1. זוהי תביעה כספית - תביעת נזיקין - עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. התביעה מתייחסת לשתי תאונות דרכים בהן היתה מעורבת התובעת עת נהגה ברכב שהיה מבוטח אצל הנתבעת - תאונת דרכים מיום 27.3.99 ותאונת דרכים מיום 19.5.99. אין מחלוקת על אירוע התאונות. אין מחלוקת על הכיסוי הביטוחי. המחלוקת מתמקדת בנזק. 2. תאונת מיום 27.3.99 א. המצב הרפואי בתאונה זו נחבלה התובעת בפנים ובצוואר. התובעת נבדקה בחדר המיון ע"י שני מומחים: אורטופד וא.א.ג. בסיכום המחלה כותב האורטופד: "בת 25, אחרי תאונת דרכים, מתלוננת על כאבים בצוואר, הייתה נהגת לפי דבריה.... בבדיקתה - רגישות, הגבלה בתנועות של ראש, צוואר, ללא חוסר נוירולוגי בידיים........". הבדיקה בתחום א.א.ג. נמצאה תקינה. התובעת שוחררה לביתה עם המלצה לחופש מחלה של 7 ימים עם המלצה לקחת כדורי הרגעה במידת הצורך. ב. כאב וסבל בהתחשב בפגיעה המפורטת לעיל סבור אני כי ראוי לפסוק לתובעת כאב וסבל בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט עפ"י סעיף 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976. סבור אני כי פיצוי כספי בסך 3,000 ₪ הולם את הנסיבות. ג. הפסד השתכרות עובר לתאונה עבדה התובעת בחברת נ.ת. מותגי מזון בע"מ. שכרה ברוטו של התובעת היה 2,500 ₪ לחודש. מסכום זה לא נוכה מס הכנסה. התובעת היתה בחופשת מחלה, במשך שבעה ימים, כמפורט בסיכום המחלה מבית החולים. כפועל יוצא, הפסידה התובעת שכר של שבוע ימים, קרי את הסך של 625 ₪, וכשהוא משוערך להיום, עם ריבית חוקית - 745 ₪. 3. תאונת מיום 19/5/99 א. המצב הרפואי תאונה זו היתה קשה יותר מקודמתה. התובעת נבדקה בחדר המיון ע"י אורטופד. בגיליון חדר המיון רושם האורטופד: "היתה מעורבת בתאונת דרכים, נחבלה בצוואר ובכף יד ימין, ובכתף שמאל. רגישות במימוש באיזור עמוד שידרה צווארי.... תנועות צוואר מלאות, אך מלוות בכאבים. כוח גס תקין ונוירוסקולרית תקין. רגישות באיזור אחורי של כתף שמאל. תנועות מלאות. כוח גס תקין, נוירוסקולרית תקין. רגישות וסימן חבלה באיזור וולורי של שורש כף יד ימין, נוירוסקלרית תקין." התובעת שוחררה לביתה עם המלצה לטיפול נגד כאבים, צווארון רך, ומנוחה לחמישה ימים. מאז התאונה יש רצף של ביקורים אצל רופא המשפחה הנמשכים למעשה לאורך תקופה ארוכה. הוצגו בפני תעודות מחלה שתחילתן ביום התאונה וסיומן בחודש אוקטובר 99'. בישיבת בית המשפט ביום 22.1.02 הוגשו מסמכים אלו בהסכמה לצורך הוכחת הטיפולים אותם עברה התובעת באותה תקופה מבלי שיש באישורים אלו כדי להוכיח דבר על תקופת אי הכושר של התובעת בעקבות התאונה. כך אתייחס למסמכים אלו. יש במסמכים אלו כדי ללמד על הפגיעה והסבל שעברה התובעת בעקבות התאונה. במסגרת המסמכים שהוגשו בהסכמה מצוי בפני גם מכתבו של האורטופד ד"ר דוידוביץ מיום 29.9.99. במכתבו כותב ד"ר דוידוביץ: "כאבי צוואר מספר חודשים (ת.ד.) רגישות בתנועות צוואר. נוירולוגית - א.מ.ל. - C.T. בלט דיסק ללא לחץ c 4-5 . 2) בלט אחורי מרכזי משמאל C 5-6 אין היצרות של תעלה. עם התעלפויות, כאבי ראש. ממליץ ייעוץ נוירולוגי. מבחינה צווארית - אנלגטיקה . טיפול סימפטומים בלבד. ח.מ. לשבועיים". בנוסף עברה התובעת בדיקת מיפוי עצמות ונמצא בה "הדגשה קלה בריכוז החומר באזור הצלע 4 אחורית משמאל. יכול להתאים למצב לאחר טראומה-שבר". ביום 25.3.01 נבדקה התובעת במרפאת כאב של בית חולים לוינשטיין. כותב ד"ר מריו גולדין, מומחה ברפואה פיזיקלית ושיקום: "החולה הנ"ל קיבלה טיפול ALTOLSIN FORTE בשל כאבים בגב התחתון שלפי דבריה הופיעו לאחר תאונת דרכים. ב- C.T. בלט כללי של הדיסק ללא לחץ על השק הדורלי ב- C 4-5 . יש לציין שהחולה אינה מעוניינת בזריקות בחלל אופידורלי. ממליץ על המשך טיפול עם ALTOLSIN FORTE + .....משחה". עיננו הרואות, פגיעתה של התובעת בתאונה זו היתה פגיעה לא קלה. ואכן, בעדותה בבית המשפט סיפרה התובעת על הכאבים שהיו לה ביד, בצוואר ובראש, ועל הטיפולים השונים שקיבלה. צר לי כי התובעת לא מימשה את האופציה שניתנה לה לפנות למומחה רפואי בתחום האורטופדי, אופציה שעוד ניתנה לה במהלך שמיעת הראיות. אין אני מקבל את טענת התובעת כי לא מימשה אופציה זאת בשל חסר כלכלי, שכן אם לתובעת יש היכולת לממן את לימודיה בתשלום של 12,000 ₪ לשנה, ובנוסף גם לממן ניתוח פלסטי כדי להתייפות, לא מתקבל על דעתי שלא יכולה היתה לממן, אם בעצמה, אם באמצעות בני משפחתה, את בדיקת הרופא. זאת ועוד, היתה פתוחה בפני התובעת האופציה לפנות אל הביטוח הלאומי בתביעה להכרה בנכות, שכן תאונת דרכים זו היא גם תאונת עבודה. גם אופציה זאת איפשרתי לתובעת לממש והיא לא עשתה כן. פרט לתביעה לקבלת דמי פגיעה, לא המשיכה התובעת בפניה אל המוסד לביטוח לאומי. יתכן כי בינתיים חלפו המגבלות הרפואיות הממשיות שהיו לתובעת, שכן בעדותה בבית המשפט הסבירה את אי פנייתה לביטוח הלאומי באומרה: "את האמת, אין לי נכות". בנסיבות אלו, ובהיעדר כל חוות דעת רפואית, יש להתייחס לתביעה זו רק עפ"י המצב הרפואי, והחומר הרפואי שתואר לעיל. ב. כאב וסבל במצב הרפואי המתואר לעיל, שנמשך תקופה ארוכה, ולאור הסבל שסבלה התובעת כמתואר במסמכים הרפואיים, סבור אני כי ראוי לפצות את התובעת בפיצוי כספי, ההולם פגיעה וסבל זה, בהתאם לתקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו - 1976. סבור אני כי פיצוי כספי בסך 13,000 ₪ יהיה הולם את הנסיבות. ג. הפסד השתכרות למרות שהוגשו לבית המשפט תעודות מחלה על תקופה ממושכת, בישיבת בית המשפט מיום 22.1.02 הסכימו הצדדים כי תעודות מחלה אלו יוגשו רק לצורך הטיפולים אותם קיבלה התובעת באותה התקופה, מבלי להוכיח דבר על תקופת אי הכושר, וכי תקופת אי הכושר שהוכרה ע"י הביטוח הלאומי, היא תהיה התקופה הקובעת. הביטוח הלאומי הכיר ב- 42 ימי אי כושר. ממסמכי הביטוח הלאומי עולה, כי עובר לתאונה השניה שכרה הרבע שנתי של התובעת היה 4,862 ₪. לאמור, 1,621 ₪ לחודש, לאמור: 54 ₪ ליום. מכאן, שהפסדה של התובעת, בתקופת אי הכושר היה 2,269 ₪. התובעת קיבלה מהביטוח הלאומי את הסך של 1,701 ₪. כך שהפסדה של התובעת בתקופה זו היה 568 ₪ ובהצמדה ושערוך להיום 673 ₪. 4. סוף דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: - סך של 3,000 ₪ (כאב וסבל - תאונה ראשונה). - סך של 745 ₪ (הפסד השתכרות - תאונה ראשונה). - סך של 13,000 ₪ (כאב וסבל - תאונה שניה). - סך של 673 ₪ (הפסד השתכרות - תאונה שניה). סה"כ 17,418 ₪ סכום זה ישא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל. כמו כן ובנוסף אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאותיה, לרבות אגרת בית המשפט, וכן ובנוסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% מהסכום הכולל לתשלום ביום התשלום בפועל, בתוספת מע"מ כחוק. עמוד השדרהבלט דיסקתאונת דרכים