פסק דין השופטת רונית רוזנפלד 1. המערער, שפרש לגמלאות מתפקידו כמנהל המרכז למיפוי ישראל, ביקש מבית הדין האזורי בירושלים (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור בני קלינר ואהרן עמית; עב 1546/06) ליתן בידו פסק דין הצהרתי לפיו זכאי הוא לתשלום גמלתו לפי 70% משכר מנכ"ל משרד ממשלתי. בית הדין האזורי דחה תביעתו, ועל כך הערעור שלפנינו. 2. העובדות הרלבנטיות כפי שעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי ומכלל החומר שבתיק הן כדלקמן: א. המערער עבד בשירות המדינה על פי כתב מינוי, החל מיום 4.9.50 ועד ליום 31.3.1990. ביום 5.12.1990 נחתם "חוזה מיוחד להעסקת עובד" בין המערער לממשלת ישראל, לפיו יועסק המערער בתפקיד המשנה למנהל המרכז למיפוי ישראל (להלן- מרכז המיפוי) מיום 1.4.1990 ועד ליום 31.3.1994. בסעיף 11 לחוזה נקבע: על תקופת עבודתו של העובד לפי חוזה זה לא יחול חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970..." ביום 1.11.94, אחרי 44 שנות עבודה בשירות המדינה, פרש המערער לגמלאות. בתפקידו האחרון כיהן התובע כמנהל המרכז למיפוי. ב. לאחר פרישתו הגיש המערער תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים בה עתר, בין השאר, למתן פסק דין הצהרתי, בדבר זכאותו לקבלת תנאי מנכ"ל משרד ממשלתי (תב"ע נה/324-3 שתרוג- מדינת ישראל, להלן- ההליך הקודם). ביום 27.1.99 דחה בית הדין האזורי את התביעה למתן סעד הצהרתי לפיו זכאי המערער לתנאי מנכ"ל. ערעור על פסק הדין, שהוגש לבית הדין הארצי, נדחה [עע 67/99 שתרוג ציון נ. מדינת ישראל (לא פורסם, 28.11.00)]. ג. בהחלטת ממשלה מס' 557 (כל/23) מיום 9.8.01, נקבע כי יש "להשוות את תנאי השכר והגמלאות של מנהל המרכז למיפוי ישראל לתנאי השכר והגמלאות של מנהל כללי למשרד ממשלתי" (להלן- החלטת הממשלה בדבר השוואת תנאי השכר או- החלטת הממשלה). ביום 22.3.2004 פנה המערער לנציב שרות המדינה וביקש להחיל לגביו את החלטת הממשלה בדבר השוואת תנאי השכר. ביום 7.6.2004 השיב מר ראובן בוימל, מנהל האגף לגמלאות בנציבות שירות המדינה (להלן: מר בוימל) למכתבו של המערער, בזו הלשון: "לאחר שבקשתך נבדקה לפרטיה, בכפוף לאישורו של הממונה על תשלום הגמלאות, ובכלל זה בדבר מועד תחולת אישורו, בעקבות החלטת ועדת השרים לענייני כלכלה, כל/23, מיום 23.7.2001, שקבלה תוקף של החלטת ממשלה מס' 557 (כל/23), ביום 9.8.2001תקבע משכורתך הקובעת, על פי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970, בהתאם למשכורת קובעת של מנהל כללי במשרד ממשלתי, במועד החלטת הממשלה, כפי שהשתנתה ותשונה מעת לעת." (ההדגשה שלי ר.ר.) . ד. ביום 13.4.05 הודע למערער כי הוחלט שלא להיענות לבקשתו להחיל עליו את החלטת הממשלה בדבר השוואת תנאי השכר. על כך שגמלתו אינה נגזרת משכר מנכ"ל במשרד ממשלתי בהתאם להחלטת הממשלה, הגיש המערער את תביעתו לבית הדין האזורי. פסק הדין של בית הדין האזורי 3. בית הדין האזורי נדרש בפסק דינו לטענות שונות של המערער שהסתמך בתביעתו על החלטת הממשלה בדבר השוואת תנאי השכר. בית הדין דחה את טענת המערער לפיה המשיבה התחייבה כלפיו עוד בהליך הקודם, באמצעות בא כוחה, כי ככל שתתקבל החלטת ממשלה בדבר השוואת תנאי שכרו של מנהל המרכז למיפוי, לשכר מנכ"ל משרד ממשלתי, ההחלטה תיושם עליו. בית הדין קבע, כי טענת המערער בדבר הבטחה שקיבל כאמור, לא הוכחה. בית הדין הוסיף עוד וציין כי אפילו היה מקבל את טענת המערער כי במהלך משא ומתן לפשרה (שלא צלח) בהליך הקודם, הצהיר ב"כ המשיבה, כי החלטת ממשלה כאמור ככל שתתקבל, תיושם על המערער, גם אז, הבטחה כזו אינה בגדר הבטחה מנהלית מחייבת, באשר אין מתקיימים בה התנאים הנדרשים על פי הפסיקה לחיוב הרשות המנהלית על פיה. בית הדין דחה את טענת המערער לפיה במכתבו של מר בוימל מיום 7.6.04 יש לראות אישור של בקשתו לעדכון גמלתו בהתאם לתנאי השכר של מנכ"ל משרד ממשלתי. בית הדין הפנה לכך כי במכתב צוין מפורשות כי בקשת המערער נבדקה, וכי עניינו יועבר לאישור הממונה על הגמלאות. נציבות שירות המדינה לא אישרה את בקשתו של המערער אלא העבירה אותה להחלטתו של הממונה על תשלום הגמלאות. בית הדין אף התייחס להימנעותו של המערער מלהעיד את מר בוימל, שלטענתו אישר את בקשתו. הימנעות זו יוצרת חזקה כי עדותו של מר בוימל הייתה פועלת נגדו. בקשר לטענת המערער לפיה החלטת הממשלה בדבר השוואת תנאי השכר מחייבת תיאום משכורתו הקובעת של המערער לפי הוראת סעיף 9(2) לחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב] התש"ל-1970 (להלן- חוק הגמלאות), קבע בית הדין האזורי, בהסתמכו על פסיקתו של בית דין זה, כי התיאומים כמתבקש מהוראת סעיף 9(2) לחוק הגמלאות יסודם בעיקר בחישובים טכניים, המתבקשים מקום שסולם המשכורת של עובדי המדינה משתנה, ובעקבות השינוי קשה מאוד או בלתי אפשרי לקבוע איזו דרגה של הסולם החדש זהה עם הדרגה שהייתה לגמלאי לפני פרישתו, על פי הסולם הישן. בקובעו כי סולם השכר לפיו משולמת גמלת המערער ודרגתו לפי דירוג המהנדסים עודנה קיימת, דחה בית הדין האזורי את טענת המערער לפיה החלטת הממשלה בדבר שינוי תנאי השכר יצרה דירוג שכר חדש למשרת מנהל מרכז המיפוי. בנסיבות כאלה אין מקום לביצוע תיאום המשכורת הקובעת לפי הוראת סעיף 9(2) לחוק הגמלאות. בית הדין הוסיף עוד וקבע כי חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ' אהרן ברק מיום 17.6.77, עליה מסתמך המערער, התייחסה בשעתו לקבוצה ספציפית של בעלי תפקיד, בנקודת זמן מסוימת ואין בה כדי להוות הנחיה כללית לעתיד לבוא, לרבות בקשר להחלטת הממשלה בדבר השוואת תנאי השכר, מושא דיון זה. בקשר לטענת המערער בדבר הצמדת שכרם של שלושה גמלאים- מנהל המכס, מנהל לשכת ראש הממשלה וגמלאי נוסף, שגמלתם הוצמדה לשכר מנכ"ל קבע בית הדין, כי בעובדה שגמלתם של שלושת הגמלאים עודכנה בניגוד להוראות חוק הגמלאות אין כדי להקים זכות למערער. בית הדין דחה את טענת המערער בדבר אפלייתו לרעה לעומת שלושה ממנהלי מרכז המיפוי. בית הדין ציין כי טענת המערער בקשר לקודמו בתפקיד כבר נדונה ונדחתה בהליכים הקודמים שאותם ניהל בבית הדין. באשר לשניים האחרים קבע בית הדין, כי אחד מהם, מר אביאל הועסק כמנהל מרכז המיפוי בעת שהתקבלה החלטת הממשלה בדבר השוואת תנאי השכר, והאחר, מר סרברו, כיהן בתפקיד לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה. בהסתמך על כל אלו דחה בית הדין האזורי את תביעתו של המערער. הערעור 4. עיקרי טענות המערער בעיקרו של דבר, חוזר המערער בערעורו לפנינו על הטענות אותן העלה לפני בית הדין האזורי. לטענתו, מן הדין ליישם עליו את החלטת ממשלת ישראל בדבר השוואת תנאי השכר. החלטת הממשלה שינתה את תקן השכר למשרת מנהל המרכז למיפוי, ויצרה דירוג חדש לפי סעיף 9(2) לחוק הגמלאות. קביעת הדירוג החדש חייבה ביצוע תיאום לגמלת המערער בהתאם למשכורת מנכ"ל משרד ממשלתי. עוד טוען המערער, כי בקשותיו לעדכון גמלתו בהתאם לשכר מנכ"ל אושרה על ידי נציבות שירות המדינה, במכתבו של מר ראובן בוימל אליו מיום 7.6.04. עמדת נציבות שירות המדינה מחייבת את המדינה ויש להעדיף את עמדת הנציבות על פני עמדת הממונה על הגמלאות. הרשות המוסמכת לפי חוק הגמלאות היא נציב שירות המדינה ולא הממונה על הגמלאות. ועדת השירות שהיא זרוע של הנציבות היא המוסמכת להפעיל את הוראת סעיף 9(2) לחוק הגמלאות, ולא הממונה על הגמלאות. עוד טוען המערער כי החלטת נציבות שירות המדינה אף מתיישבת עם מדיניות רבת שנים הנהוגה עוד משנת 1976, המבוססת על חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז פרופ' אהרן ברק, כפי שאושרה בועדת השירות בהחלטתה מיום 16.8.77. על פי חוות דעת זו, והחלטת ועדת השירות הנסמכת עליה נקבע, כי הנהגת תנאי שכר לגבי מנהלים ונושאי תפקידים מקבילים וכן לגבי מנהלים שהיו בגמלאות מהווה קביעת סולם שכר חדש כמשמעותו בסעיף 9(2) לחוק הגמלאות. חוות דעתו של פרופ' אהרן ברק הינה חוות דעת משפטית מחייבת, שבהתבסס עליה קבעה ועדת השירות, כי התיאומים לפי סעיף 9(2) בגין הגמלאות יחולו רטרואקטיבית גם על מנכ"לים ובעלי תפקידים מקבילים שפרשו לפני קבלת החלטת הממשלה. בנוסף לכל אלו נטען כי המערער זכאי להשוואת תנאי שכרו מכוח חובת ההגינות ועקרון השוויון. קודמו של המערער בתפקיד כמו גם אלו שבאו אחריו קיבלו מעמד של מנכ"ל. עובדות אלו מצדיקות כי החלטת הממשלה תיושם גם לגביו. בית הדין האזורי אף טעה בדחותו את טענת המערער בדבר התחייבות שקיבל במהלך ההליכים המשפטיים הקודמים מאת ב"כ המשיבה, להצמיד את תנאי שכרו לשכר מנכ"ל משרד ממשלתי, אם תתקבל החלטת ממשלה בנושא, כפי שאכן התקבלה. 5. עיקרי טענות המשיבה המשיבה תומכת בפסק דינו של בית הדין האזורי. לטענת המשיבה, אין בהוראת סעיף 9(2) לחוק הגמלאות כדי לסייע למערער, שכן התיאום אליו הוא מכוון הינו תיאום טכני הקובע תרגום והקבלה בין הדרגות ערב השינוי לבין הדרגות שלאחריו, ולא עדכון כלכלי שיעלה את שיעורה של הקצבה. המשכורת הקובעת של הגמלאי נקבעת לפי המשכורת המשתלמת באותו זמן לעובד מדינה, שדרגתו כדרגה שהייתה לפלוני ערב פרישתו. במקרה בו סולם המשכורת של עובדי המדינה משתנה, ובעקבות השינוי לא ניתן לקבוע איזו דרגה לפי הסולם החדש זהה לדרגה לפי הסולם הישן, הוסמכה ועדת השירות לקבוע תיאום בין הסולמות, שביסודו הוא טכני בלבד. התיאום במהותו הינו תרגום והקבלה של דרגת הגמלאי לדרגה הרלבנטית בסולם החדש, על מנת שלא ייווצרו חלל ואי בהירות בזיהוי הדרגה לאחר השינוי. סולם השכר לפי דירוג המהנדסים לפיו משולמת גמלתו של המערער עומד בעינו והוא משמש לתשלום שכר לעובדים רבים. שינוי תנאי ההעסקה של מנהל מרכז המיפוי לא הביא לביטול סולמות השכר הקיימים. לכן אין בהחלטת הממשלה משום יצירת סולם שכר, במיוחד שהסולם הקיים לא הוחלף ולא בוטל. לחילופין נטען, כי ועדת השירות לא התכנסה בעניינו של המערער, בעוד שבסעיף 9(2) לחוק הגמלאות נקבע מפורשות כי תיאום הגמלה יערך על ידי ועדת השירות, בתאומים שקבעה הוועדה. המשיבה מדגישה בטיעוניה כי חוק הגמלאות קבע זיקה ברורה בין הגמלה לבין דרגת העובד ערב פרישתו, ולא התכוון ליצור מנגנון שעל פיו יוצמד הגמלאי לאחר פרישתו לתנאי השכר של התפקיד האחרון בו שירת, כאילו היה עובד פעיל. כל זאת מתוך מטרה להבטיח לעובד מדינה שפרש לגמלאות רמת חיים שתשקף את רמת חייו לפני הפרישה. את מכתבו של פרופ' אהרן ברק מיום 17.6.77 אין לפרש כפי שנטען על ידי המערער. מכתבו של פרופ' ברק לא נועד לשנות את העומד בבסיס חוק הגמלאות, כך שתהיה הצמדה מלאה בין הגמלה של מי שפרש, לשכרו של עובד פעיל. מכתבו של פרופ' ברק התייחס לקבוצה מקצועית ייחודית, בתקופת זמן ספציפית, ולא התיימר להיות חוות דעת כללית שתחול על מקרים נוספים בעתיד. אף החלטת ועדת השירות מיום 16.8.77 שניתנה לאחר מכתבו של פרופ' ברק הגבילה את תחולתה לנושאי תפקיד שעליהם הוחלה החלטת ועדת השרים לענייני שכר מיום 24.12.76 והם פרשו עד ליום 1.7.77. אין מדובר בהחלטה בעלת אופי כללי האמורה לחול על מקרים נוספים בעתיד. עניינו של המערער אינו נכנס לאף אחד מן התנאים שנקבעו באותה החלטה. בהתייחס לטענות המערער בדבר גמלתם של שלושה אחרים שמילאו את אותו התפקיד כמותו, מפנה המשיבה לכך כי טענות המערער בנוגע לדר' רון אדלר כבר נדונו ונדחו בהליך הקודם שניהל ובנוגע לכך קיים מעשה בית דין; מר אביאל רון הועסק כמנהל המרכז למיפוי עד לפטירתו בשנת 2002, לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה. גמלת השאירים המשולמת לשאיריו משולמת על כן בהתאם להחלטת הממשלה שהתקבלה טרם פטירתו. מר חיים סרברו התחיל בתפקידו כמנהל המרכז לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה, והוא עדיין לא פרש. המשיבה מדגישה כי פתיחת האפשרות לעובדים פעילים לקבלת תנאי שכר מיטיבים לעומת הגמלאים אינה מהווה הפליה לרעה של גמלאים. לגבי שלושת הגמלאים האחרים עליהם מצביע המערער- ההחלטות שהתקבלו בנוגע אליהם עומדות בניגוד להוראות סעיף 9(2) לעניין הגמלאות. התשלום לעובדים אלו אינו מקנה זכות לעובד אחר. המשיבה מוסיפה עוד, כי המערער הועסק בחוזה אישי. עצם החתימה על החוזה ניתקה אותו מסולם הדרגות אליו היה שייך כעובד על פי כתב מינוי, והוא עבר למסלול העסקה אחר. בחוזה האישי נקבע מפורשות, כי על תקופת עבודתו של המערער לפי החוזה לא יחול חוק שירות המדינה (גמלאות). על כן, משכורתו הקובעת של המערער מתעדכנת על פי הוראות החוזה ולא על פי חוק הגמלאות. עוד טוענת המשיבה כי אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי, כי לא הוכחה הבטחה למערער בדבר יישומה של החלטת ממשלה ככל שתתקבל, על המשכורת הקובעת ממנה נגזרת גמלתו. כמו כן הדברים המיוחסים לב"כ המדינה נאמרו לפי דברי המערער במסגרת משא ומתן לפשרה בהליך הקודם. משההליך לא הסתיים בפשרה, ממילא אין הדברים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת מו"מ לפשרה מחייבים את הצדדים. כמו כן, נציבות שירות המדינה לא אישרה את בקשת המערער. במענה לפנייתו הראשונה של המערער צוין מפורשות, כי גמלתו תעודכן בכפוף לאישורו של הממונה על תשלום הגמלאות. דיון והכרעה 6. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, ולכלל החומר שהובאו לפנינו במסגרת הערעור, הגענו לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. פסק דינו של בית הדין האזורי מבוסס היטב בממצאיו העובדתיים ובמסקנותיו המשפטיות, ולא נמצא טעם משפטי המצדיק את התערבותנו בו. אי לכך, הרינו מאשרים את פסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991. על האמור נוסיף עוד משלנו, ונטעים דברים אחרים. 7. "המשכורת הקובעת" ממנה תיגזר גמלתו של "אדם פלוני" כהגדרתה בס' 8 לחוק הגמלאות הינה: "שיעור המשכורת, לרבות התוספות הקבועות, המגיע באחד לחודש שבו חל אותו זמן, לעובד שדרגתו בדרגה שהייתה לפלוני ערב פרישתו מהשירות..." (ההדגשה שלי ר.ר.). בקשר לחישוב המשכורת הקובעת של "אדם פלוני" ב"זמן פלוני" נקבע בסעיף 9(2) לחוק כך : "(2) היה באותו זמן סולם המשכורת שונה מן הסולם שהיה בעת פרישתו של פלוני מהשירות, תחושב המשכורת הקובעת לפי הסולם המחייב באחד לחודש שבו חל אותו זמן, בתיאומים שקבעה ועדת השירות". בדברי ההסבר להצעת חוק הגמלאות נמצא ביטוי לתכלית הוראתו של סעיף 9(2), ובאלו המילים: "המשכורת הקובעת של פלוני נקבעת לפי המשכורת המשתלמת באותו זמן לעובד מדינה שדרגתו כדרגה שהייתה לפלוני ערב פרישתו. יש וסולם המשכורות של עובדי המדינה משתנה, ובעקבות השינוי קשה או אף בלתי אפשרי לקבוע איזה דרגה של הסולם החדש זהה עם הדרגה, בסולם הישן, שהייתה לפלוני עם פרישתו. לכן הוסמכה הממשלה לקבוע תיאומים בין הסולמות על פי המלצת ועדת השירות. תיאומים אלה יסודם בעיקר בחישובים טכניים ולכן מוצע להסמיך את ועדת השירות לקבעם בלי להיזקק להחלטת הממשלה." (חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מס 7), תשכ"ו-1965, ה"ח תשכ"ו, עמ' 19, (ההדגשות שלי ר.ר.). 8. הנה כי כן, ההסדר שבהוראת סעיף 9(2) לחוק הגמלאות מכוון לתיאומים טכניים בלבד, וכבר נקבע, כי "לא הייתה כוונה להשתמש בסעיף זה ככלי למניעת שחיקת הגמלאות, על ידי התקדמות הגמלאי בדרגות"[ע"ע 1243/02 משה שיפמן ואח'-מדינת ישראל (לא פורסם, 28.9.04) להלן- פסק דין שיפמן]. עוד נקבע כי "אין מדובר במסלול עקיף להעלאה בדרגה אלא בהליך תיאום בין הדרגות על פי הסולם הישן לדרגות על פי הסולם החדש" [ע"ע 600015/98 שמואל דורנר - הממונה על תשלום הגמלאות (לא פורסם, 11.10.2000), דב"ע נד/14-3 שלמה אלימלך ואח' - חברה קדישא גחש"א ת"א עבודה ועוד (11) עבודה ארצי כרך א(2) 734). 9. נקודת המוצא של המחוקק הינה, כי הגמלה משתלמת למי שפרש, לפי דרגתו כפי שהייתה ערב פרישתו, ולפי סולם השכר המעודכן בחודש התשלום. המטרה הינה לשמור על רמת השכר של הגמלאי כפי שהייתה ערב הפרישה, ולמנוע שחיקתה. תשלום גמלה לפי משכורת שמעולם לא שולמה לגמלאי בעת שהיה עובד פעיל אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה. ויודגש, קביעת המחוקק הינה כי משכורתו הקובעת של הגמלאי תקבע לפי דרגתו כפי שהייתה ערב פרישתו, ובהתאמה לכך גם נקבע מנגנון התיאום בסעיף 9(2) לחוק הגמלאות. ומן הכלל אל הפרט 10. אין חולק כי לא חל שינוי בסולם השכר של המהנדסים על פיו משולמת גמלתו של המערער. סולם השכר של המהנדסים לא בוטל , לא הוחלף ולא נמצא שינוי בדרגותיו. משכך, ממילא לא נוצר צורך בתיאום גמלתו של המערער. הנה כי כן צדק בית הדין האזורי בקובעו, כי בהחלטת הממשלה לעניין השוואת תנאי השכר של מנהל המרכז למיפוי לתנאי מנכ"ל משרד ממשלתי, אין משום יצירת סולם שכר חדש המחייב עריכת "תיאום" גמלתו של המערער לפי הוראת סעיף 9(2) לחוק הגמלאות. 11. בתביעתו לבית הדין האזורי כמו גם בערעור לפנינו נסמך המערער על מכתבו של היועץ המשפטי דאז, פרופ' אהרן ברק מיום 17.6.77, בו התייחס לתביעתם של מנכ"לים שפרשו, כי תחול עליהם החלטת ממשלה מיום 24.12.76, לפיה הוצמד שכרם של מנכ"לים לזה של סגני שרים. פרופ' אהרן ברק היה תמים דעים בשעתו עם המנכ"לים שפרשו לקצבה "שהקבלת שכרם ותנאי שירותם של המנכ"לים לאלה של סגני שרים על פי החלטת ועדת השרים לענייני שכר מיום 24.12.76 יצרה לגביהם סולם שכר שונה במשמעות סעיף 9(2) של חוק הגמלאות". בקשר לחוות הדעת ותחולתה על בעלי תפקידים שונים, בתקופות זמן אחרות, כבר נקבע בפסיקתו של בית דין זה, כי חוות הדעת ניתנה בתקופת זמן מסוימת בנסיבות מסוימות, וכי גם אם אפשר להקיש ממנה למקרים אחרים "עדיין יש מקום לבחון מחדש את צדקתה". נקבע עוד כי תוצאת ההחלטה שניתנה בעקבות חוות הדעת היא הצמדה מלאה של המשכורת הקובעת של המנכלים הגמלאים לזו של המנכלים הפעילים ו"ספק אם לכך התכוונה חוות דעת ברק, שהרי תיאום אינו הצמדה מלאה". עוד נקבע כי תוצאה של שוויון בין שכר הגמלאי לזה של העובד הפעיל "אינה עולה בקנה אחד עם הרציונל של תכנית פנסיונית, שתכליתו אומנם לשמור על רמת השכר של הגמלאי ערב פרישתו, אך אין היא מיועדת לקדם את הגמלאי בסולם הדרגות צעד אחר צעד עם העובד הפעיל, למרות שהגמלאי אינו טורח למען קידם זה במאומה". הודגש כי הליכה בדרך זו אינה רצויה ואינה מוצדקת באשר "פירושה פריצת הנהוג והמקובל לגבי עדכון קצבאות בשירות המדינה"[ראו בפסק דין שיפמן מפי השופט רבינוביץ, שם בפסקה 11 לפסק הדין, וכן ראו ע"ע 1029/04 עמנואל דורנשטיין - מדינת ישראל ( לא פורסם, 29.12.05), בפסקה 16 לפסק הדין]. 12. יפים הדברים האמורים, בשינויים המחויבים, גם לעניין שלפנינו. משמעות יישומה של החלטת הממשלה בדבר השוואת תנאי השכר על המערער לא תהיה תיאום כי אם הצמדה של שכרו לזה של מנהל המרכז הפעיל. תוצאה זו, אינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק הגמלאות, שהיא לשמור על רמת השכר של הגמלאי ערב פרישתו, ואין היא מיועדת לקדמו בסולם הדרגות, או להיטיב את תנאי העסקתו. הנה כי כן, חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז, פרופ' אהרן ברק, הייתה ספציפית ומיוחדת לשעתה, ואין בה כדי לחייב את המשיבה בנסיבות העניין דנן. 13. המערער סבור, כי במכתבו של מר ראובן בוימל מיום 7.6.04 ניתן אישור להצמדת שכרו לשכר מנכ"ל, בהתאם להחלטת הממשלה בדבר תנאי השכר. צדק בית הדין האזורי בדחותו טענה זו, תוך הפניה ללשון המכתב בו נמצא, כי נדרש אישורו של הממונה על תשלום הגמלאות לקביעת משכורתו הקובעת של המערער לפי משכורת מנכ"ל. אף יצוין, כי במכתב מיום 10.8.04, במענה לפניה נוספת של המערער, הבהיר מר בוימל , כי עניינו של המערער הועבר להכרעתו של הממונה על תשלום הגמלאות. אין לקבל את טענת המערער לפיה הסמכות לעניין קביעת שיעור גמלתו נתונה לנציב שירות המדינה. לטענה זו של המערער לא מצאנו בסיס בדין. לפי הוראת ס' 42 לחוק הגמלאות, תביעה לגמלה תוגש לממונה והממונה הוא שיחליט על סמך התביעה אם תינתן הגמלה ובאיזו מידה תינתן. וכבר נקבע, אם כי בהקשר שונה כי: " דרישת המחוקק בסעיף 42 לחוק הגמלאות ובתקנות הגמלאות, להגשת התביעה לממונה, היא דרישה מהותית ביסודה, ואין המדובר בפעולה פורמלית. המחוקק קבע תנאי מוקדם והכרחי אשר רק בכפוף להתקיימותו יהא בידי הממונה לדון ולהכריע בדבר עצם הזכאות לקצבת פרישה ושיעורה" [ע"ע 1400/00 שוואח כמאל - מדינת ישראל שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 29.5.03); וכן ראו לצורך השוואה ע"ע 186/06 אברהם עודד כהן - הממונה על תשלום הגמלאות (לא פורסם פורסם, 30.7.06)]. לא מצאנו איפוא בסיס בדין לטענת המערער כי הסמכות להחליט בעניין שיעור גמלתו בהתאם להחלטת הממשלה, נתונה לנציב שירות המדינה, וכי אין סמכות לממונה הגמלאות לקבוע שיעור גמלתו. בדין קבע אפוא בית הדין האזורי כי לא התקבל אישורו של הגורם המוסמך לתשלום הגמלה לפי משכורת קובעת של מנכ"ל. למעלה מן הדרוש נדגיש עוד את מה שאינו שנוי במחלוקת, כי השאלה בדבר "תיאום" משכורתו הקובעת של המערער לא הובאה להחלטת ועדת השירות, וזו ממילא לא קיבלה החלטה בעניין גמלתו של המערער. 14. נכון קבע בית הדין האזורי כי יש מעשה בית דין בקשר לטענותיו של המערער בדבר השוואת תנאי שכרו לאלו של קודמו בתפקיד, ד"ר רון אדלר. טענות אלו כבר נדונו ונדחו בהליכים הקודמים שניהל המערער. אף אין לקבל את טענת המערער, המבקש כי תיושם לגביו החלטת הממשלה, מן הטעם שיושמה על שניים שכיהנו בתפקיד אחריו. באשר למר רון אביאל ז"ל נמצאנו למדים כי החלטת הממשלה בדבר השוואת תנאי השכר התקבלה עוד בתקופת היותו מנהל מרכז המיפוי, ואילו מר חיים סרברו התחיל את תקופת כהונתו כמנהל לאחר שהתקבלה החלטת הממשלה. וכבר עמדנו על כך כי תכליתו של ההסדר שבחוק הגמלאות הינו שמירה על רמת חייו של הגמלאי ערב פרישתו לגמלאות וכי שכרו של הגמלאי צמוד לדרגתו, כפי שהייתה ערב פרישתו, ולא ל"תפקיד" אותו מילא בעבר. אף מקובלת עלינו קביעת בית הדין בקשר לשלושה גמלאים אחרים, כי בתשלום גמלתם, ככל שהוא מנוגד להוראות הדין, אין כדי להקים למערער זכות . 15. ועניין אחרון - המערער מבקש התערבותנו בקביעות עובדתיות של בית הדין האזורי, שדחה טענתו בדבר הבטחה שקיבל ממי שהיה ב"כ המשיבה בהליך הקודם. מדובר בקביעות עובדתיות בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. לא מצאנו כי קיימת בנסיבות העניין הצדקה לחריגה מכלל זה [עע424/06 מטבחי שרת בע"מ-ילנה גרוחולסקי (לא פורסם, 2.8.07). 16. סוף דבר הערעור נדחה. בהתחשב במנהגו של בית דין זה שלא לחייב גמלאים בהוצאות משפט, אין צו להוצאות. פרישה