1. תביעה לתשלום דמי צריכת מים. טענות התובעת 2. התובעת טוענת כי ניתנה רשות מצומצמת להתגונן ואין לחרוג מרשות זו ומכאן שיש לדחות על הסף טענות הגנה שונות ולכן התוצאה היא שיש לקבל את התביעה ללא בדיקת טענות ההגנה. 3. עוד נטען כי הנתבעת בעצמה מנעה קריאה של מד המים ולכן נרשמה הערכה בחשבון. נטען כי החשבונות לא נפרעו. צריכת המים לא היתה מופרזת, מד המים נבדק ונמצא תקין וכן נטען כי אם בוצעו תיקונים ע"י העירייה אין בכך להשפיע על צריכת המים הנמדדת במד המים. 4. לטענת התובעת, לא שולמו תשלומים עבור שימוש במים לגבי נכס שמספרו מסתיים בספרות 10600. העירייה טוענת כי קריאת המים מתבצעת אחת לחודשיים, אלא שבמקרה זה עקב העדר גישה למד המים במשך תקופה מסוימת, לא בוצעה קריאה בפועל בארבעה מועדים ונעשה חיוב על פי הערכה בסדר גודל של 200 קוב. לאחר מכן נערכה בדיקה ונתברר כי נוצרו הפרשים בכמות של 1,926 קוב, ולאחר מכן, בקריאות נוספות, היה שימוש שנע בין 500 ל-700 קוב. כמו כן, הוחלף מד המים. יתרת החוב עומדת על סך 11,091 ₪. טענות הנתבעת 5. הנתבעת טוענת כי אין ממש בטענות המתייחסות להרחבת חזית. התובעת נתפסה לטעות ולא שמה לב לתצהיר ההגנה המתוקן. לא היתה חריגה מתצהיר ההגנה המתוקן. נטען כי התביעה המקורית התייחסה לחוב בגין שימוש ב - 2 מונים. לגבי מונה אחד, שלגביו נתברר כי החוב אינו מופרז, הסכימה הנתבעת לשלם את החוב ונותר רק מונה אחד מספר 510600. 6. הנתבעת טוענת כי החוב שבכתב התביעה לא הוכח, לא בוצעה קריאת מונה במשך 10 חודשים ולא ידוע איזה חלק של החוב מתייחס לאיזו שנה, וממילא לא הוכח החוב. נטען כי לא היתה נזילה בתקופה הרלוונטית, המונה הראה צריכה חריגה ורק לאחר החלפת המונה חזרה הצריכה לצריכה רגילה. 7. עוד טוענת הנתבעת כי בתקופה הרלוונטית לא היתה מניעה להיכנס לחדר שבו נמצא מד המים ולבצע קריאת מונה, לא נתקבלה כל פנייה של העירייה בדבר העדר אפשרות גישה למונה. נטען כי הגשת צילום המונה ע"י העירייה מוכיחה כי היתה לעירייה גישה למונה, ומכאן שלא היתה מניעה לבצע את הקריאה. נטען כי בהודעות התקופתיות היתה הטעיה היות שצוין בהם כי בוצעה קריאה בפועל וקוד הערכה היה מוצנע. לכן נטען כי העירייה התרשלה, העירייה הסתירה מהדייר קריאה בלתי תקינה שלא נעשתה למעשה. נטען כי הצריכה הנטענת היא בלתי סבירה עקב השימושים המעטים במים שנדרשו. 8. נטען כי מד המים לא היה תקין וכן אף אם היה תקין, עקב ביצוע העבודות של העירייה, נכנס אוויר לצנרת אשר גרם לקפיצה בקריאת מד המים, ללא צריכה בפועל, כפי שאושר באופן כללי ע"י נציבות המים, דהיינו גם מד תקין עלול לקפוץ באלפי קוב עקב כניסת אוויר. 9. עוד טוענת הנתבעת כי תצהירי התובעת היו כולם עדות מפי השמועה ללא כל ידיעה אישית של מר וידר ושל מר יוגב, לכן נטען כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה. עוד נטען כי הנתבעת הוכיחה בראיות נסיבתיות צריכה מופרזת ולכן עבר נטל הראייה לתובעת להוכיח את תביעתה, אלא שהתביעה לא הוכחה. 10. לטענת הנתבעת, הדרישות של העירייה היו מוגזמות. הנתבעת שילמה חלק מהחוב לעירייה, לאחר שגם בעיני העירייה נראתה הכמות חריגה. נטען כי הודעות העירייה היו מטעות, היות שלא ידעו כי המדובר בהערכה בלבד ולכן, לא ניתן היה לפעול מבעוד מועד כדי להחליף מונה או לבדוק מה פשר החיוב הגבוה. הנתבעת הניחה כי הכל תקין בעוד שנתברר כי בפועל הראה מד המים צריכה מופרזת, אולם הדבר לא נבדק עקב העדר קריאת מונה, בעוד שלא היה כל קושי להכנס ולבדוק את המונה על ידי פקידי העירייה. 11. עוד נטען כי לא היתה נזילה או פיצוץ בצינור. ההשקיה היא במערכת אוטומטית וגם הפעלת מכונות הכביסה היא בכמות מים קבועה, כפי שצורכות מכונות כביסה. 12. נטען כי אפילו לעירייה נראה החיוב מופרז. נטען כי הסבר אחד יכול להיות, עקב כניסת אויר לצנרת אשר מריץ את המונה ללא צריכת מים וזאת לפי חוות דעת מומחה שצורפה. כמו כן, הוצג מכתב של נציבות המים המצביע על אפשרות של קפיצה במד בשל העדר שסתומי אויר במערכת ולא בשל צריכה בפועל. 13. במכתב של נציבות המים, נאמר באופן כללי כי תופעה של כניסת אויר לצנרת מים עירונית או פרטית קיימת - הוצאת אויר נעשית בעזרת שסתומי אוויר המותקנים ברשת מים עירונית, אולם אם אויר משתחרר עקב פתיחת ברז מים דירתי, מגדיל הדבר את הספירה המצטברת במד המים ללא העברת מים. עוד נאמר במכתב כי קיימת המלצה להתקין שסתומי אויר במקומות שצפויה בעיה בנושא כזה. 14. לפי חוות דעת מומחה כללית של מר אורי פליס, מומחה לכיול מדי מים, נאמר כי יש תקלות בגליל האלפים לעתים, תקלה כזו ניתן לבדוק רק לאחר פתיחת מד המים, בדיקת מנגנון הספירה ופירוקו ואינה ניתנת לגילוי בבדיקה הידראולית, רגילה. עד כאן טענות הנתבעת. 15. הצדדים ויתרו על שמיעת חקירות נגדיות והגיעו להסכמה שנרשמה בפרוטוקול, לרבות הסכמה כי לא תהיה התייחסות לטענה כי הסכום שסוכם עם מר וידר היה סכום סופי. כמו כן, הוסכם כי הנתבעת לא בדקה את מד המים המסוים, וכן היתה התנגדות לשינוי חזית, חריגה מכתבי טענות ולמסמכים שהוגשו שלא בהתאם לכללים בדבר חוות דעת מומחה. כמו כן, הוסכם כי החוב עדיין קיים, והוסכם ליתן פסק דין לאחר סיכומים בכתב. דיון 16. השאלה המתעוררת בתיק זה היא מה כמות המים שצרכה הנתבעת לגבי מונה מסוים. השאלה היא האם היתה תקלה כזו או אחרת, אשר גרמה לטעות, אם שיבוש במד המים, או תקלה אחרת. התוצאה הרצויה בכל מקרה היא, חיוב נכון המשקף את הצריכה האמיתית. השאלה היא בעיקר שאלה עובדתית, אלא שהעובדות לאשורן, בהסתברות וודאית, אינן ידועות. כל שיש הוא אוסף של עובדות בלתי מוכחשות. עובדות אקלקטיות ממקורות שונים המצביעות כל אחת לכיוון זה או אחר. 17. ידוע שקיימת צריכת מים מסוימת בשיעור מקובל על פני תקופה של מספר שנים. כמו כן, ידוע כי היתה צריכה חריגה במשך תקופה מסויימת. 18. ידוע כי יש חשש שמד המים, או שנתקלקל, או שמדד מדידה בלתי נכונה עקב כניסת אויר לדוגמא, וכמובן ייתכן שהמדידה היתה מדוייקת. כמו כן, לא ידוע על שימוש חריג שנעשה במים בתקופה הרלוונטית, לא ידוע על פיצוצי צנרת או דליפות. ידוע כי במשך תקופה מסויימת, מדידת המים הראתה כ-200 מ"ק ולאחר מכן, במשך תקופה, היתה מדידה, שנעשתה רק בדיעבד שהראתה צריכה פי שלוש, כ-600 מ"ק, וכנגד מדידה זו, מתרעמת הנתבעת. 19. קביעת העובדות בוודאות בבית המשפט אינה אפשרית ברוב המקרים. במקרים רבים וגם במקרה זה, יש להניח כי גם הצדדים עצמם אינם יודעים את העובדות בוודאות וכל צד מניח הנחות לטובתו באופן שיצדיק את עמדתו. אין לדעת בוודאות כי מד המים היה תקין או שלא היה תקין, האם היתה צריכת מים חריגה או שצריכת המים היתה רגילה. האם ניתן היה לעשות קריאת מונה המים באופן שוטף או שהיתה מניעה לכך ולא היתה גישה למונה המים. הקביעה אינה ברמה של וודאות, אלא ברמה של הסתברות. בית המשפט מגיע לתוצאה ברמת הסתברות ולא ברמת וודאות. ראה פורת ושטיין דוקטרינת הנזק הראייתי, ההצדקות לאימוצה ויישומה במצבים טיפוסיים של אי ודאות בגרימת נזקים, עיוני משפט (תשנ"ח) עמ' 241. 20. בשיטת המשפט הנוהגת בארץ, ההכרעה היא דיכוטומית, דהיינו הכל או לא כלום, למעט מקרים שבהם מסכימים הצדדים למתן פסק דין בפשרה לפי סעיף 79 א'. קיימות גישות התומכות ביישום של גישה של פסיקה משקללת, גם ללא הסכמת הצדדים, במקרם המתאימים, לא ככלל אלא כחריג לכלל. ראה שלמה לבנוני, השפיטה, הכרעה דיכוטומית או פסיקה משקללת האמנם הכל או לא כלום. עלי משפט, המכללה האקדמית למשפטים, הוצאת נבו נובמבר 2003 בעמ' 531. 21. גם בתיק זה לא ניתן כמובן לתת פסק דין על דרך פשרה, ללא הסכמת הצדדים, ומכאן שיש לפנות לתוצאה שהיא הקרובה ביותר מבחינה עובדתית, ברמת ההסתברות שניתן להגיע אליה במגבלות הידועות, מגבלות לגבי בירור העובדות האמיתיות כפי שהיו באמת. בתיק זה לא רק שבית המשפט אינו יכול לקבוע עובדות ברמת וודאות, אלא שהגם הצדדים אינם יודעים את העובדות ברמת וודאות, אלא ברמת הסתברות ומתוך הנחת הנחות שונות. עקב כך נטו שני הצדדים להסתמך בעיקר על טענות פרוצדורליות, וטענות לעניין דיני הראיות, בעוד שהשאלה היא בעיקר שאלה עובדתית. שני הצדדים הסתמכו על ראיות נסיבתיות ועל הנחות. לשני הצדדים יש נקודות תורפה אותן מנסה לנצל הצד שכנגד. 22. קביעה של בית המשפט לפי מאזן ההסתברויות, דהיינו ברמת הוכחה של למעלה מ-50 אחוז, כמקובל במשפט אזרחי, היא אפשרית. דרך זו תוביל לתוצאה של הכל או לא כלום. 23. קיימת דרך נוספת והיא שקלול כל הנתונים הידועים כדי להגיע לתוצאה שהיא התוצאה הנכונה ברמת ההסתברות המרבית שניתן להשיג. דרך זו עדיפה במקרה זה היות שקיימת הסתברות גבוהה יותר כי בדרך זו תושג תוצאה הקרובה יותר לאמת. 24. לפי הידוע, היתה צריכה מסוימת של מים על פני תקופה ארוכה, והיתה צריכה חריגה במשך תקופה קצרה יחסית של מספר חודשים. אין מידע שיסביר את חריגה בצריכה ומכאן שהנחה היא שהצריכה לא נשתנתה, למעט חריגות קטנות למעלה ולמטה כמקובל, לפי עונות השנה ולפי משתנים מקובלים, ברמה של סטיית תקן מקובלת. 25. מכאן שהדרך הרצויה היא ליטול תקופה של שלוש שנים, החל מהשנה שלפני השנה שבמחלוקת, השנה שבמחלוקת, והשנה שלאחר מכן. יש לעשות ממוצע של שימוש דו חודשי ולחייב לפי ממוצע זה גם בתקופה שבמחלוקת. אופן החישוב הנ"ל ישיג לטעמי תוצאה שהיא התוצאה הטובה ביותר והקרובה ביותר למציאות, כך תוגשם מטרת ההליך השיפוטי, ומבחינה ציבורית תזכה העירייה בתשלום עבור המים שנעשה בהם שימוש. 26. בסופו של דבר, לא ידוע אם המד תקין או שאינו תקין ואם הוא תקין, האם היתה קריאה שגויה עקב נסיבות חיצוניות כגון כניסת אויר למערכת. כמו כן, על ידי השגת תוצאה קרובה ככל האפשר למציאות, אין צורך להשתמש בכלים משפטיים עקיפים כגון טענה למניעות עקב אי ביצוע קריאת המונה בפועל וכיו"ב, טענות שהן טענות משפטיות, לגיטימיות במקרים מסוימים, אולם עדיף להשיג תוצאה עובדתית סבירה ברמת הסתברות סבירה, באופן שלא יקפח את אחד הצדדים. הנתבעת טוענת כי העדויות של התובעת הן עדויות שמיעה, וכן טוענת כי הצריכה המופרזת יוצרת חזקה כי היתה תקלה ולכן נטל ההוכחה עבר לעירייה אלא שלעירייה אין ראיות אלא עדויות מפי השמועה בלבד. העירייה מצידה טוענת כי הנתבעת מנסה להרחיב חזית מעבר לטענותיה הראשוניות ומעבר לרשות להתגונן. 27. גישתם של בתי המשפט היא שהפרוצדורה הולכת אחרי המהות ולא להיפך. בית המשפט העליון קבע כי סדרי הדין אינם מיטת סדום, אלא מתגמשים במקרים המתאימים. אם תתקבל גישת העירייה, יהיה צורך לדחות את ההגנה על הסף עקב הרחבת חזית (המוכחשת ע"י הנתבעת), ואם תתקבל גישת הנתבעת, יהיה צורך לדחות את התביעה עקב העדר ראיות מכלי ראשון, ועקב טענת מניעות. 28. ניתן לגבש קונסטרוקציות משפטיות שונות המתייחסות למניעות, איסור הרחבת חזית, חזקות, נטל ההוכחה, והיפוך נטל ההוכחה, אולם מטרת ההליך המשפטי הוא בירור השאלות אשר באמת שנויות במחלוקת בין הצדדים. במקרה זה ניתן להגיע לתוצאה סבירה, בדרך אחרת ללא קיפוח אחד הצדדים. התוצאה היא שיש לנהוג כאמור לעיל על ידי חיוב ממוצע, לפי חישוב שיעשו הצדדים בעצמם על פי הנתונים שבידי הצדדים. הסכום שיתקבל בחישוב ישולם בצירוף ריבית והצמדה מיום החיוב בזמנו ועד לתשלום. בנסיבות, אין צו להוצאות. ניתן היום ב' בניסן, תשס"ד (24 במרץ 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח לצדדים. דניאל ארנסט, שופט חוק המים / רשות המיםמים