נכות מוחלטת ותמידית רקע עובדתי א. המנוח יוסף בנימין יצחקי ז"ל (להלן: "המנוח"), שעזבונו הינו התובע 1 היה יליד 7.9.1936 ועבד בחברת אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ משנת 1957 בתחילה כמכונאי מטוסים, בהמשך כמנהל משמרת ולבסוף כמנהל בקרת איכות. ב. המנוח פרש מעבודתו באל על ביום 15.3.2001 פרישה מוקדמת עקב מצב בריאות לקוי. ג. המנוח הגיש תביעתו על פי פוליסת ביטוח קבוצתית מספר 300007/4 שביטחה את כל עובדי אל על ובכללתם התובע לרבות בכיסוי לביטוח מקרה נכות מוחלטת ותמידית. ד. הנתבעת לא העלתה טענות ביטוחיות (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 15), והסתפקה בהכחשת מצבו של התובע כעונה על הגדרת נכות מוחלטת בפוליסה. ה. למעשה הצטמצמה המחלוקת האם הגיע מצבו הבריאותי של התובע לכלל נכות מוחלטת עד הגיעו לגיל 65 ביום 7.9.2001, מועד סיום תחולת הפוליסה שכן במועד עדותו היה כבר התובע רתוק לכיסא גלגלים וביום 27.12.2003, בטרם הוגשו סיכומי הנתבעות, נפטר ממחלותיו. 2. הפוליסה א. הפוליסה הרלבנטית לתביעה הנדונה הינה פוליסה מספר 300007/4 (נספח א' לת/3), לפיה מבוטח כל עובד אל על עד גיל 65 בגין נכות מוחלטת ותמידית המוגדרת בנספח 3 כ: "נכות הנגרמת ממחלה או תאונה השוללת מהמבוטח באופן מוחלט ותמידי את הכושר להמשיך במקצועו או בעיסוק בו עסק לפני קרות מקרה הנכות ועקב כך נבצר ממנו באופן מוחלט ותמידי לעסוק באיזו תעסוקה או לעשות איזו עבודה עבור תגמול או רווח…". ב. לטענת התובע מדובר בפוליסה ששינתה תנאי הפוליסה שהיתה בתוקף עם הצטרפותו לביטוח ביום 21.12.1993 ולפיה היתה הגדרת מקרה הביטוח המזכה בפיצוי: "נכות מוחלטת ותמידית מקצועית משמע - המבוטח ייחשב כנכה מוחלט ותמידי אם מסיבה של תאונה, או מחלה נשלל מהמבוטח באופן מוחלט ותמידי הכושר להמשיך במקצועו, או בעיסוקו בו עסק סמוך לקרות התאונה ועקב כך נבצר ממנו באופן מוחלט ותמידי לעסוק בעיסוק אחר סביר ומתאים בהתחשב בהשכלתו, בחינוכו, בנסיונו ובהכשרתו… נכות מוחלטת ותמידית משמע: - המבוטח ייחשב כנכה מוחלט ותמידי אם מסיבה של תאונה או מחלה שארעה, נשלל ממנו באופן מוחלט ותמידי הכושר להמשיך במקצועו או בעיסוקו בו עסק עד סמוך לקרות הנכות ועקב כך נבצר ממנו באופן מוחלט ותמידי לעסוק בכל עיסוק אחר…". ג. אלא שתוקפה של פוליסה זו (נספח ט"ז לת/3), היה במפורש מיום 7.7.1993 עד 31.12.1998 ונכתב בה במפורש כי תוקפה יפוג ביום זה. לפיכך אין מדובר בשינוי תנאי פוליסה אלא בהוצאת פוליסה חדשה ועל כן לא היתה חובה ליידע המבוטחים בשווי התנאים שאינם אלא תנאים חדשים של פוליסה שונה. ד. מאידך, מקובלת עלי טרוניתו של ב"כ התובע על ניסוחה של הגדרת נכות מוחלטת ותמידית בפוליסה הרלבנטית שמצד אחד מתייחסת למחלה או לתאונה השוללת מהמבוטח את הכושר להמשיך במקצועו או בעיסוק בו עסק לפני קרות מקרה הנכות ומצד שני דורשת כי עקב כך נבצר ממנו באופן מוחלט ותמידי לעסוק באיזו תעסוקה או לעשות איזו עבודה עבור תגמול או רווח אשר ממילא היה אמור לכלול גם את הרישא. לא נותר לי אלא להצטרף לתמיהתו כי: "לשם מה הוגדרה בפוליסה נכות מוחלטת ותמידית כנכות הכוללת את הכושר של המבוטח להמשיך במקצועו אם הכוונה היתה כי לנ"ל אין כל חשיבות וכי נכות מוחלטת ותמידית הינה הנכות השוללת את הכושר לעבודה באיזושהיא עבודה?" (סעיף 27 לסיכומיו). ה. בהולכנו בנתיב שהותווה בע"א 779/89 שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פד"י מ"ח[1] 221. בענייננו, כשאין מדובר בפוליסה סטנדרטית שאינה משמשת בסיס למו"מ אישי אין צורך לקבוע התכלית העסקית על פי תכליתו האוביקטיבית של החוזה אלא ההקשר הראוי הוא התכלית העסקית אשר הפוליסה מבקשת להגשים. על תכלית זו ניתן ללמוד ממחשבתם (הסוביקטיבית) של הצדדים לחוזה ופוליסה אינה אלא חוזה. בענייננו, התכלית העסקית של הפוליסה שגובשה למען אל על עבור עובדיה הינה ביטוחם מפני תאונות או מחלות שימנעו מהם לעבוד בעיסוקם בו עסקו לפני קרות מקרה הביטוח באל על ולאור אי הוודאות הלשונית בין הרישא לסיפא והתכלית העסקית שוב אין צורך להזקק לכלל הפרשנות כנגד המנסח אשר גם על פיו יש לבחור בתכלית המטיבה עם המבוטח המעדיפה הרישא על פני הסיפא (שם, בעמ' 239 - 228). ו. שלא לצורך אוסיף שכפי שיתברר להלן לא היה אפילו צורך בניתוח המפורט לעיל לאור העובדה שהוכח שהתובע היה לא רק במצב של מחלה ששללה ממנו הכושר להמשיך בעיסוקו כמבקר איכות באל אלא אלא לעבוד בכלל. ז. ב"כ הנתבעת הצהירה מפורשות: "אין לנו טענות ביטוחיות" (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 15). ועל כן לשווא הכביר ב"כ התובע מילים בזכות היות התובע מבוטח שלא הונה ולא הסתיר מידע ו/או פנה מאוחר בתביעה על פי הפוליסה. 3. המחלה והשלכותיה התיפקודיות א. בחודש נובמבר 1999 הופיעו אצל התובע שני כיבים של תסחיפי כולסטרול בגפיים התחתונות מלווים בכאבים עזים. טיפולים שונים לא הועילו (סעיף 4 לת/3). ב. עם הזמן ובדיקות נוספות הסתבר כי התובע סובל מאי ספיקת כליות, מפרצת של האאורטה הבטנית וטרשת עורקים. ג. ביום 26.3.2000 אושפז התובע ועבר ניתוח בשתי רגליו. ד. התובע חזר לעבודה חלקית אך באוגוסט 2000 הופיעו שוב שני כיבים מכאיבים בשתי הגפיים התחתונות והוא אושפז ב-15.10.2000 למשך ארבעה חודשים לקבלת טיפולים למניעת קטיעת רגליו. ה. ביום 15.3.2001 פרש התובע מעבודתו באל על בשל מצבו הבריאותי. ו. ד"ר אמסטרדם אשר בדק את התובע באפריל 2002 מצא כי התובע סובל ממחלה ארטריו סקלרוטית של העץ העורקי הכוללת חסימת עורקים בגפיים התחתונות, מפרצת של האאורטה הבטנית, מפרצת של עורק הכסל השמאלי, היצרות במוצא עורק הכסל הימני, היצרות קשה של עורק הכליה ושינויים טרשתיים של הותין הבטני. ד"ר אמסטרדם היה בדעה שמהלך המחלה אינו שפיר וחלה התקדמות הדרגתית בחומרתה. הצפי הוא להחמרה בעתיד הכולל איבוד התיפקוד הכליתי והסיכון לקטיעת גפיים. ז. לצערם של כל המעורבים צדק ד"ר אמסטרדם בתחזיתו. לבית המשפט הגיע התובע למתן עדות ביום 9.11.2003 כשהוא כבר על כיסא גלגלים, הגיע לאיבוד התיפקוד הכליתי עד כדי הזקקות לדיאליזה וביום 27.12.2004 נפטר ממחלותיו. ח. רופאי שני הצדדים כמעט ולא היו חלוקים לגבי מצבו הרפואי של התובע. בעוד שד"ר אמסטרדם סבר כי לתובע 100% נכות סבר פרופ' חשמונאי כי לתובע רק 98.72%. גם המוסד לביטוח לאומי העריך נכותו של התובע מיום 1.11.99 בשיעור 100% במסגרת פרק הנכות הכללית ובשיעור 95.8% מיום 1.5.00 במסגרת פטור ממס הכנסה. אין מחלוקת כי לאור תנאי הפוליסה היה על התובע להיות במצב של נכות מוחלטת ותמידית עד יום 7.9.2001 כשמלאו לו 65. ט. בעוד שד"ר אמסטרדם מטעמו של התובע היה בדעה כי התובע לא היה מסוגל לכל עבודה מיום 11.2.00 סבר פרופ' חשמונאי, מטעם הנתבעת, כי נכותו של התובע: "לא מונעת ממנו (ביום 20.12.2001 - מ.ש.) לעבוד, למעט סוג עבודה הדורשת הליכה ממושכת ללא יכולת מנוחה/עצירה קצרה אחת למספר עשרות מטרים". י. התובע המציא חוות דעת של ד"ר סקולסקי, מומחה לרפואה תעסוקתית אשר סבר גם הוא כי ביום 8.5.01 סבל התובע מנכות בשיעור 100% ו: "יש להביא בחשבון את חוסר היכולת של מר יצחקי לחזור לעבודתו שכן בכל מה שנוגע לכושרו לעבודה, הוא אינו מסוגל לעבוד במקצוע או בעיסוק בו עבד שנים רבות עד למחלתו, ואף נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיבותיו, השכלתו והכשרתו תוך שאיבד את כושר עבודתו כפי שהיה עד למחלה הנ"ל וגם בהיבט זה הוא 100% נכה". י"א. הנתבעת לא טרחה להמציא חוות דעת נגדית בתחום הרפואה התעסוקתית ודי בכך כדי לבסס קבלת התביעה. ב"כ הנתבעת הלינה על כי ד"ר קולסקי קבע נכות רפואית שלא בתחומו אך בו בעת גם טענה כנגדו כי לא בדק התובע אלא את המסמכים הרפואיים. וזו אכן עבודתו של מומחה לרפואה תעסוקתית לקבל מצבו הרפואי של הנבדק מהרופאים המומחים ולהעריך יכולתו להמשיך בעבודתו והרי גם פרופ' חשמונאי בהגינותו הודה: "אני לא אמרתי שהוא מסוגל לבצע את עבודתו, אמרתי שהוא מסוגל לבצע עבודה שלא קשורה בהליכה. אני לא יכול לומר אם התובע היה כשיר לעבודתו או לא. אני גם לא התיימרתי לחקור את זה כי אני לא מומחה בתחום זה. אני כן יכול לומר שבמגבלה שיש לו ממחלתו הוא לא יכול לבצע עבודה שמחייבת אותו הליכה ממושכת ללא הפסקות" (עמ' 22 לפרוטוקול שורות 25 - 22). י"ב. מפאת כבודם של הצדדים אתייחס גם לגופו של ענין כדי להצדיק מסקנותיו של ד"ר סקולסקי. י"ג. כאמור נכותו של התובע כמונעת ממנו עבודה הוכחה גם עובדתית עם שובו של התובע לעבודה חלקית לאחר אישפוזו באפריל 2000 ניסיון שכשל כשלאחר ארבעה חודשים כשהופיעו שוב כיבים בשתי רגליו עד כדי צורך באישפוז ממושך באוקטובר 2000. י"ד. עם שיחרורו של התובע מאישפוזו זה בפברואר 2001 המליץ ד"ר קלדרון כי על התובע להימנע מישיבת יתר, הליכה ועמידת יתר והמליץ על הפסקת עבודה. ט"ו. ביום 27.3.2001 נבדק התובע ע"י רופאה תעסוקתית אשר המליצה להמנע מעבודות הדורשות מאמצים פיזיים, עבודה ללא עמידה וישיבה ממושכות וללא משמרות והיה בדעה כי אינו מסוגל לחזור לעבודתו. ט"ז. המנוח תאר את עבודתו: "בבקרת איכות אני יותר עצמאי, עולה למטוס ובודק, למעשה מבחינת עבודה היה עומס גופני זהה. יש לי רק סגן אחד ובמשמרת אני צריך להשתרע על כל המטוסים ולרשום את הבעיות, לעלות ולרדת מהמטוסים ולרשום את ההערות זה מאד מאד קשה. הכוונה לבקורת לפני שעובדים עליו פועלים או אחרי טיסה או לפני טיסה, פעם כך ופעם כך. זו אותה עבודה, זה נקרא ביקורת פתע, זו לא אותה עבודה כמו מכונאי אבל אותו קושי" (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 30 - 25). "עברתי לעבוד בבקורת - זה כאילו לעבור לעבודה קלה יותר אבל למעשה זו עבודה עם אחריות, די קשה. כמנהל משמרת נאלצתי לעלות על מטוס כל הזמן אבל כמנהל בקורת איכות קצת פחות. כמבקר איכות עליתי יותר מפעם אחת למטוס ביום, אני לא יכול לזכור לכמה מטוסים עליתי ביום... עברתי בין המטוסים ובודק אותם ובודק שהניירת בסדר. ביקורת איכות הייתי צריך ללכת רק מהג'יפ למטוס, והוא מגיע עד למטוס, ואז צריך לטפס למעלה... הטיפוס הוא על גבי מדרגות כמו לנוסעים. יש מעלית לאוכל אבל לא לבני אדם. אני חושב שיש מדרגות כמו בבנין של ארבע קומות בערך" (עמ' 25 לפרוטוקול שורות 12 - 3). עדותו של המנוח לא נסתרה. י"ז. עבודתו של המנוח תוארה גם ע"י ד"ר קולסקי כ: "כרוכה במשמרות רבות, עליה על מטוסים, בדיקת מערכות מנוע של המטוסים, החלטת החלטות משמעותיות לגבי היכולת של המטוסים להמריא ולטוס, סידור צוותים, סידור כח אדם של מכונאים למטוסים, תקשורת עם הצוותים בקרקע ובאוויר, הנעת מנועים, ודרישת הליכה ממושכת, עלית מדרגות רבות, ריכוז גבוה, מחשבה וכושר החלטה מהירים, אחריות רבה ועמידה בלוחות זמנים צפופים, עבודה במתח נפשי רב כפי שתואר בסעיף 'אנמנזה תעסוקתית' לעיל" (עמ' 5 לחוות הדעת, פרק הדיון ומסקנות). י"ח. בעדותו הסביר ד"ר סקולסקי: "כשבא אלי חולה עם מפרצת אבי העורקים ומפרצת סמוך למזלג של הכניסה לכליות ואת שואלת אם אני מגביל אותו בעבודה - כן, פעמים רבות. מה הוא לא יכול לעשות - עבודות שדורשות מאמץ גופני כי זה יכול להעלות את הלחץ התוך עורקי ויכול לגרום לדיסקציה של המפרצת שזה מצב חריף והאדם יכול למות מזה אלא אם יגיע בזמן לבית החולים. לא את כל האנשים עם מפרצת אני מגביל בעבודה. לגבי התובע - יש להגביל אותו בעבודה, כי עבודתו כרוכה בעליה למטוסים, בלחץ ועמידה בלוח זמנים אחריות אדירה ולחץ גופני" (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 23 - 18). י"ט. ב"כ הנתבעת ניסתה לעמת את המנוח אך הלה לא הכחיש כי בינואר 2003 נהג על וספה לטיפולים רפואיים, לעיתים סחב שקיות קניות לא גדולות ואף הרים את הנכדה לכיסאה ברכב (עמ' 24 לפרוטוקול). המנוח לא הכחיש כי היו לו ימים טובים בהם יכול היה לתפקד: "אמרתי שיכול להיות שהיה לי יום טוב. כן, במהלך ששת השבועות האלה עד לניתוח חלה הדרדרות קיצונית במצבי. עד להתדרדרות הזו יכולתי לעשות דברים מסוימים, לא עשיתי אותם בקצב מוגבר אלא בעדינות. פעם אחת קרה שהלכתי ה-200 מטר הליכה בקצב" (עמ' 24 לפרוטוקול שורות 23 - 20). כ. למותר לציין כי לא הוכח שהתיפקוד המתואר לעיל יכול היה להספיק לתובע לביצוע מטלותיו בעבודתו ומשלא טרחה הנתבעת להמציא חוות דעת בתחום הרפואה התעסוקתית מטעמה או להעיד מי מעובדי אל על כדי להזים תאור עבודתו של המנוח וחוסר יכולתו לבצעה: "... הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית תוביל את ביהמ"ש למסקנה, שאילו הובאה היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה" (ע"א 27/91 קבלו נ' בן שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח' פ"ד מ"ט (1) 450, 457). ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מ"ד(4) 595 וע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ ואח', פ"ד מ"ד(1) 239, 245). כ"א. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי בשל מחלותיו ונכותו של המנוח שהגיעה לכדי כ-100% נבצר מהמנוח להמשיך ולעבוד כמבקר איכות כבר ביום 11.2.2000 או לפחות באוגוסט 2000. למותר לציין כי במהלך 11 החודשים שממרץ 2000 עד פברואר 2001 היה התובע מאושפז שישה חודשים. בנסיבות אלה טענה המייחסת לתובע פרישה מרצון וללא כל הצדקה ביום 15.3.2001 היא יותר ממקוממת. 4. א. לאור כל האמור לעיל, זכאי התובע לסכום הביטוח בגין נכות מוחלטת ותמידית בסך 500,000 ₪. ב. התובע עתר ובצדק לתוספת הפרשי הצמדה וריבית מכסימלית על פי סעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981 בגין הדחיה בחוסר תום לב למרות המצב הברור. לפיכך יתווספו לסכום המפורט בס"ק (א) הנושא גם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 5.4.2001 גם כפל הריבית הקבועה בהגדרת הפרשי הצמדה וריבית שבחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 שתחושב על תקבול הביטוח ועל תוספת הפרשי הצמדה על תקבול זה לפי סעיף 28 לחוק חוזה הביטוח וכן הוצאות משפט כמפורט בסעיף 66 לסיכומי התובע ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ. נכות