתרה. 21. ב"כ הנתבע טוען, כי מדבריה של גב' הראל עולה, כי בעת שנחתם כתב הערבות, לא היתה לחברה מסגרת אשראי בבנק (עמ' 2 ש' 22). לדבריו, מדובר בפרט חשוב, המצביע על כך שלא היתה סיבה לדרישה, כי הנתבע ימציא לתובע בטוחה בדמות כתב הערבות באותה עת. ב"כ הנתבע אף מצביע על העובדה, שגב' הראל לא זכרה את מעמד החתימה על כתב הערבות בידי הנתבע, אלא הניחה כי נחתם בפניה, ולכן הוא טוען כי אין לקבל את עדותה. 22. אין בידי לקבל את טיעוני ב"כ הנתבע. הימנעותו של ב"כ הנתבע מלחקור את גב' הראל באופן ישיר על מעמד החתימה על כתב הערבות, מעלה תמיהות. ב"כ הנתבע בחר שלא לשאול את העדה שאלות כלשהן בנוגע לאפשרות שמדובר בחתימה מזויפת, כפי שטען הנתבע לאורך כל הדרך, והתמקד בחקירתו בשאלות הנוגעות למצב חשבונה של החברה באותה עת. המסקנה המתבקשת, בדומה למסקנה שהיה עלי להסיק מהימנעותו התמוהה של ב"כ הנתבע מחקירת המומחה מטעם בית המשפט היא, כי ב"כ הנתבע חשש מפני תשובותיה של גב' הראל לשאלות אלה. 23. כאשר טענה גב' הראל, כי הנתבע חתם על כתב הערבות בפניה (עמ' 3 ש' 14), לא היקשה ב"כ הנתבע על טענה זו ולא ביקש לסתור אותה, אלא בחר להותיר אותה כתפוח אדמה לוהט בפרוטוקול הדיון. מכאן, שגרסתה של גב' הראל לא נסתרה כלל ועיקר על ידי הנתבע. נטל ההוכחה והשכנוע 24. ב"כ התובע טוען, כי התובע עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת תביעתו במשפט אזרחי, על פי מבחן "מאזן ההסתברויות". לדבריו, הנטל המוטל על הטוען טענת זיוף, כמו גם טענות מרמה אחרות, הינו נטל מיוחד, בבחינת "אפשרות גבוהה", אשר הנתבע לא עמד בו. ב"כ התובע סבור, כי לנוכח האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ולנוכח עדותה של גב' הראל, על הנתבע היה מוטל נטל הוכחת טענת הזיוף, שהוא נטל מוגבר, ומשלא עמד בנטל זה, יש לדחות את טענתו. 25. ב"כ הנתבע טוען מנגד, כי נטל השכנוע להוכחת כל מרכיביה של התביעה מוטל על התובע. לדבריו, חתימת הנתבע היא בגדר "עמוד התווך של התובענה", ולכן היה על התובע לשכנע את בית המשפט, כי החתימה על כתב הערבות היא אמנם חתימתו של הנתבע. ב"כ הנתבע סבור, כי הנטל להוכחת טענת הזיוף עובר לכתפיו של הטוען זאת, רק לאחר שהורם נטל ההוכחה הראשוני, המוטל על התובע, אשר במקרה זה לא הורם. 26. נראה לי, כי ב"כ הנתבע נתפס בטיעוניו לכלל טעות, שכן המחלוקת בתביעה שבפני אינה משתרעת על כל מרכיביה של התביעה. כזכור, בהחלטה שניתנה במסגרת בקשת הרשות להגן נקבע, כי הרשות ניתנת בהתייחס לטענת הזיוף בלבד. לפיכך, אין רבותא בהפניה לכלל היסוד המוכר לכל, לפיו על התובע מוטל נטל הוכחת כל מרכיביה של התביעה, שכן הכלל אינו רלבנטי לענייננו. 27. לחילופין, גם אם אקבל את טענתו של ב"כ הנתבע, כי היה על התובע להוכיח תחילה, כי החתימה על כתב הערבות נחתמה בידי הנתבע, נראה כי התובע הרים את הנטל המוטל עליו. מטעם התובע הובאה עדותה של גב' הראל, שהעידה כי הנתבע חתם על כתב הערבות בפניה. מדובר בעדות ישירה של פקידת הבנק, שלא נסתרה. בנוסף, הובאה חוות דעתו של המומחה מטעם הבית המשפט, שאף היא לא נסתרה, בה נאמר כי מדובר ב"אפשרות סבירה", שהחתימות על גבי כתב הערבות נחתמו בידי הנתבע. 28. הלכה היא, כי טענת זיוף, או טענות מרמה אחרות, מחייבות פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד (ראה, למשל, ע"א 8393/00 מי גולן בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728; ע"א 5663/90 הספקה חב' מרכזית בע"מ (בפירוק) נ' גרוס, פ"ד מח(4) 866, 875; ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598). 29. הנתבע לא מצא לנכון לבסס את טענת הזיוף, באמצעות פירוט מיוחד או ראיות כבדות משקל במיוחד. במהלך חקירתו הנגדית של הנתבע הוברר, כי החברה שבבעלותו אינה פעילה משנת 1999 או 2000, וכי במועד הסמוך לחתימה על כתב הערבות, נצטברה בחשבונה יתרת חובה גבוהה יחסית לתקופות קודמות. מדובר בגרסה שאינה מתיישבת עם טענתו הראשונית של הנתבע, כי לא היה דבר באופן פעילותה של החברה, שהצדיק את הדרישה מצד הבנק, כי יחתום על כתב הערבות. הוברר עוד, כי בשלב כלשהו ביקשה החברה וקיבלה מסגרת אשראי בסך 100,000 ₪, בניגוד לטענת הנתבע, כי החברה התנהלה ללא אשראי מאושר. יצוין, כי הנתבע בחר לצרף לתצהירו דפי חשבון חלקיים בלבד, שלא ניתן ללמוד מהם מתי התבקשה אותה מסגרת אשראי. עובדה זו, מערערת אף היא את גרסת הנתבע, כי לא היתה הצדקה עניינית לדרישה כי יחתום על כתב הערבות במועד הנטען. בכל הנוגע לטענת הזיוף, כבר אמרתי לעיל, כי הנתבע לא התמודד עם חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ולא הוכיח, כי מדובר בחתימה שלא הושמה על ידו. אם סבר הנתבע, כי די באמירתו שמדובר בחתימה שזויפה על ידי מאן דהוא - טעות היתה בידיו, לאור ההלכה שנקבעה בע"א 8393/00 הנ"ל, כי מדובר בטענה הטעונה פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל. סוף דבר אני קובעת, כי לא הוכח בפני שהחתימות על גבי כתב הערבות אינן חתימותיו של הנתבע. לפיכך, אני מקבלת את התביעה וקובעת, כי על הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה מכוח ערבותו. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 246,822 ₪, בצירוף ריבית מירבית כאמור בסעיף 12 לכתב התביעה, החל מיום הגשת התביעה (5.12.00) ועד למועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הוצאות המשפט שהוצאו על ידו, ושכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪, בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. זיוף