החלטה בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט משה טוינה ונציג מעבידים מר אברהם בר-און; ע"ב 1306/06). פסק הדין מושא הבקשה ניתן ביום 24.5.07. על פי אישור מסירה הסרוק בתכנת מזכירות - נט, פסק הדין הומצא לב"כ המבקשת ביום 31.5.07, כך שהמועד האחרון להגשת ערעור היה יום 30.6.07. הבקשה להארכת מועד, לה צורף כתב הערעור, הוגשה ביום 19.7.07. בפסק הדין מושא הערעור נדחתה תביעת המבקשת להורות על הפסקת השעיית המבקשת והשבתה לעבודה בפועל במשיבה, הן מן הטעם שהתביעה הוגשה בחלוף שנתיים וששה חודשים מסיום עבודתה בפועל אצל המשיבה, והן בשל דחיית גרסתה של המבקשת כי הושעתה מעבודתה, וקבלת גרסת המשיבה כי המבקשת פוטרה מעבודתה בהליך תקין. נימוקי הבקשה הם: העיכוב בהגשת הערעור נבע מכך שב"כ המבקשת שהה בחו"ל בשבועות שקדמו להגשת הבקשה; מבוקש להאריך את המועד להגשת הערעור בימים ספורים, עד למועד הגשת הבקשה. המשיבה התנגדה לבקשה, מנימוקים אלה: אין מדובר בעיכוב של "מספר ימים" כטענת המבקש, אלא בעיכוב של למעלה משבועיים בהגשת הבקשה. הבקשה לא הוגשה בתוך המועד להגשת ערעור. טעמי הבקשה לא פורטו כדבעי. היעדרות עורך דין ממשרדו אינו מהווה טעם להארכת מועד, ומה גם שבמשרד ב"כ המבקשת עורכי דין נוספים. לאור הלקוניות של התצהיר שצורף לבקשה, יש לראותה כאילו לא נתמכה בתצהיר. סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מבוסס על קביעות הנוגעות למהימנות עדים. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991, בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשת הליך ערעורי "מטעמים מיוחדים שיירשמו". בהתאם לפסיקה, "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא." [עא"ח 56/05 מאיר איתן נ' הילטון תל אביב בע"מ; לא פורסם, ניתן ביום 23.5.2005]. 3. באשר לטענת המבקשת כי בא כוחה שהה בחו"ל בתקופה שקדמה להגשת הבקשה- למעשה טוענת המבקשת כי העיכוב בהגשת הערעור נבע ממחדלו של בא כוחה, אשר לא דאג להסדיר את הטיפול בענייני משרדו בתקופת שהותו בחו"ל. במהות, טענה זו שקולה לטענה כי האיחור בהגשת הבקשה נבע ממערכת היחסים בין המבקשת לבא כוחה. לעניין זה נקבע בפסיקה כי מערכת היחסים בין לקוח לעורך דינו, לרבות תקלות במערכת יחסים זו, אינה בבחינת "טעם מיוחד" להארכת מועד [עא"ח 3/99 פרומקין ולדימיר נ' ב.נ.ל. סחר בינלאומי ונכסים בע"מ, פד"ע לד 271] גם בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי ,ככלל, מחדל של עורך הדין אינו טעם מיוחד להארכת מועד [בש"א 1195/06 סלאח אבו חמוד נ' מוחמד סלותי; לא פורסם, ניתן ביום 23.2.06]. 4. מעבר לאמור, הבקשה אינה מפורטת כראוי. כך למשל, ב"כ המבקשת לא פירט במסגרת התצהיר באלו מועדים נעדר מהארץ, מתי חזר לארץ, מה היו נסיבות היעדרותו, ומתי נודע לו אודות פסק הדין. בעניין זה נאמר בספרו של פרופ' זוסמן כך: 'המבקש להראות טעם מיוחד לצידוק האיחור חייב לפחות לפרש את המועדים של האירועים הרלבנטיים ואינו יכול לצפות לכך שעל פי טענה כללית וסתומה שבתצהיר ישיג הארכת מועד' [י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית), סעיף 689]. לפיכך, גם מן הטעם של היעדר פירוט כראוי, דין הבקשה להידחות. 5. עוד יש לציין, כי בניגוד לנטען בבקשה, היא הוגשה באיחור משמעותי של כמעט שלושה שבועות, ולא באיחור של ימים ספורים כאמור בבקשה. 6. שיקול מרכזי נוסף בהכרעה אם להאריך את המועד להגשת הליך ערעור הוא סיכויי הערעור [בש"א 604/05 טובה אירלנדר נ' הסתדרות העובדים הכללית החדשה; לא פורסם, ניתן ביום 21.8.2005]. על פני הדברים, סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן פסק הדין של בית הדין קמא מושתת בעיקרו על קביעתו העובדתית שהמבקשת פוטרה מעבודתה ולא הושעתה, על יסוד התרשמותו ממהימנות העדויות שבפניו. בקביעה מסוג זה, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב, ולא מצאתי בכתב הערעור נימוקים המצדיקים סטייה מכלל זה. 7. סוף דבר - הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין, לנוכח הטענות בדבר מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת, איני מחייבת את המבקשת בהוצאות הבקשה. חזרה לעבודההחזרת עובד לעבודה