להלן פסק דין בסוגיית פגיעה בעובד לאחר הסכם פשרה: פסק דין 1. המחלוקת בתובענה שבפנינו היא משפטית - בשאלה האם לאור הסכם פשרה קודם בין הצדדים - היתה הנתבעת רשאית להמשיך בהליכים משמעתיים כנגד התובע, הליכים שבעקבותיהם התובע ננזף ונוכה סכום משכרו. 2. הצדדים הודיעו תחילה כי מקובל עליהם שהמחלוקת היא משפטית בלבד. בהתאם לכך ניתנה החלטה על הגשת סיכומים. אולם, אחרי הגשת סיכומי התובע, טענה ב"כ הנתבעת כי הסיכומים חורגים מהעובדות העולות מכתבי הטענות. לאחר שהוברר (בעקבות החלטה מיום 23/9/07) שלא ייקבעו עובדות שאינן עולות מכתבי הטענות - שבה ההסכמה המקורית לקדמותה, והוגשו גם (לאחר הארכות מועד חוזרות ונשנות) סיכומי הנתבעת. 3. בסיכומיהם - הפליגו הצדדים לנושאים רבים ושונים. אולם אנו ננסה להתרכז במחלוקת הפשוטה בין הצדדים, כפי שהיא עולה מכתבי הטענות. אלה העובדות 4. התובע הוא עובד סוציאלי, ובמקצוע זה הוא עובד אצל הנתבעת, במשרד הבטחון מאז שנת 1976. 5. במהלך עבודתו, למד התובע משפטים. בתקופה שמחודש מרץ 2002 ועד חודש מרץ 2003, יצא התובע לחל"ת, לצורך התמחות במשפטים. לאחר שהתובע חזר מהחל"ת, התגלעה בינו לבין הנתבעת מחלוקת בשאלת התפקיד שאליו הוא הוחזר. 6. בשל אותה מחלוקת, פנה התובע לבית דין זה בתובענה בתיק עב' 2732/04. התובע עתר באותה תובענה להשיב אותו לתפקיד שאותו ביצע בטרם יציאתו לחל"ת. כן עתר התובע בתובענה האמורה לשלם לו רכיבי שכר מסויימים שלא שולמו לו במשך תקופה מסויימת. 7. בכתב ההגנה שהנתבעת הגישה כנגד התביעה בתיק עב' 2732/04, נטענו טענות בענין הצדקת שיבוצו של התובע בתפקיד שבו שובץ לאחר שובו מהחל"ת, ובענין העדר זכאותו של התובע לקבלת הרכיבים שהוא דרש לקבל. בשני מקומות בכתב ההגנה התייחסה הנתבעת לתובענה משמעתית תלויה ועומדת נגד התובע, בטענה של דיווח כוזב על נוכחות בעבודה, בעת שהתובע היה בבחינות שהתקיימו במסגרת לימודי המשפטים. בסעיף 8 לכתב ההגנה בתיק עב' 2732/04, נרשם כך: "... כנגד התובע תלויים ועומדים אישומים משמעתיים בקשר לתקופה בה מילא את תפקידו ... שעניינם היעדרויותיו של התובע על חשבון שעות העבודה לצרכיו האישיים, ולמעשה, כנגד התובע מתנהלת תובענה משמעתית בגין דיווח כוזב שנסיבותיו יציאה למבחנים במסגרת לימודיו לתואר משפטים באוניברסיטה על חשבון שעות העבודה.". ובסעיף 36 לכתב ההגנה, טענה הנתבעת, כי מעבר להכחשת זכאותו של התובע לרכיבי השכר שאותם הוא תבע, מוסיפה הנתבעת עובדות נוספות, ובהן: "התובע לא מזכיר בתביעתו ... את העובדה כי תלוייה ועומדת כנגדו תובענה משמעתית בגין דיווחי נוכחות כוזבים." 8. התובע לא היה מודע לקיומה של תובענה משמעתית כנגדו, והוא עתר - בבקשה שהגיש במסגרת תיק עב' 2732/04, לקבל מסמכים על כך. 9. במהלך ההתדיינות בתובענה שבתיק עב' 2732/04, החליטה הנתבעת להפסיק לשלם לתובע את שכרו, החל מיום 1/6/05, וזאת בטענה שהוא הפסיק להתייצב לעבודתו ולמעשה התפטר. בענין זה, הגיש התובע בקשה למתן סעד זמני (בש"א 1837/05) בה עתר להמשיך להעסיק אותו ולשלם לו את שכרו. סמוך לאחר מכן, פנה התובע גם בתביעה בענין זה (תיק עב' 1750/05). 10. בתגובה לבקשה למתן סעד זמני, הגישה הנתבעת תצהיר מטעמה. חלק מהתצהיר התייחס לענין שיבוצו של התובע לתפקיד. חלק אחר מהתצהיר התייחס להצדקת עמדת הנתבעת כי יש לראות את התובע כמי שהתפטר מתפקידו. בנוסף לחלקים אלה - יוחד פרק בתצהיר לטענות הנתבעת על עבירות משמעת מצד התובע. כך נרשם בתצהיר: "28. כאמור לעיל, המבקש, עובד סוציאלי ששימש בתפקיד בכיר באגף השיקום, כאחראי על השירותים הסוציאליים. המבקש למד משפטים במהלך עבודתו מבלי ליידע את המשרד, ובנסיבות שהביאו לפתיחת חקירה משמעתית נגדו. 29. סמוך למועד הגשת בקשתו של המבקש לחל"ת נודע, בעקבות פניה אנונימית, כי העובד יצא ללימודי משפטים מבלי ליידע את הגורמים השונים במשרד, ומבלי לקבל את אישורם, וכי, על פי החשד, יצא ללימודיו על חשבון שעות העבודה והשעות הנוספות שדווחו על ידו באותה עת. 30. כמו כן, על פי החשד, דיווח העובדת על שעות נסיעתו מטבריה (מקום מגוריו) לתל אביב כשעות עבודה, ועקב שעות עבודתו המנופחות דרש וקיבל תשלומי אש"ל, שאינם מגיעים לו. בגין החשדות כאמור, נפתחה נגד העובד חקירה של יחידת חקירות המשמעת בנציבות שירות המדינה. 31. ביום 20/5/04 החליטה נציבות שירות המדינה להגיש תובענה נגד העובד לבית הדין למשמעת, אולם בהמשך, ביום 31/1/05, החליט המשנה לנציב שירות המדינה (משמעת) כי עקב חלוף הזמן הוא מורה לסמנכ"ל ור' אמ"א לנזוף בעובד בגין היעדרות ב-12 מקרים בהם נכח במבחנים ודיווח על כך כשעות עבודה. לגבי יתר ההיעדרויות (לרבות שעות נסיעה שדווחו כשעות עבודה) הופנתה תשומת לב העובד לבל יחזר על התנהגות מעין זו בעתיד. העתקי המכתבים מצורפים כנספחים 'ד' ו-'ה' לתצהירי זה ומהווים חלק בלתי נפרד ממנו.". 11. ביום 14/7/05, התקיים בפני מותב בראשות כב' השופטת איצקוביץ, דיון בבקשתו של התובע בתיק בש"א 1837/05. בעת הדיון, הגיעו הצדדים להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, בשני התיקים - עב' 2732/04 וכן עב' 1750/05. בהסכמה האמורה, שנרשמה בפרוטוקול, נרשם כך: "הצדדים: לסילוק מלא ומוחלט של כל תביעות ו/או טענות הדדיות הן קיימות והן עתידיות בקשר לכל העילות הנובעות מהסכסוך נשוא הדיון, וכן לסילוק מלא של כל הטענות מכל מין וסוג שהוא בקשר ליציאתו ו/או חזרתו מחל"ת של המבקש ו/או החזרתו לתפקיד ו/או הצבתו בתפקיד לאחר החל"ת, לרבות זכויות כספיות לשכר ו/או לתשלומים כלשהם עד ליום זה, מגיעים הצדדים להסכמה כדלקמן: א. המבקש ישתבץ במינוי קבוע בתפקיד מנהל מחוז שיקום נכים טבריה בהתאם לתנאי השכר בדרגה א' לדירוג העובדים הסוציאליים וכל ההטבות הצמודות לדרגה ולתפקיד. ב. תביעות ובקשות התובע מכל סוג לרבות עב 1750/05 ולרבות הבשא 1837/05 וכן כל הבקשות האחרות שהוגשו במסגרת אותו תיק עיקרי וכן התביעה עב 2732/04 יימחקו ללא צו להוצאות. ג. על אף האמור, המבקש שומר על זכותו לדרוש רכיבי השכר וזכויות אחרות שלא שולמו לו בגין התקופה 8/04 עד 31/2/04, שבה הוא עבד בפועל בלשכת שיקום טבריה. ד. ב"כ המשיבים תבדוק האם קיימת זכאות של המבקש בגין תקופה זו ותודיע לו עד לתאריך 1/8/05. ה. התובע רשאי להגיש בקשה לעבודה פרטית כעו"ד, אשר תידון בהתאם להוראות התקשי"ר. ו. לפני משורת הדין ומבלי להודות בזכאותו של המבקש, תשלם המשיבה 1 את שכרו של המבקש בגין חודשים 5,6/05 ומחצית חודש 7/05. ז. המבקש יתייצב לעבודתו בתפקידו כאמור החל מיום 17/7/05. ח. למען הזהירות, המשיבה רשאית לפעול בנהלים המקובלים לאיוש המשרה ראש היחידה הארצית לשירותי שיקום (משפחות והנצחה), המבקש רשאי להגיש מועמדות למכרז זה. המבקש יהיה זכאי לגשת לכל תפקיד על פי מכרז ונוהלים פנימיים.". 12. בהתאם להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין, התייצב התובע לעבודה בתפקיד שהוסכם עליו, ביום 17/7/05. 13. למחרת, ביום 18/7/05, נכתבה לתובע הזמנה לשימוע שהתקבלה אצל התובע ביום 28/7/05. השימוע נועד להתקיים ביום 9/8/05. ההזמנה היתה מאת מר צחי ליטוין, שהיה ראש היחידה ליחסי עבודה ביחידות הסמך וכן עוזר של סמנכ"ל משרד הבטחון וראש אגף משאבי אנוש במשרד, מר צביקה כהן. בהזמנה נאמר כי בשנים שמ-1998 ועד 2004, נהג התובע, ב-12 מועדים שונים, לצאת ממקום עבודתו כדי להיבחן במכללת נתניה, מבלי שדיווח על כך. 14. ביום 28/7/05 (יום קבלת ההזמנה לשימוע), פנה התובע טלפונית ובמכתב לב"כ הנתבעת, וטען כי הזמנתו לשימוע מנוגדת לפסק הדין מיום 14/7/05. ב"כ הנתבעת הגיבה במכתב משלה, מיום 8/8/05, טענה כי ההזמנה אינה מנוגדת לפסק הדין וכי ההזמנה לשימוע עומדת בעינה. 15. התובע לא התייצב לשימוע ביום 9/8/05. באותו יום - הוציא מר צביקה כהן, סמנכ"ל משרד הבטחון, מכתב לתובע שבו נכתב כי הסמנכ"ל נוזף בתובע וכי הוא מורה לנכות משכרו של התובע את הכספים המגיעים למשרד הבטחון בגין דיווחי הנוכחות כמפורט בממצאי חקירת נציבות שירות המדינה. במכתב נוסף, מיום 14/8/05, הודיע מר כהן לתובע על הסכום שינוכה משכרו. 16. התובע החזיר למר כהן את מכתביו מיום 9/8/05 ומיום 14/8/05, במצורף למכתב של התובע מיום 21/8/05, בו חזר על טענתו שההליכים המשמעתיים בעניינו נוגדים את פסק הדין מיום 14/7/05. 17. נוכח החלטתו של מר כהן, ניכתה הנתבעת משכרו של התובע את הסכומים הבאים: א. סך של 1,643.47 ₪ נוכה משכר חודש אוגוסט 2005. ב. סך של 1,729.20 ₪ נוכה משכר חודש ספטמבר 2005. ג. סך של 1,643.47 ₪ נוכה משכר חודש אוקטובר 2005. 18. עד כאן - פירטנו את העובדות שנראו לנו נחוצות להכרעה. מכאן ואילך - נעסוק בגורל התביעה. משמעות הסכם הפשרה 19. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, מנע את המשך ההליך המשמעתי שבסופו התובע ננזף ונוכו סכומים משכרו. לטענת התובע - מדובר בענין שנדון בתובענות שהיו בפני בית הדין והסכם הפשרה הביא לסילוק הטענות בענין זה. לטענת הנתבעת - עבירות המשמעת שיוחסו לתובע לא נדונו בתובענות שהיו בפני בית הדין, אלא היו רק ברקע הדברים, והסכם הפשרה לא כלל את הטענות בענין עבירות המשמעת. 20. לדעתנו - הדין עם התובע. בסעיפים שלהלן נסביר את עמדתנו זו. 21. הנתבעת, למעשה, היתה זו שהכניסה את ענין הפרות המשמעת שיוחסו לתובע, אל מסגרת הדיון בתובענות שהיו בבית הדין. עתירותיו של התובע בתובענות שהוא הגיש (למעט בבקשתו לגילוי מסמכים), לא כללו דבר בענין הליכים משמעתיים כלשהם. הנתבעת, מטעמיה, החליטה לכלול בכתב ההגנה וגם בתצהיר שהוגש במסגרת בש"א 1837/05, התייחסות אל התובע כאל מי שחשוד בעבירות משמעת. משהנתבעת עצמה הכניסה את הנושא למסגרת המחלוקת - קשה לקבל ממנה טענה שהסכם הפשרה שהיה אמור להביא לסילוק כל הטענות שנדונו באותן תובענות. אף אם היה ניתן לקבל טענה של הנתבעת על כך שכתב ההגנה אזכר את ענין הפרות המשמעת שיוחסו לתובע רק לשם מתן רקע כללי, הרי שקשה הרבה יותר לקבל טענה כזו בענין התצהיר כנגד הבקשה למתן סעד זמני בבש"א 1837/05. בתצהיר יוחד לענין הפרות המשמעת שיוחסו לתובע - פרק שלם, לא כ"רקע כללי" אלא כחלק בלתי נפרד מהצהרות המצהיר כנגד קבלת הבקשה. בכך, הפכו הפרות המשמעת האמורות לחלק אינטגרלי מהנושאים שהיו שנויים במחלוקת, לפחות במסגרת הבקשה לסעד זמני. 22. הניסוח של הסכם הפשרה - גורף מאד. אילו כוונת הצדדים בהסכם הפשרה היתה להביא לסילוק התובענות ותו לא, היה ניתן לצפות שהם יציינו בהסכם הפשרה שהוא נועד לסילוק התובענות. אולם, כפי שציטטנו לעיל, הצדדים הרחיבו מאד בניסוח של מה שאמור להיות כלול בהסכם הפשרה. הצדדים הצהירו שהסכם הפשרה הוא לא רק לסילוק התובענות, אלא לסילוק מלא ומוחלט של כל התביעות והטענות ההדדיות (אמנם בהסכם הפשרה כפי שנוסח בפרוטוקול לא נרשמה ה' הידיעה לפני המילים "תביעות" ו"טענות", אך הכוונה ברורה). מדובר הן על סילוקן של תביעות והן על סילוקן של טענות שאינן במסגרת של תביעה. מדובר על סילוקן של תביעות וטענות הדדיות. התובענות בבית הדין הוגשו על ידי התובע בלבד. למרות זאת, הסילוק היה גם של טענותיה של הנתבעת. בין הטענות שהנתבעת העלתה נכללה הטענה שהתובע הפר את המשמעת בכך שדיווח דיווח כוזב על שעות העבודה. על כן, הסכם פשרה שמסלק - בין השאר - את טענותיה של הנתבעת, אמור לסלק גם את הטענה האמורה. הסכם הפשרה לא הסתפק בסילוק התביעות והטענות הנובעות מהסכסוך נשוא הדיון בתובענות, אלא קבע כי הוא יסלק, סילוק מלא, של כל הטענות "מכל מין וסוג שהוא" בקשר לעניינים שונים, ובהם: "זכויות כספיות לשכר עד ליום זה". האם טענת הנתבעת על כך שהתובע אינו זכאי לשכר בגין שעות היעדרותו, אינה טענה בקשר לזכות כספית לשכר? (לדעתנו - ברור שהטענה כלולה בכך. ונזכיר שוב - אין מדובר רק בסילוק טענותיו של התובע, אלא גם בסילוק טענותיה של הנתבעת באותם עניינים, ולא סתם טענות אלא כל הטענות "מכל מין וסוג שהוא" (כמה סוגי טענות כבר יכולים להיות?) והסילוק אמור להיות סילוק "מלא"). משהנתבעת היתה בין אלה שהסכימו לניסוח כה גורף של סילוק הטענות, אין היא אמורה להיתמם ולטעון כי הסילוק אינו כולל את הטענה על ניכוי שכר עבודה לשעות העדרות. 23. חלק מזכויות הצדדים נשמרו במפורש בהסכם הפשרה, כדי שההסכם לא ימנע את הפעולות שנשמרו. זכות הנתבעת להמשיך בהליכים המשמעתיים - לא נשמרה. בסעיף ג' להסכם הפשרה, נשמרה במפורש זכותו של התובע לדרוש רכיבי שכר שלא שולמו לו בתקופה מסויימת, למרות הסכם הפשרה. בסעיף ח' להסכם הפשרה, נשמרה במפורש "למען הזהירות" זכותה של הנתבעת לפעול בנהלים המקובלים לאיוש משרה שהתובע טען שהוא זכאי לאייש אותה. מכאן, שהצדדים היו מודעים למשמעותו הגורפת של הסכם הפשרה, ובאופן מודע החליטו להחריג ממנו נושאים מסויימים. במיוחד כך הדבר לענין זכותה של הנתבעת בענין איוש המשרה, שכן אף שהסכם הפשרה לא כלל איסור על כך, הרי ש"למען הזהירות" הוסכם במפורש שהנתבעת רשאית לאייש את המשרה בנהלים המקובלים. אם הנתבעת ידעה לדאוג לכך שבהסכם הפשרה יצויין שנשמרת זכותה לפעול בנושא שהסכם הפשרה, למעשה, לא היה אמור למנוע - הרי שבדרך של קל וחומר ניתן ללמוד שהימנעותה של התובעת מלדאוג לכך שבהסכם הפשרה יירשם שהיא זכאית להמשיך בהליכי הבירור המשמעתי נגד התובע - מצביעה על כך שלא הוסכם שזכות זו נשמרת. 24. התובע, אשר למד על הליכי המשמעת מטענות הנתבעת בכתב הגנתה ובתצהיר שהיא הגישה, היה זכאי להסתמך על כך שהסכם הפשרה מסלק גם את טענות הנתבעת בענין זה. אילו היה התובע יודע שסמוך לאחר חזרתו לעבודה בהתאם להסכם הפשרה, אשר היה אמור לסלק גם את כל טענות הנתבעת בענין זכאותו של התובע לשכר, תטען הנתבעת כי יש לקזז ממנו את השכר - ייתכן שלא היה מסכים להסכם הפשרה. נעיר עוד, כי מסעיף 31 לתצהיר שהנתבעת הגישה במסגרת בש"א 1837/05, כפי שצוטט לעיל בסעיף 10 לפסק דין זה, עולה כי הוראת המשנה לנציב שירות המדינה לנקוט נגד התובע הליך של נזיפה ושל ניכוי מהשכר, ניתנה כבר ביום 31/1/05. הנתבעת לא פעלה בהתאם להוראה זו, בכל התקופה שמיום 31/1/05, ועד למחרת שובו של התובע לעבודה בהתאם להסכם הפשרה. המתנתה של הנתבעת עד לאחר הסכם הפשרה ונסיונה לנקוט הליך של בירור משמעתי דווקא מייד לאחר שובו של התובע לעבודה, מעוררים ספק בענין תום הלב במהלך שננקט. (אולם, אין אנו קובעים קביעה כלשהי בענין תום הלב, וזאת מאחר שלא שמענו עדויות וייתכן יש לנתבעת הסבר סביר לתמיהה העולה מהמועדים שצויינו לעיל). 25. בשל המוסבר לעיל, אנו מאמצים את עמדת התובע וקובעים כי הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין ביום 14/7/05, ואשר הביא - בין השאר - לסילוק טענותיה של הנתבעת בענין זכאותו של התובע לשכר עד לאותו מועד, היה אמור למנוע את המשך הליכי המשמעת בענין ההעדרויות של התובע שלגביהן נטען שהיו בלתי מדווחות. הסעד לתובע 26. משמצאנו שפסק הדין מיום 14/7/05 היה אמור למנוע את המשך הליכי המשמעת, הרי שלדעתנו יש לקבל את התביעה ולהצהיר על בטלות ההליך המשמעתי שבעקבותיו התובע ננזף ונוכו סכומים משכרו. על כן - התובע זכאי גם לקבל החזר של אותם סכומים. 27. התובע עתר לכך שהסכומים יוחזרו לו עם פיצוי הלנה. לדעתנו, אף שקיבלנו את עמדתו במחלוקת העיקרית, לא ניתן לקבוע שלא היתה ממשות בחלוקי הדעות עם התובע בענין זכאות הנתבעת לקזז את הסכומים. הבענו לעיל את פקפוקנו בתום הלב בענין המועד שבו הוזמן התובע לשימוע. אך אין לנו סיבה להניח שגם הניכוי מהשכר נעשה בחוסר תום לב. אנו מניחים שהנתבעת סברה בכנות שהיא זכאית לקזז משכרו של התובע את שעות ההיעדרות שלו, וכי היא האמינה שהיא היתה רשאית לנקוט נגד התובע את ההליך המשמעתי, למרות פסק הדין מיום 14/7/05, שכן פרשנותה להסכם הפשרה היתה שונה מזו שלנו. על כן, לדעתנו, לא יהיה זה נכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי הלנה. לסיכום 28. אנו מקבלים את התביעה, מצהירים כי ההליך המשמעתי שננקט נגד התובע, ואשר במסגרתו ננזף התובע והוחלט על ניכוי משכרו - הוא הליך בטל, שכן הוא היה מנוגד לפסק הדין מיום 14/7/05, שאישר את הסכם הפשרה בין הצדדים, הסכם שבמסגרתו ויתרה הנתבעת על כל טענותיה בעניינים שנדונו בתובענות הקודמות וכן על כל טענה בנוגע לזכאות התובע לשכר ולזכויות כספיות אחרות עד למועד כריתת הסכם הפשרה. 29. על הנתבעת לדאוג לכך שרישום הנזיפה מיום 9/8/05 - יימחק. 30. על הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שנוכו משכרו: א. סך של 1,643.47 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/9/05 ועד התשלום בפועל. ב. סך של 1,729.20 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/10/05 ועד התשלום בפועל. ג. סך של 1,643.47 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/11/05 ועד התשלום בפועל. 31. על הנתבעת לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/10/05, אם לא ישולמו לפני כן. 23. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו. חוזההסכם פשרהפשרה