פסק דין בפני ערעור על החלטת ביהמ"ש לתעבורה בחדרה, (להלן: "בימ"ש קמא"), אשר על פי נדחתה בקשת המערער לביטול הפסילה המנהלית ואיסור השימוש ברכבו של המערער למשך 30 יום, שהוטלה עליו על פי החלטת קצין משטרה המוסמך על פי דין. ההחלטה נשוא הערעור ניתנה ביום 30.12.07, על ידי כב' השופט מ. גינות. הרקע להליך זה החל ביום 21/12/07 כאשר נהג המערער ברכבו באזור התעשייה בחדרה ועוכב לביקורת משטרתית שבמסגרתה נערכה לו בדיקה שכרות (להלן "יום האירוע"). ביום 23.12.07 ערך פקד ליאור לוי, שימוע למערער והחליט לפסול מנהלית את רישיונו למשך 30 יום, זאת על רקע החשד כי המערער נהג תחת השפעת משקאות אלכוהוליים ביום האירוע. בימ"ש בחן את טענות המערער הן מהפן העובדתי והן מהפן המשפטי והחליט לדחות את בקשתו. בימ"ש קמא קבע כי על פי ההלכה המשפטית ניתן להוכיח את שכרות המערער על סמך ראיות נסיבתיות ולאו דווקא בדרך הקבועה בתקנות התעבורה. עוד נקבע כי הוכח בפניו שהמערער: " [ ... ] התנהג בדרך המעידה על שכרותו הוא סרב לציית להוראות השוטר, התעלם ממנו לחלוטין ניסה להימלט מן המקום תוך ביצוע עבירת תנועה, כינה את השוטרת "חמודה" נכשל בבדיקת הנישפון ולאחר מכן עשה כל אשר ביכולתו על מנת להכשיל את בדיקתו באמצעות מכשיר "הינשוף". "עוד קבע בימ"ש קמא כי לטעמו: " [...] דו"ח המאפיינים מהווה ראיה נסיבתית אשר יש בכוחה לתרום למסקנה שהמבקש היה שיכור." טענות המערער הנוגעות להליך השימוע בפני הרשות המוסמכת, נדחו על ידי בימ"ש קמא הן משום שלא נתמכו בתצהיר והן לגוף העניין תוך שימוש בתורת הבטלות היחסית ובעיקר משום שניתנה למערער זכות הטיעון והשימוע במסגרתה הביא בפני הרשות את עמדתו וגרסתו. מכל אלה ובהתחשב בעברו הכולל 19 עבירות תנועה קודמות, נדחה עררו על החלטת הפסילה המינהלית, ועל כך הוא מלין בפני. המערער טוען כי נשללה ממנו זכות ההתייעצות עם עורך דינו במהלך השימוע. האירוע בגינו נשלל רישיון המערער מנהלית התרחש בשבת והשימוע היה ביום ראשון. למערער לא היה ספק בידו ליצור קשר עם בא כוחו. לדעת המערער השימוע נעשה למראית עין תוך הפרת כל הכללים שנקבעו בחוק ובפסיקה. המערער הוסיף וטען כי, אין כל איסור בשתיית אלכוהול ואין איסור לנהוג ברכב לאחר שתיית אלכוהול וכי האיסור חל על נהיגה בשכרות. אין כל בדיקה המעידה על כך שהמערער היה שיכור. הוא לא נבדק בינשוף ולא הוצעה לו כל בדיקה כזו. המערער טען כי בנסיבות העניין ולאחר תיקון החוק מס' 72, מנועה המשיבה מלהגיש נגדו כתב אישום, משום שתקנה 26 (2) לתקנות נותרה ריקה מתוכן, כי השר לא הוציא צו בהתאם לסעיף 64 (א) (2) לפקודה. מכאן שבדיקת המאפיינים נותרה לבדה כנגד המערער, אך גם בדיקה זו אינה יכולה לשמש בסיס להגשת כתב אישום בגין שתיית משקה אלכוהולי. אין בסימנים כדי להצביע באופן חד משמעי שהמערער נהג בהיותו תחת השפעת אלכוהול. ראיה זו נעדרת בסיס מדעי וכי לאחר תיקון מס' 72, בוטלה האפשרות להוכיח את השכרות באמצעות סימנים וראיות אחרות, לאור הדרישה להוכחה מדעית. עוד נטען כי אין כל ראיה משמעותית שיש בה כדי להצביע על מסוכנות המערער ובעיקר לא היה מקום לאסור את השימוש ברכב. המערער סבור כי יש לפרש את המילה "זיקה" בין הרכב לבין מי שנהג ברכב, כך שיש לבדוק את בעלי הזיקה לרכב ולאו דווקא להתמקד בנהג עצמו בלבד. המשיבה טענה כי המערער הכשיל את ביצוע הבדיקה, זו הראשונה של הנשיפה ולאחר מכן זו שהיו אמורים לבצע בתחנת המשטרה. לאחר שהוסבר למערער כי לא מעשנים ולא שותים בפרק זמן מסוים, הוא עשה את שאסרו עליו לעשות, כך שמשמעות הדבר: הכשלת הבדיקה. גם בניסיון הראשון לעצור אותו לשם בדיקה, נעשה במהלך ביצוע עבירות אחרות. מהלך העניינים מעיד על פעולות שבוצעו על ידי המערער ושהיה בהן כדי להכשיל את הבדיקה. יש להדגיש כי כל הטענות שפורטו לעיל נבחנו על ידי בימ"ש קמא וקיבלו התייחסות מפורטת , כך שאין לומר כי נפל פגם כל שהוא בהחלטתו. בימ"ש קמא בחן את הטענות העובדתיות ואת הטענות המשפטיות ולא מצא בהן ממש. המערער זכה לשימוע ולא ביקש להיות מיוצג. מאז יום שיש ועד יום ראשון יכל, אם היה חפץ בכך לפנות לסנגור ולדאוג להופעתו. המערער אמר בשימוע כי הוא לא שתה כמות גדולה של אלכוהול, שתה "טיפה וודקה וסירוב נגד שיעול. לא הרגשתי טוב.". הרשות המוסמכת בחנה את עברו של המערער ומצאה כי לחובתו נרשמו 19 הרשעות כשהאחרונה הייתה בפבר' 2007 ומצא כי קיים סיכוי שיוגש נגדו כתב אישום. גם בימ"ש קמא נתח את העובדות והגיע לאותה מסקנה. וכבר נקבע "...שהגישה הכללית בכגון דא, נוכח מהות הסנקציה, צריכה להיות התערבות במשורה של בית משפט זה בהחלטות בתי המשפט הקודמים, ואך במקרים חריגים, על פי נסיבות מיוחדות." - בש"פ 3462/05 ברזני נ' מדינת ישראל , (2005). עיינתי בחומר החקירה ודעתי כדעת בימ"ש קמא. הונח בפני חומר ראיות לכאורה, במידה וימצא אמין ויתקבל על דעת בית המשפט, יהיה בו כדי להביא להרשעת המערער, לטעמי. כמו כן, מעשיו של המערער מעידים על מסוכנותו ועל היחס שהוא מפגין כלפי רשויות החוק והחקירה, החל מאי עצירתו לביקורת וכלה מניסיונו לשבש את הבדיקה שעה ששתה. לכך מצרפים עברו התעבורתי של המערער. בחנתי גם את אורך התקופה והצו האוסר את השימוש ברכב ולא מצאתי כי התקיימו נסיבות שיש בהם כדי לצמצם את התקופה ובודאי שלא לבטל את הצווים. אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל אני מחליט לדחות את הערעור. משפט תעבורהשכרותשלילת רישיון נהיגהבדיקת שכרות (אלכוהול)