להלן פסק דין בנושא אי עמידה בדרישת המיגון בביטוח רכב: מונחת בפני תביעה לתשלום יתרת חוב כספית, על פי התחייבות בהסכם שכירות, בשיטת הליסינג הממוני. להלן, בקצירת האומר, עובדות הצריכות לעניין: ביום 12.2.95, נחתם בין הנתבע מס' 1, (יקרא להלן - הנתבע), לבין התובעת, הסכם שכירות, לפיו פנה הנתבע לתובעת וביקש כי תרכוש עבורו רכב, על מנת להשכירו לו בשיטת הליסינג הממוני, למשך 36 חודש. (העתק הסכם השכירות על נספחיו צורף כנספח א' לתצהיר נציג התובעת, מר אלי כהן , יקרא להלן - ההסכם). עפ"י תנאי ההסכם התחייב הנתבע , בין היתר, לשלם 36 תשלומים חודשיים רצופים, בסך של 2,691 ₪ + מע"מ כל תשלום, בתוספת הצמדה כמוסכם . וכן, להחזיר לתובעת את הרכב בתום תקופת השכירות, או לחלופין, לרכוש את הרכב, תמורת סכום השווה ל- 40% מעלות הרכב, בתוספת הפרשים שנקבעו. בהסכם הנדון הוסכם בין הצדדים , מראש ובכתב, שהנתבע יממש את אופציית הרכישה. הנתבעים 4-2 (להלן - הערבים) , בחתימתם על כתב ערבות, ערבו לחובות והתחייבויות הנתבע כלפי התובעת , בערבות שאינה מוגבלת ואינה תלויה בכל בטוחה אחרת שנמצאת בידי התובעת. בתאריך 7.7.97 נגנב הרכב. במועד הרלבנטי לעניין דנן כבר התגבש הסכם הליסינג להסכם הרכישה. הרכב נגנב בעיצומה של תקופת השכירות. הרכב נגנב בהיותו בחזקתו של התובע. בעת הגניבה הרכב היה מבטוח בחברת ביטוח הפניקס. חוזה הביטוח כלל דרישה למיגון ספציפי. חברת הביטוח סירבה לשלם תגמולי ביטוח בנימוק של אי התקנת אמצעי המיגון שנדרשו בחוזה הביטוח. בסעיף 11.2 להסכם התחייב הנתבע : השוכר "ישמור על חשבונו על המכונית כשחובת השמירה המוטלת עליו הינה של שומר בשכר”. בסעיף 13.1 להסכם השכירות התחייב הנתבע: ”השוכר יבטח את המכונית במלוא ערכה בביטוח מקיף כולל ביטוח צד ג' (כשהמשכירה היא המוטבת לפי הפוליסה). הביטוח יעשה באמצעות סוכן הביטוח של המשכירה, והפוליסה תהא לטובת המשכירה. אם יותנה הכיסוי הביטוחי בהתקנת הגנות להקטנת סיכוני המבטח - ישא השוכר, על חשבונו, בעלות התקנת ההגנות. השוכר ימלא אחר כל תנאי הפוליסת/פוליסות הביטוח של המכונית (ביטוח מקיף וחובה), ותנאים אלו, לרבות החריגים לפוליסות הביטוח, יראו כחלק בלתי נפרד מחוזה זה. השוכר ימלא אחר תנאי הפוליסות, באופן שיהא כיסוי ביטוחי לכל ארוע, באופן שלא יפר את תנאי הפוליסות, ובאופן שישמרו המגבלות החלות על הפוליסה. למען הסר ספק, מוצהר כי השוכר אחראי לכל נזק שיגרם עקב ארוע שלא היה מכוסה בפוליסת הביטוח של המכונית עקב הפרת תנאי הפוליסה ע"י השוכר (לרבות מי מטעמו). אחריות של השוכר כאמור לעיל תהא כלפי המשכירה ו/או צד ג' ו/או כל צד אחר, והשוכר ישפה את המשכירה בגין כל נזק ו/או הוצאה שיגרמו לה עקב הפרת התחייבות השוכר כאמור לעיל. 13.1. הפרת סעיף זה תחשב הפרה יסודית של החוזה. ס' 15 להסכם קובע: "השוכר יהא אחראי כלפי המשכירה בגין כל נזק ישיר ו/או עקיף ו/או הוצאה שיגרמו (או שיהיו צפויים) למשכירה בקשר עם המכונית ו/או השימוש בה, לרבות בגין נזק שנגרם לכל צד ג' התובע או דורש כיסוי מהמשכירה, לרבות בגין הפסד הכנסות עתידיות.” לאחר הגשת התביעה דנן בחר הנתבע להגיש תביעה כנגד הפניקס, חברת הביטוח, כנגד התובעת וכנגד כרמל ביט סוכנות לביטוח, לבית משפט השלום ברמלה, ופרוטוקול הדיון שם סומן כאן כמוצג ת/1. טענות התובעת, בלוז הנתבע הפר את הסכם השכירות בשורה ארוכה של הפרות. רובן ככולן של ההפרות הנטענות נוגעות להפרת חיוביו שבהסכם , בנוגע לתשלומים בתקופת השכירות - הפרת סעיפים 3,4,7 ונספח ב' להסכם. חרף התחייבותו החוזית, לאחר גניבת הרכב, לא שילם הנתבע את יתרת התשלומים שהתחייב לשלם לתובעת. הנתבע הפר התחייבויותיו לשמור על המכונית כשומר שכר - הפרת ס' 11 להסכם. הנתבע הפר חיוביו האמורים בסעיף 13 להסכם בכל הנוגע להתקנת אמצעי מיגון וביטוח הרכב. הנתבע, כאדם בגיר, שרוכש רכב לשימושו, חזקה שידע אם הרכב מבוטח, חזקה שהיה ער להוראות הביטוח וידע מהם אמצעי המיגון הנדרשים. גם נסיון החיים מלמד זאת. חזקה שהנתבע ידע והבין על מה חתם, הן באשר להתחייבותו כלפי חב' הביטוח, במסגרת פוליסת הביטוח והן כלפי התובעת, במסגרת ההסכם. טענת הנתבע, שלא קיבל את הפוליסה הרלבנטית , נתגלתה כשקרית. הנתבע הפר התחייבותו לשפות התובעת בגין כל נזק, ישיר ועקיף, בקשר למכונית ו/או לשימוש בה, כמתחייב בהוראת סעיף 15 להסכם. ערבות הערבים היא אוטונומית, ללא קשר לטענות הנתבע. לתובעת אין חובה לתבוע את חברת הביטוח. בכל זאת, התובעת דרשה תגמולי ביטוח מחב' הביטוח וסורבה, בשל אי עמידה בדרישות המיגון. אין במחלוקת, של הנתבע עם חברת הביטוח, כדי להפטיר הנתבע מהתחייבויותיו בהסכם. הנתבע טוען להגנתו נושא הביטוח הוכתב באופן מוחלט ע"י שקל. הנתבע כלל לא ידע על דרישת המיגון שהעמידה הפניקס ועל כן לא ה פר את ההסכם. שקל, שהיא מבוטחת , יחד עם הנתבע, אחראית לאי מיגון מכוח הודאתה כי היא זו שיזמה החלפת חברת ביטוח וכי קיבלה את הפוליסה של החברה המחליפה (הפניקס) ובה דרישת המיגון. הפוליסה ובה דרישה לשינוי תנאי המיגון כלל לא נשלחה לנתבע. קשירת הפוליסה להסכם השכירות (ס' 13.1) הפכה את שקל לצד לחוזה הביטוח. שקל היא ודאי אחראית לוודא שהנתבע יודע על שינוי בתנאי המיגון עקב יוזמתה בהחלפת המבטח. בנסיבות אלה, עמדת הנתבעים היא, ששקל היא האחראית להפרת ההסכם ולעובדה שתביעת הפיצוי מהפניקס נדחתה ואין מקור כספי למילוי ההתחייבויות הכספיות לעת סיום תקופת השכירות. להלן, בקצירת האומר, עובדות נוספות הצריכות לעניין: בשנת השכירות הראשונה, בתקופה שמ- 2/95 עד 3/96 , עפ"י זכותה החוזית, שקל בחרה את ציון חברה לביטוח בע"מ לביטוחו של הרכב. שמות המבוטחים, בתוספת לפוליסה, הם: "מיכאל מילשטיין ו/או שקל ליסינג". בטרם נמסר הרכב לנתבע, דאגה התובעת למלא את דרישות המיגון המסויימות שדרשה ציון כתנאי לכיסוי, למקרה של ארוע גניבה. בתום שנת השכירות הראשונה, עפ"י זכותה החוזית, בהתאם לסעיף 13 להסכם, בחרה שקל בפניקס כמבטחת. הפניקס שינתה את תנאי המיגון ע"י הוספת דרישה שלא מולאה. הנתבע תבע את הפניקס, את שקל ואת סוכנות הביטוח כרמל ביט, סוכנות לביטוח 4991 בע"מ (להלן - כרמל ביט), בבית משפט השלום ברמלה, ת.א. 2314/98 - כראיה בעניין דנן, הוגש פרוטוקול הדיון שם וסומן כאן כמוצג ת/1. הביטוחים בציון ובפניקס נעשו באמצעות סוכנות הביטוח כרמל ביט. כרמל ביט פעלה בתוך המבנה של שקל , בתוך משרדי שקל. אחרי שהנתבע חתם על עסקת הליסינג הוא הופנה לחדר סמוך, לביטוח הרכב באמצעות סוכנות הביטוח כרמל (עדות מנכ"ל התובעת, מר אלי כהן, בבית משפט השלום ברמלה - מוצג ת/1, עמ' 11,12,13). לאור השימוש במשרדים סמוכים, תוך כדי החתימה על הסכם השכירות שנעשתה בד בבד עם חתימת מסמכים לצרכי הביטוח, ניתן להבין ולקבל את עדות הנתבע, שעליה שב וחזר: ”מבחינתי כרמל ושקל ליסינג - זה אותו דבר, שאני מגיע למשרדים של שקל ליסינג ורואה שלט רק של שקל ואומרים לי תכנס למשרד לציונה , מבחינתי שניהם אותו דבר". (עמ' 8, ת/1). לדברי מנכ"ל שקל (בחקירתו, שם בבימ"ש השלום ברמלה), בשלב הראשון, עם מסירת הרכב לשוכר: ”אני מתקין מיגון ברכב בהתאם לדרישת חברת הביטוח הספציפית איתה אני עובד על הרכב הזה.בשלב הזה השוכר אפילו לא מוביל את הרכב למקום המיגון, הוא מקבל אותו ממוגן , הוא הולך לשם לקבל אותו פיזית. (ת/1 עמ' 13). לדברי מנכ"ל שקל: ”שקל ידעה שהפניקס דורשת יותר אמצעי מיגון מציון... שהחלפנו מציון ל פניקס נכון שהפניקס דרשה יותר. שראיתי את הדרישות ראיתי שהפניקס דורשת דרישות מיגון יותר גדולות. לצורך העניין אני עובד עם סוכנות ביטוח שאמונה על הדברים האלה ואני מצפה ממנה לעשות עבורי את הבקרה כמו שהייתי מצפה שאם הלקוח היה הולך לסוכן חיצוני שיעשה את העבודה. (עמ' 13 ת/1) ... בדיעבד יש לי טענות לסוכני הביטוח שלא עשו את העבודה כמו שצריך". (עמ' 14). את פוליסות הביטוח קיבלה לידיה שקל, כך הצהיר בא כוחה לפרוטוקול הדיון ברמלה (ת/1 עמ' 16). בשנה השניה, הועבר הביטוח מציון לפניקס, ביוזמתה של שקל, למורת רוחו של הנתבע, באשר לטענתו, כתוצאה מהמעבר הוא שילם פרמיה גדולה יותר והפסיד הטבות שונות. תנאי הפוליסה של הפניקס , באשר לדרישות המיגונים, היו זהים לתנאי הפוליסה של ציון. (הפוליסה - ת/ג). בשנה השלישית הודיעה כרמל ביט, במכתב לנתבע, שפוליסת הביטוח חודשה אצל הפניקס, "עפ"י תנאי הפוליסה שהיו לך בשנה שעברה". בגוף מכתב ההודעה, כחלק בלתי נפרד מהודעה על אפשרות הנתבע לשנות את תנאי הפוליסה, הוספה פסקה בזו הלשון: "שים לב לרמת המיגון הנדרשת לרכבך, קיום המיגון הוא תנאי לתיקון הפוליסה במקרה של גניבת רכב!!” המכתב נושא לוגו של כרמל ביט. במקום שנועד לחתימה מודפס שמה של כרמל ביט ובכתב יד "ציונה". (המכתב של כרמל ביט לנתבע, בנושא חידוש ביטוח רכב - מוצג ת/3 - יקרא להלן - המכתב). גדר המחלוקת היא בשאלה האם הפר הנתבע את הסכם השכירות בכלל ואת הוראות סעיף 13 להסכם בפרט, בכך שלא דאג להתקנת אמצעי המיגון הנדרשים עפ"י פוליסת הביטוח של הפניקס שהיתה רלבנטית לעת קרות הארוע הביטוחי של גניבת הרכב. שאם התשובה היא חיובית, היתה שקל זכאית להודיע לנתבע על ביטול הסכם השכירות כפי שהודיעה ואם התשובה שלילית היא , כי אז, לא היתה שקל רשאית לבטל ההסכם בעקבות הגניבה ומשהודיעה על הביטול , שוב אין היא זכאית להפרע את סכום התביעה. המסקנות העולות מחומר הראיות הן כדלקמן: בהתאם לזכותה החוזית , עפ"י סעיף 13.1, שקל היתה זו שבחרה את חברת הביטוח, ציון, שביטחה את הרכב סמוך למסירתו לנתבע. עוד בטרם נמסר הרכב לנתבע דאגה שקל למלא אחר דרישות פוליסת הביטוח של ציון ולהתקין ברכב, בהתאם לתנאי הפוליסה של ציון, את אמצעי המיגון שנדרשו. (עדות מנכ"ל שקל , עמ' 5 לפרוטוקול). הנתבע קיבל את הרכב ממוגן. בהתאם לזכותה החוזית, היתה זו שקל שפעלה עפ"י שיקול דעתה הבלעדי, בלא לקבל את הסכמתו של הנתבע ואפילו בניגוד לדעתו, להחליף את המבטחת מציון לפניקס. (עמ' 5 לפרוטוקול). הנתבע טוען שהוא לא קיבל לידיו את הפוליסה שהנפיקה הפניקס ובה דרישות המיגון החדשות ולא ידע שיש דרישה לשינוי המיגון עד לאחר הגניבה. שקל מבססת תביעה בעיקר על הנחות. לפי טיעוניה, חזקה על הנתבע שידע ו/או היה עליו לדעת תנאי הסכם השכירות המטילים עליו חובת מיגון. לטענתה חזקה שהנתבע ידע באם הרכב מבוטח ולדבריה על יסוד חזקה זו אין מנוס מלקבוע כי אותו אדם היה ער להוראות חוזה הביטוח וידע מהם אמצעי המיגון הנדרשים. כל שכן, באשר א ותו אדם חזר והודה במהלך עדותו כי קרא את הסכם הליסינג לפני שחתם עליו. (סעיף ד' 2 לסיכומי שקל). על יסוד הנחות אלה בנתה שקל תילי תילים של טיעונים. דא עקא, על שקל , כמי שהיא המוציא מחברו, מוטל נטל ההוכחה להוכיח שהנתבע ידע שהפניקס דורשת, כתנאי לכיסוי ביטוחי, אמצעי מיגון שונים מאלה שדרשה ציון ושהיו מותקנים ברכב כשנמסר לנתבע. יאמר בפתחם של דברים ששקל לא הרימה נטל ההוכחה הרובץ לפתחה . עצם העובדה שהנתבע נשא בתשלום דמי הביטוח ועצם העובדה שהנתבע ידע על החלפת חברת הביטוח ועצם העובדה שהנתבע ביקש לברר אם עפ"י תנאי הפוליסה רשאית אחותו הצעירה לנהוג ברכב, אין בהם ראיה להוכחה שהנתבע ידע על דרישת המיגון שבפוליסה של הפניקס, ואין להניח על סמך העובדות הללו,, שהנתבע ידע על שינוי בתנאי המיגון. שקל היתה זו שהתקשרה עם הפניקס בחוזה הביטוח, עפ"י הסכמה בין שקל לבין הפניקס נקבע תנאי חוזה הביטוח. שקל קיבלה את הפוליסה. לא שוכנעתי שהפוליסה נמסרה לנתבע. בנסיבות העניין הספציפי דנן,הוכח שסוכנות הביטוח שוכנת במשרדי שקל ובמשרדי שקל יושבת אותה פקידה, ציונה, שעסקה בענייני הביטוח , ככל שהם נגעו לרכב הנדון. הנה כי כן, שקל ודאי ידעה על הצורך באמצעי מיגון נוספים, אחרים מאלה שהיו מותקנים ברכב עת נמסר. במצב דברים כזה, קיום תנאי הסכם השכירות, בתום לב ובהגינות מצידה של שקל, היה להודיע לנתבע, באופן ברור ומפורש על שינוי בדרישה לתנאי המיגון, ולדרוש ממנו קיום התנאי ואף לוודא שאכן הותקנו אמצעי המיגון הנדרשים. כשם ששקל דאגה לביצוע התקנת אמצעי המיגון הראשונים, ולנוכח העובדה שהיתה זו הוא שדאגה להם, כך היה עליה לוודא, באופן חד משמעי, שהצורך בשינוי הובא לידיעת הנתבע ושהוא דאג לבצעו. שקל לא יצאה ידי חובתה לגילוי נאות כלפי הנתבע בהוצאת המכתב המודיע לנתבע על חידוש תנאי הפוליסה (ת/ד). מכתב זה הוא סטנדרטי. הוא מביא לידיעת הנתבע שחודשה פוליסת הביטוח "עפ"י תנאי הפוליסה שהיו לך בשנה שעברה". למקרא ניסוח זה יכול היה הנתבע להבין שאין שינוי בדרישות המיגון. גם ההערה הסטנדרטית, הבלתי מודגשת, כפי שהיתה אמורה להיות שעליו לשים לב לתנאי המיגון לא מעוררת אדם סביר להבין שהשתנו תנאי המיגון, במיוחד כשהיא על רקע ניסוח ההודעה שתנאי הפוליסה החדשה הם עפ"י תנאי הפוליסה הקודמת. שקל אינה יכולה להסתפק בהטלת חזקת והנחות על כתפי הנתבע לביסוס טענתה. הנטל על כתפיה להוכיח שהיא מסרה לנתבע את הפוליסה הרלבנטית והוא ידע על תנאי המיגון החדשים. מי שהעיד מטעם שקל הוא רק מר כהן, המנכ"ל. הוא הודה בחקירותיו ששקל היא שקיבלה מדי שנה את הפוליסה (עמ' 16 , ת/1). הוא מאשר: ”אני לא יכול להגיד בוודאות שסוכנות הביטוח פנתה לתובע לאחר ההחלפה בפניקס ואמרה לו שדרישות המיגון השתנו". (עמ' 14, ת/1). כששקל ידעה על השינויים, היה עליה להודיע עליהם לנתבע, והיא לא עשתה כן. יתרה מכך, אם שקל טוענת שהפוליסה נמסרה לנתבע והנתבע מכחיש שקיבל את הפוליסה, התובעת אינה יכולה להסתפק בהנחות שהנתבע קיבל את הפוליסה וידע על תנאיה. היה עליה להוכיח בראיות של ממש שהפוליסה הומצאה לנתבע ונמסרו לו דרישות המיגון החדשות. כמו למשל על דרך העדתה של אותה פקידה, ציונה, או מי שהוא אחר שמסר את הפוליסה. בנסיבות העניין, בו עסקינן, כאשר היחסים קרובים כל כך, בין שקל לבין כרמל ביט, סוכנות הביטוח שטיפלה בביטוח הרכב, הרי עדותה של הפקידה ציונה או עד אחר שטיפל בביטוח הרכב היא עדות מהותית שברשותה ובשליטתה של שקל ובלא כל הסבר היא לא הציגה עדות כזו. הדרך בה ניהלה שקל את תביעתה, כאשר לא העידה עדות מהותית בדבר המצאת הפוליסה לנתבע והודיעה על צורך בשינוי המיגון, הינה בעלת משמעות ראייתית כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. אי הבאת עדות פקידת הביטוח בשקל , בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתה של שקל, באשר, על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה שאילו הושמעה עדות כזו היה בה כדי לתמוך בגרסת הנתבע. המנעות מהבאת העדה מקימה לחובתה של שקל חזקה שבעובדה הנעוצה בהגיון ובנסיון החיים , לפיה דין ההמנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה היתה פועלת לחובת שקל. בדרך זו ניתן משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. (ראה ספרו של י. קדמי, "על הראיות", חלק שלישי, עמ' 1391 ואילך וכל הפסיקה המובאת שם). לנוכח כל המקובץ, המסקנה המתבקשת היא ששקל היתה זו שהתקשרה עם המבטחת בחוזה הביטוח. שקל לא הוכיחה שהנתבע קיבל את פוליסת הביטוח הרלבנטית. שקל לא הוכיחה שהנתבע ידע או שהיה עליו לדעת את תנאי הפוליסה הרלבנטית של הפניקס, בדבר תנאי מיגון הרכב. הסכם השכירות הוא חוזה אחיד שתנאיו הוכתבו ע"י המשכירה, בעיקר לטובתה, לרבות שהכתיבה המשכירה לשוכר התנאים בכל הנוגע לביטוח הרכב, לרבות זהות המבטח ותנאי חוזה הביטוח. בנסיבות אלה, חובת הגילוי המוטלת על התובעת, לגלות לשוכרת את דרישת שינוי המיגון, היא חובה מוגברת. מצירוף נסיבות העניין דנן, כאשר הנתבע חוייב לבטח באמצעות סוכן הביטוח של שקל והפוליסה היא לטובת שקל, וסוכנות הביטוח עובדת בצמידות לשקל ושקל יזמה שינוי החלפת המבטח, ואין הוכחה שהועברה פוליסה לנתבע והפוליסה בידי שקל והרכב ממוגן מלכתחילה, בביצוע שדאגה לו שקל ושקל מודיעה לנתבע שהפוליסה המחודשת היא עפ"י תנאי הפוליסה שהיתה בשנה שעברה, לא שוכנעתי שהנתבע ידע ו/או יכול היה לדעת על דרישות השינוי במיגון וזאת, בשל התנהגותה של התובעת. לנוכח כל המקובץ, התביעה נגד הנתבע דינה להדחות. אני מוצאת לנכון רק להוסיף כי בכל הנתבע בטענתו שממילא דינה של התביעה להדחות באשר שקל לא הוכיחה את החוב הנטען. אסביר בלוז. סכום התביעה כולל ריבית פיגורים. "ריבית פיגורים" הוגדרה בסעיף 8.1 להסכם כדלקמן: ”בחוזה זה "ריבית פיגורים" משמעה ריבית הפיגורים המקסימלית הנהוגה בבנק הפועלים בע"מ, בתקופת הפיגור, לגבי משיכות יתר חריגות בחשבונות חח"ד דביטוריים בתוספת 1% לחודש". התובעת לא הציגה כל ראיה לגבי הריבית הנהוגה בבנה"פ ובכך גם לא הוכיחה החוב הנטען. בנסיבות העניין בו עסקינן, התנהגותה של שקל עולה כדי חוסר תום לב בביצוע חוזה. במישור של תחולת עקרון תום הלב, המעוגן פורמלית בהוראות סעיף 39 לחוק החוזים [חלק כללי], מחוייב כל צד לחוזה לפעול בחריצות ובהגינות להגשמת כוונתם המשותפת של הצדדים בהתאם לרוח העסקה ותוך שיתוף פעולה עם הצד האחר והתחשבות באינטרסים שלו. (דיני חוזים, ג. שלו, עמ' 59). נפסק: ”... עקרון תום הלב שבסעיף 39 לחוק החוזים בא להורות על קיומו וביצועו של חיוב מחיובי החוזה בדרך עשיית הישר והטוב ומתוך רצון לחייב את כוונתם של הצדדים לחוזה לפי כוחו של החייב ולא רק לפי אותיותיו הטכניות והפורמליות הוא נוסח..." (ע"א 391/80 , פד"י לח (2), 237; 263). לעניין קיום חיוב חוזי בתום לב ותוצאת אי קיומו, לנוכח הוראות סעיף 39, לחוק החוזים ראה בג"צ 59/80 - שירותי תחבורה ציבוריים נ' בית הדין הארצי. תק-על 80 (3), 987, עמ' 988. שקל, בהתנהגותה, כפי שפורט לעיל, עשתה שימוש, בזכותה החוזית, בחוסר תום לב, כשלא גילתה לנתבע מפורשות שעליו לשנות אמצעי המיגון ברכב וכשלא ווידאה ביצוע השינויים באמצעי המיגון, כנדרש בפוליסה החדשה. בהיותה של שקל צד לחוזה, משלא גילתה לצד המתקשר עמה בחוזה, את אפשרות התרחשותו של נזק, בהניחה שהנתבע ישא בנזק, הפרה התובעת חובת תום הלב. מששקל לא קיימה בתום לב את החיובים הנובעים מן החוזה ולא עשתה בהם שימוש, בתום לב, רואים אותה כאילו לא קיימה חיוביה כלל. פעולה בחוסר תוך לב מהווה הפרת חוזה. הפרה כזו מזכה את הנפגע בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר, הרי היא שקל. אשר על כן, התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית. התביעה נגד הנתבעים 2-4 מכוח ערבות; התביעה כנגד הנתבעים 2-4 הוגשה, מכוח ערבותם, בהיותם חתומים על "כתב ערבות והתחייבות" [להלן: "כתב הערבות"], לקיום כל התחייבויות השוכר, על פי הסכם השכירות. לטענת שקל, כתב הערבות מצביע על היותה של הערבות, ערבות אוטונומית כלפי התובעים, המהווה התחייבות עצמאית לשיפוי התובעת, וזאת, ללא קשר לטענות הנתבע ביחס לחוב. נכונה אני להניח שהערבות דנן היא ערבות אוטונומית. עם זאת, אין להתעלם מנסיבות ספציפיות של הענין בו עסקינן. התביעה הוגשה נגד הנערב ביחד עם הערבים. מצאתי לעיל, ופסקתי שאין חיוב כספי לנערב כלפי התובעת, כשם שאין הפרת הסכם השכירות, מצד השוכר. כתב הערבות הוא חלק בלתי נפרד מהסכם השכירות, והוא מצוי על גבי טופס הסכם השכירות. בנוסח כתב הערבות לא צויינה עצמאותו, מהחיובים בהסכם השכירות. בנוסח כתב הערבות צויין, שהערבות אינה מותנית, אינה מוגבלת ואינה תלויה בכל בטוחה אחרת, הנמצאת או שתמצא בעתיד בידי המשכירה, להבטחת מילוי התחייבויות השוכר כלפיה, אך לא נאמר, שהערבות היא עצמאית, נפרדת, ואינה תלויה בחיוב הנערב. בהמשך, הוסכם שהמשכירה רשאית לפנות לערבים והערבים חייבים לפרוע, לאחר שהתובעת הודיעה לערבים: "...כי השוכר הפר את התחייבויותיו כלפיה" דא עקא, בענין דנן, מצאתי לעיל שהשוכר לא הפר את התחייבויותיו כלפי התובעת. לכן,אם התובעת הודיעה לערבים על הפרה של השוכר, כלפיה, היתה זו הודעה שלא כדין. הרי, לא יעלה על הדעת שהתובעת, בכל עת, על פי שיקול דעתה הבלעדי, בלא שקיים חוב כלפיה, בלא שהשוכר הפר התחייבויותיו כלפיה, תשלח הודעה לערבים שהשוכר הפר את חיוביו, ורק על סמך עצם שיגור הודעה כזו, הגם שאין לה כל בסיס, תקום לה הזכות לגבות מהערבים. בהתאם לסעיף 2 לחוק הערבות תשכ"ז - 1967: "אין ערבות אלא לחייב בר תוקף". ובענינינו, כאמור, נפסק שלא קיים חוב בר תוקף. אומנם, בהתאם לכתב הערבות, פטורה המשכירה: "...להוכיח לנו [לערבים - ד.ג.], שהשוכר הפר התחייבויותיו כלפיה", ובלבד, שאכן הוא הפר התחייבויותיו כלפיה, עובדה, שפסקתי כבר, שלא מתקיימת בענינינו וכך לא קמה לתובעת עילה לדרישת מימוש הערבות. אשר על כן, גם התביעה נגד הערבים נדחית. סוף דבר, התביעה נדחית. על התובעת לשלם לנתבעים, יחד, הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪. מיגוןרכבביטוח רכב