פסק דין על סמך עילה שונה מכתב התביעה התובענה וההגנה תובענה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). התובע, קטין, יליד 1986, תושב הכפר עין א-סהלה, הגיש תובענה זו באמצעות הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים. (ת.א. 20375/98). 3. בכתב התביעה נטען, כי ביום 09.11.97 היה התובע בדרכו לחוג כדורגל, שהתקיים במגרש הנמצא בסמוך לבית הספר שבכפר. אל המגרש קיימת גישה דרך חצר בית הספר וכן דרך עוקפת, ארוכה, אשר אין נוהגים ללכת בה, כיוון שהיא עוברת בשולי הר, בסבך עצים ובסמוך ל"קו הירוק". התובע ביקש להגיע לחוג דרך חצר בית הספר ששערו היה סגור. שער בית הספר, עשוי מסגרת ברזל, מרושת ברזל ובקצהו העליון מותקנים דוקרנים. התובע ושניים מחבריו טיפסו על הגדר שבסמוך לשער הסגור, התובע נפל ונחבל במרפק יד ימין. התובע הגיש חוות דעת רפואית ולפיה הוערכה נכותו הצמיתה בשיעור של 20%. 4. בכתב התביעה שהוגש, נתבעו משרד החינוך והתרבות, ענבל חברה לביטוח בע"מ- הקרן הפנימית לביטוח משרדי הממשלה וכן המועצה האזורית בסמ"ה. ביום 05.11.00 נמחקו מכתב התביעה משרד החינוך והתרבות וענבל חברה לביטוח בע"מ לבקשת התובע. 5. בכתב התביעה נטען כי המועצה המקומית בסמ"ה (להלן:"הנתבעת") היתה הבעלים ו/או האחראית ו/או המפקחת ו/או המדריכה של בתי הספר באזור ובכללם ביה"ס הנ"ל (סעיף 3 (ג) לכתב התביעה). עוד נטען, כי הנתבעת אחראית לפצות את התובע, שכן לא קיימה מעברים או דרך גישה בטוחה למשתתפי חוג הספורט אל המגרש; כי לא פיקחה, לא הדריכה ולא הזהירה את מנהל ביה"ס, מורים, מדריכים ותלמידים כיצד למנוע תאונות מן הסוג האמור; לא קבעה נוהלים בענין איסור מעבר על גדר ביה"ס ולא פיקחה על קיום הנוהלים שקבעה, במיוחד נוכח הנוהג הקיים לטפס על שערי ביה"ס; לא הקצתה משאבים למניעת תאונות מן הסוג האמור; לא העסיקה עובדים מיומנים דיים, אשר יכלו למנוע תאונות מן הסוג האמור; כי פעלה כפי שאדם סביר לא היה נוהג בנסיבות (סעיף 6 (ב) לכתב התביעה). 6. בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת נטען, כי היא כוננה ביום 03.12.96 ובתחומה מצוי הכפר עין א- סהלה, מקום מושבו של התובע. הנתבעת הוקמה לאחר שהמועצה האיזורית נחל עירון התפרקה ותחתה הוקמו שתי מועצות מקומיות - מעלה עירון והנתבעת. הנתבעת טוענת כי לא היא זו שהתקינה את שערי בית הספר, אלא אלה הותקנו עוד קודם לכן בשעה שבית הספר היה באחריות רשות חינוך במסגרת המועצה האיזורית, נחל עירון. הנתבעת מכחישה כל אחריות הנטענת על ידי התובע, וטוענת כי את חוג הכדורגל, אליו ניסה להגיע התובע, הפעילה הסתדרות הפועלים של הכפר ללא כל תאום עימה, וכי הנתבעת לא היתה היוזמת, המוציאה לפועל או המפקחת על קיומו של החוג לכדורגל. עוד נטען כי הנתבעת לא היתה אחראית לקיומה של דרך גישה לבית הספר בשעות שהן לאחר שעות הפעילות הרגילות של בית הספר. הנתבעת טענה טענות נוספות לאי אחריותה לנזקו של התובע. הנתבעת הגישה חוות דעת רפואית מטעמה ועל פיה יש לקבוע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10%. 7. הנתבעת הגישה הודעה לצד השלישי, סמי בדראן, בנימוק כי הוא היה היוזם והמוציא לפועל של חוג הכדורגל ואחראי על קיומה של דרך גישה נאותה לבית הספר, בשעות שהן לאחר שעות הפעילות הרגילות של בית הספר. הצד השלישי הגיש כתב הגנה ובו דחה את טענות הנתבעת כלפיו. ביום 21.06.01 הודיעה הנתבעת כי היא מסכימה למחיקת ההודעה לצד השלישי. 8. ביום 18.12.01 הגישה הנתבעת תובענה נפרדת כנגד התובע והוריו, ת.א. 18272/01, אשר אוחדה לדיון עם תובענתו של התובע כנגד הנתבעת. 9. נסיונותיו של בית המשפט להביא הצדדים לידי הסדר פשרה לא צלחו ועל כן נשמעו ראיות הצדדים ולאחר מכן הגישו באי כוחם סיכומי טענותיהם בכתב. העדויות מטעם הצדדים 10. בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע את נסיבות פציעתו כך: "2. בתאריך 9/11/97 בשעה 14:30 בערך יצאתי מביתי שבעין אל סהלה לכיוון ביה"ס המקומי כדי להשתתף בחוג לכדורגל עם כמה מחברי בני גילי. 3. א. המגרש בו מתקיים החוג בד"כ נמצא בסמוך לחצר ביה"ס שהגישה אליו גם היא דרך חצר ביה"ס, אולם לעיתים כשהמגרש שבסמוך לחצר ביה"ס היה תפוס ע"י הבוגרים - החוג היה מתקיים במגרש שבחצר ביה"ס. ב. קיימת דרך גישה נוספת למגרשי הכדורגל הנוספים אולם היא ארוכה, עוברת בשולי ההר, בסבך צמחייה ובסמוך לקו הירוק ולכן בפועל אף אחד לא משתמש בדרך זו בהליכה רגלית, אלא רק ברכב. 4. לאחר שעות הלימודים ננעל שער כניסה לביה"ס בדרך כלל, א"א מתקיים אירוע כלשהוא אחה"צ, ולכן כדי להגיע לאחד מן המגרשים הנ"ל אנו נאלצים לטפס על שערי הכניסה לביה"ס. 5. …. 6. ביום התאונה הגעתי אל ביה"ס ביחד עם כמה מחברי לקבוצת הכדורגל ולאחר שנוכחנו שהשער נעול והואיל והחוג עמד להתחיל אני וחברי טיפסנו על נישה שמצד שמאל של שער ביה"ס כדי להגיע לחוג הכדורגל. 7. לפני עברו שנים ואני טפסתי שלישי לפתע, בהיותי מעל גבי ברזל הרחב של הגדר שמעל הנישה איבדתי את שיווי משקלי ונפלתי ארצה לתוך חצר ביה"ס. 8. ראשית עליתי על קצה בסיס הבטון של הנישה אח"כ שמתי רגלי על ברזל הרחב התחתון וממנו עליתי לברזל הרחב העליון אח"כ אחזתי בידי הימנית את העמוד שבקצה משקוף השער וקפצתי כפי שעשיתי פעמים רבות בעבר. אולם הפעם נתפסו שולי מכנסי בקצה של חוט תיל או בדוקרן שהיה בקצה הגדר שמעל לנישה וכך איבדתי את שיווי משקלי ונפלתי לתוך החצר על ידי הימנית כשמכנסי בקצה של חוט תיל או בדוקרן שהיה בקצה הגדר שמעל לנישה וכך איבדתי את שווי משקלי ונפלתי לתוך החצר על ידי הימנית כשמכנסי תפוסים בדוקרן". 11. מטעם התובע העידו שני חבריו, נסים בדראן ואמיר יונס, שהיו עדי ראיה לנפילתו של התובע ואשר תמכו בגירסתו, ותיארו בצורה דומה את נפילתו. 12. מטעם התובע העיד גם סמי בדראן שמסר גם תצהיר עדות ראשית. בתצהירו מעיד הוא, כי אחיו מוסטפא בדראן היה ראש קבוצת הכדורגל של עין אל סהלה, ששיחקה באותה עת בליגה ג' במסגרת ההתאחדות לכדורגל, והוא היה שחקן בקבוצה הבוגרת, כאשר פעילות הקבוצה מומנה על ידי הנתבעת. לדבריו, באותה עת היתה הכוונה להקים בית ספר לכדורגל לילדי הכפר במטרה לטפח כשרונות אשר בסופו של דבר ישחקו במסגרת הקבוצה הבוגרת. בשלב מסוים התקיים בכפר טקס פתיחת בית ספר לכדורגל בו השתתפו שחקני הקבוצה הבוגרת, הורי הילדים ומוזמנים נוספים. במהלך הטקס נשמעו נאומים לרבות של ראש המועצה "אשר הכריז על הקמת בית הספר לכדורגל וכן התחייב לתמוך בקבוצת הילדים ולממן את פעילותה" (סעיף 15 לתצהירו). עקב קשיים כלכליים שימש העד, יחד עם שחקנים נוספים מהקבוצה הבוגרת, כמאמנים בהתנדבות, והאימונים התקיימו במגרש הכדורגל הסמוך לחצר בית הספר שבכפר, כאשר ניתן להגיע אל מגרש הכדורגל דרך חצר בית הספר או בדרך עוקפת. לדבריו, לפי מיטב ידיעתו, הילדים הגיעו למגרש דרך חצר בית הספר, והוא לא היה מודע לכך שלעיתים השערים נעולים וכי הילדים נאלצו לטפס על השערים על מנת להכנס לחצר בית הספר (סעיף 9 שם). העד הוסיף, במהלך חקירתו הנגדית, כי הוא אישית היה מגיע למגרש בדרך העוקפת עם רכבו הפרטי ולפעמים ברגל, דרך בית הספר, אך אז השער של בית הספר היה פתוח וכי הוא לא ראה את השער סגור ואף פעם לא ראה ילדים מטפסים על השער (עמ' 5-4 לפרוטוקול). על פי עדותו, טקס הפתיחה של החוג היה בנובמבר 1997 זמן קצר לפני ארוע התאונה שבה נפגע התובע ובסמוך לאחר תחילתו של החוג (שם, עמ' 6 למטה). 13. אביו של התובע מסר את עדותו הראשית בשני תצהירים וכן נחקר בבית המשפט. בעדותו מסר כי הוא לא השתתף בטקס הפתיחה, אשר 3 צילומים ממנו צירף לתצהירו השני, ואשר התקיים כמה חודשים לפני התאונה, וכי הוא אף פעם לא לקח את בנו לחוג (פר' עמ' 9-10). 14. מטעם הנתבעת העיד גזבר המועצה, שי בנקרוט, המשמש בתפקיד זה אצל הנתבעת מאז ראשית שנת 1997 וקודם לכן במסגרת המועצה האזורית נחל עירון. על פי האמור בתצהירו, המועצה המקומית, הנתבעת, הוקמה שנים מספר לאחר שבית הספר נבנה ופעל ולא היתה אחראית על התקנת השערים ולא על אמצעי הגידור שהורכבו עליהם, וכי האחראי על השערים היו בית הספר ועובדיו. עוד הוסיף, כי חוג הכדורגל, שבו השתתף התובע, הופעל על פי מיטב ידיעתו על ידי הסתדרות הפועלים של הכפר, ללא תיאום עם המועצה או קבלת תקציב כלשהי ממנה. תמצית טענות הצדדים 15. ב"כ התובע טען בסיכומיו, כי יש לקבל את גירסתו של התובע לנסיבות נפילתו, וכי נמנע מהשימוש בדרך העוקפת עקב היותה מסוכנת למעבר. עוד נטען, כי הנתבעת נתנה את חסותה לחוג הכדורגל, וכי אין לקבל את עדותו של העד מטעם הנתבעת כי חוג הכדורגל הופעל על ידי הסתדרות הפועלים של הכפר. עוד הוסיף, כי מכיוון שהנתבעת אחראית לתחזוקה השוטפת של בית הספר, והיא זו שנושאת במשכורתם של השרתים חלה עליה החובה לפצות את התובע על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה לענין חובת הזהירות המוטלות על הנתבעת. 16. בראשית סיכומיו טען ב"כ הנתבעת, כי כל טענות התובע לפיהן המועצה הינה המפעילה והאחראית על פעילות הכדורגל, או נותנת החסות לחוג, הינה בבחינת הרחבת חזית, שכן הטענות הללו לא פורטו בכתב התביעה, ולאור ההתנגדות לכל הרחבת חזית, שטען בא כוחה בטרם שמיעת הראיות מטעם הצדדים, אין מקום להיזקק להן בשלב זה. עוד נטען, כי הדרך העוקפת היתה דרך סלולה, בטוחה ונוחה להליכה, שהאריכה את הדרך למגרש בכ- 150 מ' בלבד, וכל העדויות מטעם התובע בנושא הדרך היו מגמתיות, מוגזמות ומופרזות. עוד נטען, כי אין להטיל אחריות על הנתבעת כלל ועיקר, שכן השער היה תקין וסגור, והתובע הוא זה שטיפס על גדר בית הספר במקום ללכת בדרך המלך. עוד נטען, כי אם יש לקבוע אחריות כלשהי, כי אז זו אחריותם של ההורים לשלומו ולבטיחותו של התובע, והם אלו שהתרשלו בקיום חובת ההשגחה על בנם. דיון 17. אומר כבר כעת, כי תיאורו של התובע לנפילתו, שנתמכה בעדות שני חבריו, מקובלת עליי, ולפיה בדרכו לחוג הכדורגל שבכפר, ביקש לעבור דרך חצר בית הספר, ששעריו היו נעולים ואף גדר תיל ואחרת היו מונחים מעליו ועל הגדר שבסמוך לו, אשר מעליה עברו התובע וחבריו (ראה צילומי השער והגדר שבסמוך - תמונות 2-7 בנספחו לתצהיר אביו של התובע), וזאת במקום ללכת בדרך השניה. על אף קבלת גירסתו של התובע לאירוע הנפילה, הנני מוצא כי יש לדחות את התובענה כנגד הנתבעת, מהנימוקים שפורטו בסיכומיו של ב"כ הנתבעת, ואעמוד על כך בקצרה. הרחבת חזית 18. בכתב התביעה לא נטען מאומה מטעם התובע לענין אחריותה של הנתבעת עקב היותה המפעילה, האחראית או נותנת החסות של החוג לכדורגל שבו השתתף התובע. בטרם הוחל בשמיעת העדויות מטעם התובע, התנגד ב"כ הנתבעת לעדויות שמיעה ולטענות שהינן בגדר הרחבת חזית, ואף הודיע כי ימנע מלחקור על כך (פר' בראש עמ' 4). לפיכך, אין לקבל כל טענה לענין אחריותה של הנתבעת להפעלת החוג שהיא היתה או נותנת החסות לו. כפי שנאמר בע"א 767/77 גבי בן חיים נ' יוסף כהן, (פ"ד לד (1), 564 ,עמ' 572-573): "הכלל הוא שלעולם לא יתן בית-המשפט לתובע פסק-דין על סמך עילה שונה מזו אשר נטענה בכתב התביעה, אלא אם כן גילה הנתבע, בפירוש או מכללא, את הסכמתו לכך. (זוסמן בספרו, סדרי הדין האזרחי, סעיף 120 ; ע"א 11/62 ( ע"א 11/62 יוסף חכמוב נגד שמריהו סטולר, ו-4 אח',פ"ד טז 1395.); ע"א 31/70( ע"א 31/70 עזרא כהן נגד חיים שמאי, פ"ד כד (2) 388; ע"א 290/67( ע"א 290/67 נתן איזמן נגד רשות הפיתוח, ו-6 אח', פ"ד כב (1) 16). כתב תביעה יכול שיהא מתוקן ברשות בית-המשפט בהתאם לתקנה 97, ויכול שיהא מתוקן מכללא, במידה שבעלי הדין הביאו ראיות להוכחת דבר או לסתירתו ללא התנגדות של הצד האחר, ואזי רואים את אותו הדבר כשנוי במחלוקת ביניהם אף שלא נכלל בכתבי הטענות. זהו מה שמכונה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית". (זוסמן בספרו: סדרי הדין האזרחי, סעיף 266 ,121; ע"א 37/48 (ע"א 37/48 בנק הפועלים בע"מ נגד יעקב קרבוצוב, פ"ע א 44.); ע"א 744/68 ( ע"א 744/68 עזרא מתות נגד גמליאל כהן ו-שלמה עזיזו, פ"ד כג ((2)38). את הנימוק העומד מאחורי הלכה זו הבהיר בית-משפט זה כבר בע"א 33/49 (ע"א 33/49 נוריאל אליקים נגד בנימין אליעזרוב, פ"ד ג 195 ,193 ; פ"ע ה 314.) בע' 195, בזו הלשון: "אם העובדה לא נטענה כלל על-ידי התובע, ולא שימשה מעולם עילה לתביעתו, אין בית-המשפט... רשאי לגלותה, ביזמת עצמו. מתוך חומר הדין. ואין הוא יכול לסמוך עליה את פסק-הדין הניתן על-ידו, שאם לא תאמר כן - יצא הנתבע מקופח בסדרי ההגנה שלו, שכן אין לצפות ממנו כי יחזה מראש, או יכחיש מראש, את העובדות העתידות להתגלות במהלך הדיון ונמצא הוא מפסיד, כמודה שלא מדעת, על סמך עובדות שלא היתה לו כלל אפשרות או שהות להכחישן". אולם, גם מבלי להיזקק לטענה של הרחבת חזית, ולגופה של טענת התובע בדבר היות הנתבעת אחראית לחוג, יש לדחות הטענה. אכן, כפי שמופיע בצילומים שהגיש אביו של התובע, הופיע ראש המועצה דאז בטקס הפתיחה של החוג, ויתכן כי אף הבטיח לתמוך כספית בבית הספר לכדורגל שהוקם, אך מוסכם גם על ב"כ התובע כי תמיכה שכזו לא ניתנה (ראה סעיף א (1) לסיכומיו). יתר על כן. מקובלת עליי עדותו של המדריך, סמי בדראן, על פני העדויות האחרות מטעם התובע, כי טקס הפתיחה נערך בסמוך לפתיחתו של החוג (פר' עמ' 6), וכי התובע נפצע בסמוך לאחר מכן, ועל כן לא היה סיפק בידי המועצה להזרים כספים לחוג, וזאת בנוסף לעדותו של הגזבר מטעם הנתבעת, כי זו לא תמכה כספית בבית הספר לכדורגל. העובדה, כי ראש המועצה הופיע בטקס הפתיחה ונשא בחגיגיות דברים בתמיכה לכך, אין בכך די כדי להטיל אחריות על הנתבעת כמפעילת החוג, או כאחראית לו. זאת ועוד. ב"כ התובע ביקש לסמוך על עדותו של אביו בחקירה הנגדית, כי דיבר עם האחראי על החוג מטעם המועצה (פר' עמ' 9, למטה), וכן בחקירה החוזרת כשהעיד כי - " התעניינתי בקשר לקורס... ידעתי מי היה אחראי מטעם המועצה, ניגשתי אליו בררתי את כל הפרטים והייתי סמוך ובטוח שהוא בידיים טובות מתוך תקווה שהמועצה היא המארגנת" ( שם, עמ' 11-12). על עדות זו בלבד איני מוכן לסמוך. התובע יכול היה לזמן לעדות את "האחראי מטעם המועצה" שאיתו בירר האב את הפרטים, על פי עדותו, אך לא עשה כן. הלכה פסוקה היא כי הימנעות מלהביא ראיה, או עדות, היכולה לתמוך בגירסתו של בעל דין, פועלת כנגדו (ע"א 565/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פד מה (4) 651, 655 והאיזכורים שם; י. קדמי על הראיות, חלק שלישי, הדין בראי הפסיקה, מהדורה משולבת ומעודכנת, תשנ"ט - 1999, עמ' 1302). דרך הגישה למגרש הכדורגל 19. בסעיף 4(ה) לכתב התביעה וכן בתצהירו (סעיף 3(ב)), מודה התובע כי קיימת דרך גישה אחרת מלבד על ידי טיפוס על שער בית הספר או על הגדר שבסמוך לו, אולם לדבריו המדובר ב"דרך עוקפת, אך היא ארוכה ולא נוהגים ללכת בה משום שהיא עוברת בשולי ההר, בסבך עצים ובסמוך לקו הירוק". גירסה זו מופיעה בתצהירו של התובע שניתנה בסמוך לעדותו בבית המשפט (סעיף 3 (ב)) וכן בתצהיר הראשון של האב. בחקירתם הנגדית, אך לא בתצהירי העדות הראשית, הוסיפו השניים, כמו גם העדים הנוספים מטעם התובע, על כך, כי בדרך זו עברו גם אנשים מהשטחים לפני האינתיפאדה, כי היו בה סלעים וכי היתה משובשת (פר' עמ' 10; שם, עמ' 11; שם עמ' 14; שם, עמ' 17; שם, עמ' 20 וכן בתצהיריהם של העדים האחרים מלבד הבן - התובע ואביו). 20. מקובלת עלי טענת ב"כ הנתבעת, כי ישנה גוזמה רבה בדברי התובע ועדיו לדרך עוקפת זו. אכן, הדרך מאריכה את הגישה למגרש בכ- 150 מ', המוסיפה כ- 5-10 דקות להליכה (פר' עמ' 20), עם זאת מדובר בדרך סלולה מכורכר ברוחב של כ- 3 מ' (דברי העד סמי בדראן, פר' עמ' 5; דברי האב, שם, עמ' 10), ומלבד כלי רכב גם התובע הלך רגלית בדרך זו פעם או פעמיים (שם, עמ' 14) וכן חבריו (שם, עמ' 20). יתר על כן. דרך זו הינה בתוך תחומו של הכפר ובאמצעיתה, בצומת שממנו מובילה הדרך למגרש, ממוקמים ארבעה מבתי הכפר (פר', עמ' 5; וכן ראה - נ/1 תצלום אויר של האזור והמקרא בתחתיתו). המסקנה העולה מכך היא, כי לא היתה מניעה מצד התובע וחבריו ללכת בדרך זו, אף אם מאריכה היא את הדרך למגרש במקצת, ולא היתה כל סיבה שהיא כי יטפס, כיתר חבריו, על שער הברזל הסגור והמגודר והגדר הסמוכה של בית הספר. 21. כל העדים העידו, כי בסמוך לאחר סיום הלימודים בבית הספר, בשעה 14:00- 14:30 לערך, היו נסגרים שעריו ובכך נחסמה הדרך הקצרה אל המגרש, לפיכך לא היתה כל סיבה שהיא כי יטפס על הגדר הסמוכה ויסכן את חייו בטיפוס על גדר שמעליה גדר תיל, כאשר ברור הוא, כי נעשה הכל על מנת למנוע מעבר מהמקום, גם אם היה בן 11 בלבד באותה עת. לטעמי, גם בהנחה, המקובלת עליי, כי הנתבעת היא זו שאחראית על בית הספר ועל שרתיו הממונים על סגירת השערים בבית הספר, אין מקום לקבוע כי נהגה ברשלנות כלשהי, לא כזו המיוחסת לה בכתב התביעה (סעיף 6 (ב)), ולא בסוג אחר כלשהו, אשר הביאו לפציעתו של התובע ולנזקו. ובמילים אחרות : גם אם קיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעת כלפי התובע, אין כל מקום לקבוע כי קמה חובת זהירות קונקרטית על פי שנפסק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בבית שמש ואח', פ"ד לז (1) 113. וגם לו היתה חובת זהירות שכזאת, כי אז לא מצאתי כי הופרה כלפי התובע. מה היתה הנתבעת צריכה עוד לעשות מלבד לדאוג, כי השער יהיה סגור, ועל פי תיאור התובע עצמו, מעל לשער ולגדר היו ברזלים - דוקרנים וכן גדרות שהצביעו על הצורך להימנע מכל וכל מלנסות לעבור מעליו ?! לדעתי, די היה בכך ואין כל מקום להטיל אחריות על הנתבעת. לבד מכך אוסיף, כי בחנתי בזהירות את כל טענותיו של בא כח התובע לענין רשלנותה של הנתבעת שיוחסו לה בסעיף 6 (ב) לכתב התביעה, ולא מצאתי כי היה נסיון כלשהו להוכיח, אף לא אחת מהן, וגם לו היו מוכחות, לא היה בכך, לדעתי משום לשנות את מסקנתי, כי אין מקום להטיל חבות על הנתבעת. 22. מהטעמים המפורטים יש לדחות את התובענה כלפי הנתבעת. למקרה ויוגש ערעור 23. למקרה ויוגש ערעור ויקבע כי הנתבעת חבה כלפי התובע, סבורני, כי יש לקבוע אשם עצמי של התובע, בשיעור של 30%, לאור העובדה כי היה ברור לו, על פי הודאתו , כי הינו מטפס על שער סגור ועל גדר שנועדה למנוע ממנו להיכנס לתחומי בית הספר בדרכו למגרש, וכי היתה דרך אחרת להגיע אל המגרש. כמו כן, סבורני, כי יש לקבוע השתתפות של הוריו בשיעור של 50%, וזאת לאור העובדה שאף לא פעם אחת לא מצאו לנכון לבחון עם התובע את דרך הגישה למגרש (עדות האב - פר' עמ' 9), ואף לא הזהירוהו מלהגיע למגרש דרך טיפוס על שער בית הספר, לטענת האב, כיוון שידעו ששער בית הספר סגור ולכן בנו וחבריו נוהגים לטפס על גבי השערים (סעיף 4 (ב) לתצהירו השני של האב), וגם לו ידעו שהוא מטפס על השער, ספק אם היו מורים לו להגיע למגרש הכדורגל בדרך העוקפת (סעיף 4(ג)), בשעה שדרך זו היא דרך המלך אל המגרש. סבורני, כי על הורים לנהוג אחרת: היה עליהם לבחון את דרך הגישה למגרש יד עם בנם , ולהזהירו לבל יטפס על השער הסגור והמגודר ואף לא על הגדר שבסמוך לו, גם אם חבריו נוהגים כך. אשר לאפשרות לקבוע אשם תורם של קטין ראה: ע"א 310/89 אליהו כהן (קטין) נ' לנטוש מאיר ואח', פ"ד מו (1) 402, 408, נקבע מפי כב' השופט ת' אור כי "גם קטין למטה מגיל 12 יכול להיות אחראי באשם תורם", אף כי באותו מקרה לא נקבע אשם תורם עקב היות הקטין בן פחות משמונה שנים. בע"א 2061/90 אילנה מרצ'לי נ' מדינת ישראל ואח' , פד מז (1) 802 נקבע בעמ' 821 מפי כב' השופט מ' חשין כי "גם קטין... חייב לשמור על בטחונו הוא ובחודלו עשוי הוא להתחייב באשם תורם", אף כי גם במקרה זה לא הוטל אשם- תורם. בע"א 355/60 ה.ו-י. מובשוביץ נ' א. גרי,פ"ד טו (1) 32, הוטל אשם תורם על קטין כבן 12 בשיעור של 50%. (ראה גם האסמכתאות שם). וכן ת.א. (מחוזי-י-ם) 264/87 חי נאור, קטין נ' רוני פרג' ואח', תק-מח 92 (1) 1258; ת"א (שלום י-ם) 11435/99 אורן דבח נ' עיריית ירושלים, (טרם פורסם); ע"א (מחוזי - י-ם) 4255/03 אורן דבח נ' עיריית ירושלים, וערעור שכנגד (טרם פורסם). אשר לאפשרות להטיל אחריות על הורים - ראה: ת"א (מחוזי -י-ם) 264/87 הנ"ל; ע"א 618/71 אליהו נחום, קטין ואח' נ' עירית ראשון לציון ואח', פ"ד כו (2) 751; ע"א 326/88 עידו צימרמן, קטין נ' גבריאלוב ואח', פ"ד מו (1) 353; ת"א (שלום-ראשל"צ) 3600/02 וונצובסקי רומן נ' החברה לבידור ולבילוי בע"מ ואח', (טרם פורסם). 24. אשר לנזקו של התובע, אוסיף דברים אלו: על פי חוות דעת רפואית של מומחה מטעם בית המשפט נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור של 14.5% לצמיתות. בנסיבות אלה, ולאור העובדה כי התובע קטין ויוכל להתאים לעצמו עיסוק גם במומו, אקבע, על דרך האומדנה, ולאחר שעיינתי בתחשיב הנזק מטעם התובע, שב"כ היפנה אליהם בסיכומיו, וכן לאמור בסיכומיו של ב"כ הנתבעת, כי גובה נזקיו הינם כדלקמן: א. נזק לא ממוני - 75,000 ₪. ב. אובדן כושר השתכרות - 150,000 ₪. ג. עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 30,000 ₪. ד. הוצאות רפואיות ונסיעות - 1,000 ₪ (כנתבע בכתב התביעה). מסכום זה תשלם הנתבעת לתובע סך של 20% בלבד, כאמור לעיל בסעיף 23. הפרת חובה חקוקה 25. בסיכומיו (עמ' 7) טען ב"כ התובע, כי הנתבעת הפרה את הוראות הבטיחות לבתי ספר יסודיים ולחטיבות הביניים מטעם המנהל הכללי של משרד החינוך, וצירף הוראות אלו לסיכומיו. ב"כ הנתבעת תוקף צירוף המסמך לסיכומים. 26. הלכה פסוקה היא כי אין לצרף מסמכים לסיכומים (ע"א 496/89 סאלמה אל קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון, פ"ד מה (4) 343, 347; ע"א 5080/90 יורם קפלן ואח' נ' מנהל מס שבח, פ"ד מו (4) 561, 570; ע"א 4481/90 אהרון ישראל נ' פרץ מ. בן גיאת חברה להנדסה בע"מ, פ"ד מז (3) 427; ע"א 759/81 ברש נ' ירדני, פ"ד (מא) (2) 253). לפיכך, יש להתעלם מהמסמכים שצירף ב"כ התובע לסיכומיו. 27. ברם, מעבר לכך, כל טענה בדבר הפרת חובה חקוקה חייבת להופיע בכתב התביעה במפורש ותוך התייחסות לסעיף ולהוראה הנטענת כי הופרה (תקנה 74 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984). משלא נהג כך התובע בכתב התביעה, אין להתייחס לגופה של טענה (השווה: ת.א. (ת"א) 32719/93 לרון נ' עירית רחובות, פס"מ תשנ"ד (4) 37, 41; ת.א. (ב"ש) 3054/98 (בש"א 5434/00) קלינברגר נ' בלארט ישראל בע"מ ואח', תק -מח 2001 (2) 15057). הטעם לכך הוא כי הנתבעת לא התגוננה מפני טענה זו, שכן לא ידעה ולא יכולה היתה לדעת עליה. לפיכך, משלא צויינה בכתב התביעה החובה המפורשת אותה הפרה הנתבעת, אין מקום להעתר להעלאת הטענה בסיכומים. סיכום 28. לאור האמור לעיל, הנני דוחה את התובענה בת.א. 20375/98 וכן את התובענה בת.א. 18272/01. 29. בנסיבות העניין אין צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. כתב תביעהמסמכיםהרחבת חזית אסורה