פירוק שיתוף במקרקעין - רישום בית משותף

מהם התנאים של פירוק שיתוף במקרקעין בדרך רישום בית משותף ? חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 קובע כמה דרכים ואפשרויות לפירוק שיתוף במקרקעין: (1) פירוק בחלוקה בעין לפי סעיף 39; (2) פירוק דרך מכירה לפי סעיף 40 (3) פירוק ע"י רישום כבית משותף לפי סעיף 42. הסדר בו יעדיף בית המשפט לפרק הוא חלוקה בעין ורק אח"כ במכירה. לגבי רישום כבית משותף, קיימת מחלוקת האם מדובר בדרך שהיא בגדר פירוק בעין או מעין פירוק בעין, שכן גם לאחר הרישום מתקיימים יחסים בין השותפים. יחד עם זאת, הפסיקה קובעת כי הפירוק בדרך של רישום כבית משותף עדיף על מכירת המקרקעין, ובית המשפט לא יורה על המכירה, אלא לאחר שבדק את אפשרות הרישום כבית משותף ומצא כי אין לבחור בה. נטל הראיה הוא על הטוען נגד הרישום. סעיף 42 לחוק המקרקעין קובע: "היה עיקר המקרקעין המשותפים בית הראוי להירשם כבית משותף, רשאי ביהמ"ש, לאחר שקיבל חוות-דעת של המפקח, לצוות על פירוק השיתוף בדרך של רישום הבית בפנקס הבתים המשותפים והקצבת דירות לשותפים לפי חלקיהם." סעיף זה מורה דרכו של בית המשפט הבא לבחון אם יפורק השיתוף בדרך של רישום כבית משותף. השיקולים הרלוונטיים לפירוק השיתוף בדרך זו: השיקול הראשון הוא הטכני התכנוני, לפיו בפני בית המשפט יובאו ממצאים עובדתיים כי המקרקעין ראויים לרישום כבית משותף, לרבות חוות דעת המפקח על רישום המקרקעין, לפיה שהבית ראוי להיות רשום כבית משותף. עפ"י נסיבות המקרה ישקול ביהמ"ש אם יש להורות על פירוק השיתוף בדרך של רישום הבית כבית משותף ובעיקר האם קיימות נסיבות שבגינן לא יורה על הרישום כבית משותף. המבחן הטכני התכנוני בודק האם הבית ראוי להירשם כבית משותף, כשסעיף 142 לחוק קובע מהו בית הראוי להירשם כבית משותף: "(א) בית שיש בו שתי דירות או יותר ואפשר לזהות כל אחת מהן כיחידה נפרדת, ניתן לרישום בפנקס. (ב) שני בתים או יותר שבכל אחד מהן יש דירה אחת או יותר והבתים הוקמו על חלקה או חלקות שאינן ניתנות לחלוקה באופן שכל בית יעמוד על חלקה נפרדת, ניתנים לרישום בפנקס כבית משותף. (ג) שני בתים או יותר שיש להם מיתקנים משותפים, ניתנים לרישום בפנקס כבית משותף." פירוק שיתוףמקרקעיןבתים משותפיםפירוק שיתוף במקרקעיןרישום בית משותף