תביעה על סמך כרטסת רקע עובדתי 1. טרפלקס רשפים מוצרי פלסטיק, שותפות רשומה שבבעלותה מפעל לייצור ומכירת מוצרי פלסטיק (להלן: "התובעת"), אוחזת ב33- שיקים המשוכים לפקודתה, לפי הפירוט דלקמן: א. עשרים ושלושה שיקים משוכים על ידי הנתבעת מס' 1, שומרון אינסטלציה בע"מ (להלן: "הנתבעת") לפרעון במועדים שונים בחודשים יולי-דצמבר 88' ואוגוסט 89' (ת-8/ת30/). סכומם הכולל של השיקים, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הפרעון הנקוב ועד להגשת התביעה, הינו 316,654.37 ש"ח, בהתאם לחישובי התובעת. ב. עשרה שיקים משוכים מחשבונה של הנתבעת וחתומים על ידי הנתבע מס' 2, ציון סולימן (להלן: "הנתבע 2"), לפרעון במועדים שונים בחודשים אוקטובר 88 ואוקטובר-נובמבר 89 (ת-31/ת40/). סכומם של שיקים אלה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הפרעון הנקוב ועד להגשת התביעה הינו 45,668.81 ש"ח, על פי חישובי התובעת. החלק הארי של השיקים הוצג לפרעון והם חוללו. יתרת השיקים הייתה התובעת פטורה מלהציג לפרעון, לטענתה - כך טענה ולא יספה. המחלוקת שבין הצדדים 2. התביעה נגד הנתבעת הינה בעילה שטרית, כך עולה מכתב התביעה, כפי שנוסח, וב"כ התובעת אף חזר והדגיש עניין זה בהזדמנויות שונות (ראו: סעיף 5.1 למודעה בכתב שמסרה התובעת לתיק בית המשפט ביום 26.3.98 - להלן: "המודעה"). גם התביעה נגד נתבע 2 הינה שטרית, בגבול סכום השיקים החתומים על ידו ושבהם אוחזת התובעת, ת-31/ת40/. כן הוגשה התביעה נגד הנתבעים 2 ו3- גם יחד מכח כתבי ערבות עליהם חתמו, ת1/ ות2/, כערבים כלפי התובעת לתשלום חובות הנתבעת. 3. סכום התביעה הוגבל על ידי התובעת לסך של 124,062 ש"ח, אף שסכומם הכולל של השיקים גבוה בהרבה. זאת, מאחר שהסכום הנתבע משקף, לטענת התובעת, את סכום חובה האמיתי של הנתבעת לתובעת, נכון למועד הגשת התביעה (ראו: סעיף 4 למודעה). 4. לטענת הנתבעים - אף לשיטת התובעת, השיקים עליהם נסמכת התביעה אינם מייצגים חובם לתובעת. משכך, לטענתם, אין יסוד לעילה השטרית, עליה בלבד סמכה התובעת את תביעתה ודין התביעה להידחות בשל כך בלבד. מבלי לגרוע מהאמור, הם טוענים, כי השיקים פקעו זה מכבר, שכן עוד בשנת 90' סילקה הנתבעת את מלוא חובה לתובעת, בגין סחורה שהאחרונה סיפקה לנתבעת, ולא נותרה יתרת חוב לתשלום. במסגרת זו, טוענים הנתבעים, כי כרטסת הנהלת החשבונות של התובעת אין בה כדי לשקף את חובה של הנתבעת, ומכל מקום, חיובה של הנתבעת בריביות כמופיע בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת, אין לה כל יסוד. ביחס לשיקים החתומים בידי הנתבע 2 נטען, כי המדובר בשיקים של הנתבעת, המשוכים מחשבונה וזו אינה מתכחשת לכך כי חתימתו מחייבת אותה. אשר על כן, בכל מקרה, דין התביעה נגדו להידחות. עוד טוענים הנתבעים 2 ו3-, כי לא נתקיימו התנאים הקבועים בכתבי הערבות עליהם הם חתומים, אשר רק בהתקיימם ניתן לחייבם על פיהם ואף זאת רק בתנאי שקיים חוב לנתבעת, טענה המוכחשת על ידי הנתבעים. דיון 5. מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 2, מר ציון סולימן. מטעם התובעת העידו מר משה אורן- מנהל מפעל התובעת ומנהל השיווק שלה בזמנים שונים הרלוונטיים לתביעה, וכן מר יואב שוהם - חשב התובעת. תביעה על פי שטר בהבחנה מתביעה על פי עסקת היסוד 6. כאמור, התובעת השתיתה את תביעתה על השטרות שבהם היא אוחזת, ובהקשר זה יצויין, כי ב"כ הצדדים הצהירו לפרוטוקול, כי אין ולא יהיה שינוי חזית מטעמם (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 19-17). ביחסי הגומלין שבין העילה השטרית לעילה החוזית, מקובל בפסיקה, כי כל עוד לא עולה אחרת מהסכם שבין הצדדים, חזקה היא, כי השטר הוא "פרעון מותנה" או "פרעון על תנאי" של עסקת היסוד. בניסוח זה, מקופלות למעשה שתי הלכות. "ראשית, השטר הוא פרעון של עסקת היסוד, ולכן לא ניתן לתבוע על פי העילה האחרונה (העילה החוזית - ע.ב.), כל עוד לא הגיע מועד הפרעון של השטר, והוא חולל. שנית, השטר איננו פרעון מוחלט של עיסקת היסוד אלא מותנה בלבד, ולכן כאשר לא נפרע השטר, ניתן לתבוע על פי עיסקת היסוד, בנוסף לתביעה על פי העילה השטרית (ראו: ש' לרנר, דיני שטרות, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, התשנ"ט1999-, עמ' 104). לאחר חילולו של השטר, נתונה הבחירה בידי הנושה האוחז בשטר לתבוע את הצד הקרוב לו מכח השטר או על פי עיסקת היסוד. התובע אף רשאי לנהל את שתי התביעות במקביל (ראו: ע"א 198/75 חזן ואח' נ' ניהאד, פ"ד ל(1) 432-431 ות.א (ת"א) 664/92 שטרנפלד נ' לייבוב, תקדין מחוזי 93(2) 464). 7. לתביעה על פי העילה השטרית יתרונות שונים, ונושה יעדיף בדרך כלל לתבוע על פיה. אחד מיתרונות העילה השטרית על פני העילה החוזית הוא, שלרשותו של התובע השטרי עומדות חזקות ראייתיות שונות, דוגמת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודת השטרות. מכח חזקה זו, כאשר חלוקים הצדדים בשאלה עובדתית, כגון אם פרע הנתבע את הסכום הנקוב בשטר או שהוא פטור מלשלמו מסיבה כלשהי, שומה על הנתבע על פי השטר להוכיח את גירסתו, בעוד שבתביעה על פי עיסקת היסוד, חל הכלל הרגיל, המטיל את חובת ההוכחה על התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" (ראו: ש' לרנר, שם, בעמ' 114). 8. על מנת לברר, האם בחר תובע פלוני בנתיב התביעה השטרית או בנתיב התביעה על פי עיסקת היסוד, די לעיין בכתב התביעה, שכן העובדות המניחות תשתית לכל אחת מעילות התביעה, שונות בתכלית זו מזו. יפים לעניין זה דברי כב' השופט זוסמן, בע"א 406/62 סלים ששון זילכה נ ' נעים יוסף דלומי, פ"ד י"ז 904, בעמ' 913-912: "האם תבע המשיב על פי השטר או האם סמך תביעתו על עסקת היסוד? זו היא שאלה אשר כל המעיין בכתב התביעה זכאי למצוא בו בנקל תשובה עליה, לפי שהעובדות המהוות את עילת התביעה בתביעת שטר שונות מן העובדות בתביעה על פי עסקת היסוד, ועל התובע לפרש את עובדות העילה בכתב התביעה, כמצוות תקנה 7 (כיום תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984- - ע.ב.). בתביעת שטר, השטר שחולל על ידי הנתבע החתום עליו והתובע אוחז בו, הוא לבדו משמש עילה לתביעה ואין מוסיפים על כך תוספת של הסבר על שום מה ניתן השטר, שכן הנתבע שחתם עומד בחזקה שחלף חתימתו קיבל ערך בעד השטר. בתביעה על פי עסקת היסוד טוענים כי בתאריך פלוני הילווה התובע לנתבע סכום כסף על מנת שישיבו בתאריך אלמוני, והנתבע לא עשה כן". ובאשר לאזכורם של השטרות בתביעה שעל פי עסקת היסוד, מוסיף וקובע כב' השופט זוסמן: "אין מאזכרים את השטרות שהם רק בבחינת ראיה שתוגש אם יבוא הנתבע ויכפור בתביעה". (ראו: גם ע"א 74/83 חיים סארפסאדה ראד נ' יעקב חי, פ"ד מ(2) 141, בסעיף 5 לפסק הדין של כב' השופטת בן פורת, וכן ע"א 293/90 פיליפ גרינהולץ ואח' נ' יעקב מרמלשטיין, תקדין עליון, כרך 94(4), 82 בסעיף 5 לפסק הדין של כב' השופט קדמי). 9. במקרה דנן, הצהירה ב"כ התובעת בפני בית המשפט ביחס לטיבו של כתב התביעה, כדלקמן: "עילת התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 הינה תביעה שטרית. לפיכך, צורפו השיקים. כנגד הנתבע מס' 2 - היא תביעה שטרית בגין השיקים עליהם הוא חתום. כנגד הנתבע מס' 2 והנתבע מס' 3 - התביעה למימוש ערבותם לחוב של הנתבעת מס' 1, אשר נבע מעיסקת היסוד". ועוד הוסיפה: "על אף שהתביעה בעיקרה היא שטרית, התובעת בהגינותה לא תבעה את כל סכומי השיקים שהוא אוחז (צ"ל שהיא אוחזת - ע.ב.), אלא רק את גובה החוב האמיתי שהנתבעים חייבים לה". (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 25.2.98, עמ' 5, שורות 19-13). 10. בהחלטתי, שניתנה בו ביום (ראו: עמ' 6 לפרוטוקול), הוריתי לתובעת לפרט בתצהיר על אילו שיקים נסמכת התביעה השטרית, וכן להסביר את הפער שבין סכום השיקים ת-8/ת30/, בהם אוחזת התובעת, אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מגיע לסך של 316,654.37 ש"ח, כאמור בסעיף 4א' לכתב התביעה לבין הסכום הנקוב בסעיף 4ב' לכתב התביעה - 124,062 ש"ח, אשר עליו מעמידה התובעת את תביעתה על יסוד השיקים, וזאת ללא כל הסבר. כמו כן צויין בהחלטה, כי במידה שהתובעת תבקש לבסס את תביעתה על עיסקת היסוד, הרי שכתב התביעה, כפי שהוגש, אינו מגלה עילה לכאורה ויהיה צורך להגיש בקשה לתיקונו. 11. בעקבות החלטה זו, חזרה התובעת על עמדתה, במודעה מיום 26.3.98: "התובעת סבורה, בכל הכבוד, כי אין עליה חובה לפרט את הסיבה לכך שתבעה סכום נמוך יותר מסכום השיקים, שכן זכותה להסתפק בתביעה של חלק בלבד מן החוב 'השטרי', העובדה כי לא נתבע סכום השיקים במלואו אין בה כדי לפגום בתביעה עצמה או בהיותה מושתתת על עילה שטרית". ובהמשך המודעה מסבירה התובעת את הפער בין סכום השיקים לסכום הנתבע: "... התובעת, כמי שאינה חפצה לקבל סכומים שאין היא זכאית להם, בחרה לתבוע מתוך סכום השיקים רק סכום כסף, השווה לסכום אשר על פי כרטסת הנהלת החשבונות שלה - הוא בלבד (ההדגשה במקור - ע.ב.) - סכום חובה האמיתי של הנתבעת מס. 1 לתובעת (כמובן, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין). כמובן, העובדה שכך היא בחרה לנהוג, אינה גורעת מאופייה השטרי של תביעתה כנגד הנתבעת מס' 1". בהמשך לעמדתה זו, בחרה התובעת שלא לנצל את הרשות שניתנה לה, להגשת בקשה לתיקון כתב התביעה. 12. גישה זו של התובעת ממנה לא נסוגה לאורך ניהול המשפט כולו, אין לה על מה שתסמוך, ומשנקטה התובעת בדרך זו, דין תביעתה להידחות. זאת, מאחר שאף שהתביעה נחזית להיות שטרית, הרי שנתברר שאינה כזו, ואילו עסקת היסוד לא פורטה וממילא לא הוכחה. ואבאר את דברי. 13. תביעה שטרית, שעילתה היא שיק שחולל באי פרעון, הינה עצמאית ונבדלת מעסקת היסוד שבגינה ניתן השיק. בעניין זה, נאמר על ידי כב' השופט זוסמן, עוד בע"א 164/62 אביה שפירא נ' מרים רבינוביץ, פ"ד יז 341, בעמ' 346: "שיק שחולל משמש, כידוע: הוא עצמו, עילה לתביעה, ואין לערבבו עם עסקת היסוד שבקשר אתה ניתן. מכאן, שהעובדות הנוגעות לעיסקת היסוד אינן נמנות על העובדות המעמידות עילה לתשלום השיק, ולפיכך אין הן צריכות טיעון בתביעה על פי השיק". לפי עיקרון זה, תביעתה "השטרית" של התובעת הנסמכת על השיקים, הינה תביעה עצמאית אשר אין צורך להוסיף עליה פרטים ועובדות אשר מעבר לשיקים גופם. דא עקא, שהתובעת עצמה העמידה את סכום התביעה (124,062 ש"ח) על סכום שונה ונמוך בהרבה מזה של השיקים (316,654.37 ש"ח ו45,668.81- ש"ח). עם זאת, נמנעה התובעת מלפרט על איזה מהשיקים נסמך הסכום הנתבע. כך, נותר סכום התביעה בפועל שונה ומנותק מן הסכום הנקוב בשיקים. 14. לשון אחר: התובעת מודה שהחוב של הנתבעת קטן במידה רבה מסכום השיקים, אולם אינה טוענת אילו הם השיקים המסויימים המשקפים את החוב, ואשר מהם היא זכאית להיפרע, כאשר גם לשיטתה אינה זכאית להיפרע מכלל השיקים. אין המדובר, איפוא, בתביעה של "חלק בלבד מן החוב השטרי" כלשון התובעת - אלא, שעולה מדברי התובעת עצמה שהשיקים אינם מייצגים את החוב השטרי כלל ועיקר. משנשאל על כך נציג התובעת, מר אורן, לא היה הסבר בפיו לשאלת הפער בין סכום השיקים לסכום התביעה: "לשאלתך, איך אני מסביר את העובדה שהשיקים ת-8/ת40/ הם בסכום גבוה בהרבה מסכום התביעה, אני משיב, שרואים שיש כאן שיקים בסכום גבוה מסכום החוב, ואין לי הסבר לכך". (עמ' 27 לפרוטוקול, שורות 23-21). החשב מטעם התובעת, מר שוהם, לעומת זאת, הציג הסבר אפשרי למצב שנוצר: "אם אתה אומר שסכום השיקים ת-8/ת40/ גבוה בהרבה מסכום התביעה, ולשאלתך, איך אני מסביר זאת, אני משיב, שהגעתי למפעל רק בשנת 92' ובתקופה הרלוונטית לא הייתי במפעל. אני יכול להניח רק שהנתבעים נתנו שיקים שלא כובדו, השיקים הוחזרו אלינו על ידי הבנק, אנחנו קיבלנו שיקים חדשים מהנתבעים ולא החזרנו להם את השיקים הישנים". (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 22-19). כתוצאה ממצב זה לא ניתן לייחס שיקים מסויימים לכרטיס החוב של הנתבעת המתנהל אצל התובעת. וכך בלשונו: "לשאלתך, איך ניתן לדעת איזה שיקים מתייחסים לכרטיס החוב כיום, אני משיב, שאינני יודע". (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 24-23). המסקנה המתבקשת היא, אם כן, בלשונו של שוהם: "נכון שיוצא מכך שלא ניתן ללמוד מהשיקים דבר בקשר לחובם של הנתבעים כלפי התובעת" (ההדגשה שלי - ע.ב.). (עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 26-25). 15. אמנם, בתביעה שטרית, הנטל כרגיל על הנתבע המתגונן בטענות הגנה שונות, כגון טענת פרעון, להוכיח שאינו חייב בכיבוד השטר. אולם, בתביעה נשוא הדיון, התובעת עצמה מודה כי השיקים בכללותם אינם מייצגים את חובם של הנתבעים, אשר קטן בהרבה מהסכום הכולל של השיקים. עם זאת, אין התובעת עושה חלוקה או הבחנה בין השיקים שנפרעו ובין אלה שלא נפרעו, אף שהיא מודה שלא קמה זכותה להיפרע מכלל השיקים שהוצגו על ידה כראיה. עצם פנייתה של התובעת לכרטסת הנהלת החשבונות לצורך העמדת סך התביעה על הסכום המדוייק של 124,062 ש"ח בגינו הוגשה התביעה, שאין לו ולא כלום עם סכום השיקים, יש בה כדי להעיד על אופי תביעה שונה מזה שבו הכתירה אותו התובעת. למרות שחזרה חזור והדגש על היות תביעתה "תביעה שטרית", מן העובדות עולה, כי זוהי תביעה על פי עיסקת היסוד. אלא, שבתביעה על פי עיסקת היסוד, היה על התובעת לפרט מהו חובה של הנתבעת וכיצד נוצר, תוך פירוט מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים. כרטיס הנהלת החשבונות כשלעצמו - כאשר הנתבעת מכחישה קיומו של חוב מצידה כלפי התובעת - אינו יכול להוות תחליף להנחת תשתית עובדתית ראוייה לעיסקת היסוד והחוב על פיה, וכזו לא הוצגה וממילא לא הוכחה. 16. משבחרה, איפוא, התובעת, בנתיב של תביעה שטרית, לשיטתה, ובנתיב זה בלבד, נדונה התביעה לדחיה, בנתוני תיק זה. זאת, מאחר שאין התביעה נסמכת על שיקים מסויימים מהם מבקשת התובעת להיפרע ועם זאת, היא מודה שאינה זכאית להיפרע מכלל השיקים עליהם מושתתת התביעה, דא עקא שאלה אינם מייצגים את "החוב השטרי". על פי העדים מטעם התובעת, לא ניתן לייחס את הסכום הנתבע לשיקים אלה או אחרים ולא ניתן, לכן, ללמוד מן השיקים דבר, אודות חובה של הנתבעת או שיעורו. למעשה, התובעת עותרת לכך שבית המשפט "ישלוף" באקראי, מתוך חבילת השיקים שהוצגה כראיה, שיקים אשר מבחינת הסכום שלהם תואמים את יתרת החוב בכרטיס הנהלת החשבונות של הנתבעת המתנהל אצל התובעת; אלא ש"שליפה" כזו, אינה מתיישבת עם מהותו של שטר ועם מהותה של תביעה שטרית. נוכח המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בטענות הגנה נוספות שהעלו הנתבעים, לרבות ביחס לשאלת חבותם של הנתבעים 2 ו3- כערבים לחובותיה של הנתבעת. סוף דבר 17. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבעים שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ש"ח, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. כרטסת