פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה (סגנית השופט הראשי איטה קציר; עב 1717/98), אשר דחה את תביעת המערער למתן צו מניעה קבוע המורה להשיב את המערער לעבודתו במשיבה (להלן- המועצה), ולתשלום כספים הנובעים מיחסי עובד-מעביד. הרקע העובדתי 2. המערער החל לעבוד ביום 4.8.1992 במועצה כפקח עירוני. בחודש יולי 1993 קודם המערער לתפקיד מנהל מדור תברואה ופיקוח. יש לציין לעניין זה, כי המערער טען שתפקידו היה, למעשה, מנהל מחלקה ולא מנהל מדור, אולם בית הדין האזורי לא קיבל טענה זו. 3. ביום 10.11.1996 הוחלט להעביר את המערער לתפקיד מנהל מדור נכסים וביטוח. 4. ביום 1.9.1997 נערך למערער שימוע בפני ועדת התאמה בעניין פיטוריו מהמועצה. ועדת ההתאמה החליטה כי יש לפטר את המערער באופן מיידי, ולשלם לו את כל זכויותיו המגיעות לו בגין פיטוריו. 5. ביום 2.9.1997 קיבל המערער מכתב מראש המועצה, אשר מודיע לו על פיטוריו לאלתר. ההליכים בבית הדין האזורי 6. בית הדין האזורי, לאחר עיון מעמיק בעדויות ובראיות שהונחו בפניו, הגיע למסקנות הבאות: א. פיטוריו של המערער היו על רקע אי התאמתו לעבודה, ולא עקב הטרדה מינית ועל רקע שיקולים אישיים זרים ופסולים, כטענת המערער. ב. פיטוריו של המערער בהליך של ועדת התאמה, ולא בהליך משמעתי, היו ענייניים ותאמו את נסיבות העניין. ג. למערער נערך שימוע כדין, ועל כן אין לבטל את פיטוריו. ד. אין לשלם למערער פיצויי פיטורים עקב פיטורים שרירותיים, אלא רק פיצויי פיטורים כדין. אין גם לשלם למערער הפרשי שכר כמנהל מחלקה, מפני שהמערער לא הועסק בתפקיד זה בפועל, אלא כמנהל מדור. ה. אין לשלם למערער החזר שכר לימוד של שנה אחת, מפני שלא עלה בידיו להוכיח את זכאותו לכך. טענות הצדדים בערעור: 7. עיקר טענותיו של המערער בערעורו כוונו כלפי תקינותו של הליך השימוע אשר נערך לו בפני ועדת ההתאמה, כדלקמן: א. ועדת ההתאמה הייתה חסרת סמכות לדון בעניין פיטוריו של המערער, שכן עילת הפיטורים הייתה, למעשה, עילה משמעתית, ומשכך היה צריך להעמיד את המערער לדיון בפני בית דין משמעתי. ב. טרם השימוע, קיבל המערער התראה בת יומיים בלבד, ועל כן נבצר ממנו להתכונן אליו כראוי. ג. בפני הוועדה עמד חומר אשר התייחס לאירועים אשר קרו זמן רב לפני כינוס הוועדה, עת שימש כמנהל מדור תברואה, ואשר אין בהם התייחסות לתפקידו האחרון כמנהל מדור נכסים. ד. הוועדה שימשה, למעשה, "חותמת גומי", שכן ההחלטה לפטר את המערער גמלה בליבו של ראש המועצה עוד לפני כינוסה, וזאת לפי הצהרתו של ראש המועצה עצמו. ה. עוד טען המערער כי אכן שימש בפועל כמנהל מחלקה ולא כמנהל מדור, ועל כן יש לשלם לו הפרשי שכר בהתאם לדרגתו הנכונה, וכי יש לשלם לו השתתפות בשכר לימוד ששילם, בהתאם להתחייבותה של המועצה. 8. המועצה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, והדגישה את מסכת העדויות אשר נשמעה בפני בית הדין האזורי, המצביעה על העובדה שפיטוריו של המערער נעשו בעקבות התנהגותו הבעייתית ואי התאמתו של המערער לעבודתו במועצה. הכרעה: 9. לאחר שבחנו את טענות הצדדים הננו סבורים, כי אין מקום להתערב, במקרה זה, במסקנותיו של בית הדין האזורי, אשר עוגנו היטב בחומר הראיות והעדויות שהונח בפניו, וכי יש לדחות את הערעור מטעמיו של בית הדין האזורי ובהתאם לתקנה 108 לתקנות סדר הדין בבתי הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. 10. מעבר לדרוש נציין, כי בחומר שהוצג למערער בשימוע לפני ועדת ההתאמה, יש מעט תלונות כתובות לגבי תקופת עבודתו כמנהל מדור נכסים, אך מעדויותיהם של ראש המועצה ומזכיר המועצה בבית הדין האזורי ניתן ללמוד, שהתנהלותו של המערער גם כמנהל מדור נכסים לא הייתה כשורה, הן ביחסיו עם העובדים והן ביחסיו עם הממונים עליו. כל אלה אכן מצביעים על אי התאמה. 11. סוף דבר - הערעור נדחה מטעמיו של בית הדין האזורי ובהתאם לתקנה 108 לתקנות סדר הדין בבתי הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. המערער ישא בהוצאות הערעור בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ כדין שישולמו תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. צו מניעה פיטוריםערעורפיטוריםצוויםצו מניעה