תביעה על הטרדה טלפונית

מלאכה לא קלה עמדה בפני בית המשפט לנווט דרכו בים הדיו הצבעוני שנשפך מעטה של התובעת בתיק, החל מכתבי טענותיה, עבור דרך בקשותיה, הודעותיה, תצהיריה וכלה בסיכומיה, ולבור את העיקר מן הטפל והבלתי רלבנטי. ללא ספק, לתובעת כשרון ספרותי בלתי מבוטל ודמיון פורה, אך למרבה הצער, הוא אינו מצטיין בבהירות וברהיטות כיאה למסמכים משפטיים. תחת זאת מצטיין סיגנונה של התובעת בבוטות ובהשתלחות לכל עבר, לרבות בבית המשפט - ומן הראוי היה כי התובעת תמנע מסגנון זה בפניותיה לבית המשפט. תביעתה של התובעת, אשר הוגשה ביום 19.9.00, והועמדה על סך 150,000 ₪, הוגשה בשלוש עילות: גרימה זדונית למעצר שווא ביום 10.4.90, התעללות נפשית והוצאת שם רע על ידי הנתבע מס' 1. התביעה במקורה הוגשה גם נגד משטרת ישראל, ואחר כך הוספה גם חב' סלקום כנתבעת שלישית, אך בקדם המשפט נאותה התובעת לקבל את המלצת בית המשפט וחזרה בה מתביעותיה נגד המדינה וסלקום, כך שהתביעה נותרה לבירור בהתייחס לטענותיה של התובעת כלפי הנתבע 1 לבדו (להלן - "הנתבע"). בקליפת אגוז, העילה להליך משפטי זה נעוצה בתלונה שהגיש הנתבע - רוני ליבוביץ, מי שנשפט והורשע במעשי שוד, והידוע בכינויו "האופנובנק", נגד התובעת, על הטרדה טלפונית שהוטרד לטענתו על ידה כאשר התקשרה למכשיר הטלפון הסלולרי שלו צעקה עליו ואיימה כי הוא וחברתו "ישלמו ביוקר". בגין תלונה זו הוזמנה התובעת למשטרת רמת גן ביום 10.4.00 ועוכבה שם למשך מספר שעות. לטענת התובעת כמפורט בסיכומיה (עמ' 2 למעלה), התלונה שהגיש נגדה הנתבע היתה חלק מ"תוכנית מעצר שווא" שארגן לה הנתבע, ואשר נרקחה על ידי חברתו לחיים גב' מרחב, בשיתוף "נותני החסות" כלשונה המשתלחת של התובעת, הכוללים את השוטרים, הפרקליטות ובית המשפט. הנתבע ידע את נקודת התורפה של התובעת, ואת פחדה העמוק מכל הליך של חקירה במשטרה ומעצר, וזאת על רקע התאבדותו של אחיה בבית כלאו, גרם למעצר השווא שלה ולאיום ממשי של כליאתה בבית המעצר באבו כביר, כדי לחסלה תוך התעללות נפשית מכוונת (עמ' 2 לסיכומים למטה), וכל זאת, על רקע מערכת יחסים שהתפתחה בין הצדדים עוד בשבתו של הנתבע בכלא לריצוי עונשו, ואשר נסתיימה לאחר שחרורו, למגינת ליבה של התובעת. השאלה המרכזית העומדת, איפוא, להכרעה הינה אם תלונתו של הנתבע נגד התובעת היתה תלונת שווא אם לאו. ובמילים אחרות - האם בצע הנתבע כלפי התובעת עוולה של נגישה? לא יהיה ניתן להשיב על שאלה זו, ללא בחינת הרקע שקדם להגשת התלונה. 5. עוד בהיות הנתבע מרצה עונשו בכלא, יצרה עמו התובעת קשר שכלל ככל הנראה, חילופי מכתבים ושיחות טלפוניות, בהם שפכו זה בפני זו וזו בפני זה את הגיגי נפשם. דא עקא, הקשר בין הצדדים, יהיה מהותו אשר יהיה, נותק כנראה באופן חד צדדי על ידי הנתבע לאחר שחרורו מן הכלא, ומעברו להתגורר עם בת זוגו, גב' יסמין מרחב. התובעת, אשר הודתה באהבתה לנתבע, ואשר ציפיותיה להמשך הקשר עם הנתבע לאחר שחרורו מן הכלא נכזבו, החלה בסדרת הטרדות קשות אשר כללה משלוח מכתבים משתלחים, בוטים ומעליבים לנתבע ("בהתחשב בעובדה שאתה גבר אסטניס שאוהב נשים יפות, מה אתה עושה במיטתה של אשה כה כעורה ודחויה, עובד בזנות? סמים וזנות?"), לחברתו ("אילו היה רוני ליבוביץ מספיק גבר, היה מתחבא מאחורי אחוריה השמנים של תקציבאית דוחה, דורסנית ואכזרית שכמוך"), לאחיו (מכתב שהכיל קלף שטן), לבנו ולהוריו ("למען הסר ספק, אין לי עניין בבנכם, כגבר, חבר או בעל. בעיני יש לו אופי מסוכן של "סכין בגב") לרבות דרישות לפיצויים בגין הקשר המתמשך עם הנתבע. כן פרסמה התובעת מודעה מפוברקת בעיתון מקומי לפיה דרושה כביכול "מטפלת" לנתבע, ש"אינו מרטיב" תוך הפניה לאביו של הנתבע. הטרדותיה כללו גם שיחות טלפוניות לנתבע ולחברתו, אשר נשאו אופי מאיים. כך, למשל, הודיעה התובעת כי צפתה בילדתה של חברתו של הנתבע תוך תיאור לבושה. הודעה טלפונית כזו יש בה כדי להטיל פחד בלב השומע שמא התובעת עוקבת אחריה ומתכוונת להרע לה. ומחמת קוצר היריעה, לא פורטו כל מעשיה המטרידים של התובעת, ולא צוטטו אלא פנינים בודדות ממגוון העלבונות שהטיחה בנתבע ובבני משפחתו. 6. בעקבות מסכת הטרדות זו, הוגשה תלונה במשטרה נגד התובעת, והוצא צו שאסר על התובעת ליצור כל קשר עם הנתבע ומקורביו ולהטרידם בכל דרך שהיא. חרף זאת, המשיכה התובעת במסכת משלוח מכתבים לנתבע ולמקורביו, תוך הפרה ביודעין של הצו האוסר הטרדה, בין בעצמה ובין באמצעות עו"ד צוברי ששימש לה כשליח לדבר עבירה, כפי שהודתה בעמ' 14 לפרוטוקול: "לאחר שניתן הצו הפרתי אותו ושלחתי לו שני מכתבים. שלחתי לו וגם לבני משפחתו באמצעות עו"ד צוברי וגם שלחתי לכתובתו ברמת גן, באופן ישיר. אני הפרתי את הצו מתוך כוונה טובה". ובאמצעות שיחות טלפוניות לאמו של הנתבע, שבוצעו באמצעות חברתה יפה, כפי שהודתה בחקירתה : "אני שלחתי מכתבים, לא מכתבי הטרדה, לאחר שניתן הצו. אני הייתי ערה לזה שלא יכלתי ליצור איתור קשר בשום דרך. היה ברור לי שהצו משתרע גם על מכתבים" . הואיל וחלק מן המכתבים המטרידים נשלח ממקום עבודתה של התובעת, אין חולק, כי גב' מרחב פנתה למעבידיה של התובעת בתלונה על מעשיה, ובעקבות זאת פוטרה התובעת מעבודתה. עובדה זו רק הגבירה את תסכולה וזעמה של התובעת, והיא מהרה להגיש לבית המשפט לתביעות קטנות תביעת פיצויים נגד גב' מרחב. לימים, בחודש אוקטובר 2000 דחה בית המשפט, מפי כב' השופט לנדמן, את תביעתה של התובעת בקובעו כי "עיון במכתבים אשר שלחה התובעת מלמד באופן ברור כי הלשון הבוטה והמשתלחת הצדיקה פעולה מצד הנתבעת כדי להפסיק את המסכת העגומה לה נחשפה". במקביל, הוגש נגד התובעת כתב אישום בגין הטרדה ואיומים, אישום בגינו הורשעה אחר כך על ידי כב' השופט פלד. 8. דברים אלו היו ברקע התלונה שהגיש הנתבע נגד התובעת, התלונה נשוא תביעה זו, לפיה לטענת הנתבע, ביום 10.4.00 בשעות הצהריים, התקשרה התובעת אל אחד ממכשירי הטלפון הסלולרי שלו ואמרה "עכשיו תראו שאני רצינית ותשלמו ביוקר" וכינתה אותו "אימפוטנט". שיחה כזו היוותה הפרה של הצו האוסר הטרדה, ועל כן פנה הנתבע למשטרה והגיש תלונה נגד התובעת. בעקבות הגשת התלונה, זומנה התובעת לתחנת משטרת רמת גן. התובעת שופכת קיתונות של רותחין על השוטרים והחוקרים, אשר טיפלו בתלונת הנתבע נגדה. על שיחת הטלפון המאיימת שקבלה לסור מיד לתחנת המשטרה, אחרת ישלחו שוטרים לעצרה בביתה, על האיום שאויימה בתחנת המשטרה כי תעצר בחדר המעצר שבתחנת המשטרה, חדר מעצר בו התאבד עציר רק לילה קודם לכן, ועל המסע המסוייט שעברה בשעות שהמתינה בתחנת המשטרה מבלי שלטענתה הורשתה לעזוב, כדי להמתין לעימות שהשוטרים בקשו לערוך בינה לבין הנתבע. בגין כל זאת התובעת עותרת לפסוק לה פיצויים, שלטענתה מעצרה היה מעצר שווא ולתלונה נגדה לא היה בסיס, שכן לדבריה, במועד שבו נטען כי ביצעה את השיחה המטרידה, שהתה במשרד עם חברתה לצורך ראיון עבודה ולא בצעה כל שיחות ממכשירי הטלפון הסלולרי שהיו ברשותה. התובעת שכחה לציין, כי העימות בינה לבין הנתבע היה יזום על ידי עו"ד צוברי שהוזעק על ידה, כפי שהעיד בסעיף 6 לתצהירו (ת/1): "בקשותיה לעזרה כפי שנעשתה על ידה וע"י חברתה הגב' אושרת רודריגזס ב- 11.4.00 היו כה דחופות שהתרשמתי שהיא דוברת אמת לכן גם טרחתי להתקשר בעצמי באותו היום לקצין הממונה על החקירה מר צ'ארלי סבג וזאת כדי לשכנעו לערוך ביניהם עימות פנים מול פנים בתחנת המשטרה דבר שנעשה מהטעם שהתרשמתי באמת ממצוקתה באותו היום". התובעת הכחישה כי הוצע לה להשתחרר בערבות ובשל ויכוח על גובה הערבות לא שוחררה. לטענתה, לא רק שלא הותר לה לעזוב את תחנת המשטרה, הרי שפתחו בפניה את דלת תא המעצר ואיימו עליה כי תבלה בו את הלילה. התובעת זימנה לעדות מטעמה את רס"ב גיורא ברייער, חוקר ממשטרת רמת גן, אשר ערך את העימות בינה לבין הנתבע. אלא שהעד לא תמך בגירסת התובעת, ההפך הוא הנכון. רס"ב ברייער הסביר בעדותו כי התובעת עוכבה בהסכמתה לצורך עריכת העימות, אותו שוכנע צ'ארלי סבג, הקצין הממונה על החקירה, לערוך בין הצדדים. הואיל והנתבע היה צריך להגיע מרחוק, שהתה התובעת בתחנת המשטרה מספר שעות. נקודה מעניינת לציון ההתרחשות בתחנת המשטרה היא כי ברשות התובעת נמצא מכשיר הקלטה באמצעותו בקשה להקליט את החקירה. המכשיר הוחרם והוחזר לה אחר כך, אך הימצאותו תרמה כנראה גם כן לעיכובה בתחנת המשטרה. מכל מקום, אין חולק כי התובעת שהתה בתחנת המשטרה למשך כ- 7 שעות, בהם לא נעצרה, לא הוכנסה לתא המעצר, ולמעשה לוותה כל הזמן על ידי רס"ב ברייער. 9. באשר למעשה ההטרדה שיוחס לתובעת בתלונה שהגיש נגדה הנתבע, חזרה התובעת וטענה כי לא התקשרה באותו יום לטלפון הסלולרי של הנתבע. בין השעות 12:00 ל- 14:15 שהתה לדבריה במשרדיה של אריאלה ליסקר באיזור התעשייה ברעננה, והיתה עסוקה בראיון עבודה. אלא שאריאלה ליסקר, אשר יכולה היתה לתמוך בעדותה של התובעת, לא התייצבה בבית המשפט לחקירה על תצהירה. 10. התובעת הציעה לחוקר להציג את פלטי השיחות היוצאות משני המכשירים הסלולריים שהיו ברשותה באותה עת, כדי להוכיח שלא עשתה את המעשה שיוחס לה, ובקשה לחייב גם את הנתבע להמציא את פלט השיחות הנכנסות, כדי להראות כי תלונתו כלפיה הינה תלונת שווא. התובעת אכן המציאה למשטרה את פלטי השיחות מן הטלפונים הסלולריים שהיו ברשותה (ת/4 ו-ת/5) אך הנתבע לא עשה כן, והתובעת מלינה קשות על כך שהמשטרה לא עמדה על הוצאת צו שיפוטי לקבלת פלטי השיחות הנכנסות, אשר היה בהם לטענתה, להפריך את התלונה השקרית שהוגשה נגדה. 11. התובעת מספקת הסבר לתלונת השווא שהוגשה נגדה. לסברתה, באותו היום קבלה חברתו של הנתבע את כתב התביעה שהגישה נגדה בבית המשפט לתביעות קטנות, לתשלום פיצויים בשל גרימת פיטוריה. גב' מרחב שזעמה על התביעה, התקשרה במפגיע לנתבע ודרשה את "חיסולה", וכך נולדה התלונה המפוברקת נגדה. 12. הנתבע דוחה את התרחיש הנ"ל. לטענתו, חברתו כלל לא התקשרה אליו באותו יום בצהריים, ולא התלוננה בפניו על קבלת תביעת התובעת, ולא יזמה את הגשת התלונה למשטרה. הנתבע טוען, כי התובעת - שאת קולה הוא מזהה ללא עוררין ("לאחר מאות שיחות שאת התקשרת אלי ב- 4 מכשירים סלולריים ושלושה מכשירים של בזק, אני מכיר את הקול שלך אפילו בשתיים בלילה. הקול שלך זה סיוט" - עמ' 15 שורה 5 מהסוף), התקשרה לאחד מן המכשירים הסלולריים שהיו ברשותו דרך קבע, אמרה לו "אתם עכשיו רואים שאני רצינית, אתם תראו מה זה" וגם כינתה אותו "אימפוטנט מסורס". הנתבע לא ידע לציין באיזה מן המכשירים שהיו ברשותו התקבלה השיחה המטרידה נשוא התלונה, אף שבמשטרה ציין פלאפון/סלקום, ובעימות שנערך בין הצדדים בתחנת המשטרה ציין את מספר הטלפון שבו בוצעה השיחה. 13. אנרגיה רבה הוציאה התובעת בנסיון להוכיח את חפותה, בדרישותה לחייב את הנתבע להמציא תדפיס שיחות נכנסות, כדי להראות כי השיחה המטרידה המיוחסת לה, לא התקיימה. רס"ב ברייער העיד, כי במסגרת העימות התחייב הנתבע לעשות כן, חרף זאת לא המציא את פלט השיחות. גם במסגרת ההליך בתובענה זו סרב הנתבע להמציא פלט השיחות, חרף הסכמת התובעת לשאת בעלויות הכרוכות בכך, וקבעתי כי סירובו ילקח בחשבון. 14. אילו שוכנעתי כי בהצגת פלט השיחות הנכנסות היה כדי לפתור את תעלומת קיומה של השיחה המטרידה המיוחסת לתובעת, והמהווה את נשוא התלונה, שאני. אך כפי שהסביר רס"ב ברייער, כאשר ההתקשרות נעשית ממכשיר חסום, לא ניתן יהיה לראות את השיחה בפלט השיחות כי השיחה לא מזוהה. הוא הדין, אם חוסמים את יכולת ההתקשרות חזרה על ידי חיוג כוכבית 43 (עמ' 6 ארבע שורות מהסוף). לא נטען כי התובעת בצעה את השיחה המטרידה מאחד ממכשירי הטלפון הסלולרי שברשותה, ולכן באופן תיאורטי, יכולה היתה השיחה להתבצע מכל מכשיר שהוא, לרבות מכשיר בזק, ואזי לא ניתן היה לייחס את השיחה לתובעת. עד כאן - באשר לעדויות שנשמעו בתיק. 15. למרות שקיומה של שיחת הטלפון המטרידה, לא הוכחה בפני באמצעים חיצוניים אובייקטיבים, כמו פלט שיחות יוצאות (מן המכשיר ממנו בוצעה השיחה) או נכנסות (למכשיר אליו בוצעה השיחה), שוכנעתי בעצם קיומה של שיחה טלפונית שהגיעה אל הנתבע בעקבות הגשת התביעה שהגישה התובעת נגד חברתו לבית המשפט לתביעות קטנות, בה הוזהרו הנתבע וחברתו כי עתה, משהוגשה התביעה, יאלצו לשלם לתובעת, וכי בלהט הדברים כונה הנתבע "אמפוטנט מסורס". אין בדברים האמורים כדי לקבוע כי התובעת היא זו שבצעה את השיחה המטרידה, אם השיחה נעשתה על ידה או רק בהשתתפותה, ומהיכן נערכה השיחה. אך אין לי ספק כי סגנון השיחה עולה בקנה אחד עם סגנונה הבוטה והמשתלח של התובעת כלפי הנתבע, במכתביה אליו ולמקורביו, ולעובדה שהתובעת לא נרתעה גם בעבר, באופן מודע ובמכוון, בעצמה וגם באמצעות אחרים, חברות ועורך דין, להפר בריש גלי ובכוונת תחילה צו שאסר עליה לפנות את הנתבע בכל דרך שהיא, ישירה או עקיפה. 16. שני הצדדים נטו להגזמה בעדותם. התובעת הגזימה בתיאור מנת הסבל ועוגמת הנפש שנפלה בחלקה בשל עיכובה למספר שעות במשטרה, עיכוב שלא היה מחוייב המציאות אילו הסכימה התובעת לתנאי השחרור בערובה ואלמלא ניסתה להתחכם ולהקליט את החקירה, והנתבע -במתן תשובות מתחמקות לשאלות שנשאל בחקירתו הנגדית, כמו בעמ' 12 שורה 5 מהסוף: "ש: בקטע העיתונות מופיע מפיך שקבלת מכתבים מנשים ויצאת עם כמה מהן. מה כל האמת? ת: אני לא מבין את השאלה". ובסגנון תשובותיו, כמו בעמ' 17 שורה 14: "באותה תלונה נתתי גם את מספר האורנג' ואם לא באותה תלונה, אז בתלונה אחרת" או כשנשאל לגבי פגישתו עם עיתונאי מסוים בבית קפה בעמ' 15 שורות 1 - 5 : "ש: יכול להיות שב-6/97 ישבת עם העיתונאי בבית קפה ודיברתם על החנינה שלך? ת: ממש לא. מה גם שמעודי לא ישבתי איתו בבית קפה. אני מבקש לתקן, ביום השחרור הוא להקביל את פני ואנו נסענו וישבנו בספק בית קפה, ספק קיוסק ברמת גן". יחד עם זאת, וחרף נטייתו של הנתבע להיסחף ולהגזים בדיבורו, נחה דעתי כי קיים גרעין של אמת בגירסתו, כי אכן במועד שנרשם בתלונתו, קבל שיחת טלפון מטרידה, שנשמעה לו כיוצאת מפי התובעת, ואשר היוותה על כן הפרה של צו שאסר עליה ליצור עימו כל קשר ולהטרידו, ותלונתו נגדה למשטרה הוגשה בתום לב ולא מתוך קנוניה שנרקמה להביא למעצר שווא של התובעת. 17. הנתבע ומקורביו הוטרדו קשות על ידי התובעת במשך תקופה ארוכה. התובעת לא בחלה באמצעים שהפעילה לצורך הטרדת הנתבע, עד כדי פרסום מודעה מפוברקת בעיתון. שפתה היתה משולחת כל רסן, התבטאויותיה כלפי הנתבע חברתו ומקורביו, היו מעליבות בצורה יוצאת דופן. נגד התובעת כבר הוגשה בעבר תלונה למשטרה, וכאמור ניתן צו שאסר עליה ליצור כל קשר ישיר או עקיף עם הנתבע ומקורביו ולהטרידם, ובכל זאת, מתוך כוונה מלאה חזרה התובעת והפרה את הצו, כפי שהודתה בדיון לא אחת. הנני דוחה בשתי ידיים את טענתה של התובעת כי הפרה את הצו מתוך "כוונה טובה" (עמ' 14 שורה 5). לא היתה כל כוונה טובה במעשיה של התובעת ובהתנהגותה. אדרבא, מטרתה היתה להשפיל ולהעליב, את הנתבע ואת בני משפחתו, גם אלו שלא עשו לה דבר, כמו בנו של הנתבע, אחיו והוריו, לאחר שחשה נעזבת על ידי הנתבע. הנני דוחה את תיאוריה הציוריים של התובעת על הסיוט כביכול שהיה מנת חלקה בזימונה לחקירה בתחנת המשטרה ובעיכובה שם. נגד התובעת כבר הוגשה בעבר תלונה למשטרה, ואם "החוויה" של חקירה במשטרה כל כך הילכה אימים עליה, מן הראוי היה שלא תפר הצו שניתן נגדה במשלוח המכתבים על ידה ובאמצעות עו"ד צוברי, כפי שהודתה בכך בפה מלא. 18. אינני סבורה כי הנתבע בצע כלפי התובעת עוולה של נגישה. לנתבע היתה סיבה סבירה ומסתברת להגשת התלונה נגד התובעת, כדי לשים קץ למסכת ההטרדות וההשפלות שסבלו הוא ומקורביו מן התובעת. התובעת מייחסת לנתבע גם עוולה של הוצאת שם רע. תלונתו של הנתבע במשטרה כי התובעת חשודה בעיניו כמי שביצעה עבירה כלפיו, תלונה שהיתה סבירה ומוצדקת בנסיבות העניין, מקימה לנתבע הגנה של תום לב כאמור בסעיפים 15(3) או 15(8) לחוק לאיסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965. הגשת התלונה למשטרה מצד הנתבע נועדה להגן על עניין אישי כשר של הנתבע, שלוות חייו וחיי המקורבים אליו שלא יוטרדו על ידי התובעת. באשר לעילה השלישית בגינה תבעה התובעת פיצויים מן הנתבע בשל "התעללות נפשית" שהתעלל בה כביכול, עילה זו נזנחה למעשה על ידי התובעת בניהול המשפט, וטוב שכך. התובעת היא זו שניסתה לכפות את אהבתה על הנתבע, והעדפתו אשה אחרת על פניה אינה מקנה לה עילת תביעה. 19. סוף דבר - התביעה שהגישה התובעת נגד הנתבע - נדחית. במהלך הדיון הצעתי לצדדים כי ינתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ובכך יחסך לשני הצדדים ההליך המשפיל של שמיעת העדויות בתיק זה. התובעת - קבלה ההצעה, והנתבע הוא זה שטרפד הליך זה. הנתבע גם לא שיתף פעולה בכל הקשור להצגת פלט שיחות נכנסות, וקבעתי כי התנהגות זו תלקח גם כן בחשבון. בנסיבות אלו, למרות דחיית התביעה, אינני עושה צו להוצאות לטובת הנתבע. ועוד אוסיף, כי חסד אני עושה לתובעת שאינני מטילה עליה הוצאות לטובת אוצר המדינה, בגין השתלחויותיה הבוטות בסיכומים כלפי בית המשפט, ומוטב לתובעת לחדול מסגנון זה. המזכירות תשלח לצדדים בדואר עותק מפסק הדין. ניתן היום כ"ז בתשרי, תשס"ג (3 באוקטובר 2002) בהעדר הצדדים. אגי זהבה, שופטת מותר לפרסום החל מיום 10.10.02 אגי זהבה, שופטת הטרדה