השופט י' פליטמן 1. פתח דבר לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בתל-אביב (ב"ל 116/96; השופטת פוגל), לפיו נדחתה תביעת המערערים לתשלום גימלת ילד נכה על-פי תקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), תש"ם1980- (להלן - התקנות) עבור התקופה שקדמה למועד הגשת התביעה למשיב. 2. הרקע העובדתי כמפורט בפסק-הדין האזורי "(א) התובעים הינם הורי הילדה בת 14 (להלן - 'הילדה'), החולה במחלה נדירה מגיל חודש וחצי. מחלה זו מצריכה הזנה תוך ורידית מדי לילה. (ב) התובעים הגישו לנתבע תביעה לגמלת ילד נכה בגין בתם ביום 21.9.95. הנתבע אישר לילדה גימלה בשיעור 20% לתאריכים 31.10.95-1.9.95 ובשיעור 70% מיום 1.11.95 ואילך. (ג) התובעים אינם משיגים על גובה הגימלה שנקבעה. טענתם היא - כי מאחר שהילדה חולה מגיל חודש וחצי יש לשלם לה את הגימלה רטרואקטיבית ממועד היווצר הנכות. לטענת התובעים מדובר במקרה נדיר וחריג המצדיק הפעלת שיקול דעתו של בית הדין. (ד) ב"כ הנתבע טען, כי תקנה 6(א) לתקנות, אינה מעניקה לבית הדין שיקול דעת, בקובעה כי יש לשלם את הגימלה רק 'בעד התקופה המתחילה באחד לחודש שבו הוגשה התביעה לגימלה'". 3. פסק בית-הדין האזורי תקנה 6(א) לתקנות קובעת לגבי תקופת התשלום כי: "גימלה לפי תקנות אלה תשולם רק בעד תקופה המתחילה באחד בחודש שבו הוגשה התביעה". בית-הדין פסק: "נפסק כי התקנה הותקנה במסגרת ההסמכה שבחוק ואינה תקנה החורגת מסמכות... התקנה אינה מותירה כל שיקול דעת לבית הדין להרחיב את תקופת התשלום מעבר לקבוע בתקנה. לשון התקנה ברורה וחד משמעית... לסיכום, לאור לשון התקנה, אין הילדה זכאית לגימלת ילד נכה לפני יום 1.9.95, כיוון שהתביעה הוגשה ביום 21.9.95". 4. הטיעון (א) עיקרי טיעוניהם של המערערים היו: (1) הזכאות לגימלת הילד הנכה קמה מהיום בו התחילה הילדה לקבל הזנה תוך ורידית, דהיינו מ1.5.1983-, ולא ייתכן כי אי-ידיעתם של ההורים את החוק תשלול זכאותם לאותה גימלה שהייתה משולמת לו הוגשה התביעה בסמוך למועד האמור. (2) תקנה 6(א) לתקנות מאפשרת לבית-הדין להרחיב את תקופת התשלום הרטרואקטיבית לאור הוראת סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה1995- (להלן - חוק) לעניין השיהוי. (3) מאחר ובמקרה הנדון הילדה הינה קטינה, הרי שלאור סעיף 10 לחוק ההתיישנות, תשי"ח1958- תביעתה טרם התיישנה והיא זכאית לגימלה רטרואקטיבית החל מיום 1.5.83 ולא רק שבע שנים למפרע על-פי מדיניות השיהוי שנקבעה לגבי יישום סעיף 296 לחוק. (4) תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), תשנ"ח1998- (להלן - התקנות החדשות), המאפשרת תשלום גימלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה של לא יותר מ4- שנים, וזאת רק בתנאים מסוימים - הותקנה תוך חריגה מסמכות ובחוסר סבירות קיצוניים. (5) לחלופין - לאור תקנה 6(א) לתקנות החדשות, זכאותם הרטרואקטיבית לגימלה הינה למשך 4 שנים לפני מועד הגשתה בפועל למוסד, דהיינו, החל מיום 1.9.1991, או לכל הפחות החל מיום 1.1.1994 - 4 שנים לפני מועד התקנתן של התקנות החדשות. (ב) תמצית תשובתה של באת-כוח המשיב לנטען הייתה: (1) נפסק כי תקנה 6(א) לתקנות החדשות הותקנה במסגרת ההסמכה שבחוק ואינה תקנה החורגת מסמכות. (2) הכלל של אי-ידיעת החוק במקרה זה פועל לרעת המערערים. (3) תקנה 6(א) לתקנות אינה מותירה כל שיקול-דעת למשיב ולבית-הדין להרחיב את תקופת התשלום מעבר לנקבע בה. (4) סעיף 296 לחוק לעניין השיהוי לא חל לאור הוראות תקנה 6(א) לתקנות. (5) התקנות החדשות אינן רלוונטיות שכן התביעה הוגשה ב9.1995-, עת חלו התקנות הקודמות. 5. אשר לדעתנו (א) התקנות החלות הדרך לקבלת גימלת כסף על-פי החוק הינה על-ידי הגשת תביעה למוסד כמפורט בהוראות סימן א' לפרק י"ד לחוק. באותו סימן נאמר, למשל, לעניין מועד להגשת תביעת גימלת כסף - כי "כל תביעה לגמלת כסף תוגש תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה..." (סעיף 296); לעניין הגשת תביעות נאמר - כי "השר יקבע הוראות בדבר הגשת תביעה לגמלה ודרכי הוכחתה" (סעיף 297); ולעניין אופן החלטת המוסד בתביעות שהוגשו נאמר, כי "כל תביעה לגמלה שהוגשה למוסד תתברר בידי עובד המוסד שהסמיכה לכך המינהלה (להלן - פקיד התביעות)..." (סעיף 298). משהדרך לבירור הזכאות לגימלה הינה על-ידי הגשת תביעה למוסד תוך המועד הנקצב להגשתה לאחר קום עילת התביעה - אזי, בהכרח אותה תביעה חייבת להיחרץ על-פי הדין כפי שהיה במועד שקדם ליום הגשתה למוסד, ולא על-פי דין שעתיד לחול לאחר מכן. אם ייאמר אחרת - יופר עקרון השוויון בין התובעים אותה גימלה של ילד נכה עבור אותו פרק זמן שהגישו באותו מועד את תביעתם, ותיווצר הפליה ביניהם במקרה של שינוי הדין לאחר הגשת התביעה אך ורק בשל העובדה כי בירור תביעתו של האחד התארך יותר מבירור תביעת חברו. משאלה הם הדברים, תביעת המערערים מ9.1995- לגימלת ילד נכה צריכה להתברר על-פי התקנות כנוסחן עובר למועד הגשת תביעתם למוסד ולא על-פי תקנה 6(א) לתקנות החדשות אשר בהתאם לסעיף "תחילה ותחולה" שלהן, תחילתן הינה רק "ב1- בחודש שלאחר פרסומן...", דהיינו החל מיום 1.5.1998. (ב) חוק ההתיישנות על-פי תקנה 6(א) לתקנות, גימלה לפי תקנות אלה תשולם רק בעד תקופה המתחילה באחד בחודש שבו הוגשה התביעה. סעיף 10 לחוק ההתיישנות הקובע "בחישוב תקופת ההתיישנות לא יבוא במנין הזמן שבו עדין לא מלאו לתובע שמונה עשרה שנה" ושעליו סומכים המערערים טיעונם אינו רלוונטי לעניינו; זאת לא משום שהמוסד לביטוח לאומי אינו "בית משפט" כמוגדר באותו חוק, אלא ראשית משום שעל-פי סעיף 27 לחוק ההתיישנות אין הוא בא "לפגוע בתקופת התיישנות הקבועה לענין פלוני בדין אחר, אלא אם נאמר כך במפורש בחוק זה; ואין חוק זה בא לפגוע בכל סמכות, לפי כל דין, לדחות תובענה או לסרב למתן סעד מחמת שיהוי". שנית, משום שהזכאות לתשלום הגימלה במקרה שלפנינו אינה של הילדה עצמה. גימלת הילד הנכה משתלמת לפי סעיף 222 לחוק ולפי תקנות 4-1, ו11- - "בעד הילד הנכה". הזכות להגשת תביעה "בעד הילד הנכה" הינה להורה המבוטח שהילד נמצא עמו, והגימלה "...תשולם לידי ההורה שהילד הנכה נמצא עמו..." (תקנה 5(ב)). שלישית, משום שגימלת ילד נכה "נועדה לתשלום שוטף להורי ילד נכה ולא לכיסוי הוצאות העבר" (דב"ע מט0-213/ המוסד לביטוח לאומי - בן אור [1], בעמ' 282); כך שלא ניתן לתבוע אותה גימלה עד לשבע שנים לאחר מלאות לילד 18 שנה לגבי תקופה שעל-פי התקנות אין הוא נחשב כלל ל"ילד" בגינו קמה הזכאות לגימלה (בתקנה 1 מוגדר "ילד" כילדו של מבוטח בטרם מלאו לו 18 שנה; עב"ל 163/97 קליין - המוסד לביטוח לאומי [2]). (ג) סבירות תקנה 6(א) לתקנות וחלות סעיף 296 לחוק "בסעיף 222 לחוק, הוסמך שר העבודה והרווחה, לאחר התייעצות עם שר האוצר, ובאישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע הוראות, תנאים ושיעורי סכומים... 'תקנות שמחוץ לחוק', דהיינו... 'בתקנות הקובעות את ההסדרים הראשוניים עצמם. המחוקק הראשי נמנע מקביעת העקרונות ואמות המידה והוא מסמיך את מחוקק המשנה לקבוע אותם תחתיו. תקנה 6(א) לתקנות הותקנה לא רק מהטעם שהגימלה נועדה 'לתשלום שוטף להורי ילד נכה', אלא גם לבטא את המצב כי עקב השינויים התכופים יותר, האפשריים, במצב בריאותו של הילד, יש קושי בבדיקת התביעה לגבי מצב שבעבר, וייתכן כי במקרים מסוימים הדבר אינו ניתן להיעשות כלל. מכאן, סבירותה של ההוראה המיוחדת בתקנה 6(א) לתקנות, במסגרת ההסמכה הרחבה והמקיפה להתקנת התקנות" (דב"ע נה0-198/ נעים - המוסד לביטוח לאומי [3], בעמ' 15-14). משההסדר הסביר שנקבע בתקנות לאור הסמכת המחוקק את מתקינן הינו שתקופת התשלום של הגימלה תחל בראשון לחודש שבו הוגשה התביעה - דהיינו, שהחל מאותו מועד תקום הזכאות לה, הסדר שדרך אגב נקבע אף בתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (מתן שירותים מיוחדים), תשל"ט1978- לעניין "תחילת הזכאות" לתשלום גימלת שירותים מיוחדים; בסעיף 229 לחוק לעניין "תחילת הזכאות" לגימלת סיעוד ובסעיף 14 לחוק הבטחת הכנסה, תשמ"א1980- לעניין "תקופת תשלום" גימלת הבטחת הכנסה, אזי - הוראת השיהוי הכללית שבסעיף 296 לחוק שעניינה תשלום הגימלה הרטרואקטיבית לאחר שקמה כבר הזכאות אינה רלוונטית לענייננו. 6. סוף דבר דין תביעת המערערים לתשלום גימלת הילד הנכה לתקופה שקדמה לחודש הגשת תביעתם למוסד להידחות ללא צו להוצאות. 7. פסק-הדין יישלח לצדדים בדואר. ניתן היום, ג' בשבט תש"ס (10.1.2000). קטיניםנכותילד נכה / פעוט נכה