התובעים טענו כי הפגיעה באצבעותיו של המנוח קשורה לעירוי שניתן לו ונגרמה בשל התרשלותו של בית החולים. פסק דין מבוא 1. המנוח, שעזבונו הוא התובע מס' 1 (להלן: "המנוח") נולד בשנת 1933 ונפטר ביום 26.12.2004. התובעת מס' 2 היא היורשת היחידה של המנוח. 2. המנוח היה עובר לאירועים נשוא תביעה זו חולה במחלת הסרטן וטופל. החל מחודש מרץ 2004 הוא החל לסבול משיהוקים וגיהוקים וטופל בתרופה מסוג LARGACTIL (להלן: "התרופה" או "לרגקטיל") אשר ניתנה לו דרך הפה משך כשבועיים ללא הטבה וללא הופעת תופעות לוואי. 3. ביום 30.3.2004 הוא פנה לחדר המיון במרכז הרפואי ע"י שיבא בתל השומר (להלן: "בית החולים") והתלונן על גיהוקים ושיהוקים. בחדר המיון ניתנה לו התרופה באמצעות עירוי שהותקן באיזור שורש כף ידו הימנית. לאחר מתן העירוי החל לחוש בכאבים חריפים ביד, כף היד התנפחה ובהמשך נוצרו כרישי דם והופיע נמק. בסופו של דבר נאלצו רופאי בית החולים לכרות את אצבעותיו. 4. בחלוף מספר חודשים נפטר המנוח ממחלת הסרטן. 5. התובעים טוענים כי הפגיעה באצבעותיו של המנוח קשורה לעירוי שניתן לו ונגרמה בשל התרשלותו של בית החולים. בית החולים כופר בכך שהתרשל. שני הצדדים חלוקים אפוא בשאלה האם התרשל בית החולים, האם בנסיבותיו של מקרה זה יש להעביר את הנטל כלפי בית החולים מכוח סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין, ואם כן, האם בית החולים עמד בנטל להראות שלא התרשל. עוד חלוקים הצדדים באשר לגובה הנזק. 6. כל אחד מהצדדים תמך את טענותיו בחוות דעת רפואית והוגשו תצהירי עדות ראשית. הצדדים הסכימו לוותר על החקירות הנגדיות למומחים ולעדים והגישו את סיכומיהם על סמך המסמכים. תצהיר התובעים 7. מטעם התובעים הוגש תצהירה של עליזה שובלי, בתו של המנוח. 8. בתצהיר מתארת הבת כי המנוח החל לסבול מאמצע חודש מרץ 2004 מהתקפים של שיהוקים וגיהוקים ופנה לרופא המטפל שרשם לו את התרופה לבליעה דרך הפה. לאחר שלא הייתה הטבה משך שבועיים, פנה המנוח לבית החולים. 9. עם הגיעו של המנוח לחדר המיון נבדק ונשאל ביחס לתלונותיו ואז בנוכחות הבת הוזרקה לידו הימנית תמיסה שהוכנה על ידי האח האחראי. העדה מציינת כי נאמר לה שהתרופה שהוזרקה היא לרגקטיל. עוד נכתב בתצהיר כי מייד לאחר ההזרקה המנוח הגיב בצעקות של כאב אך הרופא המשיך להזריק את התמיסה עד תום. בתוך דקות שינתה היד את צבעה, התנפחה מאוד ואיבדה את צורתה. המנוח המשיך לצעוק מכאבים. 10. החל מאותו שלב, הוחלט לאשפז את המנוח והוא נותח בידו הימנית ואושפז משך תקופה ממושכת החל מיום 30.3.04 ועד ליום 1.7.04. במהלך התקופה הוא נותח חמש פעמים בידו הימנית כאשר בכל פעם עבר קטיעות חוזרות. תצהירי הנתבעת 11. מטעם הנתבעת הוגשו שני תצהירי עדות ראשית. 12. הרופא שהיה בחדר המיון, ד"ר ירון דגן, מסר בתצהירו כי עבד באותה עת כרופא בחדר המיון. הוא מפרט כי המנוח סבל באותה תקופה ממחלה ממארת בלסת ועבר ניתוח להסרת הגידול. הוא מוסיף כי המנוח הופנה על ידי הרופא המטפל שכתב כי מקבל לרגקטיל דרך הפה וביקש להמשיך בלרגקטיל תוך וורידי. לדברי ד"ר דגן האחרות, רופינה יעקובוב, הרכיבה למנוח עירוי לוריד בגב כף היד הימנית כמקובל, לקחה בדיקות דם, ביצעה בדיקת א.ק.ג ולאחר שהוא עצמו בדק את המנוח ביקש ממנה להכין לרגקטיל. 13. הרופא מספר כי האחות מסרה לו לאחר מספר דקות מזרק עם לרגקטיל שהכינה ומזרק שטיפה והוא הזריק למנוח את החומר לתוך גב כף היד. 14. לאחר מספר דקות בודדות, כך מתאר ד"ר דגן, החל המנוח להתלונן על כאבים חזקים והוא הבחין ביד אדומה עד גובה המרפק ופירש את הדבר כתגובה אלרגית מקומית. נוכח מצב המנוח הועבר למחלקת כלי דם ונותח. 15. הרופא מבהיר בתצהירו כי נהג במקרה זה כפי שנהג במקרים רבים אחרים והנזק ביד הוא 'ככל הנראה סיבוך ו/או תוצאה של רגישות יתר קיצונית לחומר שהוזרק, תופעה אשר לא נתקלתי בה וכן גם עמיתיי למקצוע במשך שנות עבודתי הרבות בחדר המיון וכמו כן לא דווחה בטכניקה הרפואית...' 16. האחות, גב' רופינה יעקובוב, מסרה תצהיר ובו תיארה כי היא אחות מוסמכת ועבדה בחדר המיון. היא כותבת כי בעת קבלתו לחדר המיון הרכיבה למנוח עירוי לוריד בגב כף היד ונטלה בדיקות דם. באשר להמשך האירועים היא מוסיפה: "לאחר שד"ר דגן שוחח עם המנוח ובדק אותו, ביקש מממני להכין לרגקטיל במזרק עם שטיפה כמקובל במקרים של שיהוקים חוזרים. מאז הרכבת העירוי והכנת החומר לא טיפלתי במנוח..." (סעיפים ה' ו- ו' לתצהירה). 17. אף שניתן היה לצפות פירוט רחב יותר בעניין זה, באשר לחומר שהוזרק, מציינת האחות באופן כללי כי 'הרכבת העירוי והזרקת החומר, השימוש בחומרים וכל הכרוך במישרין ובעקיפין מכך, בוצעו כמקובל, לרבות השימוש בציוד ובחומרים מבוקרים וללא פגעים, שנעשה בו שימוש תכופות בחדר המיון וללא כל תקלה ו/או בעייה ו/או דופי'. חוות הדעת הרפואיות 18. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר הרולד קלצ'קו. בחוות הדעת עמד המומחה על מצבו של המנוח והעריך את נכותו בשיעור של 55% בשל משמעות הפגיעה התפקודית שהפכה את היד ל'יד עזר' שאינה מתפקדת בלבד. 19. באשר לשאלת הקשר הסיבתי בין העירוי לבין הנזק שנגרם ליד עומד המומחה על כך שסמיכות הזמנים בין הזרקת התרופה לבין הננזק שהתפתח מצביעה על קשר סיבתי בין השניים. הוא מוסיף כי מתוך התפתחות קרישי הדם והצורך שנוצר לפתוח ולהרחיב את כלי הדם העורקיים עולה כי ההזרקה היא שגרמה להתכווצות מיידית של כלי הדם ולחסימת הזרימה התקינה של הדם. 20. ד"ר קלצ'קו מציין כי לא מצא דיווח בספרות המקצועית על תגובה ממין זה לשימוש בתרופה ולכן הוא לדעתו לא ברור כיצד נגרמה הפגיעה. הוא מסיק מכך שיש לברר את טיב החומר שהוזרק בפועל במקרה זה ומעלה את האפשרות שלא הוזרק לרגקטיל אלא חומר אחר שגרם לנזק לחולה. הוא מוסיף כי אין בתיק הרפואי פרטים אודות שיטת ההזרקה והמיקום המדויק שלה ואין הסבר ברור ברשומה הרפואית לאופן שבו אירעה הפגיעה. 21. הנתבעת הגישה את חוות דעתו של ד"ר ולנטין ז'טלני. הערכת הנכות שנעשתה על ידו הייתה בשיעור של 46%, שכן לדעתו מצבו של המנוח לא היה דומה למצב של קטיעה שלמה. 22. באשר להזרקת החומר סבור המומחה כי אין הוראות נגד הזרקת התרופה לוריד. הוא מציין כי לא מצא במסגרת הספרות הרפואית תיאור של מקרים שבהם השימוש בתרופה פגע במבני כלי הדם וגרם לסתימתם. הוא מסכם כי אצל המנוח חל סיבוך שלא ניתן היה לצפות אותו מראש ולכן לא הייתה רשלנות בטיפול בו. הטענות 23. התובעים נסמכים בטענותיהם על כך שהתרחשות הדברים הסוערת מעלה תמיהות ושאלות בקשר לגורמים ולסיבות שהביאו לתוצאה קיצונית ומרה זו. על כן האם סבורים כי יש להחיל על המקרה את סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין ולהעביר את נטל הראיה אל הנתבעת. 24. לשיטת התובעים הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה בעניין זה. מתוך העדויות שהביאה הנתבעת לא עולה כל הסבר מדוע אירעה תוצאה כזו להחדרת התמיסה לגופו של המנוח. בעניין זה מפנים התובעים לכך שבעדות האחות לא ניתן כל הסבר לכל מה שקדם להחדרת החומר. כך, האחות אינה מפרטת מה החומר שהוכנס לתוך המזרק, כיצד הוכנה התמיסה, מנין נלקח החומר, מהי האריזה שבה היה ארוז, מה היה המינון של אותו חומר שהוכנס לתוך המזרק. עוד אין התייחסות לשאלה האם לאחר המקרה אותרה האריזה, האם נבדקה והאם אומתה ההנחה שמדובר בלרגקטיל. 25. התובעים מציינים כי עדות האחות אינה מספקת כל תשובה לשאלות אלה והאחות בתצהירה 'העדיפה לדלג' על שלב הכנת התמיסה ולא מסרה כל פרטים באשר לסימני השאלה שמתעוררים לגבי זהות החומר שהוזרק או המינון שלו. 26. עוד טוענים התובעים כי אין כל נסיון בראיות שהוגשו כדי לפרט מה הבדיקות שנעשו לאחר מקרה נדיר שכזה, כטענת הנתבעת, שבו מופיע סיבוך לא מוכר לאחר הזרקת לרגקטיל. לדעתם, הופעת תופעה כאמור, שעה שמדובר בתגלית מרעישה שכזו, לאחר שנים רבות של שימוש בלרגקטיל ללא תופעת לוואי כפי שאירעה למנוח, מחייבת בדיקה מעמיקה יותר של האירועים. 27. התובעים טוענים לחילופין טענות המתייחסות לרשומה הרפואית ולקיומה של סיבתיות עמומה. 28. הנתבעת טוענת כי מקור הנזק הוא ברגישות יתר קיצונית לחומר שהוזרק, תופעה נדירה ביותר, שלא ניתן לצפותה. היא נסמכת על חוות דעתו של ד"ר ז'טלני לפיה לא מצא בספרות תיאור של מקרים בהם חומר זה עשוי לפגוע במבני כלי הדם ולגרום לחסימתם אלא ההיפך מדובר בחומר הרגעתי, אנטי פסיכוטי , שנהוג להשתמש בו בהזלפה תוך וורידית. 29. באשר לתחולת סעיפים 38 ו- 41 לפקודת הנזיקין סבורה הנתבעת כי אין מקום להעברת הנטל. השאלות העומדות להכרעה 30. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהנזק שנגרם למנוח היה תוצאה של החדרת תמיסה בעירוי. שני המומחים הרפואיים אינם חלוקים על כך שלא ידוע על אירוע תופעה כזו במקרה קודם למרות שימוש אינטנסיבי בלרגקטיל במהלך השנים וכי המנוח עצמו לא פיתח תגובה אלרגית לחומר בעת שנטל אותו דרך הפה. 31. מכאן נובעת השאלה מה גרם לתופעת התגובה האלרגית: האם סיבוך שאירע לראשונה אצל המנוח ולא אירע קודם לכן בקרב כל המשתמשים בלרגקטיל ברחבי העולם או תקלה אחרת שקדמה להחדרת העירוי לגופו: החדרת חומר אחר ולא לרגקטיל, הכנסת החומר במינון לא נכון או סיבה אחרת. 32. התשתית הרפואית והתשתית העובדתית שהונחו אינן נותנות מענה לשאלה זו. מכאן שיש להכריע תחילה בשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה והאם נטל זה עבר אל הנתבעת. ככל שייקבע כי הנתבעת נושאת בנטל יהיה מקום לבחון האם עמדה בו. העברת הנטל מכוח סעיף 41 לפקודת הנזיקין 33. סעיף 41 לפקודה שכותרתו "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו" קובע כי: "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה". 34. לצורך הוכחת תחולתו של סעיף 41 על הטוען להראות כי: א. אין לו ידיעה על הנסיבות שגרמו לאירוע בעת שהתרחש. ב. הנזק נגרם בשל נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו. ג. האירוע מתיישב יותר עם התרשלות מצד הנתבע מאשר עם האפשרות שנקט זהירות סבירה. (ר' לפרשנות התנאים השונים: ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי, פ"ד מט (1) 45 (1995) (להלן: "ישראליפט"); ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב (1) 153 (1988)). 35. בענייננו מתקיימים שלושת התנאים: באשר לשני התנאים הראשונים: התובעים אינם יודעים מה הנסיבות שגרמו להתרחשות הנזק ושאלה זו נותרה ללא מענה; השליטה במזרק ובחומר שהוכנס לתוכו הייתה בידי הנתבעת (השווה ע"א 6948/02 פנטה אדנה נ' מדינת ישראל, משרד הבריאות, פ"ד נח (2) 535 (2004) פסקה 14; ישראליפט, עמ' 80; ע"א 206/89 חמוטל רז נ' בית חולים אלישע בע"מ, פ"ד מז (3) 805, 819 (1993))). 36. באשר לתנאי השלישי, לפיו מסתברת יותר התרשלות של הנתבע מאשר האפשרות שנהג בזהירות סבירה, מצאתי כי אף תנאי זה מתקיים ובזאת בשל הנימוקים הבאים: א. בין שתי האפשרויות: הופעה יחודית וראשונה בעולם של נזק כזה הנגרם מהזרקת לרגקטיל או תקלה שאירעה בהזרקת החומר נראית סבירה יותר האפשרות השנייה. דומה כי בעניין זה הניסוח שננקט על ידי ד"ר ז'טלני העוסק בסיבוך 'נדיר' אינו מתאים שכן אין מדובר בסיבוך קיים אך נדיר אלא באירוע ראשון שבו מתרחשת תופעה כזו בלרגקטיל ובספרות הרפואית אין תיאור קודם להתרחשות תגובה כזו. ב. המנוח קיבל עוד קודם להזרקת התרופה לוריד את אותה תרופה דרך הפה אך לא פיתח תגובה אלרגית. ג. בענייננו אין צורך להידרש לשאלה על בסיס אלו ראיות בוחנים את התקיימות התנאי השלישי (ר' ע"א 1071/96 עזבון המנוח אמין פואד אלעבד נ' מדינת ישראל (2006) פיסקה 23) שכן ניתן להגיע למסקנה זו גם על בסיס ראיות התובעים בלבד או על בסיס ראיות שני הצדדים. 37. לסיכום, מצאתי כי הנטל להראות כי לא התרשלה עובר אל הנתבעת. נוכח הגיעי למסקנה זו אין צורך לדון בטענות האחרות אף שדומה כי ניתן להגיע למסקנה זו גם מכוח הוראות סעיף 38 לפקודה. האם הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי לא התרשלה 38. עיון בתצהירים מטעם הנתבעת, תצהירו של ד"ר דגן ושל האחות מעלים, כפי שטענו התובעים בסיכומיהם כי הנתבעת לא הראתה כי לא התרשלה. צירוף הנסיבות הייחודי הצדיק פירוט רב, מלא של כל השלבים שנעשו לפני הזרקת התרופה וכן של הבדיקות שנערכו על ידי הנתבעת לאחר מעשה. 39. בעניין זה מקובלת עלי עמדת התובעים כי על הנתבעת היה לפעול להבאת ראיות טובות בהרבה מאלה שהובאו לגבי החומר שהוזרק, המקום ממנו נלקחו מרכיביו, האופן בו הוכנה התמיסה, בדיקת האריזות ששימשו את החומר ממנו הוכנה ועוד. 40. הנתבעת כשלה בהבאת ראיות מתבקשות אלה, הגישה תצהיר שרב בו הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לשאלות שמחייבות תשובה ולא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי לא התרשלה. 41. נוכח סמיכות הזמנים שבהם הופיעה התגובה האלרגית והאמור בחוות דעת שני המומחים מתקיים הקשר הסיבתי בין הזרקת החומר לבין מצבו של המנוח לאחריה. 42. לפיכך, הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להראות כי לא התרשלה ומוטלת עליה חבות כלפי התובע. הנזק 43. מאחר והמנוח היה חולה במחלת הסרטן עובר לתאונה ונפטר מספר חודשים אחרים מבקשים התובעים פיצוי עבור הנזק הלא ממוני, עזרה וסיוע מן הזולת עד לפטירתו והוצאות נסיעה, רפואיות ונלוות. 44. עליזה שובלי, בתו של המנוח תיארה בתצהירה את מסכת היסורים שעבר המנוח החל מאותה הזרקה ועד לשחרורו מבית החולים ולאחר מכן לפטירתו. במהלך התקופה נותח המנוח חמישה ניתוחים בידו הימנית, עבר קטיעות חוזרות של חלקים ביד. 45. בני המשפחה היו צמודים למנוח ועזרו לו כך שאחד מהם היה תמיד בצמוד אליו וסייע לו. הבת טענה בתצהירה כי המנוח סבל מכאבים קשים ויסורי תופת. עוד נטען כי הוצא סכום של 5,000 ₪ עבור עזרתה של אחות. 46. התובעים מבקשים בסיכומיהם כי ייפסק פיצוי בסכום של 500,000 ₪ עבור הנזק הלא ממוני; הוצאות העסקת האחות בסכום של 5,000 ₪; הוצאות הנסיעה של בני המשפחה בסכום של כ- 20,000 ₪ ועזרת הזולת בסכום של 50,000 ₪. הנתבעת מעריכה את הנזק הלא ממוני בסכום של 30,000 ₪; עבור עזרת הזולת סכום של 3,000 ₪; הוצאות נסיעה - 1,000 ₪. 47. באשר לנזק הלא ממוני - עבר התובע, שממילא סבל ממחלת סרטן, תקופה קשה שבמהלכה נאלץ לעבור חמישה ניתוחים, קטיעת אצבעות ושהייה אינטנסיבית בבית החולים. אף שהמנוח הלך לבית עולמו כתשעה חודשים לאחר מכן אין להקל ראש במידת הסבל והכאב שהפכו מנת חלקו בשל הזרקת הלרגקטיל. בהביאי בחשבון את התקופה, את הנכות שנקבעה לו ואת השפעת הפגיעה על מכלול איכות חייו בחודשיו האחרונים אני מעמיד את הפיצוי עבור הנזק הלא ממוני על סכום של 100,000 ₪. 48. עוד אני סבור כי יש לפסוק לתובעת מס' 2, עבור העזרה שהושיטה לבעלה המנוח ועבור התשלום ששילמה לאחות בסכום של 20,000 ₪ (נכון להיום). סיכום 49. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סכום של 120,000 ₪. 50. עוד תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עורך דין בשל 20% מסכום זה בתוספת מס ערך מוסף. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט של התובעים (שכר טרחת המומחה מטעמם והחזר האגרה) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הוצאתן. 51. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי בא כוח הנתבעת. תביעות רשלנות רפואית