פסק דין השופט עמירם רבינוביץ 1. ערעור זה הוא על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת מיכל לויט; בשא 4748/04; בשא 4749/06) אשר קבע, כי לבית הדין לעבודה אין סמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, אולם גם אם הייתה מוקנית לבית הדין סמכות כאמור, הרי היה על בית הדין לפרט נימוקים שירשמו להתיר להישפט כאשר הבקשה להישפט מוגשת באיחור. מאחר שבמקרה הנוכחי לא היו נימוקים המצדיקים את האיחור בהגשת הבקשה להישפט, דחה בית הדין האזורי את הבקשה להישפט. 2. בערעור שהגיש המערער על החלטת בית הדין האזורי טען, כי לאחר התיקון שנערך בשנת 2002 בחוק העבירות המינהליות, תשמ"ו - 1985 (להלן - חוק העבירות המינהליות) יש לבית הדין לעבודה הסמכות להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט, וכך גם קבעה הפסיקה בעפ"א (ארצי) 14/05 סיוון תכשיטים בע"מ - מדינת ישראל, (טרם פורסם), ניתן ביום 12.3.2006 (להלן - הלכת סיון). עוד טען המערער כי על פי הוראת סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות ועל פי הלכת סיון יש מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה להישפט מטעמים אלה: למערער אין עבירות קודמות; המערער אינו נכלל בקטגוריה של "כיס עמוק" והטלת הקנס עליו מטילה מעמסה כלכלית אדירה עבורו; בתקופה בה נשלחה ההודעה ובה הדרישה לתשלום הקנס הייתה אמו של המערער, עימה גר באותה דירה במצב רפואי קשה לאחר מספר אירועים מוחיים, שכתוצאה מהם נזקקה להשגחה מתמדת במשמרות על ידי כל בני הבית ויתכן שמסיבה זו לא הגיעה ההודעה בדבר דואר רשום ובה הדרישה לתשלום הקנס לידי המערער. 3. המשיבה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי וטענה, כי המערער המתין כשלושה חודשים ממועד משלוח הודעת הקנס עד שהגיש את הבקשה להארכת מועד להישפט, וכי הנימוקים להצדקת האיחור בהגשת הבקשה להארכת מועד להישפט אינם מאלה המנויים בהלכת סיון. הכרעה 4. על פי הנתונים העובדתיים, בתאריך 24.12.03 במהלך ביקורת שביצעה המשיבה, נמצא עובד זר שהועסק בניגוד לחוק עובדים זרים, התשנ"א - 1991 (להלן - חוק עובדים זרים). בתאריך 17.11.05 הוטל על המערער קנס מנהלי מכוח חוק העבירות המינהליות בגין העסקת אותו עובד. ביום 18.12.05 נשלחה למערער הודעת הקנס אשר חזרה בציון "לא נדרש". 5. ביום 16.2.06 שלח המרכז לגבית קנסות, אגרות והוצאות (להלן - המרכז) למערער דרישה לתשלום קנס מנהלי בסך 20,000 ש"ח ובנוסף ריבית פיגורים בסך 10,000 ש"ח. 6. ביום 15.3.06 שלח המערער בקשה למשרדי המשיבה להארכת מועד להגשת הבקשה להישפט. 7. אין חולק, כי אם ההודעה על הטלת הקנס שנשלחה ביום 18.12.05 הומצאה למערער, אזי הבקשה להישפט הוגשה באיחור, שהרי בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק העבירות המינהליות המועד למתן הודעה על הרצון להישפט על העבירה הוא 30 יום מיום שהומצאה כדין לנקנס ההודעה על הטלת הקנס המינהלי. 8. אנו סבורים, כי ההודעה על הטלת הקנס הומצאה למערער כדין, משום שנשלחה למערער במכתב רשום לפי מענו של המערער (סעיף 35(א)(2) לחוק העבירות המינהליות). אכן, המערער לא קיבל את ההודעה, שכן זו חזרה מסיבה "לא נדרש", אך לא הוכח שהמערער לא קיבלה מסיבות שאינן תלויות בו (תקנה 15 לתקנות העבירות המנהליות, תשמ"ו-1986). הטענה, כי יתכן שלא דרש את מסמך ההודעה על הטלת הקנס, בשל טרחותיו עקב מצבה של אימו החולה על כל הכרוך בכך, לא רק שאינה ודאית, אך גם הסבירות לקשר בין מחלת אימו לשכחה לדרוש את מכתב הדואר הרשום אינה משכנעת דיה. 9. אכן, על פי סעיף 13(ב) לחוק העבירות המנהליות ניתן להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט מנימוקים שיירשמו, אך במקרה הנוכחי הנימוק היחיד של המערער הוא מחלת אימו שבנסיבות הקיימות לא שוכנענו שדי בו כדי להיות נימוק המצדיק את הגשת הבקשה להישפט באיחור. 10. סוף דבר - הערעור נדחה ללא צו להוצאות. לא למותר לציין, כי המבקש רשאי לפנות למרכז בבקשה לפריסת תשלום הקנס ולפטור מתוספת הפיגורים. הארכת מועדבקשה להישפט