החלטה 1. הבקשה שבפנינו הינה למתן צו עשה המורה למשיב לאשר למבקשת קבלת שירותי בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994 (להלן "החוק") מיום הגעתה לישראל וללא תקופת המתנה. 2. ואלה העובדות הרלבנטיות לענייננו כפי שהוכחו בפנינו לכאורה: א. המבקשת ילידת 1978, עזבה את הארץ עם הוריה בשנת 1990. בשנת 1999 הגיעה המבקשת ארצה וקיבלה מעמד של "קטין חוזר" ממשרד הקליטה. המבקשת שהתה בארץ 9 חודשים וחזרה לחו"ל. המבקשת ביקרה בארץ גם בשנת 2006 ופנתה למשרד הקליטה בבקשה להארכת תוקף הזכאות כקטין חוזר. משרד הקליטה האריך למבקשת תוקף הזכאות במעמד קטין חוזר ביום 14/6/06. ב. משנת 2000 ועד 01.04.08 התגוררה המבקשת בחו"ל. ג. ביום 02.04.08 חזרה המבקשת ארצה כאשר היא בחודש החמישי להריונה. המבקשת הגישה למשיב "שאלון לקביעת תושבות-לחוזר מחו"ל" והוכרה כתושבת המדינה מ-3.04.08. המבקשת הגישה בקשה לרישום בקופת חולים ונקבעה כחברת קופת חולים "מכבי" מ-03.04.08 עם תקופת המתנה של 14 חודשים בהתאם לסעיף 58 (ב) לחוק. ד. המבקשת החליטה לשלם את התשלום המיוחד חלף תקופת ההמתנה, ושילמה למשיב תשלום זה (שהסתכם בסך 8,890 ₪) באמצעות 6 שיקים הפרושים על פני שישה חודשים. השיק האחרון נושא תאריך 21.10.08. באישור התשלום אשר הוציאה המבקשת מאתר האינטרנט של המשיב נרשם מפורשות, כי ביצוע התשלום אינו מהווה עילה לזכאות מיידית לשירותים רפואיים בארץ וכי על מנת להיות מוכר כזכאי לשירותים רפואיים יש להמתין תקופה של 6 חודשים מיום ביצוע התשלום ובתנאי שהמשלם הוכר כתושב. המשיב הודיע למבקשת כי אינה זכאית לשרותי בריאות עפ"י החוק אלא מתום 6 חודשי תקופת ההמתנה. ה. מאישור רפואי שהמציאה המבקשת עולה כי בדיקות מעבדה אשר ביצעה המבקשת באופן פרטי, מעלות חשש שהמבקשת נדבקה בוירוס CMV. יש צורך במהלך בירור הכולל בדיקת על קול סקירת מערכות מכוונת ואקו לב עובר וכי יתכן כי בהמשך יהיה צורך בביצוע דיקור מי שפיר לברור הידבקות עוברית. באישור נרשם עוד, כי במידה וישנה הדבקות עוברית, יש חשש לסיבוכים עובריים עד כדי אפשרות CP פיגור גדילה תוך רחמית מצוקת עובר עד כדי סכנת חיים לעובר. 3. טענות המבקשת בבקשתה: א. המבקשת ובעלה חזרו לישראל בעקבות מסע פרסום של מדינת ישראל אשר עודד ישראלים ילדי המדינה לחזור אליה תוך שהובטחו להם עתיד זוהר ותנאים סוציאליים רבים. המבקשת זקוקה לבדיקות ולטיפולים רפואיים דחופים על מנת לשמר את חייה וחיי העובר שלה אשר ניתן בסכנת חיים. ב. המבקשת לא הצליחה למצוא חברת ביטוח פרטית אשר תסכים לבטח אותה במצבה. כן, המבקשת אינה יכולה לחזור לארה"ב על מנת לקבל שירות רפואי שם מאחר וטיסה כזו תסכן את חייה ואת חיי העובר. ג. המבקשת פדתה את תקופת ההמתנה ועל כן היא זכאית לשירותים רפואיים באופן מיידי. המשיב נתפס לכלל טעות בפרשנותו את סעיף 58 לחוק ותקופת ההמתנה הקבועה בו. ד. מקריאת סעיף 58 ניתן להסיק כי התשלום המשולם חלף תקופת המתנה, הינו בתמורה לכל תקופת ההמתנה, ולא קיצורה בלבד. ה. מאזן הנוחות, מטה את הכף למתן צו עשה לטובת המבקשת. יש להורות על זכאותה לקבלת שירותי בריאות מיידים ולהכיר בזכאותה מיום הגעתה ארצה, או לחלופין ממועד התשלום המיוחד. 4. טענות המשיב: א. מששהתה המבקשת 7 שנים ברציפות בחו"ל, בדין נוצרה לה תקופת המתנה של 14 חודשים אשר בהם היא אינה זכאית לשירותי בריאות. ב. המבקשת אינה זכאית לביטוח בריאות מיידי זאת על פי הקבוע בסעיף 58 ובפרט 58 (ד) שכן, על אף שפדתה את תקופת ההמתנה, עליה להמתין תקופת המתנה עד לתום ששת החודשים לאחר התשלום המיוחד. המבקשת אינה זכאית לביטול תקופת ההמתנה מכוח מעמד קטין חוזר לאחר שחלפה שנה מיום קבלת המעמד לראשונה וזאת על פי הנחיות המשיב. ג. מטרת ותכלית החוק היא למנוע מתושבים חוזרים אשר שהו זמן ניכר בחו"ל ולא רכשו זכויות במהלך התקופה לחזור ארצה ולקבל באופן מיידי שירותים רפואיים בעלות גבוהה, הכל כמפורט בהצעת החוק ובפסק דין ניירוך (עב"ל 607/05 סאמר ניירוך- המוסד לביטוח לאומי) ד. סעיף 58 אינו משאיר שיקול דעת בידי המשיב וקובע חד משמעית כי ביטוח הבריאות יופעל לאחר 6 חודשי המתנה, לאחר תום תקופת התשלום המיוחד. התשלום המיוחד אכן נפרש על פני 6 חודשים כפי שמחייב החוק, והמבקשת ידעה כל העת כי רק עם סיומו , לאחר חלוף 6 חודשים, תהא זכאית לשירותי בריאות מכוח החוק. אין המשיב רשאי לסטות מהוראות החוק. המסגרת הנורמטיבית 5. סעיף 58 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כדלקמן: "58.הגבלת זכותו של תושב ששהה מחוץ לישראל (א) בסעיף זה- "שנת היעדרות " - תקופה של 12 חודשים רצופים שבמהלכם התגורר אדם 182 ימים מחוץ לישראל, ובלבד שבמנין הימים האמורים לא תובא בחשבון - (1) תקופה שקדמה ליום י"ד באדר התשס"א (1 במרס 2001); … (7) תקופה שלכל אורכה הוא היה תושב ואשר בעדה שילם למוסד את דמי ביטוח הבריאות החלים עליו לפי חוק זה; לענין זה ייחשב אדם כמי ששילם דמי ביטוח בריאות בעד תקופה כאמור אם לא היה קיים לגביו חוב של דמי ביטוח בריאות בעד אותה תקופה או בעד כל חלק ממנה, שהפיגור בתשלומו עולה על 12 חודשים; "תקופת היעדרות" - שתי שנות היעדרות רצופות לפחות, (ב) מי שהיה תושב, במועד שקדם לתקופת היעדרות, לא יהיה זכאי לשירותי בריאות לפי חוק זה, למשך תקופה של 2 חודשים כנגד כל שנת היעדרות שבתקופת ההיעדרות, ובלבד שהתקופה לא תעלה על 18 חודשים (להלן - תקופת המתנה), (ב1) היה אדם חייב בתקופת המתנה, ימסור על כך המוסד הודעה לקופת החולים שבה הוא רשום; בהודעה תפורט תקופת ההמתנה הנדרשת ממנו. (ב2) המוסד יעדכן את קופת החולים לגבי שינויים בתקופת ההמתנה הנדרשת מאדם בהתאם למשך היעדרותו. (ב3) אדם שהשלים תקופת המתנה יהיה זכאי לקבל שירותי בריאות לפי חוק זה, מתום אותה תקופה, ובלבד שעד אותו מועד לא נצברה לגביו שנת היעדרות נוספת; המוסד ייתן הודעה לקופת החולים שבה רשום האדם כי אותו אדם סיים את תקופת ההמתנה הנדרשת ממנו. …. (ד) (1) בסעיף קטן זה, "תשלום מיוחד" - סכום חודשי השווה לדמי ביטוח בריאות החלים לפי חוק זה, לגבי עובד שהכנסתו היא השכר הממוצע, כשהם מוכפלים ב-5; לענין זה, "השכר הממוצע" - כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 2 בחוק הביטוח הלאומי, כפי שהיה ידוע בחודש ינואר החל סמוך לפני תחילת ביצוע התשלום המיוחד, ולגבי מי שהחל לשלם את התשלום המיוחד לראשונה בחודש ינואר - השכר הממוצע של חודש ינואר האמור. (2) אדם החייב בתקופת המתנה לפי סעיף זה רשאי לשלם למוסד, חלף תקופת ההמתנה, תשלום מיוחד, בהתאם להוראות סעיף קטן זה. (3) אדם ששילם למוסד תשלום מיוחד במשך 6 חודשים רצופים (בסעיף זה - שנת התשלום), ולא היה קיים לגביו, לגבי שנת התשלום, חוב בעד התשלום המיוחד שהפיגור בתשלומו עולה על 3 חודשים, לא יהיה חייב בתקופת המתנה מיום תום תקופת התשלום ועד ליום שבו נוצרה לגביו תקופת היעדרות נוספת. ואולם בתקופה שתחילתה בתום תקופת התשלום וסיומה בתום תקופת ההמתנה שהיה חייב בה אילולא שילם את התשלום המיוחד, או בתום 12 חודשים, לפי המוקדם לא יהיה זכאי אותו אדם לשירותי בריאות לפי הוראות סעיף 11 וכן לשירותי הבריאות המנויים בפרט 6(ר) לתוספת השניה; שילם אדם למוסד תשלום מיוחד כאמור בפסקה 11, ייתן המוסד הודעה על כך לקופת החולים שבה רשום האדם. (4)החל אדם לשלם תשלום מיוחד, ונוצר לגבי , לגבי תקופת התשלום, חוב בעד התשלום המיוחד, שהפיגור בתשלומו עולה על 3 חודשים, לא יהיה זכאי לכל זכות הנתונה בפסקה (3) למי ששילם תשלום מיוחד במהלך תקופת תשלום מלאה, והוא יהיה זכאי להחזר הסכומים ששילם. " 6. כב' הנשיא אדלר בפס"ד ניירוך [עב"ל 607/05 סאמר ניירוך- המוסד לביטוח לאומי (מיום 22.03.06)] פירט בהרחבה את כוונת המחוקק בסעיף 58 , על תיקוניו האחרונים בפרט וקבע כדלקמן: "תכלית הוראת סעיף 58 לחוק, על פי לשונה וכעולה מדברי הכנסת להצעות לתיקוני הסעיף, היא למנוע למשך תקופה מוגבלת, מתן שירותי בריאות מאזרחי המדינה תושבי חוץ, שאינם נושאים בנטל תשלומי מס הבריאות ושבים לארץ בשעה שהם נזקקים לטיפול רפואי. אין זה סביר, כי מדינת ישראל תשא בהוצאות רפואיות כבדות הנובעות ממחלה ממנה סובל אזרח ישראלי המתגורר בחו"ל שנים רבות; אינו נושא בנטל תשלומי מס הבריאות (או מס הכנסה ודמי ביטוח לאומי) בתקופת שהותו בחו"ל; וחוזר לישראל לשם קבלת טיפול רפואי. כך דרך כלל, כך גם בענייננו, בו מצביעות הראיות הלכאוריות שבשלב זה על כך שהמערער, בעל תעודת זהות ישראלית , חזר להתגורר בתחום ישראל ימים מספר לאחר שאובחן כסובל ממחלה קשה המחייבת מתן טיפולים בעלות גבוהה. ­על מנת למנוע תופעות מעין אלה, קבע סעיף 58 לחוק תקופת המתנה לאחר שובם של אזרחים ישראלים תושבי חוץ, במהלכה לא יבוטח בביטוח בריאות ממלכתי. לעומת זאת, תושבי חוץ שהסדירו את תשלומי ביטוח הבריאות באופן רצוף גם בתקופת שהותם בחו"ל, לא יחויבו בתקופת המתנה עם שום לארץ. מובן, כי המדינה אינה מונעת מתושב חוזר קבלת טיפול רפואי מיד שובו לישראל, אלא שבתקופת ההמתנה עליו לשאת במימון הטיפול. ביטוי לדברים אלה נמצא, בין היתר, בדבריו של שר הבריאות דאז ניסים דהאן בדברי הכנסת בדיון על הצעת חוק ביטוח בריאות ממלכתי (תיקון מס' 15), תשס"א - 2001 [2] בקריאה ראשונה: "אני חייב להסביר כאן, שנוצר מצב של ניצול חוק ביטוח בריאות ממלכתי, כיוון שעל פי החוק כל אזרח זכאי לקבל שירות רפואי מלא - עד לתיקון - גם אם הוא נעדר מן הארץ. כך נוצר מצב, שאזרחים שרשומים במנהל האוכלוסין כאזרחי מדינת ישראל ושהו בחוץ לארץ ומטבע הדברים לא שילמו מס בריאות, כיוון שהם לא שהו בארץ וההכנסה שהיתה להם בחוץ לארץ לא חייבת במס במדינת ישראל - שהו עשר שנים בחוץ לארץ, לא שילמו אגורה מס בריאות, הגיעו כאן כתיירים לשיפוץ, לאוברול, עשו את כל טיפולי הבריאות וחזרו לחוץ לארץ בלי לשלם אגורה אחת. דבר זה גרם לנטל כבד על מערכת הבריאות. החוק תוקן, שמי שישהה בחוץ לארץ מעל שנתיים, כשהוא יחזור , על כל שנה הוא צריך לחכות חודשיים, תקופת המתנה, זה היה התיקון בשנת 1999". הכרעה 7. הלכה פסוקה היא כי בקשה לצו עשה תינתן ביד קמוצה ובמשורה, כפי שקבע בית המשפט העליון ב;'(4) 552: "מתן צו עשה זמני נתון לשקול דעת בית המשפט, והשאלה המרכזית, אשר מן הראוי שתעלה לפני בית המשפט בהפעילו את שיקול דעתו, היא, אם מתן הסעד הזמני היא אכן כה חיוני עד שיהיה בכך להצדיק את התערבותו של בית המשפט - לשם שינוי של המצב הקיים עובר להגשת התובענה - עוד לפני שהוכרע בתובענה". עוד עולה מהפסיקה כי: "מקום שבו ניתן לפצות צד נפגע בתשלום כסף, לא ינתן צו מניעה זמני או צו עשה זמני". (בש"א 1572/98 (ב"ש) חדוה שמואלי - סולל בונה, לא פורסם ניתן ביום 9.11.98). 8. לאור לשונו של סעיף 58 לחוק וההלכה שנקבעה בעניין ניירוך לעיל, לא שוכנענו ברמה הנדרשת כי המבקשת זכאית לביטול תקופת ההמתנה. סעיף 58(ד)(2) הדן בתשלום המיוחד, קובע כי זה ישולם בהתאם להוראות הסעיף. סעיף 58(ד)((3) קובע את אופן התשלום המיוחד - במשך 6 חודשים - שרק בסיומה מסתיימת תקופת ההמתנה. בהתאם, נפרש התשלום ע"י המשיב. המבקשת אישרה כי נאמר לה שתקופת ההמתנה מקוצרת ולא מבוטלת כליל וכי גם עם התשלום קיימת תקופת המתנה בת 6 חודשים. (ר' עדותה בעמ' 6 לפרוטוקול). 9. נציין, כי בעניין חיניץ אליו הפנתה המבקשת (בש"א (ת"א) 8539/06 שולמית חיניץ נ. המוסד לביטוח לאומי, החלטה מיום 22/10/06), בשונה מענייננו, המבקשת שם דאגה להסדר התשלומים מראש, עוד טרם עלתה ארצה, וכן, נדרשה בטעות לתשלום חלף תקופת המתנה בתשלום אחד בלבד אותו שילמה באופן זה עוד בהיותה בחו"ל, כך, שעם סיום התשלום הסתיימה מבחינתה תקופת ההמתנה. עניין חיניץ אובחן מאוחר יותר גם בפסק הדין בעניין פיירמן לודמילה (ב"ל 11992/07 פיירמן לודמילה נ. המוסד לביטוח לאומי, פסק דין מיום 8/1/08) שם נקבע, כי התשלום המיוחד מקצר את תקופת ההמתנה ולא מבטלה, וזאת בהסתמך על הוראות החוק ודברי ההסבר וכן על הפסיקה בעניין ניירוך לעיל. 10. זאת ועוד, לא מצאנו טעם מיוחד מדוע יש ליתן צו עשה זמני בנסיבות מקרה זה. טענת המבקשת כי היא ועוברה נמצאים בסיכון חיים לא נתמכת במסמך הרפואי שהגישה ממנו עולה כי קיים חשש בלבד להידבקות ב-CMV ויש לערוך בדיקות נוספות בעניין. כן לא הובאה כל אסמכתא לטענה כי אין באפשרות המבקשת לטוס לחו"ל בשל סיכון בריאותי הכרוך בטיסה. 11. הסעד המבוקש בבקשה הנו למעשה זכות כלכלית. לא הובאה בפנינו ראיה או ראשית ראיה כי הצו נחוץ למניעת נזק שלא ניתן לתקנו, שכן המבקשת זכאית לקבל שירותי בריאות ומדובר רק בשאלת המימון הכספי [ראה עניין ניירוך לעיל]. המבקשת אף לא טענה כי אין בידה לשאת בעלות הבדיקות הנדרשות. בבג"ץ 1494/03 עמותת רופאים לזכויות אדם ואח' נ' 1. שר האוצר 2. המוסד לביטוח לאומי נקבע: "...ניתן לעגן זכות סוציאלית לאספקת שירותי בריאות בסיסיים בגדר הזכות לשלמות הגוף, הקבועה בסעיף 4 לחוק היסוד. כך מוסכם למשל כי חובתה של המדינה להבטיח, באמצעות שירותי הרפואה שלה, כי יינתן טיפול נאות לאדם הנתון במצוקה גופנית מיידית. כיום מצהיר על כך החוק (סעיף 3(ב) לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996); אף קודם לכן היה זה הדין, אשר ביטא את עמדתה המוסרית של החברה הישראלית. ואולם זכות זו, יהא היקפה אשר יהא, אינה מתבטאת בהכרח בזכאות להימנות כמבוטח במסגרת ביטוח הבריאות הממלכתי. ביטוח הבריאות הממלכתי הינו מוסד שלו תפקיד מרכזי - אך לא בלעדי - בהסדרת שירותי הבריאות הציבוריים במדינה (ראו: א' כרמי בריאות ומשפט (כרך ב) [11], בעמ' 1635; J. Montgomery Health Care Law [12], at p. 51). קיומו של ביטוח הבריאות הממלכתי אינו מספק כשלעצמו ערובה לכבודם או לשלמות גופם של התושבים, כפי שהיעדרו אינו שולל זכויות אלה ממי שאינם תושבים. זהו אך מנגנון - הנושא עלויות ניכרות - שנועד להסדיר את מתן שירותי הבריאות לתושבי המדינה ומטיל עליהם חבויות בהתאם. אין לראות בעצם שלילת החברות במנגנון זה פגיעה בזכותו של כל אדם לכבוד או לשלמות הגוף... [ההדגשה הוספה] 12. מתן טיפול רפואי למבקשת מכח החוק מבלי לדרוש ממנה תקופת המתנה מינימלית של 6 חודשים יביא למצב בו מקבלת המבקשת פעמיים (לפחות) במשך תקופות שונות טיפול רפואי בחינם; פעם אחת בסמוך לאחר התקופה בה קיבלה את תעודת הזכאות והוגדרה כקטינה חוזרת, הגם שלא התכוונה כלל לעלות ולהיות תושבת ישראל, ופעם נוספת כעת, לאחר שחזרה לארץ לאחר שהות של מספר שנים בחו"ל והיא טוענת כי בכוונתה הפעם להשתקע בישראל ולראות בה את מרכז חייה. נציין, כי לא הוברר בפנינו עד תום כמה זמן שהתה המבקשת בישראל בביקורה בשנת 2006, עת ביקשה להאריך את תוקף מעמדה כקטין חוזר. מצב זה אינו מתיישב עם כוונת המחוקק [ראה בש"א (חי') 4710/07 פסטרנק בוריס נ' המוסד לביטוח לאומי ]. 13. אשר על כן, ולצורך הוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי - יש לראות במבקשת כתושבת ששהתה מחוץ לישראל ועליה לעמוד בדרישות סעיף 58 לתקופת המתנה על מנת להיות זכאית לשירותי בריאות מכוח החוק. 14. לפיכך, ועם כל הצער, הבקשה לצו זמני נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. קטיניםרפואהביטוח בריאותתושב חוזר