פסק דין השופט שמואל צור 1. המערער התפטר מעבודתו והשאלה העומדת לדיון בפנינו היא האם הוא זכאי לפיצויי פיטורים בשל הרעת תנאי עבודה או בשל "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו...", כאמור בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בשלילה ומכאן הערעור שבפנינו. הרקע העובדתי 2. המשיבה היא עמותה העוסקת בפעילויות ספורטיביות מזה שנים רבות. בעבר פעלה המשיבה כאגודה עותומנית ובשנת 1986 היא נרשמה כעמותה. במסגרת המשיבה פעלה מחלקת כדורסל ובמסגרתה פעל בית ספר לכדור סל. 3. המערער הוא מורה ומחנך בבית ספר תיכון ולימים כיהן כסגן מנהל בית הספר. בנוסף לעבודתו החינוכית הזו הועסק המערער על ידי המשיבה מאז 1.9.1978 כמאמן כדורסל וכמנהל בית הספר לכדורסל של המשיבה. 4. בשנת 1990 הועברה פעילות מחלקת הכדורסל של המשיבה, על בית הספר לכדורסל שבה, אל עמותה - בת של המשיבה בשם "מכבי ראשון לציון - כדור סל" (להלן - "עמותת הבת"). באותה עת הועבר המערער, בתוקף תפקידו כמאמן וכמנהל בית הספר לכדורסל, אל עמותת הבת. 5. בשנת 1999 נקלעה עמותת הבת לקשיים כלכליים ועל רקע זה ננקטו שני מהלכים: האחד - בחודש דצמבר 1999 הוחלט על העברת מחלקת הנוער ובית הספר לכדורסל אל המשיבה בתוקף מיום 1.1.00. ממועד זה החל המערער לקבל שכר מן המשיבה. השני - ביום 12.1.00 הגישה עמותת הבת בקשה להקפאת הליכים, ניתן עליה צו להקפאת הליכים ומונה לה נאמן (סעיף 3.6 לפסק הדין של בית הדין האזורי). 6. במסגרת הקפאת ההליכים, החל הנאמן של עמותת הבת לגבש הסדר של נושים. התברר כי, נכון לחודש יוני 2000, המערער וקבוצת המאמנים שפעלו בבית הספר לכדורסל לא קיבלו שכר עבודה לשלושה חדשים - שתי משכורות אחרונות לשנת 1999 מעמותת הבת ומשכורת חודש יוני מן המשיבה (סעיף 3.8 לפסק הדין של בית הדין האזורי). 7. בתוך כך החל המערער להיערך לפתיחת שנת הפעילות הבאה ביום 1.9.00, אלא שבשל הקשיים הכספיים של המשיבה לא התקדמו ההכנות. המערער פנה למר יצחק פרי, מי שכיהן כיו"ר פעילות הכדורסל של המשיבה, ושטח בפניו (ביום 19.8.00) את הקשיים העומדים בפניו ובהם בעיית המאמנים הנמצאים במצב של אי וודאות אם ישולם שכרם או אם תפורק המשיבה והמאיימים שלא ימשיכו בעבודה (סעיף 3.9 לפסק הדין). לבקשת מר פרי נפגש המערער עם המאמנים ביום 22.8.00 וניסה לשכנע אותם להרתם לפעילות חרף הקשיים אך הם הודיעו שהם דורשים לקבל את המשכורות שלא שולמו לאלתר או לקבל התחייבות לשלמם במשכורת חודש ספטמבר (סעיף 3.10 לפסק הדין). 8. ביום 23.8.00 המערער נפגש עם מר פרי והודיע לו על עמדת המאמנים, לאמור: "תראה, אנחנו כבר 20 וכמה לחודש עוד לא התחלנו כלום, לא יודעים איפה עומדים, אני מרים ידיים" כפי שקבע בית הדין האזורי, מר פרי שתק והמערער יצא את החדר (סעיף 3.11 לפסק הדין). 9. ביום 24.8.00 הודיעו המערער והמאמנים לנאמן של עמותת הבת כי הם מתנגדים להסדר הנושים. על רקע זה, לקראת סוף החודש זומנו המערער והמאמנים למשרד ב"כ עמותת הבת לדיון במצב שנוצר. ב"כ עמותת הבת ניסה להסביר למאמנים את המצב שנוצר ואת הקושי להבטיח להם את תשלום מלוא משכורותיהם בשל החשש להעדפת נושים. באותה פגישה שב המערער והסביר כי במצב שנוצר הוא לא יכול להמשיך בתפקידו (ציטוט חלקים נרחבים מדברי המערער במעמד זה מופיע בעמודים 9 - 12 לפסק דינו של בית הדין האזורי). 10. במקביל, הסתבר כי בין המועד בו נפגש המערער עם מר פרי (23.8.00) לבין הפגישה עם ב"כ עמותת הבת מספר ימים לאחר מכן, מונה במקומו מנהל חדש לבית הספר לכדורסל, הוא מר אלימלך הלר, שהוא ספק ציוד הכדורסל של המשיבה ועמותת הבת (סעיף 3.13 לפסק הדין). 11. לאחר הפגישה עם ב"כ עמותת הבת, זומן המערער לפגישה עם מר יורם שוורץ, מי שהיה חבר הנהלת מחלקת הכדורסל. במהלך הפגישה מר שוורץ הציע למערער לשלם לו את חוב המשכורות ובלבד שיחזור לעבודה. הצדדים נותרו חלוקים בשאלה אם הצעה זו הותנתה בויתור על כל תביעותיו של המערער אם לאו ובית הדין האזורי לא הכריע בנקודת מחלוקת זו (סעיף 3.14 לפסק הדין). 12. ביום 5.9.00 אישר בית המשפט המחוזי את הסדר הנושים של עמותת הבת. ככל הנראה, לא נתן המערער הסכמתו להסדר הנושים (סעיף 3.16 לפסק הדין). ההליך בבית הדין האזורי 13. על רקע דברים אלה הגיש המערער תביעה בבית הדין האזורי לתשלום פיצויי פיטורים לתקופת עבודתו במשיבה ובעמותת הבת, לפדיון ימי חופשה, לפדיון דמי הבראה ולדמי נסיעה. התביעה הוגשה נגד המשיבה ונגד מר יצחק פרי באופן אישי. 14. בית הדין האזורי (השופט אילן איטח ונציגי ציבור הה' ח. קפלניקוב וז. פוטרמן; תיק עב' 8784/00) קיבל את תביעת המערער בחלקה. בית הדין האזורי דחה את התביעה האישית כלפי מר יצחק פרי אך חייב את המשיבה בתשלום פדיון ימי חופשה, פדיון דמי הבראה והוצאות נסיעה. על חלקים אלה בפסק הדין לא הוגש ערעור. 15. אשר לתביעה לתשלום פיצויי פיטורים - אותה החליט בית הדין האזורי לדחות. בית הדין האזורי קבע שלא עלה בידי המערער לשכנע כי התפטרותו נעשתה מטעמים של הרעה מוחשית בתנאי העבודה או בנסיבות בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. בית הדין ציין כי התפטרות המערער נעשתה משלושה טעמים: האחד - איחור בתשלום השכר; השני - אי תשלום זכויות על פי חוק והשלישי - חוסר יכולת לתפקד (סעיף 6 לפסק הדין). בית הדין האזורי קבע כי שתי הסיבות הראשונות (אי תשלום שכר וזכויות על פי חוק) לא היו הסיבות האמתיות או העיקריות (סעיף 7 לפסק הדין) אלא הסיבה השלישית בלבד (חוסר יכולת לתפקד). 16. אשר לסיבה הנעוצה בחוסר יכולת לתפקד קבע בית הדין: "... התובע אכן הרגיש שכל מאמצי ההכנה עולים בתוהו ונערמים קשיים ולא הכל נעשה לפי רצונו וציפייתו. אלא שהתובע לא עמד בנטל להוכיח כי הדברים הגיעו לידי כך שאבד הסיכוי להפעיל את בית הספר לכדורסל וכי הוא היה נקלע לחוסר תעסוקה מוחלט. את הדברים יש לבחון בהקשר של סעיף 11(א) לחוק לא לפי מבחן סובייקטיבי אלא לפי מבחן אובייקטיבי. הראיה הטובה ביותר לכך שלא זה היה המצב היא העובדה שבסופו של דבר המשיך בית הספר את פעילותו חרף העובדה שהתובע התפטר תקופה קצרה מאוד לפני תחילת העונה". (סעיף 8.1 לפסק הדין). על כך הוסיף בית הדין האזורי וציין כי דווקא במצב משברי אליו נקלע מקום העבודה "ניתן וצריך לדרוש גם מהעובדים לגלות אחריות ולתרום להמשך התפקוד... ניתן היה לדרוש מהתובע לנסות להמשיך ולשאת בעול עוד מעט ולא "להרים ידיים" על סיפה של פתיחת עונה חדשה. כל המאמנים עשו זאת, התובע לא" (סעיף 8.2 לפסק הדין). הערעור 17. הערעור שבפנינו נסב אך ורק על עניין דחיית התביעה לתשלום פיצויי פיטורים. לטענת המערער, אי תשלום משכורות מהווה הרעה בתנאי העבודה המצדיק התפטרות תוך זכאות לפיצויי פיטורים. לטענתו, שגה בית הדין האזורי בקביעתו העובדתית כי רק המערער לא חידש את עבודתו. לטענתו, מספר רב של מאמנים לא חזרו לעבודה ורק חלקם שבו לעבודה בלית ברירה. לטענת המערער הוא עשה ניסיונות כנים לפתיחת עונת הפעילות החדשה אך הוא עמד במצב בלתי אפשרי, במיוחד בשל מעמדו בראש פרמידת המאמנים בבית הספר לכדורסל. לטענתו, טעה בית הדין האזורי גם בכך שלא איפשר לקבל ראיות לגבי נסיבות מינויו של מר הלר כמנהל בית הספר לכדורסל תחתיו. המשיבה תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתה, המערער אינו זכאי לתשלום פיצויים בשל כך שהועסק על ידי המשיבה 7 חודשים בלבד (מראשית שנת 2000). לטענתה, לא היה קשר בין העיכוב בתשלום השכר לבין ההתפטרות. לטענתה, הוצע למערער לשלם את שכרו באופן זמני על ידי מר שוורץ. לטענתה, המערער לא קיים את חובתו לתת התראה למעביד קודם התפטרותו. לטענתה, מר הלר מונה במקומו של המערער לאחר שהאחרון הודיע על התפטרותו. דיון והכרעה 18. אחת מטענות המשיבה היתה כי המערער אינו זכאי כלל לפיצויי פיטורים מאחר והועסק על ידי המשיבה 7 חדשים בלבד. טענה זו לא תישמע מן הטעם שהיא הועלתה על ידי המשיבה בבית הדין האזורי ונדחתה (סעיף 4.1 לפסק הדין). על דחיית טענה זו לא הוגש ערעור. מעבר לצורך נציין כי מקובלת עלינו פסיקת בית הדין האזורי בנקודה זו לפיה המערער הועסק משך כל תקופת עבודתו במשיבה, בעמותת הבת ושוב במשיבה, על פני תקופה רצופה של כ-22 שנים. מדובר בהעסקה באותו מקום עבודה, כך שחילופי המעבידים אינם פוגעים ברצף עבודתו לעניין זכויותיו לפיצויי פיטורים, אם מתקיימות הנסיבות המזכות אותו בפיצויים אלה (סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים). 19. אשר לגופו של ערעור, לאחר שנשמעו טענות הצדדים בכתב ובעל פה, דעתי היא כי דין הערעור להתקבל. לדעתי, זכאי המערער לפיצויי פיטורים בשל התפטרותו על רקע של הרעת תנאי עבודה או בשל נסיבות בהן אין לדרוש ממנו להמשיך לעבוד. בעניין זה קובע סעיף 11(א) לפסוק פיצויי פיטורים לאמור: "התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים". סעיף זה בחוק פיצויי פיטורים משרטט שתי עילות המזכות עובד מתפטר בפיצויי פיטורים: האחת - "הרעה מוחשית בתנאי עבודה" והשניה - "נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". מדובר בשתי עילות שונות, העומדות זו בצד זו ואין בהכרח חפיפה ביניהן. לדעתי, בעניינו של המערער, מתקיימות כל אחת משתי העילות הללו. אבהיר את עמדתי. 20. בחודש אוגוסט 2000 עמד המערער בפני מציאות של עיכוב בתשלום של שלוש משכורות: שתי משכורות מסוף שנת 1999 שלא שולמו על ידי עמותת הבת ומשכורת חודש יוני שלא שולמה לו על ידי המשיבה. בנוסף, לא שולמו למערער, משך שנים, זכויות המגיעות לו לפי חוק לגביהן פסק לו בית הדין האזורי את אשר פסק. כלל הוא שפיגור חוזר ונשנה בתשלום משכורת מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות בהן אין לדרוש מן העובד להמשיך בעבודתו (דב"ע נג/210-3 אהרון רביוב - נאקו שילוק בע"מ ואח', עבודה ארצי כרך כ"ז(1) 334; דב"ע נו/299-3 אריה לוי - גונזגה, עבודה ארצי ל(1) 163). נפסק כי פיגור חד פעמי לא יהווה עילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים אך לא יכול להיות ספק שפיגור בתשלום של שלוש משכורות אשר לגבי שתיים מהן הוא נמשך על פני חצי שנה ומעלה - מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודה המצדיקה התפטרות תוך זכאות לפיצויי פיטורים. תשלום שכר לעובד, כמו גם תשלום כל הזכויות הנילוות המגיעות לו, הוא לב ליבו של חוזה העבודה. פיגור מתמשך בתשלום השכר הוא לא רק הפרת חוזה העבודה אלא גם - ובעיקר - מהווה פגיעה כלכלית קשה בעובד ונסיבות בהן אין לצפות ממנו להמשיך לעבוד אצל אותו מעסיק חינם אין כסף. המערער, כמו גם חבריו המאמנים, לא קיבלו עד חודש אוגוסט 2000 את מלוא השכר המגיע להם. דבר זה מהווה לגביהם הרעה מוחשית בתנאי העבודה. מטעם זה בלבד זכאי המערער לפיצויי פיטורים 21. בית הדין האזורי סבר כי התפטרותו של המערער לא נעשתה על רקע אי תשלום השכר (סעיף 7 לפסק הדין). קשה לי לקבל קביעה זו: ראשית - לא היתה מחלוקת שאומנם חל פיגור של ממש בתשלום שכרו של המערער משך זמן ניכר. שנית - המערער אמנם אמר, במהלך הפגישות שקיים עם המשיבה, כי לו עצמו אין בעיה וכי הוא ימשיך לעבוד, בבחינת "אני סופג הכל". אין לראות בדברים אלה משום ויתור על זכויות המגיעות לו. דברי המערער נאמרו בהקשר של דאגתו למאמנים הכפופים לו שאינם מוכנים להמשיך לעבוד בלא תשלום שכרם, מעבר לדאגתו לשכרו שלו. דברים אלה של המערער לא יכולים לגרוע מזכויות המגיעות לו או להפחית מחומרת הרעת תנאי עבודתו. 22. מעבר לכך, לא יכול להיות ספק שבחודש אוגוסט 2000 נקלע המערער למציאות בה אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו אצל המשיבה: שכרו של המערער - כמו גם שכר המאמנים - לא שולם. ניסיונות כנים של המערער להביא לתיקונו של המצב לא צלחו. פגישותיו עם מר יצחק פרי או עם ב"כ עמותת הבת לא שפכו אור בקצה המינהרה. מאמצים קדחתניים של הרגע האחרון לא הועילו ושנת הפעילות בפתח. ערב פתיחת שנת הפעילות המערער ניצב בפני מציאות שאין לו מאמנים, אין לו מתקני פעילות ואפילו הבטחה או ציפיה שהדברים "יסתדרו" לא היתה לו. יש לזכור כי המערער הוא הגורם המקצועי הבכיר והאחראי לפעילות בית הספר לכדורסל. במצב דברים זה, המערער ראה עצמו אחראי לא רק לעצמו אלא גם למאמנים הפועלים תחתיו. כאשר כלו כל הקיצים והתחוור למערער כי אין תקווה לפעילות תקינה, אין לצפות ממנו כי ימשיך בתפקידו. 23. טוענת המשיבה כי עובדה היא שבית הספר המשיך בפעילותו עם תחילת שנת הפעילות, דבר השולל את זכותו של המערער להתפטר בחזקת מפוטר. טענה זו דינה להידחות. את ההצדקה להתפטרות המערער יש לבחון לפי המציאות שהיתה קיימת במועד התפטרותו ולא על בסיס שינויים או התפתחויות שחלו לאחר מכן, לא יכול להיות ספק כי במועד בו הודיע המערער כי הוא "מרים ידיים", הוא ניצב בפני שוקת שבורה, לפי כל קנה מידה אוביקטיבי (ע"ע 1271/00 אמ"י מתו"ם - אברהם, פד"ע ל"ט 587, 607). העובדה שלאחר הדברים האלה נמצא מנהל שיבוא במקומו או שנמצאו מקורות כספים להמשך הפעילות, אין בה כדי לשנות את המציאות ששררה במועד הרלבנטי, הוא מועד ההתפטרות. 24. בית הדין האזורי סבר כי המערער אינו זכאי לפיצויי פיטורים גם מן הטעם שלא התרה במשיבה על הצורך בתיקונם של דברים (סעיף 10 לפסק הדין). בנסיבות העניין, גישה זו אינה נראית לי נכונה. המערער ניצב בפני מציאות נתונה של אי תשלום שכר וחוסר יכולת לפעול עם צוות המאמנים ומתקנים. המערער התריע על המצב פעם ועוד פעם. הוא נפגש עם מר פרי, הוא פעל בשליחותו של מר פרי בניסיון לשכנע את המאמנים להמשיך לפעול על אף שלא הובטח תשלום שכרם והוא נפגש עם ב"כ עמותת הבת. הוא התריע, הוא "דפק על השולחן", הוא פעל באחריות ועשה כל מאמץ לשנות את המציאות או להשיג תנאים שיאפשרו את פתיחת שנת הפעילות. נפלא ממני מה ניתן לדרוש מן המערער מעבר לכך. בנסיבות אלה לא ניתן לאמר כי המערער לא "התריע" בפני הממונים עליו, כנדרש. 25. חברי השופט פליטמן חולק על דעתי ואשיב לו רק בנקודה אחת: לדעת חברי, המשיבה היתה אחראית לתשלום שכרו של המערער רק לתקופה בה הוא עבד בשירותה (ינואר 2000 ואילך) ואין לייחס לה אחראיות לאי תשלום השכר על ידי עמותת הבת בתקופה שקדמה לכך. אני חולק על דעה זו. לפי סעיף 30 לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958, במקרה של חילופי מעבידים, גם המעביד החדש נושא באחריות לתשלום שכרו של עובד מתקופת המעביד הקודם. לכן, חייבת היתה המשיבה לשלם את שכרו של המערער לתקופה של שלושה חדשים ומשלא עשתה כן, יש בכך הרעה מוחשית בתנאי העבודה. 26. לסיכום, נחה דעתי כי - על יסוד התשתית העובדתית שנפרשה בפני בית הדין האזורי - התקיימו נסיבות שהצדיקו התפטרותו של המערער מעבודתו בשל הרעת תנאי עבודה או בשל מציאות בה לא ניתן לדרוש ממנו להמשיך בעבודתו. שילובן של כלל הנסיבות מצדיק, לדעתי, התפטרותו של המערער תוך זכאות לפיצויי פיטורים. לפיכך אני מציע לחברי לקבל את הערעור ולחייב את המשיבה לשלם למערער פיצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון, לכל תקופת עבודתו מחודש ספטמבר 1978 ועד להתפטרותו בחודש אוגוסט 2000, נושא ריבית והצמדה מיום ההתפטרות עד התשלום בפועל. בנסיבות העניין אין הצדקה לפסיקת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. המשיבה תישא בשכ"ט המערער בסכום של 5,000 ש"ח. השופט יגאל פליטמן 1. לאחר עיון בחוות דעתו של חברי השופט צור, אין דעתי כדעתו. המערער, כך סבור אני, אינו זכאי לפיצויי פיטורים לא בעילת "הרעה מוחשית בתנאי עבודה" ולא בעילת "נסיבות אחרות שביחסי עבודה בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו". נבהיר בקצרה דעתנו עילה אחר עילה. 2. אשר להרעה מוחשית בתנאי העבודה - א. אין ספק, כי אי תשלום שכר הינו בגדר הרעה מוחשית בתנאי עבודה. וכבר נפסק, כאמור על ידי חברי השופט צור, כי "פיגור חד פעמי לא יהווה עילה להתפטרות המזכה בפיצויי פיטורים, אך לא יכול להיות ספק שפיגר בתשלום של שלוש משכורות אשר לגבי שתיים, עדיין הוא נמשך על פני חצי שנה ומעלה, מהווה הרעה מוחשית בתנאי עבודה". ב. למערער לא שולמו שתי משכורות האחרונות לשנת 1999 ומשכורת חודש יוני 2000. לגבי אי תשלום שתי המשכורות לשנת 1999 אזי מי שחבה בתשלומן כלפיו היתה העמותה ולא המשיבה.ברם העמותה נקלעה למצב של חדלות פרעון וביום 30.1.00 ניתן לגביה צו הקפאת הליכים במסגרת תיק פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי. על מנת לקדם את פני הרעה הועברה למשיבה בסמוך לחודש 12/99 מחלקת הנוער ובכלל זה בית הספר לכדורסל. זאת, כדי שאפשר יהיה להמשיך ולשלם שכרם של המאמנים וכדי שאפשר יהיה להמשיך להפעיל את בית הספר לכדורסל. ואכן "מיום 1.1.00 בית הספר לספורט התחיל לפעול במסגרת המשיבה ומחודש ינואר 2000 החל התובע לקבל שכר ותלושי שכר מהנתבעת ולא מעמותת הבת" (סעיף 36 לפסק דינו של בית הדין האזורי). בנסיבות האמורות ייחוס למשיבה של ההרעה המוחשית בגין אי תשלום שכר חודשיים על ידי העמותה, הנמצאת בהקפאת ההליכים בדומה להליך פירוק, שעה שהיא עושה כל הניתן להמשך העסקתו התקינה של המערער על מנת שלא יורעו תנאי עבודתו בתקופת העסקתו על ידה, הינה בבחינת - "טוביה חטא וזיגוד מינגד". התנהגות שכזאת מאת המשיבה אין לראותה לדעתנו בשום פנים ואופן כהרעה מוחשית בתנאי עבודה. ג. משהמשיבה לא הרעה מוחשית תנאי עבודת המערער בתקופת העסקתה אותו בשל באי תשלום שכרו לתקופת העסקתו על ידי מעביד אחר, אזי לכל היותר ניתן לטעון כלפיה לאי תשלום שכר יוני 2000. אלא, שלעניין זה כבר נפסק כאמור על ידי חברי השופט צור, שפיגור בתשלום שכר חודש אחד, אינו בגדר הרעה מוחשית בתנאי עבודה. ד. מעבר לכך יודגש העקרון, שהזכאות לפיצויי פיטורים למתפטר מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, קמה אך ורק אם הוא אכן התפטר עקב אותה הרעה. בעניינינו עולה, מדברי המערער עצמו, גם מתמליל השיחה שהוקלטה בגלוי (ת/2) וגם מחקירתו הנגדית (עמ' 29 לפרוטוקול), שלא עקב אי תשלום שכרו שלו הוא התפטר, אלא מחמת התדרדרותו הכלכלית של בית הספר לכדורסל. ה. הזכאות לפיצויי פיטורים למתפטר בדין מפוטר מחמת הרעה מוחשית, קמה, לא רק כאשר זו היתה סיבת ההתפטרות, אלא כאשר קודם להתפטרות הותרה המעביד על ידי העובד כי בכוונתו להתפטר עקב אותה סיבה. הטעם לכך נעוץ ברצון לאפשר למעביד לתקן את הטעון תיקון. משהמערער במקרה שלפנינו לא התפטר עקב העיכובים בתשלום שכרו, לא יכולה להיות מחלוקת שהוא לא התריע על כך בפני המשיבה קודם להתפטרותו, אף מטעם זה אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים על פי אותה עילה. 3. אשר לעילת "הנסיבות האחרות ביחסי עבודה". א. מן הבחינה המשפטית על מנת שתקום זכאות לפיצויי פיטורים על פי עילה זו, על העובד להוכיח כי התקיימו לגביו, נסיבות בהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, ועליו החובה להעמיד את המעביד על כוונתו לעשות כן, למען יוכל לעשות לסילוק הנסיבות, שבהתקיימן, אין העובד יכול להמשיך בעבודתו. ב. המערער התפטר בחודש אוגוסט 2000, על "סיפה של פתיחת העונה החדשה" כמאמרו של בית הדין האזורי בפסק דינו. המצב הכלכלי הקשה של המשיבה, שמצא ביטויו בעיקר, באי מציאת הסדר תשלום שכר מאמני בית הספר לכדורסל בגין תקופת עבודתם הקודמת אצל העמותה, נוכח אי הצטרפותם להסדר הנושים, היה הסיבה להתפטרותו. שכן, עמדת אותם מאמנים בגיבויו המוחלט של המערער היתה, כי אין הם שבים לעבודתם כל עוד לא שולם שכרם, בגין עבודתם אצל מעבידתם הקודמת. ג. במצב דברים זה אין לומר שהתקיימו לגבי המערער נסיבות, בהן לא ניתן לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. בית הספר לכדורסל התקשר אמנם להתארגן לשנה החדשה נוכח מצוקתו הכלכלית, אולם הוא לא הגיע למצב של העדר יכולת אוביקטיבית לתפקד. בעניין זה סומכים אנו ידנו על הנאמר על ידי בית הדין האזורי בפסק דינו, כי "דווקא במצבים משבריים אליו נקלע מקום העבודה ניתן וצריך לדרוש גם מהעובדים לגלות אחריות ולתרום להמשך התפקוד". במקרה שלפנינו יכולתו של בית הספר לכדורסל לתפקד היתה תלויה באורח תפקודו של המערער עצמו. בעיקרו של דבר הכדור היה בידיו. והוא היה זה שהחליט לפעול בדרך של עידוד לעימות חזיתי בין הנהלת המשיבה למאמני בית הספר לכדורסל. הוא פעל כך, על מנת ללחוץ על ההנהלה שתעשה לתשלום שכר המאמנים אצל מעבידתם הקודמת. משזו דרך הפעולה בה נקט, אזי לאמיתו של דבר, יש לראותו אוביקטיבית כגורם העיקרי לקשיי תפקוד בית הספר ערב העונה החדשה. אחרית הדבר באשר לכך, מעידה, שכך היו פני הדברים שכן לאחר התפטרותו של המערער ומינוי מנהל חדש תחתיו הושג הסדר עם המאמנים ועונת הכדורסל נפתחה כסדרה. ד. לאור האמור ראוי לפסוק גם לגבי עילת "הנסיבות האחרות" שלא התקיימו לגבי המערער, נסיבות אוביקטיביות בהן לא ניתן לדרוש ממנו, כי ימשיך בעבודתו. 4. לסיכום - אם תשמע דעתי ידחה הערעור תוך חיוב המערער לשלם למשיבה תוך 30 יום מהיום שכר טירחת עורך דין בסך של 4,000 ש"ח בתוספת מע"מ. השופט עמירם רבינוביץ קראתי את דעות שני חברי השופטים פליטמן וצור ולא השתחררתי מן ההתרשמות, שהמערער אכן נקלע למצב שחברו בו אותם גורמים שמזכירים חברי, ואשר בנסיבותיהם לא יכול היה המערער להמשיך לעבוד. אין מדובר ברכיב אחד, אלא במצב כללי. ההפרטה של הנסיבות אולי יוצרת לכאורה תמונה ש"לא כצעקתה" אבל התמונה הכוללת יוצרת גם יוצרת תמונה של כ"צעקתה". לא ניתן לדרוש מהמערער בנסיבות אלה להמשיך בתפקידו ומכאן זכותו להתפטר שזכאותו לפיצויי פיטורים בצידה. נציג עובדים מר יהודה בן הרוש אני מצטרף לדעת השופטים ש. צור והשופט ע. רבינוביץ. נציג מעבידים מר ישראל בן יהודה אני מצטרף לדעת השופט פליטמן. סוף דבר- על דעתם של השופטים שמואל צור ועמירם רבינוביץ ונציג ציבור מר יהודה בן הרוש וכנגד דעתם החולקת של השופט פליטמן ונציג ציבור מר ישראל בן יהודה, מתקבל הערעור כאמור בסעיף 26 לפסק דינו של השופט צור. דיני ספורטפיצוייםכדורסלפיטוריםפיצויי פיטורים