להלן פסק דין בסוגיית תפיסת חזקה בידי עירייה: פסק - דין רקע - ההסכם 1. ביום 15.1.95 נחתם הסכם בין הנתבעת 1 (להלן - "העיריה") לבין התובעת (להלן - "ההסכם") ועניינו הודעת הנתבעת 2 (להלן - "הועדה המקומית") כי בכוונתה לתפוס חזקה ב-194 מ"ר (להלן - "השטח המופקע") מתוך חלקה 219 בגוש 6388 (להלן - "החלקה"), אשר התובעת הינה בעלים של 546 חלקים מתוך 1246 חלקים של החלקה. 2. במבוא להסכם צויין כי התובעת מתנגדת למסור לועדה המקומית את החזקה בשטח המופקע שלא כחלק מהסדר כולל לגבי זכויותיה במקום. כן צויין כי על החלקה שני בתים חד קומתיים אשר באחד מהם מתגוררת התובעת כולל חצר (להלן - "בית מלכה" או "הבית") כשבבית השני מחזיקה א.כ. שקמה, חברה קבלנית לבנין בע"מ (להלן - "שקמה"). לפי תב"ע פת/7/1157 (להלן - "התב"ע") מיועדת החלקה לאיחוד עם חלקה 549 שהיא שטח ציבורי (להלן - "קרקע העירייה") ולחלוקה מחדש. הן הנתבעות והן התובעת מעונינות בביצוע האמור "בהתאם לתנאי הסכם זה". כן הוסף כי התובעת "מעוניינת לגור בבית מלכה עד אחרית ימיה, והוועדה המקומית והעירייה נכונות לאפשר לה זאת, בהתאם לתנאי הסכם זה". 3. ומכאן להוראות ההסכם הנצרכות להכרעה בסכסוך: א. החלקה וכן קרקע העירייה יאוחדו ויחולקו לשלושה מגרשים וכשהבעלות תרשם כדלקמן: המגרש עליו עומד בית מלכה ייועד לבנין ציבורי ויירשם ע"ש העירייה. המגרש עליו עומד בית שקמה, ששטחו 208 מ"ר, לבניה פרטית ויירשם ע"ש התובעת. מגרש בשטח 267 מ"ר המצוי על קרקע העירייה, אף הוא ייועד לבניה פרטית וירשם על שם שקמה. הכל בהתאם לתרשים אשר יהווה חלק בלתי נפרד מהתב"ע. ב. נקבעו הוראות בדבר זכויות הבניה שתקבל התובעת. ג. בסעיף 4 להסכם נקבע: "א. רישום הבעלות בהתאם לתב"ע המפורטת לאחר אישור התב"ע המפורטת על ידי הועדה המחוזית הינו באחריות העירייה והיא תישא בעלויות הכרוכות בו. ב. עם רישום הבעלות בהתאם לתב"ע המפורטת ייגרמו העירייה או הועדה המקומית להעברת החזקה במגרש שיירשם על שם מלכה לידי מלכה, כשהמגרש פנוי מכל אדם וחפץ". ד. חתימת הצדדים כאישור כי התובעת העבירה את החזקה בשטח המופקע לנתבעות. ה. סעיף 6 להסכם קובע כי "אם לא תאושר התב"ע המפורטת כמות שהיא על ידי הועדה המחוזית, או אם לא יצא ההסכם לפועל מכל סיבה שהיא, יחולו ההוראות הבאות: (1) ההסכם בטל למפרע למעט החזקה שהועברה בפועל בחטיבת הקרקע המהווה חלק משטח המופקע, כמפורט בסעיף 8 להלן. (2) העירייה תשלם למלכה פיצויים מוסכמים בסך השווה בש"ח ל-100,000$, תוך שלושים יום מיום דרישת התשלום על ידי מלכה. מלכה לא תהיה זכאית לפיצוי נוסף בגין ההפקעה". ו. סעיף 7 להסכם קובע "למרות האמור בסעיף 6 לעיל, במקרה שתאשר הוועדה המחוזית את התב"ע המפורטת בשינוי ומלכה לא תהיה מעוניינת בהחלת האמור בסעיף 6 יחולו ההוראות הבאות: (1) הצדדים ימנו שמאי מקרקעין מוסכם אשר יקבע את ההפרש בין שווי זכויותיה של מלכה לפי התב"ע המפורטת המקורית לשווין על פי התב"ע המפורטת שאושרה על ידי הועדה המחוזית. (2) כפיצוי בגין שינוי התב"ע המפורטת תשלם העירייה למלכה את הסכום שיקבע השמאי... (3) ימשיך לחול הסכם זה כאילו אושרה התב"ע המקורית על ידי הועדה המחוזית וכל האמור בהסכם זה לגבי התב"ע המקורית יחול על התב"ע כפי ששונתה על ידי הועדה המחוזית, בשינויים המחוייבים. למרות האמור לעיל, רשאית מלכה לדרוש מינוי שמאי בטרם תבחר בין החלת האמור בסעיף 6 להחלת הוראות סעיף זה, ולקבל את החלטתה בהתאם לממצאי השמאי...". ז. בסעיף 8 נקבע כי "בהתחשב במצבה הבריאותי הלקוי של מלכה, עם אישור התב"ע המפורטת בוועדה המחוזית וביצוע הרישום בלשכת רישום המקרקעין תעניק העירייה למלכה זכות אישית למגורים בבית מלכה עד שימלאו ימיה של מלכה או עד שתעתיק מלכה את מגוריה למקום אחר דרך קבע" וזאת למרות אשר נקבע בהמשך בדבר העברת החזקה בבית לעירייה בסעיף 10. ח. בסעיף 10 נקבע כי "עם קיום התנאי של אישור התב"ע המפורטת על ידי הוועדה המחוזית תעביר מלכה לעירייה את כל זכויותיה בבית מלכה ובכלל זה זכות החזקה". ט. סעיף 13 חוזר ומציין כי "במקרה שלא תאושר התב"ע על ידי הועדה המחוזית, או אם תאושר בשינוי, תעשה מלכה את הדרוש על מנת לממש את החלופות העומדות לרשותה לפי סעיפים 6 ו-7, לעיל". י. בפרק הכללי בסעיף 14 "התחייבויות הצדדים מותנות ושלובות זו בזו". כתבי הטענות 4. עוד ביום 17.6.98 הגישה התובעת את תביעתה וכשמהות התביעה "אכיפת הסכם". בתביעה טענה התובעת, בין השאר כדלקמן: א. לאחר תיאור הרקע טוענת התובעת כי הנתבעות לא הצליחו לכלול בתוכנית המפורטת שהוגשה לועדה המחוזית את זכותה של התובעת להתגורר בבית עד אחרית ימיה, תוך שהועדה המחוזית אישרה כי עם איכלוס המבנה שייבנה על המגרש שתקבל התובעת, תפנה התובעת את בית מלכה והבית ייהרס. בהתאם נערכה פניה מטעם התובעת למינוי שמאי בהתאם לסעיף 7 להסכם אשר יקבע את שווי הזכויות בהתחשב בכך שהתובעת לא תוכל להמשיך להתגורר בבית עד אחרית ימיה. ב. הנתבעות הפרו את התחייבותן לרישום הבעלות במגרש המיועד לתובעת ע"ש התובעת, תוך גרימת נזק לתובעת "בין היתר, בגין העובדה שהתובעת שהיא כאמור קשישה, עוורת וחולת סרטן אינה יכולה להתקשר עם קונים פוטנציאליים ו/או יזמים לשם פיתוח הקרקע...". ג. הנתבעות לא השיבו לפניות מטעם התובעת, תוך שהן מפרות הפרות יסודיות את ההסכם, מנצלות את הכוח השלטוני הנתון בידן, ונוהגות בחוסר תום לב, וזאת בין השאר בביצוע מאוחר של בנית גדר, סרוב להענות לפניות ואי רישום המגרש החלופי על שם התובעת. ד. הואיל והתובעת עיוורת וחולת סרטן לא רצתה בערוב ימיה להסתגל למגורים במקום חדש ולכן עניין מגוריה בבית היווה תנאי יסודי להסכם. עתה תאלץ לעזוב את הבית עם איכלוס המבנה בנסיבות אלו "מעוניינת התובעת לעזוב את החלקה לפני תחילת הבניה במגרש החלופי ולא לסבול את רעש הבניה, הלכלוך..." וכי "כאשה קשישה ומוגבלת שמצב בריאותה הולך ומתדרדר חיוני לתובעת להחליף דירת מגורים עתה ולא בעוד שנתיים ויותר". 5. הסעדים להם עתרה התובעת: א. להורות לנתבעות לרשום את הבעלות בהתאם לתב"ע המאושרת, ולמסור לידי התובעת את החזקה במגרש החדש כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ. לחילופין למנות את ב"כ התובעת ככונס נכסים לביצוע הרישום. ב. לקבוע זהותו של שמאי, אם הצדדים לא יגיעו להסכמה תוך זמן קצר, וליתן לו הוראות וסמכויות. ג. "ליתן כל סעד אחר אשר ימצא בית המשפט הנכבד, לפי שקול דעתו, ליתן בנסיבות הענין". 6. הנתבעות בכתב הגנת מתנגדות "לניסוח "החדש" לחוזה", כלשונן, תוך שנטען כי "תנאי ההסכם מולאו במלואם". בנוסף, כי התב"ע שדבר אישורה פורסם ביום 29.3.98 כוללת את כל תנאי ההסכם ולפיכך התובעת אינה יכולה להפעיל את האמור בסעיפים 6 ו-7 להסכם. יתר על כן, התובעת תהא רשאית להתגורר בבית כל עוד תחפץ בכך. עוד נטען כי הנתבעות פועלות לרישום איחוד וחלוקה לפי התב"ע וכי על כן יש לדחות את התביעה. ההליכים עד להוכחות 7. נקדים כבר עתה כי בית המשפט ניסה כל דרך על מנת שאכן הסכסוך ימצא פתרונו ללא הכרעה משפטית, ובמיוחד לאור מצבה של התובעת, אשר נאלצה לפנות לבית המשפט למימוש הסכם שנכרת עוד בשנת 1995. עם זאת, מהראוי לבחון את אשר ציין בית המשפט במהלך נסיונות אלו, על רקע האמור ולא כקביעות לגופם של דברים, למקרה ולא יהיה מנוס מדיון בתיק לגופו. 8. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה עוד בסוף שנת 1998 אשר זהה בעיקרו לאמור בתביעה, תוך שהיא מוסיפה כי הינה בגיל 66, וכשבשנים האחרונות נתגלתה אצלה מחלת הסרטן וכי עפ"י הערכת רופאיה תוחלת חייה קצרה. כמו כן, כי ראייתה שכבר היתה פגומה, נשתבשה והיא על סף עיוורון. בכל הקשור לקידום התוכנית בוועדה המחוזית ציינה התובעת כי גם עריכת תיקונים שנצרכו, בוצעו בחלוף זמן רב. בענין מגוריה היא מציינת שאכן העירייה הציעה לה כי תמשיך להתגורר בבית גם ללא אישור הועדה המחוזית, הגם שהדבר לא חוקי, ולכן היא אינה מוכנה לכך ואינה מוכנה לחיות בחשש מפינוי. 9. ב-8.12.98 התקיים דיון תוך שבית המשפט מציין הערותיו וככל הנראה כבר בדיון זה התעוררה שאלת סמכותו של בית המשפט להזקק לתביעה. מכל מקום הצדדים עתרו לאפשר להם לנסות ולהגיע להסדר. מני אז, ולמשך תקופה ארוכה נזקקו הצדדים לניהול משא ומתן ביניהם, תוך שהם מעדכנים את בית המשפט מעת לעת. כך גם נדחה המועד להגשת תצהירי עדות הראשית מטעם הנתבעות. בהמשך צויין כי הוועדה המקומית אמורה לדון בעניינה של התובעת בהקדם, הודעה כי הוגשה לועדה המקומית בקשה לשמוש חורג לתובעת למגוריה בבית עד 120, כלשון ההודעה, וכי טרם התקבל אישור הוועדה המחוזית לאמור וכי הצדדים יעדכנו אודות התקדמות ביצוע הפשרה ביניהם. כך חלפה לה שנת 1999 וכשלקראת סופה עתרו הצדדים לשהות נוספות של 5 חודשים. עד שלבסוף, עתרה התובעת לקביעת דיון. 10. בדיון שהתקיים ביום 24.5.00 טען ב"כ התובעת, כי מעת שההסכם לא מאושר על מלוא פרטיו בוועדה המחוזית זכאית התובעת למנגנון של קביעת שמאי וכי "אנו מבקשים מבית המשפט שיצטרף אלינו למינוי שמאי כדי לקבוע את הפיצויים". מול דבריו אלו ציין ב"כ הנתבעות כי "לחברי יש טעות והיא, הנושא של שימוש חורג ולא צריך אישור של הועדה המחוזית" אלא רק המקומית וכי עוד בחודש מרץ 99' היתה החלטה לאשר שימוש חורג זה. עתה ציין ב"כ התובעת כי מבוקש כי תמסר החזקה וכי יתנו אישור לקבלנים. לא בכדי ציין כבר אז בית המשפט בהחלטתו כי "צר לי שאני לא מצליח להסביר את הבעיות המתעוררות בתביעה כפי שהוגשה" וכן שהגם שצודק ב"כ התובעת בכל הקשור לעבור הזמן, הרי לעיתים דווקא נכונות הצד שכנגד לפתור את הבעיות "עדיפה מאשר הכרעה לגופם של דברים ובמיוחד כשמתעוררת שאלת סמכות ושאלות נוספות". מכל מקום הורה בית המשפט על הגשת תצהירי עדות ראשית וכן נקבע דיון טרום הוכחות וזאת מבלי לפגוע בטענות בדבר הסמכות העניינית. 11. ושוב עתרו ב"כ הצדדים לאורכה וזאת לאור הצורך להסדרת הענין עם צד ג', נושא שיפורט בהמשך. לאחר שנקבע מועד לדיון, עתרו הנתבעות להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי הואיל והסעד העיקרי הינו ביצוע הרישום של הבעלות. בדיון ביום 7.12.00 הסתבר כי למעשה יש להסדיר את מתן החזקה במגרש המיועד לתובעת, עם המחזיק באותו מגרש, לרבות לאור הערת אזהרה שצויינה בהקשר לכך. כן ציין ב"כ התובעת כי התובעת עתרה למספר סעדים וכי "במקרה הכי גרוע אנו נוותר על הסעד של הרישום". עתה נזקקו הצדדים לבוא בדברים עם אותו מחזיק לאחר איתורו וכן הורה בית המשפט כי התובעת תדרש לבקשה שהוגשה בענין הסמכות. תגובתה, כי היא מבקשת למחוק את הסעד של הרישום ומותירה את הסעדים האחרים, תוך שנטען כי בחלוף זמן כה רב הגיע העת כי החזקה במקרקעין תועבר לתובעת. תגובת הנתבעות לא אחרה לבוא, כשהן טוענות כי אין במחיקת הסעד של רישום הבעלות להקנות את הסמכות לבית המשפט, הואיל ועצם מסירת החזקה כמוה כרישום הבעלות וכי אין מקום לפיצול הדיון בין שני בתי משפט ועל כן מהראוי להעביר את מלוא הסכסוך לבית המשפט המחוזי. עם זאת, החלו הנתבעות לברר את המצב בשטח לרבות עם הצד השלישי. 12. עתה החלה סגה בכל הקשור לאותו צד שלישי. הסתבר כי שיקמה מכרה את זכויותיה לחברת בניה בשם היפר דודו בע"מ, אשר אף הגישה בקשה להיתר בניה על השטח המיועד לה וכי נקבע תנאי להיתר שהינו רישום הבעלות. כן צויין שאותו צד שלישי מעונין לקנות את זכויותיה של התובעת. ב"כ הנתבעות ציין את האמור בדיון מיום 17.6.01 תוך שהוא מוסיף כי "אם הולכים בפן הפורמלי, החזקה של התובעת בידיו של היפר דודו. החזקה בפועל לא בידינו. החזקה בשטח נמצאת בידיו של אותו צד ג'. לגבי האיחוד והחלוקה, אנו בשלבים מאוד מתקדמים". עוד הוסיף כי החלק שאמורה התובעת לקבל ריק, אם כי קיים המבנה שלכאורה הוא בחזקת אותו הצד השלישי. ב"כ התובעת ציין כי "אין מחלוקת לגבי העובדה שהחזקה לא נמסרה. ההסכם מדבר בעד עצמו ובית המשפט צריך להחליט לכאן או לכאן". לאור אשר צויין בהתייחס לצד השלישי הורה בית המשפט על קיום דיון נוסף שאליו יתייצב נציגו. בדיון זה - שאין ברצוני להרחיב אודותיו לאור תביעה אחרת התלויה ועומדת בין העירייה לבין אותו צד שלישי - ציין ב"כ הצד השלישי הבעיות הקיימות ודרכי פתרון אפשריים. ב"כ התובעת ציין לגופם של דברים כי יש לדון בפיצויים המגיעים לתובעת לרבות על ידי אותו מנגנון הקבוע בהסכם. בדיון נוסף ציין ב"כ הנתבעות כי מי שמחזיק הוא אותו הצד השלישי וכי החזקה לא בידי הנתבעות. הפרקליט שהופיע מטעם הצד השלישי ציין כי הם אינם חתומים על הסכם עם העירייה, אולם שוב בהתמלא תנאים אלו או אחרים, ניתן יהיה למצוא הפתרון. ושוב נצרכו הצדדים לנסות ולקדם הנדרש בענין הצד השלישי. אולם הסתבר כי כל הנסיונות, למעשה לא צלחו, עד שבית המשפט בהחלטתו מיום 2.7.02 ציין כי אכן סבר כי יימצא פתרון לסכסוך וזאת יחד עם הצד השלשי ואף תוך צירופו כצד להליך. אולם הסתבר כי לא כך הדבר. עם זאת ציין בית המשפט כי לכאורה אך ורק בגין העדר הרישום, הצד השלישי מחזיק במקום. כן ציין בית המשפט כיצד הוא רואה את מכלול הסכסוך, תוך הדגשה כי אין בכל האמור משום חיווי דעה בהיבטים המשפטיים וכי "יתכן ובסופו של יום אכן יגיע בית המשפט למסקנה, כי מהפן המשפטי יש לקבל עמדתו של צד זה או אחר". בהמשך נזקק בית המשפט להחלטה נוספת מיום 13.11.02, אשר מהראוי להבהיר כי נועדה להביא את העירייה להסכים להסדר לפיו אכן ישולם לתובעת סכום הפיצוי המוסכם שבהסכם וזאת על חשבון נזקיה בגין העיכובים במשך כל השנים וכי אם הזכויות יועברו ויירשמו ואם החזקה תבוצע תוך שנה, אזי לא יהיו לתובעת דרישות נוספות. כן ניתן לקבוע פיצוי חודשי לכל חודש עיכוב בביצוע האמור. אכן בית המשפט ציין "עוד יש להוסיף, כי לצערי ההסכם כפי שנוסח, יהיה מנסחו אשר יהיה, אינו נהיר דיו ועל כן יכול ובפרשנות זו או אחרת תהא משמעות למי שניסחו". כן הוספה המלצת בית המשפט - אם לא למעלה מכך, כולל פניה לראש העיר למצוא הדרך להסדר. אולם בדיון נוסף הודיע ב"כ העירייה כי לאחר פניה לגורמים הרלבנטיים שם, הוחלט להמשיך ולנהל את התביעה. ואכן לאור האמור נשמעו ההוכחות. 13. לא בכדי לא מצאתי לנכון להיזקק בכל הקשור לצד השלישי ולהליכים בהקשר אליו בין בתיק דנן ובין בתביעה שהוגשה על ידי הנתבעות או מי מהן כנגד אותו צד שלישי וזאת הן לאור היות ההליך האחר תלוי ועומד והן מאחר ובסופו של יום אכן ניסה בית המשפט למצוא את הפתרון לסכסוך תוך שיתוף פעולה עם הצד השלישי. משלא צלח הדבר, ולאור טענות הצדדים דנן, אין אנו נצטרכים לצורך ההכרעה להזקק לעניינו של הצד השלישי מעבר לאשר פורט לעיל. 14. עוד יש להוסיף, כי ניתנה האפשרות לתובעת לעדכן או להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה, אולם היא ביכרה להסתפק באשר הוגש בזמנו. עם זאת הגישה התובעת בקשה לפיצול סעדים וזאת בבש"א 1562/03 אשר לא זכתה להתייחסות מטעם הנתבעות. הראיות 15. כאמור, מטעם התובעת הוגש תצהירה, שהוכן בזמנו כתצהיר עדות ראשית וכשלאחר מכן צורפו נספחיו. במסגרת חקירתה הנגדית אישרה התובעת כי אכן כשימוש חריג אושרו מגוריה בבית עד 120. היא מסבירה כי לא סברה כי ההליכים יימשכו זמן כה רב וכן תיארה את השינוי בראייתה. כן היא מעידה כי הסבירה לעירייה כי עיכוב בביצוע הבניה יגרום לכך שלא תוכל לעבור למקום מגורים אחר, עקב ראייתה. לבסוף היא מעידה כי העיכובים באישור כל הנדרש נגרמו בגין העירייה אשר לא הזדרזה לבצע את אשר נדרש וכשהיא נאלצת לפנות לעירייה ולדאוג כי העירייה תבצע הנדרש. 16. מטעם העירייה העיד משה שמרלר, אשר כיהן כמנהל אגף התכנון בשנת 1995. בתצהירו כעדות ראשית, מצויין כי התב"ע אושרה בהתאם לתנאי ההסכם וכי מגוריה של התובעת הוסדרו באמצעות האישור לשמוש חורג שאושר עלידי הועדה המקומית. עוד נטען כי התובעת, חרף זכותה לעשות כן, לא הגישה התנגדות לתוכנית למרות שלא צויין בה נושא מגוריה עד 120. בהתייחס לטענת התובעת כי אינה יכולה לממש זכויותיה, מפנה העד למכירת זכויות שקמה ואף הוצאת היתר עבור הרוכשת, כך שגם התובעת יכולה היתה לעשות כן. עוד הוסיף כי חרף זאת שנושא החזקה אמור להתבצע רק לאחר רישום בהתאם לאיחוד ולחלוקה, עושה העירייה מאמצים למצוא פתרון אף טרם לכן, עם הצדדים המעורבים. במסגרת חקירתו הנגדית מסביר העד את אופן ביצוע הליכים הנדרשים וכשבהתאם לעדותו בעמוד 18, מסלול אישור התב"ע בועדה המחוזית ארך זמן רב. אולם העירייה עמדה בקשר עם עו"ד קורן שטיפל בזמנו מטעם התובעת. בסופו של יום, התוכנית אושרה בשנת 98' והפרסום 29.3.98. משנדרש העד לשלבים הבאים, כולל מדידה הוא מציין כי "יש בעיות תקציביות" ובהמשך, "היו בעיות תקציביות בעירייה. אלמלא בעיות אלו. זה צריך היה לקחת כחודשיים שלוש" (שם). בהמשך הוא מסביר כי נצרך אישור של המודד המחוזי, וכשאף לכך נצרך תקציב נוסף. מכל מקום, בעמוד 19 מציין העד כי עד לרישום, מדובר על שנה וחצי - שנתיים, מעת מתן עדותו בסוף 2002. עוד הוא מדגיש כי זה הקצב לביצוע תוכניות שכאלו. אכן, בתחילה סברו כי ניתן יהיה לקבל את האישור למגוריה של התובעת עד 120 בועדה המחוזית. אולם, הדבר לא צלח כאמור. 17. בסיום ישיבת הראיות ציינו ב"כ התובעת, כי לאור אישור התב"ע בשינוי זכאית התובעת לסכום של 100,000$ או שמאי. אולם, זאת לפי שיקול דעת בית המשפט. 18. טרם הגשת הסיכומים התאפשר לצדדים להגיע להסדר, לרבות הקשור עם הצד השלישי. ב"כ התובעת ציין כי גם אם תושג הסכמה בכל הקשור לנושא החזקה גם אז נותרה שאלת הפיצויים, ועל אחת כמה וכמה ככל שנושא זה לא יוסדר. "שבנושא הפיצויים נשמעו כבר העדים ורק צריך להגיש טיעונים". ב"כ הנתבעות ציין כי אכן "יש לטעון לענין הפיצויים" ככל שלא יגיעו הצדדים להסכמה. טיעוני הצדדים 19. התובעת מתארת את הרקע לרבות ההסכם. כן מציינת היא כי במסגרת התב"ע שאושרה, לא נכלל ענין מגוריה, אלא רק עד האיכלוס וכי רק לאחר ועקב הגשת התביעה אושר הנדרש, אך כשימוש חורג. כן טוענת התובעת כי הנתבעות הפרו את ההתחייבות לרישום הבעלות ובעקבות כך מסירת החזקה. כן הוסיפה כי הסכימה שלא לעמוד על זכותה לרישום מיידי בתנאי שתמסר החזקה ע"מ שהתובעת "תוכל לממש את המקרקעין...". אולם הנתבעות לא הצליחו, חרף עבור 8 שנים, לגרום למסירת החזקה. בסופו של דבר, טוענת התובעת לנושא תום לב, הפרת התחייבויות יסודיות כרישום, מסירת החזקה בקרקע חלופית ובגין כך הנזק שנגרם לתובעת. 20. בחלק האופרטיבי, עותרת התובעת: "I לפסוק לתובעת, על דרך האומדן, פיצויים בסך 100,000 דולר בגין העיכובים במסירת החזקה במקרקעין החילופים, שכן כאמור התובעת לא יכלה לפתחם... ולקבוע כי פיצוי זה יהא פיצוי מתאים לתקופה נוספת של עיכוב אשר לא תעלה על שישה חודשים נוספים מהיום, וכי במידה שהחזקה לא תמסר בתוך פרק זמן זה, תהא התובעת זכאית להגיש תביעת אכיפה ו/או נזיקית נוספת. II לחילופין, למנות שמאי אשר ישום את נזקיה הכלכליים של התובעת בגין העכובים עד כה ובנוסף, לקבוע פיצוי לא ממוני בגין עגמת הנפש והטרחה המרובים שנגרמו לתובעת, בעיקר על רקע נסיבותיה המיוחדות של התובעת, נסיבות אשר היו ידועות לנתבעות לאשורן...". (ההדגשות לא במקור - י.ש). בהמשך, עותרת התובעת למתן כל סעד שיראה לבית המשפט, וכן לחיוב הנתבעות בהוצאות המשפט, כולל הוצאות השמאי, אם ימונה. 21. הנתבעות בטיעוניהן מנסות להלך "בין הטיפות" בבחינת הדין המתחייב, מול אשר טוענת התובעת לרבות נסיבותיה האישיות. עם זאת, טוענות הן כי לאחר שלא נמצא הסדר יש לקיים את ההליך "על פי הדין" (ההדגשה במקור - י.ש). משכך טוענות הנתבעות, בין השאר, כדלקמן: א. הנתבעת 2, הועדה המקומית לא היתה צד להסכם ודין התביעה כנגדה להדחות על הסף בהעדר יריבות. ב. לא בכדי, נקבע כי "התב"ע תבוצע תוך 10 שנים מיום אישורה כחוק" ובהתאם לאמור בסעיף 25 לתוכנית אשר מתייחס מפורשות להסכם. ג. ההסכם קובע מספר סעדים למקרים המנויים בו, ואין להרחיב מעבר לכך. ד. הסעד שהתבקש בתביעה הינו אכיפה, ולמעט צו למסירת חזקה וללא סעד כספי וזאת בהתאם לטופס פתיחת ההליך וכי אף לא שולמה אגרה על סעד כספי זה או אחר. ה. בתביעה עצמה כפי שנוסחה, עתרה התובעת לחייב את הנתבעות לרשום את הבעלות החדשה בהתאם לתב"ע, ואזי למסור את החזקה במגרש החדש, ורק לחילופין מינוי ב"כ התובעת ככונס נכסים, אולם, אף זאת ביחס לרישום. כן התבקש מינוי שמאי, אולם, זאת בהתאם להוראות ההסכם ולאור העדר אישור בתוכנית עצמה למגורי התובעת עד 120. בלשון אחרת, אין בסעדים אשר נתבקשו בתביעה, לא סעד כספי ואף לא סעד של מסירת חזקה. אלא, רק בעקבות רישום הזכויות ע"ש התובעת. ו. לא בכדי, בכגון דא עתרו הנתבעות לדחיית התביעה על הסף או להעברתה לביהמ"ש המחוזי הואיל והסעד המרכזי הינו רישום בעלות ורק בעקבותיו, מסירת החזקה, וכי אין בעצם הטיעון של התובעת כי אינה עומדת במסגרת ההליך דנן, על סעד הרישום, אלא החזקה בלבד, להקנות סמכות לבית המשפט, הואיל ותנאי לחזקה הינו הרישום. הדבר אף עולה מהוראות ההסכם. ז. מול האמור, הסעדים המתבקשים בסיכומי התובעת שונים לחלוטין. מדובר בשינוי חזית אשר הנתבעות מתנגדות לו. כן נטען, כי הסעדים המבוקשים אין להם זכר בכל הליך קודם בבית המשפט בתיק זה, או בהסכם, ואף בפן הפרוצדורלי משלא תוקנה התביעה, לא התאפשר לנתבעות להתגונן כדבעי. כך אין מקום כי שעור הפיצוי יקבע ע"י שמאי שימנה בית המשפט. ח. מעצם חתימת התובעת על ההסכם וכשהתוכנית היא חלק ממנו, עולה שהתובעת ידעה ידוע היטב כי עד לישום ומימוש התוכנית יכול ויעברו אותם עשר שנים, וכי לא בכדי לא נקבעו מועדים אלו או אחרים, בהסכם גופו וכשהתובעת אינה מוחה ביחס לתקופת הביצוע האמורה. ט. בהליכים כאישורי תוכניות ורישומים כבמקרה דנן, עצם העובדה כי ביצוע ההסכם טרם הסתיים לא חורג מגדר הסבירות. על אחת כמה וכמה במועד הגשת התביעה וכשהתובעת לא סתרה לא בעדותה ולא בעדות אחרת, את עדות נציג העיריה. י. אין מקום לעתירה לפיצוי בדרך של אומדנא ובאותו סכום אשר נקבע בהסכם כפיצוי לתובעת אם התוכנית לא תאושר וכפיצוי בגין ההפקעה. לא בכדי, לא עתרה התובעת לפיצוי המוסכם, הואיל כי במקרה שכזה לא היתה זכאית לקבל את השטח החלופי. י"א. התובעת לא עשתה מאומה להקטנת נזקיה הנטענים וכדרך שנקטה שקמה. 22. התובעת בסיכומי תשובה מטעמה טוענת, כי לאור אשר צויין בכתב ההגנה, הנטען ע"י הנתבעות הוא זה שמהווה שינוי חזית וטעון עובדתי סותר. כן מפנה התובעת לאשר ציין בית המשפט בהחלטות השונות, וכשלטענת התובעת ההסכם כולל התחייבויות של הועדה המקומית. לענין תשלום האגרה שלא בגין סעד כספי, טוענת התובעת כי האמור לא נטען בכתב ההגנה, וכי לאור האמור הסעיף 14 לכתב התביעה, דהיינו העתירה הכללית "לאכוף את ההוראות האופרטיביות בהסכם", וכן, העתירה למתן סעד כפי שימצא בית המשפט לנכון מאפשר לתובעת להדרש לפחות לסעד של מסירת החזקה במגרש החילופי, סעד שבסמכות בית משפט שלום. בכל הקשור לטענה כי תנאי לחזקה, רישום הבעלות, טוענת התובעת כי ב"כ הנתבעות טען מפורשות כי החזקה לא בידי מרשותיו אלא, בידי צד ג'. כן נטען, כי נושא הרישום הינו כתנאי מתלה אשר הנתבעות מנעו קיומו, על כן אין הן זכאיות להסתמך על קיומו של אותו תנאי אשר לא בוצע בגין בעיות תקציביות שאינן מעניינה של התובעת. לבסוף, טוענת התובעת כי בית המשפט רשאי לתקן כל הליך. דיון 23. כבר בפתיחת הדברים נציין כי סיכומי התובעת משתרעים על 4 עמודים אשר מתוכם למעלה ממחצית, הינם רקע. מול האמור, סיכומי התשובה מטעמה משתרעים על כשמונה עמודים והגם שאכן הוגשה בקשה להגשת סיכומי תשובה, והגם שהתייחסנו לסיכומי תשובה אלו, הרי שלא ניתן ואין מקום, להפוך את סיכומי התשובה לסיכומים העיקריים ומבלי שניתנה לצד שכנגד ההזדמנות להתייחס לנטען. 24. עם כל ההבנה למצבה הרפואי הנטען של התובעת, משלא צלחה הדרך למציאת פתרון זה או אחר, עלינו להדרש הן להוראות ההסכם והן לנטען ע"י הצדדים הן בכתבי הטענות והן בסיכומיהם. 25. בכל הקשור להסכם עצמו, אכן, אם נבחן את המצב כפי שהיה בעת הגשת התביעה, לכאורה משטרם התקבל האישור לאפשרות של מגורי התובעת בהתאם לאמור בהסכם, רשאית היתה התובעת לעתור למינוי שמאי. אולם, מדובר על מינוי בדבר הפער בשווי הזכויות וכהוראות ההסכם, וכשמאידך אין התובעת רשאית, לכאורה, לשנות מהוראות ההסכם לרבות רצון לעזוב את המקום. יתר על כן, אם בגין עבור הזמן טוענת התובעת כי אינה מסוגלת להמשיך ולהתגורר בבית, ובמיוחד תוך כדי הבניה, אין מקום כלל לטיעון כי לא אושר התנאי של מגוריה עד 120. היה על התובעת, בעת הגשת התביעה לבחור את הסעדים המתבקשים, בהתאם לאותה חלופה. והנה, בסעדים שבסעיף 14, למעשה אין כל התייחסות לרצון התובעת שלא להתגורר במקום אלא, עותרת היא לאכיפת הוראות ההסכם, דהיינו, רישום הבעלות וקביעת שמאי לאור הפער בשווי הזכויות. 26. אולם, מעת שאושר השימוש החורג, אף אם מדובר לאחר הגשת התביעה, שומה היה על התובעת, אם חפצה היתה בכך, לעתור לתקון תביעתה בהתאם. מכל מקום, נושא מינוי שמאי בהתאם לאמור בהסכם, לא נצרך, ובצדק התובעת בטיעוניה אכן לא עתרה למינוי השמאי בהקשר שכזה. 27.. בכל הקשור לסעד הראשוני שבתביעה, דהיינו אכיפת ההסכם בדרך רישום הזכויות, דומה שגם התובעת מסכימה שאכן אין האמור בסמכות בית משפט השלום. אולם, גם בכך לא די. עצם ההסכמה למחיקת הסעד של אכיפת הרישום, אין בו ליצור סעד חדש של מסירת חזקה, שלא בא זכרו בתביעה אלא כסעד לאחר ביצוע הרישום. גם אם אין הדברים כן, הרי בסעדים שהתבקשו בטיעוני התובעת, לא עתרה התובעת כלל למסירת החזקה - ולא בכדי ודווקא לאור אשר הסתבר במהלך הדיונים. ההיפך מכך, התובעת עתרה לפיצוי כספי, הכולל פיצוי לתקופה של עד מחצית השנה, תוך ציון שאם גם עד אותו מועד לא תמסר החזקה, תהא התובעת זכאית להגיש "תביעת אכיפה ו/או נזיקית נוספת". 28. לא למותר לציין כי העדר סעד מפורש בכתב התביעה ואף לא בסיכומים, בכל הקשור למסירת החזקה, לא יכול לבוא על תיקונו בסיכומי תשובה. יתר על כן, גם לגופם של דברים וכמצויין לעיל, הנטען בסיכומי התשובה סותר את אשר התבקש בסיכומי התובעת. בנוסף, טיעון כי הרישום המוקדם הינו תנאי לחזקה ובגדר תנאי מתלה שהנתבעות מנעו קיומו, זקוק לטיעון מפורש, ולו בסיכומים. 29. מעיון בסיכומי התובעת עולה כי התובעת "זנחה" למעשה את עתירותיה שבכתב התביעה ובחרה לעתור לסעדים שלא בא זכרם בכתב התביעה ואף אם נתעלם מנושא האגרה וכד'. במצב שכזה, יכולים היינו להדרש לעתירותיה הנוכחיות של התובעת ולבחון אותן אחת לאחת. אולם, בחרנו שלא לעשות כן, לאור אשר יפורט בהמשך. 30. העתירה בסיכומיה, לפיצוי כספי הן בגין בעיכובים במסירת החזקה וכן פיצוי בגין נזק כללי. לחילופין מינוי שמאי "אשר ישום את נזקיה". אף אם עתירות אלו היו מתבקשות מלכתחילה או לאחר תיקון כתב התביעה, היה מקום לדחייתן מהנימוקים כדלקמן: א. בכל הקשור להוכחת נזק כלכלי זה או אחר, אין מקום לפסיקת בימ"ש בדרך של "אומדן". על תובע להוכיח נזקים כדבעי, לרבות אם נצרך, באמצעות מומחה מטעמו. אין מקום לפסיקה בדרך של אומדנא ואין מקום כי בימ"ש ימנה שמאי לצורך הקביעה - אלא במקרים יוצאי דופן, אם בכלל, וכשבענייננו אין כל מקום לכך. ב. ודוק, היה על התובעת להוכיח כדבעי את מועדי הפרות ההסכם, הנטענות על ידה. דהיינו מהם אכן המועדים הסבירים ליישום התוכנית, עד אישורה ומשאושרה, ומכאן לנזקים הכספיים, כולל ביסוס עובדתי נדרש. כמובן, שהאמור תוך מתן ההזדמנות לנתבעות להדרש להוכחה זאת או אחרת. ג. אין מקום להפנות להצעה להסדר אף אם זאת הועלתה ע"י בית המשפט וכאילו יש בכך משום קביעה שיפוטית זאת או אחרת. ד. לא למותר לציין כי קביעת מינוי שמאי בהסכם, אינה קשורה לסעד דנן. 31. לאור התוצאה כפי שתפורט בהמשך, לא מצאנו להרחיב מעבר לאשר צויין לעיל. אכן, כל אשר לכאורה עולה מעדות נציג העיריה שאכן בגין בעיות תקציביות, עוכבו הליכי הרישום, אולם לא מעבר לכך. 32. נמצאנו למדים, כי מחד הסעדים שעתרה להם התובעת בתביעתה או שאינם בסמכותו של בית המשפט כענין הרישום, או שאינם אקטואליים כענין זכות המדור והפערים הכלכליים. מאידך, הסעדים שבסיכומי התובעת, לא רק שהינם בגדר שינוי חזית, אלא שהתובעת אף לא הוכיחה הנדרש. בנסיבות אלו וכמצויין לעיל, אם אכן היינו נדרשים לסעדים האחרונים, היה עלינו לדחותם ואזי היתה נחסמת דרכה של התובעת ביחס לעתיד. לאור זאת, די לנו בקביעה כי מדובר בשינוי חזית וכי על כן אין להעתר למבוקש. כאמור, ביחס לעתירות שבכתב התביעה אין מקום להדרש להן, לאור אשר פורט. 33. לא בכדי עתרה התובעת בבקשתה לפיצול סעדים וכשלמעשה הנתבעות לא התנגדו בפועל למבוקש בבקשה. יתר על כן, בנסיבות הענין לא מצאתי לנכון להעביר את התובענה לבית המשפט המחוזי, הואיל וברור כי התובעת תדרש לתיקונה. 34. לאור האמור, התביעה בענין אכיפת הרישום נדחית מטעמי סמכות וכשהתובעת רשאית להגיש תביעה בנושא האכיפה, כפי שתמצא לנכון. העתירה למינוי שמאי בנושא המדור, נדחית. עם זאת ניתן צו לפיצול סעדים, לרבות בכל הקשור להיבטים הכספיים. 35. חרף התוצאה, אין מקום לחייב את התובעת בהוצאות וזאת הן בגין כך שנאותה להמתין זמן רב, ואף לאחר הגשת התביעה, על מנת לאפשר לנתבעות ובמיוחד לעיריה, להסדיר כל הנדרש לרבות עם הצד השלישי והן משהוברר כי לכאורה הנושא של עיכוב הרישום שמשליך גם על מסירת החזקה וגם בנושא הצד השלישי, רובץ לפתחה של העיריה, לפחות בחלקו. כן נוסיף ונציין, אף עתה, כי מהראוי שייעשה כל שניתן על מנת שאכן יימצא פתרון לסכסוך, וללא צורך בפניות נוספות של התובעת לבית המשפט. 36. פסק דין זה ניתן בהתאם לסעיף 15 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984. עירייה