פסק דין 1. התביעה שבפניי היא תביעה שהוגשה על ידי רוכשי דירה, כנגד החברה הקבלנית שבנתה את הדירה וכנגד מנהל החברה באופן אישי. טענות הצדדים: 2. בכתב התביעה (המתוקן) פרטו התובעים את הסכומים הנתבעים, ואת הנימוקים שבגינם הם סבורים כי יש לחייב את הנתבעים לשלם להם סכומים אלה. 3. לטענת התובעים, על הנתבעים לשלם להם את הסכומים הבאים: א. סכומים שנגבו מהם ביתר ושלא כדין בסך 93,259 ₪. סכומים אלה כוללים סכומים ששולמו בגין שכר טרחת עו"ד על פי ההסכם, בעוד שלטענת התובעים, בפועל לא היה כלל עורך דין, עורך דין לא הכין את ההסכם, ואף עו"ד לא ייצג אז את החברה. בנוסף, כוללים סכומים אלה סכום שנקבע בגין פתיחת תיק בלשכת רישום המקרקעין ורישום הערת אזהרה, בעוד שבפועל נרשמה הערת האזהרה על ידי התובעים. בנוסף, לטענת התובעים, הם נדרשו לשלם הפרשי ריבית והפרשים בגין שער הדולר בגין חלק מהתשלומים הנקובים בהסכם, וזאת מאחר שהתשלומים הללו שולמו שלא במועד הנקוב בהסכם, ואולם לטענת התובעים, אין מקום לחייבם בהפרשים כאלה מאחר שהעיכוב בביצוע התשלומים, מקורו במחדלי הנתבעים עצמם. ב. לטענת התובעים, אולצו לשלם לנתבעים סכום של 21,916 ₪ בגין שינויים שנעשו בדירה, בעוד ששינויים כאלה כלל לא נעשו. התובעים טוענים כי שילמו את הסכומים הללו תחת מחאה ובלית ברירה, והם דורשים כעת את השבתם. ג. התובעים טוענים כי הנתבעים אחרו במסירת הדירה, ובשל כך, ועל פי הוראות ההסכם, הם חייבים לשלם להם 4,500$ (ובשקלים למועד הגשת התביעה - 19,049 ₪), וזאת על פי החישוב של 500$ לכל חודש עבור 9 חודשים. ד. התובעים טוענים כי בדירה נמצאו ליקויים רבים, ועל פי חוות דעת שצורפה לכתב התביעה, הם מבקשים לפסוק בעילה זו 100,109 ₪ (כולל מע"מ). לטענת התובעים, אין מקום לאפשר לנתבעים לתקן את הליקויים בעצמם. ה. התובעים טוענים כי חלק מהליקויים אינם ניתנים לתיקון, ובגינם נגרמה ירידת ערך לדירה, וזאת בסכום של 48,300 ₪ על פי חוו"ד של שמאי מקרקעין שצורפה לתביעה. ו. התובעים טוענים כי נגרמו להם הוצאות ונזקים בגין אובדן ימי עבודה, עוגמת נפש וכיו"ב, והם מבקשים לפסוק לטובתם בעילה זו, סכום של 70,000 ₪. 4. הנתבעים מכחישים את כל טענות התובעים בכתב התביעה. 5. לטענת הנתבעים, אין כלל מקום לחייב את הנתבע 2, מנהל החברה, באופן אישי. 6. עוד טוענים הנתבעים, כי העיכוב בביצוע התשלומים לתובעים הוא באחריות התובעים בלבד, ולפיכך בדין חוייבו התובעים בהפרשי שער, ובהפרשי ריבית. כמו כן טוענים הנתבעים כי הליקויים שהתובעים טוענים להם מופרכים ומופרזים, והתובעים גם לא נתנו להם הזדמנות לתקנם בעצמם. 7. לטענת הנתבעים, אין כל איחור במסירת הדירה מאחר שהעיכוב במסירתה נבע מאיחור בתשלומי התובעים. דיון - כללי: 8. כל אחד מהצדדים הביא עדים מטעמו, ועוד אתייחס לכך בהמשך, ואולם לא ניתן להתעלם מכך שהתובעים עצמם לא נטלו כל חלק שהוא בתובענה, ולמעשה, למעט ציון שמם לא היה להם כל זכר בניהול ההליך. כל הבקשות וכל התצהירים מטעם התובעים, ניתנו על ידי מר ישראל ויגננסקי, אביו של התובע 1, והוא שגם התייצב בביהמ"ש לדיונים שנקבעו. 9. התובעים לא התייצבו אף לדיון אחד בביהמ"ש, לא נתנו תצהירים, לא העידו ולמעשה הרושם הוא שאין להם כל ענין בתוצאות ההליך. 10. מעבר לרושם האמור, הרי שלהעדר כל נוכחות מטעם התובעים, והעדר עדות מטעם מי מהם, יש נפקות מהותית ביותר לגבי התובענה כפי שיפורט להלן. 11. בהקשר זה חשוב להדגיש כי בסיכומי ב"כ התובעים, כמו גם בכתב התביעה, חוזרת מספר רב של פעמים הטרוניה לפיה נמכרה הדירה לתובעים כשאין לה היתר בניה תקף וכאשר מלכתחילה לא היה סיכוי לקבל טופס 4 במועד האיכלוס שנקבע בהסכם, והטענה לפיה לו אלה היו ידועים לתובעים, לא היו רוכשים את הדירה. 12. בהקשר זה טוען מר ישראל ויגננסקי כי "אם אני הייתי יודע שיש בעיה בטופס 4 הם (התובעים ה.א.) לא היו חותמים על החוזה" (עמ' 22 שו' 26). 13. יש לדחות טענות אלה מכל וכל מכמה טעמים: א. הסתבר כי ניתן היתר בניה לפרוייקט נספח ב' (2) לתעודת עובד הציבור של מר בני ממקה, מהנדס העיר חדרה. אמנם היו שינויים, אך גם לאלה ניתן היתר ביום 11/8/99 (נספח ד' (1) לתעודת עובד הציבור הנ"ל). ב. הסתבר, ומר ויגננסקי אף הודה בכך בהמשך עדותו, כי התובעים ידעו גם ידעו כי יש בעיה בנוגע לטופס 4 - אלא שסמכו על התנבע 2 והדברים שאמר להם בהקשר זה (עמ' 22 שו' 26). ג. ה"בעיה" סביב טופס 4 לא רק שנדונה - אלא הוכנסה מפורשות להסכם (ס' 23 להסכם שהוסף בכתב ידו של מר ישראל ויגננסקי). ד. אולי הסיבה העיקרית לדחיית הטענות בעניין זה היא כי התובעים עצמם לא העידו כלל, וממילא גם לא העידו כי אכן לא היו חותמים על החוזה לו ידעו על הבעיות שקיימות לכאורה, בהיתר הבניה או על הקושי לקבל טופס 4 לדירה. 14. הדברים שאומר מר ווגננסקי בשמם של התובעים הם חסרי כל ערך מאחר שאין הוא יכול להעיד על מה שהם היו, או לא היו, עושים, או על מה שהם ידעו או לא ידעו. 15. התובעים, גם אם הם זוג צעיר, וגם אם התובע 1 הוא בנו של ישראל ויגננסקי, הם אנשים בוגרים ובגירים הרשאים ומסוגלים לקבל החלטות. ללא עדותם המפורשת בעניין זה אין לקבל טענות אלה שהועלו בכתב התביעה ובסיכומים. 16. כך גם טענת מר ישראל ויגננסקי כי מהתובעים הוסתר מצבו הבריאותי של מר לביא. 17. ככל שמצב זה רלוונטי למחלוקות שבפניי, ואינני מכריעה בעניין זה, הרי שעל מה שהוסתר מהתובעים - על התובעים להעיד. מר ישראל וגננסקי אינו יכול להעיד אלא על מה שהוסתר מפניו וזה, עם כל הכבוד, אינו רלוונטי. 18. מעבר לעדויות ה"טכניות" בדבר הליקויים הנטענים וירידת הערך הנטענת לדירה, הרי שהעדים העיקריים היו מר ישראל ויגננסקי שהעיד מטעם התובעים, והנתבע 2 שהעיד מטעם הנתבעים. לצערי, עלי לומר כי איש משני עדים אלה לא הותיר רושם מהימן על בית המשפט. שני העדים, כל אחד בתורו, העיד עדות מתחמקת ומתחכמת, והרושם שנותר מעדותם הוא שלא האמת היא הניצבת כנר לרגלם, כי אם המטרה שלדעתם (כך נראה) מקדשת את האמצעים, ולשמה הם נכונים, כל אחד בתורו, להתעלם מהאמת כהויתה. לפיכך, נמצאו שניהם מעידים בדבר עובדות שבעליל אינן מתיישבות עם המציאות. כך למשל דבריו של מר וגננסקי בעניין טופס 4, הטענה כאילו רק בדיון שמע שהנתבעים טוענים שבנו לקח את ההסכם המקורי, נסיונו להתעלם מהשינויים שנעשו בדירה וכיו"ב. וכך למשל עדותו של מר לביא בנוגע לערבות הבנקאית והצורך להמצאה עבור כל תשלום - ובמקביל לרישום הערת אזהרה - עדות שמתעלמת מהאמור בהסכם בענין זה. 19. מאחר שהנטל על התובעים, ומאחר שכפי שציינתי לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי על סמך עדותו של מר ויגננסקי, הרי שבכל מקום שבו מבקשים התובעים לסמוך על עדות זו, יש לקבוע כי לא הרימו את הנטל המוטל עליהם. 20. לאחר כל אלה יש לדון בטענות התובעים: 21. פיצוי בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה - א. כפי שציינתי כבר, התובעים עצמם לא העידו כלל בביהמ"ש. ב. לא הובאה כל ראיה לענין הפסד ממשי של ימי עבודה לתובעים, והטענות היחידות שנטענו בענין זה, נטענו על ידי מר ישראל ויגננסקי. ג. למעשה, מר ישראל ויגננסקי טען הן בתצהירו והן בעדותו בפניי, היא הוא שטיפל מטעם התובעים בכל ההליכים הנוגעים לרכישת הדירה, במו"מ שקדם לחתימת ההסכם ובכל המגעים עם הנתבעים לאחר החתימה ועד למסירת החזקה. ד. בנסיבות אלה לא ברור על איזה הוצאות מבקשים התובעים פיצוי (שכן מר ישראל ויגננסקי עצמו אינו תובע בהליך שבפניי). ה. ככל שהדברים נוגעים לעוגמת נפש - מאחר שהתובעים כלל לא העידו בפניי, ממילא לא ניתן לקבוע דבר בענין זה, ואין הם זכאים לכל פיצוי שהוא בעילה זו. עדותו של מר ישראל ויגננסקי יכולה להועיל, אולי, ככל שהדברים נוגעים לעוגמת הנפש שנגרמה לו, ואולם, כפי שציינתי כבר, הוא אינו תובע בהליך שבפניי. 22. ירידת ערך - התובעים טוענים כי לדירה נגרמה ירידת ערך בשל ליקויים שנמצאו בה ואשר אינם ניתנים לתיקון, וכאמור, הם סומכים את דרישותיהם בעילה זו על חוות דעת של שמאי מקרקעין. חווה"ד, שהוגשה על ידי השמאי מר חיים ברדוגו, היא מיום 21.9.99 ונערכה בעקבות ביקור שנעשה בדירה ובסביבה ביום 28.7.99. 23. אני דוחה את התביעה בעילה זו, וזאת מכמה נימוקים: א. התובעים ביקרו בדירה עובר לרכישתה, שכן הדירה נרכשה במצב בנוי ובשלבי גמר, וזאת על פי עדותו של מר ישראל ויגננסקי בעמ' 23 ש' 12, שהעיד כי: "הציגו לנו דירה מוכנה, רק היה חסר מטבח וקצת תיקונים". בנסיבות אלה, הרי שהתובעים הסכימו לתכנון הדירה כפי שהוצג בפניהם, והיו מעוניינים בו, ואין הם יכולים לבוא ולטעון כעת כי תכנון פנימי זה גורם לירידת ערך של הדירה, מעבר לסכום ששילמו עבורה בפועל. (השווה עדות השמאי ברדוגו מטעם התובעים בעמ' 37 ש' 17-19). טענה כזו יש בה משום חוסר תום לב מובהק, שהרי אילו לא מצא התכנון הפנימי חן בעיני התובעים, לא היו רוכשים את הדירה מלכתחילה. יתרה מזאת, תכנון פנימי הוא לעולם דבר אישי, ומה שמוצא חן בעיני אחד יכול שידחה את האחר. התובעים בחרו לרכוש את הדירה בתכנון הפנימי שהוצג בפניהם, וכאמור אין הם יכולים לכן לטעון לירידת ערך עקב התכנון הפנימי הזה. ובכלל זה עקב העדר קיר מיסתור לשרותים, או קיומן של "בליטות" שמפריעות לארוניות וכיו"ב (פרוט' עמ' 39 ש' 6). ב. בסיס לקביעת אומדן ירידת הערך, כפי שהוא מופיע בסעיף 4 לחוות דעתו של ברדוגו היתה ההנחה כי שווי נכס דומה הינו בגבולות 887,000 ₪ (210,000$). כפי שמסתבר מהעובדות של תיק זה, אין כל בסיס להנחה זו וזאת מן הטעם הפשוט שהדירה נשוא התביעה נרכשה בסכום נמוך לאין שיעור מהסכום הנ"ל. על פי הסכם המכר שצורף לכתב התביעה, ואשר אין חולק על הסכומים הנקובים בו, נרכשה הדירה נשוא התביעה תמורת הסך של 688,402 ₪ (187,500$). מכיוון שכך, לא ניתן לסמוך כלל על חווה"ד ככל שהיא נוגעת לירידת הערך הנטענת. ג. ירידת הערך הנטענת על פי חוות הדעת היא בסכום כולל של 48,300 ₪. כפי שציינתי כבר, השמאי עצמו מעריך שווי דירה דומה בסכום של 887,000 ₪, בעוד שהדירה נרכשה בפועל בכ - 200,000 ₪ פחות מסכום זה, ובכך נתנו הצדדים עצמם ביטוי לירידת הערך הנטענת, ככל שקיימת כזו. בהקשר זה ראוי לציין שאף השמאי ברדוגו מודה כי המחיר הנקוב בהסכם נמוך יחסית (עמ' 35 ש' 11). אין מקום לכן לפסוק סכום נוסף בעילה זו. 24. הפרשי ריבית והפרשי שער - אין מחלוקת שלפחות חלק מהתשלומים ששילמו התובעים עבור הדירה (ובעיקר התשלום הרביעי עפ"י ההסכם), שולמו מאוחר יותר מהמועדים הנקובים לענין זה בהסכם המכר. אין גם מחלוקת שעל פי הסכם המכר, זכאית החברה לגבות הפרשי שער וריבית בכל מקרה של איחור בביצוע תשלום כלשהו. 25. עם זאת, טוענים התובעים, כי האיחורים שהיו בביצוע חלק מהתשלומים מקורם במחדלים של הנתבעים, ומכאן שאין לחייב את התובעים בהפרשי שער או בריבית כלשהי עקב האיחור. לטענת התובעים, עיכוב ביצוע התשלומים הללו, נעשה על ידם מאחר שלא קיבלו מהנתבעים ערבות בנקאית בנוסח ובתנאים שנקבעו בהסכם, ולטענת התובעים מדובר בחיובים שלובים. התובעים טוענים גם, כי בניגוד להתחייבות החברה בהסכם, לא נרשמה לטובתם הערת אזהרה, וגם מטעם זה הם היו זכאים לעכב ביצוע תשלומים נוספים עד לרישום הערה כאמור. 26. הנתבעים טוענים מנגד, כי לא היתה כל סיבה לעיכוב התשלומים מצד התובעים, למעט העובדה שהסכומים הנדרשים לא היו בידי התובעים במועד שנקבע לביצוע התשלומים הללו. 27. לטענת הנתבעים, התובעים נאלצו לקחת משכנתא על מנת לעמוד בתשלומים, וההליכים לקבלת המשכנתא ננקטו על ידם באיחור, ורק בשל כך אחרו התובעים בביצוע התשלומים. משום כך טוענים הנתבעים, כי על התובעים לשאת בהפרשי הריבית והשער שנגרמו עקב האיחור בתשלומים. 28. משמיעת עדויות הצדדים מסתבר כי אמנם במועד שנקבע לביצוע התשלום הרביעי טרם הוצאה ערבות בנקאית על התשלומים שקדמו לו - אולם לא רק זו היתה הסיבה לעיכוב התשלומים. 29. הוכח כי בעוד שאת התשלום הרביעי צריכים היו התובעים לשלם ביום 31/7/98 הרי שבפועל שילמו אותו רק ביום 2/11/98 בעוד שהערבות הבנקאית על שלושת התשלומים הקודמים הועמדה לרשותם ביום 18/9/98. 30. ממועד זה (18/9/98) ואילך לא היתה, לכאורה, כל סיבה להמשך עיכוב התשלום הרביעי אלא שהתובעים טוענים כי הערבות לא נמסרה להם בפועל ולפיכך לא עמדה החברה בהתחייבותה על פי ההסכם. אני דוחה טענה זו. 31. משהוצאה הערבות הבנקאית, וכל שכן משנמסרה על כך הודעה לתובעים (או למר ישראל וגננסקי - נציגם), עמדה החברה בהתחייבותה עפ"י ההסכם. 32. לו חפצו התובעים כי הערבות תופקד בידיהם היו רשאים לגשת למשרדי החברה ולקבלה. 33. לא הוכח כי התובעים ניגשו למשרדי החברה, ושם סירבו למסור להם את הערבות הבנקאית! 34. לפיכך, הפרשי ריבית בגין התקופה שמיום 31/7/98 ועד 18/9/98 - אין לגלגל על התובעים. שונים הדברים באשר להפרשי ריבית שמיום 18/9/98 ועד ליום 2/11/98 בו בוצע התשלום - באלה אכן על התובעים לשאת לאחר שממועד זה אין עוד כל הצדקה לעיכוב התשלום. 35. במיוחד הדברים נכונים כשמסתבר כי התובעים, שאכן ביקשו משכנתא, נקטו בהליכים לקבלתה (פתיחת התיק בבנק) רק ביום 12/8/98 לאחר שחלף כבר המועד לביצוע התשלום שלשמו ביקשו משכנתא, וביום 29/9/98 עוד נותרו הליכים להשלים ומסמכים שטרם הומצאו ע"י התובעים לבנק. 36. המשך האיחור בביצוע התשלום הרביעי הינו לכן בשל מחדלי התובעים ובדין חוייבו בגינו בהפרשי ריבית עפ"י ההסכם. 37. בגין האיחור בתשלום הרביעי חוייבו התובעים בריבית בסך 5,311 $ (עמ' 72 ש' 2). מאחר שכמחצית מהתקופה אינה ב"אשמת" התובעים - יש לזכותם במחצית מסכום זה היינו 2,655 $ ובשווים בשקלים ליום מתן פסק הדין - 11,685 ₪. 38. אשר להפרשי השער - התובעים שילמו על פי השער היציג ביום בו בוצע התשלום בפועל - ממש כפי שנקבע בהסכם שבין הצדדים. 39. מעבר לכך - עיקר טרונית התובעים בעניין זה מקורה בעליה בשער הדולר שהיתה בין מועד המצאת הערבות הבנקאית (18/9/98) לבין המועד בו שלמו את התשלום הרביעי בפועל (2/11/98). 40. מאחר וכפי שקבעתי - העיכוב בפרק זמן זה הינו באחריות התובעים - בדין חויבו בהפרשי השער ואין כל מקום לזכותם ולחשב את הסכומים "כאילו" שולמו במועד - דבר שלא נעשה! 41. מכל מקום - משלא שולם התשלום הרביעי מייד עם הנפקת הערבות - נטלו התובעים על עצמם את הסיכון בשינוי שער הדולר ואין להם להלין לכך אלא על עצמם! 42. שכר טרחת עורך דין - אין כל יסוד לטענות התובעים, לפיהן הם זכאים להשבה של הסכום ששילמו בגין שכ"ט עו"ד. התשלום נועד לפצות את החברה על עלויות משפטיות שהיו לה ושיהיו לה בקשר עם עריכת ההסכם והרישום בטאבו, והתובעים הסכימו לשלם סכום זה בעת חתימת ההסכם. אין זה עניינם של התובעים מה היקף הייצוג המשפטי שלקחה החברה, ואין הם רשאים לחזור בהם מהסכמתם לשלם לחברה את הסכום האמור. 43. תשלום בגין טיפול ברישום הערת אזהרה - בענין זה טוענים התובעים, כי יש להשיב להם את הסכום ששילמו עבור רישום הערת אזהרה, וזאת מן הטעם שבסופו של דבר נרשמה הערת האזהרה על ידם. אני דוחה את טענות התובעים בענין זה. 44. הנתבעים טענו, ומר לביא העיד בענין זה, כי לא ניתן היה לרשום את הערת האזהרה שכן ההסכם המקורי נלקח על ידי התובע 1 עובר לחתימה, ולא הוחזר על ידו. 45. התובע 1, כפי שכבר ציינתי לעיל, לא טרח להתייצב לדיון ולפיכך לא נשמעה כל עדות לסתור את עדותו של מר לביא בענין זה. 46. עדותו של מר ישראל ויגננסקי אינה יכולה להועיל לתובעים, שכן כל שיכול היה לומר בעדותו הוא "לא זכור לי שהבן שלי לקח את החוזה המקורי בערב חתימת החוזה". (עמ' 26 שו' 13). למותר לציין שאין בדברים אלה כדי לסתור את עדותו של מר לביא, ובפרט כשהתובע 1, כאמור, בחר שלא להעיד בעצמו. 47. מעבר לכך - עדותו של מר ישראל ויגננסקי בהקשר זה, כמו גם בעניינים אחרים, אינה ראויה לאמון. מר ויגננסקי טען כי את הטענה לפיה לקח בנו את החוזה המקורי במועד חתימת ההסכם ולא החזיר אותו, וזו הסיבה לעיכוב הדיווח, הוא שומע לראשונה במהלך עדותו בביהמ"ש (עמ' 26 ש' 13). מר ויגננסקי עומת בהקשר זה עם העובדה שהטענה הזו נטענה על ידי הנתבעים כבר בבקשתם בבש"א 1956/99 (בס' 15 לתצהיר התומך בבקשה), ותשובתו בענין זה היתה מתחמקת בעליל (עמ' 26 ש' 22), מה גם שהוא נאלץ להודות שהטענה הועלתה כבר במכתב מטעם הנתבעים (שם בשורה 13). 48. לפיכך, אינני סומכת על עדותו בענין זה כלל. 49. יוצא כי אין לגלגל על הנתבעים את העיכוב שהיה ברישום הערת האזהרה, או את הסיבה לכך שזו נרשמה על ידי התובעים דווקא, שבידם היה ההסכם המקורי, ואין לחייב את הנתבעים או מי מהם, להשיב לתובעים את הסכומים ששולמו בענין זה. 50. תשלום בגין השינויים - התובעים טוענים בענין זה כי נדרשו לשלם סכום של 21,916 ₪ בגין שינויים שנעשו בדירה, בעוד שבפועל לא נעשו כלל שינויים כאלה. (ר' ס' 5 א' לתצהיר ישראל ויגננסקי). התובעים טוענים כי הנתבעים לא הוכיחו קיומם של שינויים כאלה, ולכן אין הם זכאים לגבות תשלום עבורם, ויש להשיב לתובעים את הסכומים ששילמו עבור השינויים כביכול, ובפרט כשתשלום זה שולם תחת מחאה לצורך קבלת החזקה בדירה, ועל פי הסכם שקיבל תוקף של החלטה בבית המשפט. 51. אני דוחה את טענת התובעים בענין זה, מהטעם הפשוט שהתובעים עצמם לא העידו בביהמ"ש, ולא ניתן לקבוע לכן כממצא עובדתי כי לא ביקשו שינויים כאלה ואחרים, שעבורם התחייבו לשלם. 52. התובעים עצמם גם לא הכחישו קיומם של שינויים בדירה, ולמעשה לא מסרו כל גירסה שהיא בענין זה. 53. העדות היחידה בענין זה נשמעה מפי מר ישראל ויגננסקי, אך הוא, כאמור, אינו התובע ולא ניתן לכן לדעת אם היתה הסכמה כזו או אחרת בין התובעים עצמם לבין הנתבעת. מעבר לכך - גם מר ישראל ויגננסקי מודה בסופו של דבר בעדותו, כי בוצעו שינויים וכי, הוחלף הריצוף של השביל (עמ' 28 ש' 16), הוחלפו כלים סניטריים (שם בשורה 20), והוספו נקודות חשמל מעבר למספר שפורט בהסכם המקורי שבין הצדדים (שם בשורה 22). 54. מכאן, שאין כל בסיס לטענת התובעים בענין זה, ובדין חוייבו לשלם עבור השינויים. ליקויי בניה 55. התובעים טוענים כי בדירה ליקויים שעלות תיקונם 100,109 ₪ וזאת על פי חוות דעתו של מר ברוך שצורפה לתביעתם. 56. לאחר ששמעתי את עדותו של מר ברוך ועיינתי במסמכים ובחוות דעתו הגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן לקבוע, על פי חוות דעת זו - כי אכן בדירה ליקויים כמפורט בה, וכל שכן שלא ניתן לקבוע כי עלות תיקונם היא כמפורט בחוות הדעת. 57. הסתבר מהחקירה הנגדית כי ישנם פרטים שלא נכללו בחוות הדעת למרות שהם מהותיים לבחינת הסכומים שפורטו בה. כך, למשל - אין כל מידות לדלת היציאה שעבור תריס המיגון שלה נקב מר ברוך בסכום של 1,500 ₪. מר ברוך טען כי עלות תריס כזה היא "בערך בין 500 ל - 700 ₪ למ"ר" (עמ' 55 ש' 25). לא רק שלא ברור לפי איזה סכום נעשה בסופו של דבר החישוב - גם לא ידוע מה גודל הדלת וכיצד בוצע התחשיב (עמ' 55 ש' 29 ואילך). 58. מר ברוך גם כלל בחוות דעתו דרישות שכלל אין להן בסיס בהסכם שבין הצדדים, במפרט, בתוכניות או בהוראות החוק הרלוונטיות, והתעלם בכך מכך שלא ניתן לחייב את הנתבעים עקב אי קיום דרישות שמלכתחילה לא היו חייבים לעמוד בהן (עמ' 56 ש' 28 ואילך). 59. כך למשל חיוה דעתו על ליקויים ותיקונים שיש לבצע במרפסת ובגגון - לטענתו עקב אי התאמה לתוכניות - בעוד שבתוכניות כלל לא מופיע גגון! (עמ' 57 שו' 13). 60. לעניין גובה חלון המטבח למשל - השאלה אם זה תואם את בקשת התובעים או לא היא שאלה עובדתית - ואני מאמינה לנתבעים שהשינוי היה לבקשת התובעים. כאמור, התובעים עצמם נמנעו מלהעיד - ומכאן שלא נסתרה טענת הנתבעים בעניין זה. 61. תשובותיו של מר ברוך היו מתחמקות ולא ענייניות במקרים רבים. כך למשל בעניין הריצוף, שם טען שאריחים רבים הודבקו באופן חלקי בלבד. למרות שהודה כי הבדיקה הסתמכה על הקשה על האריחים אך לא יכול היה לפרט על כמה אריחים הקיש (עמ' 60 שו' 28), והצורך להחליף נובע, על פי חוות הדעת, מחשש לנזק עתידי ולא מקיום נזק בפועל. משמתגוררים כבר התובעים בדירה כ - 4 שנים - ולא שמעתי מהם כי בפועל יש נזק לריצוף - אין כל יסוד לקביעה זו. 62. בנוגע לגג הרעפים - הסתבר כי מר ברוך אינו יודע לומר היכן נמצא הגג או מה שטחו. 63. על כל אלה יש להוסיף את העובדה שחוות הדעת נעשתה מייד לאחר קבלת החזקה בדירה ועוד טרם שנסתיימה שנת הבדק, ולא ניתנה לכן לנתבעים האפשרות לבצע אותם תיקונים שכלולים בשנת הבדק כגון החלפת מרצפות פגומות, וכיוב'. 64. למעשה, לא הוכח בפניי כי עובר להגשת התביעה, נעשתה פניה כלשהי מצד התובעים אל החברה, בבקשה לתיקון ליקויים כלשהם. ובענין זה אפנה, שוב, לכך שהתובעים כלל לא העידו. טענות התובעים לפיהן "כל פניותיהם וזעקותיהם לנתבעים" (ס' 10 א' לכתב התביעה המתוקן), נותרו לכן בגדר טענות סתמיות שלא הוכחו. 65. אני קובעת לכן, כי התובעים לא הודיעו לנתבעת על הליקויים הטעונים תיקון, וכל שכן שלא נתנו לה הזדמנות לתקנם. 66. משכך - איבדו את זכותם לקבלת פיצוי בגין ליקויים אלה, שכן: "דרישת ההודעה על אי התאמה, שמתחייבת מן הדין ומן החוזה, היא חיונית ונמנית עם התניות המהותיות להקמת עילת תביעה לאכיפת חוזה בענין ליקויים בניה, או לפיצוי התובע בגין ליקויים כאמור". (ת.א. (מחוזי י-ם) 1189/95, 1295/98 אילוז ואח' נ' קוטלר עדיקא ואח', תק-מח 2003 (1) 5359). 67. יוצא, כי לגבי כל אותם ליקויים שהנתבעת חולקת עליהם - איבדו התובעים את זכותם לתיקון או פיצוי, מאחר שלא מסרו עליהם הודעה כנדרש, ולא איפשרו לנתבעת לתקנם. 68. עם זאת - ישנם ליקויים שהכל, גם הנתבעים, מודים בהם. מדובר בגבהי דלתות הנמוכים מהתקן במס' ס"מ, בחדר שרותים הקטן מן התקן, בחניה ששטחה קטן מהתקן וכיוב'. בנוגע לאלה - לא תעמוד לנתבעת זכות לתקנם, משלא פעלה לכך עד כה, והיא גם לא תישמע בטענה כי לא נשלחה לה הודעה בכתב. (וראה: ע"א 4445/90 "עמיגור" ניכול נכסים בע"מ נ' מאיוסט, תק-על 1994 (21) 674, 677. וכן: ת.א. (מחוזי י-ם) 680/95 שרון בלה ואמנון נ' חפציבה, תק-מח 2000 (3) 11725). 69. מדובר בליקויים אשר או שאינם ניתנים לתיקון (חניה, שרותים) או שתיקונם אינו סביר (גובה הדלתות). לפיכך יש לקבוע בגין אלה פיצוי גלובלי - אם על בסיס ירידת ערך ואם על בסיס מחיר תיקונם - שכן הדעת נותנת שלא יתוקנו בפועל (כגון גובה דלתות שחסרות 1-2 ס"מ). 70. לאחר ששמעתי את מומחי שני הצדדים, אני מעמידה את הפיצוי בגין עילה זו על סך של 20,000 ₪. 71. איחור במסירת הדירה: בעניין זה דורשים התובעים את הפיצוי הנקוב בהסכם בגין איחור במסירה - 500$ לכל חודש עבור 9 חודשים. 72. הנתבעים טוענים, כי האיחור מקורו בסרוב התובעים לשלם את הסכומים שחוייבו בהם וכי משאלה שולמו - מיד נמסרה החזקה לתובעים. 73. מסתבר כי חלק הארי של הכספים שנדרשו התובעים לשלם - בדין נדרש מהם, למעט הסך של 2,655$ (מחצית מסכום הריבית בגין התשלום הרביעי). 74. לאור זאת - לא היה כל צידוק לעיכוב התשלומים על ידם, ודאי לא אלה שנדרשו בגין שינויים, שכ"ט עו"ד וכיו"ב, ובדין עיכבה החברה את מסירת החזקה עד לביצוע התשלומים. מכאן שאין התובעים זכאים לכל פיצוי בגין איחור, כביכול, במסירה. 75. התוצאה היא שעל החברה לשלם לתובעים את הסכומים שפורטו בסעיפים 37 + 70 לפסה"ד, ובסה"כ 31,685 ₪ בלבד. 76. הרמת מסך - חיוב אישי לנתבע 2 - נותרה טענת התובעים לפיה יש לחייב בסכומים אלה גם את מר לביא באופן אישי. 77. התובעים טוענים בהקשר זה, כי יש לחייב את הנתבע 2 באופן אישי מאחר שהוא היה הרוח החיה בפרשה, גרם ביודעין להפרת ההסכם ורימה והטעה את התובעים. 78. א. יאמר מייד כי ככל שמדובר ברמאות והטעיה לא הובאה כל ראיה מצד התובעים מן הטעם הפשוט שהתובעים עצמם לא באו להעיד! ב. אם טוענים התובעים כי רומו והוטעו - עליהם להעיד על כך ולא ניתן לשמוע עדות של צד שלישי (מר ישראל ויגננסקי) על כך שהתובעים רומו. ג. מדובר בעניין הנתון לידיעה אישית, אשר התובעים כשלו מלהוכיח, ואין לכן כל בסיס ראייתי לנטען בסעיף 3 (עמ' 19) לסיכומי התובעים. 79. אשר להיותו של מר לביא "הרוח החיה" בחברה - אין בעילה זו לבדה כדי לחייבו באופן אישי. מדובר בחברה בע"מ והתובעים היו מודעים לכך שהם מתקשרים עם חברה בע"מ. לא ראיתי מקום, בנסיבות הענין שבפני, להרים את המסך ובפרט כשמסתבר כי חלק הארי מטענות התובעים המופנות אישית כנגד מר לביא, כלל לא הוכחו. סיכום - 80. א. התוצאה היא שעל החברה, נתבעת 1, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך של 31,685 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל. ב. לנוכח ההפרש הגדול בין הסכום בגינו הוגשה התביעה, לבין זה שנפסק בסופו של דבר, אין צו להוצאות. עורך דיןשכר טרחהשכר טרחת עורך דיןקבלן