האם מו''מ הופך לחוזה מחייב

פסק דין

השופט עמירם רבינוביץ

פתח דבר

1.     שתיים הן השאלות העומדות להכרעתנו בערעור זה : האחת, האם המשא ומתן שניהלו הצדדים ביום 8.3.2001 לסיום הסכסוך ביניהם והמסמך שנוסח באותו היום בעקבות המשא ומתן השתכללו לידי חוזה מחייב, והשנייה, האם יש מקום להעתר לבקשת המערערים למנות בורר חליף ולהמשיך בהליך הבוררות שנועד להכריע בסכסוך בין שני הצדדים. בית הדין האזורי בתל אביב (עב 1701/01, עב 6610/03, בשא 2688/04 ; השופט אילן איטח) השיב על שתי השאלות בשלילה, ומכאן הערעורים בפנינו.
מאחר שהתשובות לשאלות אלה כרוכות בבירור פרטים רבים, מן הראוי לפרט תחילה את הרקע העובדתי לסכסוך בין הצדדים.
הרקע העובדתי

2.     המערערת 1 (להלן - החברה) היא חברה העוסקת בתיווך נכסים. המשיב 1 (להלן - לוי) הוא מתווך מקרקעין במקצועו. המשיבות 2 ו - 3 הן חברות שבבעלותו של לוי. הן לוי והן המשיבות 2 ו - 3 התקשרו עם החברה במספר הסכמים. בין היתר, מונה לוי בשנת 1999 כמשנה למנכ"ל החברה. בהסכם שנחתם בשנת 1998 שעניינו הקצאת אופציות ללוי (להלן - הסכם 98) הוסכם בין הצדדים, כי חילוקי הדעות בקשר להסכם 98 ובקשר לתקופת הקשרים העסקיים בין הצדדים יועברו "להכרעתו של השופט בדימוס שאול אלוני או למי שימונה על ידו אשר ישמש כבורר דן יחיד". עוד הוסכם בהסכם 98 כי "כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לערער על פסק דינו של הבורר , תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידיו. כערכאת ערעור על פסק דינו של כבוד השופט (בדימוס) מר שאול אלוני ישמש כבוד נשיא בית המשפט המחוזי בת"א בדימוס מר אליהו וינוגרד או מי שימונה מטעמו אשר ישב כדן יחיד. כבוד הנשיא בדימוס או מי שימונה מטעמו לא יהיו כפופים להנחיות הדין המהותי ולא לסדר הדין ולדיני הראיות ויהיו מוסמכים לפסוק הן לדין והן לפשרה".

3.     החל מחודש ספטמבר 2000 התגלעו חילוקי דיעות בנושאים שונים בין הצדדים. עקב כך, הגיש לוי בחודש פברואר 2001 תביעה לבית הדין האזורי, בה טען כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וכי על המערערות לשלם לו פיצויי פיטורים, שכר עבודה וזכויות נוספות הנובעות מיחסי העבודה בין הצדדים וסיומם.

4.     המערערות מצידן פנו אל הבורר , השופט (בדימוס) שאול אלוני, על מנת שיכריע בחילוקי הדעות שהתעוררו בין הצדדים. בד בבד עם הפנייה לבורר הגישו המערערות בקשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה עתרו למתן סעדים זמניים שונים כנגד לוי. עוד הגישו המערערות לבית המשפט המחוזי בקשה למינוי השופט אלוני כבורר, הכל בהתאם להסכם 98.

5.     ביום 8.3.2001 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון שנושאו הבקשה למתן סעדים זמניים והבקשה למינוי השופט (בדימוס) אלוני כבורר. תוך כדי הדיון הצהיר בא כוחו של לוי לפרוטוקול את הדברים הבאים : "מסתמנת פשרה לפיה יקבל המשיב [לוי - ע.ר] תמורת זכויות המשיבים [המערערות - ע.ר] סכום השווה ל-167,000$ לפי שער הדולר היציג ביום התשלום בפועל. סכום נוסף של 7,500$ מכספיה של המבקשת 1 [המערערת 1 - ע.ר] יתרם על ידי שני הצדדים למטרה שעליה יוסכם". בתשובה לדברים אלה הצהיר בא כוחן של המערערות לפרוטוקול את הדברים הבאים : "אני מסכים בכפוף להסכם שטרם נוסח אך עקרונותיו כבר הוסכמו". לאור ההצהרות ההדדיות מחק בית המשפט המחוזי את בקשות המערערות. להשלמת התמונה יצויין, כי העקרונות המוסכמים על הצדדים מצאו את ביטוים במסמך שנכתב בכתב ידו של בא כוחן של המערערות עוד באותו היום. וזו לשונו של המסמך :
     "1.     התביעה בביה"ד לעבודה תדחה ללא צו להצאות.
2.     עסקאות שהסתיימו עד 21.12.00 גם אם העמלה טרם שולמה, שייכים לרשף 60% וליאיר לוי 40%.
3.     עסקאות שיגמרו תוך 4 חודשים ואשר הטיפול בהן החל לפני 21.12.00 ויגמרו על ידי יאיר הוא יקבל 60% ורשף 40%.
4.     במקרה מחלוקת ביחס לסעיף 3 יכריעו הבוררים זבל"א עוה"ד ויניצקי והוס.
5.     יוקם מנגנון להסדר תשלומי עמלת יאיר לפי סעיף 2 ו - 3 לרבות פתיחת חשבון נאמנות ע"י עורכי הדין".

6.     בסופו של יום לא נחתם הסכם פשרה בכתב בין הצדדים המעגן את ההבנות ביניהם. לאור האמור, שבו ופנו המערערות לבית המשפט המחוזי בבקשה נוספת למתן סעדים זמניים. במקביל להגשת הבקשה על ידי המערערות עתר לוי לבית המשפט השלום בתל אביב בהמרצת פתיחה, בה טען כי המסמך שנכתב ביום 8.3.2001 השתכלל לידי חוזה מחייב. יצויין, כי המרצת הפתיחה שהוגשה על ידי לוי הועברה לבית המשפט המחוזי.

7.     ביום 20.5.2001 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשה לסעדים זמניים שהגישו המערערות. בסיומו של הדיון , על יסוד הסכמת הצדדים, הוחלט כי חילוקי הדיעות בין הצדדים יועברו לבורר. עוד הוסכם כי "לצורך הכרעה בבוררות...קיימים יחסי עובד ומעביד בין יאיר לוי לחברות השונות".

8.     ביום 28.6.2001 וביום 30.9.2001 נוהלו ישיבות אצל הבורר שעסקו, בעיקרו של דבר, בבירור טענות מקדמיות. עוד בטרם החלו ישיבות ההוכחות בבוררות הגישו המערערות בקשה לתיקון כתב התביעה. התיקון המבוקש בבקשה היה הוספת סעד כספי בסכום של כ-26 מיליון ש"ח. משהוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה הציע הבורר לצדדים ליתן הסכמתם לפסיקה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד -1984. משנענה בשלילה הודיע הבורר ביום 30.3.2002 על התפטרותו מניהול הבוררות.

9.     או אז פנו המערערות לבית המשפט המחוזי בבקשה למנות בורר חליף תחת הבורר שהתפטר מתפקידו. בקשה זו הועברה בהחלטה מיום 22.9.2003 לבית הדין לעבודה.

ההליכים בבית הדין האזורי

10.     בפני בית הדין האזורי עמדו שלוש אלה : בקשה מטעם המערערות למנות בורר חליף תחת הבורר שהתפטר ; תביעה לסעד הצהרתי שהגיש לוי, בה נטען כי המשא ומתן והמסמך מיום 8.3.2001 הבשילו לידי חוזה מחייב ; והתביעה שהגיש, כאמור, לוי בשנת 2001 שעניינה זכויות הנובעות מיחסי העבודה בין הצדדים.

11.     בית הדין האזורי החליט לפצל את הדיון, כך שתחילה ידונו הבקשה למינוי בורר חליף והבקשה להצהיר כי המשא ומתן מיום 8.3.2001 הבשיל לידי הסכם מחייב ורק לאחר מכן תידון תביעתו של לוי לתשלום זכויות הנגזרות מיחסי העבודה בין הצדדים.

12.     בפסק דין חלקי דחה בית הדין האזורי את הבקשה למינוי בורר חליף ואת הבקשה להצהיר כי המשא ומתן שנוהל ביום 8.2.2001 הפך לחוזה מחייב. פסיקתו של בית הדין האזורי נומקה בנימוקים הבאים :
א.     שני תנאים הכרחיים לכריתת חוזה והם גמירות דעת ומסויימות. במקרה הנוכחי, לא התמלאו שני התנאים, ולכן לא ניתן לומר כי נכרת חוזה בין הצדדים.
ב.     המסקנה, לפיה ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים נעדרות מסויימות נלמדת מדברים שאמר בא כוחו של לוי במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי ומלשונו של המסמך בו הוחלט על הקמת מנגנון להסדרת תשלומי עמלות, אך לא פורט טיבו של מנגנון זה. זאת ועוד. לאחר המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים ביום 8.3.2001 שלח בא כוחו של לוי מסמך הנושא את הכותרת טיוטה לבא כוחן של המערערות. מסמך זה אינו משקף את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ביום 8.3.2001 וחסרים בו פרטים מהותיים הנדרשים לצורך השלמת החוזה. בנסיבות אלה, המסקנה הנכונה היא, כאמור, כי לא נכרת חוזה מחייב.
ג.     אשר לגמירות הדעת - עובדות המקרה מצביעות על כך שהצדדים לא גמרו בדעתם להתקשר בחוזה. אף לוי עצמו לא סבר כי המגעים הבשילו לידי חוזה מחייב, כפי שעולה מתגובתו לבקשה לסעדים זמניים שהגישו המערערות.
ד.     משהתפטר הבורר רשאי בית הדין למנות תחתיו בורר חליף. דרך המלך היא למנות בורר חליף במקרה של התפטרות הבורר . רק אם יוכח "טעם מיוחד" לאי מינוי בורר חליף יהא רשאי בית הדין להחליט שלא למנות בורר חליף.
ה.     העובדה כי המערערות לא פעלו כמצוות סעיף 8(ב) לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק הבוררות) ולא פנו בהודעה ללוי עובר לפנייה לבית המשפט בבקשה למינוי בורר חליף אין בה כדי למנוע מינוי בורר חליף.
ו.     מהסכם הבוררות לא ניתן להסיק שהצדדים הסכימו כי רק השופט (בדימוס) אלוני ימונה כבורר. אילו אלה היו פני הדברים, ניתן היה לצפות כי הדבר יכתב מפורשות בהסכם הבוררות.
ז.     אין לקבל את הטענה כי בבקשה לתיקון כתב תביעה שהגישו המערערות לבורר הוספה עילת תרמית, לגביה נפסק כי אינה יכולה להתברר בבוררות. עילה זו מופיעה כבר בכתב התביעה המקורי, לגביו ניתנה הסכמת לוי לדיון בפני בורר.
ח.     החשש מפני פיצול דיון אינו נוגע לשאלת מינוי הבורר . מכל מקום, אין ספק, כי המערערות רשאיות להגיש תביעה כנגד לוי לבית משפט ולכן התוצאה תהיה פיצול הדיון בכל מקרה. יחד עם זה, אין מקום למנות במקרה הזה בורר חליף, שכן בבקשה לתיקון כתב תביעה ביקשו המערערות להוסיף סעד כספי של 26 מיליון ש"ח. חיוב בסכום בסדר גודל זה ראוי שיתבצע לאחר שבית משפט בירר התביעה ולא על ידי בורר וזאת מטעמי צדק וחשיבות ציבורית. "מקום בו ניהול הבוררות מעמיד עובד (שאינו יכול לגדר מראש את גודל הסיכון ה"עיסקי" הטמון בהתקשרותו) בפני סיכון קיצוני ואולי אף לידי פשיטת רגל הדעת נותנת כי תוצאה קשה שכזו (אפילו היא בלתי נמנעת אם תתקבל התביעה) תעשה רק לאחר שבית המשפט נתן דעתו לתובענה".

13.     הן המערערות והן המשיבים הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. ערעור המערערות מוסב על קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה אין מקום למנות בורר חליף. ערעור המשיבים מוסב על קביעתו של בית הדין האזורי, לפיה לא נחתם חוזה בין הצדדים. בנוסף הגישו המשיבים ערעור שכנגד, בו נטען כי על אף שהתקבלה טענתם, לפיה אין למנות בורר חליף מטעמי צדק היה מקום שלא למנות בורר חליף גם מהטעמים הנוספים שנטענו על ידם. נדון תחילה בשאלה האם נחתם בין הצדדים חוזה מחייב, ולאחר מכן בשאלה, האם יש מקום במקרה הנוכחי למנות בורר חליף.

האם נחתם בין הצדדים הסכם מחייב

14.     בהקשר זה טען לוי, כי בין הצדדים התנהל משא ומתן ממושך בסופו לחצו הצדדים ידיים, וכי נסיבות המקרה מעידות, כי הצדדים גמרו בדעתם לחתום על חוזה שיסדיר את הסכסוך בינהם. הוסיף וטען לוי כי בהסכם פורטו כל התנאים המהותיים, וכי העניינים היחידים לגביהם נדרשה השלמה הם פרטים טכניים. תימוכין לטענה, כי נחתם חוזה בין הצדדים, מצא לוי בהחלטת בית המשפט המחוזי שבאה בעקבות המשא ומתן, בה נמחקו בקשות הצדדים. לטענת לוי, העניינים השנויים במחלוקת סוכמו כבר ביום 8.3.2001 ומצאו ביטוים במסמך שנשלח על ידי בא כוחו לבא כוחן של המערערות. החזרה מהאמור במסמך אינה אלא ניסיון לערוך מקצה שיפורים בהסכמות אליהן הגיעו הצדדים. זאת ועוד. המערערות פעלו בחוסר תום לב עת ניסו לחזור בהן מהחוזה שנחתם בין הצדדים ואף מטעם זה יש לאכוף את קיום החוזה עליהן.

15.     המערערות סמכו ידיהן על פסק דינו של בית הדין האזורי בעניין זה והוסיפו והדגישו, כי לאחר הדיון במסדרונות בית המשפט המחוזי שלח בא כוחו של לוי טיוטה של הסכם לבא כוחן, בו נכתבו הדברים הבאים "לצרכי מו"מ לפשרה בלבד" ; כי מעיון בטיוטה שנשלחה עולה, כי נקודות שהוסכמו בין הצדדים לא מצאו ביטוין בטיוטה, ואילו נקודות אחרות שלא הוסכמו על ידי הצדדים מופיעות כמוסכמות ; כי, הלכה למעשה, לא פעל לוי על פי האמור בהסכם שנחתם, לטענתו, בין הצדדים ; כי במהלך ניהול קשריהם העסקיים נהגו הצדדים לעגן כל הסכמה בכתב, וכי לא ניתן לראות בהסכמות שהגיעו אליהם בעל פי חוזה בעל תוקף משפטי מחייב.

16.     דין ערעורם של המשיבים להידחות. כדי שיינתן תוקף משפטי מחייב לחוזה על התובע לאכיפתו להוכיח, כי נתקיימו בחוזה דרישת המסויימות ודרישת גמירות הדעת. מסויימות וגמירות הדעת הם שני יסודות נפרדים, אך ככלל, העדר מסויימות עשוי להעיד על העדר גמירות דעת. במקרה שלפנינו, לאחר בחינת חומר הראיות, סבורים אנו, כפי שסבר גם בית הדין האזורי, כי לא עלה בידי לוי להוכיח, כי המשא ומתן, שהחל במסדרונות בית המשפט ומצא ביטויו במסמך שנכתב באותו היום בכתב ידו של בא כוחן של המערערות, הבשיל לידי חוזה מחייב. מסקנתנו זו מבוססת על הנתונים הבאים :
א.     בפרוטוקול הדיון שנערך בבית המשפט המחוזי הצהיר בא כוחו של לוי כי "מסתמנת פשרה". בא כוחן של המערערות הוסיף כי הפרטים המוסכמים שפורטו על ידי בא כוחו של לוי מוסכמים עליו "בכפוף להסכם שטרם נוסח אך עקרונותיו כבר הוסכמו". דברים אלה מעידים כי אף לא אחד מהצדדים סבר בסיומו של המשא ומתן שנוהל בין הצדדים, כי משא ומתן זה הבשיל לידי חוזה מחייב.
ב.     גם במסמכים, שנשלחו בשלב מאוחר יותר על ידי בא כוחו של לוי לבא כוחן של המערערות, אין התייחסות למשא ומתן ולמסמך שנכתב בעקבותיו כחוזה בעל תוקף משפטי מחייב. נהפוך הוא, במכתב מיום 12.3.2001, ששלח בא כוחו של לוי לבא כוחן של המערערות על גבי המסמך המוכתר בכותרת "הסכם", מופיע צירוף המילים הבא : "לצורכי מו"מ לפשרה בלבד". גם במכתב מיום 13.3.2001 מבקשת באת כוחו של לוי "להמשיך במשא ומתן לגבי טיוטת ההסכם שנשלחה למשרדך".
ג.     למרות האמור בהסכם הפשרה אליו הגיעו, לטענת לוי, הצדדים, לא פעל לוי כמתחייב מההסכם ולא מחק את תביעתו בבית הדין לעבודה.
ד.     המרצת הפתיחה, בה התבקש בית המשפט ליתן תוקף משפטי מחייב להסכם אשר נכרת לטענת לוי ביום 8.3.2001 הוגשה רק ביום 6.5.2001.

17.     סבורים אנו, כי הנתונים כפי שפורטו לעיל, מלמדים, כי המגעים בין הצדדים במהלכם יתכן שהגיעו להסכמות אחדות, לא הבשילו לידי חוזה מחייב בהיותם נעדרים גמירות הדעת הנדרשת. תנא דמסייע למסקנה זו מוצאים אנו בעובדה שבסיומו של המשא ומתן, שנערך כאמור במסדרונות בית המשפט ביום 8.3.2001, לא ביקשו הצדדים מבית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכמות אליהן הגיעו, אלא ביקשו ולהמשיך ולנהל את המשא ומתן שהחל כאמור בבוקרו של אותו היום. בנסיבות אלה, המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי, לפיה לא התקיימה במקרה שלפנינו גמירות דעת נכונה היא, ולא מצאנו מקום להתערב בה.

ערעור המשיבים בעניין זה נדחה.

מינוי בורר חליף

18.     בעניין זה טענו המערערות, כי לא היה מקום שלא להיעתר לבקשתן למינוי בורר חליף מן הטעמים הבאים :
א.     לעת הזו כל שעומד להכרעת הבורר הוא בקשה לתיקון כתב תביעה והוספת סעד כספי בסכום של 26 מיליון ש"ח. בנסיבות אלה, לא ניתן לומר כי לוי עומד בפני סיכון קיצוני.
ב.     עיון בהסכמי הבוררות שנחתמו במהלך השנים בין הצדדים מגלה, כי לא הוסכם בין הצדדים כי השופט (בדימוס) אלוני ורק הוא ישמש בורר.
ג.     שעה שהוסכם בין הצדדים במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי להמשיך את הליך הבוררות היה תלוי ועומד בפני הבורר כתב תביעה בו נכתב, כי המערערות שומרות לעצמן הזכות לתקנו על ידי הוספת סעדים כספיים ללא הגבלת סכום. אשר על כן, לא ניתן לומר כי הבקשה להוסיף סעד כספי העמידה את לוי בסיכון שלא סביר כי היה לוקח על עצמו.
ד.     פיצול הדיון שעלול להיווצר במקרה זה הוא מעשה ידיו של לוי, שהגיש תביעה לבית הדין לעבודה במקביל להליך הבוררות.

19.     המשיבים תמכו בפסק דינו של בית הדין האזורי והוסיפו וטענו, כי לא היה מקום למנות במקרה הנוכחי בורר חליף מן הטעמים הבאים : הסכם הבוררות המחייב היחיד בין הצדדים הוא זה שמצא ביטויו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.5.2001. מעיון בהסכם זה עולה כי כוונת הצדדים הייתה למנות אך ורק את השופט אלוני כבורר. הסכמת הצדדים להליך הבוררות הייתה מותנית בקיומו של מנגנון ערעור על החלטת הבורר , משבוטל מנגנון הבוררות בטלה הסכמת לוי לקיום הבוררות. המערערות פעלו בחוסר תום לב עת הגישו את הבקשה לתיקון כתב תביעה יום לפני מועד ישיבת ההוכחות בפני הבורר . בעת שנתנה הסכמת לוי להליך הבוררות ניצבו בפניו נסיבות שונות לחלוטין מהנסיבות הקיימות כיום. התפטרות הבורר ארעה עוד בשלב מקדמי של ההליכים, כך שלא הושקעה בבוררות מאמץ וזמן במידה המצדיקה את המשכה בפני בורר חליף.

20.     דין ערעור המערערות להתקבל. במקרה שלפנינו, עניין לנו בפרשנות שיש ליתן לסעיף 12(א) לחוק הבוררות לפיו :

"נתפנתה כהונתו של בורר, אם עקב התפטרותו או פטירתו ואם עקב העברתו מתפקידו, יחולו הוראות הסעיפים 8 עד 10 על מינויו של בורר-חליף, והוא כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם-הבוררות".
יצויין, כי סעיפים 8-10 לחוק הבוררות עניינם מינוי בורר על ידי בית המשפט.

21.     הלכה פסוקה היא מימים ימימה, כי : "הכלל הוא, שהסכם בוררות יש לקיים ובמסגרת קיום כזה ייטה בית המשפט למנות בורר חליף כל אימת שמתעורר הצורך בכך...השיקולים בדבר מינויו של בורר חליף דומים לשיקולים אותם מפעיל בית המשפט בבואו להחליט אם לעכב הליכים לפי סעיף 5לחוק הבוררות (ראו בספרה של אוטולנגי בוררות דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת בעמודים 197- 195ובעמוד 199). כשם שבמקרה האחרון נדרש בית המשפט לשאלה אם התקיימו נסיבות שיצדיקו סטייה של התובע מהתחייבותו החוזית להעביר את הסיכסוך לבוררות, כך בבואו לשקול אם למנות בורר חליף ישקול בית המשפט אם יש להתיר למי שמתנגד למינוי בורר חליף סטיה מהתחייבות כאמור. בשני המקרים עומדים זה מול זה : מצד אחד, העיקרון ש'הסכמים יש לכבד', ומצד שני שיקולים הקשורים ביעילות ונוחות הדיון וכן שיקולים אחרים היכולים להצדיק סטיה מהסכמת הצדדים להעביר את הסיכסוך ביניהם לבוררות" (רע"א 158/99 ברכיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' גד ביטון, לא פורסם, ניתן ביום 22.2.1994).

22.     במקרה שלפנינו, סבר בית הדין, כי מטעמי צדק ו"חשיבות ציבורית" אין מקום למנות בורר חליף. אכן, ככלל, כאשר קיים סעיף בוררות, אך הסכסוך שנתגלע בין הצדדים הוא עניין בעל חשיבות רבה לציבור גדול של אנשים יכול, בית המשפט להתיר סטייה מההתחייבות החוזית להעביר את הסכסוך לבוררות. כך לדוגמא, בסכסוך שהתעורר בין רופא לקופת החולים בה עבד, קבע בית דין זה, כי הסכסוך בין הצדדים מעמיד לדיון את מערכת היחסים בין ציבור גדול של עובדים לבין מעבידתם והוא מעורר בעיות משפטיות סבוכות, ולכן אין מקום לבררו במסגרת הליך בוררות (דב"ע לה/111-9 הסתדרות מכבי ישראל, קופת חולים מכבי - ד"ר בלכנר, פד"ע ח', 113 ; עתירה לבג"צ נדחתה - בג"צ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד לב(1), 214) ולמקרים דומים בהם נדונה והתקבלה טענה כי אין להעביר עניינים בעלי חשיבות ציבורית ראו גם : ע"ע 1504/04 ללה אבין - מכבי שירותי בריאות, טרם פורסם, ניתן ביום 8.3.2005 וספרה של ס' אוטולנגי בוררות דין ונוהל (כרך א', מהדורה רביעית, תשס"ה) 289-294). במקרה שלפנינו, מעיון בכתב התביעה שהגישו המערערות לבורר עולה, כי תביעתן היא למתן סעדים זמניים בדבר הגבלת חופש העיסוק של לוי, וכי בבקשה לתיקון כתב התביעה התבקש צירופו של סעד כספי בסכום של 26 מיליון ש"ח. בדיון בבית הדין האזורי ובמהלך הערעור טענו המשיבים אך ורק כנגד הסעד הכספי שצירופו התבקש לכתב התביעה. סבורים אנו, כי הסעד הכספי המבוקש, כמו גם הטענות המועלות על ידי המערערות בהקשר לסעד זה, אינן מעוררות כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מדל"ת אמותיה של פרשה זו. אשר על כן, טעם זה אינו בבחינת "טעם מיוחד" המאפשר לצד לסטות מן התחייבות שנטל על עצמו לקיום הליך הבוררות.

23.     בהקשר זה יש לציין שלוש נקודות נוספות :
ראשית, הסכום הנתבע הינו אכן סכום משמעותי, אך, לכאורה, בהעדר ראיות בקשר להיקף ההתחייבויות הכספיות שנטלו עליהם הצדדים לערעור במהלך ההתקשרות ביניהם, לא ניתן, לכאורה, לקבוע, כי מדובר בסכומים שבהכרח חורגים מסכומים המוחלפים בין צדדים ליחסי עבודה. יתרה מכך, את תביעתו לבית הדין האזורי העמיד לוי על סך של 2.5 מיליון ש"ח, ואף זאת לצרכי תשלום אגרה בלבד. מכאן ניתן ללמוד, כי מסכת ההתקשרויות בין הצדדים לוותה בהתחייבויות בסכומים ניכרים.
שנית, הסעד הכספי בגובה 26 מיליון ש"ח נכלל במסגרת בקשה לתיקון התביעה שהגישו המערערות. בהקשר זה לא היה סיפק בידי הבורר ליתן החלטה, המתירה או דוחה את בקשת התיקון עובר להתפטרותו. על כן, בנסיבות אלה, לא ברור אם לוי יעמוד כלל בפני התחייבות שלא סביר כי היה לוקח על עצמו, שהרי טרם הוכרעה הבקשה לתיקון כתב תביעה.
שלישית, הסכמת הצדדים בבית המשפט המחוזי להעביר את ההכרעה בסכסוכים ביניהם לבוררות לא סויגה בכך שהכרעת הבורר תחול אך ורק בנוגע לסעדים הזמניים המבוקשים. יתרה מכך, בכתב התביעה שהוגש לבורר עובר לדיון בבית משפט מחוזי ושכלל את הבקשה למתן סעדים זמניים, צוין מפורשות, כי המערערות שומרות לעצמן את הזכות להוסיף לתביעתן סעדים כספיים, במידת הצורך. משלא סויגה ההסכמה להעברת ההכרעה לבוררות, פשיטא שהסכמה זו טומנת בחובה אף את שאלת ההכרעה בסעדים הכספיים, שמלכתחילה לא היה רמז שהם עלולים להיות בסכום מוגבל.

לאור האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה, כי לא היה מקום שלא למנות בורר חליף מטעמי צדק וחשיבות ציבורית.

24.     אשר לטעמים אחרים שהועלו על ידי המשיבים לאי מינוי בורר חליף במקרה שלפנינו - אחת מהטענות המועלות על ידי המשיבים היא, כי מינוי בורר חליף עלול לגרום לפיצול הדיון, שכן במקביל לדיון אצל הבורר מתנהלת בבית הדין לעבודה תביעתו של לוי נגד המערערים. אכן, מינוי בורר חליף עלול לגרום לפיצול הדיון, שכן בתביעתו של לוי בבית הדין לעבודה נכללות זכויות ממשפט העבודה המגן, לגביהן נפסק זה מכבר כי לא ניתן להעבירן להכרעת בורר (בג"צ 760/79 ד"ר לילי דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד(3), 820). התוצאה המתחייבת ממצב דברים זה היא פיצול דיון בין בית הדין לעבודה לבורר. אין ספק, כי מדיניות שיפוטית ראויה היא "לשאוף לריכוז כל התביעות הנובעות מאותה עילה למהלך דיוני אחד, ולמנוע ריבוי התדיינויות סביב אותה עילה" (ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ, פ"ד מג(1), 252, 258). אין ספק גם, כי הגשמת מדיניות שיפוטית זו עלולה להוות במקרה הנוכחי טעם לאי מינוי בורר חליף. ואולם, לא מצאנו מקום שלא להיעתר למינוי בורר חליף מטעם זה, שכן במועד בו החלה להתברר אצל הבורר תביעת המערערות, הייתה כבר תלויה ועומדת בבית הדין האזורי תביעת לוי, ולמרות האמור לעיל לא התנגד לוי לקיום הבוררות. רק בשלב, בו הגישו המערערות את בקשתן למינוי בורר חליף, מצא לנכון לוי להגיש התנגדות למינוי בורר חליף, מן הטעם שמינוי הבורר החליף יגרום לפיצול הדיון. בנסיבות אלה, ומשלא הועלתה הטענה במועד בו החלה הבוררות, לא יהיה זה נכון להתיר העלאתה כעת.

25.     טעם נוסף בפי המשיבים הוא, כי בין הצדדים הוסכם אך ורק על מינוי השופט (בדימוס) שאול אלוני כבורר, וכי משהתפטר השופט אלוני מהבוררות לא ניתן כעת למנות בורר חליף תחתיו. בית הדין האזורי סבר וכך סוברים גם אנו, כי מהסכם הבוררות כפי שמצא ביטויו בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.5.2001 ומהסכם 98, לא ניתן להסיק, כי הצדדים התכוונו שהשופט אלוני, הוא ולא אחר, יברר את המחלוקת שנפלה בינהם. בעניין דומה פסק בית המשפט העליון כי "אילו התכוונו הצדדים [לכך שרק הבורר המוסכם יוכל לשמש כבורר - ע.ר] לא היה דבר קל מלהעלות כוונה זו על הכתב" (המ' 535/63 עזבון ליטוינסקי נ' עזבון ליטוינסקי, פ"ד יח(1), 430). במקרה שלפנינו, משלא הועלתה הכוונה למנות אך ורק את השופט (בדימוס) שאול אלוני על הכתב ובהתחשב בשאר נסיבות העניין, ניתן לומר כי המשיבים, עליהם מוטל נטל ההוכחה, לא השכילו להוכיח, כי התכוונו למנות כבורר אך ורק את השופט אלוני, ולכן התפטרותו אינה מאיינת את הליך הבוררות עליו הסכימו הצדדים. בהקשר זה יש לציין, כי גם העובדה שרק שמו של השופט אלוני נזכר בהסכם הבוררות, אין בה להועיל למשיבים, שכן "כשצדדים ממנים את פלוני כבורר מוסכם, תוך נקיבה בשמו, ההנחה היא שהם היו מעוניינים שבורר זה הוא שיפסוק בעניינם. אך עובדה זו כשלעצמה אין בה ללמד על כוונתם שלא ניתן יהיה למנות בורר חליף אם יתברר שהבורר שנבחר על ידם אינו מעוניין או אינו מסוגל למלא התפקיד שהצדדים יעדו לו" (רע"א 853/91 גדעון בקל נ' אגודה שיתופית נהלל, פ"ד מח(1), 775). אשר על כן, הגענו למסקנה כי גם טעם זה לא יכול להוות נימוק לאי מינוי בורר חליף.

26.     לאור האמור לעיל, ומשלא הוכח כל טעם בגינו אין מקום להיעתר לבקשת המערערות למינוי בורר חליף, אנו מורים על מינוי בורר חליף לבירור הסכסוך שנתגלע בין הצדדים. תוך 30 יום מיום המצאת פסק דין זה, יגישו הצדדים לבית דין זה הודעה על זהותו של בורר מוסכם. ככל שלא יגיעו הצדדים לידי הסכמה יגיש כל צד לבית הדין רשימה ובה חמישה שמות של בוררים המוצעים על ידו. לאחר קבלת שתי הרשימות יכריע בית הדין בדבר זהות הבורר .

27.     סוף דבר - ערעור המערערות מתקבל. ערעור המשיבים נדחה. המשיבים ישלמו למערערות הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ. ככל שלא ישולמו הוצאות המשפט תוך 30 יום ישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום המצאת פסק דין זה לצדדים.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוזה בכפיה

  2. חוזה בכירים

  3. חוזה פרוגרמה

  4. חוזה ירוק

  5. עכבון חוזי

  6. האם נכרת חוזה ?

  7. חוזה רכישת מלאי

  8. תנאי בחוזה

  9. חוזה עם בית אבות

  10. חשיפת חוזה מכירה

  11. השלמת פרטים בחוזה

  12. הפרה יעילה של חוזה

  13. חוזה עם חברה משכנת

  14. זכאות לחוזה בכירים

  15. הגורם היעיל - חוזה

  16. חוזה מלאכותי

  17. סעיף 12 לחוק החוזים

  18. הסכם / חוזה - סוסים

  19. חוזה תיאטרון

  20. חוזה למראית עין

  21. חוזה למראית עין

  22. חוזה פיתוח תוכנה

  23. התחייבות לשלם כסף בחוזה

  24. סעיף 39 לחוק החוזים

  25. זכויות חוזיות בלבד

  26. סכום פיקטיבי בחוזה

  27. ביטול חלקי של חוזה

  28. שינוי חוזה בהתנהגות

  29. חוזים מיוחדים לתקופה קצובה

  30. תביעת חוב על פי חוזה

  31. כריתת חוזה - מצב מנטלי ירוד

  32. חוזה לכתיבת ספר תורה

  33. זכות קניינית מול זכות חוזית

  34. טיוטה של חוזה – האם מחייב ?

  35. חוזה לתשלום דמי הרשאה שנתיים

  36. סעיף 14 א לחוק החוזים

  37. חובת תום הלב בשלב ביצוע חוזה

  38. תום לב בניהול משא ומתן

  39. חוזה בכירים בשירות המדינה

  40. ניהול משא ומתן בדרך מקובלת

  41. האם מו''מ הופך לחוזה מחייב

  42. חוזה בכירים בשירות המדינה - זכאות

  43. השלמת חסר בהסכם / השלמת חסר בחוזה

  44. תביעה על סכום קצוב מכוח חוזה

  45. הפרה יסודית המקנה זכות ביטול

  46. חוזה אישי של סוכן מכירות שטח

  47. סעיף 13 חוק החוזים - חוזה למראית עין

  48. הפסקת חוזה למתן שירותים משפטיים

  49. הגבלת חופש העיסוק של עובד מכוח חוזה

  50. הפרת חובה של רשות ציבורית כצד לחוזה

  51. חוזים יש לקיים ""Pacta sunt servanda

  52. שווי זכויות חוזיות - אי הוכחת זכויות חוזיות

  53. חוזה שירותי ייעוץ לחיסכון על בסיס הצלחה

  54. האם אפשר להטיל חבות בפיצויים לפי סעיף 12(ב) על מי שאינו צד לחוזה ?

  55. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון