העותר טען בעתירה כי יש להורות על ביטול פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה. העותר מודע לכך שככלל אין בג"צ נוהג להתערב בהחלטותיו של בית-הדין, אך לדעתו המקרה דנן הוא מקרה חריג המצדיק התערבות בשל טעויות משפטיות מהותיות שנפלו לשיטתו בפסק-הדין וכן בשל שיקולי צדק. העותר טוען כי מסקנות בית הדין האזורי לעבודה, אשר אומצו על ידי בית הדין הארצי, נוגדות את תכלית חוק הגנה על עובדים ואת לשונו ועל כן יש להתערב בהן. פסק-דין השופטת א' חיות: בית-הדין הארצי לעבודה דחה ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו לפיו נדחתה תביעה שהגיש נגד המשיבה 2, מקורות חברת מים בע"מ (להלן: מקורות) לעניין פיטוריו. מכאן העתירה שבפנינו, בה מבקש העותר כי נורה על ביטול פסק-דינו של בית הדין הארצי. העובדות הצריכות לעניין וההליכים בבית-הדין לעבודה 1. העותר, מהנדס בהכשרתו, החל את עבודתו ביחידת ההתפלה של מקורות באפריל 1993 וכעבור כשנתיים וחצי קיבל מעמד של עובד קבוע בחברה. במסגרת עבודתו נחשף העותר למדיניותה של מקורות בתחום הנדסת המים והוא סבר כי קיימים ליקויים בתפיסה ההנדסית על פיה היא פועלת וכי אם זו לא תתוקן יגרמו למדינה הפסדים כספיים ניכרים ואף עשויה להיווצר סכנה לבריאות הציבור. לפיכך שלח העותר במהלך שנת 1997 מכתבים ליו"ר מועצת המנהלים של מקורות וכן למנכ"ל מקורות וביקש להיפגש עימם על מנת לדון בנושא בציינו כי הוא "נתקל באטימות מוחלטת" בהקשר זה מצד סמנכ"ל ההנדסה. כמו כן שלח העותר ביום 17.6.1997 תלונה למבקרת הפנים של מקורות בה ציין כי סמנכ"ל ההנדסה אינו מפרסם מכרז פנימי לתפקיד מהנדס מאגרי מים ארצי משיקולים זרים הגובלים בשחיתות. בתגובה לכך אכן המליצה מבקרת הפנים לערוך מכרז פנימי לתפקיד האמור, אך לא הביעה דעתה לגופן של הטענות שהעלה העותר. סמוך לאחר מכן, ביום 21.8.1997 נשלח לעותר מכתב פיטורים בו צויין כי עבודתו בחברה תסתיים ביום 20.9.1997. ועד העובדים של מקורות הודיע על התנגדותו לפיטורים משום שנעשו בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים, ומשלא נענה עתרה הסתדרות המהנדסים, בשם העותר, לבית הדין האזורי לעבודה ודרשה לבטל את הודעת הפיטורים שנשלחה לו (נז/4-98). 2. בפסק דינו מיום 1.2.1998 קבע בית הדין האזורי לעבודה כי פיטורי העותר בטלים משום שלא בוצעו בדרך הקבועה בהסכם הקיבוצי. בית הדין הוסיף וציין כי העיתוי של הודעת הפיטורים הושפע ממכתב התלונה ששלח העותר למבקרת הפנים של החברה אף שהתנאים הקבועים בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז-1997 (להלן: חוק הגנה על עובדים) לא התקיימו. בעקבות פסק הדין הוחזר העותר לעבודתו וביום 1.8.1998 הועבר לתפקיד של מהנדס ביחידת הקידוחים שביחידה לציוד מכני כבד (צמ"כ). סמוך לאחר מכן, במהלך שנת 1999, שב העותר והתריע בפני גורמים שונים במקורות ואף בפני גורמים חיצוניים, על אופן תפקודה של החברה. מקורות מצידה פרסמה בנובמבר 1999 מכרז לאיוש התפקיד הקודם בו הועסק העותר (מהנדס מערכות מים ואנרגיה). נוכח סיכום שיחה בקשר למכרז זה בה נזכר שמו, הסיק העותר על ניסיון נוסף לפטרו ממקורות ולפיכך עתר לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו וביקש למנוע את פרסום המכרז האמור (עב' 914412/99). הליך זה בא אל סיומו נוכח הצהרת מקורות - לה ניתן ביום 14.12.1999 תוקף של פסק דין - כי היא לא פועלת לסיום עבודתו של העותר בחברה, להעברתו מצמ"כ או לשינוי בעיסוקיו ועוד הצהירה כי כל שינוי בשיבוצו או העברתו, אם ייעשו, יתואמו עם נציגות העובדים. העותר מצידו המשיך לשלוח מעת לעת מכתבים לגורמים שונים בהם מתח ביקורת על המדיניות המקצועית הננקטת במקורות והוא אף הרצה על כך בכנסים מקצועיים. הנהלת מקורות סברה כי השתתפותו של העותר בכנסים מקצועיים ללא קבלת אישור הממונים עליו עומדת בניגוד להוראת ההנהלה והיא התרתה בו בעניין זה במהלך השנים והודיעה לו, בין היתר במכתבים ששלחה אליו, כי היא רואה בכך הפרת משמעת חמורה. במכתב מיום 5.5.2002 אף הודיע לו סמנכ"ל לארגון ומינהל במקורות כי אם יפר שוב משמעת בהקשר זה תפעל נגדו מקורות בכל האמצעים העומדים לרשותה ובכללם פיטוריו מהעבודה. ואולם, העותר המשיך לפעול בתוך החברה ומחוצה לה לקידום המדיניות הרצויה, לשיטתו. 3. ביום 18.8.2002 נחתם בין ממשלת ישראל לבין מקורות הסכם במסגרתו התחייבה מקורות להתייעל ולבצע שינויים מבניים בחברה. בעקבות כך נחתם ביום 28.3.2004 הסכם קיבוצי מיוחד בין מקורות ושירותים חשמליים מכניים בע"מ (שח"מ) לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה והמזכירות הארצית של ארגון עובדי מקורות, בדבר עריכת שינויים מבניים במקורות וצמצום מצבת העובדים בחברה (להלן: הסכם השינוי הארגוני). כמו כן, נחתם ביום 22.12.2004 הסכם קיבוצי מיוחד המסדיר את תנאי פרישת העובדים (במסלול פנסיה מוקדמת או במסלול פיצויים מוגדלים). ביום 16.2.2005 מסר מנהל יחידת משאבי אנוש של מקורות לעותר כי הוא נכלל ב"רשימת הפרישה" ולמחרת, ביום 17.2.2005, הוא זומן לשיחה ולשימוע שנועדו להיערך ביום 21.2.2005 בפני הועדה המטפלת בפרישת העובדים. העותר סבר כי נפלו פגמים שונים בהליכים אלו ומשכך עתר ביום 20.2.2005 לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (עב' 3167/05). עתירה זו נמחקה ביום 21.2.2005 נוכח הצהרת מקורות כי תעביר לעותר פירוט של העילות לפיטוריו, כי תיתן לו זמן סביר לצורך העלאת טענותיו, כי תאפשר נוכחות של נציגות ועד המהנדסים בישיבת השימוע וכי הסמנכ"ל לארגון ומנהל של מקורות לא יהיה נוכח באותה ישיבה. ואכן, ביום 6.3.2005 נשלח אל העותר מכתב המפרט את העילות להכללתו ברשימת העובדים שיפרשו מן החברה מכוח הסכם השינוי הארגוני. במכתב נאמר בתמצית כי פרישתו ממקורות תתבצע כחלק מיישום הסכם השינוי הארגוני, כי במסגרת תפקידו ביחידת הצמ"כ הוא מועסק במתן שירותים "בלתי מקצועיים" שאין לו בהם הכשרה מיוחדת ויתר העובדים יוכלו "לספוג" אותם ולבצעם במקומו; כי אין הכרח בהעסקתו של מהנדס בעל תואר שלישי לצורך מתן אותם השירותים; כי מומחיותו היא בתחום המים והאנרגיה ולא בתחום ההנדסה האזרחית הדרושה בצמ"כ; וכי כיוון שהוא משוייך למסלול הפיצויים עלות פרישתו נמוכה משמעותית מהעלות שהיה על מקורות לשלם לעובד אחר אשר יש לשייכו למסלול של פנסיה מוקדמת. עוד נאמר במכתב כי נציגות העובדים וועד המהנדסים נתנו את הסכמתם לפרישתו ממקורות. מכתב זה גרר אחריו התכתבות בין בא-כוח העותר לבין באי-כוחה של מקורות ולבסוף נערך לעותר ביום 11.4.2005 שימוע על-פה בעקבותיו הודיעה מקורות לעותר כי היא דוחה את הטענות שהעלה וביום 14.4.2005 הוסיפה והודיעה לו על סיום עבודתו במקורות, בתוקף מיום 2.5.2005. 4. העותר מיאן להשלים עם הודעה זו וביום 19.4.2005 פנה לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו בבקשה לצו זמני שימנע את פיטוריו וכן עתר כסעד עיקרי לביטול הפיטורין ולהשבתו לעבודה. בפסק דינו מיום 25.12.2005 דחה בית הדין האזורי (השופטת ס' דוידוב-מוטולה) את תביעתו של העותר לאכיפת יחסי העבודה בינו ובין מקורות, אף שקיבל באופן חלקי את טענותיו בדבר פגמים שנפלו בהליך הפיטורין וכדבריו: פיטורי ה[עותר] אמנם נעשו בהסכמת נציגות העובדים, אמנם נעשו מכוח הוראות הסכם השינוי הארגוני שחייב את סיום עבודתם של 200 עובדים (כך שאם לא [העותר] - ייאלץ לסיים את עבודתו עובד אחר), אמנם נעשו בשל צורך ענייני בביטול תפקידו (שלמכתחילה היה במעמד 'כלאיים' בין המשרד הראשי ליחידת צמ"כ), ואמנם נעשו לאחר הליך שימוע מסודר מבחינה פורמלית - ועל אף זאת נפלו בהם פגמים לא מעטים כפי שפורט לעיל: הן באי התאמה מסוימת להוראות ההסכם הקיבוצי, הן בהסתרת אחד הטעמים להחלטת הפיטורים, הן באי שקילתם של שיקולים שחייבים היו להישקל טרם הפיטורים, הן בקבלת ההחלטה על ידי המשרד הראשי ולא על ידי היחידה בה הועסק מאז 1998, והן פגמים בהליך השימוע (פסקה 44). באשר לטענת העותר כי העילה האמיתית לפיטוריו היתה הביקורת שמתח על התנהלות מקורות משך השנים קבע בית הדין כי אין הוא נדרש להכריע בשאלה האם אותה ביקורת אכן היתה מוצדקת והאם הנהלת החברה אימצה לאחרונה את עמדותיו, כטענתו. בית הדין הוסיף וקבע כי העותר היווה "'מטרד' ממשי" למקורות במשך השנים, הן בשל ההליכים שניהל נגדה והן, ובעיקר, בשל הביקורת שהשמיע נגדה, אותה העביר באופן בוטה ובסגנון שעורר את כעסם של מנהלי החברה. לפיכך, כך קבע בית הדין "כאשר נאלצה החברה לסיים עבודתם של 200 עובדים - נכלל ה[עותר] ברשימה זו, בין היתר - אך לא רק - בשל היותו 'מטרד' לחברה במשך השנים" (פסקה 30). טעם זה לפיטוריו, כך הוסיף בית הדין וקבע, הוסתר על ידי מקורות. עם זאת הדגיש בית הדין כי חוק הגנה על עובדים לא חל בעניינו של העותר שכן הוא לא פוטר בשל תלונה שהגיש או בשל חשיפת שחיתות או בשל עמדות מקצועיות שלא תאמו את עמדותיה של מקורות וכלשונו: לא מצאנו ממש בטענות ה[עותר] כי פוטר בניגוד לפסקי הדין הקודמים שניתנו בעניינו כמפורט לעיל, או בניגוד לחוק הגנה על עובדים. זאת, שכן תלונה שהוגשה בשנת 1997, ורצף של ביקורות בוטות מאז, אינן יכולות ליצור 'חסינות' לעובד מפני פיטורים לעולם ועד, או לתת לו עדיפות בעת ההחלטה על פיטורי צמצום (פסקה 45). אשר לסעד האכיפה שתבע העותר קבע בית הדין כי הגם שבהליך הפיטורין נפלו מספר פגמים: אכיפת יחסי עובד-מעביד לא תהא מידתית בהתחשב במערכת היחסים הכוללת ובסוג הפגמים, ובהתחשב גם בהשפעתה של אכיפה בנסיבות אלו על ההקשר התעשייתי ויחסי העבודה הקיבוציים ב[מקורות]. לאור זאת, אנו סבורים כי אין זה המקרה המתאים להחזרתו של ה[עותר] לעבודתו, וכי ראוי להסתפק בסעד כספי אשר יפצה את ה[עותר] על הפגמים שנפלו בפיטוריו (פסקה 50). לבסוף קבע בית הדין כי כיוון שהעותר לא כלל בתביעתו עתירה לסעד כספי חלופי ואף סירב להצעת בית הדין לתקן את התביעה ולהוסיף בה עתירה לסעד חלופי כאמור, אין בידו לפסוק לזכותו סעד כספי והוא המליץ שהצדדים ינהלו משא ומתן בעניין זה על מנת שלא יהא צורך בפנייה נוספת לערכאות. מקורות מזה והעותר מזה הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה וערעוריהם נשמעו במאוחד. מקורות ערערה על קביעת בית הדין האזורי לפיה נפלו פגמים בהליך הפיטורים של העותר וכן על קביעתו כי העותר זכאי לקבלת סעד כספי (ע"ע 96/06, להלן: ערעור מקורות), ואילו העותר ערער על החלטת בית הדין האזורי שלא להעניק לו סעד האוכף את יחסי העבודה בינו ובין מקורות, על אף קביעתו כי נפלו פגמים בהליך פיטוריו (ע"ע 115/06, להלן: ערעור העותר). 5. בפסק דינו מיום 16.10.2006 דחה בית הדין הארצי פה אחד את ערעור העותר בקובעו כי העותר פוטר במסגרת רה-ארגון כולל במקורות, בהתאם להסכם קיבוצי ובהסכמת נציגות העובדים וכי גם אם נפלו פגמים כלשהם בהליך אין בהם כדי לבטלו ולהוביל להשבת העותר לעבודה. עוד קבע בית הדין הארצי כי אין מקום להתערב בקביעה העובדתית של בית הדין האזורי לפיה פיטורי העותר לא נבעו אך ורק מהביקורת שמתח על התנהלותה של מקורות, בציינו בהערת אגב כי הגם שעובד רשאי להעביר ביקורת על מעסיקו עליו לעשות כן בדרכים המקובלות בתוך הארגון תוך שמירה על מידת נאמנות ותום לב כלפיו. לעומת זאת קיבל בית הדין הארצי באופן חלקי את ערעור מקורות. השופטת ו' וירט-ליבנה (אליה הצטרפו השופטת נ' ארד ונציג העובדים מר ר' חרמש) סברה כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי בדבר הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים של העותר שכן מדובר בקביעות עובדתיות המתבססות על התרשמות ישירה מן העדים שנשמעו בפניו. עם זאת קבעה השופטת וירט-ליבנה כי יש לבטל את קביעת בית הדין האזורי בדבר זכותו של העותר לפיצוי כספי משום שהעותר לא תבע סעד כספי ואף סירב להצעת בית הדין להוסיפו לכתב טענותיו. השופטת וירט-ליבנה הדגישה בהקשר זה כי גם בשלב הערעור סירב העותר לתבוע סעד כספי ועמד על השבתו לעבודה ומשכך ההוצאות שנפסקו לטובתו בבית הדין אף הן דינן להתבטל. הנשיא ס' אדלר (אליו הצטרף נציג המעבידים מר ה' דודאי) סבר לעומת זאת כי יש להתבונן על פיטורי העותר בפריזמה של פיטורי צמצום וכי פגמים מסוימים בהליך הפיטורים, ככל שהיו כאלה, אין בהם כדי להקים לו זכות לקבלת סעד כספי, בהדגישו כי הליך הפיטורים נעשה מתוקף הוראות הסכם השינוי הארגוני, בהסכמת נציגות העובדים ותוך קיום שימוע העומד בדרישות הדין. טענות הצדדים 6. בעתירה שבפנינו טוען העותר כי יש להורות על ביטול פסק דינו של בית-הדין הארצי לעבודה. העותר מודע לכך שככלל אין בית משפט זה נוהג להתערב בהחלטותיו של בית-הדין, אך לדעתו המקרה דנן הוא מקרה חריג המצדיק התערבות בשל טעויות משפטיות מהותיות שנפלו לשיטתו בפסק-הדין וכן בשל שיקולי צדק. העותר טוען כי מסקנות בית הדין האזורי לעבודה, אשר אומצו על ידי בית הדין הארצי, נוגדות את תכלית חוק הגנה על עובדים ואת לשונו ועל כן יש להתערב בהן. בעניין זה מציין העותר כי אף שנקבע כי היה קשר סיבתי בין הביקורת שמתח על התנהלות מקורות לבין פיטוריו, שלל בית הדין האזורי את תחולתו של חוק הגנה על עובדים בשל המשקל הנכבד שייחס לאופן העברת הביקורת, מבלי שטרח לבחון את התלונות לגופן. כמו כן, מהכרעת בתי הדין עולה לשיטתו כי על המבקש הגנה תחת חוק הגנה על עובדים מוטל נטל כבד, עד בלתי אפשרי, להוכיח כי הסיבה הבלעדית והיחידה לפיטוריו נובעת ממעשיו כחושף עבירות ושחיתות. עוד טוען העותר כי בית הדין האזורי התעלם מקיומה של תלונה שהגיש סמוך להחלטה לפטרו וכן התעלם ממכתב ששלח בעניינו ד"ר גוטמן, ההידרולוג הארצי ומנהל המחלקה להידרולוגיה ביחידת משאבי המים של מקורות אל סמנכ"ל ההנדסה של החברה, אשר לטענתו הוא שהביא לפיטוריו, הכולל נתונים שקריים. העותר מוסיף ומדגיש כי יש להגן הגנה יתרה על חושפי שחיתות במגזר הציבורי וכי מקביעות בית הדין האזורי עולה כי מקורות פעלה בניגוד לכללי המשפט הציבורי החלים עליה בהיותה גוף דו מהותי. עוד טוען העותר כי נוכח קביעת בית הדין האזורי לפיה הנהלת מקורות ניצלה את האפשרות להביא לסיום עבודתו בחברה שנוצרה עם החתימה על הסכם השינוי הארגוני, לא היה מקום להתייחס לפיטוריו כפיטורי צמצום אלא כפיטורים אישים ועל כן, לא היה מקום ליתן כל משקל להתייעלות מקורות. העותר מדגיש בהקשר זה כי בית הדין האזורי עמד על תשעה פגמים שנפלו בהליך פיטוריו ובכללם פגמים מהותיים שנפלו בשימוע שנערך לו וכן בהסכמת נציגות ועד העובדים לפיטוריו שהושגה עקב הטעיה מכוונת מצד מקורות. עוד טוען העותר כי דרך המלך להתמודד עם פיטורים שלא כדין בשירות הציבורי היא הכרזה על ביטולם והשבת העובד לעבודה. עוד טוען העותר כי התוצאה העולה מפסק דינו של בית הדין הארצי, לפיה עובד שפוטר פיטורים בלתי חוקיים נותר ללא כל סעד, יש בה משום עוול והיא סותרת את ההלכה הפסוקה. 7. מקורות מצידה טוענת כי יש לדחות את העתירה על הסף. לטענתה העתירה לוקה באי נקיון כפיים שכן העותר צירף לעתירתו נספחים באופן סלקטיבי ומגמתי והוא מציג תמונה חלקית ומסולפת של הממצאים העובדתיים והטיעונים המשפטיים; כמו כן צירף העותר לעתירתו ראיה חדשה ללא נטילת רשות ובניגוד להחלטת בית הדין האזורי והעלה כנגדה טענות חדשות אשר לגביהן לא היה לה יומה בבית הדין. עוד טוענת מקורות כי העותר לא ציין מהו הסעד הקונקרטי המבוקש על ידו ולא מיצה את כל ההליכים בבית הדין לעבודה. בעניין זה מציינת מקורות כי דברי העותר כאילו בית הדין הותיר אותו ללא סעד אינם נכונים שכן קביעות בית הדין פתחו בפניו את האפשרות להגיש תביעה מתאימה לקבלת סעד כספי. מקורות מוסיפה ומדגישה כי המקרה דנן אינו נופל בגדר המקרים החריגים בהם מתערב בית משפט זה בפסקי דין של בית-הדין לעבודה, שכן העתירה אינה מגלה טעות משפטית עקרונית וכללית שהצדק דורש את תיקונה וכל עניינה בטענות ערעוריות אשר אין להן מקום בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. לגופם של דברים טוענת מקורות כי העותר לא הוכיח קיומה של עילה המצדיקה אכיפת יחסי עבודה ואילו היא הוכיחה כי מדובר בפיטורים במסגרת רה-ארגון, בהתאם להסכם קיבוצי ובהסכמת נציגות העובדים. מקורות מוסיפה וטוענת כי גם אם יימצא שהיו פגמים בהליך אין בהם כדי לאיין את הפיטורים ואכיפה תהא סעד מרחיק לכת ובלתי צודק בנסיבות העניין. עוד טוענת מקורות כי אין יסוד לטענת העותר שפיטוריו עומדים בניגוד לחוק הגנה על עובדים או בניגוד לפסקי דין קודמים שניתנו בענייננו שכן העותר פוטר כאמור כחלק מהליך ההתייעלות שנעשה בעקבות החתימה על הסכם השינוי הארגוני והתפקיד אותו מילא בוטל במסגרת אותו השינוי. לבסוף מציינת מקורות כי במסגרת פיטורי צמצום קיבוציים רשאי המעביד לשקול בעת הרכבת רשימת המפוטרים שיקולים אישיים הנוגעים לעובדיו. דיון 8. סעיף 2(א) לחוק הגנה על עובדים קובע: לא יפגע מעביד בתנאי עבודתו של עובד ולא יפטרו בשל כך שהגיש תלונה נגר מעבידו או נגד עובד אחר של אותו מעביד, או שסייע לעובד אחר בקשר להגשת תלונה כאמור. היקף ההגנה הניתנת לעובד על פי סעיף 2(א) לחוק ותחומיה נקבעו בסעיף 4 לפיו ניתנת ההגנה, בין היתר, לתלונה ש"הוגשה על הפרת חיקוק במקום העבודה, או על הפרת חיקוק בקשר לעבודת העובד או בקשר לעסקו או לפעילותו של המעביד, ובגוף ציבורי - גם אם התלונה הוגשה על פגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין" (סעיף 4(2) לחוק הגנה על עובדים). בחוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או המינהל התקין) (תיקון), התשס"ב-2002 נמחקה מסעיף 2 לחוק המילה "בלבד", שהופיעה בנוסח המקורי אחר המילים "בשל כך", וכן נוסף באותו תיקון סעיף 3א המעביר את חובת ההוכחה אל המעביד בהתקיים תנאים מסויימים להראות כי לא פעל בניגוד להוראת סעיף 2 לחוק. בעקבות אותו התיקון אין קיומה של ההגנה מותנה עוד בכך שהתלונה תהא הטעם היחיד לפיטורים ודי לו לעובד שיראה, ככל שהנטל מוטל עליו, כי "התלונה כשלעצמה, או בנוסף לשיקולים אחרים, השפיעה השפעה ממשית או ניכרת על הפגיעה בתנאי עבודתו של העובד" (ע"ע 259/06 רותם נ' מדינת ישראל - משרד האוצר, פסקה 21 (לא פורסם, 20.9.2007); ראו והשוו גם בג"ץ 6840/01 פלצמן נ' ראש המטה הכללי - צבא ההגנה לישראל, פסקה 19 (10.10.2005)). במקרה שלפנינו קבע בית הדין האזורי לעבודה כי אחת הסיבות שבגינן פוטר העובד אכן נבעה מהיותו "עושה צרות" באופן עקבי, אך הוא הוסיף וקבע כי אין מדובר בפיטורין בשל "תלונה" כמשמעותה בחוק הגנה על עובדים וכלשונו: חשוב להדגיש, כי איננו סבורים כי ה[עותר] פוטר בשל תלונה שהגיש, או בשל חשיפת שחיתות כלשהי על ידו, או בשל כך שעמדותיו המקצועיות לא תאמו את עמדותיה המקצועיות של הנהלת החברה (ולפיכך אין כל רלוונטיות להוראותיו של חוק הגנה על עובדים). כל שאנו קובעים, הוא כי ה[עותר] פוטר בין היתר בשל היותו "מטרד" ו"עושה צרות" עקבי כלפי הנהלת החברה משך השנים ... (פסקה 37). קביעתו זו של בית הדין האזורי מושתתת על ממצאים עובדתיים ובית הדין הארצי לא ראה מקום להתערב בה. בחנו את הטענות שמעלה בהקשר זה העותר בעתירתו ולא מצאנו כי יש בהן טעם המצדיק את התערבותנו בקביעות ובמסקנות אלה של בתי הדין (ראו והשוו: בג"ץ 1233/08 רותם נ' ורדה סמאט, שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, פסקה 3 (לא פורסם, 3.3.2008); בג"צ 6806/07 יעקובי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פסקה 3 (לא פורסם, 14.8.2007)) ולעניין אי התערבות בקביעות עובדתיות של בית הדין לעבודה בדרך כלל ראו: בג"צ 410/76 חרות נ' בית-הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לא(3) 124, 133 (1977); בג"צ 3512/93 הנרי נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 30.8.1993)). עמדתנו זו באשר לעתירה הנוכחית אין בה עם זאת כדי להמעיט בשום אופן מחשיבותה של ביקורת שמבקש עובד בשירות הציבורי להשמיע בעניינים הנוגעים לעבודתו או למעבידו, אף אם היא אינה מהווה "תלונה" כמשמעותה בחוק הגנה על עובדים ובלבד שהיא נעשית בסגנון הולם, בערוץ המתאים ובלא חריגה מגבולות של ביקורת לגיטימית ועניינית (ראו ער"מ 1430/05 תירם נ' עיריית תל-אביב, פסקה 9 (לא פורסם, 7.11.2005)). 9. העותר העלה טענה נוספת ולפיה משקבע בית הדין שהליך פיטוריו נגוע בפגמים היה עליו להורות על השבתו לעבודה ולחלופין הוא טוען כי בסופו של יום ולמרות הפגמים שנמצאו בהליך פיטוריו הוא נותר ללא סעד כלשהו אף לא סעד כספי, וזוהי לגישתו תוצאה בלתי סבירה העולה כדי עיוות דין. הסעד אותו יש להעניק לעובד שפוטר מקום שנפלו פגמים בהליך הפיטורים - אכיפת יחסי עבודה או פיצויים - נתון ככלל לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה כערכאה המקצועית שהוסמכה לפסוק בעניין. בשיקול דעת זה אין בית המשפט הגבוה לצדק נוהג להתערב אלא במקרים חריגים המצדיקים זאת ואין זה המקרה שבפנינו. כזכור, סבר בית הדין האזורי כי למרות פגמים מסויימים שמצא בהליך פיטוריו של העותר מדובר בפיטורים עליהם הוחלט במסגרת רה-ארגון כולל שבוצע בחברה על פי הסכם קיבוצי ובהסכמת נציגות העובדים ומשכך קבע כי אין מקום לאכוף על מקורות להשיב את העותר לעבודה ובית הדין הארצי אימץ מסקנה זו. הטענות שמעלה העותר בפנינו לעניין דחיית תביעתו לסעד של אכיפה הן טענות "ערעוריות" על פי טיבן ואינן מצדיקות התערבות (ראו: בג"ץ 8505/96 בונה נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 9.4.1998); בג"ץ 5651/06 סביר נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 19.9.2006)). הוא הדין באשר לקביעתו של בית הדין הארצי כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום להושיט לעותר סעד כספי חלופי. כזכור מיאן העותר לתקן את תביעתו ולהוסיף בה סעד כספי חלופי אף שבית הדין האזורי נכון היה לאפשר לו לעשות כן ובעמדתו זו דבק העותר גם במהלך הדיון בפני בית הדין הארצי. משכך לא הונחה בפני בתי הדין ואף לא בפנינו תשתית מתאימה עליה ניתן לבסס סעד כספי חלופי ובעניין זה אין למערער להלין אלא על עצמו ומכל מקום, כפי שציינה מקורות בצדק במהלך הדיון בפנינו, פתוחה הדרך בפני העותר לנקוט בהליך בקשה לפיצול סעדים בפני בית הדין על מנת לנסות ולהכשיר הגשת תביעה נוספת לסעד כספי בנדון. 10. בשל כל הטעמים המפורטים לעיל אציע לחבריי לדחות את העתירה בלא לעשות צו להוצאות. ש ו פ ט ת השופט א' א' לוי: אני מסכים. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת א' חיות. בית הדין הארצי לעבודהביטול פסק דין