בית המשפט פסק כי בתיק זה לא הוכחה בפני בית המשפט רשלנות בביצוע הניתוח: פסק דין 1. תביעה בשל פגיעה נטענת בתובע שעבר ניתוח לשיפור הראיה מסוג lasik אצל הנתבעות (להלן:"הניתוח או "לאסיק" לפי העניין). התובע יליד שנת 1941 מרכיב משקפים מילדותו בשל קוצר ראיה, פנה לעובדי הנתבעת שהינה בבעלות הנתבעת 2 לצורך ניתוח לשיפור הראיה. בכתב התביעה טוען התובע כי ביום 16.10.00 נבדק על ידי עובדי הנתבעת 1 ונאמר לו כי הוא מתאים לעבור הניתוח המתבצע באמצעות קרן לייזר. התובע מציין כי הוא סוכרתי במשך 20 שנה ומאוזן באמצעי טיפול תרופתי לרבות אינסולין. ביום 17.10.00 עבר התובע ניתוח שבוצע על ידי פרופ' ישראל קרמר בשתי עיניו. נטען כי כתוצאה מהניתוח חלה ירידה משמעותית בראייתו של התובע ופגיעה באיכות חייו. 2. בתמיכה לכתב התביעה צירף התובע את חוות דעתו של פרופ' שלמה מלמד המציין בחוות דעתו כי בגילו של התובע קיימת ירידה ביכולת הריפוי לאחר טיפול ניתוחי בעיניים ובדרך כלל יש כבר התפתחות של ירוד (קטרקט), ובשל ביצוע הניתוח מקשה הדבר אחר כך על ניתוח הקטרקט הצפוי, שכן יש קושי בהערכה מדוייקת של כח הרפרקציה של העדשה המושתלת לכן בדרך כלל הגישה היא להמנע מבצוע הניתוח במטופל עם ירוד (קטרקט) בעין וכן בשל הסוכרת, כאשר ברשתית קיימת רטינופטיה דיאבטית כפי שאצל התובע. בסיכום מציין פרופ' שלמה מלמד כי כדאי היה להמנע מלבצע הניתוח לתובע. 3. המומחה מטעם התובע מעריך את נכותו של התובע בשיעור של 40% לצמיתות. 4. הטענות המופנות כלפי הנתבעות הינן כי לא מסרו לתובע מידע רפואי נכון, לא הזהירו אותו בפני הסכנות בגילו ועם עברו הרפואי, לא תעדו את הארועים והטיפולים ובמעשיהם הביאו לפגיעה בעיניו. נטען כי לא מסרו לו הסברים וכתוצאה מכך חתימתו על הסכמה לניתוח לאו חתימה היא. התובע עותר לפיצוי בגין נזק מיוחד לרבות עזרת הזולת, הוצאות נסיעה, טיפולים רפואיים, הפסדי השתכרות והוצאות ישירות שנגרמו לו וכן לנזק כללי בשל הגבלת ניידותו, הפסד כושר ההשתכרות, כאב וסבל ופיצוי בגין הפגיעה בו ללא הסכמתו. 5. הנתבעות מכחישות בכתב הגנתן את טענות התובע וטוענות כי התובע קיבל את מלוא ההסברים בדבר מטרת הניתוח, הסיכונים והסיבוכים האפשריים ובמיוחד לאור עברו הרפואי של התובע; סוכרת וירוד (קטרקט). גילו ועברו הרפואי אינם מהווים התוויה שלילית לניתוח וכי התובע הסכים לניתוח הסכמה מדעת וכי התובע קיבל את הטיפול המתאים בנסיבות העניין. הנתבעות מכחישות כי כתוצאה מהניתוח חלה ירידה משמעותי בחדות הראיה של התובע שהביאה לירידה באיכות חייו וכי התובע היה מוגבל בחיי היום יום עוד טרם פנייתו לעובדי הנתבעות. הנתבעות מכחישות את נזקי התובע על כל הרכיבים הנטענים. 6. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת רפואית של פרופ' יוסף פרוכט-פרי המתאר את הממצאים שמצא פרופ' קרמר בבדיקתו את התובע ביום 16.10.00 ומציין מגיליון הבדיקה, שהתובע קיבל הסבר על הניתוח והסיבוכים האפשריים והודגשה בגיליון הבדקה העובדה שבשתי העיניים ירודים קלים ובעתיד יהיה צורך בניתוחי ירוד. הטיפול בליזר בשיטת לאסיק בוצע ב- 17.10.01 ועבר ללא סיבוכים. כחודש לאחר מכן התלונן התובע על ראיה לא טובה והוא קיבל משקפיים. בעוד שהמומחה מטעם התובע מצא ב- 5.3.01 ירידה משמעותית בראיה למרות המשקפיים וירוד התחלתי עם שינויים קלים בקרנית ועדות לרטינופטיה סכרתית, מציין המומחה מטעם הנתבעות כי מגיליון קופת חולים של התובע בנובמבר 2001 ופברואר 2002 נצפו שינויים והטבה בראיה. בבדיקתו מצא המומחה קיומו של ירוד משמעותי ולא ירוד קל כפי שהיה קודם לטיפול בידי הנתבעות, ונמצאה עדות לרטינופטיה סכרתית שאושרה גם על ידי המומחה לרשתית ד"ר חמו. המומחה מטעם הנתבעות מציין כי את קוצר הראיה בעין ימין של התובע ניתן בדרך כלל לתקן ברוב הגדול של המקרים, אולם לגבי קוצר הראיה הגבוה בעין שמאל שיעורי ההצלחה נמוכים יותר. המומחה מציין כי נתונים כמו גילו של התובע (60), סכרת עם רטינופטיה סכרתית קלה וירוד קל אינם התוויות כנגד ניתוח לאסיק. העכירות בעדשות של התובע התפתחה וכך גם מחלתו הסכרתית ללא קשר לניתוח שעבר שנה וחצי קודם לכן אצל הנתבעות. השינויים בראייתו הטובה ביותר מתאימים לשינויים בעכירות העדשה ולמצבו הסכרתי. המומחה מטעם הנתבעות מציין כי הבדיקה של המומחה מטעם התובע אינה מסבירה את הראייה הירודה שמצא ואינה משקפת את המציאות בזמן בדיקתו של המומחה מטעם הנתבעות. בבדיקות הראייה שנערכו לתובע במשך שנת 2001 ותחילת 2002 על ידי ד"ר בן בסט ועל ידו, מצביעים על כך שראייתו טובה לאין שיעור מבדיקות הראייה שערך המומחה מטעם התובע. בסיכום מציין המומחה מטעם הנתבעות כי אין קשר בין הטיפול בעיניו של התובע בשיטת לאסיק לבין מצב ראייתו של התובע ולא נמצאה רשלנות מצד הרופא המטפל. 7. מפי פרופ' פרי-פרוכט המבצע מדי חודש כ- 200 ניתוחים כדוגמת זה שעבר התובע למדים בחקירתו הנגדית, כפי שמציינת פרופ' לבנשטיין כי חוסר איזון בסכרת משפיע על מצב הראיה ותוצאות בדיקות הראיה יכולות להיות שונות. פרופ' פרי פרוכט מציין בעדותו כי הבאים לטיפול בניתוח לייזר הסיכוי שישתחררו ממשקפיים ככלל הולך ופוחת ככל שהמספר עולה. ובמילותיו : "כל אדם הבא לעשות ניתוח לייזר יודע שיש סיכוי שהוא ישאר עם משקפיים. אומרים לו והוא חותם על המסמך של ההסכמה מדעת". (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 9.2.05). אצל התובע ספציפית יחסית התוצאה של הניתוח היא לא רעה. היא לא פרפקט. אם לא היתה לו בעיה של קטרקט ורשתית שהחמירו עם הזמן יכול להיות שהוא היה הולך בלי משקפיים." (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 9.2.05). פרופ' פרי פרוכט מציין כי קיומה של סכרת אינו מהווה התוויה למניעת הניתוח. הסכרת מתפתחת בקצב שלה ללא קשר לטיפול בלייזר, והירוד (הקטרקט) עצמו מתפתח בקצב שלו ולא ניתן לצפות את קצב התפתחות הקטרקט. 8. לאור המחלוקת בין הצדדים בשאלת הקשר הסיבתי שבין הנכות לבין הטיפול הרפואי מינה כב' הש' אליגון את פרופ' ענת לבנשטיין כמומחית מטעם בית המשפט. בחוות דעתה מיום 31.1.02 מציינת פרופ' ענת לבנשטיין כי התובע עבר ארוע מוחי כ- 5 שנים טרם מתן חוות הדעת וכי יש לו סכרת מזה 15 שנים ובעת הבדיקה, המטופלת כעת באינסולין. התובע סבל מקוצר ראייה בינוני. 5.75 - בעין ימין וקוצר ראיה גבוה 9.5 בעין שמאל, ו בשנת 2000 עבר ניתוח לאסיק. בחוות דעתה מציינת כי לפני הניתוח נכתב שלתובע ירוד קל בשתי העיניים ומחלת רשתית סכרתית קלה בעין ימין בלבד. בטופס הבדיקה טרם הניתוח נרשם כי הוסבר לתובע כי יתכן ויצטרך לעבור ניתוח קטרקט בהמשך ועליו להיות במעקב רשתית עקב הסכרת. המומחית מציינת כי 4 חודשים לאחר הניתוח היתה חדות הראיה בעין ימים 6.75 עם תיקון ובעין שמאל 6.75 עם תיקון. 5 חודשים לאחר הניתוח נבדק התובע על ידי פרופ' שלמה מלמד שמצא דימום בזגוגית ולא נמצאה עדות להתפתחות כלי דם פתולוגיים. הוא טופל בלייזר. בעת בדיקתה נמצאה חדות ראיה בעין ימין 6/9 עם משקפיים ובעין שמאל חדות ראיה 6/12 עם משקפיים, ירוד (קטרקט) בינוני וברשתית דימומים ב- 4 שדות ללא עדות לקיום כלי דם פתולוגיים בתוך הרשתית או הזגוגית. בתשובה לשאלה באם ההחלטה לנתח את התובע היתה מוצדקת לאור מצבו הבריאותי הכללי עובר לניתוח, מציינת המומחית מטעם בית המשפט כי גיל מבוגר אינו מהווה הוראה נגד ביצוע הניתוח בתנאי שהמטופל מודע לכך שהוא יזדקק למשקפי קריאה. גם קיומו של קטרקט קל אינו מהווה הוראה כנגד בצוע הניתוח בתנאי שהוא יודע שהניתוח אינו משנה את התקדמות הקטרקט. לגבי מחלת הסכרת, אין עדות לכך שניתוח להסרת משקפיים יכול להחמיר את מחלת הרשתית הסכרתית, אולם בחולי סכרת יתכן ותהא הפרעה בהחלמת תאי האפיתל (שכבת הקרנית השטחית ביותר) אולם זה לא קרה אצל התובע. באשר לקשר הסיבתי שבין הניתוח לבין מצבו של התובע לאחר מכן, כותבת פרופ' לבנשטיין כי אין לה ספק שאין כל קשר בין פתלוגיה ברשתית לבין ניתוחים להסרת משקפיים. הדבר נבדק במקרים רבים עם סקרים אפידומיולוגיים של אלפים. אין כל עדות כי מחלת רשתית כלשהי יכולה להחמיר לאחר טיפול בלייזר להסרת משקפיים. באשר למחלת הסוכרת בחולה עם סכרת מסוג 2 שמשכה כ- 15 שנים, הסיכוי לרטינופטיה סכרתית כלשהי היא כ- 90%. הסיכוי למחלה שגשוגית היא כ- 20%. מקובל כי בחולים קצרי ראיה הסיכוי למחלת רשתית סכרתית מעט נמוך יותר אך לא ברור בכמה. באשר לשיעור הנכות מליקוי בכושר הראייה, מאחר ונמצא כי בעין ימין הראייה 6/9 ועין שמעל 6/12, אין נכות. בגין הירוד לפני ואחרי הטיפול בלייזר שיעור הנכות הינו 5% ואינו קשור לטיפול שעבר התובע. בתשובה לשאלת הבהרה מטעם התובע, נשארה פרופ' לבנשטיין איתנה בחוות דעתה. בחקירתה הנגדית מציינת פרופ' לבנשטיין כי אצל התובע לא התגלו כל סיבוכים בתאי האפיתל מסביב לקרנית לאחר הניתוח בשל מחלת הסכרת. גיל גבוה לא מופיע כהוראה נגד (איסור/סיכון רפואי) טיפול לייזר בשיטת לאסיק. המומחית מציינת כי לא נמצא בספרות הרפואית ולאו פעם אחת קשר בין מחלת רשתית סכרתית נגרמת או מוחמרת על ידי ניתוח לאסיק. פרופ' לבנשטיין מציינת כי כמומחית לרשתית העוסקת בנושא הקשר שבין ניתוח הלאסיק לבין מחלת רשתית לא מצאה כל קשר סיבתי בין הניתוח לבין תלונותיו של התובע. כאשר נשאלת פרופ' לבנשטיין לגבי התוצאות השונות בחדות הראייה אצל התובע היא מציינת כי יתכן והדבר נובע ממידת שיתוף הפעולה של הנבדק. אצל חולי סכרת יש גם תנודות בראיה הנובעות משינויים במצב האיזון של הסכרת בעת הבדיקה. אין היא יכולה לומר בביטחון שהתנודות בחדות הראייה נובעות מחוסר שיתוף פעולה של התובע, אם כי היא אומרת זאת בסבירות וכן בשל הרקע הסכרתי המהווה גורם לשינויים בראיה. 9. בתצהיר עדותו הראשית מתאר התובע כי הגיע לראשונה למכון של הנתבעת 1 רק ביום 16.10.00 יחד עם בתו אשר היא היתה אמורה לעבור בדיקת התאמה לניתוח לאסיק ובמילותיו : "בעודי ממתין עם בתי במשרדי חברת קר ויז'ן פנה אלי פרופ' קרמר, עובד הנתבעות, מאחר וראה כי אני מרכיב משקפיים, ושאל אם ברצוני לבצע ניתוח לאסיק בעיני גם כן. הסברתי לפרופ' קרמר כי אני מבוגר וחולה סכרת ואולם הוא אמר לי כי הדבר אינו מהווה בעיה". דברים אלה של התובע עומדים בסתירה למסמך ולרישום מיום 27.9.00 עת פנה התובע לראשונה לנתבעת טלפונית והתעניין בדבר ביצוע ניתוח לאסיק ומסר פרטים על מצבו הרפואי ותואמה לו פגישה עם פרופ' קרמר ליום 16.10.00. ביום 16.10.00 נבדק התובע בדיקות מקדימות על ידי אופטומטריסט וצילומי קרנית ולאחר שמילא פרטים אישיים נבדק על ידי פרופ' קרמר. הפרטים שנרשמו על ידי המוקדנית בטלפון בשיחה עם התובע יכלו לבוא רק מפי התובע מאחר ומדובר בפרטים הידועים לתובע בלבד ולא למוקדנית. המסקנה ההגיונית העולה מן האמור, שלמעשה התובע התעניין בניתוח לאסיק והוא שפנה לנתבעת 1 בשל תלותו במשקפים במשך עשרות שנים. טענתו של התובע כאילו כאשר התלווה לבתו פנה אליו פרופ' קרמר והציע לו לעבור הניתוח, ולא היתה זו יוזמתו של התובע, הינה עדות יחידה שאינה נתמכת בכל עדות אחרת. בתו שהיתה עמו לא הובאה לעדות וכך בנו (ראה עמ' 16 לפרוטוקול מיום 13.5.04 לגבי נוכחות בנו). והעיד התובע : "... הפרופ' קרמר שאל אותי למה שאני לא אעשה את הניתוח, היא (הבת ד. ג.) שמעה את השיחה ביני ובין פרופ' קרמר". בעוד שהתובע בתצהיר עדותו הראשית מגלה טפח ומכסה טפחיים ולא מוסר את כל הפרטים הידועים לו ומתחיל את הקשר עם הנתבעת ביום 16.10.00 וכי לא הוסבר לו מאומה לגבי הסיכונים ו/או הצורך בטיפולי המשך במצב עיניו, באה חקירתו הנגדית של התובע ומעלה כי אין הדבר כן בלשון המעטה. לגבי קריאת המסמכים העיד התובע בניגוד לאמור בתצהירו כדלהלן : "עד לפני הניתוח קראתי מסמכים לפני שחתמתי עליהם. את טופס ההסכמה לניתוח לא קראתי. הבן שלי היה איתי שם וביקשתי שהוא יקרא. בזמן הבדיקה יום קודם הבת היתה אתי. הבן שלי לא הקריא לי את הטופס, הוא קרא את הטופס. יש לי יחסים טובים עם בני . בזמנו הוא התחייל לצה"ל. למה שאני אביא תצהיר שלו. הבן שלי קרא את הטופס בחוץ לא בשיחה שלי עם הרופא. באותה הזדמנות הוא קרא את העלון שלכם בחוץ וכתוב במפורש שלחולי סכרת לא עושים את זה. לשאלת בית המשפט : "כאשר אני נשאל מדוע אם בעלון כתוב שלחולי סכרת לא עושים את זה - אני אומר - פרופ' קרמר שכנע אותי לעשות את זה וזה נראה לי היום בצע כסף. אני לא ידעתי על העלון הזה, רק הבן ידע. פרופ' קרמר שכנע אותי שאני כן יכול לעשות את הניתוח . אמרתי לפרופ' קרמר שאני סובל מסכרת וכתוב בעלון שלכם שלא עושים ובכל זאת הוא עשה לי. הוא אמר לי שלפי הבדיקה אני מתאים למרות שיש לי סכרת. המשך חקירה : "אני חוזר ואומר, התעקשתי ושאלתי אותו למה אני ממליץ לי לעשות את הטיפול כאשר בעלון כתוב שזה לא יעיל לגבי חולי סכרת. היום כל זה נראה לי בצע כסף. הפרופ' יותר מומחה ממני והוא שכנע אותי והוא עשה בשתי העיניים בבת אחת. שאלתי שאלות לגבי הניתוח. אף אחד לא הפריע לי לשאול את פרופ' קרמר כל שאלה שרציתי. אני לא אמרתי שיש לי בעיה של קטרקט, פרופ' קרמר הוא שאמר לי שיש לי קטרקט. לשאלת בית המשפט : "לא ידעתי קודם שיש לי קטרקט. המשך חקירה : פרופ' קרמר לא אמר לי שבשל קיום הקטרקט יכול שיהא צורך בניתוח קטרקט בעתיד. ההיפך הוא הנכון, הוא אמר שלא מפריע ויותר מאוחר אם יחמיר הקטרקט יעשו את הניתוח קטרקט. פרופ' קרמר אמר לי שאם הקטרקט יחמיר אצטרך ניתוח בעתיד. הוא לא דיבר איתי שאני צריך לבדוק את הרשתית ושום דבר. לשאלת בית המשפט : רופאי הסכרת לא שלחו אותי מידי פעם לבדיקת רשתית. הרופא בדק אם יש לי סוכר בעיניים, זה היה לפני 7 שנים. הייתי אצל רופא עיניים בקופת חולים והוא בדק תמיד אם יש לי סוכר בעיניים. בממוצע הלכתי כל חצי שנה לרופא עיניים בקופת חולים". (פרוטוקול מיום 13.5.04 עמ' 16 ו- 17 לפרוטוקול). די בעדותו של התובע כדי להצביע על כך שכל אשר היה צריך להסביר לתובע לגבי מצבו והסיכונים, הוסבר לו, הן לגבי הקטרקט והן לגבי הסכרת. עדותו זו של התובע מחזקת את האמור בטופס הבדיקה טרם הניתוח וכן את חוות דעתה ועדותה של המומחית מטעם בית המשפט - פרופ' ענת לבנשטיין. באשר לחוות הדעת של פרופ' שלמה מלמד מטעם התובע השיב המומחה מטעם הנתבעות לשאלת בית המשפט : "פרופ' מלמד כתב דברים לא מבוססים, דברים תיאורטים מהרהורי ליבו, והוא לא יכול להראות מקרים כאלה". המומחה מטעם הנתבעות מציין כי רוב רובם של המנותחים עוברים את הניתוח בשתי עיניים וכי לא ניתן ללמוד מניתוח בעין אחת על התוצאות המשוערות של הניתוח בעין השניה. אם ניתן היה ללמוד מתוצאות ניתוח בעין אחת על התוצאות הצפויות בניתוח בעין השניה, היו הרופאים ממתינים בין 3 ל- 4 חודשים בין ניתוח לניתוח וכך נהגו בהתחלה כשלא היה בטחון בניתוחים, אולם אין הדברים כן כיום ורוב האנשים רוצים את הניתוחים מהר ולחזור לשגרת חייהם ולשכוח מהניתוח באשר ניתוח בעין אחת מפר את האיזון אליו הורגל המטפל בין שתי העיניים ובין הניתוחים מצב ראייתו בשל הפערים בעיניים בלתי נסבל. כאשר נשאל פרופ' פרי פרוכט מדוע בעלון של הנתבעות נכתב שאין מנתחים אנשים עם סכרת , מציין פרופ' פרי פרוכט כי הכוונה היא שאם קיימת סכרת עם בעיית מוכחת ברשתית הפוגעת באיכות הראיה באותו מועד, לא נכון לעשות ניתוח, דהיינו, אצל אנשים שיש להם בעיות אקוטיות ברשתית, הניתוח עצמו יכול ולא ישפר את מצב הראיה בשל הפגימה הקיימת ברשתית. לדעתו הניסוח בעלון הפרסומי היה צריך להיות שאם יש סכרת מתקדמת או בלתי מאוזנת, אין מן הראוי לבצע הניתוח אך מצבו של התובע בעת שעבר את הניתוח לא היה כזה. 10. פרופ' קרמר ישראל שניתח את התובע בעדותו מציין כי אין מניעה מלבצע ניתוח לאסיק לאדם בגיל 60 עם קטרקט קל ועם סוכרת מאוזנת וכך גם הסביר לתובע. הוא מציין שמסר לתובע את טופס ההסכמה לניתוח והתובע מילא בכתב ידו את הפרטים בטופס וחתם על הטופס לאחר שקראו. כמו כן כפי שאישר התובע התאפשר לו לשאול כל שאלה. 11. בתיק זה לא הוכחה בפני בית המשפט רשלנות בביצוע הניתוח. התובע לא הרים את הנטל להראות כי לא קיבל הסברים ראויים מפי הרופא טרם הניתוח אלא להיפך, עדותו סתרה את האמור בתצהיר עדותו הראשית. התובע כמי שהביא עדות יחידה לא תמך עדותו בעדותם של אחרים שהיו עמו בשעה שקיבל הסברים מפי הרופא. התובע ידע את מטרת הניתוח, קיבל הסברים בדבר קיומו של קטרקט קל ועל ההשלכות האפשריות לעתיד וכן קיבל הסברים לגבי הסכרת ומעקב רפואי המתחייב לעניין זה שאינו קשור כלל לניתוח עצמו. בהצטרף חוות הדעת של פרופ' פרי פרוכט מטעם הנתבעות, אל עדות המנתח פרופ' ישראל קרמר ואף חוות דעת מומחית בית המשפט פרופ' ענת לבנשטין, אשר כולם מביעים עמדה אחידה אל מול חוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם התובע, פרופ' שלמה מלמד, כי לא היתה כל התוויה להמנע מהניתוח, אין לבית המשפט אלא להעדיף את הראיות מטעם הנתבעות ומומחית בית המשפט על פני זו של התובע. לאור האמור התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעות הוצאות בגין חוות הדעת ועדויות המומחים וכן ושכ"ט בסך של 25,000 ₪ בצרוף מע"מ, הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ניתוחעינייםרפואהרשלנות רפואית (עיניים)תביעות רשלנות רפואיתרשלנות