1. כמו בפסק-דין שניתן על-ידנו בהרכב זה, בתיק הערעור מס' ע.נ. 252/98, מיום 25/09/2001, השאלה הטעונה הכרעה בערעור זה היא: -   "האם קיים 'קשר סיבתי' בין תנאי שירותו של המערער לבין הדלקת הכיבית של המעי הגס, שממנה החל לסבול בסוף שנת 1996?"   2. בתאריך 25/06/97, פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה הקשורה עם דלקת כיבית של המעי הגס (Ulcerative Colitis).   3. קצין-התגמולים, בהחלטה מיום 08/10/97, הודיע למערער, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות-הדעת הרפואית מיום 05/10/97, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי", בין דלקת הכיבית, ממנה סובל המערער, לבין תנאי שירותו הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1, לחוק הנכים האמור.   4. חוות-הדעת הרפואית, מיום 05/10/97, עליה הסתמך קצין-התגמולים בדחותו את הערעור, היא חוות-דעתו הרפואית של ד"ר א. גילון, מומחה למחלות פנימיות וגסטרואנטרולוגיה - מוצג מש/ 2.   5. כותב ד"ר א. גילון בחוות-דעתו האמורה, מילה במילה כמו בתיק הערעור מס' ע.נ. 252/98 הנזכר לעיל, כדלקמן: -   "מחלה זו שייכת לקבוצת מחלות מעיים דלקתיות כרוניות, שסיבתן אינה ידועה.   למרות מחקרים של עשרות בשנים, לא נמצא מחולל-חיידקי או נגיפי, האחראי להפתחות מחלה זו.   הסברה המקובלת היום על הרופאים העוסקים במחלה זו, שקיים רקע קונסטיטוציונאלי-תורשתי, שאליו מתווספים גורמים אחרים, ותוך שיבוש המערכת החיסונית, מתלקחת המחלה.   שכיחותה של מחלה זו בקרובי משפחה של חולה, גדולה פי כמה מהשכיחות באוכלוסייה הכללית.   אין, לדעתי, כל 'קשר סיבתי', בין המחלה ממנה סובל הנבדק, לבין שירותו - לא קשר של 'גרימה' ואף לא קשר של 'החמרה'".   6. ביום 18/11/97, הגישה לנו ב"כ המערער את הערעור הנוכחי.   7. ביום 15/01/98, הגישה לנו ב"כ המערער את חוות-הדעת הרפואית של פרופ' יעקב רטן, מומחה למחלות דרכי העיכול ומחלות פנימיות, מיום 28/12/97 - מוצג מע/ 2.   בסיכום חוות-דעתו הרפואית הנ"ל, מציין פרופ' י. רטן, כי: -   "כדי שתהיה התפרצות של מחלות דלקתיות כרוניות של המעי (I.B.D.), יש צורך בשילוב של גורמים, כגון: - גורמים זיהומיים, סטרסוגניים ואחרים, ולמעשה קיימת אינטרקציה בין מצב-דחק בו נמצא האדם וירידה בתינגודת הביולוגית".   מסקנתו של פרופ' י. רטן היתה כדלקמן: -   "המעיין בתנאי-שירותו של המערער יבחין בבירור שבסמיכות-זמן להתפרצות המחלה חברו יחד שני גורמים זיהומיים וסטרסוגניים אשר מתקבל מאוד על הדעת היוו מנגנון הדק להתפרצות המחלה. לכן הנני חולק מכל וכל על חוות-דעתו של ד"ר גילון המתבססת על הגורם הקונסטיטוציונאלי ומתעלמת מגורמי-סביבה מוגדרים באופן ברור בספרות הרפואית.   אין ספק, שהמערער היה מצוי עקב השירות-הצבאי בתנאי מתח ודחק ואף אין כל ספק שהתנאים התברואתיים/סניטריים במשך השירות היו ירודים. השלשולים שתקפו אותו מהווים מחלה זיהומית חדה וחריפה במעים שתקפה אותו תוך ועקב השירות הצבאי.   על קיומה של אסכולה המלמדת כי מתקבל מאוד על הדעת שמתח, דחק, גורמים זיהומיים וגורמים סביבתיים מהווים מנגנון הדק להתפרצות המחלה, ניתן ללמוד בין הישאר גם מחוות-דעת רפואית עקרונית שנכתבה באחרונה ע"י הח"מ עם פרופ' רוזן ופרופ' גולדין.   במקרה שלפנינו קיימים התנאים המתאימים, כפי שמסכימה האסכולה הנ"ל, להתהוות מנגנון הדק, כולל השלשולים שמהם סבל המערער בטרם נתגלתה מחלתו שממנה הוא סובל (ויש להתייחס אליהם כאל מחלת מעים חדה וסוערת) וכולל תנאי-לחץ והדחק בהם היה מצוי המערער בשירותו הצבאי.   אלמלא היה המערער חשוף לתנאים אלה, לא היתה מחלתו מתפרצת כפי שהתפרצה.   מכאן שיש לראות את מחלתו כזו שפרצה תוך ועקב השירות ולהכיר כאן במצב של 'גרימה' על חשבון השירות".   8. ביום 05/03/98, הגיש לנו ב"כ המשיב חוות-דעת רפואית נוספת של ד"ר א. גילון, מיום 08/02/98, כתגובה לחוות-הדעת הרפואית הנ"ל של פרופ' י. רטן - מוצג מש/ 3.   ד"ר א. גילון, בחוות-הדעת הרפואית הנ"ל: -   א. שולל את חשיבותו של המתח-הנפשי בהתפרצות הדלקת הכיבית של המעי-הגס, בייחוד במקרה שלפנינו.   ב. והגם שהוא מסכים, כי במקרים חריגים של מחלת-מעיים קשה וסוערת, שבעקבותיה אובחנה המחלה שאולי היתה קודם לכן סמויה, ניתן יהא לראות בכך כקשורה לשירות (חרף העובדה שאין לכך תמיכה בספרות-הרפואית), הרי שבמקרה דנן התחילה מחלתו של המערער בהדרגה, בהופעת יציאות-דמיות ומוגלתיות וכאבי-בטן. היו לו מספר יציאות ביום. התופעות לא היו סוערות. לא היה לו חום. במשך חודש ימים לא פנה לרופא כי "חשב שזה יעבור", וזו אינה תמונה של מחלה זיהומית חדה של מערכת העיכול. היתה זו התחלה של דלקת כיבית של המעי-הגס.   9. הדיון בערעור נקבע ליום 26/05/98. בישיבה זו ביקש ב"כ המשיב, כי לביסוסן של העובדות המפורטות בכתב-הערעור יגיש המערער תצהיר מתאים.   10. בהסכמת ב"כ המערער נדחה הדיון וביום 14/06/98 הוגש לנו תצהיר המערער, מיום 09/06/98 (מוצג מע/ 1).   11. ביום 21/10/98, נתקבלה תגובת ב"כ המשיב, שלפיה טענותיו העובדתיות של המערער, כפי שהן מובאות בתצהיר, עדיין נמצאות בבדיקה והדיון נקבע, לשם שמיעת ההוכחות, ליום 16/11/99.   12. בתאריך 27/09/99 הגישה לנו ב"כ המערער בקשה, שבה היא עותרת לדחות את הדיון הואיל והמומחה הרפואי, מטעם המערער, דהיינו, פרופ' יעקב רטן, ישהה בחו"ל במועד האמור.   13. שמיעת ההוכחות נקבעה ליום 19/06/2000.   במהלך הדיונים שמענו את עדותו של: -   א. פרופ' יעקב רטן, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המשיב על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 28/12/97.   ב. המערער, שנחקר ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 09/06/98.   ג. ד"ר אליהו גילון, שנחקר שתי-וערב ע"י ב"כ המערער על האמור בשתי חוות-הדעת הרפואיות שלו מיום 05/10/98 ומיום 08/02/98.   14. ב"כ המערער הגישה לנו 2 תצהירים נוספים של: - א. ה' מיכאל שם-טוב, מיום 31/08/2000 - מ וצג מע/ 3.   ב. אהרון עדיאל, מיום 25/06/2000 - מוצג מע/ 4.   וב"כ המשיב הגישה לנו תצהיר של רס"מ איציק מורה, מיום 05/06/2001 - מוצג מש/ 4.   15. בישיבה מיום 19/02/2002 נחקרו הנ"ל, שתי-וערב, על האמור בתצהיריהם.   ב"כ המערער הגישה לנו בישיבה הנ"ל את הוראות קצין-רפואה ראשי, מחודש נובמבר 1987 - מוצג מע/ 5.   16. לאחר מכן הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב.   סיכומי ב"כ המערער הוגשו לנו ביום 22/04/2002; סיכומי ב"כ המשיב הוגשו לנו ביום 04/08/2002; ב"כ המערער ניצלה את זכותה והגישה לנו את תגובתה לסיכומי ב"כ המשיב, מיום 17/09/2002.   17. והרקע האישי: -   א. נולד ביום 15/03/77.   ב. ביום 26/07/95 התגייס, לשירות חובה.   ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 97.   ד. שירת כלוחם במג"ב, בדרגת: - סמ"ש.   ה. ביום 14/06/97, שוחרר מהשירות בצה"ל.   ו. שוחרר עם פרופיל-רפואי: - 21 (סעיפי ליקוי: 38521 ו- 21527).   18. הרקע הרפואי: -   המערער אושפז בבית-החולים ע"ש "סורוקה", בבאר-שבע ביום 26/03/97, בעקבות האבחנה של: - Acute Ulcerative Colitis.   התקבל בבית-החולים בעקבות שלשול-דמי עד 6 פעמים ביום במשך חודשיים.   עבר סיגמוידוסקופיה ונמצאה תמונה קלינית של דלקת חריפה מאוד של המעיים עד עומק של 40 ס"מ.   אושפז וקיבל סטרואידים ורפאסל, מצבו השתפר, שוחרר מבית-החולים ביום 04/04/97, המשיך בטיפול אמבולטורי.   בתאריך 28/05/97, עבר סיגמויצוסקופיה-חוזרת ונמצא שיפור רב, המשיך לקבל רפאסל וכן בטנזול.   בתאריך 22/06/97, התלקח שוב ונמצא Clostridium difficile ולכן קיבל Flagyl.   המשיך במעקב.   19. מהות המחלה: -   אין חולק, לא בספרות ולא בקרב המומחים השונים, בארץ ובעולם, שהמחלה נגרמת על-ידי שילוב בין גורמים גנטיים וחיסוניים ובין גורמים סביבתיים.   הכל מודים, שיש צורך בקיום ביחד של הגורמים השונים לגרימת המחלה, אלא שלגבי החולה הבודד מידת ההשפעה של גורמים מסויימים גדולה מאחרים בכל הקשור להופעת סימני המחלה ולקביעת מהלכה וחומרתה.   מכאן, שכל מקרה ומקרה חייב להיות נדון על-פי נסיבותיו הוא, ואין מקרהו של האחד דומה למקרהו של האחר.   כיום, קיימות תצפיות קליניות רבות לגבי התנהגותה של המחלה וכמו-כן קיימות השערות, עם מידה משתנה של ביסוס, לגבי המנגנון להיווצרות המחלה. אולם, ההוכחות לגבי האתיולוגיה של המחלה נגזרות, עד כה מעובדות הנאספות ממחקרים אפידמיולוגיים ומחקרים אתיולוגיים.   למרות שפע המידע בנושא זה, הרי, שנכון להיום, לא קיימת אפשרות להבחין בין שינויים-מישניים לשינויים-ראשוניים בתיפקוד המערכת האימונולוגית (החיסונית), כלומר: - האם שינוי שנצפה גורם או נגרם מהתהליך החיסוני.   20. גורמים חיצוניים הקשורים עם המזון: -   שנים רבות מחפשים החוקרים הוכחה ניצחת למחולל זיהומי (חיידק, נגיף או פטריה) אשר אפשר ל"האשימו" בגרימת המחלה.   עד כה לא נמצא מחולל שכזה.   הגם שנתגלו חיידקים שונים ברירית המעי של החולים, הקשורים לאספקטים שונים, חיסוניים ואפידמיולוגיים, הרי טרם נמצא קשר אתיולוגי עם אף אחד מאותם מחוללים.   21. חרף כך, שבתצהירו של המערער, מיום 15/06/97, שצורף לטופס ה"בקשה להכרת זכות" שהוגשה לקצין-התגמולים, מייחס המערער את מחלתו לכך, שבעקב השירות במשך שנה וחצי ברצועת עזה, נאלץ לאכול, בשטח, אוכל קר ובמצב סטרילי ירוד, נטען, כי מחלתו נגרמה בגלל שניים אלה: -   א. תנאי מתח קשים. ב. גורמים חיצוניים הקשורים עם המזון כאמור לעיל.   22. תנאי מתח קשים: -   היחידה בה שירת המערער ממוקמת היתה ברצועת עזה והמערער, ששימש אף כנהג ביחידה, השתתף בסיורים משותפים עם המשטרה הפלשתינאית.   רמת המאמץ שנדרשה היתה: עירנות מוגברת, כושר גופני טוב, מוטיבציה לשרת ביחידה והשקעה במשימה.   אין לנו ספק, כי המערער ענה על הדרישות הנ"ל בהיותו שוטר טוב, ממושמע אחראי ומלא את המוטל עליו בצורה הטובה ביותר. 23. אנו מקבלים, כעובדה, את אשר אמרו לנו המערער וחבריו בתצהיריהם (מע/ 1, מע/ 3 ו- מע/ 4) ובחקירתם לפנינו, בדבר תנאי המתח הקשים שבהם היה המערער נתון.   24. בעניין תנאי מתח קשים, נעשו עבודות-מחקר רבות בתחום הקשר האתיולוגי האפשרי בין המחלה הנדונה למצבי דחק (Stress) שונים ומצבים פסיכוגניים או פסיכוסוציאליים אחרים.   ישנן עבודות-מחקר המראות קשר בין חרדה (anxiety) לדרגת החומרה של המחלה. אולם, עפ"י עבודות-מחקר אלו לא ברור אם המדובר בסיבה או מסובב.   פורסמה עבודה אפידמיולוגית הקושרת שירות בתנאי סביבה, הקשורים במתח-נפשי רב, בין חיילים בצבא ארצות-הברית אשר שירתו בוייטאנם ואף נפלו בשבי. למרות שהמדובר במחקר האמור בחיילים מצבא ארצות-הברית, אשר בחלקם שירתו בתנאים הרבה יותר קשים מאשר המערער, ניתן להקיש ממחקר זה למקרה שלפנינו.   במחקר הנ"ל השוו למעלה מעשרת אלפים חולים במחלה הנדונה עם למעלה מארבעים ושנים חיילים לשעבר ששימשו כקבוצת-ביקורת ללא המחלה. המסקנה שנתקבלה היתה: - שהשירות בויאטנם ועצם העובדה שהם נפלו בשבי "מגינים" כנגד התפתחות המחלה ואין השירות-הצבאי ה"גורם" למחלה. 25. המומחים-הרפואיים של ב"כ הצדדים מסכימים, כי בסוגיית הקשר שבין הגורמים-הנפשיים לבין המחלה הנדונה, האמור בספר-הלימוד של הריסון, מהדורה 13 (Harrison, 13 edition, Mcgraw-Hill, 1995), הוא ה"אורים ותומים" בנושא זה.   מאחר וקיימת אי-הסכמה בין הרופאים-המומחים הנ"ל באשר לתירגום העברי של האמור בספר זה, נביא, כלשונו בשפה האנגלית, את האמור בפרק 238, בעמ' 1277, תחת הכותרת: - Etiology and Pathogenesis"". ובאנגלית במקור כתוב כך: -   "It is not uncommon for these diseases to present initially or to flare up in association with major psychological stresses such as the loss of a family member. It has been suggested that patients with IBD have a characteristic personality which renders them susceptible to emotional stresses which in turn may precipitate or exacerbate their symptoms. While there is little evidence directly relating possible emotional factors to the etiology of inflammatory bowel disease. There is little doubt that a chronic disease of unknown etiology affecting individuals in the prime of their life often results in feelings of anger, anxiety, and some degree of depression. These reactions are undoubtedly important factors in modifying the course of these diseases and in the response to therapy".   26. לא שוכנענו, כי בספרות-הרפואית שהובאה בפנינו קיימת הוכחה חד-משמעית בדבר קשר אתיולוגי בין מצבי דחק. גם אם מופיעים סימני המחלה תוך כדי השירות הצבאי, בעקבות גירוי כלשהו שטיבו לא מוכח, אין לפרש זאת כ"החמרה" של המחלה, אלא, כפי שהעיד בפנינו ד"ר א. גילון, ועדותו לעניין זה נאמנה עלינו, כי המדובר "במהלכה הטבעי של המחלה".   27. אנו קובעים בזה שלא קיים "קשר סיבתי" בין המתח הנפשי שבו היה המערער נתון בתנאי שירותו לבין המחלה הנדונה בערעור זה.   28. שונים הם פני הדברים, באשר לגורמים חיצוניים הקשורים עם המזון.   השאלה בדבר קיומו של "קשר סיבתי" בין המחלה האמורה לבין זיהומי מעיים, כבר שימשה נשוא לשורה ארוכה של פסקי-דין שניתנו על-ידנו ומספר רב יותר של פסקי-דין שהוצאו בערכאות השונות בארץ.   כאשר נשאל המומחה-הרפואי מטעם המשיב (ד"ר א. גילון), לדעתו, מתי יש להכיר בקשר כזה? הוא השיב לנו, כי מדי פעם, לעיתים רחוקות, הוא ממליץ להכיר ב"קשר סיבתי" בין השירות לבין המחלה הנדונה בערעור זה. המלצתו זו ניתנת במקרים שבהם, בסמוך לתנאים בשירות-הצבאי, מופיעה אצל אחד החולים מחלת מעיים סוערת ביותר.   ד"ר א. גילון גם הסביר לנו כיצד הוא מגדיר "מחלה סוערת".   לדבריו, מחלה סוערת - חייבת להתבטא בחום-גבוה, כאבי בטן, שלשולים מרובים, הקאות, ולא סתם הקאות - אלא הקאות המביאות להתייבשות ולמצב המחייב אישפוז.   ומסקנתו היא, שכאשר מספר שבועות לאחר מכן חולה כזה אינו מחלים ממחלתו החדה ומאבחנים אצלו את המחלה הנדונה בערעור זה, רק במקרה כזה, אי-אפשר להוציא מכלל חשבון שהמחלה הזיהומית הוציאה את המחלה מן הכוח אל הפועל. כלומר, אצל אדם שכבר היה לו רקע קיים להתפתחות מחלה דלקתית, שאולי לא היתה מתפתחת בכלל, או שהיתה מתפתחת שנים מאוחר יותר, במצב קיצוני כזה - כך סבור הוא - אין לשלול את ה"קשר הסיבתי", יען כי המדובר במצב קיצוני חריג שקשה לומר לאיזה שינויים יכול הוא לגרום.   לביסוס עמדתו, יוצא ד"ר א. גילון מן ההנחה, שאפילו היה גם סיפור חריג של שלשולים בין חיילים נוספים מיחידתו של המערער, הרי שכל עוד לא היתה התפרצות של דיזנטריה בין החיילים, יש לראות את מקרהו של המערער כמקרה של תנאי-שירות קשים, בעיקר בשדה, אבל לא היה בתנאים האמורים להביא להתפרצותה של המחלה אצל המערער, וזאת אפילו אליבא אותם חוקרים-רפואיים הגורסים כי בתנאי-סניטציה ירודים, הגורמים לזיהום מעיים, יכולה מחלה זו לפרוץ.   29. כבר הובא על-ידנו שהמחלה נגרמת על-ידי שילוב בין גורמים גנטיים וחיסוניים ובין גורמים סביבתיים.   טוענת ב"כ המערער, כי הגורמים החיצוניים עליהם הצביעו המערער ועדיו, גרמה למחלת מעיים זיהומית ושימשה "טריגר", כמנגנון-הדק המזרז את התפתחות המחלה.   לעומתה, טוען ב"כ המשיב, כי במקרה דנן לא נתקיימו התנאים שכבר הוזכרו לעיל.   30. מאחר ובין גורמי-המחלה קיים גם מרכיב-גנטי, הרי שלגבי החולה הבודד ברור שמידת ההשפעה של אותם גורמים-חיצוניים גדולה מאשר אצל אחרים, בכל הקשור להתפרצות המחלה.   31. בתיק ע.נ. 252/98, אותו הזכרנו ברישא של פסק-דין זה, הבאנו רשימה, חלקית, של מספר מקרים בהם היתה המסקנה שיש להכיר במערער, זה או אחר, כ"נכה", לפי חוק הנכים, בגין פגימה דומה וכן הבאנו רשימה, חלקית, של מספר תיקים בהם היתה המסקנה הפוכה. הדגשנו, שכל מקרה ומקרה חייב להיות נדון על-פי נסיבותיו הוא.   32. לשאלה: האם קיימת "אסכולה רפואית" הקובעת קשר של סיבה ומסובב, בין דחק לבין המחלה הנדונה?   בשאלה זו טרם נתן בית-המשפט העליון את הכרעתו בנדון. כב' השופטים: ת. אור, צ. בייניש והשופט (בדימ.) א. גולדברג, יושבים עדיין על המדוכה באשר לשאלת: "הקשר הסיבתי" בין דחק למחלת ה"קרוהן" (שמאפיינה דומים למחלה הנדונה).   33. בערעור דנן, אנו מאמצים את קביעותיו של פרופ' י. רטן, הנתמכות גם בעדויותיהם של המערער ועדיו, שלפיהן, המערער ומספר חיילים מיחידתו סבלו משלשולים. השלשולים היו עקב זיהום. השלשולים והזיהום היווה "מנגנון הדק" להתפרצות הדלקת הכיבית.   אין המדובר בשלשול גרידא. המערער סבל משלשול-דמי עד 6 פעמים ביום, במשך חודשיים, עם ירידה במשקל.   34. העובדה, עליה העיד ד"ר א. גילון, כי מחלה "זיהומית סוערת" מתאפיינת בחום-גבוה ומחייבת אישפוז מידי וטיפול-ורידי, אינה יכולה לשלול מקרים בהם החייל מתגבר על תופעות של יציאות-דמיות-מוגלתיות וכאבי-בטן, "חושב שזה יעבור", "לא מתייחס ומקווה שהעניין יסתדר" ואף לא טורח לפנות לרופא על-אתר.   35. בנסיבות מקרה זה, אנו מוצאים "קשר סיבתי" בין מחלתו של המערער לבין בעיות הזיהום, בהן היה המערער שרוי במהלך שירותו במג"ב; תנאים, אשר באו לידי ביטוי, בין היתר, באכילת הארוחות ליד תעלות ביוב פתוחות ואספקה בלתי-סדירה של מגשיות-המזון ואוכל קר; באחת - תנאי הגיינה ירודים ביותר.   36. אין לנו אלא לחזור ולקבוע, כי היו תנאי-השירות של המערער תנאי-סניטריים ירודים, והגם שלמדע-הרפואה אין ידיעה ברורה, בדבר הגורם למחלה, שממנה הוא סובל כיום, הרי שיש לראות בתנאים אלה - גורמים אפשריים לפגימה זו, בבחינת "מתקבל יותר על הדעת".   37. דעתנו היא, שיש לקבל את הערעור ולקבוע, כי הפגימה הקשורה עם דלקת כיבית של המעי הגס (Ulcerative Colitis), שבה לקה המערער "נגרמה" בתקופת שירותו ועקב שירותו, כתוצאה מהתנאים החיצוניים שתוארו לעיל.   38. המערער יועמד בפני וועדה-רפואית כיד לקבוע את אחוזי-נכותו.   39. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט וכן שכר-טרחת עורך-דין בסך כולל של -.4,000 ₪ (ארבעת אלפים).   סכום זה ישא ריבית, כחוק, ויהא צמוד למדד מיום מתן פסק-הדין ועד ליום תשלומו המלא בפועל.   40. הזכות לערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.         41. מזכירות בית-המשפט: -   א. תשלח ב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 19/02/2002, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.   ב. תעביר לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה.   ג. תחזיר לב"כ המשיב - את תיקו הרפואי של המערער (מוצג מש/ 1).      ניתן היום כ"א בכסלו, תשס"ג (26 בנובמבר 2002) בהעדר ב"כ הצדדים.      ( - ) ( - ) ( - ) יעקב גנן, שופט (דימ.) פרופ' א. להמן מר י. שיל"ת אב בית-הדין חבר חבר  פריצה