הסכם קיבוצי - החזרה לעבודה

פסק דין

השופט עמירם רבינוביץ

1.     בפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת (השופט הראשי חיים סומך ונציגי ציבור מר מחמוד מלחם ומר נפתלי לוין; עב 1661/04, עב 1578/04) אשר דחה את תביעתם של המערערים לביטול פיטוריהם ולהחזרתם לעבודתם ביחידה לקידום נוער במשיבה 1 (להלן - העירייה).

הרקע העובדתי, כפי העולה מפסק דינו של בית הדין האזורי:

2.     המערערים עבדו ביחידה לקידום נוער (להלן- היחידה) בעירייה. היחידה מתוקצבת הן על ידי העירייה והן על ידי משרד החינוך.

3.     על מערכת יחסי העבודה בעירייה חל, בין היתר, הסכם קיבוצי שנחתם ביום 4.8.2003 (להלן- ההסכם הקיבוצי). סעיפים 9- 10 להסכם הקיבוצי קובעים כדלקמן:

"9.      מוסכם בין הצדדים שעד 10% מכלל המפוטרים ברשות מקומית, לרבות בשלוש הערים הגדולות, יכול שיהיו עובדים במסלול פנסיה תקציבית שהם בני 40 ומעלה ושטרם מלאו להם 50 שנה ושעבדו ברשות המקומית למעלה מ- 10 שנים (להלן: "מפוטרי תקציבית").
     פיטורי מפוטרי תקציבית, ברשות מקומית ספציפית, למעט שלוש הערים הגדולות, יהיו כפופים לאישור מוקדם בכתב של יו"ר הסתדרות הפקידים וסמנכ"ל מרכז השלטון המקומי בישראל שמספר מפוטרי תקציבית אינו עולה על 10% מכלל העובדים המפוטרים באותה רשות מקומית".

4.     ביום 29.9.2003 הוצעה על ידי גזבר העירייה תוכנית קיצוצים, בה נכללה היחידה. בהמשך נדונו תוכניות קיצוצים נוספות. שיחות בקשר לקיצוצים ביחידה ולסגירתה התקיימו במהלכה של אותה שנה.

5.     במהלכו של חודש אוקטובר 2003 התקיימו בחירות לראשות העיר נצרת עילית, במסגרתם נבחר מר אריאב - הוא המשיב 2 בערעור שלפנינו לראשות העירייה (להלן - מר אריאב).

6.     ביום 3.11.2003 התקיימה ישיבה בעירייה שעניינה "צמצומים והתייעלות על פי החלטות הממשלה". בהמשך, ביום 12.11.2003 נשלח לעירייה מכתב ממשרד החינוך, לפיו הוא אינו משתתף בתקצובם של המערערים 1 ו - 2 (הם התובעים 4 ו-5 בעב 1578/04 והמערערים 1 ו - 2 בערעור זה. המערער מס' 1 יקרא להלן - מר רובין או רובין והמערער מס' 2 יקרא להלן - מר לוי או לוי).

7.     ביום 30.12.2003 זומנו רובין ולוי לשיחה עם מר בייר, מנהל אגף החינוך בעירייה, אשר פיקח על היחידה (להלן- מר בייר או בייר). במהלכה של שיחה זו, נמסר לרובין וללוי, כי העירייה נדרשת לעשות צמצומים ביחידה, אך במקום לפטרם החליטה העירייה להעבירם מתפקידם לתפקיד של מלווים לילדים מוגבלים בהסעות, בהיקף של חצי משרה. בתפקיד זה נדרשו רובין ולוי לעבוד במשך ארבע שעות ביום באופן מפוצל, היינו- שעתיים בבוקר ושעתיים בערב. רובין ולוי סירבו להצעה זו.

8.     ביום 19.1.2004 זומן רובין לפגישה עם מר בייר, בה נמסר לו בעל-פה כי החל מיום המחרת, עליו להתחיל לעבוד בליווי ההסעות, כאמור לעיל. רובין סירב שנית להצעה. באותו היום נערכה גם ישיבה בעירייה, בה הודיע מר אריאב על סגירת היחידה עקב מצוקה תקציבית.

9.     ביום 27.1.2004 התקיימה ישיבה עם ועד העובדים בה ניתנה הסכמת הוועד לפיטורי עובדי היחידה. אשר על כן, הוציא מר אריאב ביום 28.1.2004 מכתב מטעמו, המודיע על סגירת היחידה ועל כוונתו לפטר את עובדיה, ובהם המערערים. כמו כן, הודיע מר אריאב במכתבו כי תינתן לעובדי היחידה המפוטרים הזדמנות להשמיע טענותיהם בפני ועדה שמינתה העירייה.

10.     ביום 2.2.2004 התקיימה ישיבת ועד, בה נדונה סגירת המחלקה.

11.     המערערים זומנו לשימוע ביום 4.2.2004, אשר נדחה מסיבות שונות ליום 8.2.2004. ואולם, שימוע זה בוטל, עקב התערבותה של הסתדרות העובדים ופנייתה לבית הדין האזורי לקבלת סעד זמני (ס"ק 1009/04) שימנע את פיטורי העובדים בטענה לפגמים מהותיים שנפלו בהליך הפיטורים.

12.     בקשת ההסתדרות נדחתה ביום 10.3.2004, לאור התחייבות העירייה, כי במידה שיזכו העובדים בהליך העיקרי, ניתן יהיה להחזיר את הגלגל אחורנית. בו ביום נשלחה למערערים הזמנה לשימוע חדש ליום 14.3.2004.

13.     ביום 11.3.2004, היום בו נודע לבא כוחם של מר רובין ומר לוי על הזימון לשימוע, פנה אל העירייה בבקשה לדחות את מועד השימוע בשל התחייבויות קודמות שלו, אולם העירייה סירבה לבקשתו.

14.     לאחר השימוע נתקבלה בישיבת ועדת הפיטורים ההחלטה לסגור את היחידה כולה. ביום 21.3.2004 קיבלו המערערים מכתבי פיטורים, לפיהם תופסק עבודתם ביום 23.3.2004, ופיטוריהם ייכנסו לתוקף ביום 1.6.2004.

טענות הצדדים בבית הדין האזורי:

15.     יש לציין, כי להליך שהתנהל בבית הדין האזורי היו שותפים שני תובעים נוספים (התובעים 2 ו-3 בעב 1661/04), אשר לא הצטרפו להליך הערעור שבפנינו.

16.     רובין ולוי טענו, כי המניע לפיטוריהם היה פוליטי, עקב העובדה שבבחירות לרשויות המקומיות אשר נערכו עובר לפיטוריהם תמכו במועמד המתחרה למר אליאב. לגרסתם של רובין ולוי, נערכה פגישה לילית בין מר בייר, סמי חזן, ששימש כראש היחידה ואחרים, בה נבחנו דרכים חלופיות, לרבות של "בניית תיק" נגדם. משהבינו כי דרך זו מובילה למבוי סתום, פנו לדרך חדשה והיא סגירת היחידה כולה.

17.     לגרסתם, העירייה הייתה כה להוטה לפטר אותם, עד שנמנעה מלצרף את סיעת הליכוד לקואליציה, בשל העובדה שסיעת הליכוד התנתה את השתתפותה בקואליציה בהפסקת הליכי הפיטורים של רובין ולוי על רקע פעילותם בסיעה.

18.     המערער 3 - מר גרינבלט (התובע 1 בעב 1661/04, להלן- גרינבלט) טען, כי פיטוריו נבעו מן הצורך לפטר את רובין ולוי, היינו- מן הצורך לסגור את היחידה כולה.

19.     לוי טען גם, כי הוא נכלל במסגרת "מפוטרי תקציבית" כהגדתם בהסכם הקיבוצי, לאור ותקו בעירייה וגילו.

20.     המערערים טענו כנגד הליך פיטוריהם, אשר היה מנוגד, לשיטתם, להסכם הקיבוצי ולהלכה הפסוקה.

21.     העירייה ומר אליאב טענו, כי המניע לפיטורי המערערים היה הצורך לסגור את היחידה כולה עקב קשיים תקציביים בעירייה, ולא מניע פוליטי. העירייה הוסיפה וטענה, כי היא נקטה בכל הצעדים המתחייבים בדין ובהלכה הפסוקה באשר להליך הפיטורים של המערערים.

בית הדין האזורי קבע את הקביעות הבאות:

22.     באשר להליך הפיטורים: העירייה נקטה בכל ההליכים המחויבים לפיטורי המערערים, בהתאם להלכה הפסוקה. המערערים זומנו לשימוע בו נשמעו טענותיהם באשר לפיטוריהם. לאחר השימוע נתקבלה ההחלטה לסיים את עבודתם ולסגור את היחידה. העובדה שרובין ולוי לא התייצבו לשימוע עקב הזמן הקצר שעמד לרשותם להתכונן אליו ועקב התחייבויות קודמות של בא כוחם, אינה יכולה לסייע להם, שכן העובדים הוזמנו לשימוע ארבעה ימים עובר לקיומו ובנסיבות העניין מדובר בהתראה מספיקה. זאת, במיוחד לאור העובדה שהכוונה לפטרם הייתה ידועה להם מספר שבועות לפני ההזמנה לשימוע. אין ממש בטענת המערערים, לפיה ההחלטה על סגירת היחידה נתקבלה עוד לפני השימוע, משום שהוכח שאכן היו דיונים קודמים בקשר לכך, ומשום שלא הוכח כי דיונים אלו נעשו בפרהסיה. מר אריאב היה צריך בסופו של דבר לקבל החלטה אופרטיבית נוכח הנסיבות שנוצרו ולנוכח מצבה של העירייה.

23.     באשר לשיקולים לסגירת היחידה: העירייה נקלעה למצוקה כספית, והיא שהובילה להליך שננקט. מצוקתה הכספית של העירייה הוכחה הן בעדויותיהם של גזבר העירייה ומר אריאב והן במסמכים שהוצגו בפני בית הדין האזורי. הדיון באפשרות לסגור יחידות נוספות בעירייה, כמו אגף הביטחון והיחידה לפינוי אשפה (שלבסוף לא נסגרה), מעיד על מצבה הכלכלי הקשה של העירייה. העובדה שתקציב היחידה מהווה פחות מחצי אחוז מן התקציב הכללי של העירייה אינה הופכת את היחידה לחסינה בפני קיצוצים. אין ממש גם בטענת המערערים, לפיה במסגרת תקציב העירייה הוקצבו כספים למטרות אחרות כמו קבוצת כדורגל או הפקת סרט תדמית של העיר, כיוון שמדובר בתקציבים ייעודיים שהעירייה מוגבלת בהתערבות בהם. זאת ועוד. משרד החינוך אמנם משתתף במימון היחידה, אך זאת רק בשיעור של 20%-30%, והוא אינו משתתף במימונם של רובין ולוי כלל. יתרה מכך, משרד החינוך אינו המעסיק של המערערים, ועל כן חוות דעתו אינה רלבנטית לענייננו.

24.     הסכמת הועד: העירייה קיבלה את הסכמת ועד העובדים לסגירת היחידה. הסכמה זו גובתה בהחלטת הוועד מיום 2.2.2004.

25.     טענת הפיטורים הפוליטיים: המערערים לא הרימו את נטל ההוכחה לעניין זה. אין לקבל את הטענה, לפיה היחידה כולה נסגרה על מנת לפטר את רובין ולוי על רקע פעילותם בסיעת ליכוד. יתרה מכך, לו הפיטורים היו על רקע פוליטי, לא היו מציעים לרובין וללוי עבודה חלופית בליווי הסעות. מעדויות אנשי מקצוע שנשמעו בפני בית הדין האזורי ניתן ללמוד כי ליחידה הייתה חשיבות, והיא כללה את התובעים 1-3, אשר לא הוטל ספק בכישוריהם המקצועיים, להבדיל מרובין ולוי אשר משרד החינוך לא הכיר בכישוריהם המקצועיים ולא תיקצב אותם. כמו כן, לא יתכן שבהליך פיטורים לו היו שותפים גורמים רבים, יסכימו כולם לפיטורים ממניעים פסולים, כביכול, של מר אריאב ללא כל התנגדות. לא זו אף זו, כעולה מעדותו של מר בייר, אשר נמצאה אמינה בפני בית הדין האזורי, דיבורים על צמצומים ביחידה וסגירתה היו עוד לפני הבחירות לרשויות המקומיות, אם כי הדבר לא נעשה בפועל. עוד עלה מעדותו, כי גם מר חזן היה שותף לחלק מאותם דיונים, וזאת בניגוד לגרסתו של מר חזן עצמו.

טענות הצדדים בפנינו

26.     המערערים חלקו בערעורם על קביעותיו של בית הדין האזורי, והוסיפו כדלקמן:
א.     לאור הוראותיו של ההסכם הקיבוצי, פיטוריהם של "מפוטרי תקציבית" מחויבים בקבלת שני אישורים מוקדמים בכתב: האחד מאת יו"ר הסתדרות הפקידים, והשני מאת סמנכ"ל השלטון המקומי. אישורים אלו לא ניתנו ללוי ולגרינבלט, אשר נכללו בגדר "מפוטרי תקציבית".
ב.     מפרוטוקול החלטת ועד העובדים מיום 2.2.2004 כלל לא ניתן ללמוד על הסכמת הוועד לסגירת היחידה, כיוון שאין בפרוטוקול כל זכר להסכמה כזו וחברי הוועד כלל לא דנו בנושא זה. יותר מכך, מבחינה כרונולוגית החלטה כזו אינה אפשרית.
ג.     אין לקבל את טענתו של ראש ועד העובדים הנוכחי, לפיה הסתמך על החלטת הוועד הקודם, כאשר למעשה, יו"ר הוועד הקודם אישרה כי לא נתנה את הסכמתה לסגירת היחידה ולפיטורי המערערים.
ד.     בית הדין האזורי לא נתן משקל לחובה המוטלת על העירייה, בין היתר מכוחה של חוקת העבודה, לבצע את הפיטורים לפי עקרון התור ותוך בחינה ספציפית של נסיבותיו של כל עובד בנפרד.
ה.     לרובין וללוי לא נתנה, למעשה, אפשרות להעלות את טענותיהם עובר לפיטורים, שכן זימון לשימוע בהתראה של ארבעה ימים בלבד, הכוללים את שישי ושבת, אינו מהווה זמן מספיק להתכונן לשימוע, ובמיוחד לאור העובדה שבקשות הדחייה של המערערים נדחו שוב ושוב, ללא כל נימוק מצד העירייה.
ו.     נטל ההוכחה להראות שהפיטורים נעשו משיקולים ענייניים מוטל על כתפי המשיבים. המשיבים לא הרימו נטל זה.
ז.     בית הדין האזורי התעלם ממכלול הנסיבות אשר קדמו לפיטורי המערערים, ובהן תגמול תומכי ראש העיר הנבחר לעומת פיטורים וסימון "העורקים" משורותיו, תזמון ההודעות אשר נמסרו למערערים, הניסיון "לתפור תיק" למערערים, פגישתו של מר אריאב עם רובין בלשכתו, בה הבטיח לו הטבות וביקש את תמיכתו, הודאתו של מר בייר שאמר לרובין ימים ספורים לאחר הבחירות כי הוא צפוי להיות מפוטר על רקע תמיכתו במועמד המתחרה והצהרתו, לפיה תהליך פיטוריהם של רובין ולוי הושלם על ידי סגירת היחידה כולה והודאת המשיבים כי קיימת החלטה של העירייה לפתוח מחדש את היחידה לאחר שסולקו ממנה העובדים אשר לא תמכו במר אריאב.
ח.     בית הדין האזורי טעה, כאשר התעלם ממכלול העדויות והראיות אשר הובאו לפניו, תוך הסתמכות רק על חלק קטן מעדותו של מר בייר.
ט.     ועדת הפיטורים מונתה בניגוד להוראות הקבועות בפקודת העיריות.

27.     המשיבים תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי מטעמיו, והוסיפו דברים אלה: הערעור כולו מכוון כלפי ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי, אשר אל לה לערכאת הערעור להתערב בהם ; השאלה, האם ניתנה הסכמת ועד העובדים הקודם לסגירת היחידה אינה רלבנטית, שכן הליכי סגירת היחידה החלו לאחר חילופי ועד העובדים. מה גם שההסכמה לפיטורים ניתנה פה אחד על ידי כל חברי הועד הנוכחי ; המערערים לא הוכיחו פתיחתה של יחידה חדשה בעירייה ; נקבע בפסיקה, כי מקום בו מדובר בפיטורים עקב שינויים ארגוניים, אין הכרח לתת לעובד הזדמנות להשמיע טענותיו. זאת במיוחד כאשר נעשו מגעים במישור הארגוני עם נציגות הועד. עוד נקבע בפסיקה, כי מקום בו מדובר בפיטורי צמצום, וישנה החלטת פיטורים גורפת, אין הכרח לבחון את נסיבותיו הספציפיות של כל עובד ; טענות המערערים בהסתמך על ההסכם הקיבוצי כבר נדחו על ידי בית דין זה בהליך שהתקיים בין ההסתדרות לעירייה. מה גם שהסתדרות חזרה בה מבקשתה ומחקה את ההליכים כנגד העירייה ; סעיף 13 להסכם הקיבוצי מאפשר גם פיטורים על בסיס תוכניות הבראה קיימות בעלות יעד כספי ; אין רלבנטיות לפקודת העיריות בענייננו, שכן הליך הפיטורים נעשה בהתאם להסכם הקיבוצי.

28.     בדיון בפנינו הפנו המערערים לכך שהטענה כי פיטורי המערערים נעשו מכוחו של סעיף 13 להסכם הקיבוצי היא טענה חדשה, אשר עלתה לראשונה רק בשלב הערעור.

     במהלך הדיון בערעור וגם לאחר מכן נעשו ניסיונות לפשר בין הצדדים, אך ניסיונות אלה נכשלו.


הכרעה

29.     המערערים משיגים על מספר קביעות עובדתיות של בית הדין האזורי על פיהן הגיע למסקנה שפיטורי המערערים היו כדין.      לכאורה, הטענה לפיה הממצאים העובדתיים של בית הדין האזורי, שהוא הערכאה הדיונית, אינם נכונים, הייתה צריכה להביא לידי מסקנה שיש לדחות את הערעור, ולו רק מן הטעם שהערכאה הדיונית היא זו שראתה ושמעה את העדים התרשמה מהם, ואין ערכאת הערעור מתערבת, בדרך כלל, בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. ברם, טוענים המערערים, כי בית הדין האזורי התעלם מראיות מסוימות, ואילו נתן את תשומת ליבו אליהן, היה צריך להגיע למסקנה שונה.

30.     הטענה העיקרית של המערערים היא שפיטוריהם נעשו משיקולים פוליטיים. אין מחלוקת, שרובין תמך באופן פעיל בבחירות לראשות העיר במועמד היריב של מר אריאב. אין מחלוקת שגם לוי במידה פחותה מזו של רובין תמך גם הוא במועמד היריב של מר אריאב.

31.     קיימות עדויות, לא לחלוטין חד משמעיות, לפיהן ביקש מר אריאב לפני הבחירות להניא את רובין מלתמוך במועמד היריב אך ללא הצלחה. בנסיבות אלה, לא יהיה זה בלתי סביר להניח שמר אריאב היה מעוניין בסיום עבודתם של רובין ואולי גם של לוי.

32.     יחד עם זה, אין להתעלם מכך שהמערערים פוטרו בהליך מיוחד של סגירת היחידה. לא מדובר במקרה זה בפיטורים אינדיבידואלים, אלא בפיטורי קבוצה, שנבעו מסגירת היחידה.

33.     כאן עולה מיד השאלה, האם סגירת היחידה נבעה משיקולים תקציביים ומשיקולי התייעלות, כטענת העירייה, או שמא כטענת המערערים, סגירת היחידה לא הייתה אלא דרך להביא לפיטוריהם בתגובה לתמיכתם בבחירות ביריבו של מר אריאב.

34.     בחינת חומר הראיות מלמדת שההנחה, לפיה נסגרה היחידה כדי לפטר את המערערים בדרך עקיפה יש בה ספק ממשי. הספק קיים קודם כל מעצם הכחשת הנחה זו בראש ובראשונה על ידי מר אריאב ועל ידי כל העדים מטעם העירייה, לרבות מר בייר שהוגדר על ידי בית הדין האזורי כעד מהימן. אומנם, ברור שעדים אלה באו לתמוך בעמדת העירייה, אך עמדה זו של העירייה התקבלה בסופו של יום על ידי בית הדין האזורי שהוא כאמור הערכאה הדיונית ששמעה וראתה את העדים ומצאה לנכון לקבוע, כי המערערים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח, כי אכן סגירת היחידה לא באה אלא להכשיר את פיטוריהם.

35.     כאן מן הראוי להדגיש, כי מר בייר העיד שלא היה שותף להחלטה לסגירת היחידה, באשר פרש לפני סגירתה, אך היו תוכניות קודמות לצמצומים ביחידה ואף דובר בשנת 2003 על סגירתה (עמ' 31, שורות 14, 15). מר בייר גם העיד כי אף שאינו יודע מדוע נסגרה היחידה הוא משער, כי הסיבה לסגירתה היא כלכלית לאור הגרעונות של היחידה (עמ' 30, שורות 9 - 11). מר בייר שלל את ההנחה שהוצגה לו, לפיה עשה מאמץ להציע עבודה חלופית למערערים כדי למנוע פגיעה ביחידה, אך משהצעה זו סורבה על ידם נסגרה היחידה (עמ' 34 שורות 25 - 28). מר בייר גם הגדיר כספקולטיבית את סברתו של סמי חזן, מנהל היחידה, לפיה אילו התפטר רובין מן העבודה לא הייתה זו נסגרת (עמ' 34 שורה 32, 33). אכן, מר בייר לא הכחיש שלאחר הבחירות הציע לרובין להתפטר, אך הצעה זו נעשתה במסגרת שיחות אישיות שניהל עם רובין עמו שמר על יחסים אישיים כמעט משפחתיים (עמ' 30 שורות 13 - 18 עמ' 36 שורות 4 - 9), ולכן אין לראות בשיחות אלה הוכחה מוצקה לידיעה על כוונה של העירייה לפטר את רובין, או על כוונה כזו.

36.     גם סמי חזן, מנהל היחידה, העיד שלסגירת היחידה היו הרבה סיבות, וכי אכן היחידה הייתה גרעונית, על אף שלדעתו אין זו סיבה מספקת לסגירתה. מאידך, אישר חזן, כי רעיון הצמצומים ביחידה בא בשל הגרעון בה (עמ' 25 שורות 18 - 23). מר חזן אומנם אמר שלדעתו אילו רובין התפטר לא הייתה נסגרת היחידה, אך כפי שנוסחו הדברים, נראה שמדובר בדעה ולא בידיעה.

37.     גם בני גדות בכל התבטאויותיו המועטות לגבי הקשר האפשרי בין סגירת היחידה לפיטורי המערערים לא אמר כי ידוע לו על קיום קשר כזה, ונראה מדבריו, כי כל הדיבורים בנושא זה הם בגדר השערות או סברות. מאידך, ציין כי נאמר לו על ידי חיה בכר, כי אומנם העירייה אינה מרוצה מתפקוד היחידה, אך הוא לא סבר כך.

38.     אכן, האוויר היה רווי בשמועות על הכוונה לפטר את רובין ולוי בשל תמיכתם במועמד הליכוד, יריבו של מר אריאב לראשות העיר. בהקשר זה קיימת גם עדות של סמי חזן, לפיו בשלב מסויים נשאל על ידי עו"ד גורדון על תפקודם של רובין ולוי - שאלה אשר יכולה להעלות על הדעת סברה, לפיה היה ניסיון לבדוק את פיטורי השניים, בעילה של חוסר תפקוד. ברם, בסופו של יום השניים לא פוטרו בהליך של אי התאמה אלא עקב סגירת היחידה.

39.     הרעיון לסגירת היחידה אינו רעיון שנולד רק לאחר הבחירות. רעיון זה הועלה לאחרונה בשנת 2003, וגם קודם לכן, אף שבעבר דובר בעיקר על צמצומים. אפשר איפוא לומר שסגירת היחידה ללא כל קשר לפיטורי המערערים, לא הייתה נתפסת כדבר חריג, תמוה, או בלתי מובן לאור ההיסטוריה הרחוקה והקרובה של הכוונה לקצץ בכוח האדם של היחידה עד לכדי סגירתה. אכן, אבישי ספיר איש מינהל הכספים של העירייה אישר, כי תקציב 2004 של היחידה אושר על ידי העירייה, אך לדבריו לאחר חודשיים שלושה מתחילת שנת הכספים 2004 התקבלה תוכנית קיצוצים של המדינה, וזו חייבה לערוך קיצוצים נוספים שמסבירים את סגירת היחידה. ברם, עדות זו היא בעייתית, כי ההחלטה על סגירת היחידה נעשתה כבר בינואר 2004 על סמך החלטה קודמת מיום 3.11.03 שכללה אופציה של סגירת יחידות, ואין מועדי החלטות אלה מתיישבים עם עדות זו של ספיר, לפיה, השינוי שנדרש אירע כחודשיים שלושה בתוך שנת הכספים 2004 (עמ' 45).

40.     המסקנה העולה מחומר הראיות היא, שאופציית סגירת היחידה גם מבלי כל קשר לפיטורי המערערים הייתה אופציה שהוצעה בעבר על ידי העירייה וחזרה והועלתה מחדש, והשאלה הנשאלת היא האם יש לפסול מהלך זה אך ורק בשל החשד שעיתוי ביצועו בא לפתור בדרך אלגנטית את סיום עבודתם של רובין ולוי בעירייה.

41.     כאמור, החשד יש לו נפקות משפטית רק אם הוא יוצא מגדר חשד ומגיע לדרגת ודאות מספקת. האם הרימו המערערים את נטל הראיה לכך, שסגירת היחידה באה לעולם בעיתויו זה במגמה להביא לסיום עבודתם של רובין ולוי בעירייה. בית הדין האזורי, כאמור, לא השתכנע שהמערערים הרימו נטל זה ונימק פסיקתו. לאחר שבחנו את כל ההשגות והראיות אליהן התייחסו המערערים, איננו יכולים לקבוע במידת הודאות הדרושה במשפט אזרחי, כי המערערים הרימו נטל זה. ישנן סברות, ישנן השערות, ישנן שמועות, אך בכל אלה לא די להרים את נטל הראיה.

42.     אכן, סביר לחשוב שראש העיר לא רווה נחת מפעילות השניים לטובת יריבו. לא יהיה זה גם רחוק מן הדעת לסבור שהוא גם היה מעוניין בסיום עבודתם של השניים בעירייה, אך סגירת היחידה יכולה להתפרש גם כצעד ארגוני, מימוש תוכנית ישנה לקיצוץ כח אדם ביחידה שצברה גרעונות, לא הייתה מתוקצבת כראוי על משרד החינוך, הגדילה את הגרעון הכללי ואשר משימותיה לאחר חיסולה, כפי שהעיד מר אריאב, מתבצעות על ידי גורמים אחרים בעיריה ללא תוספת כח אדם. יהיה מי שיסבור שמר אריאב השיג בסגירת היחידה שתי ציפורים במכה אחת - גם צמצום בכוח אדם והקטנת הגרעון וגם סיום עבודתם של אלה שיתכן ולא רצה עוד בעבודתם בעירייה. האם מהלך כזה הוא פסול? או שמא הצורך האמיתי בחסכון די בו כדי להצדיק את סגירת היחידה, גם אם תוצר הלוואי שלו הוא פיטורים של אלה שאין חפצים עוד בעבודתם.

43.     אני סובר, שבחינת הדברים מצביעה על כך שסגירת היחידה כגורם המקטין את הגרעון הקיים היא בבחינת ודאי, אי אפשר לחלוק על כך. מאידך, המחשבה שמא מהלך זה לא בא לעולם אלא כדי להפטר מרובין ולוי, היא בבחינת ספקולציה, שלא התרוממה לדרגת ודאות מספקת, למרות שקשה להתעלם מהחשד הרובץ על המעשה, הנובע,בין השאר, גם מהניסיונות השונים קודם לסגירת היחידה לפטר את המערערים בדרכים אחרות. תמיכה בקו מחשבה זה, לפיו אין ודאות מספקת לחשד שסגירת היחידה באה רק כדי לגרום בדרך זו לפיטורי רובין ולוי, היא, בין השאר, גם הנתון לפיו סגירת היחידה גרמה לכך, שלפחות עוד שני עובדים נוספים שאינם חשודים כמי שחברו למועמד היריב של מר אריאב סיימו את עבודתם בעירייה. האם זה הגיוני לסבור שבשל הרצון להיפטר משני עובדים, יפלו עובדים אחרים כקורבן "לפעילות" חבריהם בבחינת "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף" (במדבר ט"ו כב). קבלת ההנחה שהיחידה נסגרה כדי לסיים את עבודתם של השניים גם במחיר פיטוריהם של מי שלא "חטאו" גובלת במידה לא מעטה באבסורד ויחוס לעירייה התנהגות בחוסר תום לב משווע. אף שיהיה מי שיטען שבפוליטיקה הכל אפשרי, יש מקום לפקפוק, האם עד לכדי כך הגיעו הדברים.

44.     לכל אלה יש להוסיף את עדות סמי חזן, לפיה במהלך זה היו שותפים גורמים נוספים (עמ' 25) וקשה אכן להאמין, שאיש לא חש שהמהלך המוצע אינו אמיתי.

45.     מסקנת הדברים היא איפוא שאכן לא הורם נטל הראיה להוכחת הטענה, כי סגירת היחידה באה לעולם כדי להביא לסיום עבודתם של רובין ולוי בדרך אלגנטית, וכי למעשה פוטרו בשל תמיכתם במועמד היריב של מר אריאב.

46.     למערערים טענות נוספות לגבי פגמים שנפלו בהליך הפיטורים. ראשון להם היא הטענה שוועד העובדים החדש לא הסכים להליך הפיטורים. מחומר הראיות עולה שהוועד החדש לא הסכים לסגירת היחידה, אלא לאחר ששוכנע על ידי נציגי העירייה, כי המצב הכספי של העירייה מצדיק את סגירתה (עדות שוורץ עמ' 8 שורות 1, 2 בש"א 1843/04), ולאחר שנמסר לו, כי גם הוועד הקודם הסכים לסגירתה. ברור מדברים אלה, כי הוועד הסכים לסגירת היחידה, לאור המצג שהציגה העירייה לגבי הנחיצות הכלכלית בסגירתה.

47.     המצג של העירייה בעניין זה הוא, בעיקרו של דבר, נכון, אך גם אם הציגה העירייה מצג לא נכון בנושא זה, והוועד לא טרח לבדוק את נתוני המצג, או שלא בדק כדבעי, האם הסכים הוועד הקודם לסגירת היחידה, אין בכך כדי לפגום בהסכמתו. לכל היותר אפשר שלמערערים הייתה יכולה להיות, לכאורה, טענה לגבי דרך קבלת ההחלטות על ידי הוועד, אך כאמור אין בכך כדי לפגום בהסכמתו. נציין, כי גם הוועד הקודם הסכים לצמצומים ביחידה (עמ' 37 שורות 18, 19 ).

48.     טענה נוספת למערערים היא, כי לפי ההסכם הקיבוצי פיטורי "מפוטרי תקציבית" טעונים אישור מוקדם של יו"ר הסתדרות הפקידים וסמנכ"ל מרכז השלטון המקומי. תנאי זה לא התקיים לגבי "מפוטרי תקציבית" שמבין המערערים. "מפוטרי תקציבית" מוגדרים בהסכם הקיבוצי כעובדים במסלול פנסיה תקציבית שהם בני 40 ומעלה שטרם מלאו להם 50 ושעבדו ברשות המקומית למעלה מ - 10 שנים. רובין היה בתקופה הרלוונטית בן 36, ולכן אינו נמנה על "מפוטרי תקציבית". אין אנו יודעים מה גילו של יוסי לוי וגם מה גילו של אלכסנדר גרינבלט, אך יש טענה של שניים אלה שהם מפוטרי תקציבית, ואין הכחשה של המשיבה לטענה זו. גם אם נניח שהם אכן נכללים בהגדרה של מפוטרי תקציבית, לא ברור אם סעיף זה חל במקרה של סגירת יחידה. לכאורה סגירת יחידה מביאה בהכרח ליציאת כל עובדיה כקבוצה ממעגל העבודה בעירייה, גם אם הם מפוטרי תקציבית. אין, לכאורה, משמעות למעמדם של לוי וגרינבלט כמפוטרי תקציבית, כי נתון זה איננו אמור למנוע את סגירת היחידה, וסגירת היחידה ממילא מביאה ליציאתם ממעגל העבודה בעירייה של כל עובדיה, לרבות עובדים שהם מפוטרי תקציבית. בנסיבות אלה, ספק אם לוי וגרינבלט יכולים להיבנות מהוראה זו בהסכם הקיבוצי. יתכן ולסעיף זה יכולה להיות נפקות לגבי המחויבות המוגברת של העירייה למצוא לשניים אלה מקום עבודה חלופי ראוי בעירייה.

49.     שאלה זו לא זכתה לדיון משמעותי בבית הדין האזורי, וגם לא זכתה להתייחסות ממשית בטיעוני הצדדים בערעור זה. אומנם, על פי חומר הראיות הוצע לרובין וללוי לפני פיטוריהם ללוות הסעות של תלמידים בחצי משרה, אך הצעה זו על פניה הוותה הרעה משמעותית בתנאי עבודת השניים, ולא פלא שזכתה לסירוב מצידם. מאידך, אין בחומר הראיות נתונים שהיה באותה עת בנמצא מקום עבודה חלופי ראוי בעירייה עבורם, וגם לא הוכח שעומדים לפתוח יחידה חדשה חלף זו שנסגרה.

50.     גם טענות המערערים ביחס לאי התחשבות העירייה בבקשות פרקליטיהם לדחות את הליך השימוע, שזומן בהתראה מוקדמת של ארבעה ימים, גם אם הן מגלות חוסר נדיבות ונוקשות יתר של העירייה, אין בהן בנסיבות אלה לאיין את הליך הפיטורים.

51.     סוף דבר - בנסיבות הקיימות, בהן נמצא שהליך סגירת היחידה כשלעצמו הוא הליך כשר, פיטורי המערערים כתוצר לוואי של סגירת היחידה, אין בהם פגם המצדיק את ביטולם. לאור האמור נדחה הערעור, אך בשל כל הנסיבות האמורות, ללא צו להוצאות.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פרשנות סעיף הסכם קיבוצי

  2. זכויות מכוח הסכם קיבוצי

  3. שעות נוספות הסכם קיבוצי

  4. הסכם קיבוצי בזק

  5. הסכם קיבוצי תדיראן

  6. הסכם קיבוצי עירייה

  7. הסכם קיבוצי בענף הבניה

  8. חוק סכסוכי עבודה

  9. הסכם 87

  10. בוררות - הסכם קיבוצי

  11. בקשת צד לסכסוך קיבוצי

  12. הסכם קיבוצי - הסכם 99

  13. דרגה 16 - סכסוך קיבוצי

  14. הכרזת סכסוך עבודה

  15. הסכם קיבוצי בענף המלונאות

  16. תצהיר בסכסוך קיבוצי

  17. זכאות עמלות - הסכם קיבוצי

  18. תקנות הסכמים קיבוציים

  19. האם הסכם הוא הסכם קיבוצי ?

  20. הסכם קיבוצי - העסקת עובדים

  21. הסכם קיבוצי - הסכמים קיבוציים

  22. פיטורים בניגוד להסכם קיבוצי

  23. אחרון נכנס ראשון יוצא

  24. פסקי דין בסכסוך עבודה

  25. הסכם קיבוצי כללי לתעשיית הדפוס

  26. אי קידום בדרגה - סכסוך קיבוצי

  27. סעיף 33ז' חוק הסכמים קיבוציים

  28. הסתדרות המח''ר - סכסוך קיבוצי

  29. פתיחת תחנת הצלה - סכסוך קיבוצי

  30. מבוי סתום במו"מ - סכסוך קיבוצי

  31. הסתדרות המעו''ף - סכסוך קיבוצי

  32. עמיתי קרן הפיצויים - הסכם קיבוצי

  33. שינוי שכר עובדים - סכסוך קיבוצי

  34. סעיף יישוב סכסוכים - חוקת העבודה

  35. הסכם קיבוצי - החזרה לעבודה

  36. הסכם הפנסיה בתעשיה – סכסוך קיבוצי

  37. השבתת מערכת הבנקאות - סכסוך קיבוצי

  38. אישור להכריז על סכסוך עבודה

  39. חוקת העבודה שלטון מקומי-דרגות

  40. סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים

  41. הגדרת "עובד אבטחה" הסכם קיבוצי

  42. הפרשה לפיצויים לפי הסכם קיבוצי

  43. הסכם קיבוצי - מנהלים בבתי ספר יסודיים

  44. הסכם קיבוצי של עובדי מפעלי כור

  45. ההסתדרות הרפואית בישראל - הסכם קיבוצי

  46. טופס בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי

  47. הגדרת "מעילה באמון" חוקת העבודה

  48. הסכם קיבוצי בענף ההובלה – פיטורים

  49. מניעת הפחתת שכר - בקשת צד לסכסוך קיבוצי

  50. זכאות לתוספת שכר מכוח הסכם קיבוצי

  51. חוקת העבודה למוסדות ההסתדרות – עובד קבוע

  52. סכסוך עבודה - לעובדי ציוד מכני נמל אשדוד

  53. טופס בקשה משותפת לדיון בסכסוך קיבוצי

  54. שכר לעובדים במקצועות הנדסיים - הסכם קיבוצי

  55. העברת סכסוך קיבוצי להליך סכסוך יחיד

  56. תביעה עובדי תעשיה אוירית - הסכם קיבוצי מיוחד

  57. הפרת הוראות חוקת העבודה לעובדים במוסדות ההסתדרות

  58. הסכם קיבוצי תכנית הבראה - תביעה ביטול פיטורים פגם שימוע

  59. שייכות העובד לקבוצת העובדים בהסכם קיבוצי - היקף תחולתם

  60. בקשת צד בסכסוך קיבוצי לפרש סעיף הצמדה, שיש בהסכם קיבוצי

  61. תקנה 1 א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), התשכ"ט - 1969

  62. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון