פסק דין השופט שמואל צור 1. השאלה המרכזית העומדת לדיון בפנינו היא האם הוצאתה לגמלאות של המערערת לאחר הגיעה לגיל 60, לפי סעיף 18(א) לחוק שירות המדינה (גמלאות) (נוסח משולב) תש"ל-1970 (להלן - חוק הגמלאות) נעשתה כדין. הרקע העובדתי 2. המערערת הועסקה בעיריית ראשון לציון (להלן - העירייה) משנת 1963 ועד 31.12.03, מועד בו הוצאה לגמלאות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות החל על עובדי העיריה. במועד הוצאתה לגמלאות היתה המערערת בת 62 שנים ו-10 חודשים, שכרה עלה על 82.5% משכר מנכ"ל והיא צברה זכויות לגמלאות בשיעור המלא. 3. עד שנת 1995 כיהנה המערערת בתפקיד סגן מנהל אגף הנדסה והיא זכתה לשבחים על עבודתה. בשנת 1995 הוחלט על שינוי ארגוני בעיריה במסגרתו הפך אגף ההנדסה למינהל. במסגרת זו מונתה המערערת כסגן מנהל לתכנון והנדסה לאדמיניסטרציה ולכח אדם. במסגרת השינוי הארגוני התמנה מר רמי זיו כמהנדס העיריה והחלו חיכוכים בינו ובין המערערת על רקע צמצום סמכויותיה. 4. בשנת 2000 נערכה בעיריה בחינה של המשך העסקתם או ניודם של עובדי מינהל ההנדסה ובהם המערערת. ביום 5.1.03 התקיימה בעיריה ישיבה בנושא ארגון מחדש של מינהל ההנדסה, בה הוחלט על הפסקת עבודתה של המערערת בדרך של הוצאתה לגמלאות, תוך ביטול משרתה. 5. ביום 30.12.03 אישרה מועצת העיריה את פרישתם הכפויה של 74 עובדים, חלקם במסלול של פרישה וחלקם במסלול של פיצויי פיטורים. במסגרת זו נקבע גם כי המערערת תסיים את עבודתה בעיריה ותפרוש לגמלאות. המערערת פנתה לראש העיר בעניין זה והביעה התנגדותה למהלך זה. 6. ביום 8.2.04 הגישה המערערת בקשה לצו מניעה נגד הוצאתה לגמלאות, בה טענה בין השאר, כי לא נערך לה שימוע. על רקע זה הסכימו הצדדים לקיים לתובעת שימוע (פרוטוקול ישיבה בבית הדין מיום 19.2.04). בהתאם להסכמה זו נערך למערערת שימוע ביום 1.3.04. 7. ביום 7.6.04 הודע למערערת כי, לאחר קיום השימוע, החליט ראש העיריה שלא לשנות את ההחלטה הקודמת בדבר הוצאתה לגמלאות. המערערת ערערה על ההחלטה להוציאה לגמלאות לפי סעיף 18(ד) לחוק הגמלאות וביום 21.2.05 נדחה הערר. 8. בשנת 2004, במקביל להתנהלות בעניינה של המערערת, התקיים בבית הדין האזורי בתל אביב הליך קיבוצי בין ההסתדרות לעיריה בקשר לפיטוריהם ופרישתם מרצון של עובדי העיריה בשל הצורך לצמצם את מצבת כח האדם בעיריה (ס"ק 167/03). בדיון זה התעוררה, בין השאר, השאלה אם הוצאה חד-צדדית של עובדים לגמלאות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות צריכה להכלל במכסה המוסכמת של פיטורי הצמצום. בית הדין האזורי השיב על שאלה זו בשלילה, לאחר שקבע - "בכל הנוגע לפיטורים במסלול של פרישה לגמלאות על פי חוק הגמלאות, ההסכם הקיבוצי [משנת 2003 הקובע את מכסת הפיטורים המוסכמת - ש.צ.]. "שותק" ולא קובע כל הוראה ספציפית לגבי עובדים שהגיעו לגיל 60 שנה, ואשר ניתן להוציאם לגמלה בהתאם ובכפוף להוראות חוק הגמלאות". (סעיף 9 לפסק דין של בית הדין האזורי מיום 6.5.04). על פסק דין זה הוגש ערעור לבית הדין הארצי ובאשר לנקודת המחלוקת האמורה נפסק לאמור: "ד. סמכות הוצאה לגימלאות מכח סעיף 18(א) לחוק הגימלאות, שאומץ על ידי הרשויות המקומיות, היא הליך אוטונומי המאפשר הוצאתם של עובדים לגימלאות החל מגיל 60 מבלי כל קשר להליך של צמצומים. ה. הסכם 03 מתייחס 'לפיטורי עובדים במסגרת פנסיה תקציבית שלא מלאו להם 50 שנה' (ס' 10, 9 להסכם 03), אך אינו מתייחס להוצאה לגימלאות במסגרות אחרות. ו. התבוננות בהוראות הסכם 03 ותכליתו, לא מובילה למסקנה, שיש בהוראות ההסכם משהו הגורע מסמכות העירייה להשתמש בסעיף 18(א) לחוק הגימלאות, כדי להוציא עובדים לגימלאות על פי סעיף זה. הסכם 03 לא מתייחס לנושא זה כלל, ונראה שאומד דעתם של הצדדים לא היה לכלול במסגרת "המפוטרים", פורשים לגימלאות שאינם במסגרת סעיפים 10, 9 להסכם 03. סוף דבר, אין לכלול פורשים מכח סעיף 18(א) לחוק הגימלאות, במכסת המפוטרים לפי הסכם 03". הינה כך, מכח פסיקת בית דין זה, לא נשללה סמכות העיריה להוציא עובדים לגמלה לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות. ההליך בבית הדין האזורי 9. בתביעתה בבית הדין האזורי טענה המערערת כי העיריה חרגה מסמכותה בהפעלת סעיף 18(א) לחוק הגמלאות. לטענתה, אין הצדקה עניינית להוצאתה לגמלאות שכן היא מסוגלת להמשיך בעבודתה עד גיל הפרישה תוך הפליה פסולה מטעמי מין, מעמד אישי וגיל, בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות. העיריה טענה כי הוצאתה של המערערת לגמלאות נעשתה כדין, כחלק מהליך של צמצום והתייעלות. לטענתה, נערך למערערת שימוע כדין ובכל מקרה היא מיצתה את זכויותיה עם הגשת ערר לוועדת השרות לפי סעיף 18(ד) לחוק הגמלאות. 10. בית הדין האזורי (סגנית הנשיאה חגית שגיא; תיק עב 2137/05) דחה את תביעת המערערת. בית הדין ציין כי עד שנת 1995 עבדה המערערת בכפיפות למהנדס העיר דאז והיתה יד ימינו. בית הדין קבע כי בשנת 1995 חל שינוי ארגוני בעיריה במסגרתו נוצרו מינהלים אשר בכל אחד מהם נכלל רפרנט של מינהל האמרכלות. במסגרת השנוי הארגוני התמנה מר רמי זיו לתפקיד מהנדס העיר והוא הכניס שיטת עבודה חדשה. לאחר כניסתו לתפקיד מצא מר זיו כי תפקידה של המערערת ריק מתוכן ואין לו צורך בסגן שיעסוק בענייני אדמיניסטרציה. מר זיו העיד כי, בהתחשב בשיטת עבודתו, תפקידה של המערערת התייתר. על פי קביעת בית הדין, המערערת לא השלימה עם שיטת העבודה של מר זיו וניסיונות להגיע עימה להבנה במטרה לצקת תוכן מעשי בהגדרת תפקידה כאמרכלית המינהל - לא צלחו. מצב זה נמשך גם עם מחליפתו של מר זיו הגב' סימה קושניר. 11. בית הדין האזורי עמד על כך שבשנת 2003 נקטה העיריה הליכי הבראה וצמצום בשל מצוקה תקציבית, במסגרתם פרשו מן העיריה 136 עובדים ו-11 עובדים הוצאו לגמלה. במסגרת זו המליצה גב' קושניר על הוצאתה של המערערת לגמלאות וביטול משרתה. בית הדין האזורי קבע בקשר לכך כי ביטול משרתה של המערערת נעשה משקולים ענייניים (עמ' 17 לפסק הדין). בית הדין קבע כי טענתה של המערערת שפיטוריה נעשו כהתנכלות בעקבות תביעה שהגישה ומשיקולים פוליטיים - לא הוכחה (עמ' 19). בית הדין קבע כי המערערת לא השיגה על הליך השימוע שנערך לה באיחור. בית הדין קבע כי למערערת ניתנה אפשרות מלאה להשמיע טענותיה במסגרת ועדת הערר לפי סעיף 18(ד) לחוק הגמלאות. בית הדין קבע שהחלטת ועדת הערר התקבלה פה אחד על רקע אי השתלבותה של המערערת בעבודת המינהל ולאור ביטול תקן משרתה. בית הדין קבע - בין השאר על יסוד פסיקת בית הדין האזורי והארצי בהליכים הקיבוציים - כי ניתן לעשות שימוש בסעיף 18(א) לחוק הגמלאות לצורך הוצאות עובד מעל גיל 60 לא רק אם העובד אינו מסוגל להמשיך בעבודתו או מטעמים בריאותיים בלבד. 12. בית הדין מצא שהליך הפיטורים בעניינה של המערערת נעשה כדין. בקשר לכך קבע בית הדין כי העובדה שהעיריה המשיכה להעסיק עובדים אחרים מעל גיל 60 אין בה משום הפליית המערערת לרעה או התנכלות כלפיה. עם זאת, מצא בית הדין האזורי שעם כניסתו של מר רמי זיו לתפקיד מהנדס העיריה, החלו גורמים בעיריה להתנכל לה וקיצצו בסמכויותיה מבלי לתת הסבר ומבלי להודיע לה על כך מראש (עמוד 26). בית הדין גם עמד על כך שהפסיקו להזמין את המערערת לישיבות של מינהל "הנדסה בלא לתת לה הסבר ופרסמו מכרז לתפקיד אמרכל במינהל התכנון ההנדסה בתקופה בה היא מילאה את התפקיד (מכרז שבוטל). בית הדין ראה בכך מהלך לא ראוי המצביע על חוסר תום לב מצד העיריה ובשל כך פסק למערערת פיצויי בסכום של 6,500 ש"ח. הערעור והערעור שכנגד 13. בערעור שהגישה טוענת המערערת כי הוצאתה מחדרה, צמצום סמכויותיה והוצאתה לגמלאות לפני גיל הפרישה, נעשו כהתנכלות על רקע פוליטי. לטענתה, עשתה העיריה שימוש שלא כדין בסעיף 18(א) לחוק הגמלאות, במיוחד על רקע העובדה שלא נפגעה כשירותה. לטענתה, הוצאתה לגמלאות לפני גיל הפרישה לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות יכולה להיעשות רק אם מתברר שעובד שהגיע לגיל 60 אינו יכול, מפאת גילו, למלא את תפקידו. לטענתה, בהוצאתה לגמלאות מוקדמות בטענה של צמצום כח אדם עקפה העיריה את ההסדרים הקיבוציים ומנעה ממנה את הגנת ועד העובדים. 14. בתשובה לערעור תומכת העיריה בפסיקת בית הדין האזורי. עם זאת הגישה העיריה ערעור שכנגד המכוון כלפי חיובה בפיצוי כספי למערערת בסכום של 6,500 ש"ח בשל התנהלות בלתי ראויה ובחוסר תום לב כלפיה, כפי שפסק בית הדין האזורי. לטענת העיריה, הסעד הכספי שנפסק למערערת כלל לא התבקש על ידה. העיריה מערערת גם על אי חיוב המערערת בהוצאות משפט, בהתחשב בסכום התביעה הכספית שהגישה. דיון והכרעה 15. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי דין שני הערעורים להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי. נעמוד להלן על מספר נקודות הנוגעות לעניין. 16. לא מצאנו כל יסוד להתערב בקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי כי הוצאתה של המערערת לגמלאות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות נעשתה בשל שינויים ארגוניים ושיקולים של צמצום בכח אדם ולא בשל התנכלות על רקע פוליטי או אחר. בבית הדין האזורי נפרשה בעניין זה מסכת רחבה של עדויות, הוצגו מסמכים, והמצהירים נחקרו. מימצאי בית הדין הם עובדתיים ומבוססים על כלל החומר העובדתי שהיה בפניו, לרבות התרשמותו מן העדים. בנסיבות שכאלה אין עילה להתערבותה של ערכאת הערעור. 17. מקובלת עלינו פסיקת בית הדין האזורי כי העיריה היתה רשאית להוציא את המערערת לגמלאות מוקדמות בעילה של צורך לצמצם בכח אדם. לסוגיה זו של שימוש בסמכות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות שני היבטים: האחד - גדר השיקולים לצורך השימוש בסמכות והשני היחס בין סמכות ההוצאה החד-צדדית לגמלאות לפני גיל הפרישה בשל צמצומים ובין ההסדרים הקיבוציים הנוגעים לעניין החלים על הצדדים. נתייחס לכל אחד מהיבטים אלה. 18. העיריה היא גוף ציבורי הפועל על פי חוק. העיריה מוסמכת להעסיק עובדים והיא גם מוסמכת להפסיק את שרותם. כמעסיק ציבורי גדול, העיריה היא גם צד להסכמים והסדרים קיבוציים הנוגעים לניהול צוות העובדים שלה, בהם נקבעו דרכים ומגבלות למימוש כח הפיטורים שבידה. 19. על עובדי העיריה הקבועים הוחלו הוראות חוק הגמלאות החל במקורו על עובדי המדינה. חוק הגמלאות קובע למעשה הסדר מפורט של זכויות לגמלה ובין השאר, יש בו הוראות לעניין פרישת חובה בגיל הפרישה הקבוע (היום גיל 67) ופרישה כפויה מכח החלטה חד צדדית של המעסיק. בעניין זה קובע סעיף 18(א) לחוק הגמלאות כך: "עובד ששירת עשר שנים לפחות, רשאי נציב השירות להחליט על יציאתו לקיצבה אם הגיע העובד לגיל 60 והוא חייב לעשות כן בתום החודש שבו הגיע העובד לגיל פרישת חובה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס,ד-2004 (בסעיף זה - גיל פרישת חובה); אולם נציב השירות רשאי, באישור ועדת השירות ובהסכמת העובד, להרשות את המשך העסקתו של עובד מעבר לגיל פרישת חובה לתקופה שלא תעלה על התקופה שיקבע, אם הוכח, להנחת דעתה של ועדת השירות, שהעובד מסוגל להמשיך בעבודה במשרתו". מדובר בהוראה מיוחדת המעניקה לעיריה סמכות להוציא עובד לגמלה בטרם זמן, ב"חלון" זמן מוגדר. מדובר בהוראה המסמיכה את העיריה לפעול באורח חד-צדדי ובמובנים מסויימים כמוה כהחלטת פיטורים. לפי הוראה זו, הסמכות הנתונה לעיריה להוציא עובד לגמלה מעל גיל 60 אם שירת 10 שנים, היא סמכות של רשות הכרוכה בהפעלת שיקול דעת. 20. הסמכות החד-צדדית הנתונה לעיריה להוציא עובד לגמלה לפני הזמן הקבוע בחוק אינה בלתי מוגבלת. כמו כל רשות ציבורית, השימוש בסמכות צריך להיעשות במסגרת הקבועה בחוק, משיקולים ענייניים, בסבירות, בהגינות ובתום לב. בכפוף לכך, אין כל הוראה בחוק המגבילה את היקף שיקול הדעת הנתון לעיריה בהפעלת סמכותה זו. בקשר לכך אין כל יסוד לטענת המערערת כי ניתן לעשות שימוש בסמכות זו רק במקרה של העדר כשירות מפאת גילו של העובד. אין כל תימוכין לפרשנות מצמצמת זו. נהפוך הוא, יכולים להיות שיקולים מגוונים המצדיקים הפעלת הסמכות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות ובכלל זה - מבלי להגביל - צמצום בעבודה, חידוש והתייעלות הנהלות (השוו פיסקה 82.521 לתקשי"ר). הכלל הוא שכל שיקול אמיתי, שיש לו הצדקה עניינית והעומד במבחן הסבירות והמידתיות יכול להצדיק הפעלת הסמכות לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות. 21. במקרה הנדון קבע בית הדין כי הנימוק להוצאתה של המערערת לגמלה מוקדמת היה הצורך בצמצום כח אדם במסגרת של הליכי הבראה שבאו בעקבות מצוקה כלכלית. היה זה בעקבות שינויים ארגוניים וכחלק מתהליך של התייעלות. הוצאתה של המערערת לגמלאות מוקדמים היתה כרוכה בביטול תקן משרתה (עמודים 15 - 17 לפסק הדין). מדובר בסיבות אמיתיות. מדובר בסיבות אשר, על פניהן, מצדיקות עשיית שימוש בסמכות העיריה להוצאת עובדים לגמלה מוקדמת. 22. שאלה אחרת היא - וזה ההיבט השני עליו הצבענו - האם הוגבלה סמכות העיריה לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות בהסכמים קיבוציים שעניינם פיטורי צמצום בעיריה. שאלה זו עצמה התבררה והוכרעה בהליך אחר בבית הדין האזורי אשר התגלגל גם לפיתחו של בית דין זה. כפי שנפסק, ההסכם הקיבוצי משנת 2003 מתייחס לפיטורי עובדים במסגרת של פנסיה תקציבית שלא מלאו להם 50 שנה ואין הוא מתייחס להוצאה לגמלאות במסגרת אחרת. נפסק במפורש כי אין בהוראות ההסכם הקיבוצי משהו הגורע מסמכות העיריה להשתמש בסעיף 18(א) לחוק הגמלאות (ראו ציטוט מפסק דינו של בית דין זה בתיק ע"ע 1007/04 בסעיף 8 לעיל). פסיקה זו מחייבת וצדק בית הדין האזורי שהלך בעקבותיה (עמוד 24 לפסק הדין). 23. סמכות העיריה להוציא עובד לגמלה מוקדמת עלולה לפגוע בעובד, אם הדבר נעשה שלא בהסכמתו. במצב דברים זה יש מקום להפעיל את מנגנון השימוע ולאפשר לעובד לנסות לשנות את רוע הגזירה. בעניינה של המערערת לא נעשה שימוע לפני ההחלטה להוציאה לגמלאות ובכך יש פגם; אלא שבהסכמת הצדדים נערך למערערת שימוע מאוחר ובכך נרפא הפגם. אין איפוא עילה לבטל את החלטת העיריה בשל אי קיום שימוע. ראוי להעיר בהקשר זה כי זכותו של עובד שהוחלט להוציאו לגמלה מוקדמת להגיש ערר בפני ועדת השירות אינה צריכה לבטל את חובת העיריה לקיים לו שימוע כהלכתו לפני קבלת ההחלטה. השימוע והערר עומדים כל אחד בפני עצמו ואין הם חילופיים זה לזה. 24. אשר לערעור העיריה על חיובה בפיצוי כספי בסך 6,500 ש"ח בשל התנהלות בלתי ראויה ובחוסר תום לב כלפי המערערת - דין ערעור להידחות. כדרכנו, אין אנו ממהרים להתערב במימצאים עובדתיים עליהם הצביע בית הדין האזורי על מעשי התנכלות כלפי המערערת שהחלו לאחר כניסתו של מר רמי זיו לתפקיד (עמודים 26 - 27 לפסק הדין). אשר לטענת העיריה כי המערערת לא תבעה כל סעד כספי בשל כך, טענה זו אינה מדוייקת שכן המערערת תבעה פיצוי על עוגמת נפש בקשר להפסקת עבודתה, צורת פיטוריה ונסיבות הפסקת העבודה (סעיף 49.10 לכתב התביעה). אכן, ממצאי בית הדין על התנהלות לא ראויה של העיריה כלפי המערערת נוגעים, בעיקרם, לתקופת העסקתה שלפני הליך הפיטורים ולא לפיטורים עצמם, אך לאור הסעד הסעד שביקשה המערערת בפתח התביעה אין לשלול את סמכות בית הדין לפסוק לה פיצוי, כפי שפסק. השופט עמירם רבינוביץ 1. אני מסכים עם דעתו של חברי, השופט צור, אך ברצוני להוסיף דברים אחדים לגבי טיעון הצדדים לגבי סעיף 18 לחוק הגימלאות. 2. המערערת הוצאה לגמלאות מכוח סעיף 18 לחוק הגימלאות שזו לשונו: "18. (א) עובד ששירת עשר שנים לפחות, רשאי נציב השירות להחליט על יציאתו לקצבה אם הגיע העובד לגיל 60 והוא חייב לעשות כן בתום החודש שבו הגיע העובד לגיל פרישת חובה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (בסעיף זה - גיל פרישת חובה)... (ד) עובד הרואה את עצמו נפגע על ידי הוצאתו לקצבה לפני הגיעו לגיל פרישת חובה, רשאי לערור על החלטת נציב השירות לפני ועדת השירות תוך תקופה ובדרך שנקבעו בתקנות; ועדת השירות תיתן הזדמנות לנציגות עובדי המדינה להשמיע את דבריה ורשאית היא לקבל את הערר או לאשר את החלטת הנציב, בלי שינויים או בשינויים שתמצא לנכון, והחלטתה תהא סופית". 3. נוהל הוצאה לגמלאות מכוח סעיף 18(א) לחוק הגימלאות מצא את ביטויו גם בהוראות סעיף 82.52 לתקשי"ר שזו לשונו : "82.52 - פרישה ביזמת נציב שירות המדינה 82.521 נציב שירות המדינה רשאי להוציא לקצבה עובד שגילו בין 60 לגיל הפרישה כמשמעו בפסקה 82.510, וששירת עשר שנים לפחות (על אפשרות ערר על החלטת נציב שירות המדינה בדבר הוצאה לקצבה, ראה פסקאות 82.526 ו-82.527). האחראי של משרד, הרוצה שאחד מעובדיו יוצא לקצבה לפי הוראות פסקה זו, יביא את המקרה לפני השר, ואחר כך ישלח בתאריך מוקדם ככל האפשר אל נציבות שירות המדינה את הטופס אישור גמלאות בחמישה עותקים ממולאים, בדוקים וחתומים כדין. בסעיף 3 של הטופס יצוין התאריך המוצע להוצאת העובד לקצבה, תאריך זה יהיה תמיד האחרון בחודש. במקביל לפנייה אל נציבות שירות המדינה, יודיע על כך האחראי לעובד. האחראי יצרף לטופס מכתב, בו יציין כי המקרה הובא לידיעת השר יכלול בו נימוקים מפורטים לבקשה; אם הסיבה להוצאה לקצבה היא צמצום העבודה, או חידוש הארגון, יציין האחראי מדוע יוצא לקצבה דווקא העובד הנדון; אם הנימוק הוא חוסר יעילות, יציין האחראי פרטים המוכיחים את טענתו; כן יציין האחראי אם מסכים העובד להוצאתו לקצבה בהתאם למוצע, ולשם כך יקיים מגע עם העובד לפני הגשת הבקשה לנציבות שירות המדינה. (החוק הנ"ל, ס' 18(א)). 82.522 ציין האחראי במכתב הלוואי לטופס אישור גמלאות כי העובד לא הסכים הוצאתו לקצבה, ישמע נציב שירות המדינה את תביעותיהם ואת השגותיהם בנדון של נציג המשרד ושל נציב הסתדרות עובדי המדינה בטרם יחליט בדבר. 82.523 החליט נציב שירות המדינה על הוצאתו של עובד לקצבה, ישלח לו הודעה מוקדמת על כך בדואר רשום לא מאוחר מתשעים יום לפני יום הפרישה. בהודעתו לעובד הפורש, יביא נציב שירות המדינה לידיעת העובד, בין היתר, את זכותו לערור על החלטתו להוציאו לקצבה לפני הגיעו לגיל הפרישה כמשמעו בפסקה 82.510. העתקים מההודעה ישלח נציב שירות המדינה בכל מקרה למשרד המעסיק את העובד ולממונה על תשלום הגמלאות, בצירוף הטפסים לאישור גמלאות. (החוק הנ"ל, ס' 19(ב); תקנות שירות המדינה (גמלאות) (הודעה מוקדמת על הוצאה לקצבה), התשכ"ח-1968, ת', 2,1) (סז/9). 82.524 עם קבלת העתק ההודעה מנציב שירות המדינה, ישלח האחראי לעובד - בשני עותקים - את הטופס תביעה לגמלה לפורש מן השירות למילוי בהקדם. כן יודיע האחראי לעובד הפורש שבעד כל ימי חופשת המנוחה המגיעים לו אחרי תאריך פרישתו יינתן לו פדיון חופשה בהתאם לפסקה 33.184. 82.525 חל שינוי באחד הפרטים שנרשמו בטופס אישור גמלאות בטרם יפרוש העובד, יודיע האחראי על השינוי לממונה על תשלום הגמלאות במשרד האוצר וישלח עותק מהודעתו לנציבות שירות המדינה. 82.526 עובד, הרואה את עצמו נפגע מהחלטת נציב שירות המדינה להוציאו לקצבה לפני הגיעו לגיל הפרישה כמשמעו בפסקה 82.510, רשאי לערור על ההחלטה בפני ועדת השירות (שכתובתה היא נציבות שירות המדינה, ת"ד 34076, ירושלים 91340), תוך ארבעים וחמישה ימים מן היום שבו נשלחה לעובד הודעת נציב שירות המדינה על הוצאתו לקצבה. (החוק הנ"ל ס' 18(ד); תקנות שירות המדינה (גמלאות) (ערר על הוצאה לקצבה), התשכ"ח-1968, ת'2). 82.527 הערר לפי פסקה 82.526 יוגש בשני עותקים, חתומים בידי העורר או בא כוחו, ויפורטו בו שמו ומענו של העורר ונימוקי הערר. לכתב הערר יצורפו שני עותקים מהודעת נציב שירות המדינה על הוצאתו לקצבה של העובד. (התקנות הנ"ל, ת'', 4,5)". 4. על פי חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963, עובד מפוטר זכאי לפיצויי פיטורים. חוק הגימלאות מקנה לעובד המדינה המסיים את עבודתו לקבל גמלה במקום פיצויי פיטורים - הכול בכפוף לתנאים הקבועים בחוק הגימלאות ותקנותיו. בין המקרים המזכים בגמלה לפי חוק הגמלאות נמצאת גם יציאה לקיצבה על פי החלטת הנציב לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות. 5. עילות הפרישה לגמלאות מכוח סעיף 18(א) לחוק זה אינן מוגבלות והן רחבות כעילות הפיטורים המזכות בפיצויי פיטורים (ראה הסיפא לסעיף 82.521 לתקשי"ר, המציין כעילות יציאה לגמלאות ביזמת הנציב צמצומים, רה ארגון וחוסר יעילות). במסלול זה שותף גם ארגון העובדים הנדרש ליתן את עמדתו להליך (סעיף 18(ד) לחוק הגמלאות, סעיף 82.522 לתקשי"ר). אין בהליך זה כדי לגרוע מזכויות העובד על פי כל דין והסכם רלבנטיים החלים עליו והנוגעים לסיום עבודתו . 6. ההסתדרות נאחזה בערעור זה בדברים שנאמרו על ידי בית דין זה בעס"ק 1007/04 הסתדרות המעו"ף - עיריית ראשון לציון, לא פורסם, ניתן ביום 19.8.2004 (להלן - פסק הדין בסכסוך הקיבוצי) אך לא דקה פורתא בפירושם. הליכי הפיטורים שנדונו בפסק הדין בסכסוך הקיבוצי בוצעו על פי ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר פיטורים רוחביים של עובדים ברשויות המקומיות מיום 4.8.03 (להלן - ההסכם הקיבוצי). על פי ההסכם הקיבוצי נקבעה מכסה מכסימלית לפיטורי עובדים במסלולים הקבועים באותו הסכם קרי - פיטורים במסלול של פיצויי פיטורים ופיטורי עובדים במסלול פנסיה תקציבית של בני 40 ומעלה שלא מלאו להם 50 שנה. לגבי עובדים שסיימו את עבודתם על פי מסלולים אלה נקבעה מכסה מכסימלית של מפוטרים או פורשים לקצבה. בפסק הדין בסכסוך הקיבוצי נקבע שבמכסה מכסימלית זו לא יכללו עובדים במסלולים אחרים כמו לדוגמא: פיטורים מחמת עבירת משמעת או אי התאמה (סעיף 10 ג' לפסק הדין בסכסוך הקיבוצי) או לפי סעיף 18(א) לחוק הגמלאות. ההליך בהתאם לסעיף 18(א) הוא הליך אוטונומי, במובן זה שאינו נכלל במסלולים המנויים בהסכם הקיבוצי, מבלי לגרוע מכך שלהליך על פי סעיף זה יש יחודיות משלו . 7. לאור דברים אלה, לא הייתה מניעה מלכתחילה להוציא את המערערת לגמלאות מכוח סעיף 18(א) לחוק הגמלאות. בית הדין האזורי קבע כממצא עובדתי שלא נפל פגם בהליך זה, ולכן אני מסכים עם התוצאה אליה הגיע חברי בעניין זה. השופטת נילי ארד אני מסכימה לפסק דינו של חברי השופט שמואל צור. נציג עובדים מר שלום חבשוש אני מסכים לפסק דינו של השופט צור ומצטרף להסברים הנוספים שהוסיף השופט רבינוביץ. נציג מעבידים מר דני בר סלע אני מסכים לפסק דינו של השופט צור. סוף דבר - ערעור המערערת וערעורה הנגדי של העיריה נדחים. אין צו להוצאות. עובדי מדינה