סעיף 197

מטרתו של סעיף 197 לחוק התכנון הבניה הינה לפצות עבור נזקים שנגרמו למקרקעין שנפגעו כתוצאה מפעולות התכנון של הרשויות. הרציונל העומד בבסיס החובה המוטלת על הרשויות לפצות את הנפגע עניינו עיקרון שלפיו על הציבור בכללותו לשאת בנזק שנגרם לבעל מקרקעין כתוצאה מתכנית מיתאר, המביאה תועלת ורווחה לכלל הציבור וכן עניינו בצורך לאזן בין האינטרס הציבורי במימוש התכנית לבין האינטרסים של בעלי המקרקעין הנפגעים. על-מנת שהרשות לא תתעלם מחסרונותיה האפשריים של תכנית מיתאר, נקבע בסעיף 197 לחוק התכנון הבניה הכלל שלפיו על הרשות לשאת בפיצוי של בעלי המקרקעין הנפגעים. באופן זה דואג החוק לכך שהרשות תפעיל שיקול דעת הולם בקביעתה של תכנית מיתאר ותביא בחשבון הן את יתרונותיה של התכנית והן את חסרונותיה, בין מבחינת הכלל ובין מבחינת הפרט. זכות התביעה, לפי סעיף 197 לחוק התכנון הבניה מוענקת רק לפגיעה הנגרמת על ידי "תכנית" כמוגדר על ידי החוק, ולא לנזקים הנגרמים למקרקעין על ידי רשויות התכנון שלא על ידי תכנית. בית המשפט פסק כי יש להבחין בין שיהוי בהליכי אישור תכניות שנגרם בשל התנהלותה של הרשות התכנונית לבין נזקים הנגרמים באופן ישיר מתכנית מתאר שהרי על הראשונים לא חל סעיף 197 לחוק התכנון הבניה, והנפגעים צריכים לחפש תרופתם במסגרת דיני הנזיקין הכלליים. בפסיקה ניתן למצוא לא אחת מקרים בהם נקבע כי ניתן לראות מספר תכניות נפרדות כתכנית אחת לעניין תביעת פיצויים לפי סעיף 197 לחוק התכנון הבניה. ההכרעה בשאלה אם שתי תכניות הן חלק ממהלך תכנוני אחד לא הוגדרה באופן מסודר והושארה לשיקול דעת על סמך עובדותיו של כל מקרה ומקרה. אחת התכליות החקיקתית של סעיף 197 לחוק התכנון הבניה, היא הרצון להגן על נכסי הפרט כאשר התכנון שנעשה לטובת הכלל פוגע בזכויותיו. זו התבססה וחוזקה עם קבלתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר הוראותיו העלו את זכות הקניין למדרגה חוקתית - זכות הקניין של הפרט קנתה לה מעמד מיוחד בקשת זכויות האדם, והוכרה כזכות יסוד מכח סעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו , המורה כי אין פוגעים בקניינו של אדם. בית המשפט ציין בפסיקתו כי הוראה זו היא רבת השלכות בתחומי משפט שונים, ומקרינה על התייחסות המשפט לפעולות הרשות הציבורית המשפיעה על זכויות הקניין של הפרט, ובכלל זה על פעולות הפקעת קרקע ופגיעה בה מכח תכניות בנין עיר. בצד סמכותו של השלטון לפעול לקידום צורכי הציבור בין על דרך הפקעה לצורכי ציבור ובין על דרך תכנון מרחבי אשר נועד להגביל את יעילות השימוש במקרקעי המדינה, עומדת זכותו של הפרט לשמר את זכותו הקניינית מפני פגיעה מעבר לנדרש. תפיסה זו מביאה עימה פירוש מצמצם לזכות הרשות הציבורית לפעול לתכנון בנין עיר ללא פיצוי לפרט הנפגע. דהיינו- מעמדה המיוחד של זכות הקניין עשוי להטות את הכף לפרשנות לפיה מפוצה בעל המקרקעין הנפגע מפעולות הרשות ולהעדיפה על פני פרשנות השוללת פיצוי שכזה, במידת האפשר. סעיף 197 לחוק התכנון והבניה