עניינם של הערעורים, בשאלה החל מאיזה מועד נכלל השטח בו ממוקמים מתקנים של המערערת בתחום השיפוט של המשיבה. כפועל יוצא של הכרעה במחלוקת זו, גם מאיזה מועד חבה המערערת בתשלום ארנונה למשיבה. להלן פסק דין בשאלה ממתי חייבים לשלם ארנונה: פסק דין תמצית הערעור: בפני ערעור וערעור שכנגד על החלטת הועדה לעררי ארנונה של עיריית חיפה (להלן: "הועדה") מיום 3.10.04, אשר קבעה כי השטח נשוא המחלוקת, שהינו שטח של כ- 5,357 קמ"ר, המצוי בגוש 11675, חלקה 1 (להלן: "השטח"), מצוי בשטח השיפוט של עירית חיפה עוד מיום 3/7/95 וכי ממועד זה חבה כרמל אולפינים בתשלום ארנונה לעירית חיפה. המערערת והמשיבה בערעור שכנגד, כרמל אולפינים, הינה חברה בע"מ, אשר מחזיקה בשטח נשוא המחלוקת (להלן: "המערערת"). המשיבה והמערערת בערעור שכנגד הינה עיריית חיפה (להלן: "המשיבה"). עניינם של הערעורים, בשאלה החל מאיזה מועד נכלל השטח בו ממוקמים מתקנים של המערערת בתחום השיפוט של המשיבה. כפועל יוצא של הכרעה במחלוקת זו, גם מאיזה מועד חבה המערערת בתשלום ארנונה למשיבה. הרקע העובדתי: אין מחלוקת כי עד לשנת 1995 לא היה השטח האמור מצוי בתחום שיפוטה של העירייה. בעבר, עד שנת 1987 שולמו מיסי ארנונה לעירית חיפה בגין המבנים שבשטח. בשנת 1987 הוקמה ועדה, אשר קבעה, כי השטח אינו כלול בתחום השיפוט של העירייה. לכן, עד לשנת 1995 לא שולמו מיסי ארנונה בגין השטח הנ"ל. מוסכם כי השטח שבמחלוקת לא היה בתקופה הנ"ל בתחום השיפוט של עירית חיפה. בשנת 1995 פורסמו שתי אכרזות בנושא; אכרזת חיפה (שינוי תחום העיריה) (תיקון), התשנ"ה- 1995, ק"ת 5668 עמ' 1208 (אכרזה מיום 9/3/95 ) (להלן :"האכרזה הראשונה") (ראה נספח ב' לערעור). אכרזת חיפה (שינוי תחום העיריה) (תיקון מספר 2), התשנ"ה-1995, ק"ת 5688, עמ' 1579 (אכרזה מיום מיום 3/7/95) (להלן: "האכרזה השנייה") (ראה נספח ג' לערעור). באכרזות אלה, לא צוין מספר הגוש עליו מצוי השטח במסגרת פירוט הגושים המצויים בתחום השיפוט של המשיבה. גוש זה, אף אינו מסומן במפה, אך השטח שבעניינו השייך לגוש זה, מסומן במפה שצורפה לאכרזות כתחום במסגרת גבולות השיפוט של המשיבה. ביום 6/2/1995 הודע למערערת לראשונה ע"י העירייה, כי היא מחויבת בתשלום ארנונה בגין החזקת השטח. ביום 5/3/95 הגישה המערערת ערר על ההחלטה בהשגה לעיל. בין היתר טענה, כי השטח האמור אינו נכלל בתחום שיפוט המשיבה. הדיון בועדה התארך ונמשך כתשע שנים. בינואר 2001, כארבע שנים טרם מתן החלטת הועדה, פורסמה אכרזה נוספת (להלן" "האכרזה השלישית"), בה צויינו לראשונה במפורש מספרי הגוש והחלקה של השטח נשוא המחלוקת, כחלק משטח המצוי בתחום שיפוטה של עיריית חיפה ראה: אכרזת חיפה (שינוי תחום העירייה) (תיקון) התשס"א -2001, ק"ת 6078, בעמ' 295 (נספח ו' לערעור). ביום 3/10/03 קבעה הועדה, כי המועד אשר בהתאם לו ייחשב השטח כחלק מתחום המשיבה יהיה בהתאם לאכרזה השניה מיום 3/7/05. החלטה זו היא נשוא הערעורים שבפני. בערעור, טוענת המערערת כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה ובהתאם, יש לקבוע כי השטח נכנס לגדרי תחום השיפוט של המשיבה רק החל ממועד האכרזה השלישית. לטענתה - רק ממועד זה חבה היא בתשלום מיסי ארנונה לעירית חיפה. בערעור שכנגד מבקשת המשיבה, כי יוכרז שהשטח נכלל בגדרי תחום השיפוט החל ממועד האכרזה הראשונה. טענות המערערת: המערערת טוענת, כי הן בשתי האכרזות והן בשתי המפות אשר צורפו אליהן, לא צוינו מספרי הגוש והחלקה של השטח במפורש כגושים וחלקות הנכללים בתחום שיפוט עיריית חיפה. לטענתה - רק ציון פרטי הגוש והחלקה של שטח במפורש יכול לאפשר את הטלת חיוב הארנונה על המערערת. לטענתה, מעצם פרסום האכרזה השלישית עולה, כי קודם לכן לא היה מצוי השטח בתחום עיריית חיפה. שכן אחרת לא היה כל צורך בפרסומה של אכרזה זו. עוד טוענת המערערת, כי טעתה הועדה כאשר כלל לא התייחסה בהחלטתה לאכרזה השלישית. כתמיכה לטענותיה, מצינת המערערת כי בעבר הוגש כנגדה כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה, שעניינו עבירות על פי חוק רישוי עסקים, ת"פ 996/99. המערערת, שהייתה הנאשמת בהליך הפלילי, טענה כי השטח שבמחלוקת אינו מצוי בתחום השיפוט של עירית חיפה. לאחר שפורסמה האכרזה השלישית הסכימה המאשימה לתקן את כתב האישום כך שייחס למערערת את העבירות שבכתב האישום החל מיום 1/1/01. המערערת רואה בכך הודאת בעל דין כי השטח כלול בתחום השיפוט של עירית חיפה החל ממועד האכרזה השלישית. יצוין כי המשיבה התנגדה להגשת התיק הפלילי לעיון הועדה. הועדה בהחלטתה, לא התייחסה לתיק הפלילי הנ"ל. עוד לטענת המערערת, הועדה לא התייחסה למכתב ממרכזת גבולות שיפוט במרכז מיפוי לישראל, משרד הבינוי והשיכון, אשר צורף לסיכומים בערר, ובו מצוין מפורשות, כי השטח נשוא המחלוקת אינו בתחומי השיפוט של עיריית חיפה (ראה נספח י"א לערעור). בידי המערערת מכתב נוסף מיום 7/11/99 שנכתב ע"י רע"ן תיאום ומעקב לרישוי עסקים במחלקה לרישוי עסקים של עירית חיפה. במכתב הודיעה העיריה, כי אין לה התנגדות שהשטח אינו מצוי בתחום שיפוט העירייה (נספח יב' להודעת הערעור של כרמל אולפינים). המערערת ציינה, כי נוכח חלוף כחמש שנים וחילופים של ב"כ, לא ברור אם מסמך זה עמד מול הועדה. בהתאם, טוענת המערערת כי יש לקבוע שהשטח שבמחלוקת מצוי בתחום השיפוט של עירית חיפה רק החל מהאכרזה השלישית ורק ממועד זה חבה היא בתשלום מיסי ארנונה למשיבה. טענות המשיבה, עירית חיפה: לטענת המשיבה, שגתה הועדה, שעה שלא קבעה, כי השטח כלול בתחום השיפוט של עיריית חיפה מיום האכרזה הראשונה, בנימוק, כי האכרזה הראשונה הינה מעין "הצעה לצירוף". זאת, נוכח העובדה שהאכרזה הראשונה פורסמה ברשומות. המשיבה מפנה לאכרזה הראשונה, בה נכתב, כי בתחום השיפוט שלה נכללים, בין היתר, "שטחים לאורך חוף הים שבין הגבול של עיריית חיפה המבוטל על פי אכרזת חיפה (שינוי תחום העיריה) (תיקון), התשל"ז- 1976, לבין הגבול המסומן בקו כחול במפה". המשיבה ציינה כי מדובר בשטח מיובש לאורך קו החוף, אשר נכלל בעברו בגוש ימי גדול. ומאחר שתחום שיפוט אינו כולל בד"כ שטחי ים, לא הוכלל השטח בתחום השיפוט של העירייה. המשיבה מפנה גם לדו"ח ועדה לבדיקת גבולות חיפה בחוף הים התיכון (נספח ג' לערעור שכנגד). לטענתה ניתן ללמוד ממנו, כי האכרזה הראשונה, אשר התייחסה לדו"ח זה, כוללת את השטח בתחום השיפוט של עיריית חיפה. לטענת המשיבה, מבחינת הסימון על המפה, קו הגבול אינו שונה בין האכרזה הראשונה לשלישית וכולל בתוכו את השטח נשוא המחלוקת. כמו כן, במפת האכרזה השלישית לא מסומן קו גבול מבוטל המעיד על שינוי הגבול ביחס לאכרזות הקודמות. מכאן, טוענת המשיבה, כי פרשנות תכליתית והגיונית, תוביל למסקנה, כי המחוקק התכוון לכלול את השטח בתחום השיפוט של העירייה כבר באכרזה הראשונה. עוד לטענתה, ניתן להקיש מן ההלכה הקיימת לעניין תיקון טעות סופר של שופט הנהוגה בפסיקה, לגבי ההלכה אשר יש להחיל, לגבי טעות סופר של המחוקק. (יאמר כבר בשלב זה, כי טענה זו דינה להידחות. מדובר בשני מצבים שונים מאוד והדין החל עליהם שונה אף הוא. אתייחס לכך בהמשך). המשיבה טוענת, כי לא היתה הסכמה לגבי מועד שיוך השטח, במסגרת ההליך פלילי, שעניינו רישוי עסקים, זאת, משום שממילא מדובר בעבירה פלילית מתמשכת, וכל שנאמר הוא, שהצדדים מסכימים לתיקון תאריך האישום. לעניין המכתב מהמרכז למיפוי ישראל, טוענת המשיבה, כי מדובר במסמך אשר צורף לאחר הגשת הסיכומים. לטענתה, העדה אשר כתבה את המסמך, לא העידה. כתוצאה מכך, נשללה זכות המשיבה לחקור עדה זו. לכן, מבקשת היא, כי ביהמ"ש יתעלם ממסמך זה. לעניין המכתב ממחלקת רישוי עסקים טוענת המשיבה, כי המכתב הינו שגוי וצורף לראשונה בערעור, לכן, יש להתעלם ממנו. דיון: השאלה המרכזית הינה הפרשנות שיש ליתן לדבר החקיקה החל בענייננו, והוא, שלושת האכרזות, אשר יש לראותן בלתי ניתנות להפרדה, על רקע ציר חקיקתי אחד. החלטת הועדה: הועדה לעררים נתנה החלטתה כתשע שנים לאחר מועד הגשת סיכומי הצדדים. גם אם אין בכך כדי להשפיע על התוצאה הסופית, לא ניתן למצוא צידוק סביר לעינוי הדין של התמשכות ההליכים בועדה זמן כה רב. סבור אני גם, כי נפלו פגמים מהותיים בהחלטת הועדה. החלטתה של הועדה, נסמכה על שתי האכרזות הראשונות והתעלמה כליל מהאכרזה השלישית, בכך שגתה הועדה. גם אם סיכמו הצדדים טענותיהם טרם פרסום תקנה בת פועל תחיקתי זו, הרי אין בכך כדי להצדיק התעלמות ממנה, שעה שנחקקה ופורסמה טרם החלטת הועדה. את האכרזות הראשונות יש לבחון יחד עם האכרזה השלישית ולא בנפרד ממנה. עוד התעלמה הועדה, מטענת המערערת בדבר הסכמתה של המשיבה במסגרת הליך פלילי על הכללת השטח בתחום שיפוטה במועד מאוחר. עוד התעלמה הועדה ממסמך, אשר צורף לסיכומים והמשיבה התנגדה להגשתו. מסמך זה, כאמור, מהווה אישור של מרכז המיפוי הארצי, כי השטח אינו נכלל בתחום השיפוט של העירייה. סבור אני, כי התעלמות הוועדה מכל האמור לעיל היתה שלא כדין. יחד עם זאת, על בית המשפט לבחון האם התוצאה הסופית אליה הגיעה הועדה היא התוצאה הנכונה, בשים לב לכל האמור לעיל. פרשנות דיני המיסים חוקי מס יש לפרש לפי תכליתם החקיקתית. אין לפרשם לטובת הנישום דווקא, או לטובת המדינה, כי אם בהתאם לתכלית החקיקתית. מקום בו ניתן ללמוד על תכלית החקיקה גם כאשר לשון החוק אינה ברורה, תוך פירוש החוק מכללא, כי אז יש להעדיף את הפירוש המשיג את תכליתו. ראה: ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד השומה רחובות, פ"ד לט(2) 70, 75 - 77: ”גם לעניין חוק מס נקודת המוצא היא לשון החוק, והשאלה היא, אם לאפשרויות השונות יש עיגון, ולו מינימאלי, בלשון ההוראה. מבין האפשרויות הלשוניות השונות יש לבחור אותה אפשרות, המגשימה את מטרתה של חקיקת המס. לעתים מטרת החקיקה היא הטלת מס, ולעתים מטרתה היא פטור ממס. בזו כבזו על הפרשן ליתן אותו פירוש, המביא להגשמת תכלית החקיקה. אין עליו לפרש את החוק לטובת הנישום (ראה ע"א 39/61 (המשביר בע"מ ואח' נ' מנהל הארנונה לפיצוי נזקי מלחמה, פ"ד טו 1765, בעמ' 1769), כשם שאין עליו לפרשו לרעתו. טובתו של נישום אחד היא לעתים רעתו של נישום אחר. אין עליו לפרש את החוק באופן דווקני, כשם שאין עלי לפרשו באופן ליבראלי. ... ... אצלנו. בחוק מס, כמו בכל חוק אחר, אין להסתפק בלשון בלבד. יש לפרש את החוק לפי התכלית החקיקתית, ואותה יש להסיק בדרכים המקובלות והידועות. לעתים הדברים משתמעים במפורש ולעתים מכללא. לעתים הדברים בולטים, ולעתים יש ללמוד עליהם בין השיטין. אין לשכוח, כי אין לקיים מדינה מודרנית, ובעיקר מדינת סעד מודרנית, בלא מסים (ראה א' ויתקון, "בעיית הפרשנות בדיני מסים" משפטים ג (תשל"א-ל"ב) 11 ,10). מס אינו עונש. מס אינו פגע רע שיש לדכאו. מס הוא צורך חיוני שיש לקיימו (ראה I.RC. v.Brrill (1982) , at 880). על-כן, לעתים, יש ליתן ללשונו של חוק מס (.(.1982) 1 All E.R. 867 (Ch) ( I.R.C. v. Berrillמשמעות "רגילה". לעתים אין להימנע ממתן משמעות מיוחדת (ראה ע"א 282/73 (פקיד השומה, חיפה נ' אריסון, פ"ד כח(789 (1.)), אין משמעות לאמירה, כי ניתן להטיל חיוב במס רק כאשר הלשון ברורה. אכן, גם לשון לא ברורה יכול שתטיל מס, ובלבד שתתברר לאור פרשנותה..." (ההדגשות הוספו. ר.ש.) לעניין פרשנות תכליתית בדיני המיסים ראה גם: ע"א 460/00 ממן מסופי מטען וניטול בע"מ נ' מנהל מכס ומע"מ, פ"ד נז(2) 461, 470 - 472: "אכן, בעבר יוחדו לחוקי המיסים כללי פרשנות מיוחדים: פירוש דווקני של הוראת החוק, שאין מוסיפים עליה ואין גורעים ממנה; וכי 'זוכה מן הספק' נישום שמבקשים לחייבו בתשלום מס מכוח הוראה שפירושה מוטל בספק ..... אולם, גישה זו לפיה קיים כלל פרשני מיוחד לפרשנות חוקי מסים בהבדל מפרשנותם של חוקים אחרים, שוב אינה מקובלת בפסיקתו של בית-משפט זה .... והוא הדין בפרשנותם של חוקי מיסים: כאשר לשון החוק ברורה - בבחינת מקרא מפורש - יש לפרשה כפשוטה, ואין להוציא מקרא מפורש מידי פשוטו, אפילו עולה ספק אם הפירוש מכוון לתכליתו של החוק". ראה גם ע"א 481/73 רוזנברג, עו"ד, מנהל עזבון אלזה ברגמן נ' שטסל, פ"ד כט(1) 505, בעמ' 516: "חוק הוא מכשיר לשם ביצועה של מטרה תחיקתית, ולכן הוא צריך פרשנות לפי המטרה הגלומה בו". רק כאשר לא ניתן ללמוד על תכלית החקיקה ונותר ספק בכוונתה, כי אז יפעל הספק לטובת הנישום. "במקרה זה על השופט לפרש את חוק המס על רקע עקרונותיה הכלליים של השיטה. אחד מאותם עקרונות כלליים, שהוא רלוואנטי לחקיקת מס, הוא השמירה על חופש הפרט ועל הקניין הפרטי וההגנה עליהם מפני התערבות שלטונית." (ראה פסק הדין בעניין קיבוץ חצור, בעמ' 77). לעניין זה ראה ע"א (י-ם) 5242/04 עיריית בית שמש נ' ד' רוטשטיין חברה לבנין ונכסים בעמ' תק-מח 2004(3), 3686עמ' 3696: "....עם זאת, מקום שישנה אי בהירות בלשון החוק ועל-פי תכליתו נותר ספק באשר לקיומו של חיוב במס, יש להעדיף את האופציה הפרשנית הנוטה לטובת משלם המס..." "...ניתן אפוא לסכם ולומר: כאשר לא עולה מהחיקוק הרלוונטי כוונה מפורשת להטיל מס - ולעניין זה גם היטל או אגרה במשמע - יש להימנע מהטלתו..." (ההדגשות הוספו - ר.ש). בחינת כוונת המחוקק באכרזות שבענייננו: מן הכלל אל הפרט: עלינו לבחון את התכלית החקיקתית שבאכרזה הראשונה והשניה והאם ניתן ללמוד מן האכרזות הנ"ל את הכוונה לכלול בתחום השיפוט של המשיבה את השטח האמור. תכלית האכרזות הנ"ל הינה, בין היתר כלכלית - לצרכי מיסוי וחיוב בארנונה. בהתאם, ובשים לב לפסיקה שצוינה לעיל, על בית המשפט "לשאת עמו את מטען האינטרסים הכלכליים שבדיני המס, כאשר הינו צועד בנתיבי הפרשנות התכליתית" (ראה גם הנריק רוסטוביץ, פנחס גלעד, משה וקנין, נורית לב "ארנונה עירונית" (תשס"א 2001, מהדורה חמישית) בעמ' 203. השטח האמור הינו שטח שהיה שייך בעבר לגוש ימי ובשלב מסויים יובש והפך להיות שטח מקרקעין לכל דבר ועניין. בעבר, כאשר היה חלק מהים, לא היה שייך שטח זה לעירייה או לכל רשות מקומית אחרת. לא מדובר בשטח המצוי על תפר בין שתי רשויות. כי אם על שטח ים שיובש. מטרת האכרזות הינה ליצור שיוך מוניציפלי ורצף טריטוריאל הכפוף לרשות מקומית אחת. המערערת עושה שימוש בשטח ובמבנים שבו. אין טענה כי חל פטור מתשלום ארנונה על הנכסים המצויים בשטח הנ"ל. למעשה, מסכימה המערערת כי בכפוף לקביעת השיוך המונציפאלי, חבים הנכסים שבשטח הנ"ל בארנונה. מכאן שטענתה היא, למעשה, כי בהעדר פירוט של מספרי הגושים והחלקות הרלוונטיים באכרזה, מצוי השטח במצב של העדר סמכות שלטונית של רשות מקומית, כעין אקס - טריטוריה מוניציפאלית. פירוש זה אינו יכול לעמוד. סבור אני כי פירוש ראוי של תכלית החקיקה משייך את השטח לתחום השיפוט של עירית חיפה ובכל מקרה אין לקבל פירוש שישאיר את השטח הנ"ל מחוץ לתחום שיפוט של כל רשות מקומית, כמעין מדינה בתוך מדינה או איזור הפטור ממס מוניציפאלי. לו רצה המחוקק לפטור איזור מסוים מחבות בתשלום מס (בין אם לרשויות המדינה ובין אם לרשות מקומית) היה עליו להביא את הדבר גם באופן הסימון של מפה המוציאה את האזור במפורש מסמכות השיפוט של הרשות המקומית, וכן לציין זאת במפורש בדבר חקיקה. בהעדר חקיקה מפורשת על פטור כנ"ל, ובשים לב למפה הכוללת את השטח הרלוונטי בתחומי השיפוט של עיריית חיפה, יש לפרש את החקיקה בהתאם לתכליתה, דהינו, הטלת מס ארנונה על הנישום. האם היה קיים חיוב לתשלום ארנונה מכח החוק? מספר החלקה והגוש לא צוינו כנכללים בתחום השיפוט של המשיבה, בגוף האכרזה, אך ממכלול הנתונים עולה כי משמעו של דבר החקיקה הוא, שהשטח נשוא המחלוקת כלול בתחום שיפוט המשיבה. מעיון במפות עולה, כי באכרזה הראשונה משנת 1995 (ראה נספח ב' לערעור), בוטל במפורש קו הגבול, אשר לא כלל את השטח נשוא המחלוקת בתחומי עירית חיפה. ביטול גבול שטח השיפוט הישן סומן באופן ברור במפה וגבול שטח השיפוט החדש אף הוא סומן כמכיל בתוכו את השטח נשוא המחלוקת. במפת האכרזה השניה, לא שונה קו הגבול לעניין השטח הנ"ל (ראה נספח ד' לערעור). באכרזה הראשונה והשניה, נכתב, כי בתחום השיפוט כלולים גם שטחים לאורך חוף הים, שבין הגבול של עיריית חיפה אשר בוטל באכרזה משנת 1976, לבין הגבול המסומן בקו כחול במפה. את הנחיה זו, יש לקרוא יחד עם המפה. צירופן של שתי אלה מוביל למסקנה, כי המחוקק נתכוון לכלול בתחום השיפוט את השטח עד מי הים. אמנם אמירה זו כוללת שטח נרחב. יחד עם זאת אין ספק, כי היא מגלמת בתוכה את השטח נשוא המחלוקת שבענייננו. פרשנות לשונית של החוק, צריכה שתהייה לה נקודת אחיזה "ארכימדית", למשמעות הנכונה חייב להיות עיגון לשוני ולו מינימלי (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט (2) 70), ראה גם "ארנונה עירונית" , (אוזכר לעיל) בעמ' 181. נקודה ארכימידית זו, מצויה בעניינו, בלשון המכלילה את השטחים שבין הים לבין החוף, כשהיא מחוזקת באיור שבמפה. כאמור - טוענת העיריה כי עניינה של האכרזה השלישית בתיקון טעות סופר ובהתאם יש לראותה כהליך טכני, שאינו מחדש דבר, בדומה לתיקון טעות סופר בפסק דין של בית משפט. טענה זו של עירית חיפה אינה מקובלת ואינה מתיישבת עם הדין. אבהיר להלן: סעיף 17 לפקודת הפרשנות [נוסח חדש] קובע כך: "תקנות בנות פעל תחיקתי יפורסמו ברשומות, ותחילת תקפן ביום פרסומן, אם אין הוראה אחרת בענין זה." סעיף 10 א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח - 1948, הדן בתיקון טעות בחקיקה, קובע כך: "10א תיקון טעות בנוסח שנתקבל [תיקון: תשכ"ט, תשס"א] (ב) נפלה טעות בנוסח של חוק כפי שנתקבל בכנסת וקבעה הועדה, לפי הצעת יושב ראש הכנסת, כי הטעות היא לשונית - טכנית, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, טעות הדפסה, שיבוש של העתקה וכיוצא באלה, רשאית הכנסת, בהחלטה, לתקן את הטעות. (ג) נתקבלה ההחלטה לתיקון הטעות לפני פרסום החוק ברשומות, יפורסם החוק כמתוקן. (ד) נתקבלה ההחלטה לתיקון הטעות אחרי פרסום החוק ברשומות, יפורסם התיקון ברשומות בחתימת יושב-ראש הכנסת, ותחילתו של התיקון תהא מיום פרסומו, זולת אם נקבע בהחלטה שתחילתו תהא מיום תחילת החוק." (ההדגשות הוספו ר.ש). מהוראה זו, ניתן להקיש גם לעניין חקיקת משנה. ראה גם דברים שנאמרו בעמ"נ 134/03,135/03 (ת"א) מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' מסגריית גיספן בע"מ, תק-מח 2004(3), 1760 ,עמ' 1768: "מסעיף 10א(ד) לפסש"מ ניתן ללמוד כי גם תיקון של טעות דפוס שנפלה בחקיקה, תחילתו תהא מיום פרסומו, זולת אם נקבע בהחלטה שתחילתו תהא מיום תחילת החוק. ניתן ללמוד מסעיף זה גזירה שווה לעניין תיקון טעויות בחקיקת משנה (ר' בג"צ 4225/95 לקסן (ישראל) בע"מ נ' עירית אילת ואח' תקדין-עליון, כרך 97 (2) 673). נוסח תיקון טעות הדפוס שפורסם ברשומות אינו קובע כי תחולתו היא למפרע, מיום פרסום האכרזה שתוקנה, ועל כן חלה החזקה בדבר אי תחולה למפרע (ר' ע"א 730/83ואח' מנהל מס שבח מקרקעין נ' אלברט אלקוני ואח', פ"ד לט(3) 169, 176). לפיכך, תיקון טעות הדפוס יחול ממועד פרסומו ברשומות, קרי מיום 6.1.1998 ועל המשיבה תחול חובת תשלום ארנונה מיום זה". (ההדגשות הוספו ר.ש). יחד עם זאת, אינני סבור כי מדובר במקרה זה בתיקון טעות סופר, שיש להחיל עליו את עקרונות הפרשנות שצוינו לעיל. במפה משנת 2001, צויין בפירוש "תיקון טעות סופר", באכרזה עצמה נכתב: "תיקון". ואולם לא מדובר בתיקון היוצר "יש מאין", שאז יהיה תוקפו כתיקון טעות סופר החל ממועד התיקון. בפסק הדין בעניין מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ' מסגריית גיספן בע"מ, שאוזכר לעיל, דובר על טעות של גריעת גוש וחלקה אשר לא היה ניתן היה ללמוד על שייכותן קודם לכן, מקריאת דבר החקיקה האחרון הקיים. בעניינו, לא מדובר בטעות טכנית, אשר יוצקת תוכן חדש בדבר החקיקה. התיקון, הינו פירוט מדויק יותר של ההנחיה הכללית, בעניין השטחים שבין הים לגבול המבוטל. ציון הגושים והחלקות באכרזה השלישית, לא הוסיף חלקות מקרקעין ששטחן לא היה כלול בשטח המסומן במפה, כחלק מתחום שיפוט עירית חיפה. כל שיש באכרזה השלישית, הוא פירוט מספרי הגושים והחלקות הכלולים באותו שטח, שעל פי המפה של האכרזה הראשונה, מצויים במסגרת תחום השיפוט של חיפה. מכאן, שאין מדובר בתיקון טעות סופר, המשנה את המצב החקיקתי ומכאן גם, שאין במועד פרסומו כדי לשנות את המצב החוקי שנהג עד לאותו המועד . מכל האמור לעיל במקובץ, עולה כי במובחן מהמצב הרגיל של תיקון טעות סופר, אליו מתייחס החוק, מדובר בתוכן אשר היה קיים קודם לכן באכרזה, והתיקון עצמו, הוא נוסח מדויק יותר, אשר משמעות תוכנו זהה. משכך, יש להחיל את חיוב הארנונה מן המועד בו עולה לראשונה מנוסח החוק, כי המחוקק נתכוון לכלול את השטח בתחומה של המשיבה. ראה דברים שנאמרו בע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2), 70 ,עמ' 77-78, ויש בהם כדי ללמד על מורכבות החקיקה ועל הקרקע להיווצרותן של טעויות כגון זו אשר נפלה בענייננו; "יש בהם (בחוקי המיסים, התוספת שלי ר.ש) הוראות רבות בעלות אופי טכני. לא פעם נעשית החקיקה בחיפזון. ... כל אלה הם תוצאת לוואי של מורכבות הסוגיה ושל תנאי הטיפול בה, שלא תמיד ראויים הם (ראה א' ויתקון, "חקיקה ושפיטה בעניני מסים" רבעון לעניני מסים א (תשכ"ו-כ"ז) 263). בכל אלה צריך הפרשן להתחשב". המשיבה טוענת, שכבר באכרזה הראשונה נכתב, כי השר עיין בדו"ח וועדת החקירה (ראה נספח ג' לערעור שכנגד). לגישתה, ניתן להסיק כי קיבל את המלצותיה לעניין צירוף השטח שבנידון. אינני סבור כי מאמירה זו ניתן להסיק אילו מבין ההמלצות נתקבלו ואילו לא נתקבלו ע"י השר. בכל מקרה, אינני נדרש לנחש את הלך מחשבתו של השר ובית המשפט בוחן את דבר חקיקה כפי שהתקבל וכפי שהוא בנוסחו הסופי. הכלל הוא שבית המשפט עוסק באנליזה של דבר החקיקה ולא בפסיכו-אנליזה של המחוקק או מתקין התקנות. האמור במסמך תומך במסקנה כי תכלית החקיקה במקרה זה הינה לכלול שטח זה, בשטח המוניציפאלי של עירית חיפה. מסקנה זו, נתמכת גם במפה שצורפה להמלצות הועדה. טענות המערערת, בדבר הסכמת המשיבה ו/או הודאת בעל דין כי השטח אינו מצוי בתחום שיפוטה: כאמור, טוענת המערערת כי ניתן ללמוד ממסמכים שונים כי עד לאכרזה השלישית לא היה השטח שבמחלוקת מצוי בתחום השיפוט של עירית חיפה. המסמכים עליהם נסמכת המערערת אינם יכולים לסייע למערערת במקרה זה. אבהיר להלן: שיוך המוניציפאלי של השטח היא שאלה עובדתית, אשר לכאורה, אמורה תשובתה להיות אחידה וברורה. הצהרות שניתנו שלא לצרכי קביעת חיוב בארנונה, אלא למטרות אחרות, אינן יכולות לחייב את המשיבה לצורך הליך זה. כתב האישום בת"פ 996/99, תוקן בהסכמה באופן בו יחסה המאשימה לכרמל אולפינים את העבירה לפי חוק רישוי עסקים רק מיום 1/1/01 (ראה פרוטוקול ת"פ 996/99 של בית המשפט לעניינים מקומיים בחיפה מיום 21/1/02). ואולם בדברי התובע אשר תיקן את כתב האישום, לא נאמר כי הדבר נעשה מתוך הסכמה לטענת כרמל אולפינים כי קודם לאותו מועד לא היה השטח הנ"ל בתחום השיפוט. שיקולים שהנחו תובע כשיקולים פרקטיים לגיבוש הסדר במסגרת הליך פלילי אינם יכולים להוות קביעה עובדתית לעניין השטח שבמחלוקת, ובמיוחד כשלא נמסרה הצהרה כאמור, מטעם התובע עצמו. ניתן להניח כי בהיות העבירה על חוק רישוי עסקים, עבירה מתמשכת, לא מצא ב"כ העיריה צורך להעמיד במבחן את המועד בו יוחסה העבירה לכרמל אולפינים באישום המקורי והסתפק באותו מועד בו אישרה כרמל אולפינים כי פעלה בניגוד לחוק. מכאן, שאין לראות בהסכמה לתיקון כתב האישום, שלא נומקה ע"י ב"כ העיריה, ובוודאי שלא נבחנה לצרכי מיסוי וארנונה, כהצהרה המחייבת את עירית חיפה לעניין שבפני. כך גם מכתבה של רע"ן תיאום ומעקב לרישוי עסקים בעירית חיפה מיום 7/11/99 (נספח יב' לערעור המערערת). מסמך זה לא עמד, ככל הנראה, בפני הועדה. בכל אופן, לא ברור לאיזה צורך נכתב מכתב זה. עורכת המכתב לא זומנה להעיד בפני הועדה, על אף שהמכתב היה בידי המערערת. לא נטען, כי לא ניתנה למערערת ההזדמנות להציגו בפני הועדה ולזמן את עורכת המכתב לעדות. משלא דאגה המערערת להביא מסמך זה בפני הועדה, על אף שהדבר לא נמנע ממנה, ומשלא הוגשה בקשה להצגת ראיות חדשות בערעור, שלא ניתן היה מטעם זה או אחר להציגן בפני הועדה, אין מקום לדון ולהתייחס למסמך זה במסגרת הערעור. לעניין המכתב מהמרכז למיפוי הארצי, מדובר במסמך אשר לא ניתן לדעת על בסיס איזו תשתית עובדתית הוא נכתב, והאם הוא מהווה טעות אשר נסמכת, על בדיקה טכנית של מספרי הגושים המצוינים בחקיקה. משכך, לא ניתן גם לגזור ממנו מסקנה לענייננו. האם נכלל השטח נשוא המחלוקת בתחום שיפוט המשיבה החל ממועד האכרזה הראשונה או שמא החל ממועד האכרזה השניה? לעניין האבחנה בין שתי האכרזות, נראה כי שגתה הועדה שעה שקבעה כי השטח לא הוכלל במסגרת האכרזה הראשונה. יש לציין כי באכרזה הראשונה תוקן קו הגבול, הוא הסימן המעיד על רצון המחוקק לשנות את המצב הנהוג. לדברי הועדה, נראה כי באכרזה הראשונה הכוונה היתה יותר ל"הצעה לצירוף". בעניין זה, דעתי היא כי הדין עם המשיבה, אשר ציינה כי מדובר בדבר חקיקה אשר פורסם ברשומות. אין זה סביר כי מפה זו היתה מצורפת כבר לאכרזה הראשונה, מבלי שתהייה לה נפקות משפטית. למעשה, קו הגבול המצוין במפה לא השתנה בקטע הרלוונטי, גם לא לאחר חקיקת האכרזה השלישית. סיכום: בסיכומו של דבר אני מורה כדלקמן: בכל הנוגע לערעורה של כרמל אולפינים - אני מורה על דחיית הערעור מהטעמים שפורטו לעיל. בכל הנוגע לערעורה של עירית חיפה - אני מורה לקבל את הערעור. אני קובע כי השטח שבמחלוקת נכלל בתחום השיפוט של עירית חיפה החל ממועד האכרזה הראשונה. בהתאם, גם חבה כרמל אולפינים בתשלומי ארנונה לעירית חיפה בגין נכסים המצויים בשטח שבמחלוקת החל ממועד פרסומה ברשומות של האכרזה הראשונה. בנסיבות הענין יישא כל צד בהוצאותיו. ארנונה