להלן פסק דין בנושא שלילת פיצויי פיטורים בגלל גניבה מהמעביד של עובדת בהריון: פסק דין 1. התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, הפרשי שכר, וכן שחרור כספים שהופקדו לקופ"ג. 2. הנתבעת הכחישה את זכאותה של התובעת לסעדים הנתבעים. לטענתה, נסיבות פיטורי התובעת מצדיקות שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. הנתבעת טענה בכתב ההגנה טענת קיזוז, אולם בדיון מיום 1/2/06 ויתרה על טענה זו. 3. כנגד התובעת הוגשה תלונה במשטרה ביום 2.1.03. הצדדים הסכימו לעיכוב ההליכים בתובענה עד להחלטת הפרקליטות אם להגיש כתב אישום נגד התובעת. משהחלטת הפרקליטות בעניינה של התובעת התמהמהה, הגישה התובעת בקשה לביטול ההחלטה בדבר עיכוב הליכים, וביום 6.7.05 הוחלט על ביטול עיכוב ההליכים והמשך בירור התובענה. במועד שמיעת ההוכחות הובהר כי תיק החקירה נסגר ביום 8.9.05. 4. התובעת הגישה תצהיר עדות מטעמה. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של עופר מור (מזרחי), אשר שימש כסמנכ"ל שיווק בנתבעת. כמו כן, הוצג לתובעת שאלון, ותשובותיה לשאלון נמסרו לתיק. המצהירים נחקרו על תצהיריהם. הצדדים הגישו סיכומים בכתב. 5. אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת א. התובעת עבדה בנתבעת כמנהלת חשבונות מיום 2.10.94 ועד לחודש 12/02. ב. הנתבעת הינה זכיינית חברת INDOLA, ומשווקת מוצרי טיפוח לשיער. ג. ביום 6.11.02 ערכה הנתבעת ביקורת פתע בהנהלת חשבונות ע"י רו"ח מטעמה, במהלכה נתגלו אי התאמות וחוסרים. ד. בעקבות ממצאי הביקורת פוטרו שתי עובדות במחלקת הנהלת החשבונות בנתבעת (מזי זלצר- להלן "מזי", ורותי אבו-חצירה, להלן "רותי"). העובדות פוטרו ביום 7.11.02, באופן מיידי, לאחר שהודו כי נהגו למשוך מזומנים מקופת הנתבעת בתמורה להפקדת שקים דחויים מטעמן. ה. במועדים הנ"ל התובעת היתה בהריון. ביום 10.12.02 פנתה הנתבעת לממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה והרווחה (להלן "הממונה") לקבלת אישור לפיטוריה. ו. ביום 26.12.02 התובעת ילדה. ז. ביום 12.1.03 ניתן היתר מטעם הממונה לפיטורי התובעת, בתוקף ממועד הלידה (25.12.02). ח. ביום 2.1.03 הגישה הנתבעת כנגד התובעת תלונה במשטרה בגין מרמה וגניבה ממעביד. ט. ביום 8.9.05 נסגר תיק החקירה כנגד התובעת בשל היעדר אשמה. 6. לאחר עיון בחומר שהוגש ושמיעת העדים, להלן פסק הדין. 7. מועד הפיטורים שני הצדדים לא הציגו גרסה ברורה באשר לנסיבות שבהן הודע לתובעת על פיטוריה. לא הוצג לתיק מכתב פיטורים. 8. מהחלטת הממונה עולה כי ההיתר לפיטורי התובעת הינו החל מיום 25.12.02. הצדדים לא עתרו כנגד החלטת הממונה. למעשה לא ניתן היה לפטר את התובעת במועד הנטען ע"י הנתבעת-18.12.02, מאחר ואישור לפיטורים ניתן מתאריך 25.12.02. לפיכך אני קובעת כי התובעת פוטרה ביום 25.12.02. 9. הרקע לפיטורים הנתבעת טענה כי התובעת פוטרה בשל מעילה באמון והפרת משמעת חמורה, ועל כן אינה זכאית לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. לטענתה, מביקורת פתע שנערכה ביום 6.11.02 התגלה כי התובעת, ושתי העובדות האחרות בהנהלת החשבונות (מזי ורותי) נהגו לקחת מקופת החברה מזומן כנגד הפקדת המחאות דחויות, תוך לקיחת אשראי מהחברה. נטען כי מזי ורותי הודו בכך, ופוטרו באופן מיידי, ביום 7.11.02. נטען עוד כי מאחר והתובעת הכחישה כל קשר לכך, ומאחר ורותי ומזל פוטרו, ולאור העובדה שהתובעת היתה בהריון, החליטה הנתבעת שלא לפטר את התובעת באופן מיידי, ואולם, מאותו מועד נמנעה ממנה גישה לכספים. לטענתה, לאחר בדיקה מקיפה שביצע רואה החשבון התברר כי חסרים בקופת הנתבעת כ- 90,000 ₪, וכי אף התובעת אחראית לכך. לפיכך, פיטרה את התובעת (לאחר שפנתה וקיבלה היתר לכך מהממונה) ואף הגישה תלונה במשטרה כנגד התובעת וכנגד מזי ורותי. 10. התובעת הכחישה את טענות הנתבעת, וטענה כי הרקע לפיטוריה הוא דבר נישואיה והריונה. התובעת אישרה כי במהלך תקופת העבודה משכה כספים במזומן מקופת החברה והפקידה תמורתם שיקים דחויים. לטענתה, שעות עבודתה לא אפשרו לה להיכנס לבנק ולמשוך כספים, ולא היה לה כרטיס אשראי, ועל כן לא יכלה למשוך מזומן לצרכים שונים. התובעת טענה כי פנתה לחשב החברה, מר אפרי ברהום (להלן "החשב"), אשר נתן לה אישור לפרוע שיקים שלה תמורת מזומן. לטענתה החשב אף אמר לה "כי הדבר הוא חוקי למהדרין מבחינה חשבונאית". עוד טענה כי עופר מור, סמנכ"ל הנתבעת, אישר לה אף הוא לעשות כן. 11. בתצהירה טענה כי במספר פעמים מועט, במועדים שאינם זכורים לה, נטלה סכומים של כ- 150 ₪, תמורת שקים שהפקידה וכי היה זה נוהג מקובל בחברה ולא רק של התובעת. בתשובה לשאלון ענתה התובעת כי הסכומים שבהם מדובר הם "כ- 150 ש"ח בלבד, כנגד הפקדת השיקים למועד המשיכה ו/או בסמוך לאחריו". בניגוד לאמור בתצהיר, בחקירה נגדית אישרה התובעת כי במהלך החודשים שבין מרץ ואוקטובר 2002, משכה 3,220 ₪ מקופת החברה, ונתנה תמורתם שיקים אישיים (עמ' 7, שורה 1). עוד אישרה כי ביום 19.6.02 לקחה 1,000 ₪, ונתנה שני שקים אחד ליולי ואחד לאוגוסט. לטענתה עופר אישר לה לעשות כן (עמ' 8, שורות 21-23). 12. מעדות התובעת כמו גם מנספחים ח1 עד ח8 (מסמכים המעידים על משיכת מזומנים והפקדת שקים במקומם), עולה כי אין מדובר במספר פעמים מועט בסכומים פעוטים כטענת התובעת בתצהירה, אלא במספר רב של פעמים, בסכומים משמעותיים. במרבית המקרים הפקידה התובעת מס' שקים דחויים, באשראי של 30-60 יום בתמורה למזומנים. 13. התובעת נשאלה מדוע עופר אישר לה לקחת מזומן בסך 1,000 ₪ תמורת שקים ולא נתן לה מפרעה, באמצעות תלוש השכר. לתובעת לא היתה תשובה לכך, וטענה כי אינה יודעת (עמ' 8, שורה 23). זאת למרות שבתלושי השכר מופיעות מפרעות (ראה תלושי השכר לחודשים 10/02, 12/02) ומכאן שהיתה אפשרות לקבל מקדמה או מפרעה על חשבון המשכורת. 14. זאת ועוד, מתלושי השכר של התובעת לחודשים 04/02 ועד 07/02 ניתן לראות ניכויים בגין הלוואות, והתובעת אף חויבה בתשלום ריבית. עולה אם כן כי הנתבעת נתנה ביטוי בתלוש השכר להלוואות ולמפרעות שניתנו לתובעת. על כן, טענת התובעת, לפיה הנתבעת אפשרה לה למשוך מזומן בתמורה להפקדת שקים, מבלי שיהיה לך ביטוי בתלוש השכר, אינה עולה בקנה אחד עם הראיות. 15. טענת התובעת כי לקיחת המזומנים תמורת מתן שקים נעשתה באישור היא טענה הודאה והדחה. הנטל מוטל על התובעת להוכיח כי פעולות אלה נעשו באישור. 16. החשב אפי ברהום לא זומן להעיד. לטענת התובעת לא עלה בידה לזמנו לעדות. עוד טענה כי היה על הנתבעת לזמנו לעדות, מאחר והוא נמצא בשליטתה. טענה זו אינה מקובלת עלינו. נטל ההוכחה מוטל על כתפי התובעת. הובהר כי מר ברהום אינו עובד הנתבעת מאז שנת 2000, ועל כן הוא אינו נמצא "בשליטת הנתבעת". מכל מקום, אף אם היה מועסק ע"י הנתבעת, רשאית היתה התובעת לזמנו למתן עדות מטעמה אולם בחרה שלא לעשות כן. 17. התובעת לא הציגה הסבר ממשי לאי הבאתו של החשב לעדות, שהיה בה כדי לתמוך בגרסתה בדבר הנוהג הקיים לטענתה. במיוחד אמורים הדברים שעה שהובהר כי בגין הסכומים שנמשכו במזומן, הופקדו שיקים דחויים למועדי פרעון בעוד 30 או 60 יום. אף לשיטתה, לא ניתן לה אישור להפקיד שיקים למועדים דחויים. 18. כאמור, חשב הנתבע, מר ברהום, סיים את עבודתו בנתבעת למעלה משנתיים בטרם אירעו האירועים המיוחסים לתובעת. לפיכך, גם אם מר ברהום אכן אישר לתובעת לפעול כאמור (דבר שלא הוכח), הרי שמדובר בעבר, ועל התובעת להוכיח כי ניתן לה אישור לפעול כאמור בתקופה הרלוונטית (מרץ-אוקטובר 2002). לטענת התובעת אישר לה זאת עופר מור, סמנכ"ל הנתבעת. עופר מור נחקר בעניין זה, וטען כי לא ידוע לו על נוהל כזה וכי הוא שומע על כך בפעם הראשונה (עמ' 16, שורות 3-7). 19. הנתבעת לא הזמינה לעדות עובדים אחרים בנתבעת, על מנת להוכיח את טענתה בדבר נוהג בין עובדי הנתבעת לקחת מזומנים מהקופה תמורת שקים. התובעת בעדותה טענה כי היה זה נוהג מקובל שסוכנים של החברה מביאים שיקים לקופה ונוטלים במקומם את הכסף המזומן שמסרו להם לקוחות. ואולם, לא הובא לעדות אף לא אחד מהסוכנים ולא הובאה כל ראיה לכך שזה היה הנוהג. 20. בתצהירה ובתשובות לשאלון, טענה התובעת כי כלל לא היתה לה גישה לקופת המזומנים של הנתבעת. בסעיף 6 לתצהירה נכתב: "...אני לא טיפלתי במזומנים שהגיעו לחברה ולא היתה לי כל שליטה ו/או ידיעה לגבי הכנסות במזומן של החברה ו/או לגבי טיפול בקופת המזומן של החברה, שלא רק שלא היתה בתחום הטיפול שלי אלא שלא היה לי יכולת שליטה או בקרה לגבי כספים אלו". 21. מהחקירה נגדית של התובעת עולה תמונה שונה בתכלית. התובעת העידה: "נכון שהייתי אחראית על הקופה של החנות. אני אספתי בכל בוקר את הקופה שנסגרה יום קודם. היה שם גם כסף מזומן. הייתי מעבירה את הכספים לקופה הראשית והייתי מוציאה קבלה של קופה במעבר. נספח ח' לתצהיר הנתבעת זה דוגמאות של קבלות כאלה. נכון שמהקופה הזאת לקחתי את המזומנים כנגד השיקים שלי וזה היה באישור. טיפלתי גם בקופה של החנות שבחיפה על אותו עקרון. לא היתה לי גישה לקופה הראשית...הגישה שהיתה לי לקופה היתה רק במעבר של הקופות מהחניות לקופה הראשית" (עמ' 4 שורות 15-24, עמ' 5 שורה 1). 22. מדברים אלה עולה כי לתובעת היתה גישה לקופת הנתבעת ולמזומנים, בניגוד לאמור בתצהירה. 23. התובעת טענה כי שעות עבודתה לא אפשרו לה ללכת לבנק ולמשוך מזומנים. התובעת העידה: "לא נכון שהייתי מגיעה בבוקר ועוזבת ב- 16:00, 17:00. הייתי מגיעה ב 7:15 ויוצאת בשעה 18:00 או 19:00" (עמ' 3 לפרוטוקול). בסיכומי התובעת, שונתה הגרסה, ונטען כי התובעת עבדה משעה 7:00 בבוקר ועד לשעה 17:00. 24. לתצהירי התובעת צורפו דו"חות נוכחות מהם עולה כי התובעת סיימה את יום העבודה פעמים רבות לפני השעה 17:00 (ראה למשל 01/05, 06/05, 14/05, 19/05, 20/5, 21/5, 22/5, 28/5 4/08, 06/08, 07/08, 11/08 וכן הלאה). מכאן, כי לא הוכחה טענתה בדבר הקושי לסור לבנק ולמשוך מזומנים. זאת ועוד - ככל שקופת החברה היא תחליף לבנק, הרי שהיה מקום לצפות שהתובעת תפקיד כנגד משיכה במזומן, שיק מזומן, אך לא כך נעשה. 25. לטענת הנתבעת, התובעת התבקשה ע"י מזי ורותי שלא להפקיד המחאות דחויות במועד שנקבע מראש לפירעון, אלא לדחות את ההפקדה שוב ושוב. לטענתה, רשמה התובעת על שיק של רותי שתאריך פירעונו המקורי 2.1.02 "לא להפקדה" ונכתב מועד חדש ליום 30.4.02. אולם אף במועד זה לא הופקד השיק, והמחאה זו נמצאה בתיק ההמחאות ביום 6.11.02, למעלה מ- 10 חודשים ממועד פירעונה המקורי. התובעת העידה: "...גם במקרה שלה (רותי) היה פתק בכתב ידי ע"ג השיק שבו כתוב למזי - שרותי רוצה לפדות את השיק במזומן. כשמזי לא היתה אם היא לא היתה מבצעת הפקדה אני הייתי מבצעת את הפקדה של אותו יום. ....אני בקושי התעסקתי עם הקופה והשקים. יכול להיות שבאותו היום מזי לא הגיעה לעבודה ואני סידרתי את הנושא של השיק" (עמ' 9, שורות 11-22, עמ' 10, שורות 7-8). בחקירה החוזרת העידה התובעת: "אני לא טיפלתי בעניין השיק של רותי אבוחצירה - נספח א3. אני גם לא פדיתי לה את השיק ולא נתתי לה את הכסף" (עמ' 10, שורות 19-20). 26. מעדות התובעת עולה כי היתה מעורבת בכך שהשיק שנתנה רותי, לא נפדה אלא מועד פרעונו נדחה לפרק זמן ארוך ביותר. 27. התובעת לא הוכיחה כי הסיבה לפיטוריה היתה היותה בהריון. נציין גם כי טענה זו נבחנה ע"י הממונה על פי חוק עבודת נשים, שעה שהנתבעת הגישה בקשה לקבלת היתר לפיטורי התובעת, והממונה קבעה כי הפיטורים אינם קשורים להריון. רותי ומזל פוטרו אף הם מהתובעת, בנסיבות דומות, בשל ממצאי הביקורת שהתבצעה. לפיכך לא ברור כיצד הריונה של התובעת קשור לפיטורים, ובמה היא שונה לעניין זה מרותי ומזל. 28. כל אמור לעיל מעלה כי הוכחה טענת הנתבעת לפיה התובעת משכה מזומנים מקופת החברה, תוך הפקדת שקים למועדי פרעון מאוחרים יותר, ללא אישור הנתבעת וללא ידיעתה. אנו קובעים כי התובעת לא הוכיחה כי משיכת המזומנים מקופת הנתבעת כנגד הפקדת שקים, נעשתה באישור הנתבעת ובידיעתה. קל וחומר שלא הוכח כי ניתנה לתובעת רשות למשוך מזומנים ולהפקיד שיקים למועדי פרעון רחוקים. 29. הנתבעת טענה כי בעקבות החקירה המקיפה בהנהלת החשבונות התגלו חוסרים בקופה של כ- 90,000 ₪. הנתבעת לא הציגה ראיות שיש בהן להוכיח את אחריות התובעת לכל החוסרים שבקופה. מאחר והנתבעת האשימה גם את מזי ורותי באחריות לחוסרים בקופה, ולאור פסיקת בית הדין לעבודה באשר לנטל הראיה המוגבר המוטל על מעביד במקרים כאלה, היה על הנתבעת להציג ראיות כבדות משקל להוכחת אשמת התובעת באשר לכל החוסרים בקופה. בזאת לא עמדה הנתבעת. 30. שלילת פיצויי פיטורים נבחן להלן האם בנסיבות אלה יש מקום לשלילת פיצויי הפיטורים מהתובעת או הפחתתם. 31. הרלבנטי לענייננו הוא סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963, המפנה להסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים שהוא "הסכם קיבוצי כללי - תקנון העבודה". 32. סעיף 53 לתקנון העבודה קובע כי: "עשה עובד אחד מאלו: (א) הפר משמעת באופן חמור, (ב) גרם להכאות המפעל שתוצאותיהן חמורות, (ג) גנב, מעל, או חיבל במהלך התקין של העבודה, (ד) .. יהיה צפוי: (א) להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום, (ב) לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי הפיטורין, (ג) לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים". עוד נקבע בסעיף 55 לתקנון העבודה: "הישנות העבירה תגרום להחמרת האחריות האמור לעיל". 33. קנה המידה ל"הפרת משמעת חמורה" יהיה תלוי במעמדו של העובד ובאופי תפקידו במקום העבודה (דב"ע לה/17-3, לה/ 20-3 מרדכי רוזנצוויג נ' טקס כץ בע"מ, פד"ע ו 393). הישנות העבירה נשקלת לחומרה (דב"ע מו/ 100-3 תדיראן בע"מ נ' שמעון תעיזי, פד"ע י 378). 34. במקרה דנן הוכח כי התובעת לקחה כסף מזומן מקופת הנתבעת תוך הפקדת שקים דחויים, במספר מקרים, ללא אישור מהנתבעת. מאחר והתובעת עבדה בנתבעת 8 שנים, כמנהלת חשבונות בכירה, היה עליה לדעת כי משיכת מזומן בתמורה לשקים דחויים מבלי לערוך רישום מתאים לכך אינה בגדר ניהול תקין. אין מדובר בהתנהגות חד-פעמית ובסכומים קטנים, כפי שניסתה התובעת לטעון, אלא בהתנהגות שיטתית, העולה כדי הפרת משמעת חמורה. מאידך, נתתי דעתי גם לכך שהתובעת הועסקה בחברה תקופה ארוכה ופוטרה בהיותה בהריון. 35. בנסיבות האמורות אני קובעת שיש לשלול מהתובעת 35% מפיצויי הפיטורים, כך שזכאותה תעמוד על 65% בלבד. כמו כן אין מקום לחייב את הנתבעת במתן הודעה מוקדמת או תשלום תמורתה. 36. השכר הקובע לתשלום פיצויי פיטורים לטענת התובעת, שכרה הקובע עמד על סך 6,380 ₪. לטענת הנתבעת, שכרה הקובע של התובעת עמד על סך 5,486 ₪. מתלושי השכר עולה כי שולם שכר בסך 6,380 ₪. הנתבעת לא הסבירה מדוע האמור בתלושי השכר אינו משקף את השכר הקובע. סמנכ"ל הנתבעת אישר בחקירתו כי סביר להניח ששכרה של התובעת עמד על 6,380 ₪ (עמ' 17, שורה 18). לאור האמור, יש לחשב את פיצויי הפיטורים לפי שכר חודשי בסך 6,380 ₪. הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 52,513 ₪ * 65% = 34,133 ₪. 37. הפרשי שכר התובעת טענה כי הינה זכאית להפרשי שכר בגין חודש 12/02, בסך 1,470.5 ₪. הנתבעת טענה כי התובעת סיימה את עבודתה ביום 18.12.02. 38. כאמור, קבענו כי התובעת פוטרה ביום 25.12.02. התובעת אישרה בחקירתה כי בחודש 12/02 שהתה ב- 5 ימי מחלה (עמ' 8, שורה 1), עליהם שולם לה בנפרד. לפיכך זכאית התובעת לתשלום בגין 19 ימי עבודה, בניכוי 5 ימי מחלה = 14 יום. מעיון בתלוש השכר לחודש 12/02 עולה כי לתובעת שולמה משכורת בסך 2772 ₪ ותשלום נוסף (ע.מינוס) בגין 593 ₪. התובעת ציינה בחקירתה הנגדית כי אינה יודעת מהו מהות התשלום, וכי ייתכן כי מדובר בהפרשי שכר (עמ' 8, שורה 7). התובעת לא טענה כי הינה זכאית לתשלום בגין "ע.מינוס", ועל כן אנו קובעים כי תשלום זה הינו בגדר שכר עבודה. מאחר ושכרה של התובעת עמד על 290 ₪ ליום, זכאית התובעת לתשלום 4,060 ש"ח, בניכוי 3,365 ששולמו לה = 695 ₪. 39. שחרור כספי קופ"ג בכתב התביעה ביקשה התובעת כי בית הדין יורה לנתבעת לשחרר את קופות הגמל העומדות לזכותה. התובעת לא פירטה רכיב זה ובסיכומיה לא התייחסה לנושא זה כלל. משטענה זו נזנחה ע"י התובעת, לא מצאנו להידרש לה. 40. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 34,133 ₪ והפרשי שכר בסך 695 ₪. סכומים אלה ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.1.03 ועד לתשלומם בפועל. 41. לעניין הוצאות המשפט, בשים לב למכלול הנתונים שהובאו לעיל, אני קובעת כי כל צד ישא בהוצאותיו. 42. סכום פסק הדין ישולם לתובעת בתוך 30 יום מהיום. 43. ככל שטרם שולמה אגרה, על התובעת לשלמה בהתאם לתקנות. פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטוריםשלילת פיצויי פיטורים (חשד לגניבה)