הנשיא ס' אדלר לפנינו ערעור, לאחר נטילת רשות ערעור (בר"ע 1274/00), על החלטתו של בית-הדין האזורי בנצרת מיום 12.6.2000, שבה ניתן צו-מניעה זמני המחזיר את המשיב לעבודתו כרופא אצל המערער 1 (בש"א 1993/00, 1994, ע"ב 1545/00; השופטת שפר). הדיון התנהל על-פי סיכומים בכתב. אלה העובדות הצריכות לעניין כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי וכפי שעולות מכתבי-הטענות: (א) המערער 1 הינו בית חולים פרטי המוכר על-ידי משרד הבריאות והמקבל כספים ממשרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי תמורת שירותים רפואיים שהוא מעניק לאזרחים. בית החולים הוא בבעלותו של מסדר נוצרי איטלקי, אשר הנהלתו נמצאת במילנו, המפעיל בתי חולים בכל רחבי העולם. המערער 2 הוא המנהל הרפואי של בית החולים מחודש נובמבר 1999. (ב) המשיב הינו רופא מזה 22 שנים, מומחה ברפואה פנימית וקרדיולוגיה, העובד בשירות המערער 1 משנת 1987. (ג) משנת 1990 המשיב משמש כמנהל מכון הלב, המחלקה הקרדיולוגית בבית החולים. לפי חוזה ההעסקה שנחתם בינו לבין הנהלת המסדר במילנו הוענקה למשיב קביעות. לטענת המערער 2, המשיב מקבל משכורת הגבוהה באופן משמעותי מהמקובל במשק. (ד) משנת 1995 מתנהל משא ומתן על חתימת הסכם העסקה חדש עם המשיב. משא ומתן זה נכנס למבוי סתום. לטענת המערער 2, המבוי הסתום במשא ומתן הוא באשמתו של המשיב. (ה) בסוף שנת 1998 החלה ירידה דרסטית בהכנסות בית החולים וכיום הוא מצוי בגרעון כולל של 7 מיליון ש"ח. (ו) ביום 25.4.2000 נשלח למשיב מכתב מהמערער 2 שנוסחו כדלהלן: "1. הריני להביא לידיעתך, כי הנהלת בית החולים שוקלת לסיים את עבודתך לאור בעיות קיימות וכאלה אשר התעוררו ביחס אליך, ואשר כוללות, בין היתר: 1.1 אי הסכמתך לחתום על הסכם העסקה חדש. 1.2 חוסר נכונותך להענות לדרישות הנהלה לשנות את שיטת זימון התורים. 1.3 אי-ביצוע השתלמויות. 1.4 התשלום אשר הינך מקבל עבור עבודתך במכון הלב, הינו בלתי כלכלי לבית החולים, ואף גורם להפסדים. 1.5 חולים אשר אמורים להיות מטופלים בשעות הבוקר מטופלים בשעות אחר הצהרים בניגוד להוראות ההנהלה. 1.6 תלונות מקופות החולים בהתייחס לטיפול בהם במחלקת קרדיולוגיה. 2. לאור זאת הינך מוזמן בזאת לישיבת שימוע אשר תתקיים ביום 28.4.2000, שעה 8: 30 במשרדי, בהשתתפות מזכירה כרושמת פרוטוקול. 3. בישיבה זאת נאפשר לך להשמיע את מלוא גירסתך בעניין הכוונה להביא לסיום עבודתך. הינך מתבקש להביא עימך לישיבה כל חומר ומידע רלוונטיים שהנך מעוניין להציג, במידה ויש כאלה. 4. היה ותיבחר שלא להופיע לישיבה נראה אותך כמי שויתר על זכותו להשמיע טענותיו לעניין סיום העבודה". (ז) הפגישה התקיימה ביום 29.4.2000, ולמשיב ניתנה הזדמנות להגיב על הנושאים המנויים במכתב. לדעת בית-הדין האזורי תגובת המשיב התאפיינה ברצון מצדו לשתף פעולה עם הנהלת בית החולים. במהלך הפגישה המשיב ביקש להשלים את טענותיו בכתב ולמוסרן בתאריך מאוחר יותר. ביום 8.5.2000 המשיב מסר את השלמת טיעוניו בכתב. ביום 9.5.2000 קיבל המשיב מכתב פיטורים מהמערער 2. (ח) בעקבות מכתב זה הוגשה בקשה לקבלת צו-מניעה זמני המחזיר את המשיב לעבודתו אצל המערער. בית-הדין האזורי נענה לבקשה זו. נימוקי בית-הדין האזורי 3. בית-הדין האזורי סמך את החלטתו על קביעות עובדתיות לכאורה, כמתבקש בהליך לצו-מניעה זמני. לדעת בית-הדין האזורי המערער 1 הינו גוף דו-מהותי על-פי מטרתו הציבורית, שהיא - הענקת שירותי בריאות לציבור. כגוף דו-מהותי חלים על המערער 1 כללי הצדק הטבעי והוא מחויב לבצע שימוע לפני פיטורי עובד. בית-הדין האזורי מציין כי אפילו לא מדובר בגוף דו-מהותי, עצם העובדה כי המערערים בחרו לערוך שימוע צריכה לחייב אותם לבצעו בהגינות ובתום-לב. בית-הדין האזורי קבע כי, לכאורה, הליך השימוע לא נערך כראוי. מסקנה זו מבוססת על הצטברותם של כמה גורמים: (א) ההחלטה לפטר את המשיב התקבלה לפני השימוע, כך שהשימוע נערך לצורך "מראית פני הצדק". במהלך השימוע המשיב הביע נכונות מלאה לשתף פעולה עם המערערים. המשיב פוטר יום לאחר שהגיש את השלמת טענותיו. צורת שיתוף הנהלת בית החולים במילנו גם לא הניחה את דעת השופטת בבית-הדין האזורי, וזאת כאשר לוח הזמנים היה מאוד קצר וההנהלה במילנו עודכנה על-פי דיווחו של המערער 2 בלבד, והיא לא ראתה את פרוטוקול השימוע או את השלמת טענותיו של המשיב. (ב) בעניין סמכותו של המערער 2 לפטר את המשיב, בית-הדין האזורי קבע כי לא ניתן להגיע להחלטה בשלב זה בשל היעדר ראיות מספיקות. אך עם זאת, בית-הדין האזורי קבע כי אפילו הואצלה סמכות בדבר פיטורי המשיב, נראה שהוא הוסמך לטפל בצעדים לקראת הפיטורים, כאשר ההחלטה הסופית נשארה בידי ההנהלה. (ג) בבחינת מאזן הנוחות בית-הדין האזורי קבע כי טענותיו של המשיב גוברות. המשיב הינו עובד ותיק ובכיר. אי אפשר לפצות בכסף על התנתקותו ממקום עבודתו, הפגיעה ביכולתו המקצועית, עוגמת הנפש והפגיעה בכבודו. המשך העסקתו לא יגרום נזק בלתי הפיך לבית החולים. טענות המערערים 4. לטענת המערערים בית החולים איננו גוף דו-מהותי, אלא מוסד שהוקם לצורכי רווח. לכן אין להחיל עליו נורמות מחמירות לגבי הליך השימוע. לטענת המערערים לא נפלו פגמים בהליך השימוע. לטענתם כוונה לסיים את עבודתו של המשיב לפני השימוע אינה פוגעת בהליך השימוע. ככל שאפשר לערוך שימוע על-מנת להכשיר החלטת פיטורים שכבר נתקבלה, אז אפשר לערוך שימוע כאשר כבר התגבשה כוונת פיטורים. לטענתם ההנהלה במילנו הכירה את הטענות כלפי המשיב ואת תגובתו הראשונית 10 ימים לפני שהחליטה לפטרו. כן טענו המערערים, כי למערער 2 סמכות לפטר את המשיב כמנהל הרפואי של המערער 1. 5. המערערים טוענים כי בית-דין קמא שגה במאזן הנוחות שערך בין הצדדים. לטענתם יש באכיפת יחסי עבודה משום התערבות בניהול בית החולים, אשר אינו יכול עתה לבצע את תהליך ההבראה הנחוץ לו. בית החולים הינו גוף פרטי ונזקיו מוטלים עליו. המשך העסקתו של המשיב עלול לגרום לסגירת בית החולים. 6. טענות אחרות של המערערים מתייחסות לנושא של אכיפת יחסי עובד-מעביד, שלפיהן פסיקת בית-הדין הארצי מאפשרת החזרה לעבודה של עובד במקרה של פיטורים שלא כדין, אך אפשרות זאת הינה חריג לכלל של אי-החזרה. לטענתם החריג חל במקרים של סכסוך קיבוצי, לדוגמא דב"ע מד4-19/ ההסתדרות הכללית, מועצת פועלי ת"א-יפו - אוניברסיטת תל-אביב [1]; דב"ע נג4-8/ ההסתדרות הכללית - התאחדות המלונות בישראל [2]; דב"ע נו3-209/ מפעלי תחנות בע"מ - יניב [3]; דב"ע נז3-121/ מישקה - הסתדרות מדיצינית הדסה [4]. לטענתם במקרה של פגם בשימוע יש לאפשר שימוע כראוי על-מנת לרפא את הפגם ולא לבטל את הפיטורים. 7. המערערים טוענים עוד כי אכיפת יחסי עבודה בין המערער 1 לבין המשיב הינה בלתי צודקת בנסיבות המקרה ודורשת מידת בלתי סבירה של פיקוח, לפי סעיפים 3(3)3-(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א1970-. טענות המשיב 8. בא-כוח המשיב תמך בהחלטת בית-הדין האזורי, וטען כדלקמן: (א) היה ניתן לפטר את המשיב רק בגין עילה מבוססת, מאחר וחוזה העבודה מעניק לו קביעות. החלטת המערער 1 נעדרה עילה כדין. (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב: הוא לא גורם נזק למערער 1, אין לו קשר יומיומי עם המערער 2 ואין לו חילוקי דעות עם עובדים אחרים. (ג) פסק-הדין בבג"ץ 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית בע"מ נ' ביה"ד הארצי לעבודה (להלן - פרשת צרי [5])), פסק-הדין המנחה לעניין אכיפת יחסי עובד-מעביד, אינו רלוונטי לענייננו. הטענה הכלכלית כי החזרת עובד תוכל לגרום נזק כלכלי למפעל אינה מתאימה להחלה גורפת ויש לבחון כל מקרה לגופו. ההכרעה בערעור 9. לאחר קריאת טענות באי-כוח הצדדים הגענו למסקנה, כי יש לדחות את הערעור ולהשאיר את הצו הזמני על כנו עד לסיום הדיון בהליך העיקרי בבית-הדין האזורי, מהטעמים המפורטים להלן. 10. מקובלים עלינו נימוקי בית-הדין האזורי שלכאורה התקיימו פגמים בהליך השימוע, וכי כאשר מעביד (אפילו מעביד פרטי) בוחר לערוך שימוע עליו לעשות זאת בתום-לב ובהגינות. בעניין תכליתו של שימוע נאמר: "מטרת השימוע אינה רק להציג בפני עובד את הטענות כלפיו ואת הנימוקים שהביאו להליכי פיטוריו. אלה, כמעט בכל המקרים, ידועים לעובד. מטרתו העיקרית של השימוע היא לאפשר לעובד להזים את הטענות כלפיו, להביא תימוכין לגירסתו, ולנסות לשכנע את העומד להכריע בגורלו שלטענות אין בסיס, או לפחות אינן כצעקתה" (דב"ע נו3-31/ מדינת ישראל - בונה [6]). 11. לעניין טענות המערערים כי החזרת המשיב לעבודתו הינה בלתי צודקת או בלתי סבירה, לא הוכח כי יש למשיב יחסים מעורערים עם עמיתיו לעבודה, למעט המערער 2. מדובר בהליך ביניים, ואין מקום להתערב בשלב זה בהחלטתו של בית-הדין האזורי אשר התרשם מעדותם של הצדדים. 12. נראה שגם מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, בהיותו עובד ותיק ובכיר העוסק ברפואה, עבודה הדורשת מיומנות רבה וניסיון מעשי שוטף, בתוצאות התנתקותו מעבודתו לאחר 13 שנות עבודה, לרבות הפגיעה ביכולתו המקצועית ובכבודו (ראה דב"ע 1068/00 גולדאפר - קופת חולים כללית [7], שם דובר על עובדת שעסקה בתחום הרפואי (רוקחות) ועבדה אצל המשיבה תקופה של 17 שנה. טיב מקצועה ומשך תקופת עבודתה הארוך הטו את מאזן הנוחות לטובתה). 13. אכן, דרך המלך במקרה של פיטורים שלא כדין היא פסיקת פיצויים. אולם בנסיבות מיוחדות רשאי בית-הדין לחרוג מהלכה זו ולפסוק אכיפת יחסי עובד-מעביד (ראה: דב"ע נו3-209/ הנ"ל [3]; דב"ע נה3-272/ עדווי - מועצה מקומית כפר טורעאן [8]; עס"ק 1008/00 הורן את לייבוביץ בע"מ - הסתדרות העובדים הכללית החדשה [9]). בנסיבות המיוחדות של המקרה דנן אין מקום להתערב בשיקול-דעתו של בית-הדין האזורי בעניין סעד ביניים. 14. למותר לציין כי האמור מתייחס לבקשה לסעד הביניים בלבד, ואין באמור כדי להקיש לגבי התוצאה הסופית אליה יגיע בית-הדין האזורי בהליך העיקרי. 15. עם זאת מן הראוי שההליך העיקרי יישמע בהקדם ומחוץ לתור, על-מנת שפסק-הדין בו יינתן תוך זמן קצר. 16. אין צו להוצאות, אולם בית-הדין האזורי יביא בחשבון הליך זה בסוף הדיון לפניו לעניין פסיקת ההוצאות. ניתן היום, כ"ד בתמוז תש"ס (26.7.2000).רפואהפיטוריםבית חולים