חילוקי דעות בין יזם לקבלן

פסק-דין
השופט מ' חשין:

יזם וקבלן שהכירו זה-את-זה שנים ארוכות, הסכימו על ביצוע משותף של מיכרז ממשלתי גדול שבו זכה היזם. במהלך הבנייה נתגלעו בין השניים חילוקי-דעות, ולאחר שלא עלה בידיהם להגיע לעמק-השווה נתגלגלו חילוקי-הדעות לתביעות שהגישו השניים זה-כנגד-זה. בבית-המשפט צמחו המחלוקות וגדלו; חלקן נסובו על עובדות וחלקן האחר נסב על פירוש החוזה שנכרת בין השניים. משהונח הערעור לפנינו, כסבורים היינו לתומנו כי ראוי להם לאותם חילוקי-דעות כי ייפתרו על דרך של גישור או פישור, וכך הימלצנו לפני בעלי-הדין. אלא שאלה עברו, ככל הנראה, את צומת ההסכמה, ומשהודיעו לנו כי לא הגיעו לכלל הבנה ביניהם נדרשים אנו להכריע בערעור ובערעור-שכנגד.

בעלי-הדין

?2. ואלה הם בעלי-הדין שלפנינו: היזם הוא מי ערד חברה להנדסה לפיתוח ובניין בע"מ, ולהלן נכנה אותו היזם. הקבלן הוא ח.ג. מוסא חברה לעבודות פיתוח ובניין בע"מ, ולהלן נכנה אותו הקבלן. המשיבים ?2 ו-?3 בערעור הם מנהלי הקבלן, ולהלן נראה אותם כחלק מן הקבלן. משרד הבי והשיכון אינו צד לערעור אך מצוי הוא ברקע כל העת. להלן נכנה אותו משרד השיכון.

עיקרי העובדות שלעניין

?3. בשנת ?1990 פירסם משרד השיכון מיכרז להקמתו של פרוייקט מגורים גדול בקרית-גת. היזם ניגש למיכרז וזכה בו.
על-פי תנאי המיכרז, קיבל היזם זכות לרכוש קרקע מאת מינהל מקרקעי ישראל ולהקים עליו ?186 דירות מגורים. הקבלן רשאי היה למכור את הדירות בשוק החופשי, ומשרד השיכון נטל על עצמו לרכוש אותן דירות שלא יימכרו בשוק החופשי. מחיר הדירות שיימכרו למשרד השיכון נקבע במחירון ל המשרד, ועוד נקבע, כי למחיר המחירון יִתוֹספו הוצאות מסויימות שהיזם הוציא בפועל, בהן מחיר הקרקע, מיסים, אגרות והיטלים, הוצאות פיתוח וחיבור לחשמל. מיכלול הוצאות אלו נכנה להלן: הוצאות הפיתוח.

בנוסף לכל אלה, הובטח ליזם תמריץ כספי בסך של ?13 אחוזים ממחיר מחירון הדירות, אם יוקמו הבניינים בקצב מזורז תוך כחצי שנה. הימשכות הבנייה מעבר לאותה תקופה אמורה היתה להביא להפחתת התמריץ.

?4. היזם פנה לקבלן, הציע לו לבצע את עבודות הבנייה, ובסיומו של משא ומתן נכרת בין השניים חוזה. החוזה הורכב משני חלקים: אחד, חלק סטנדרדי, ושניים, נספח (הנספח) אשר כלל את הסכמות הצדדים לגבי הפרוייקט הספציפי. החוזה והנספח הם קצרים ולאקוניים, שכן - כדברו של ביתהמשפט המחוזי - הצדדים סמכו על היכרותם המוקדמת ונהגו על-פי הכלל המקובל, לצערנו, בישראל - הכלל של "יהיה בסדר" (י"א: "סמוך"). עתה, משנתגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, מקשים הצדדים על בית-המשפט ב"פירוש" כוונות הצדדים והסכמותיהם שנותרו מעורפלות.

?5. עיקרי החוזה הם אלה, שהקבלן נטל על עצמו לבנות ?214 יחידות דיור בקצב מזורז - קצב שיבטיח את קבלת מירב התמריצים ממשרד השיכון - ובתמורה הובטחו לקבלן ?86 אחוזים מן התמורה שתתקבל, כולל התמריצים. היזם התחייב להעמיד לרשות הקבלן הלוואה בסך של ?2 מיליון דולר ון ביניים של הבנייה, ולתשלום חשבונות חלקיים לקבלן מידי חודש. מכירת הדירות הוטלה על היזם.

?6. בפועל ניבנו ?212 דירות ועוד ?10 חנויות שלא נכללו במיכרז. ?20 דירות ו-?10 החנויות נמכרו בשוק החופשי, ואילו את יתרת ?192 הדירות רכש משרד השיכון כהתחייבותו במיכרז. סך הכל קיבל היזם בתמורה למיכרז למעלה מ-?33 מיליון ש"ח ומתוכם שולמו לקבלן למעלה מ?23 ש"ח (עד הגשת התביעה) וסכומי כסף נוספים לאחר הגשת התביעה.

?7. לקראת שלבי הסיום של הפרוייקט נתגלעו חילוקי-דעות בין הצדדים, וכל אחד מהם הטיח האשמות בחברו. סופם של דברים נתגלגלו אותם חילוקי דעות לתביעות הדדיות שהוגשו לבית-המשפט. הקבלן תבע מן היזם למעלה מ-?8 מיליון ש"ח שלטענתו אמור היה היזם לשלם לו ולא שילם; ואילו זם מצידו תבע את הקבלן על סך של למעלה משניים וחצי מיליון ש"ח בשל תשלומים-ביתר ששילם לקבלן, לטענתו, ובגין ריבית ועוד הוצאות ונזקים שנגרמו לו, לטענתו, בשל מחדלי הקבלן לעמוד בקצב הבניה המזורז.

?8. בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט א' גרוניס) סקר את טיעוני בעלי-הדין בפסק-דין בהיר, ארוך ומקיף המחזיק למעלה מ-?50 עמודים וכולל ארבע החלטות שונות. בית-המשפט בדק לעומקן את התחייבויותיהם ההדדיות של בעלי-הדין, על-פי החוזה והנספח לו; את התנהגות הצדדים ני כתיבת החוזה; את הטיוטות שהוחלפו ביניהם; את התנהגותם לאחר תחילת הבנייה; ואת העדויות שנשמעו בבית-המשפט. לאחר כל אלה הגיע בית-המשפט לכלל מסקנה כי יש לדחות את תביעת היזם ברובה - למעט בנושא אחד - ולקבל בחלקה את תביעת הקבלן. בית-המשפט הוסיף ומינה רואה חשבון לבחינה ולחישוב הסכומים הנגזרים מהחלטתו האמורה לעיל.

בהמשך לכך כתב בית-המשפט שתי החלטות נוספות אשר עסקו, בעיקרן, בעבודת המומחה ובטענות שונות בנושא חישובי הסכומים השונים. לבסוף ניתן פסק-דין, ובו החליט בית-המשפט, בהסתמך על חוות-דעת המומחה, כי היזם חייב לשלם לקבלן סכום של ?1,731,047 ש"ח (ליום ?1.7.1999) בתוספמע"מ. בית-המשפט הוסיף והחליט כי את שכר-טירחת המומחה, בסך ?86,000 ש"ח, ישלם רק היזם. כן הטיל בית-המשפט על היזם לשלם לקבלן שכר-טירחת עורך-דין בסך ?275,000 ש"ח, והוסיף והורה את היזם להחזיר לקבלן מיקצת מאגרת בית-משפט בסך כולל של ?100,000 ש"ח
?9. גם היזם גם הקבלן מערערים על פסק-הדין, כל אחד מהם מטעמיו-שלו. הערעור הראשי הוא של היזם והערעור-שכנגד הוא של הקבלן. טענות בעלי-הדין רבות מספור, ולהלן אדרש לעיקריהן. אקדים עם זאת ואומר, שעיקרי הערעורים הם בתקיפת מימצאי-עובדה שקבע בית-משפט קמא, ולמותר לומ שנלך בעקבות ההלכה הקבועה והמסורה ולפיה אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב, דרך כלל, במימצאי-עובדה שקבעה ערכאת הדיון.

החזר הוצאות הפיתוח

?10. המחלוקת העיקרית בין בעלי-הדין מסיבה עצמה על חלוקת סכום של למעלה מ-?3 מיליון ו-?200 אלף ש"ח שנתקבל ממשרד השיכון בגין הוצאות פיתוח. הקבלן טוען כי זכאי הוא על-פי החוזה ל-?86 אחוזים מאותו סכום, והיזם משיב כי הוא הזכאי לסכום זה, ובמלואו, באשר היה זה הווציא בפועל אותן הוצאות עבורו ועבור הקבלן. אין חולקים כי היה זה היזם, אמנם, שעמד באותן הוצאות, והשאלה שעליה נחלקים בעלי-הדין, למעשה, היא: על מי מהם הוטל לשאת בהוצאות הפיתוח?

?11. לעניין זה קבע סעיף ג.?1.א. ו-ב. לנספח שהוסכם בין בעלי-הדין:
ג. התמורה.

?1. א. הקבלן יהיה זכאי ל-?86% מהתמורה שהקבלן [צ"ל: שהמזמין, דהיינו: היזם] יקבל בפועל ממשרד הבינוי והשיכון עבור ביצוע העבודה ובכלל זה מהמענקים בשל קיצור תקופת הבניה. הקבלן מקבל על עצמו את כל התחייבויות המזמין [היזם] הנובעות מתנאי המכרז ומההסכם בין המזמין שרד הבינוי והשיכון. (למימוש הזכויות וההתחייבויות האמורות, המזמין מתחייב למסור לעיונו של הקבלן, כל מסמך הקשור לעבודה לרבות חוזים, נספחים, חשבונות וכיוצא בזה).

ב. הקבלן מקבל על עצמו, את כל התחייבויות המזמין ובכלל זה החוזים וההתחייבויות העתידיות בכל הקשור לביצוע העבודה, ההתקשרויות עם ספקים ורוכשי דירות. הקבלן יהיה זכאי ל-?86% מהתמורה שהמזמין יקבל מרוכשי דירות עבור שינויים שיבוצעו לפי הזמנתם.
ג. התקבולים ממכירת הדירות, ישמשו תחילה לתשלום כל ההוצאות שהיו ותהיינה למזמין בקשר להתחייבויותיו עפ"י החוזה שייחתם בינו לבין משרד השיכון, כערבויות, ביול, ביטוחים ולתשלום כל ההוצאות האחרות שתדרשנה לביצוע העבודה ובכלל זה תשלום בגין תכנון, אגרות, מסי בניה, הוצאות פיתוח ודמי חכירה למינהל מקרקעי ישראל, מס רכוש, מס רכישה, שכ"ט יועצים ואנשי מקצוע. הוצאות מימון והנהלת החשבונות וכל הוצאה אחרת שתדרש במהלך ביצוע העבודה. (להלן - ההוצאות).

טוען הקבלן, כי היזם התחייב לשאת בהוצאות הפיתוח, וראיה לדבר מוצא הוא בחלקו הגבוה של היזם בתמורה הכוללת - ?14 אחוזים מן התמורה - חלק שהוא גבוה, לטענתו, מחלקו של יזם העומד דרך כלל על ?2 אחוזים בלבד. לטענת הקבלן, אותם ?14 אחוזים אמורים לכלול את הוצאות הפיתותשלומן הוטל במלואו על היזם. משיב היזם ואומר: להד"ם; הקבלן נטל על עצמו "את כל התחייבויות המזמין [היזם] הנובעות מתנאי המיכרז ומההסכם בין המזמין למשרד הבינוי והשיכון" (כדבר סעיף ג.?1.א. לנספח), ו"את כל התחייבויות" היזם (כדבר סעיף ג.?1.ב. לנספח), ובכלל אלו האות הפיתוח שאף-הן חלק מאותן "התחייבויות". אלא מה? הואיל והקבלן נתקשה לשלם את הוצאות הפיתוח, נאלץ היזם לעשות זאת תחתיו שאחרת היה נפגם הפרוייקט כולו. מתקבל איפוא כי היזם שילם את חיובי הקבלן, ועל-כן זכאי הוא לשמור לעצמו את כל ההחזר שניתן בגין אותם תשלומים ולא להתחלק בו עם הקבלן.

?12. בית-המשפט דן בחילוקי דעות אלה באריכות ובקפידה: בחן את כל האפשרויות העולות מן הנספח - לרבות אי-התאמה שנמצאה לו בין סעיף ג.?1.א. ו-ב. לנספח לבין סעיף ג.?1.ג. בו - מהתנהגות הצדדים לפני כריתת החוזה ולאחר תחילת הבנייה; ומן העדויות שנשמעו לפניו; והגיע לכמסקנה כי יש לקבל את טענת הקבלן בחלקה ולדחותה בעיקרה. ובלשונו:

?13. סיכומו של דבר: לשונו של הנספח, כשהיא עומדת בפני עצמה, אינה נותנת תשובה ברורה והחלטית לשאלה שעל הפרק, האם התובעת [הקבלן] זכאית ל- ?86% מהחזר ההוצאות ששילם משרד השיכון. מהלכו של המו"מ מצביע לכאורה על כך שגרסתה של הנתבעת [היזם] היא הנכונה, היינו שלתובעאין זכות לחלק בהחזר ההוצאות. לגבי העובדה שהנתבעת לא חייבה בספריה את התובעת, לגבי ההוצאות שהוציאה זו האחרונה, כבר הובהר שאין בכך כדי ללמד שטענתה של התובעת ראויה לעדיפות. חוזרת אם כן השאלה, מה לגבי הכספים ששילם משרד השיכון כהחזר ההוצאות.
מצאנו שעל פי עדותו של מנהל הנתבעת היה מקובל על הצדדים שלעניין החזר ההוצאות תחול החלוקה במהופך, היינו, מתוך ההחזר שיגיע לנתבעת ממשרד השיכון תקבל התובעת ?14%. זו אף החלוקה המופיעה במכתבה של התובעת שנשלח במהלך המשא ומתן ובו היא מפרטת את שהוסכם בין הצדדים במהכו. עדותו של מנהל הנתבעת, גדעון אברהמי, בצירוף האמור במכתבה של התובעת, מובילים לתוצאה המקובלת עלינו.
מסקנתנו על כן היא, שהתובעת זכאית ל- ?14% מתוך החזר הוצאות ששולם על ידי משרד השיכון.

הנה-כי-כן, מסקנת בית-המשפט היא - לאחר בחינת כל הראיות שהובאו לפניו - כי בעלי-הדין הסכימו לחלק ביניהם את הוצאות הפיתוח כפי שהתחלקו ברווחים: ?86 אחוזים ישלם הקבלן ו-?14 אחוזים ישלם היזם. הואיל ובפועל נשא היזם במלוא הוצאות הפיתוח, כך הוסיף בית-המשפט וקבע, ילחלק את החזר ההוצאות ממשרד השיכון במהופך: הקבלן יקבל ?14 אחוזים ואילו היזם יקבל ?86 אחוזים מההחזר.
?13. שני בעלי-הדין מערערים על קביעה זו וכל אחד מהם ממשיך להחזיק בטלית כולה: הקבלן טוען כי הוצאות הפיתוח במלואן אמורות היו לחול על היזם, ואילו היזם טוען כי הוצאות הפיתוח אמורות היו לחול במלואן על הקבלן.
?14. קראתי את הטיעונים ולא מצאתי טעם טוב להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא. עיקרה של ההכרעה הוא בקביעת עובדה, ולא נמצא לי הצדק להתערב באותה קביעה. אכן, בעלי-הדין כרתו ביניהם הסכם קצר ולאקוני שאינו מספק תשובה לשאלה הנשאלת עתה, ותשובתו של בית-המשפט - על סמך מילול הראיות - נראית ראויה ומבוססת.

הקבלן מוסיף וטוען באותו הקשר כי בית-המשפט לא הכריע בפלוגתה שסוכמה מראש בין בעלי-הדין, וגם בטענה זו לא מצאתי ממש. בית-המשפט דן בעיקרה של הפלוגתה - חלוקת הסכום של החזר הוצאות הפיתוח - והקביעה שקבע מכריעה בפלוגתה הלכה למעשה.

כן יש לדחות את טענותיהם הנוספות של הקבלן ושל היזם באותו הקשר.

?15. כללם של דברים: יש לדחות את טענות בעלי-הדין בנושא החזר הוצאות הפיתוח ולאשר את הכרעתו של בית-משפט קמא.

טענות שונות בנושא הוצאות הפיתוח

?16. שני בעלי-הדין מוסיפים וטוענים, לחלופין, טענות שונות לעניין החזר הוצאות הפיתוח, ושניהם - כל אחד מצידו - חולקים על נתונים מסויימים שבית-משפט קמא השתית עליהם את הכרעתו. לא מצאתי יסוד לטיעונים אלה. כך הוא באשר לטיעוני הקבלן בנושא הוצאות תכנון וייעוץ, וכךהוא באשר לטיעוני היזם בנושא החישובים שערך המומחה בעניין הריביות על החזר הוצאות, חישובים שבית-משפט קמא אימץ כלשונם.

מימון הביניים - חישובי ריביות

?17. מחלוקת עיקרית נוספת נתגלעה בין בעלי-הדין באשר למימון הביניים וחיובי הריבית בגינו. נושא מימון הביניים הוסדר בסעיפים ג.?1.ד, ג.?2.א. ו-?3 לנספח, הקובעים וזו לשונ
ג. התמורה.
?1. א. ...ד. כדי לסייע לקבלן במימון ביניים, המזמין יעמיד לרשותו הלוואה עד לסכום של ?2,000,000.- $ (שני מיליון דולר), ממנה ישולמו החשבונות החלקיים שישולמו לקבלן, עד לקבלת התמורה ממשרד הבינוי והשיכון, לפי החוזה בינו לבין המזמין (להלן - "מימון הביניים"). כשהריבית עבורמימון הביניים, תנוכה מהתמורה. שיעור הריבית ומועדי חיובה, יהיו חופפים לתנאי עסקת האשראי בין המזמין לבנק.
?2. המזמין ישלם לקבלן את מימון הביניים, במועדים, בשיעורים ובתנאים כדלקמן: א. אחת לחודש הקבלן יגיש למזמין חשבון עבור העבודות שבוצעו בחודש החולף (להלן - "החשבונות").
ב. ...
?3. התמורה בפועל למזמין, תשולם או תקוזז מחלקי ההלוואה שהקבלן קיבל כמימון ביניים. עם קבלת המזמין את שכר החוזה עפ"י החוזה בינו לבין משרד הבינוי והשיכון.

בשאלת מימון הביניים נחלקו ביניהם בעלי-הדין בשלושה ראשים, ובדברינו להלן נדון בראשים אלה אחד לאחד.

?18. שאלה אחת שבעלי-הדין נחלקו בה, היא, האם סכום ?2 מיליון הדולר הנזכרים בנספח מהווה תקרה לסכום "מימון הביניים" - וזו טענת הקבלן - או שמא "מימון הביניים" כולל כל סכום שהיזם שילם לקבלן, ללא כל תקרה - וזו טענת היזם. בית-משפט קמא נדרש לשאלה, והכרעתו בדין הי כי סכום ?2 מיליון הדולרים מהווה תיקרה ל"מימון הביניים", וכי הוראות סעיף ג לנספח בעניינו של "מימון הביניים" חלות אך על ?2 מיליון דולר. ובלשונו:
הנתבעת [היזם] לא ביססה בדרך כלשהי את זכותה בעניין זה. במילים אחרות, על הנתבעת היה להוכיח שהיא זכאית לשיפוי כמממנת הפרויקט, וזאת היא לא עשתה. זכותה העקרונית של הנתבעת לעניין מימון הביניים צריכה להיות מחושבת על פי הסכום שנספח כתקרה, היינו - ?2,000,000 דולר.יש אף לזכור, כי מסעיף ג(?1)(ג) של הנספח ... עולה שהצדדים יצאו מהנחה שהנתבעת תוציא הוצאות שונות בקשר לפרוייקט ולפיכך הוסכם שתקבולים "ישמשו תחילה לתשלום כל ההוצאות שהיו ותהינה למזמין". משמע, אף שהצדדים צפו שהנתבעת תוציא הוצאות הם הגבילו את היקף המימון והשיפי בגינו ל- ?2,000,000 דולר, ויחד עם זאת הסכימו שהתקבולים יכנסו תחילה לקופתה של הנתבעת לכיסוי ההוצאות שהוציאה. (ההדגשה במקור - מ' ח')

?19. היזם מערער על קביעה זו. לטענתו עמד הוא בהוצאות רבות מעבר לסכום ?2 המיליון, גם כתשלום ישיר לקבלן וגם כתשלום לצדדים שלישיים במקום הקבלן (אשר התחייב בחוזה לשאת בכל התחייבויות היזם). טוען היזם, כי יש לראות כל הוצאות אלו כהלוואה לקבלן ולחייבו ממילא בריביעל אותה "הלוואה".

טענה זו אינה מקובלת עליי. בית-משפט קמא קבע מפורשות כי היזם לא הוכיח טיעוניו אלה, ולא מצאתי בטיעוני היזם יסוד להפרכתה של קביעה זו. יתר-על-כן: בעלי-הדין ידעו כי ההוצאות תעלינה על ?2 מיליון דולר, ובכל-זאת הגבילו בנספח את "מימון הביניים" שהיזם נטל על עצמו ל- מיליון דולר בלבד. מהי איפוא טענת היזם ותישמע?

?20. בעלי-הדין נחלקו ביניהם בנושא זה בראש שני, והוא: האם זכאי היזם עבור "מימון הביניים" לריבית רק אם הוכיח כי נטל הלוואה מבנק - ואו-אז יזכה לריבית ששילם לבנק - או האם זכאי הוא לריבית גם אם לא נטל הלוואה מבנק? חילוקי-הדעות נתמקדו, למעשה, בתשלומים ששילם היז לקבלן מעת-לעת על-פי חשבונות הקבלן (הוא-הוא "מימון הביניים"), והשאלה שנשאלה היתה, האם זכאי הוא היזם לשיפוי בגין הוצאות המימון של תשלומים אלה גם אם אין הוא יכול להראות קשר ישיר בין הלוואה מסויימת שנטל לבין תשלום פלוני שהוקדם לקבלן? בית-המשפט החליט לקבל את עמדת היזם - כי זכאי הוא להוצאות מימון בכל מקרה - ובדין כך החליט. וכלשונו: גישת הקבלן - ולפיה יש להראות קשר בין הלוואה מסויימת מבנק לבין תשלום מסויים - "גישה זו אינה מעשית ואינה כלכלית ואין לקבלה."

אשר לשיעורי הריבית, בית-המשפט אימץ את עדותו של מנהל החשבונות של היזם על הלוואות שנטל היזם מבנקים למימון הפרוייקט, ועל-פי עדות זו נקבע שיעור הריבית. וגם זאת עשה בית-משפט קמא כהלכה.

?21. ואשר לראש השלישי: בעלי-הדין נחלקו ביניהם גם בשאלת דרך החישוב של סכום ?2 מיליון הדולר. ובלשון בית-המשפט
התובעת טוענת כי יש לערוך את החישוב באופן מצטבר, היינו צבירה של הסכומים ששולמו על ידי הנתבעת לתובעת על פי החשבונות החלקיים עד לסכום האמור. לעומת זאת, השיטה לה טוענת הנתבעת היא שיש לערוך חישוב מחודש בכל עת שנכנס סכום המקטין את יתרת החוב.

בית-המשפט נדרש לשאלה זו והחליט כגירסת היזם. וכלשונו:

השיטה עליה הסכימו הצדדים בנספח הינה למעשה שיטה של מעין חשבון עו"ש. מצד אחד, הנתבעת תממן את התובעת על דרך של מימון ביניים, בהתאם לחשבונות שיוגשו לנתבעת מדי חודש. מצד שני, כאשר יתקבלו כספים בידי הנתבעת עבור העבודה שבוצעה, הרי אותם כספים יקטינו את היתרה לגביה נעשה חישוב של ריבית. ניתן לדמות את הנתבעת לבנק המתחייב ליתן אשראי של ?2,000,000 דולר במסגרת חשבון עו"ש. על כן, וכפי שהדבר נעשה בחשבון עו"ש, החישוב אמור להיעשות בדרך הנטענת על ידי הנתבעת.

הקבלן תוקף החלטה זו של בית-המשפט, אך לא מצאתי בטיעוניו לא הגיון ולא צדק. אכן, הקבלן נטל על עצמו לשלם ליזם ריבית על מימון ביניים שהיזם סיפק לו, וזאת על-פי גובה התשלומים שהקבלן חב ליזם מעת-לעת. הגיונה וצידוקה של שיטת חישוב זו בולטים לעין ואין לנו אלא לדחות את טיעוני הקבלן.

?22. סוף דבר: לא מצאנו פגם בהכרעותיו של בית-משפט קמא בנושא מימון הביניים, ואנו דוחים את טיעוני שני בעלי-הדין בנושא זה.

סטנדרד הבנייה

?23. על-פי חוזה המיכרז, היה על היזם לבנות בסטנדרד בנייה מסויים של משרד השיכון (סטנדרד ?1.23), והכל מסכימים כי על סטנדרד בנייה זה הוסכם בין בעלי-הדין. הקבלן תובע מן היזם סכום של כמיליון ו?200- אלף ש"ח, שלטענתו דרש ממנו היזם לבנות בסטנדרד גבוה מסטנדרד ?1ובה-בעת לא תבע ממשרד השיכון תוספת תשלום. על דרך זה, כך טוען הקבלן, נגרם לו נזק, ובגין נזק זה תובע שיפוי עבור הוצאותיו היתירות. בית-משפט קמא בחן טענה זו בפרוטרוט ולסוף החליט כי בהתחשב במיכלול הראיות שהונחו לפניו - לרבות עדויות סותרות של עדים מטעם היזם - כי הקבלן לא הוכיח טענותיו אשר-על-כן יש לדחות את תביעתו בנושא זה. ובלשון בית-המשפט:

מדברי עדי ההגנה לא עולה גירסה אחידה בשאלה האם אכן סטנדרט הבניה היה גבוה מזה שבהנחיות משרד השיכון. נראה לנו לנכון להעדיף את דבריו של מנהל הנתבעת [היזם], אשר יש בהם הודאה שבפועל בוצעה בנייה מעבר לדרישות משרד השיכון. עד זה אף הסכים שהתובעת זכאית לקבל תמורה על בנייה שמעבר לסטנדרט הנדרש. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מדבריו הנוספים של גואל אברהמי שאותו סטנדרט גבוה יותר מצא ביטוי בחשבונות שהוגשו למשרד השיכון וכי נתקבל תשלום בעניין זה. איננו מתעלמים מכך שאברהמי סייג את תשובתו ואמר שאינו מתמצא בסוגייה זו וכי יש לשאול את עמי אורון בעניין, בעוד שתשובתו של אורון לא תאמה את עדותו של אברהמי. דא עקא, הנטל להוכיח אילו עבודות בוצעו למעשה ברמה גבוהה יותר מן ההנחיות, ואם כן משרד השיכון לא שילם עבורן, מוטל על התובעת [הקבלן]. אין די בכך שהתובעת צירפה לראיותיה חשבון שנשלח לנתבעת (מ?52/), אלא היה עליה להראות שמשרד השיכון לא שילם בגין אלה, וזאת לא עשתה. מכאן שדין התביעה בנושא זה להידחות.

בשים-לב לדבריו אלה של בית-המשפט, אינני רואה דרך - או הצדק - להתערב בהחלטתו. אכן, באים אנו בגידרי הכלל הרחב ולפיו אין ערכאת ערעור מתערבת - על דרך העיקרון - במימצאי-עובדה של ערכאת הדיון. מכאן שיש לדחות את ערעורו של הקבלן בנושא זה.

למעלה מן הצורך אוסיף, כי המיסמך היחיד שהובא כראיה לקיומן ולהיקפן של העבודות הנוספות (מ/?52), מישקלו הוא כמישקל הנוצה. לא זו בלבד שהמדובר בחשבון חד-צדדי שהקבלן שלח ליזם, אלא שיש עליו הערות בכתב-יד - הערות שאת פישרן לא ידענו - והערות אלו שוללות את הצורך בתשום עבור רוב התוספות. זאת ועוד: הקבלן יכול היה להוכיח טיעוניו על דרך זימון אנשי משרד השיכון, שהרי בידי המשרד אמור להימצא כל המידע לגבי התוספות: קיומן, היקפן והתשלומים שהועברו בגינן. משלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.

רישום יחידות הדיור

?24. היזם תבע מן הקבלן הוצאות בגין רישומן של הדירות, ובעניין זה קבע בית-המשפט:
סכום נוסף שנדרש על ידי הנתבעת [היזם] בכתב התביעה (סעיף ?33(ג)) היה ?102,060 ש"ח, בגין רישום ?189 דירות שנרכשו על ידי משרד השיכון. הסכום המופיע בתצהירו של צוקר גדל ל- ?103,680 ש"ח, כנראה בשל כך שבסופו של דבר רכש משרד השיכון ?192 דירות. נראה כי מדובר בהצפויה ולא בהוצאה שכבר הוצאה. בהתחשב במספרן של הדירות שרכש משרד השיכון ובתמורה ששולמה בגינן, נראה שהסכום הנזכר הינו סכום סביר לגבי הוצאה לרישומן של הדירות ועל כן תחויב התובעת [הקבלן] בהוצאה זו.

אני מתקשה לקבל החלטה זו. הוצאות בגין רישום הדירות נכללות לכאורה בהוצאות הפיתוח, ומכאן שעל בעלי-הדין היה לשאת בהן כפי שהם נושאים בשאר הוצאות הפיתוח, קרא: ב-?86 אחוזים ישא הקבלן וב-?14 אחוזים ישא היזם. בכפיפות לשינוי זעיר זה אינני מוצא הצדק להתערב בהחלטתו בית-משפט קמא.

הוצאות: שכר המומחה ואגרה

?25. בית-משפט קמא חייב את היזם לשלם את שכר המומחה במלואו, והוסיף וחייבו בתשלום ?100,000 ש"ח כ-?60 אחוזים מן האגרה ששילם הקבלן עבור הגשת התביעה; היזם משיג על חיובים אלה, ולטענתו אין הצדק להחלטתו זו של בית-המשפט בשים-לב לכך שלסופו של הדיון זכה הקבלן בסכוםוך בהרבה משתבע.

איננו מוצאים הצדק לטרונייתו זו של היזם. הלכה שמכבר היא, כי בית-משפט זה אינו מתערב - אלא לעיתים רחוקות ונדירות - בהחלטותיהן של ערכאות קמא בנושאים של הוצאות, והוא יעשה ויתערב אך במקום שבו נפלה בהחלטת-הוצאות טעות משפטית או פגם בשיקול הדעת. ראו והשוו: ע"א ?7785 חברת החשמל, מחוז ירושלים בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לט(?2) 592, 594; ע"א ?611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' ויקטור נחמיאס ואח', פ"ד מו(?2) 60, 68; ע"א ?4445/90 "עמיגור" (ניהול נכסים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח' (לא ם). בענייננו-שלנו לא נמצא לי פגם בשיקול דעתו של בית-משפט קמא, לא לעניין שכר המומחה ולא לעניין החזר מיקצת מן האגרה.

סוף דבר
?26. אציע לחבריי כי בכפיפות לאמור בפיסקה ?24 לעיל, נדחה את הערעור ואת הערעור-שכנגד. אוסיף ואציע לחבריי כי בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.ש ו פ ט
השופט א' מצא:
אני מסכים.
ש ו פ ט

השופט א' א' לוי:
אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט מ' חשין.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק רישום קבלנים

  2. קבלן לא רשום

  3. חוזה קבלן משנה

  4. הסכם מסגרת עם קבלן

  5. תקלות בדירה של קבלן

  6. קבלן בניין תאונה בעבודה

  7. רווח קבלני - שכר עבודה

  8. תקנות רשם הקבלנים

  9. מסירת דירה מקבלן באיחור

  10. תקנות רישום קבלנים

  11. העלאת סיווג קבלני

  12. תקנות סיווג קבלנים

  13. מהו קבלן בונה ? מס הכנסה

  14. סיווג ג5 - קבלנים

  15. איחור בהודעה לקבלן

  16. חובות לקבלן שנפטר

  17. חברה קבלנית - ביקורת מס

  18. סכסוך בין קבלנים עבודות חשמל

  19. תביעה נגד קבלן שפשט רגל

  20. סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות

  21. תביעת קבלן משנה נגד קבלן ראשי

  22. אחריות קבלן ליקויי תכנון דירה

  23. ערעור של הקבלן על גובה הפיצוי

  24. איחור במסירת דירה מקבלן

  25. ביטוח עבודות קבלניות - חריגים

  26. אחריות קבלן משנה – תאונת עבודה

  27. תביעה נגד קבלן למסור דירת קוטג'

  28. סכסוך בין קבלן ורוכש דירה

  29. מחלוקת על זהות דירה מקבלן

  30. חילוקי דעות בין יזם לקבלן

  31. סכסוך בין קבלן לבין מזמין העבודה

  32. השוואת תנאים של עובדי קבלן

  33. ביטוח עבודות קבלניות - קבלני משנה

  34. הסכם עם קבלן לבניית בית מעץ

  35. תביעה נגד כלל ביטוח עבודות קבלניות

  36. תביעה לתשלום יתרת חוב – חברה קבלנית

  37. ההבדל בין קבלן מבצע לבין קבלן בונה

  38. איחור במסירה של דירה - תביעה נגד קבלן

  39. סכסוך על גודל גינה בדירה מקבלן

  40. איחור במועד מסירת עבודה קבלנית

  41. סכסוך בין קבלן משנה לקבלן ראשי

  42. הסכם לביצוע עבודות חשמל עם קבלן

  43. נזקים כבלי חשמל - ביטוח עבודות קבלניות

  44. פיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים

  45. קבלן עצמאי / מזמין שירותים - יחסי עבודה

  46. תביעה של משרד חקירות נגד חוקר קבלן עצמאי

  47. דחיית מועד המסירה בגין הזמנת שינויים

  48. חוזה עם קבלן בהליכי פירוק עקב קשיים כלכליים

  49. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות

  50. ערעור קבלנים עצמאים מנהלי פרויקט שיקום שכונות

  51. פיצוי כספי מהקבלן בגין אי התקנת פרקט בדירה

  52. תביעה לתשלום יתרת חוב שחב קבלן ראשי לקבלן משנה

  53. מהו המבחן בפסיקה לקביעת מעמד כ"עובד" או "קבלן עצמאי" ?

  54. תביעה נגד חברה קבלנית בגין שירותי בנייה להקמת בית מגורים

  55. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות סיווג קבלנים רשומים

  56. השלד של המבנה נבנה כולו על ידי קבלן שאינו רשום דבר שגרם נזקים רבים

  57. חוזה פאושלי מכתיב מערכת הקצאת סיכונים של הקבלן המבצע, מצד אחד, ושל מזמין העבודה, מצד שני

  58. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון