תוספת דרגה - פרישה

פסק דין השופטת ורדה וירט-ליבנה 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת סיגל דוידוב-מוטולה; עב 4392/03), אשר דחה את תביעתה של המערערת לתוספת דרגה עם פרישתה לגמלאות ולהכללת תוספת תב"י (תוספת בטחון ייעודית) ברמה המתאימה ל"ראש מערכה" כחלק מן הפנסיה שלה. בית הדין האזורי קיבל את תביעתה של המערערת להכיר בתקופת עבודתה במשרד ראש הממשלה לצורך חישוב פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 39(ו) לחוק הגמלאות. 2. הרקע העובדתי (1) המערערת, גב' רחל ממון, עבדה במשרד הביטחון היא המשיבה (להלן גם המדינה). משך למעלה מארבעים שנה, עד פרישתה לגמלאות ביום 31.8.01. משך מרבית שנות עבודתה כיהנה בתפקיד מנהלת מחלקת משכורות חו"ל. (2) לתפקידה שצוין לעיל מונתה המערערת עוד בשנת 1974, כאשר באותה תקופה הוגדרה המשרה כמנהלת מדור משכורות חו"ל. בשנת 1985 או בסמוך לכך שונתה הגדרת תפקידה ל"מנהלת מדור בכיר". בשנת 1988, בעקבות ארגון מחדש של מבנה אגף הכספים, שונתה הגדרת תפקידה פעם נוספת, למנהלת מחלקה. (3) מתח הדרגות הצמוד לתפקידה של המערערת(כמנהלת מחלקה הינו 17 - 19 בדירוג המנהלי. המערערת הגיעה לדרגה 19+ ביום 1.10.94. ביום 1.1.99 קיבלה דרגה אישית 20. לדבריה, הובטח לה במעמד קבלת הדרגה כי הדרגה האישית - התואמת לרמת תפקיד של "ראש מערכה" - תעניק לה, לדבריה, את כל התוספות של "ראש מערכה" והן תשולמנה לה גם בתקופת הפנסיה. (4) ביום 1.1.01 קיבלה המערערת תוספת שהייה בדרגה האישית הועלה לדרגה 20+, תוך קיצור פז"מ של שנה לפי החלטת הממונים עליה. עם פרישתה קיבלה דרגת פרישה מלאה (על אף שלפי התקשי"ר אמורה היתה לקבל חצי דרגה בלבד, שכן שהתה בדרגתה הקודמת פחות משנה), כך שפרשה לפי דרגה 21+ באישור מיוחד של נציבות שירות המדינה. (5) עובר לעבודתה במשרד הביטחון עבדה המערערת, משך כחמישה חודשים, במשרד ראש הממשלה אין חולק כי ותק זה לא צורף לעבודתה במשרד הביטחון. עוד אין חולק כי המערערת לא הגישה בקשה מסודרת לצירוף הוותק עם הצטרפותה למשרד הביטחון. 3. בהודעת הערעור צמצם בא כוח המערערת את ערעורו כך שהערעור מתייחס אך לדחיית תביעתה של המערערת להכיר בזכאותה לתוספת התב"י בהתאם לרמה של ראש מערכה וכתוספת פנסיונית כאשר בסופה של הודעת הערעור ובסיום הסיכומים בכתב המערערת טוענת יש לקבל גם את תביעתה לדרגות נוספות וזאת מבלי לפרט טענותיה. 4. בא כוח המערערת טען כי משקיבלה המערערת את הדרגה האישית 20+ התואמת לתפקיד של ראש המערכה וכל רכיבי שכרה שולמו לה בהתאם היה צריך לנהוג כך גם בקשר לתוספת התב"י כפי שנקבע בהסכם הקיבוצי מיום 21.5.00 (להלן - ההסכם הקיבוצי). הדרך בה נהגה המדינה עם המערערת נוגדת את תכליתו של ההסכם הקיבוצי שבא להמיר את תוספת הכוננות בתוספת התב"י שהפכה להיות תוספת פנסיונית. באת כוח המדינה השיבה לכך כי לשונו הברורה של ההסכם הקיבוצי מלמדת כי תוספת התב"י משולמת על פי התפקיד ולא לפי דרגה אישית ואף העדויות שהובאו בבית הדין האזורי תומכות בפרשנות זו של ההסכם. ובאשר לתוספת דרגות טענה המדינה כי המערערת הגיעה לשיא תקן תפקידה כמנהלת מחלקת משכורות. 5. בית הדין האזורי דחה את תביעתה של המערערת לקבל את תוספת התב"י לפי תפקיד ראש מערכה וקבע כי לפי לשונו של ההסכם הקיבוצי והעדויות שהובאו בפניו, התוספת משולמת לפי התפקיד ולא לפי הדרגה האישית. וכן כי לגבי תוספת הכוננות הרי שהמערערת קיבלה את ההפרשים בין תוספת הכוננות לבין תוספת התב"י כל עוד היתה עובדת פעילה ומאחר ותוספת הכוננות לא היתה רכיב פנסיוני הרי שלא היתה זכאית לקבל את ההפרש עם פרישתה לגמלאות. בית הדין האזורי אף התייחס לעובדה שהמערערת שימשה כמנהלת מחלקת משכורות חו"ל והיתה מודעת לרכיבי השכר ששולמו לעובדים. המערערת ידעה לאורך השנים כי היא מקבלת תוספת תב"י לפי תפקיד ולא לפי דרגתה האישית ולא אמרה דבר ובכך גם יש לראות הסכם בהתנהגות. ובאשר לתוספת הדרגות, בית הדין האזורי קבע כי גם אם היו גורמים כלשהם במשרד הביטחון שהבטיחו לסייע לה בקידום בדרגתה ותפקידה אין בכך כדי ליצור מקור משפטי המחייב את המדינה להעניק למערערת דרגות מעבר למתח הדרגות הצמודות למשרתה ומעבר לאפשרות תוספת דרגה אישית בהתאם לכללי התקשי"ר. 6. לאחר שבחנו את טענות הצדדים כפי שהובאו בפנינו מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי המעוגן היטב בעדויות שהיו בפניו ובלשונו של ההסכם הקיבוצי ומסקנותיו על כל רכיבי התביעה מקובלות עלינו ועל כן דינו של הערעור להידחות בהתאם לתקנה 108 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. 7. סוף דבר - הערעור נדחה ובהתחשב בהיות המערערת גימלאית, אין צו להוצאות. דירוג שכר (דרגה)פרישהתוספות שכר