הנתבעת היא חברה בע"מ המפעילה רשת של מכונים /בתי ספר להכשרה מקצועית. התובעת היא עובדת לשעבר של הנתבעת אשר עבדה בשירותה בין השנים 96-94. בתמצית התביעה נשוא פסק הדין עניינה תשלום פיצויים בעקבות הפרשות בחסר לתוכנית ביטוח מנהלים אשר במסגרתה ניכתה הנתבעת מידי חודש 5% משכר התובעת. עד שנגיע לטענות הצדדים לגוף התביעה רואים אנו מקום להקדים ולהפרט את העובדות הבאות: א. התובעת עבדה אצל הנתבעת מחודש פברואר 1994 ועד לחודש אפריל 1996. ב. במסגרת עבודתה בוטחה התובעת בתוכנית ביטוח המנהלים . ג. תוכנית ביטוח המנהלים בה בוטחה התובעת היא תוכנית שהוצעה על ידי המעביד בעל הפוליסה. התוכנית עצמה הוצגה לתובעת על ידי סוכן ביטוח של המעביד. המדובר בתוכנית של חברת הביטוח "מגדל". ד. תלושי השכר שהנפיקה הנתבעת לתובעת משקפים את הניכויים בפועל מהשכר ששולם לאחרונה. ה. מתלושי השכר עולה כי הניכויים לטובת ביטוח המנהלים הם בשיעור של 5% מהשכר הם נוכו משכרה של התובעת ברציפות מהחודש הראשון לעבודתה. ו. סה"כ ניכתה הנתבעת משכרה של התובעת סכום בסך של 6,958 ₪ לטובת חלק העובד בתוכנית ביטוח המנהלים. ז. דו"ח תשלומים היסטורי של חברת הביטוח "מגדל" מתעד את ההפרשות בפועל לביטוח המנהלים שנוהל על שם התובעת ולזכותה. הדו"ח מגלה, כי בפועל הועבר לחברת הביטוח "מגדל" על חשבון תגמולים (חלק עובד וחלק מעביד) סכום כולל של 5,957 ש"ח ובמקביל כספים הבאים על חשבון פיצויי פיטורים. ח. כמצויין לעיל, נותקו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים בחודש אפריל 1994. עם סיום יחסי עובד-מעביד, שילמה הנתבעת לתובעת ישירות פיצויי הפיטורים מלאים. ט. באוקטובר 96 העבירה חברת "מגדל" לתובעת סכום של 1,095 ₪ על חשבון תגמולים. י. בעקבות התדיינות שקיימה הנתבעת מול חברת הבטוח "מגדל" בהליך אחר, הודיעה הנתבעת לבית הדין בפתח הדיון להוכחות שהתקיים ביום ה-26/3/03 כי היא שתישא בפיצוי היה וזכאית התובעת לפיצויים בשל אי ביצוע הפרשות על חשבון התגמולים לתוכנית ביטוח המנהלים. 5. פתחנו וציינו כי התביעה כאן היא לתשלום פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לתוכנית ביטוח המנהלים. לעניין זה טענה התובעת: א. במקביל לניכוי משכרה, בשיעור של 5% מהשכר על חשבון התגמולים נדרש מהנתבעת להעביר סכום זהה, כחלק מעביד, לחשבון זה (התגמולים) בתוכנית ביטוח המנהלים. ב. בהתאם ובהתחשב בגובה השכר לאורך תקופת העסקתה, הייתה הנתבעת חייבת להעביר לחברת "מגדל" לטובת רכיב התגמולים, בתוכנית ביטוח המנהלים סכום בסך של 13,110 ₪. סכום הכולל חלק עובד וחלק מעביד לטובת רכיב התגמולים. ג. על פי תנאי ביטוח המנהלים, הכספים המופקדים ע"ח תגמולים נהנים מתשואה שנתית בהתאם לביצועי התוכנית. התובעת טענה, כי על בסיס נתוני תשואות שסיפקה חברת הביטוח "מגדל" לשנים הרלוונטיות לתביעה, יש לנכות מסכום התגמולים שהועברו בפועל לחברת הביטוח לרכיב התגמולים (סכום בסך של 5,957 ₪) - סך של 313 ₪. זאת לאחר שנתוני התשואות מעלים כי לחברת הביטוח הייתה תשואה שלילית המתבטאת בסכום זה בתום תקופת ההעסקה. ה. כן טענה התובעת, כי מהכספים שהיה צריך להעביר לחברת "מגדל" ע"ח תגמולים יש לנכות רכיב ריסק בשיעור של 5%. ו. לפיכך טענה התובעת, כי מסכום בסך של 13,110 ₪ אשר על הנתבעת היה להפריש לחברת "מגדל" אמור היה להישאר בידיה סכום בסך של 12,157 ₪, בהתחשב בתשואה השלילית וברכיב הריסק. ז. משהתקבל מחברת הביטוח "מגדל" על חשבון תגמולים סכום של 1,095 ₪ תובעת התובעת פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לביטוח המנהלים שנפתח על שמה בגובה ההפרש שבין הסכום אשר אמור היה לעמוד לרשותה בתום התקופה בחשבון התגמולים (בסך של 12,157 ₪) לסכום שהתקבל. מכאן התביעה לפיצוי בסך של 11,062 ₪. 6. לטענת הנתבעת לא הייתה עליה החובה לביצוע הפרשות כלשהן לפוליסת ביטוח המנהלים בשנה הראשונה לעבודתה של התובעת. טוענת הנתבעת עוד, כי הניכויים משכר התובעת וחלק המעביד הועברו לתוכנית ביטוח המנהלים לאחר תום השנה הראשונה לעבודת התובעת - כמתחייב. לבסוף טוענת הנתבעת, כי בהתחשב בתנאי הפוליסה לפיהם נקבע ערך הפדיון, ומקום שיש לנכות רכיב של ריסק מהסכומים המופרשים על חשבון תגמולים, זכאית התובעת להפרש בסך של 3,500 ₪, כך לגרסתה. 7. מטענות הצדדים כמפורט לעיל, נדרש בית הדין לשאלות הבאות: א. מהו המועד ממנו הייתה הנתבעת חייבת להעביר את חלקה, חלק המעביד לחשבון התגמולים שבתוכנית פוליסת ביטוח המנהלים? לעניין זה האם נכונה טענת התובעת כי היה על הנתבעת לבצע הפרשות על חשבון תגמולים מהיום הראשון לעבודתה. ב. האם העבירה הנתבעת לחברת הביטוח "מגדל" את מלוא חלק העובד והמעביד על חשבון תגמולים? ג. מהו גובה הפיצוי לו זכאית התובעת, ככל שייקבע כי הנתבעת לא דאגה לביצוע ההפרשות ע"ח תגמולים לחברת הביטוח "מגדל" במלואן? לעניין זה מהו הבסיס לפיו יש לקבוע את גובה הפיצוי לו זכאית התובעת? 8. מקובלת עלינו עדות התובעת לפיה התחייבה הנתבעת כלפיה לתוכנית ביטוח מנהלים החל מהיום הראשון לעבודתה. התחייבות אשר אמורה הייתה ונכנסה בפועל לתוקף לאחר 3 חודשים לעבודתה. עדות זו זוכה לחיזוק, משאין חולק כי התובעת אכן חתמה על הטפסים הדרושים לפתיחת תוכנית ביטוח מנהלים על שמה עוד בשנה הראשונה לעבודתה ומשנוכה משכרה, חלק העובד בשיעור של 5%, החל מהחודש הראשון לעבודתה. 9. לעניין זה נוסיף, כי אף לא אחד מעדי הנתבעת יכול היה בעדותו לשלול את גרסת התובעת אודות ההסדר איתה בנוגע למועד פתיחת תוכנית ביטוח מנהלים לזכותה. כך יש לציין, כי מר אילן לב עד הנתבעת, המשמש בתפקיד מנהל אחזקה ורכש באזור הדרום - לא היה בתפקידו בעת שהתקבלה התובעת לעבודתה ובמועד סיום עבודתה. בדומה, אין בידינו לאמץ את עדותה של עדת הנתבעת הגב' פורת; אשר בעדותה טענה כי החובה לביצוע הפרשות לתוכנית ביטוח המנהלים חלק המעביד קמה בעניינה של התובעת רק לאחר שנה ושלושה חודשים לעבודתה. דעתנו היא, כי עדותה של הגב' פרץ, נועדה להציג גרסה שהיא תואמת את המציאות בפועל. העדות מתעלמת מהניכויים שנעשו משכרה של התובעת מהחודש הראשון לעבודתה; כמו גם מחוזה עבודה הנחזה כחוזה עבודה אשר הציעה הנתבעת לתובעת שהוגש לתיק בית הדין. חוזה בו התחייבה הנתבעת כלפי התובעת לביטוח מנהלים - ללא כל התנאה כי חלקה של הנתבעת בביטוח המנהלים יהיה נתון לשיקול דעת נוסף במועד לא מוגדר. 10. מהמקובץ עולה, כי החובה לנכות את חלק העובד משכר התובעת ולהפריש את חלק המעביד לתגמולים קמה מהחודש הראשון לעבודתה של התובעת. 11. דו"ח תשלומים היסטורי של חברת הביטוח "מגדל" מייצג את ההעברה בפועל לתוך תוכנית ביטוח המנהלים שנפתחה על שם התובעת. כמצוין לעיל, עולה מתוך הדו"ח כי על חשבון התגמולים חלק עובד ומעביד הועבר בפועל סכום כולל של 5,957 ₪. זאת בשעה שהניכוי משכרה של התובעת ע"ח תגמולים עומד על סך של 6,958 ₪. 12. כפי שאמרנו, היה על הנתבעת להפריש 5% משכר התובעת כחלק המעביד לחשבון התגמולים מהחודש הראשון לעבודתה של התובעת. מכאן ובשעה שהניכוי משכרה של התובעת בסך של 6,958 ₪ מייצג 5% מהשכר - היה על הנתבעת להפריש חלק מעביד בסכום זהה. כך בסיומו של יום היה על הנתבעת להעביר בסיום תקופת עבודתה של התובעת סכום של 13,916 ₪ לחברת הביטוח "מגדל", חלק עובד ומעביד לתגמולים. 13. מתוך סכום של 13,916 ₪ שהיה על הנתבעת להעביר לחברת הביטוח "מגדל" על חשבון תגמולים, העבירה הנתבעת לחברת הביטוח לחשבון התגמולים סכום של 5,957 ₪ בלבד. יוצא מכאן כי הנתבעת הפרישה בחסר סכום של 7,959 ₪ לחשבון התגמולים. 14. משנמצא כי בוצעו הפרשות בחסר בסכום של 7,959 ₪ נותר לבחון את גובה הפיצוי לו זכאית התובעת בשל ההפרשות בחסר. לעניין זה, עומדות בפנינו שתי אפשרויות לאמוד את גובה הפיצוי לו זכאית התובעת. האחת - לפצות את העובד בנזק בפועל כתוצאה מהפרשות בחסר. באפשרות זו, על בית הדין לשאול את עצמו מה היה הסכום אשר היה עומד לרשות העובד אילו בוצעו ההפרשות לתוכנית ביטוח המנהלים על ידי המעביד כמתחייב ולפצות את העובד בסכום זה. השנייה - להעמיד את הנזק לעובד על גובה הפרשות המעביד ע"ח תגמולים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. 15. נקדים ונציין, כי שתי האפשרויות פתוחות לעובד. ירצה יוכיח את הנזקים שנגרמו בפועל כתוצאה מאי ביצוע ההפרשות לתוכנית ביטוח המנהלים. היה ולא יצליח העובד להוכיח את הנזק בפועל, עומדת לו הזכות להעמיד את הנזק על גובה החוסר בפרשת המעביד על חשבון תגמולים לתוכנית ביטוח המנהלים. ראה: ע"ע 300001/98, בוריס שוסטר נ' רמי חרושת מרצפות בע"מ ע"ע 1332/00 ניתוב בע"מ נ' אלכס דרור 16. דעתנו היא, כי במקרה שלפנינו לא הצליחה התובעת להוכיח את הנזק בפועל כתוצאה מאי ביצוע ההפרשות לתוכנית ביטוח המנהלים על חשבון תגמולים כתוצאה מאי העברת סכומים בסך של קרוב ל-8,000 ש"ח. לפיכך, זכאית התובעת לפיצוי בגובה החסר בהפרשות לתוכנית ביטוח המנהלים בסך של 7,959 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1/5/96. 17. בנקודה זו נבקש להעיר בקצרה על טענות הצדדים בשאלת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת, כמפורט בסיכומים שהגישו מטעמם כדלקמן: א. חישוב הפיצויים אשר צורף לסיכומי התובעת, נערך על בסיס ההנחה ולפיו מתוך סכום של כ-13,000 ₪ אשר היה על הנתבעת להעביר על חשבון התגמולים, היה נותר בידה בתום שנת 1996 סכום של 12,157 ₪. חישוב הפיצויים הנ"ל מתעלם מהעובדה כי בפועל הועברו לחברת הביטוח תגמולים בסכום של 5,957 ₪. סכום זה הקנה לתובעת ערך פדיון של 1,095 ₪ אשר חברת הביטוח אשר שילמה לתובעת בפועל. ב. אשר על כן, אין לקבל את חישוב הפיצויים בו מחזיקה התובעת ולפיו ההפקדה בסך של כ-13,000 ₪ ע"ח תגמולים היה מקנה לה ערך פדיון בסדר גודל של 12,157 ₪. ג. חישוב הפיצויים אשר נערך על ידי הנתבעת יוצא מתוך ההנחה לפיה, היה על הנתבעת להעביר את חלקה, חלק המעביד על חשבון תגמולים שנה ויותר לאחר תחילת העסקתה של התובעת. נקודת מוצא זו לחישוב נזקי התובעת נדחתה על ידינו כאמור לעיל. ד. מקום שהבסיס לחישוב הפיצויים אשר ערכה הנתבעת איננו מקובל על בית הדין, אין מקום לאמץ חישוב זה ולקבוע לפיו את הנזק שנגרם לתובעת כתוצאה מהפרשות בחסר. 18. סוף דבר, התביעה מתקבלת כך שנקבע שעל הנתבעת לפצות את התובעת בתשלום סכום בסך של 7,959 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/5/96. משהתקבלה התביעה, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות בסך של 2,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. 19. הערעור על פסק דין זה הוא בזכות. ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש. פסק הדין ניתן במותב חסר משהוזמן נציג עובדים כדין ולא התייצב. ניתן היום א' באלול, תשס"ד (18 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים. נציג מעבידים - ש. ישראל שופט - משה טוינה ביטוח מנהלים