פרשת אוניברסיטת לטביה רקע ופסיקה: אוניברסיטת לטביה החלה לפעול במדינת ישראל בשנת 1996 כנציגות של אוניברסיטה זרה, ובמסגרת אישור הפעולה שניתן לה על ידי המועצה להשכלה גבוהה העניקה תואר ראשון ותואר שני הן במנהל עסקים והן בחינוך. הלימודים לתואר באוניברסיטת לטביה כללו מספר קבוע של קורסים - כל קורס נמשך מספר שבועות ובסופו נדרש התלמיד להגיש עבודה קצרה או לעמוד במבחן "אמריקאי" - וכן הגשת עבודת גמר, שעליה הושם עיקר הדגש. עבודת גמר שכזו הקיפה כמה עשרות עמודים, כללה פרקים תיאורטיים וכן מחקר מעשי. העבודה הוכנה בעברית ותקציר שלה תורגם לאנגלית, לבדיקת אנשי הסגל הלטבים. מעת לעת היו מגיעים אנשי סגל מלטביה לישראל על מנת לערוך לתלמידים "מבחני הגנה", שבמסגרתו על התלמידים "להגן" על עבודותיהם ולענות על שאלות המרצים. הגשת עבודת גמר ו"הגנה" עליה היו תנאי הכרחי לקבלת התואר בכל מסלולי הלימוד באוניברסיטת לטביה. במרוצת הזמן הגישו בוגרי האוניברסיטה לנתבעת בקשות להערכת התואר שהוענק להם על ידה, ורוב הבקשות אושרו. בחודש יוני 2001, בעקבות חקירת משטרת ישראל לגבי פעילותה של אוניברסיטת לטביה, נתקבלה החלטת פרקליטות המדינה, על דעת נציבות שירות המדינה, להקפיא את הטיפול בבקשות לאישורי שקילות שהוגשו על ידי תלמידי האוניברסיטה עד לאחר תום החקירה המשטרתית ("החלטת ההקפאה"). על החלטת ההקפאה הוגשו עתירות לבית המשפט העליון (בג"ץ 478/02 הארגון הארצי לקידום מעמד השוטר והסוהר נ' משרד החינוך, הגף להערכת תארים אקדמיים ודיפלומות מחו"ל, ניתן ביום 26.8.02), וזה החליט שלא להתערב בהחלטה, אולם קצב מועד לקבלת החלטה סופית באשר למעמד התארים שהוענקו על ידי אוניברסיטת לטביה לצרכי שכר. במקביל הובילה חקירת המשטרה להגשת כתבי אישום כנגד מפעיליה וראשיה של האוניברסיטה, וכנגד עובדי ציבור רבים שקיבלו תארים מהאוניברסיטה. כנגד רבים מהם הוגשו גם תובענות משמעתיות. לאור ממצאים אלה, נתקבלה החלטה גורפת שלא להכיר בתואר מאוניברסיטת לטביה כשקיל לתואר אקדמי ישראלי לצרכי שכר. גם על החלטה זו הוגשו עתירות לבית המשפט העליון (בג"ץ 3379/03 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נח(3) 865; וזה פסל את ההחלטה בנימוק שלא התקיים שימוע לכל אחד מבוגרי האוניברסיטה ושלא נאספה תשתית עובדתית מספקת המצדיקה קבלת החלטה גורפת. בג"ץ קבע כי המדינה רשאית להשלים את התשתית העובדתית לגבי כל בוגר ובוגר בנפרד ועל בסיסה לקבל החלטה פרטנית אם יש להכיר בתואר כמזכה בהטבות שכר אם לאו, והותיר בידיה את שיקול הדעת באשר לדרך עריכת השימוע לכל הבוגרים (סעיף 52 לפסק הדין). על רקע ההחלטה בבג"ץ מוסטקי הראשון החליט היועץ המשפטי לממשלה על קיומם של הליכים שיסייעו לקבלת החלטה פרטנית לגבי שקילות התואר של כל אחד ואחד מבוגרי האוניברסיטה לצורכי דירוג ושכר, החלטה פרטנית כאמור ניתנה על יסוד בקשת בוגר לאישור שקילות ועל יסוד החומר שנאסף לגביו משאלונים מפורטים שנשלחו אליו; מתיקו האישי במשרדי חברת "מודום" שהפעילה את האוניברסיטה בישראל; וממידע שנמסר על ידו במהלך ראיון אישי שנערך לו. הראיון האישי כלל שאלות לגבי הלימודים באוניברסיטת לטביה ולגבי עבודת הגמר שהיה עליו להגיש כתנאי לקבלת התואר מהאוניברסיטה. במהלך הראיון יכול היה הבוגר להתמודד עם חשדות שהתעוררו כלפיו, אם היו כאלה, וכן יכול היה לומר דברים מטעמו. הליכים פרטניים קוימו לגבי כ-4,000 איש. לגבי כשליש מהם הוחלט כי אין להיענות לבקשתם לאישור שקילות, בשל חשדות שונים הנוגעים לעבודות הגמר שהגישו. על ההחלטה לקיים הליכים פרטניים הוגשו עתירות נוספות לבג"ץ (בג"ץ 4756/05 אביבה מוסטקי נ' פרקליטות המדינה, ניתן ביום 27.5.07; בטענה שהיא בלתי סבירה, בלתי מידתית, נגועה בשיקולים זרים ועומדת בניגוד לפסק הדין בבג"ץ מוסטקי הראשון. עוד נטען כי המתכונת שבה נערכו הראיונות האישיים נשאה אופי של בחינת בקיאות ולא של שימוע, וכן הועלו טענות כנגד דחיית בקשות בוגרים לאישור שקילות בנימוק של חוסר בקיאות, תוך ציון העובדה שהלימודים התקיימו זמן רב לפני השימוע ועל כן לא ניתן היה לצפות כי המרואיינים יוכיחו בקיאות בחומר. בג"ץ דחה את העתירות וקבע כי ההליכים הפרטניים מתנהלים כיום באופן ראוי, וכי ההשגות שהגישו בוגרים נבחנו בכובד ראש ובלב פתוח, ולא על מנת לצאת ידי חובה. השכלה גבוההאוניברסיטה