1. התובעת הגישה תביעה לתשלום שכר עבודה והוצאות בסך כולל של 9,688 ₪ בגין עבודתה כחוקרת בנתבעת במשך כשלושה שבועות ב- 9/99. ההתקשרות בין הצדדים נבעה מהצעת התובעת לקבל התפקיד מאת הנתבע, וחתימתה על הסכם סודיות. במו"מ שנערך בינה לבין הנתבע סוכם תחילה על משכורת חודשית, ולאחר מכן שונו תנאי העסקתה בהודעת הנתבע לפיה ישולם לה על בסיס מחקרים. נוכח השינויים בהיקף הפרויקטים מצד אחד, ובתנאי העסקתה כאמור, מהצד השני, התובעת התפטרה. הנתבע התחייב אישית, לטענתה, לשלם תמורת פרויקט ה"ניסוי" אשר ביצעה. שכרה של התובעת לא שולם בנימוק שביצעה עבודה חלקית וחסרת ערך. 2. בכתב ההגנה נטען כי הנתבע פעל עבור החברה הנתבעת עמה נערך הסכם הסודיות. אי לכך יש למחקו כנתבע. הוכחשה הטענה בענין התחייבות לתשלום שכר והוצאות לתובעת. עוד נטען כי דין התביעה להמחק על הסף בנסיבות בהן התובעת הציגה מועמדותה לחברה, ואולם לאור אי התאמתה לתפקיד היא לא נתקבלה לעבודה בסופו של דבר. משלא בצעה התובעת עבודות כלשהן עבור הנתבעת לא נתקיימו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד. 3. התובעת והנתבע העידו בפני. מוסכם שהתובעת ביצעה פרויקט נסיוני שהופסק; עוד מוסכם כי שולם לה ע"י הנתבעת סך 300 ₪ בגין הוצאותיה. אין מחלוקת כי הובטח לשלם לתובעת סך 520 ₪ תמורת המחקר הנסיוני, כי עבודות המחקר בהן עסקה התובעת בביתה לא נסתיימו, וכי לא שולם לתובעת שכר עבודה. השאלות הצריכות הכרעה: האם נתקיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, אם כן - מה שיעור השכר לו זכאית התובעת; האם שולם לתובעת סך של 520 ₪ כמובטח בגין המחקר הנסיוני כטענת הנתבעת בסיכומיה, אם לאו; ושאלת היריבות בין התובעת לבין הנתבע. 4. לגירסת התובעת, כמסתבר מעדותה וסיכומיה, התקשרה ב- 7/99 עם הנתבע בטלפון והציגה עצמה כחוקרת. בתגובה הציע לה הנתבע כמבחן קבלה לעבודה לערוך מחקר נסיוני תמורתו ישולם לה סך 500$. הסכם הסודיות ת/1 עליו חתמה מעיד, לטענתה, על תחילת ההתקשרות. המסמך נשלח בפקס וכן הוחזר ע"י התובעת בפקס על מנת שהנתבעת תחתום עליו, ואולם עותק חתום בידי הנתבעת לא נתקבל. ביום 1/9/99 סוכם עם ז'ורבין על תחילת עבודתה של התובעת כחוקרת במשרה מלאה, במשכורת בשיעור שינוע בין 1,500$ ל- 3,000$, בהתאם לעומס העבודה כפי שיקבע בהחלטה משותפת של הצדדים. מחקר הניסוי בו עסקה הוקפא בשלב האמור. לתובעת שולם החזר הוצאות בסך 300 ₪ כמצויין בחשבונית ת/2, והוטל עליה ע"י הנתבע לעבוד על נושא המכללות. לשם כך היא הופנתה לענת רג'ואן, חוקרת ותיקה בחברה אשר אמורה היתה להנחות אותה בעבודתה, ונפגשה עמה מספר פעמים. ויתורה על עדותה של רג'ואן נבע מחששה של העדה שעדותה תשפיע על יחסיה עם הנתבעת, כטענתה. עוד ציינה התובעת כי במסגרת לימוד הנושא מ- 1/9/99 עד 13/9/99 נפגשה עם מומחים באוניברסיטה, אספה נתונים, וחשפה מידע באמצעות האינטרנט. כשהסתבר שמדובר במחקר רב היקף, החליט הנתבע בעצה עם רג'ואן להעסיק את התובעת במקביל במחקרים קצרי מועד. אחד הפרויקטיים (הכינים) בו היתה אמורה לעסוק במקביל, נדחה עקב הצורך בקיום פגישה עם גורם שהיה בחו"ל. במהלך עבודתה הקפיד הנתבע שהתובעת תציין תוארה כפסיכולוגית מחקרית במכתביה, ודאג להעביר אליה בפקס ניירות מכתבים בציון שם החברה בדוגמת נספח 1 לסיכומי התובעת. בפועל בוצעו העבודות בביתה ובמסגרת בפגישות שנערכו, בשלב מסויים נתבקשה התובעת להגיש לוח זמנים. הקשיים נתגלעו כאשר מחקר המכללות צומצם והורחב לסירוגין, ונתקבלו הנחיות סותרות לגבי סוגי מחקרים שהיה על התובעת לערוך באופן שנוספו פרויקטים שלא ניתן היה לבצעם. בקשות התובעת לערוך הסכם עבודה מסודר לא נענו. בנסיבות אלה ביקשה התובעת ביום 21.9.99 להפסיק את עבודתה, ופנתה ללשכת התעסוקה. שבוע קודם לכן, כאשר היא חשה ש"דברים עומדים בפני פיצוץ" כדבריה, ומנסיונה ממקום עבודה קודם, העדיפה לצבור ראיות באמצעות הקלטת שיחות שנתקיימו בינה לבין הנתבע (תמליל ת/5), בהן נאמר לה להתקשר למשרד רו"ח גסר על מנת לקבל אצלו סך 520 ₪. ת/5 מוכיח, לטענתה, באופן חד משמעי כי הנתבע ניסה לשכנע אותה שלא לפרוש מהעבודה. התובעת אישרה העובדה כי עבודות המחקר שביצעה לא נסתיימו. עם זאת ציינה כי חרף הודעתו של הנתבע שלא ישולם לה שכר כלשהו תמורת מחקר שאינו יוצא לפועל - הסכים לשלם עבור מחקר החיתולים הניסיוני סך 500 ₪. אשר על כן עניינה של התביעה נגד נתבע 2 בתשלום האמור, ואילו יתרת התביעה מתייחסת לנתבעת מס' 1 בלבד כמובהר בעדות התובעת: "אם אני עובדת בארגון ברור שאני מקבלת כסף על העבודה מאובייקטיבי". מדובר בסך 8,400 ₪ בגין שכר עבודה ממוצע בשווי 2000$, וכן הוצאות בהתאם לקבלות שהוגשו לתיק (סך 97.40 ₪ בגין כרטיסי אוטובוס, וסך 11.40 ₪ עבור הצילומים). הטענה לפיה היה על התובעת להוכיח את עצמה בעבודה פרטית הכחשה בסיכומי התובעת, כמו גם הטענה בענין מעמדה כמתלמדת. לטענתה, בתום שבוע לעבודתה במחקר הנסיוני נדרשה לעבור למחקר חדש כעובדת הארגון. 5. לגירסת הנתבעים מנגד, כמובהר בעדות הנתבע, מנהל החברה וכן בסיכומים, מקובל להחתים כל מועמד בחברה על הסכם סודיות. בשלב ראשון על המועמד להוכיח את עצמו בעבודה פרטית כנגד תשלום הוצאותיו ע"י החברה, תוך שהודגש כי תקופת הניסיון היא ללא תשלום, וכי החברה משלמת לתחקירן תמורת מחקר מושלם היוצא לפרסום. במקרה דנן, אושר לתובעת תקציב מסויים ללימוד נושאי חיתולים וכינים. היא החלה עבודתה כמתלמדת על מנת להוכיח את יכולתה, ללא פיקוח או לוח זמנים כלשהו. אשר להסכם הסודיות ת/1 - מדובר במסמך חלקי שנשלח אל התובעת בדואר אלקטרוני. נוסחו אינו תואם את ההסכם המלא המקובל בחברה, במסגרתו נכללו בין היתר תנאי תשלום. המסמך נועד להבטיח את סודות החברה במהלך תקופת הנסיון ואינו מהווה הסכם עבודה, אי לכך הוא לא נחתם על ידי החברה. התובעת לא הגישה ניירת או חומר כלשהו לחברה מטעמה במסגרת עבודתה, ולא נתבקשה לבצע עבודות. היא לא קיבלה מחשב נייד וטלפון סלולרי כמו התחקירנים המועסקים בחברה. הקשר עימה היה באמצעות שיחות טלפון בלתי סדירות. ענת רג'ואן, שטיפלה בעת הרלבנטית במחקרי הנתבעת ופגשה את התובעת פעם אחת, סירבה להעיד במשפט כיון שהתובעת כלל לא עבדה בחברה, כנטען. התובעת ידעה שלא הגישה חומר המוכיח על ביצוע עבודה וכי לא מגיע לה שכר, ולראיה אף לא היתה דרישה לכך בתמליל ת/5. יחד עם זאת הבטיח הנתבע בשיחתו המוקלטת עם התובעת ליתן לה הזדמנות, כמי שמעוניינת בתחום הצרכנות, ולספק לה עבודות בעתיד אשר תוכל לבצען בביתה באם תעבור בהצלחה את ההכשרה הנדרשת. מהתנהגות התובעת הובן לטענת הנתבע כי היתה מעונינת במקום עבודה ממנו תצא בהיותה בעתיד בהריונה המתוכנן, ולצורך פניתה ללשכת התעסוקה. אשר להוצאות - שולם סך 300 ₪ על בסיס אישור מכון התקנים ת/2, ואולם לא הוכח כל קשר בין הקבלות שהוגשו לתיק לבין הנתבעים. מעולם לא ניתנה הבטחה אישית לתשלום ע"י הנתבע, ואפילו נכון כי התובעת הופנתה לרו"ח החברה לקבלת החזר בסך 520 ₪ כטענתה, אין בכך כדי לחייב אישית את מנהל החברה ובמיוחד מששולם לתובעת הסכום האמור בסופו של דבר על ידי רו"ח רשפי, כנטען בסיכומים. 6. (א) שאלת קיומם של יחסי עובד-מעביד בקביעה האם קיימים יחסי עובד-מעביד יש לייחס משקל רב לכוונת הצדדים להתקשרות בדין, אך צריך שלאותה כוונה יינתן ביטוי. על כוונת הצדדים יש ללמוד מביטויים חיצוניים שניתנו. אחד הביטויים המובהקים לאותה כוונה היא התמורה. קיומה מצביע על רצון הצדדים ליצור יחסים חוזיים. (דב"ע נא/ 5-2 וילס ורהייס נ. פייבר שמואלי, פד"ע כ"ג, 133). תנאי נוסף לקיומם של יחסי עובד-מעביד הוא כי בצוע העבודה מלווה כפיפות (דב"ע לה/ 12-2 עזבון שמואל נתן כהן נ. אטי רוזנהוסר, פד"ע ו' 299). אין הכרח שחוזה עבודה יערך בכתב. כשם שניתן לאמוד דעתם של צדדים על פי הנסיבות הרלבנטיות כאשר אומד דעתם אינו משתמע חד משמעית מן החוזה (סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973), ניתן לעשות כן בהתקשרות שלא קבלה ביטוי בהסכם בכתב. תוכן המושג "תקופת נסיון" ומשמעותו נגזרים מבסיס היחסים בין עובד לבין המעביד. אין מדובר במונח שהוגדר בחוק. ההנחה היא כי במהלכה יוכל המעביד לעמוד על כישוריו המקצועיים של העובד. בדרך כלל מלמד סיום "תקופת נסיון" על תום תקופת היותו של עובד בגדר "עובד זמני" ומעברו ממעמד של עובד בנסיון למעמד של עובד קבוע, כאשר המעבר ממעמד אחד למשנהו אינו מצריך עשיית פעולה מיוחדת. בהעדר הוראה אחרת בהסכם - מדובר ברכישה אוטומטית של המעמד. כיון ש"תקופת הנסיון" היא הסדר שמקורו בהסכם עבודה, לפיכך אם הצדדים להסכם העבודה מסכימים להאריך התקופה הכלל הוא שהסכמתם תופסת, מה גם שהארכה הזאת עשויה להיות לטובת העובד כשהיא באה במקום פיטוריו ולא סביר למנוע בעדו מלהסכים להארכה לפרק זמן קצוב (דב"ע לג/ 2-9 רשות הנמלים נ. ענתבי, פד"ע ד', 449). לדעת השופט י. לובוצקי בספרו "חוזה עבודה וזכויות העובד" הארכות רבות של תקופת הנסיון עלולות להביא למסקנה כי המעביד פעל שלא בתום לב. לטעמו תשקול המוטיבציה שהניעה את המעביד לבקש הארכת התקופה, ובמידה והמניע הטהור של רצון לבחינה נוספת של העובד - יקשה על בית הדין לראות בכך חוסר תום לב; לא כך הם פני הדברים כאשר הארכת התקופה נבעה מרצון המעביד להתחמק ממחוייבויות כלכליות הקשורות בהעסקת העובד ובצורך לסיום חוזה העבודה עמו (שם, עמ' 44). עדותה של התובעת בענין הסיכום הראשוני לתשלום משכורת חודשית בתעריפי מינימום ומקסימום כמצויין בתביעה, בהתאם לעומס, ושינוי תנאי העסקתה בתשלום שכר פר-פרוייקט בהמשך התקופה - לא נסתרה. הצדדים הסכימו כי עבודתה תבוצע מביתה, ותקשרו ביניהם בטלפון, בפקס ובדואר אלקטרוני. בכך נתקיימו האלמנטיים לכוונה להתקשרותם בדין הן מהפן של קיום התמורה, והן מפן כפיפותה של התובעת לנתבעת. תוצאתה המשפטית של התנהגות זו היא העברת נטל ההוכחה לנתבעת, כך שהיה עליה להוכיח שהיא אינה המעסיקה. אי הזמנתה של עובדת החברה גב' רג'ואן להעיד מטעמה, בנסיבות בהן סירבה כביכול להעיד מטעם התובעת, יוצרת הנחה שאילו הובאה היתה עדותה סותרת את גירסת הנתבעת, שהכי כלל נקוט בבית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראייה שלטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רבלנטית שהיא בהישג ידו ללא הסבר סביר ניתן לפסוק שאילו הובאה, הראיה היתה פועלת לרעתו (ע"א 555/89 קופל נ. טלקאר, פד"י מ"ד (4) 604). אשר על כן הנתבעת לא הרימה את הנטל. חיזוקים לגירסתה של התובעת ניתן למצוא הן בחתימתה על הסכם הסודיות עם החברה (ת/1) "שנערך ביומו הראשון של היועץ כנקבע עפ"י יום השכר הראשון", כמצויין בכותרתו והן מדברי הנתבע בתמליל ת/5: "בעבודה הזאת את לא צריכה לצאת מהבית...את האחראית לזמן האספקה של המחקר כך שההכנסה היא בידיים שלך". מבלי לנקוט עמדה לעצם מעשה ההקלטה, יש לבכר בנסיבות הענין את גירסת התובעת ולקבוע כי בינה לבין הנתבעת נתקיימו יחסי עובד-מעביד בתקופת מ- 1.9.99 עד להתפטרותה ביום 21.9.99. אשר למעמדה של התובעת כמתלמדת, ותקופת הנסיון - גירסת התובעת לפיה הוקפא המחקר הנסיוני ובו בעת הוטל עליה ע"י הנתבע להתחיל בפרוייקט המכללות, במסגרתו הופנתה לקבלת הנחיות אל גב' רגו'אן - לא נסתרה. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי תקופת הנסיון נסתיימה בהפסקת פרוייקט המבחן הנסיוני בהוראת הנתבע בלא שהארכה ומשלא נזקף פרוייקט המכללות כמחקר נסיון נוסף. משסוכם על תנאי העסקתה של התובעת ביום 1.9.99, טענה שלא נסתרה, נרכש אוטומטית מעמדה כעובדת החברה החל מאותו מועד ועד להתפטרותה. (ב) שיעור השכר לו זכאית התובעת. גירסת התובעת בענין שינוי תנאי העסקתה באפן חד צדדי ע"י הנתבעת לתשלום פר-פרוייקט שהושלם - לעומת משכורת חדשית כפי שסוכם מראש בנסיבות משך תקופת עבודתה הקצרה, יחסית, במהלכה לא היה סיפק בידה לסיים מחקר הפרוייקטים שהוטלו עליה, לא נסתרה ומקובלת עלי. התובעת זכאית לטענתה לשכר מכח התנהגותו בפועל של הנתבע, והסכמתו לשלם לה סך -.500 ש"ח תמורת מחקר החיתולים הנסיוני למרות שהוא נפסק. התנהגות בפועל יכולה ליצור הסדר שיהווה "תנאי מכללא" בחוזה עבודה אינדיוידואלי ובלבד שתהא בו מידה של ודאות (דב"ע מד/ 117-3 הסתדרות מדיצינית הדסה נ. עמוסי, פד"ע ט"ז, 245). נוהג המוצא ביטוי בפעולה חד-משמעית - יוצר מחוייבות של הצד שנהוג על פיו. חרף נסיונו של הנתבע לזקוף התשלום שאושר לתובעת כ"תקציב מסויים ללימוד נושא חיתולים וכינים" כביכול, לא לשכר, לא שוכנעתי בהעדר זכאותה של התובעת לתשלום תמורת עבודתה, אף כי לא הושלמה בעקבות התפטרותה בנסיבות הענין. בשים לב לתקופת העבודה הקצרה, כאמור, ובהעדר הסכמה נקודתית מפורשת בענין גובה השכר, ששיעורו נגזר מעומס העבודה, אני קובעת כי שכרה הראוי של התובעת שווה ערך ל-.1,500$ לחדש, והשכר היחסי לתקופת עבודתה יעמוד על סך -.5,178 ש"ח. (ג) זכאות התובעת לתשלום תמורת המחקר הנסיוני. גירסת התובעת לפיה התחייב הנתבע, מנהל הנתבעת, לשלם אישית סך -.520 ש"ח הכחשה ע"י הנתבע ולא נתמכה בראיה או במסמך. אין מחלקת בעובדה שבפועל סוכם על תשלום הסכום האמור כפי שעולה מדברי הנתבע בשיחה השניה בתמליל ת/5: "...טליה תתקשרי למשרד של הרואה חשבון, יהיה שם בשבילך חמש מאות ועשרים שקל". טענת הנתבעים לפיה שולם לתובעת הסכום ע"י רו"ח י. רשפי העלתה לראשונה בסיכומי הנתבעים ואולם היא לא נתמכה בראיה או במסמך. משכך לא הרימו הנתבעים הנטל הנדרש להוכחת טענת "פרעתי" שהועלתה על ידם. התוצאה היא שהתובעת זכאית לתשלום סך -.520 ש"ח מאת החברה הנתבעת מס' 1. (ד) זכאות התובעת להוצאות. גירסת התובעת בסוגיה זו בלתי עקבית. לא הובהר מכח מה נתבעו הסכומים. שיעורם בשלב ההוכחות פחת לעומת המצויין בכתב התביעה. לא נטען ולא הוכח סיכום כלשהו בנושא. משבוצע עיקר עבודתה של התובעת בביתה, ובשים לב לשיעור שכרה בתקופת עבודתה הקצרה יחסית, מסכימה אני עם טענת הנתבעים לפיה נעדר קשר בין הקבלות שהוגשו בגין נסיעותיה של התובעת כביכול באוטובוס, והוצאותיה בשיעור זניח בגין הצילומים. התביעה ברכיב זה נדחית. 7. סוף דבר, הנתבעת מס' 1, אובייקטיבי מחקרים עולמיים לישראל בע"מ, תשלם לתובעת כדלקמן: (א) שכר עבודה - סך - .-5,178 ש"ח (ב) תשלום תמורת מחקר נסיוני סך - -.520 ש"ח סה"כ תשלם הנתבעת סך - -.5,700 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.99 עד מועד התשלום המלא תוך 30 יום. הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך -.500 ש"ח. התביעה נגד נתבע מס' 2 נמחקת. ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא בית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת פסק-הדין. שכר עבודה