פסק דין 1. הסוגיה המרכזית בה נדרשנו להכריע בפסק דין זה, נוגעת לאופן בו תוסדר הפנסיה של עובדי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב. 2. התובעים הגישו בעניין זה הן תביעה למתן סעדים זמניים והן תביעה למתן סעדים קבועים, ובהחלטת בית הדין - אוחד הדיון בשתי הבקשות. להלן, נפרט את העובדות הרלוונטיות לתביעה, ואת טענות הצדדים. 3. עובדי הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת תל אביב (להלן: "התובעים"), זכאים לפנסיה תקציבית במועד פרישתם מעבודתם. ההסדר הפנסיוני החל על התובעים מעוגן בתקנון קופת התגמולים לעובדים האקדמיים של אוניברסיטת תל-אביב (1965) (להלן: "הנתבעת 1"): בתקנון זה קבוע הסדר ייחודי, המשלב בין התחייבות האוניברסיטה לבטח את חברי הסגל האקדמי הבכיר בפנסיה תקציבית, ובין הפרשת הכספים לתגמולים ע"י העובדים וע"י האוניברסיטה. 4. הנתבעת 1 היא קופת תגמולים, ופעילותה מוסדרת באמצעות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (להלן: "חוק קופות הגמל"), אשר נחקק בעקבות "רפורמת בכר". האישור לפעילותה של הנתבעת 1 כקופת גמל מתחדש מעת לעת ע"י הממונה על אגף שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר, על פי סמכותו לפי סעיף 13 לחוק קופות הגמל. 5. בשנת 2006, בעקבות חקיקת חוק קופות הגמל, היתנה הממונה על אגף שוק ההון את חידוש האישור לנתבעת 1 לפעול כקופת גמל, בשינוי תקנונה, כך שנושא הפנסיה התקציבית של התובעים יוצא מהתקנון. עמדתה של המדינה היתה, ועודנה, כי הסדר הפנסיה של התובעים אינו צריך להיות מעוגן בתקנון הנתבעת 1, וכי אם יוותר מעוגן בה - לא תזכה הנתבעת 1 לאישור לפעול כקופת גמל, שכן לא תעמוד בדרישות החוק המגדירות מהי "קופת גמל לתגמולים". המדינה לא נקטה עמדה לגבי האופן החלופי בו יסדירו התובעים והאוניברסיטה את סוגיית הפנסיה התקציבית, ולטענת המדינה, כפי שהושמעה בהליך שהתנהל בבית הדין - היא כלל אינה צד לסוגיה זו, העומדת בבסיס יחסי העבודה בין הצדדים, והיא גם אינה אמורה להיות מעורבת או לפקח על הסדרי הפנסיה התקציבית של התובעים. לטענת המדינה, היא לא פיקחה ולא היתה מעורבת בזכאות התובעים לפנסיה תקציבית גם בעבר. 6. על רקע התניית מתן האישור לנתבעת 1 בשינוי תקנונה, יזמו התובעים את ההליכים בבית הדין. במסגרת הליכים אלה, הוארך מעת לעת תוקפו של האישור שניתן לנתבעת 1 לפעול כקופת גמל, בהסכמת המדינה ומכוח החלטות בית הדין, עד אשר ניתנה החלטתנו הסופית בעניין זה, ביום 7.12.08, לפיה תוקף האישור של הנתבעת 1 יוארך עד למועד של 90 יום לאחר מתן פסק דינו של בית הדין. 7. טענות התובעים: בתביעה שהגישו לבית הדין טענו התובעים כי במסגרת תקנון הנתבעת 1 מעוגנת באופן מלא התחייבותה של האוניברסיטה לשלם לעובדים שיפרשו פנסיה תקציבית. לטענת התובעים, הוצאת הסדר זה אל מחוץ לתקנון הנתבעת 1, והסדרתו בהסכם חיצוני בין התובעים לאוניברסיטה, מבלי שהמדינה תפקח על הסכם כזה, יסכן את זכויות הפנסיה של התובעים, בייחוד על רקע הקשיים הכלכליים בהם נתונה האוניברסיטה, ועל רקע סירובה לגבות את התחייבותה לתשלום פנסיה תקציבית בעתודה כלכלית המכסה את ההתחייבות האקטוארית כפי שהיא מעת לעת. התובעים טענו עוד כי הוצאת נושא הפנסיה התקציבית מתקנון הנתבעת 1 כלל אינו מתחייב מהוראות חוק קופות הגמל, ואף עומד בניגוד להוראותיו ולתכליתו, כמו גם להוראות תקנון הנתבעת 1. על כן, תבעו התובעים מבית הדין את הסעדים הבאים: א. מתן צו הצהרתי שיקבע כי יש להותיר את הסדר הפנסיה התקציבית, ובכלל זה את התחייבותה של האוניברסיטה לתשלום הפנסיה התקציבית, בתקנון הנתבעת 1, וכי עיגון זה הוא חוקי ותקין. ב. לחלופין, להורות לאוניברסיטה להסדיר התחייבותה לשלם לתובעים פנסיה תקציבית באופן שיבטיח זכאותם של התובעים לפנסיה תקציבית במועד פרישתם. ג. להורות לאוניברסיטה להסדיר התחייבותה לשלם לתובעים פנסיה תקציבית במועד פרישתם, באופן שההתחייבות תהיה מגובה בעתודה כלכלית המכסה את ההתחייבות האקטוארית כפי שהיא, מעת לעת, לרבות - הפרשת כספים באופן שוטף להבטחת תשלומי הפנסיה, לקופה נפרדת שהתנהלותה תעוגן בתקנון שיאושר ע"י המדינה; בנוסף, או לחלופין, ייעוד כספים מתוך תקציב האוניברסיטה או מתוך נכסיה, לתשלום הפנסיה התקציבית; בנוסף, איסור על שימוש בעתודות כספיות או אחרות המיועדות להבטחת תשלומי הפנסיה התקציבית, ככל שקיימות כאלה, אלא לצורך תשלומי הפנסיה התקציבית לחברי הסגל האקדמי. 8. בסיכומיהם, טענו התובעים כי ככל שבית הדין ידחה עמדתם, ויקבע כי יש להוציא את הסדר הפנסיה התקציבית מתוך תקנון הנתבעת 1 ולעגנו במסגרת של הסכם קיבוצי מחוץ לתקנון, הרי שהדרך היחידה למנוע החלשתו של הסכם כזה, הינה להורות לשלושת הצדדים הרלוונטים לחתום עליו - האוניברסיטה, ארגון עובדי הסגל האקדמי והמדינה. בנוסף, טענו התובעים כי יש להורות לאוניברסיטה ליתן בטוחות להבטחת תשלום הפנסיה התקציבית, ככל שזה יעוגן בהסכם חיצוני לתקנון. 9. טענות האוניברסיטה (הנתבעת 2): האוניברסיטה טענה, בהתייחסה לכתב התביעה, כי היא אינה מתנגדת להשארת הסדר הפנסיה התקציבית של התובעים בתוך תקנון הנתבעת 1, אולם היא גם אינה מתנגדת להסדרת ההוראות העוסקות בפנסיה תקציבית, בהסכם שייחתם בינה ובין ארגון עובדי הסגל האקדמי הבכיר - הסכם אשר המדינה תהיה צד לו. עם זאת, האוניברסיטה טענה כי התובעים לא הצביעו על עילה משפטית המחייבת אותה ליצור עתודה כלכלית לכיסוי ההתחייבות האקטוארית בגין הפנסיה התקציבית לתובעים. 10. טענות קופת התגמולים לעובדים האקדמיים של האוניברסיטה (הנתבעת 1): הנתבעת 1 שטענה, מלכתחילה, כי אין יריבות מעשית בינה ובין התובעים, שכן היא, לכל היותר, בגדר משיבה פורמלית לתביעה, טענה בתמצית, כי אין, לטעמה, כל נימוק המצדיק התערבות המדינה בהכללת ההסדר הפנסיוני הקיים בתקנונה של הנתבעת 1, כפי שהיה עד עתה, ומזה עשרות שנים. 11. טענות המדינה (הנתבעת 3): עמדת המדינה, מנגד, היא כי קיומו של ההסדר המעוגן בתקנונה של הנתבעת 1 מנוגד להגדרתה של "קופת גמל לתגמולים" בחוק קופות הגמל, לפיה קופת גמל לתגמולים מיועדת לתשלום תגמולים בלבד. זאת, משום שלפי תקנון הנתבעת 1, חלק מן הכספים המופקדים בה מוחזרים לאוניברסיטה ואמורים לשמש עתודה לתשלום הפנסיה התקציבית של העמיתים, ובנוסף, בנתבעת 1 מופקדים כספים אשר אינם כספי העמית בלבד. עוד טענה המדינה, כי קיומו של ההסדר הייחודי המעוגן בתקנון הנתבעת 1 עומד בניגוד לעקרון מרכזי שעמד בבסיס רפורמת בכר, והוא - האחידות בכללי הזכאות למשיכת כספים מקופות הגמל השונות, שמטרתה ליתן לעמית חופש לבחור בכל עת לאיזו קופת גמל להצטרף. לטענת המדינה, קביעת הזכויות הפנסיוניות של העמיתים בנתבעת 1 במסגרת תקנונה, מגביל את חופש הבחירה של העמיתים ואת מידת הניידות שלהם בין קופות הגמל השונות. המדינה טענה, אם כן, כי הנתבעת 1 אינה משמשת, בפועל, כקופת גמל לתגמולים, וכי ההסדרים הקבועים בתקנונה אינם עולים בקנה אחד עם הוראות הדין. בנסיבות אלה, אין בסמכותו של הממונה על שוק ההון ליתן לנתבעת 1 אישור לפעול כקופת גמל. המדינה ציינה כי תוקף האישור שניתן לנתבעת 1 הוארך מעת לעת, על מנת ליתן לתובעים ולאוניברסיטה פרק זמן במהלכו ישונה התקנון כנדרש, לצד שמירה על זכויותיהם הפנסיוניות של התובעים, אך זאת נעשה לפנים משורת הדין ועל רקע חששם של התובעים כי זכויותיהם הפנסיוניות ייפגעו. המדינה טענה כי לא ניתן עוד להאריך תוקפו של האישור לנתבעת 1, וכי עליה לשנות תקנונה בהתאם להוראות הדין. 12. סיכומו של דבר, עמדת המדינה היא כי יש להסדיר את זכויות התובעים בתקנון הנתבעת 1 אך ורק בכובעם של התובעים כעמיתי קופת גמל. בכל הנוגע להסדרת זכויותיהם הפנסיוניות, עמדת המדינה היא כי יש להסדיר את הדבר מחוץ לתקנון הנתבעת 1, וכי על כל הסעדים שתבעו התובעים בתביעתם להידחות, ככל שהם נוגעים למדינה. לפי עמדת המדינה, הטענה האמיתית של התובעים היא כלפי האוניברסיטה, ועיקר מטרתם היא הסדרת העתודות הכספיות של האוניברסיטה לתשלום הפנסיה התקציבית שלהם. המדינה הדגישה כי על הצדדים להסדיר עניין זה ביניהם, בהיותו קשור ביחסי העבודה ביניהם, וכי המדינה אינה צד לעניין ואינה צריכה להיות גם צד להסכם שייחתם בין הצדדים, או לפקח או לערוב לקיומו של הסכם כזה. להלן - הכרעתנו: 13. לאחר ששקלנו טיעוני כל הצדדים המעורבים, מצאנו לדחות את התביעה, להורות לנתבעת 1 לשנות תקנונה, וכן להורות לתובעים ולאוניברסיטה להסדיר את זכאותם של התובעים לפנסיה תקציבית בהסכם מחוץ לתקנון הנתבעת 1. 14. קיבלנו את עמדת המדינה בתביעה - כפי שהובאה בתצהירו של העד רג'ואן גרייב, מנהל מחלקת קופות גמל באגף שוק ההון, וכפי שהובאה בכתבי הטענות של המדינה - לפיה ההסדר הייחודי שעוגן עד כה בתקנון הנתבעת 1, ובו משולבים הן הסדרי הפנסיה התקציבית והן הסדרי ההפרשה לתגמולים של התובעים, אינו עומד בקנה אחד עם הוראות חוק קופות הגמל, המגדירות "קופת גמל לתגמולים" כ"קופת גמל המיועדת לתשלום תגמולים", ולמטרה זו בלבד. על כן, לא מצאנו להתערב בשיקולי המדינה המתנים חידוש האישור לנתבעת 1, לפעול כקופת תגמולים, בשינוי תקנונה, כך שתעמוד בהגדרה המעוגנת בחוק, כמו גם בתכלית החוק שחוקק בעקבות רפורמה רחבת היקף שבוצעה, בין היתר, בתחום קופת הגמל במשק הישראלי. 15. אמנם, התובעים טענו כי שינוי התקנון כך שיוצא ממנו הסדר הפנסיה התקציבית כלל אינו מתחייב מהוראות החוק, והוא אף מנוגד לתכליתו, אולם לא קיבלנו עמדתם זו. קיבלנו את הטעמים אותם פירטה המדינה, בגינם ההסדר הייחודי המעוגן בתקנון הנתבעת 1 מוציא אותה מהוראות הדין: ראשית, הנתבעת 1 אינה מיועדת לתשלום תגמולים בלבד, אלא חלק מן הכספים המופקדים בה מוחזרים לאוניברסיטה, ומיועדים לשמש עתודה לתשלום הפנסיה התקציבית של עמיתי הנתבעת 1; שנית, בנתבעת 1 מופקדים כספים אשר אינם כספי העמית בלבד, אלא מדובר בכספים שהאוניברסיטה מפרישה לאחד החשבונות בנתבעת 1 והיא זו שמקבלת אותם, ואת הרווח עליהם, בחזרה; ושלישית, תקנון הנתבעת 1 פוגע בחופש הבחירה של העמיתים בין קופות הגמל, מגביל את הניידות בין הקופות השונות, ולמעשה מנוגד לרציונל המחייב את יכולת הניידות, שעמד בבסיס רפורמת בכר. 16. בעניין זה נתנו דעתנו למכלול טענות התובעים, כאילו דווקא התקנון הנוכחי של הנתבעת 1 תואם את הוראות החוק ואינו מגביל את הניידות בין קופות הגמל, בעוד שינויו, וכינון הסכם חיצוני ונפרד שיכלול את הסדר הפנסיה התקציבית, הוא זה שיהיה מנוגד להוראות החוק, ובהן סעיף 16 לו, והוא זה שייצור מצג מטעה כלפי הציבור - ודחינו את הטענות. קיבלנו את הסבר המדינה, לפיו דווקא הכללת הפנסיה התקציבית בתקנון הנתבעת 1 תמנע את חופש הבחירה של העמיתים, אם להשתייך לנתבעת 1 או לקופת גמל אחרת, שכן במצב הדברים הנוכחי, מי מהתובעים שיבחר שלא להיות עמית בנתבעת 1, ינתק עצמו מהסדר הפנסיה התקציבית בו מחויבת האוניברסיטה, המעוגן באותו תקנון. מנגד, הוצאת הפנסיה התקציבית מתקנון הנתבעת 1 והכללתו בהסכם חיצוני לתקנון זה, ינתק את הקשר בין החברות בנתבעת 1 ובין הזכות לקבלת פנסיה תקציבית מהאוניברסיטה. 17. בדומה, מצאנו כי עמדתה של המדינה ביחס לסוגית הטעיית הציבור, אותה העלו התובעים בקשר עם סעיף 16 לחוק קופות הגמל, היא שמתיישבת עם ההגיון ועם תכלית החוק. בסעיף 16 לחוק, נאמר כך: "א. קופת גמל תתנהל על פי תקנון שאישר לה הממונה. ב. הוראות התקנון כפופות להוראות לפי חוק זה, ולהוראות כל דין אחר החלות על ניהול קופת גמל. ג. בכפוף להוראות סעיף קטן (ב), זכויות וחובות עמיתים בקופת גמל לא ייקבעו אלא בתקנונה, וחברה מנהלת לא תקנה לעמיתי קופת גמל זכויות ולא תטיל עליהם חובות, שלא בהתאם לתקנונה. ד. בתקנון קופת גמל ייקבעו, בין השאר, עניינים אלה: (1) שם קופת הגמל; (2) מטרת קופת הגמל; (3) הגבלות על צירוף עמיתים, ככל שישנן; (4) מדיניות ההשקעה של קופת הגמל; (5) שיעור או סכום מירבי של דמי הניהול... (6) הביטוחים שבהם יבוטחו העמיתים בקופת הגמל... (7) עניינים נוספים שהממונה הורה לכלול בתקנון קופת הגמל. ה. הממונה לא יאשר לקופת גמל שם שיש בו כדי להטעות". 18. התובעים טענו כי בדברי ההסבר להצעת חוק קופות הגמל, נאמר, ביחס לסעיף 16, כי ההוראות בו נועדו להבטיח שלא ייכללו בתקנון הוראות העלולות להטעות את הציבור לגבי זכויות עמיתי קופת הגמל. לטענת התובעים, עמיתי הנתבעת 1 הינם קבוצה סגורה, וכולם מבוטחים בפנסיה תקציבית. הכללת הוראות הפנסיה בתקנון הנתבעת 1 אינו מטעה את הציבור או את העמיתים, ואולם הוצאת ההוראות והכללתן בהסכם נפרד, היא זו שתיצור מצג מטעה, שכן למרות שהנתבעת 1 תיראה למראית עין ככל קופת גמל אחרת, הלכה למעשה יתקיים בצידה הסכם חיצוני הקשור בינה ובין הסדר פנסיה תקציבית באוניברסיטה. כאמור, לא קיבלנו טענה זו שהעלו התובעים, וסבורים אנו כי סעיף 16 לחוק קופות הגמל דן בפרטים שיש לכלול בתקנון קופת הגמל, הקשורים בזכויות עמיתי קופת הגמל, ככאלה, ובהן בלבד. זכויות עמיתי קופת הגמל בתחומים אחרים, כגון תחום הפנסיה, יכול שייכללו בהסכם נפרד וחיצוני לתקנון - ולא יהא בכך משום יצירת מצג שיש בו כדי להטעות מאן דהוא, כטענת הנתבעים. סבורים אנו, כטענת המדינה, שדווקא מצב בו הנתבעת 1 תקבל אישור לפעול כקופת גמל, בעוד שבתקנונה מוסדרים עניינים אחרים שאינם קשורים בפעילותה כקופת גמל - הוא המצב שיש בו כדי להטעות את הציבור. 19. גם טענתם הנוספת של התובעים, כאילו כל הסכם שיעגן את הסדר הפנסיה של התובעים יהיה בהכרח הסכם לבר תקנוני לא חוקי, וככזה - יהא דינו בטלות, לא בוססה על ידם. למעשה, לא מצאנו בכל טיעוני התובעים נימוק כלשהו המצדיק קבלת הטענה לפיה הסכם המפריד את הסדרי הפנסיה של התובעים מתקנון הנתבעת 1, שאמור להתייחס אך ורק לזכויותיהם לתגמולים - הסכם שאף טרם נערך ונחתם - יהא הסכם לבר-תקנוני, או יהא מעצם טיבו, הסכם בלתי חוקי. 20. יצוין, כי בסיכומיהם הביאו התובעים, בקצרה וללא פירוט, אסמכתא לפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ה"פ(ת"א) 319/07 אביב אברהם נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, מיום 26.7.07, אשר משמעותו- כך לטענת התובעים - היא שדינו של הסכם לבר-תקנוני להתבטל מעצם היותו הסכם לבר-תקנוני, אף אם הוראותיו אינן מקנות לעמיתים זכויות מעבר לקבוע בתקנון קרן הפנסיה. לא מצאנו ביסוס לטענת התובעים, גם לאחר שעיינו בפסק הדין אליו הופנינו, בהיות נסיבות אותו פסק דין שונות לחלוטין מנסיבות המקרה שבפנינו; ובמיוחד לאור העובדה שהערעורים שהוגשו על אותו פסק דין התקבלו על-ידי בית המשפט העליון, ב- ע"א 8652,8838/07 אביב אברהם ו-1,019 אח' נ' אגד אגודה שיתופית בישראל בע"מ ואח', ביום 9.3.09. בפסק דינו, ביטל בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולעניין הסכם 1990 ביחס לגמלאי "אגד", שעמד בבסיס פסק דין, קבע כי הסכם זה אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זכויותיהם של הגמלאים מכוח התקנון הישן, וגם אין בו הוראה המלמדת על כוונת הצדדים לסתור את הוראות התקנון הישן או לגבור עליהם. בית המשפט העליון קבע כי אותו הסכם משנת 1990 אינו אלא הסכם שקבע "טכניקת" תשלום קצבאות לגמלאי אגד, נוכח המצב הכלכלי אליו נקלעה אגד, וכי אין להטיל על אגד חבות לשלם את קצבאות הגמלאים מעבר למה שהתחייבה לו במסגרת אותו הסכם חיצוני. בית המשפט אף קבע כי אותו הסכם משנת 1990 כלל אינו הסכם לבר-תקנוני. על כן, ככל שמבקשים התובעים להסתמך על פסיקה זו בטענתם כאילו כל הסכם עליו יחתמו עם האוניברסיטה לעניין הפנסיה התקציבית יהא הסכם לבר-תקנוני, וכהסכם לבר-תקנוני - ממילא דינו להתבטל, הרי שטענתם זו נותרה ללא ביסוס. 21. המסקנה העולה עד כה, היא כי יש לדחות תביעתם של התובעים להורות על הותרת הסדר הפנסיה התקציבית בתקנון הנתבעת 1. 22. פן נוסף של תביעת התובעים, עוסק בשאלה כיצד תוסדר סוגיית הפנסיה התקציבית לאחר הוצאתה ממסגרת תקנון הנתבעת 1, ומה יהא מקומה ותפקידה של המדינה, אם בכלל, בהסדר החדש. במישור זה, נתנו דעתנו לחששם הכן של התובעים כי זכויות הפנסיה שלהם יעמדו בסכנה ממשית לאור הקשיים הכלכליים בהם נתונה האוניברסיטה, ולאור הטענה כי האוניברסיטה כילתה את כל העתודות הכספיות שנועדו להבטיח את זכויותיהם הפנסיוניות של התובעים - טענה שלא הוכחשה ע"י העדה מטעם האוניברסיטה, מריאנה שדה, סמנכ"ל משאבי אנוש באוניברסיטה, בחקירתה הנגדית בפנינו. התובעים - ואף האוניברסיטה, בכתב הגנתה - ביקשו את בית הדין לכלול בפסק דינו הוראה, המורה למדינה לקחת חלק פעיל בהסכם שיתגבש בין הצדדים בנוגע להסדר הפנסיוני של התובעים, בין כמפקחת על ההסכם, ובין כחלק בלתי-נפרד ממנו, כצד להסכם. עם זאת, המדינה, מצידה, טענה כי אין היא צד למערכת יחסי העבודה בין האוניברסיטה ובין התובעים, ועל כן אין היא יכולה או אמורה להיות צד להסדר הפנסיוני שיגבשו ביניהם. 23. כאמור, ערים אנו למצב הקשה בו מצאו עצמם התובעים, ולמאבקם אשר בבסיסו עומדת הדאגה לעתידם, בעת פרישה. ואולם גם אנו סבורים כי, כעמדת המדינה, על ההסדר הפנסיוני, על כל רבדיו, להתגבש בינם ובין האוניברסיטה, כעובדים ומעבידתם; וכי אין להורות למדינה לשים עצמה בנעלי מעבידתם של התובעים, ולהתחייב או לערוב לקיומו של ההסכם - כצד פעיל לו, או כמפקחת בלבד. מסקנתנו זו עומדת בעינה, על אף טענות התובעים כי המדינה אישרה את התנהלותה של הנתבעת 1, על ההסדר הפנסיוני הכלול בתקנונה, במשך 40 שנה, עד למועד בו התנערה, לכאורה, מהאחריות בה נשאה במשך עשורים, וביקשה מהצדדים, באופן פתאומי, לשנות את תקנון הנתבעת 1 ולהוציא ממנו את נושא הפנסיה, להסדר חיצוני. קיבלנו עדותו של העד מטעם המדינה, שהאישור שניתן לנתבעת 1 בעבר לפעול כקופת גמל, לצד אישורים דומים שניתנו ללמעלה מ-1,000 קופות גמל, ניתן על סמך הצהרתה כי היא פועלת בהתאם להוראות הדין, ולא על סמך בדיקה מדוקדקת של תקנונה, בכל מועד בו חודש האישור. מכל מקום, אין באישור שניתן לנתבעת 1 בעבר ע"י המדינה כדי להתיר לה לקיים תקנון שאינו עומד בהוראות הדין כיום, ואין באישור שניתן לה בעבר כדי להפוך את המדינה לצד ליחסים בין האוניברסיטה לתובעים. משכך, אף אנו סבורים כי חששם של התובעים להחלשת ההסדר בדבר זכויות הפנסיה שלהם אינו קשור בהוצאת זכויות אלה מתקנון הנתבעת 1, אלא חשש זה קשור במצבה הכלכלי הנוכחי של האוניברסיטה ובהתנהלותה. חשש זה היה נותר בעינו בין אם היה ניתן להשאיר את זכויות הפנסיה בתקנון הנתבעת 1, ובין אם יידרשו הצדדים להסדירן בהסכם חיצוני לתקנון זה, או בכל אופן אחר. 24. החובה לשאת בתשלומי הפנסיה של התובעים היא חובתה של האוניברסיטה והיא זו שצריכה לכלכל צעדיה העתידיים בהתאם, על מנת לעמוד בהתחייבותה זו. שמענו אף אנו, בדאגה, את עדותה של העדה מטעם האוניברסיטה, בדבר האופן בו ניהלה האוניברסיטה את כספי העתודות שנועדו להבטיח את זכויות הפנסיה של התובעים, ואנו קוראים לאוניברסיטה להגיע להסכם עם התובעים בדבר זכויות הפנסיה שלהם, ולהיענות לבקשותיהם לכלול בהסכם זה בטוחות אקטואריות מתאימות לקיומו בעתיד, עליהן יסכימו הצדדים. ואולם, אין בהתנהלותה הלקויה של האוניברסיטה - אשר היא-היא מעבידתם של התובעים - משום הצדקה להנחת האחריות לפנסיה של התובעים, מראש, לפתחה של המדינה. 25. על כן, בסיכומו של דבר, דחינו את תביעת התובעים להותיר את הסדר הפנסיה התקציבית שלהם בתקנון הנתבעת 1. התובעים והאוניברסיטה יסדירו את סוגיית הפנסיה של התובעים ביניהם בהסכם נפרד וחיצוני, או בכל דרך אחרת עליה יסכימו. כאמור לעיל, אנו סבורים כי דרישת התובעים לכלול בהסכם זה בטוחות אקטואריות מתאימות לקיומו בעתיד, הינה דרישה לגיטימית, אולם על הצדדים להגיע לאותו הסדר הפנסיוני, ובכלל זה הבטוחות שיכללו בו, אם בכלל, בדרך של הסכמה ביניהם. 26. האישור שניתן לנתבעת 1 לפעול כקופת גמל, יעמוד בתוקפו במשך 90 ימים בלבד מיום מתן פסק דין זה. עד למועד זה, תשנה הנתבעת 1 תקנונה, כך שהסדר הפנסיה התקציבית של התובעים יוצא ממנו. בהתאמה, תוך תקופה של 90 יום מיום מתן פסק דין זה, תגיע האוניברסיטה להסכמה עם התובעים בדבר הסדרת זכויות הפנסיה התקציבית שלהם. 27. בנסיבות הענין - אין צו להוצאות. השכלה גבוההפנסיהאוניברסיטהתל אביב