עובד זר לאוטיסטים

פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. תולדות העתירה עד שלהי 2006 תוארו בהחלטתנו המפורטת מיום י"א טבת תשס"ז (1.1.07), שיש לראותה לענין זה כחלק בלתי נפרד מפסק דיננו. בתמצית, המדובר במשאלה מטעם העותרת, נערה אוטיסטית בת כ-19 שנים והוריה, לאישור עובד זר לשם סיוע בסופי שבוע ובחגים, מועדים בהם באה הנערה לבית הוריה, וזאת בשל מצבה המיוחד. המדובר בנערה בדרגת נכות של 100%, הנתונה למרבה הצער להתקפי זעם ואלימות ומטופלת בתרופות פסיכיאטריות, והעלולה לקרוע בגדים, לשבור חפצים ולפגוע בעצמה ובזולתה; אין ביכולתה לטפל בעצמה גם בנושאים האלמנטריים - בשירותים, ברחצה ובהלבשה. היא שוהה עתה דרך קבע בהוסטל של אלו"ט, בו עתידה היא להימצא כל ימי חייה. הנערה והוריה מעוניינים כי תשהה בסופי שבוע בביתה, ואין חולק כי היא זקוקה לעזרה בעת שהותה שם. המחלוקת הנטושה בין הצדדים היא בשאלה האם כטענת העותרת והוריה, אין להשיג עובדים ישראלים לסיוע סיעודי בביתם בסופי שבוע ובחגים, ועל כן יש צורך בעובדת זרה, או כטענת המשיבים, כי את המענה לכך ניתן למצוא בדמות עובדת ישראלית. ב. בהחלטה מיום 1.1.07 הבענו את הדעה כי אין דופי, להלכה לפחות, בקריטריון שקבעו המשיבים, כי לא יינתנו היתרי העסקה לנזקקים השוהים במוסד, אך שאלנו האם אמות המידה הללו ישימות גם למעשה, וכך אמרנו: "(5) מה שהיה קשה עלינו איפוא הוא הקונקרטיזציה: הצימוד בין ההלכה למעשה, הגישור על פני הפער שבין משוכנעות הוריה של העותרת כי אין אפשרות להסדר בעל קביעות סבירה, לבין משוכנעות גורמי המערכת כי ניתן להגיע לסידור ראוי. האיזון בנסיבות הללו אינו פשוט, כאמור, אך עליו לקבל פנים ממשיות ולא ערטילאיות. מבקשים אנו להיות סמוכים ובטוחים ככל הניתן, כי האפשרות שבפני העותרת להשיג מטפלים שיש בהם קביעות והמשכיות לתקופה סבירה, היא ממשית. המאגרים לכך הם בראש וראשונה ישראלים המעוניינים בעבודה לסופי שבוע (סטודנטים - כגון כאלה המלוים נכי צה"ל בסופי שבוע - או עובדי סיעוד העובדים חלקית במקומות אחרים ומבקשים להשלים הכנסתם; או עובדים ישראלים אחרים). על הורי העותרת לעשות כמובן כמיטב יכולתם לזהות אפשרות כנדרש. (6) בהעדר נתונים קונקרטיים מספיקים, אין מקום למתן הכרעה סופית בעתירה נכון לעת זו. החלטתנו היא איפוא החלטת ביניים. נבקש לקבל פרטים משלימים משני הצדדים בתוך 4 חודשים: העותרים יגישו לנו פירוט מלא ומדויק המשקף את מאמציהם להשיג עובדים מקומיים שיענו על הצורך; הפירוט יכלול, בין היתר, את הגורמים אליהם פנו להשיג עובדים, את מי העסיקו ובאילו עלויות, האם נתאפשרה רציפות בהעסקה, וכיוצא באלה. המשיבים מצידם יגישו לנו פירוט מלא על מאגרי כוח האדם הקיימים למטרת סיעוד לצרכים הנדונים בעתירה - קרי: סיוע לנזקקים לטיפול לסופי שבוע ולחגים; מידת ההיזקקות של הציבור לכוח עבודה כזה, מהן העלויות, מה מידת הרציפות בהעסקה, וכיוצא באלה פרטים הנדרשים לצורך קבלתה של תמונת נתונים מלאה בדבר האפשרויות הקונקרטיות למענה לצורכי המשפחות במאגרי כוח האדם הקיימים; בנוסף, האם ייתכן קיומו של מאגר עובדים שיירשמו לשם כך בלשכות התעסוקה או בדרך אחרת; וכן נבקש התייחסות המשיבים לשאלה מהו המענה האפשרי למשפחות הזקוקות לעזרה טיפולית בסופי שבוע ובחגים, ושידן אינה משגת לעמוד בעלויות הקיימות." ג. ביום 18.6.07 הוגשה הודעת העותרת ונמנו בה מאמצי הוריה להשגת עזרה ישראלית. נמסר, כי עוד בטרם החלטתנו מ-1.1.07, בדקו היטב לא נמצאה ישראלית הנכונה לעבוד בסוף שבוע וחג עם העותרת. גם הורים מאלו"ט, שבהנהלת חטיבת הבוגרים בה חברה אם העותרת, מוסרים לפי הטענה על תחלופה רבתי של עובדי סיעוד המטפלים בילדיהם. לאחר החלטתנו מ-1.1.07, כך נאמר, פנו הורי העותרת לעשרות חברות של כוח אדם תוך רישום תשובותיהן: הדרישה שהוצגה היתה "אשה ישראלית קבועה, לתקופה ארוכה, לעבודה בימי שישי-שבת, ערב חג וחג"; הוסבר על ידי האם מצב העותרת. נעשו פניות לקרוב לשלושים חברות שפורטו שמית וספציפית, ומרובן הגדול באו תשובות שליליות. והמקרים הספורים - ספורים ביותר - שבהם הופיעו מועמדות לראיונות, העלו חרס. לשיטת העותרת, "אם לאחר עבודת מחקר וחיפוש כל כך נרחבת, לא נמצאה אפילו אשה אחת, משמעות הדבר, שמה שטענו באי כוח העותרת כל הזמן לאורך כל העתירה, הוא נכון לחלוטין; את עבודות הסיעוד בימי שישי ושבת, בערבי חגים וחגים, יסכימו לעשות אך ורק עובדים זרים, אשר אין להם בארץ משפחה, אשר עזבו את בני משפחתם בשל נסיבות כלכליות קשות וחייבים לפרנסם, אשר ימי המנוחה והחגים היהודיים אינם מעניינים אותם כלל". נטען, כי דברי המשיבים (ראו להלן) כי 63,000 מטפלים ישראלים זמיניםבענף הסיעוד - הצטמצמו לאפס. לבסוף נאמר, כי העותרת "הינה ילדה אוטיסטית בעלת הרגלים קבועים, שינויים גורמים לה התקפי זעם וסבל רב. ניתן לקחתה לשהות בבית בכל ימי שישי ושבת, חגים וערבי חגים, רק אם יש לה סידור טיפולי קבוע ובטוח. אם כך היו הוריה מתחילים לקחת אותה, ולאחר מכן היו נעשים שינויים עקב עזיבת העובדת, הדבר היה גורם לה סבל רב". ההודעה לוותה בתצהיר האם. ד. בתשובת המשיבים, שהוגשה ב-25.9.07, נטען כי הנושא טופל תוך דיונים רבים ופניות לגורמים שונים, ולשיטתם אין הצדקה לעובד זר לסיוע בסופי שבוע; קיימים ישראלים המועסקים בסיעוד נכי צה"ל גם בחגים ובסופי שבוע, וניתן לפנות אליהם. צורף לעניין זה מסמך של ד"ר דן דולפין, רופא מוסמך ראשי ביחידה לשירותים רפואיים באגף השיקום במשרד הביטחון, שלפיו לא נתקל המשרד בבעיה של העסקת עובדים לסופי שבוע. כן נמסר, שעל פי בירור במוסד לביטוח לאומי, מצויים (כאמור מעלה) 63,000 מטפלים שנתנו שירותים בענף הסיעוד, וישנו שוק גדול של עובדים בבתי הנזקקים. דווח גם על פניות של יחידת הסמך לעובדים זרים במשרד התעשייה והמסחר לחברות סיעוד שהפנו כנטען גם למועמדים קונקרטיים, אם כי בסופו של יום לא עלה הדבר יפה; אחת מהם קיבלה עבודה קבועה אחרת, והאחר הוא גבר, שמועמדותו קיימת - אך אינו מתאים לעותרת לדברי הוריה, שכן זקוקה היא למטפלת אשה. כן נערכו פניות לגורמים מעסיקים על-ידי שירות התעסוקה, שהצביעו על מספר גדול של דורשי עבודה, וניתנו דוגמאות קונקרטיות מעטות. נטען כי מתוך 274 דיירים אוטיסטיים בהוסטלים יוצאים 24 לבתי משפחה בתדירות משתנה, 228 יוצאים פעם בשבוע או בשבועיים, 12 יוצאים תוך עזרה מגורמי חוץ, 14-1 אינם יוצאים לחופשות בהיעדר כוח אדם מלוה. עוד נטען, כי המדינה משלמת כ-9,200 ₪ לחודש כהשתתפות בהחזקת העותרת במוסד, ולגבי סופי שבוע ניתן להסתייע בעובד ישראלי בנוסף לעזרת המשפחה. הוטעם כי לשיטת המשיבים יש למצוא איזונים בין צרכים ליכולת; גם אם חלק מהנטל נופל על המשפחה, אין בכך כדי להפוך את הקריטריונים שנקבעו לבלתי סבירים. ולבסוף נמסר, כי הוקמה ועדה בין משרדית לפי החלטת ממשלה לשם קביעת אמות מידה לקבלת היתר להעסקת עובד זר בסיעוד, וייבחן שם גם נושא העסקתם החלקית של עובדים זרים בענף הסיעוד. נטען כאמור בראש ובראשונה להשלכות רוחב. ה. (1). בפנינו (בדיון ב-7.10.07) חזרו ואמרו באי כוח העותרת - הוריה, כי לשיטתם אין להשוות בין בתם לבין נכי צה"ל וקשישים באשר לבעיות הכרוכות בטיפול ולזמינות המטפלים; בתיאוריה ישנה נכונות של מועמדות לטפל בעותרת זעיר פה זעיר שם, אך המדובר לאמיתו של דבר בפתרונות וירטואליים, והשורה התחתונה האמיתית היא אפס אפשרויות. המשמעות היא שעל הורים לאוטיסטים קשים לוותר על הבאת ילדיהם הביתה לסוף שבוע ולחג, ולהסתפק בביקור של שעתיים-שלוש בבית בסוף השבוע, וזאת לגבי אוטיסטים שנאמר עליהם בסטטיסטיקות כי באים הם הביתה. הורים אחרים אינם לוקחים את הילדים כלל. ועוד, יש גם ילדים אוטיסטים רגועים שקל להביאם לביקור, מה שאין כן במקרה דנא, בו נחוצה עובדת זרה צעירה, כיוון שהבת חזקה מאוד פיסית ונוטה לאלימות; ההורים מותשים ומשלמים מחיר בבריאותם. שוב הוטעם כי עובדים ישראלים - אין, ואם יבואו, ייעלמו לאחר מספר פעמים. אין מציאות אופטימית שניתן להציג; המציאות מרה. הניסיונות להשיג עובדים לסוף השבוע ולחגים עלו בתוהו. (2) באת כוח המשיבים טענה כי ועדת החריגים לא מצאה את העותרת שונה מאוטיסטים אחרים (ראו גם החלטתנו מ- 1.1.07). לשיטת המשיבים, ישנם מוגבלים נוספים הסובלים מבעיות אלימות, ונמצאים להם פתרונות מקומיים; השאלה היא אם בשל הנתונים שבהם רק אוטיסטים מעטים אינם יוצאים לביתם יש להביא להגדלה נוספת, רבת השלכות, של מספר העובדים הזרים בישראל, תוך חריגה מן המדיניות המבקשת לצמצם את המספרים. המשיבים נכונים לתת להורי העותרת את הכתובות שאליהן פנו הגורמים הממלכתיים, כדי לנסות לסייע. ו. (1) לאחר התלבטות החלטנו בסופו של יום, שאין בידינו להיעתר לעתירה. (2) דומה שאין צריך לומר שוב, את שאמרנו בהחלטה מ- 1.1.07, כי חשנו הזדהות אנושית עם סבלם של העותרת והוריה ושל המשפחה כולה; "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו" אמרו חכמים (אבות ב', ד'), ואיש מאיתנו לא היה רוצה להיות במקומם. המדובר בכאב מתמשך, ובשמענו את דברי ההורים, עם שנאמרו באיפוק של אולם בית המשפט (שניהם עורכי דין), בקע הכאב וחדר לליבנו. ואולם, לא יכולנו משפטית ומהותית לומר, כי עמדת המשיבים לוקה בחוסר סבירות, לא כל שכן חוסר סבירות קיצוני, המגבש עילת התערבות. מדיניותם של המשיבים, המכוונת למצות כל אפשרות שאינה מרחיבה את מספר העובדים הזרים, מצויה כשלעצמה במתחם הסבירות. (3) היינו ערים לפער העובדתי הגדול שבין עמדות הצדדים, ולבית משפט זה קשה כידוע ביותר להכריע בשאלות עובדתיות פרטניות. קראנו גם את דברי ד"ר ש' אלישר, מנהל אגף השיקום במשרד הרווחה במזכרו מיום 16.5.06 (מש/2) שצורף להודעת המשיבים מיום 5.7.06. במזכר - שאליו הופנינו אף על ידי באי כוח העותרת - צוין כי יש מקרים שבהם אנשים בעלי נכות נותרים במוסדות בשבתות ובחגים בשל היעדר טיפול דרוש בבית, וגם צוין הקושי "למצוא עובדים ישראלים מיומנים שיהיו מוכנים לבצע את העבודה הנדרשת ולתת את הטיפול הדרוש לנכים אלו בשבתות ובחגים, ולעיתים אף בלילה". חרף זאת סבר ד"ר אלישר, כי יש צורך לעודד העסקת ישראלים ולמנוע בואם של עובדים זרים, אף על-ידי חקיקה. עוד הופנינו למש/4 מיום 21.5.06, הוא מכתב של מנהלת המחלקה לטיפול באדם עם אוטיזם במשרד הרווחה, גב' לילי אבירי, לפיה זקוקים אוטיסטים חוסים לסיוע של 24 שעות ביום ויש צורך בעובדים מתמידים ולא מזדמנים, וקשה למצוא עובדים ישראלים לעבודה בסופי שבוע ובחגים לאורך תקופה, ולכן אין משפחות מצליחות לגייסם. במכתבים אלה, שצוטטו בהחלטה מ-1.1.07, יש לתמוך עובדתית בחלק מטענות העותרת, אך ד"ר אלישר מציין כאמור כי חרף הקשיים המאמץ צריך להיות מכוון לעידוד ישראלים. ז. זה לא כבר פורסם הספר העצוב והמרתק "מאד עצוב להיות אוטיסט" מאת אברהם (אברמי) חובב בעריכת לאה חובב (ירושלים, תשס"ז), שהוא לקט מתוך מחברותיו של אוטיסט, אברמי חובב ע"ה, שנכתבו לאורך שנים. במבוא ובפרקי הקישור מספרים הוריו, בין השאר, על תקופת היותו בגיל העשרה במוסד פסיכיאטרי "איתנים": "הביתה לקחנוהו מידי פעם בפעם, והוא היה אסיר תודה על כך. לצערנו לא יכולנו להביאו הביתה לשבתות וחגים. היה הכרח לשמור על מסגרת הבית גם למען ילדינו האחרים. בבואו הביתה היה מכבה את החשמל (בשבת - א"ר), לא נותן לאביו ללכת לבית הכנסת, ומפר את השלוה ליד שולחן השבת. היה קרבן קשה מצידנו שלא להביאו לשבת, ואף הוא סבל מכך והתאונן במחברותיו" (עמ' 24-23; לפני כן יש תיאורים כנים של אלימות ועקשנות כלפי ההורים, עד שהחיים בבית הפכו בלתי נסבלים). מ"איתנים" היה בא אברמי הביתה לכשעתיים תוך רצון רב לבוא, והיו בכך קטעים טובים - אך גם קשיים וכעסים רבים (עמ' 135-132). מאוחר יותר, מ-1993, חי אברמי חובב בכפר "עופרים". בתקופה זו הובא לביקור בבית אחת לחודש-חודשיים. ביקורים אלה, כמעט עד סוף ימיו בגיל 44, לא היו פשוטים, ולעיתים כללו (עמ' 241) התפרצויות כעס, אכילה לא מבוקרת (עמ' 240), וכדומה. התיאורים שם ראויים לעיון וללימוד, לכל המתעניין בנושא האוטיזם. הם מזכירים את עניינה של העותרת, אף שאין מקרה דומה למשנהו. הפתרונות אינם קלים, לעתים קרובות בחינת "אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי" (בבלי ברכות, ס', א') ח. (1) במישור המשפטי טענו באי-כוח העותרת, כי יש צורך בהחלטות אינדיבידואליות של המינהל הממשלתי, המתייחסות למקרה הספציפי בגישה שאינה נוקשה (בג"צ 92/83 נגר נ' מנהלת ענף ביטוח נפגעי עבודה ופעולות איבה, פ"ד לט (1) 341, 348); כי על ההחלטות להיות מידתיות (בג"צ 3477/95 בן עטיה נ' שר החינוך, התרבות והספורט, פ"ד מט (5) 1, 13-12); כן הפנו לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו ולזכויות העותרת על פיו, וטענו כנגד אי סבירות בהחלטות הרלבנטיות, מנגד הפנו המשיבים לבג"צ 8129/92 קרמן נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מז (4), 678, שאישר את תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (מתן שירותים מיוחדים לנכים), תשל"ט-1978, ובו נתקבל העיקרון לפיו המאושפז במוסד בו ניתנים שירותי סיעוד לא יהא זכאי לקצבה מיוחדת. בדברי השופט (כתארו אז) חשין בבג"צ קרמן (עמ' 687) תואר הצורך ליישב בין "מדיניות רווחה ועזרה לחלשים ולפגועים, כיאה וכראוי וחברה מודרנית ומתקדמת שהכל אמורים להיות בה ערבים זה בזה, ומנגד מגבלות תקציביות, מגבלות כלכליות ומגבלות ספציפיות במגזר זה או אחר, הקומץ לא ישביע את הארי..." אכן, אלו ואלו דברי טעם ודעת. אין ספק כי בצד האיזונים הרחבים יש לבחון את עניינה של העותרת באופן אינדיבידואלי, במידתיות ובסבירות על פי זכויותיה וכבודה כאדם. ואולם, גם תוך שיוצאים אנו מן ההנחה, כי לעותרת זכות עקרונית להגיע לביתה בסופי שבוע ובחגים ובוודאי כשהמדובר במימון הוריה. הנה במישור המשפטי כשלעצמו, על פי המצב הקיים, איננו רואים אפשרות להתערב בהכרעת המשיבים; הבאת עובדת זרה לשם עבודה בסופי שבוע בלבד חורגת מהותית מן הניסיון הראוי לצמצם במספר העובדים הזרים בישראל. (2) כללם של דברים: קבענו, כאמור, כי איננו רואים חוסר סבירות, בוודאי לא חוסר סבירות קיצונית כעילת התערבות, בעמדתם העקרונית של המשיבים. המחלוקת העיקרית בין הצדדים, כאמור, היא עובדתית, קרי, הניתן לתרגם עמדה עקרונית זו למציאת כוח אדם קונקרטי לטיפול בעותרת לסופי שבוע וחגים. בית משפט זה בשבתו כבג"צ אינו בנוי, על פי דרכו, להכרעה בעניינים עובדתיים כמות שהם. ועדת החריגים לא ראתה את העותרת כשונה מאוטיסטים אחרים, וכאמור בהחלטתנו מ-1.1.07 אין בידינו להתערב בכך. על כן לא נוכל להיענות לעתירה. (3) אכן, אנו מניחים כי יש קושי גדול בהשגת כוח אדם קבוע פחות או יותר (ולוא גם שתי נשים ברוטציה בינהן, ולא אחת בלבד) בסופי שבוע ובחגים, וזאת על פי ניסיונות המשפחה שתוארו. עם זאת איננו משוכנעים כי הדלת נעולה לחלוטין. יתכן שיש שוני בגישת הורי העותרת לעומת הורים אחרים, שחלקם מסתפקים בביקור קצר בבית של הילדים האוטיסטים (לא לסוף שבוע מלא) וחלקם מבקרים את הילדים במקומותיהם. ראיה לדבר, שלא היו עותרים נוספים ושגם אלו"ט, כפי שציינה בהגינותה עו"ד שרון לפק, לא עתרה. אך גם משאמרנו את שאמרנו, סבורים אנו, כי התמונה שנתגלתה בפנינו מצריכה פתרונות יצירתיים לאותם מקרים, ואולי לא יהיו רבים, שבהם נוצר מצב כמו במקרה דנן, של קושי גדול במימוש הביקור בבית. באת כוח המשיבים הודיעה כי תעמיד לרשות הורי העותרת כל מידע וכתובות המצויות ברשותה לצורך חיפוש עזרה. ועוד, הועדה היושבת על המדוכה מכוח החלטת הממשלה ראוי כי תעשה מאמץ לסיים עבודתה בהקדם; ומבלי לקבוע מסמרות, יתכן כי פתרון יצירתי למקרים מסוג העותרת עשוי להיות שימוש מבוקר בכוח אדם זר המצוי כבר בארץ כדין, אך חלקו עובד כיום שלא כדין בסופי שבוע. ייתכן שחלקם, המטפלים בקשישים אינם מועסקים במלוא השבוע כולו, וניתן יהיה לשלב תעסוקה חלקית (גם תוך חיסכון לכל הנוגעים בדבר) אצל קשיש, וחלקית אצל העותרת. הדברים נאמרים כמובן לצורך בחינתם, ומבלי שנקבע כל ממצא או מסקנה. מובן כי אם בנוסף יחולו חלילה התפתחויות רפואיות משמעותיות אצל העותרת, יתכן שניתן להביא את עניינה לפני ועדת החריגים מחדש. בכפוף לאלה, איננו נעתרים לעתירה. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' רובינשטיין. עובדים זרים