1. המחלוקת בתמצית התובע, היה במועדים הרלוונטיים לתאונה נשוא תביעה זו שחקן כדורגל בקבוצת הכדורגל של בית"ר מג'אר, נתבעת מס' 2. קבוצה זו נמניתה על הקבוצות המסונפות של מרכז הספורט הארצי של בית"ר. נתבעת מס' 1 איתן חברה לביטוח ביטחה את קבוצות הספורט של מרכז בית"ר. במהלך משחק כדורגל, נפצע התובע. התובע הגיש תביעה לפיצויים, ואולם הנתבעת 1 טענה כי שמו לא נכלל ברשימת השחקנים המבוטחים. על כן, כך לטענתה, לא חלה עליו פוליסת הביטוח ואין הוא זכאי לפיצוי. בהתאם, הוגשה התביעה כנגד נתבעת מס' 1, בטענה כי ביטחה גם את התובע ולחילופין הוגשה תביעה נגד נתבעים מס' 2-3 בטענה כי אם לא היה התובע מבוטח, הרי שהנתבעים 1-2 הפרו חובה חקוקה בהתאם להוראות סעיף 7 (א) לחוק הספורט תשמ"ח - 1988, הקובע כי: "אגודת ספורט, ארגון ספורט, התאחדות ואיגוד יבטחו את הספורטאים הנוטלים חלק בתחרויות ספורט המאורגנות בידם או מטעמם". הצדדים העידו עדיהם וסיכמו טיעוניהם בכתב. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, אני קובע כי התובע היה מבוטח כמו כל יתר שחקני נתבעת מס' 2 אצל הנתבעת מס' 1, ובהתאם על הנתבעת מס' 1 לפצותו על נזקיו, כפי שיוכחו בהמשך. 2. העובדות כפי שהוכחו העובדות בחלקן אינן שנויות במחלוקת. אין חולק כי התובע היה שחקן של קבוצת הכדורגל בית"ר מג'אר. אין חולק כי בעת התאונה היה גילו מעל 20 שנה, הוא היה רשום כשחקן כדורגל בהתאחדות הכדורגל בישראל. כמו כן, אין חולק כי פציעתו היתה בזמן משחק. כמו כן, אין מחלוקת כי קבוצות הספורט של בית"ר בוטחו על ידי חברת הביטוח איתן. אין חולק גם כי לא אותרה רשימה של שמות שחקנים בה מופיע שמו של התובע כאחד מהשחקנים המבוטחים על ידי הנתבעת מס' 1. בנסיבות אלו, המחלוקת העובדתית והמשפטית היא האם חלה פוליסת הביטוח על התובע. העד המרכזי לעניין זה, הינו סוכן הביטוח אבנר קופל שהעיד בבית המשפט. עד זה היה בעת הרלוונטית מנהל סוכנות ביטוח אור שביטחה את קבוצת הכדורגל, ובאותן שנים ביטח באמצעות הסוכנות שבבעלותו את מרכז הפועל, מכבי ובית"ר. הקבוצות בוטחו בהתאם לפוליסות הביטוח שהוצגו בבית המשפט, וסומנו נ1/ ו-נ2/. עדותו של העד קופל היתה אמינה והוא תיאר בלשונו את הסדרי הביטוח אשר נהגו בפועל בין האגודות, התאחדויות הספורט וחברת הביטוח כדלקמן: "נושא זה מחולק לשני חלקים. חלק עובדתי - היתה פוליסה של מרכז הפועל, של 40,000 ש"ח, שאליה צירפנו עוד 2,000 איש של קבוצות המסופחות למרכז בית"ר, שהיתרון לפוליסה, נתן מחיר זהה לכל המוסדות. הפוליסה בעיקרה היתה כפופה לרשימה שמית. וזאת מהטעם הפשוט שחברתה ביטוח לא רצתה שמישהו יבוא למגרש, ויגיד שהוא זכאי לפיצוי. היתה הסכמה ברורה שבעל פה בינינו קרי הסוכנות, בין מוסדות הספורט, וחברת הביטוח עצמה שבמערכת גדולה שבה מתחלפים שחקנים מעת לעת, ומשתנים, אי אפשר לעמוד על רשימות ברורות וחדות, והסכמה ברורה היתה שגם אם שחקן לא מופיע ברשימה, חברת הביטוח תפצה אותו, כפי שהיה נהוג בשטח. לפיכך, יש עשרות מקרים שחברת הביטוח שילמה, למרות שהרשימות בפועל לא היו מעודכנות. הבסיס של ההסכמה הבלתי כתובה, היה ששחקנים רשומים בהתאחדות, או באיגודים שונים, גם אם עובר אורח נופל, ואומר שהוא שיחק בקבוצה זו או אחרת, הבדיקה הכי נכונה, היתה אם הוא היה רשום בהתאחדות לכדורגל, אם היה רשום בקבוצה. הרישום השמי, היה שיש קבוצות נוער ילדים, שגם הם היו בתוך המסגרת של הביטוח" (עמ' 28 שורה 13 עד עמ' 29 שורה 4 לפרוטוקול). (ההדגשות הוספו - ר.ש.). כאמור, עדותו של מר קופל היתה אמינה ולא נסתרה. לדבריו, הפרמיה שנגבתה על ידי חברת הביטוח אמורה היתה לכסות את ביטוחם של 40,000 שחקנים בקבוצות שונות, כאשר בפועל הועברו רשימות שמיות של כ27,000- שחקנים בלבד, והכל במסגרת ההבנה כי שחקן שנפצע ואשר הוברר כי הוא רשום בהתאחדות, תחול עליו פוליסת הביטוח גם אם לא נכלל במסגרת רשימת השמות שהועברה לחברת הביטוח. לדברי העד, הרשימה השמית היתה כלי ראייי שמטרתו להבטיח שעובר אורח אשר ייפצע במגרש ספורט, לא יוכל לתבוע את חברת הביטוח. ואולם, ביטחון זה ניתן לחברת הביטוח גם ללא הרשימה, מאחר ותנאי לכיסוי הביטוחי היה שהתובע יהיה רשום בהתאחדות הספורט הרלוונטית כשחקן פעיל. עדות זו היתה אמינה ולא נסתרה ע"י עדות אחרת. הגב' רחל מיתה, עדה מטעם הנתבעת מס' 1, היתה עובדת בחברת הביטוח בתפקיד של מסלקת תביעות. ואולם, מעדותה התברר כי למעשה לא היא זו שטיפלה בחומר שהובא על ידה לבית המשפט. לא היא זו שערכה את המסמכים עליהם התבססה בעדותה, לא היא זו שהכינה אותם או החזיקה אותם תחת פיקוחה. למעשה, לדבריה, לא היה לה מושג מי סימן את הרשימה השמית (עמ' 38 שורות 17-18). העדה גם העידה כי לא היא זו שטיפלה בפוליסות. בהתאם, עדותה הינה בעיקרה עדות שמיעה, כאשר העדה אינה בקיאה בנושא עליו העידה אשר לא טופל על ידה. העדה גם העידה כי על פי הפוליסה היה על אגודות הספורט להעביר רשימות שמיות, ואולם ציינה בעדותה כי הפוליסה הינה פוליסה קולקטיבית על שם האגודה ולא פוליסה על שם השחקן. עניין זה, מתיישב עם עדותו של סוכן הביטוח קופל אשר הסביר כי אכן הפוליסה היא קולקטיבית לכל שחקני הקבוצה, כאשר מטרת הרשימה השמית הינה להבטיח שחברת הביטוח לא תיתבע על ידי זרים ואולם בפועל לא הועברו רשימות שמיות של כל השחקנים כאשר ההבטחה מפני תביעות על ידי זרים, נעשתה בדרך של בדיקת רישומו של השחקן התובע כשחקן פעיל הרשום בהתאחדות הספורט. הגב' מיתה גם אישרה כי היו מקרים בהם שולם פיצוי לשחקן למרות ששמו לא נכלל ברשימות, ואולם לגישתה מדובר בהחלטה נקודתית של מנהל מחלקת הפוליסות בחברת הביטוח ולא מדיניות. עדותה בעניין זה לא היתה אמינה, ותשובותיה היו מתחמקות (עמ' 41 לפרוטוקול). לסיכום פרק העובדות, אני קובע כי הוכח בעדותו האמינה של מר קופל אשר לא נסתרה בעדותה של הגב' מיתה, עדות שבעיקרה עדות שמיעה, העובדות הבאות: א. ביטוח השחקנים היה קולקטיבי. ב. חברת הביטוח גבתה פרמיה עבור כ40,000- שחקנים, כאשר בפועל הועברו עליה רשימות שמיות של כ27,000- שחקנים בלבד. ג. על אף האמור בפוליסה, היה נוהג שגובש בין הצדדים, לפיו יפוצה גם שחקן ששמו לא נכלל ברשימה השמית אם היה רשום כשחקן פעיל בהתאחדות הספורט הרלוונטית, ונפצע במהלך משחק. 3. התוצאה המשפטית מהעובדות כפי שהוכחו מעמדו של סוכן הביטוח הינו מעמד של מתווך. סוכן הביטוח פועל כשלוח של חברת הביטוח אך ורק באותם ענינים אשר חוק חוזה ביטוח תשמ"א -1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח ) קבע במפורש כי הסוכן הוא שלוח חברת הביטוח. בכל הנושאים האחרים פועל הסוכן כמתווך ובהתאם חלות עליו חובות הן כלפי חברת הביטוח והן כלפי המבוטח. אומנם קיימות פעולות עליהן ניתן להחיל את הוראות חוק השליחות ולקבוע כי בביצוע פעולות אלו פועל סוכן הביטוח כשלוח של אחד הצדדים ואולם ככלל אין לראות את סוכן חברת הביטוח כשלוח של חברת הביטוח דווקא ויש לראותו כמתווך החב בחובות נאמנות כלפי שני הצדדים כאשר היקף החבות כשלוח וכן כנאמן יכול להשתנות בהתאם לעובדות והסדרי התיווך בכל מקרה ומקרה. ראה: ע"א 855/86 מוריה נגד איסחרוב פד"י מ"ב (2), 201. י. שטרן, על מעמדו המשפטי של סוכן הביטוח: יחסי סוכן ומבטח, מחקרי משפט י' עמוד 93; י.אנגלרד, על תיווך ושליחות, משפטים י' עמוד 359 ; סעיף 33 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א- 1981 קובע כדלקמן: "(א) לענין המשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה הביטוח ולענין כריתת החוזה, יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, זולת אם פעל כשלוחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב." בהתאם, ולעניין התביעה שבפניי, פעל סוכן הביטוח מר קופל כשלוח חברת הביטוח, והתחיבותו מחייבת את חברת הביטוח. יש לראות את העד קופל כנציג חברת הביטוח וכפועל יוצא מכך את עדותו כהודאת בעל דין מטעם חברת הביטוח לפיה הסכימה בפועל לשלם פיצויים גם לשחקנים שלא נכללו ברשימה השמית ובתנאי שהיו רשומים בהתאחדות הספורט כשחקנים פעילים בקבוצה המבוטחת. כמו כן, יש לראות את עדותו של העד קופל כהודאת בעל דין לפיה גבתה חברת הביטוח פרמיה עבור ביטוח השחקנים הנ"ל, זאת מאחר והפרמיה ששולמה, שולמה עבור 40,000 שחקנים, בעוד שהרשימה השמית כללה רק כ27,000- שחקנים (קבוצות הפועל ובית"ר ביחד). חוק חוזה ביטוח תשמ"א - 1981 אינו קובע חובה של מסמך בכתב כתנאי לתוקפו של חוזה ביטוח. אומנם, הסדרי הביטוח נקבעים בפוליסה שהיא כתובה ואולם אין הכרח כי כל הפרטים של המבוטחים יירשמו בפוליסה, ולעניין זה אין מניעה גם ליצירתם של הסכמים בדרך של התנהגות או בעל פה, כפי שקרה במקרה שבפניי. הדבר נכון במיוחד כאשר המבטחת גובה דמי ביטוח באופן קולקטיבי עבור מספר מבוטחים רב בהרבה מעבר לאילו המפורטים ברשימה השמית. בנסיבות אלו, לא יכולה המבטחת לטעון כי הרשימה השמית היא הרשימה הממצה של המבוטחים ואם טענה כך, היה עליה להשיב לאגודות את דמי הביטוח ששולמו עבור שחקנים ששמם לא פורט ברשימה. משלא עשתה כן, וגבתה דמי ביטוח לפי מספר שחקנים, ומעבר למספר השחקנים שנכלל ברשימה השמית, יש לראותה כמי שהסכימה מכללא לפצות גם שחקנים ששמם לא נכלל ברשימה השמית. הרשימה השמית אינה חלק מהותי של הפוליסה אלא כלי ראייתי להוכחת זכאותו של השחקן הפצוע. כאשר ניתן להמיר כלי ראייתי זה באמצעי ראייתי אחר, כגון הוכחת היותו של השחקן רשום כשחקן פעיל בהתאחדות ובאגודה המבוטחות, חלה עליו פוליסת הביטוח ועל חברת הביטוח לפצותו, ובמיוחד לאחר שגבתה מראש פרמיה של דמי ביטוח עבור שחקן זה. 5. סיכום: בסיכומו של דבר, אני קובע כי התובע היה מבוטח אצל הנתבעת מס' 1, וכי עליה לפצותו בהתאם לתנאי הפוליסה ובכפוף להוכחת הנזק. מאחר וקבעתי כי התובע בוטח בפוליסת הביטוח של נתבעת מס' 1, דין התביעה כנגד נתבע מס' 3 להידחות מאחר והקביעה לפיה בוטח השחקן, משמעותה דחיית הטענות לפיהן התרשלה נתבעת מס' 3 או הפרה חובה חקוקה, כאשר לא ביטחה את השחקן/התובע. אני קובע את התיק להמשך דיון בשאלת הנזק בלבד כאשר המשך הדיון יהיה בין התובע לנתבעת מס' 1 בלבד. מאחר ואני מסיים בשלב זה את כהונתי בבית משפט זה, אני קובע את התיק להמשך דיון במעמד הצדדים ליום 23.10.00 שעה 11.00. באותו מועד, יתקיים קדם משפט בפני שופט שייקבע, לקביעת סדרי הדיון בשאלת הנזק והפיצוי לו זכאי התובע. אני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע ולנתבעת מס' 3 את הוצאותיהם בגין קיום הדיון בשאלת הכיסוי הביטוחי בסך של 3,500 ש"ח + מע"מ לכל אחד מהם. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. המזכירות תשלח עותק פסק דין זה לצדדים. פסד דין חלקי זה ניתן לפרסום החל מיום 3.9.2000. ניתן היום כ"ט באב תש"ס, 30 באוגוסט 2000 בהעדר הצדדים. שפירא רון, שופט סגן נשיא כדורגלדיני ספורט