1. התובעים הגישו נגד הנתבעים תביעה ע"ס 58,567 ש"ח שעניינה תשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת מכוניתו של תובע מס' 1 ביום 10/08/98. 2. נתבעת מס' 1 הינה חברת ביטוח שהוציאה פוליסת ביטוח ואילו נתבע מס' 2 הינו סוכן ביטוח שטיפל בעריכת חוזה הביטוח. 3. הנתבעים בכתב הגנתם דחו את חובתם לשלם לתובעים את תגמולי הביטוח על אף אירוע הגניבה מטעמים כדלקמן: א. בזמן אירוע הגניבה לא נתמלאו תנאי המיגון הנדרשים בפוליסה, שכן לא הותקן ברכב מיגון נעילת מכסה המנוע. ב. התובע מס' 2, (להלן: "התובע") לא גילה בתשובותיו בהצעת הביטוח כי הרכב עבר תאונה קודמת בגינה הוכרז "אבדן גמור", התובע ידע על כך, והסתיר זאת מאת נתבעת מס' 1 ופעל בכוונת מרמה. ג. מבטח סביר לא היה מתקשר עם התובע בחוזה ביטוח אף בדמי ביטוח גבוהים יותר אילו ידע שברכב לא מותקן נועל מכסה מנוע ו/או הרכב עבר תאונה קשה בה הוכרז "אבדן גמור". ד. לחילופין, יש לנכות מכל סכום שיפסק לתובעים באם יפסק, את הסך של 3,965 ש"ח פרמיית הביטוח שחייבים התובעים לנתבעת מס' 1. 4. מטעם התובעים העידו שני עדים והוגשו 3 מוצגים ומטעם הנתבעים העידו 2 עדים והוגשו 6 מוצגים. 5. אין מחלוקת כי אכן רכבו של תובע מס' 1 נגנב ביום 10/8/98 וכי שווי הרכב המוסכם היה ביום הגניבה לצורך התביעה סך של 34,000 ש"ח. 6. אין מחלוקת כי נתבעת מס' 1 הוציאה פוליסת ביטוח שהייתה בתוקף ביום הגניבה וכי נתבע מס' 2 הינו סוכן ביטוח מורשה מטעמה. 7. המחלוקת בין הצדדים מתמצית בשתי שאלות: א. האם הובהר לתובע ע"י נתבע מס' 2 בזמן עריכת חוזה הביטוח כי עליו להתקין בנוסף למיגון הקיים "נעילה אלקטרומיכנית של מכסה המנוע". ב. האם פעל התובע בכוונת מרמה השוללת ממנו את תגמולי הביטוח. שאלת המיגון 8. התובע מסר תצהיר בחקירה ראשית (ת1/) אשר נחקר עליו באריכות ע"י ב"כ הנתבעים. 9. לפי תצהירו ועדותו פנה ביום 5/8/98 למשרדו של נתבע מס' 2 יחד עם עדת התביעה מס' 2 במטרה לבטח את המכונית וחתם על טופס הצעת הביטוח, שם הופיעו סעיפי ההגנות הנדרשות הקיימות במכונית "אזעקה, לייזר ליין + משבת נעילה" ואף הציג בפני הנתבע 2 את מפתחות הרכב שכללו מפתח למתג ההצתה, מפתח לרב בריח, שלט של פתיחת האוטו והאזעקה למשבת. נתבע 2 לא דרש ממנו כי עליו להתקין נעילה אלקטרומיכנית של מכסה המנוע, אולם דרש ממנו להמציא מסמך בכתב על התקנת המיגונים אותם ציין אשר הומצאו לאחר הגניבה. 10. התובע למעשה לא קיבל את פוליסת הביטוח ורק ביום 23/11/98 נשלחה לבא כוחו. 11. העידה בפני עדת התביעה מס' 2, גב' ברדה רותי, ומסרה תצהיר בחקירה ראשית (ת2/). 12. העדה הן בעדותה והן בתצהירה חזרה על גירסתו של התובע לפיה לא ביקש נתבע מס' 2 מאת התובע כי עליו להתקין נעילת מכסה מנוע כתנאי לכיסוי מפני גניבה או שיש צורך בשיפור המיגונים שהיו במכונית. 13. נתבע מס' 2, מר חיים דואק, הגיש תצהיר בחקירה ראשית (נ3/) ונחקר עליו ע"י ב"כ התובעים. 14. לפי עדותו ותצהירו, בזמן מילוי הצעת הביטוח בנוכחותו של התובע נשאל התובע שאלות עליהן ענה ונרשמו תשובותיו והוא ביקש התקנת נעילת מכסה מנוע ולא השתמש בביטוי "נעילה אלקטרומיכנית של מכסה המנוע". 15. העד הודה כי התובע הראה לו צרור מפתחות שהיה מחובר אליו משבת מנוע (אימובילייזר) + שלט אך לא ציין כי אין לו נועל מכסה מנוע ולא ציין כי הייתה דרישה בעבר מחברת ביטוח אחרת לנעילת מכסה המנוע ומה שנרשם בהצעת הביטוח "נעילה" הכוונה "לנעילת מכסה המנוע" והוא שלח את התובע למתקין כדי לבדוק את המיגונים באם הם מתאימים. 16. לשאלות בית המשפט הודה העד כי מקובל בענף הביטוח לתת ארכה למבוטח להתקין הגנות או להשלימן ופוליסת הביטוח נכנסת לתוקף עם החתימה על ההצעה וסביר להניח אילו המבוטח היה אומר שאין לו נעילה מכל סוג שהיא, חברת הביטוח הייתה נותנת לו מספר ימים להתקין את ההגנות. 17. אני מעדיף את גירסתו של התובע על פני גירסתו של נתבע מס' 2 מהנימוקים הבאים: א. התובע עשה עלי רושם מהימן והתרשמתי מהופעתו בחיוב. ב. לגירסתו של התובע יש חיזוק וסיוע בעדותה של עדת התביעה מס' 2, גב' ברדה רותי, שאף היא עשתה עלי רושם מהימן. ג. המילה "נעילה" שצויינה בטופס הצעת ביטוח אינה בהכרח משתמעת "לנעילה אלקטרומיכנית של מכסה המנוע" וניתנת לפירושים שונים. 18. לאור האמור לעיל אני קובע כי המיגון שהיה במכונית ביום הגניבה תואם למיגון שהוצג לסוכן, נתבע מס' 2, ולא נדרש ממנו להתקין נעילה אלקטרומיכנית של מכסה המנוע כטענת נתבע מס' 2 ויש לדחות טענות הנתבעים בדבר חוסר מיגון. 19. בנוסף לכך, לפי עדותו של נתבע מס' 2 גם בהעדר נעילת מכסה המנוע ניתנת בדרך כלל למבוטחים אפשרות להתקין נעילה כזו תוך זמן קצר ובמקרה זה הגניבה אירעה ביום 10/8/98, זמן קצר לאחר עריכת חוזה הצעת הביטוח והפוליסה בתוקף. 20. בנוסף לכך יכלה הנתבעת לשלוח סוקר כדי לבדוק את קיום המיגון כפי שזה מקובל בחברות ביטוח וכפי שנפסק בע"א 4819/92 אליהו נ' ישר, פס"ד כרך מ"ט (2) 749 בעמ' 770 נאמר כדלקמן: "סיכומה של נקודה זו, חברת הביטוח המבקשת לסייג את גבולות חבותה מחובתה להבטיח שהמבוטח אכן יוכל להיות מודע לסייגים אלו. בין היתר אמור הדבר במקרים שבהם מדובר בתנאים המחייבים את המבוטח לעשיית מעשה, כגון התקנת אמצעי מיגון כלשהו, אין די להתנות את חבות החברה במקום שגרתי כלשהו שבפוליסת הביטוח בין "האותיות הקטנות" הרגילות". כוונת מרמה 21. לטענת ב"כ הנתבעים פעלו התובעים במרמה בעת מילוי טופס הצעת הביטוח, העלימו את העובדה כי הרכב עבר תאונה קשה והוכרז "אבדן גמור" כאשר הנזק הגיע לסך של 27,213 ש"ח ברכב ששויו היה 62,000 ש"ח. 22. ב"כ הנתבעים מתבסס על הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 אשר קובע כדלקמן: "הופרה החובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23 (ב) או שנעשה דבר האמור בסעיף 24 (ב) או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבוטח והדבר נעשה בכוונת מרמה, פטור המבטח מחבותו". 23. סעיף 22 דן בחובת המבוטח להודיע על אירוע המקרה למבוטחת מיד לאחר שנודע לו על מקרה הביטוח ואין מחלוקת כי במקרה שלנו נמסרה הודעה מידית הן לנתבעת 2 והן למשטרה. 24. סעיף 23 (ב) דן בחובת המבוטח למסור למבטח תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך מידע ומסמכים לבירור החבות ואין מחלוקת כי במקרה שלנו נמסר למבטחת המידע הדרוש וסעיף 24 (2) דן במקרה בו עשה המבוטח במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מהמבטחת בירור חבותה ואין כל טענה כי התובעים נהגו כך. 25. בהתאם להלכה הפסוקה (ת.א. 119/84 גוגע עבדל גאבר נ' הלבנון, פ"מ, מ"ח, (2) עמ' 45, ת.א. 116/89 רגיל וחידי נ' אליהו, פ"מ, נ"ב (4) 221) נטל ההוכחה לביסוסה של טענת מרמה מצד המבוטח מוטל על המבטח והשאלה שניצבת בפני באם אכן הצליחה נתבעת 1 להוכיח את טענת המרמה כנטען על ידה. 26. התובע כאמור מסר תצהיר בחקירה ראשית ונחקר עליו ארוכות ע"י ב"כ הנתבעים. 27. התובע בחקירתו הנגדית חזר וטען כי הרכב נרכש ע"י אחיו עבורו ולא ידע כי נרכש ממגרש מכוניות וניזוק בתאונה קודמת וכי היה בבעלות מסחרית וחזר לאורך כל חקירתו הנגדית על גירסה זו לפיה נודע לו לראשונה על כך רק כאשר נחקר ע"י חוקר מטעם הנתבעת וגם אז הכחיש כי ידע על נזק קודם של הרכב. 28. התובע הן בתצהירו והן בעדותו חזר וטען כי נתבע 2 לא שאל אותו בזמן מילוי טופס הצעת הביטוח באם הרכב עבר תאונה ומה שווי הרכב וידע על שווי רכישתו בסכום של 26,000 ש"ח רק מאוחר יותר. 29. עדת התביעה, גב' ברדה רותי, אשרה בעדותה כי התובע לא סיפר לה כי הרכב עבר תאונה והוא לא ידע על כך ולראשונה נודע לה על כך ביום עדותה בבית המשפט, כמו כן אישרה בסעיף 6 לתצהירה (ת2/) כי נתבע מס' 2 לא שאל את התובע באשר לשווי הרכב או לגבי נזקים קודמים לרכב וסוגיה זו כלל לא עלתה על הפרק. 30. כפי שציינתי לעיל, נתתי אמון בעדותם וגירסתם של התובע ועדת התביעה, גב' ברדה רותי, ולא הובאה מטעם הנתבעים ראיה הסותרת את גירסתו של התובע לפיה ידע לראשונה על אירוע תאונה קודמת ברכב רק בזמן חקירתו על ידי חוקר מטעם הנתבעת. 31. כפי שציינתי לעיל, העדפתי את גירסת עדי התביעה על פני גירסתו של נתבע 2 לפיה לא נשאל התובע על אירוע נזקים קודמים לרכב. 32. בעיון בטופס הצעת הביטוח, לא מצאתי שאלה ברורה המחייבת את הנתבע לציין כי הרכב עבר תאונות קודמות. 33. בפרק הדן בניסיון תביעות נשאל התובע, אם הוא, או רכב בבעלותו היו מעורבים בתאונות בגינן תבע תגמולי ביטוח וענה על כך בשלילה, תשובתו אינה מתייחסת לרכב המבוטח הנוכחי אלא לרכבים קודמים כך שלא ניתן לקבוע כי העלים פרטים מהמבטחת, הוא הדין לגבי שאלה נוספת שנשאל הקשורה לנהג העתידי שינהג באם הוא היה מעורב בתאונות קודמות. 34. ב"כ הנתבעים מתבסס על הצהרתו של התובע לאחר אירוע הגניבה שמסר לנתבע מס' 2, שם צויין כי לא היו נזקים קודמים לרכב, הצהרה זו צורפה לתצהירו של נתבע מס' 2 ומולאה ע"י פקידתו ומחזקת את גירסת התובע כי עד למועד אירוע הגניבה ומסירת ההצהרה לא ידע על אירוע התאונה הקודמת, בכל מקרה טופס זה לא קשור להצעת הביטוח ונעשה כאמור לאחר הגניבה. 35. אחיו של התובע רכש את המכונית בסכום של 26,660 ש"ח, הרכב תוקן בסכום של 14,000 ש"ח כך שמחיר הרכב עלה לתובעים בסך של 40,600 ש"ח. 36. התובעים טוענים כי ערך הרכב מגיע לסך של 50,000 ש"ח כ10%- מסכום ששילמו ואין לומר כי תביעתם בלתי סבירה המגיעה לכדי כוונת מרמה כאשר אדם טורח ומתקן את הרכב ומשביח את ערכו בשיעור של 10%. 37. מהאמור לעיל, אני קובע כי הנתבעים לא הרימו את נטל הראיה המוטל עליהם להוכחת כוונת מרמה מצד התובעים. אחריותו של נתבע מס' 2 38. לאחר וקיבלתי את עדותו וגירסתו של התובע לה מצאתי חיזוק בעדותה של עדת התביעה מס' 2, גב' ברדה רותי, הוכחה אפוא אחריותו של נתבע מס' 2 בזה שלא הודיע לתובע בזמן עריכת הצעת הביטוח כי עליו להתקין מיגון נוסף בצורת נעילה אלקטרומיכנית של מכסה המנוע. 39. צירופו של נתבע מס' 2 לכתב התביעה נעשה ע"י התובעים, למען הזהירות וכדי לקדם טענה מצד נתבעת 1, כי הנתבע חרג מסמכויותיו ועל כן אינה אחראית על מעשיו. 40. ב"כ הנתבעים יכול היה לבקש מחיקתו של נתבע 2 מכתב התביעה כנגד הצהרה שנתבעת 1 מקבלת עליה את האחריות לפעולותיו. ריבית מיוחדת 41. ב"כ התובעים מבקש לחייב את הנתבעים בנוסף לתגמולי הביטוח בריבית מיוחדת הקבועה בסעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח. 42. יש לדחות בקשה זו שכן תגמולי הביטוח היו שנויים במחלוקת בין הצדדים והצריכו בירור עובדתי מקיף ואי תשלומם נעשה בתום לב. שווי הרכב ביום הגניבה 43. בהתאם להצהרתו של ב"כ התובעים מיום 6/12/00 הסכים כי ערך הרכב יהיה כפי שנקבע ע"י חוות דעתו של השמאי מטעם הנתבעת (נ5/) בסך של 34,000 ש"ח ואכן אני קובע כי שווי הרכב ביום הגניבה הינו בסך של 34,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום חוות הדעת 21/10/97. 44. לא מובנית לי טענתו של ב"כ הנתבעים בסיכומיו לפיה לא הוכיחו התובעים כי הרכב לאחר רכישתו תוקן באופן סביר לפי קביעתו של השמאי. 45. התובע העיד ומסר תצהיר בחקירה ראשית, (ת1/), לפיו הרכב נרכש ע"י אחיו בסכום של 26,600 ש"ח ותוקן בעלות נוספת של 14,000 ש"ח, צירוף סכומים אלה עולה על קביעתו של השמאי כי ערך הרכב הינו בסך של 34,000 ש"ח בלבד, כמו כן לא הוכיחה הנתבעת כי הרכב לא תוקן באופן סביר ויש לדחות טענתו הנ"ל של ב"כ הנתבעים. ניכוי חוב התובעים עבור פרמיה בסך של 3,965 ש"ח 46. הנתבעים בכתב הגנתם טענו שיש לקזז סך של 3,965 ש"ח מכל סכום שיפסק לתובעים באם יפסק, שכן עד למועד הגשת כתב ההגנה לא שילמו התובעים תשלום כלשהו בגין הפרמיה המגיעה מהם על פי הפוליסה. 47. לא מצאתי התייחסות באי כוח הצדדים בסיכומיהם לנקודה זו וגם לא מצאתי ראיה התומכת בטענה זו ואני מניח כי מתוך טעות לא הוגשה ראיה כזו. 48. מחוסר הוכחה אני דוחה טענתו זו של ב"כ הנתבעים, אולם מציע לב"כ התובעים לבדוק באם אכן נשארו התובעים חייבים פרמיה לנתבעת ולהסכים לקיזוז הפרמיה מסכום פסק הדין כדי למנוע הגשת תביעה נוספת על סכום הפרמיה. 49. לאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעים את הסך של 34,000 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 21/10/97 ועד לתשלום בפועל, אגרת התביעה, וסך של 250 ש"ח שנפסקו לעדת התביעה, ברדה רותי, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום התשלום ועד לתשלום בפועל ועוד סך של 6,000 ש"ח שכ"ט בצירוף מע"מ, סכום שישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. ניתן היום ו' בטבת תשס"א, 1 בינואר 2001, בלשכתי, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי. מותר לפרסום מיום 01/01/2001 דן גבאי, שופט פוליסה