עניינו של פסק דין זה בבקשת המבקשת, המפעילה את קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע, כי אורה על ביטול פסק בוררות שניתן ביום 15.5.03 על ידי כבוד הבורר עו"ד עדי זרקין בסכסוך שבינה ובין המשיב שהינו שחקן כדורגל מקצועני, ולחילופין כי אורה להשיב את הסכסוך להכרעת הבורר. הרקע העובדתי 1. עיקר הסכסוך שבין הצדדים נעוץ בחוזה שנחתם בין המבקשת והמשיב ביום 17.7.97 (להלן : 'החוזה') והנוגע, בין שאר עניינים, בהסכמה לה הגיעו הצדדים בקשר עם מכירת כרטיס השחקן של המשיב בסוף תקופת החוזה. לטענת המבקשת, הוסכם בחוזה כי בסיומה של עונת הכדורגל 2001/2002 יוצב המשיב ברשימת ההעברות של ההתאחדות הישראלית לכדורגל. כמו כן הוסכם כי המבקשת תנהל מו"מ עם קבוצות שונות למכירת כרטיס השחקן של המשיב וכי תהא זכאית לקבל מחצית מסכום המכירה. לטענת המבקשת הפר המשיב את הוראות חוזה זה ככל שהדבר נוגע למכירת כרטיס השחקן בכך שחתם חוזה העסקה באופן עצמאי עם קבוצת הכדורגל הספרדית ראסינג סנטאנדר (להלן : 'סנטאנדר') ובכך מנע מן המבקשת את האפשרות לממש את פוטנציאל מכירת כרטיס השחקן. על כן פנתה המבקשת למוסד הבוררות שעל יד ההתאחדות הישראלית לכדורגל בבקשה לסעד בדמות אכיפת החוזה ולחילופין סעד כספי בגובה מחצית ערכו הריאלי של כרטיס השחקן של המשיב. המשיב תבע בתביעה נגדית סכומי כסף הנוגעים למענקי חתימה אשר לטענתו היה צריך לקבל לידיו מאת המבקשת ואשר טרם שולמו. 2. כבוד הבורר פסק כי המשיב אכן הפר את החוזה שבין הצדדים. כמו כן, ולמרות והחוזה שבין הצדדים מורה כי מחצית מהסכומים שיתקבלו מכל קבוצה אליה יעבור המשיב יועברו לידיו, קבע הבורר פיצוי בדמות זכאותה של המבקשת לקבל את כל הסכומים שיתקבלו בעתיד מקבוצת 'סנטאנדר' הספרדית עבור השבחת ערך כרטיס השחקן של המשיב בזמן ששיחק בישראל (להלן : 'דמי ההשבחה'), כקבוע בתקנות התאחדות הכדורגל העולמית (להלן : 'פיפא'). דהיינו כי חלקו של המשיב בתמורת דמי ההשבחה תועבר לידי המבקשת. בנוסף דחה הבורר את התביעה הנגדית של המשיב. באי כוח הצדדים טענו בפני טענותיהם בעל פה וכמפורט להלן. טענות המבקשת 3. המבקשת סמכה טענותיה על אדני חמש מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, תשכח - 1968 (להלן : 'חוק הבוררות') והראשונה שבהם עילת סעיף 24(4). לטענתה, לא ניתנה לה הזדמנות נאותה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה. לטענת המבקשת, בכתב הטענות שהיה בפני הבורר טענה היא אודות נזק שנגרם לה מהפרת החוזה על ידי המשיב, על כן ביקשה סעד כספי בגובה אותו נזק. המבקשת העריכה את שווי הנזק בגובה מחצית שוויו הריאלי של כרטיס השחקן של המשיב כיוון ולטענתה זהו הסכום שהיתה מקבלת לידיה לו הייתה מוכרת את כרטיס השחקן בעצמה. המבקשת סבורה כי משפסק הבורר שאכן היה חוזה תקף בין הצדדים שהופר על ידי המשיב וגרם לה נזק, הרי שכל שנותר לבורר היה להעריך את גובה הנזק ולפסוק לה סעד בשיעור נזק זה. לטענת המבקשת, בשונה מן הסעד שנתבקש על ידה, הבורר בחר שלא לכמת ולהעריך את שווי הנזק אלא ליצור מנגנון פיצוי חדש, יש מאין, בדמות הקביעה כי המבקשת תהא פטורה מלהעביר למשיב סכומים המגיעים לו על פי הוראות החוזה ובדמות מחצית מסכומי הכסף שיתקבלו מסנטאנדר עבור השבחת ערך כרטיס השחקן. לטענת המבקשת, משפסק הבורר סעד שכלל לא נתבקש על ידי הצדדים הרי שהדבר בא בגדר עילת סעיף 24(4) כיוון ולצדדים ובכלל זה למבקשת לא ניתנה ההזדמנות נאותה לטעון לעניין מנגנון הפיצוי. 4. המבקשת תולה את בקשתה לביטול פסק הבורר גם בעילת סעיף 24(5) לחוק הבוררות. לטענתה, הבורר לא הכריע באחד עניינים שנמסרו להכרעתו. לטענת המבקשת, פרשה היא בפני הבורר מסכת ראיות רחבה בנוגע לגובה הנזק שנגרם לה, ראיות מהן ניתן ללמוד על שווי כרטיס השחקן של המשיב ואשר ממנו יש לגזור את גובה הנזק שנגרם לה. בכלל ראיות אלו הביאה המבקשת עדויות אודות עסקאות דומות שנחתמו בעבר בהתייחס לשחקנים צעירים ואודות שווי כרטיס השחקן שנקבע במסגרת אותם עסקאות. כן הביאה המבקשת ראיות אודות שכרו של המשיב בקבוצת 'סנטאנדר' ואודות הצעות קונקרטיות לרכישת כרטיס השחקן של המשיב. לטענת המבקשת, הבורר התעלם מכלל הראיות שהיו מונחות בפניו ובחר להתמקד אך ורק בראייה אחת אשר נקראה בפי הצדדים 'פרשת טוטנהאם'. בהתייחס לראייה זו פסק הבורר כי לא הייתה הצעה קונקרטית לרכישת כרטיס השחקן של המשיב ולכן לא ניתן לגזור את גובה הנזק מפרשה זו. לטענת המבקשת משלא שקל הבורר את כלל הראיות שהיו בפניו ומשלא הכריע בשאלת גובה הנזקים שנגרמו לה הרי שהדבר עולה כדי אי הכרעה בעניין שנמסר להכרעתו של הבורר. 5. עוד טוען המשיב כי התעלמותו של הבורר מראיות המונחות בפניו עולה גם כדי חריגה מסמכותו המהווה עילת ביטול עצמאית (עילת סעיף 24(3) לחוק הבוררות) וכן כדי קיום עילת סעיף 24(10) לחוק הבוררות - עילה שעל פיה היה בית המשפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור. במישור נוסף טענה המבקשת כי בכל הקשור ל'פרשת טוטנהאם' הבורר הושפע מפרסומים שונים בעיתונות והדבר נופל גם כן לגדר עילת הביטול שבסעיף 24(10). 6. לבסוף תומכת המבקשת בקשתה גם על עילת סעיף 24(9) לחוק הבוררות, עילת הפגיעה בתקנת הציבור. לטענת המבקשת אי שקילת כלל הראיות, כאמור, עולה כדי אי קיום הליך הוגן ופגיעה בתקנת הציבור. עוד טוענת המבקשת כי העובדה שהבורר פסק כי המשיב הפר את החוזה שהיה בין הצדדים ולמרות זה בחר הבורר שלא לפסוק פיצוי בגובה הנזק עולה גם היא כדי פגיעה בתקנת הציבור. טענות המשיב 7. המשיב סבור כי לא מתקיימת במקרה דנן עילת ביטול כלשהי. לטעמו, מהותה של בקשת הביטול מתייחסת לתוכנו של פסק הבורר שאינו נושא חן בעיני המבקשת ועטיפתה החיצונית היא בעילות הביטול השונות. המשיב סבור כי דין בקשת ביטול פסק הבורר להדחות גם לאור נטייתם הכללית של בתי המשפט שלא להתערב בהכרעות בוררים ושלא לבטל פסקי בוררות. חיזוק לגישה זו בהקשר של בוררויות הנדונות בפני בורר שהוסמך על פי תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות הישראלית לכדורגל (להלן : 'תקנון הבוררות') מוצא המשיב בהוראת סעיף 8ג לתקנון הבוררות המורה כי הבורר איננו כפוף לדין מהותי ויכול הוא לפסוק בין השאר על דרך של פשרה. המשיב לומד מקל וחומר - אם במקרים של פסיקת על דרך של פשרה כהוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 וכהוראת סעיף 4ג לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975, אשר ניתנים לערעור בזכות, נוטים בתי המשפט שלא להתערב בפסק הדין, אזי במקרים של בקשות לביטול פסק בורר כשאין מדובר בערעור בזכות אלא בעילות ביטול מסוימות וצרות ברי שהתערבות בית המשפט תהא מצומצמת עוד יותר. 8. לטענת המשיב, לבורר הייתה קנויה הסמכות לפסוק כל סעד כפי שימצא לנכון שהרי לא היה כפוף לדין המהותי, משמע יכול היה לפסוק כל סעד ולא רק סעדים על פי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 שם אכן יש חיוב לפסוק פיצוי בגובה הנזק. לטענת המשיב לא הייתה על הבורר חובה לפסוק דווקא את הסעד שנתבקש מן המבקשת ויכול היה לפסוק סעד על פי מבחני צדק והגינות כפי שאכן פסק. לטענת המשיב, אפילו היה צריך הבורר לקבוע פיצוי דווקא בגובה הנזק הרי שפסק שלא הוכח נזק כך שלטעמו גם מה שנפסק למבקשת היה לפנים משורת הדין. עוד טוען המשיב כי לצדדים ניתנה ההזדמנות הנאותה לטעון טענותיהם גם לעניין הסעד ולראיה הכמות הנכבדה של עדים וראיות שהביאה המבקשת בכל הקשור לטענותיה לעניין גובה הנזק. כמו כן, הסעד שפסק הבורר לא היה מפתיע והוא הוצג מפי הבורר כסעד אפשרי כבר במהלך הדיונים (עמוד 1031 לפרוטוקול דיוני הבוררות) כך שלמבקשת היתה הזדמנות נאותה להשמיע טיעוניה בעניין. 9. המשיב סבור כי טענת המבקשת לפיה הבורר לא התייחס לכלל הראיות שהיו בפניו איננה נמצאת בגדר עילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק הבוררות אף כי יכול ואכן תהווה עילת ביטול בקשר עם פסקי דין בבתי המשפט. לטעמו של המשיב, עיקרה של עילת סעיף 24(10) לחוק הבוררות בהגנה על עקרי הצדק הטבעי במקרים בהם פעל הבורר בחוסר שוויוניות, בקיפוח או בניגוד עניינים מה שאין כך במקרה דנן. המשיב סבור עוד כי הבורר היה משוחרר מלהתייחס בפסקו לכלל הראיות ובוודאי כאשר מדובר באלף עמודי פרוטוקול ועשרות עדים. כמו כן, כיוון ולטעמו מפסק הבורר עולה כי המבקשת לא הצליחה להוכיח שאכן יכלה לזכות בסכומים העולים מן הראיות לאור המצב הקיים בשוק שחקני הכדורגל הבינלאומי לאחר השינויים בתקנוני פיפא הרי שרוב הראיות לא היו רלבנטיות עוד בנסיבות העניין. עוד סבור המשיב כי הבורר פעל כראוי כשהתייחס לראיה הטובה ביותר לכאורה שהביאה המבקשת היא 'פרשת טוטנהאם' ובייחוד כשהמבקשת היא שמיקדה את שאלת גובה הנזק בפרשה זו. לבסוף טען המשיב כי המבקשת כלל לא הוכיחה שהבורר התעלם מן הראיות או שלא שקל אותן. לטעמו של המשיב, הבורר לא התעלם מן הראיות שהביאה המבקשת לנזקים הנטענים אלא שפסיקת הבורר הייתה פיצוי שווה ערך וראוי לנזקים שסבר שנגרמו למבקשת. 10. לטענת המשיב כיוון ולטעמו פסק הבורר ניתן בסמכות מכאן שהוא גם עומד בתקנת הציבור. עוד טען המשיב כי עילת תקנת הציבור שמורה למקרים חריגים וקיצוניים מה שאין כך במקרה דנן. 11. לבסוף טען המשיב כי גם אם ימצא שיש ממש באחת מעילות הביטול להן טענה המבקשת הרי שעדיין יש לקיים את פסק הבורר לאור הוראת סעיף 26(א) לחוק הבוררות המורה כי כל עוד לא נגרם עיוות דין אין לבטל את פסק הבורר. מסגרת הדיון 12. גבולות הדיון שבפני תחומים בשתי גדרות. האחת, סמכותו של הבורר והשנייה, מידת ההתערבות השיפוטית בהחלטותיו של בורר. שורשי סמכות הבורר במקרה דנן בסעיף 11 לחוק הספורט התשמ"ח - 1988 המורה כי : "הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בעניינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט." תקנון המוסד לבוררות אשר הותקן ע"י ההתאחדות הישראלית לכדורגל מכוח סעיף 11 הנ"ל קובע בוררות חובה בסכסוך שבין שחקן לאגודתו, וכן קובע בסעיף 8 את מסגרת פעולתו ואת סמכותו של הבורר בקשר עם סוג הדין שעל פיו יפעל ובקשר עם היקף שיקול הדעת המוקנה לו. סעיף 8 הנ"ל מורה בס"ק א כי : "הבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי ו/או לדיני הראיות וסדרי הדין המקובלים. הוא ידון ע"פ חוק הבוררות תשכ"ח - 1968 וכלליו שבתוספת לחוק ועל פי הוראות תקנוני ההתאחדות ונספחיהם, וכל מסמך הנערך על פיו ויפעל ככל שיראה לו צודק ונכון בנסיבות העניין". מן האמור משתמע כי עמד לו לבורר במקרה דנן שיקול דעת רחב, בגדר מה שיראה לו צודק ונכון בנסיבות העניין, על מנת להכריע בשאלת הפרת החוזה שהעלתה בפניו המבקשת ובסוגיית הסעד הראוי. 13. לעניין תחום הדיון וסמכותו של הבורר בהקשר זה הרי שאלו נקבעים דרך כלל בהסכם הבוררות שבין הצדדים. במקרה דנן כשהצדדים אינם חתומים על הסכם בוררות אלא מהווים צדדים לבוררות חובה מכוח הוראות חוק הספורט הרי שגדר הסכסוך תלמד מתוך כתבי הטענות שהניחו הצדדים בפני הבורר. מקריאת כתבי הטענות שבפני אני מסיק כי הצדדים אינם חלוקים בשאלה האם דן הבורר בשאלות שהיו בגדר סמכותו אם כי המבקשת סבורה שלא הכריע בכולן. 14. לעניין מידת ההתערבות השיפוטית בהחלטות הבורר הרי שתכליתם של הליכי בוררות בכלל בבירור מהיר ויעיל של השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין כאמור בדברי ההסבר להצעת חוק הבוררות, תשכ"ז-1967, בעמוד 70, "...אמצעי נוח, מהיר וחסכוני ליישוב סכסוכים מחוץ לכותלי בית המשפט ולהקל על ידי כך את המעמסה שעל בתי המשפט". (ר' גם דבריה של כבוד השופטת פרוקצ'ה בפסק הדין שניתן לאחרונה ביום 22.9.2003 - ע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים דינים עליון סד 424 אשר הובא בטיעוני המשיב ; וכן דברי השופט כהן בהמ' 427/62 עמיר ביעף בע"מ נ. יצחקי בע"מ, פ"ד ט"ז 1958, 1960 ודברי הנשיא שמגר בע"א 275/83 עירית נתניה נ. "סחף" חברה ישראלית לעבודות פיתוח בע"מ פ"ד מ' (3) 235, 247) מתוך תכלית זו שעמדה נגד עיני המחוקק בחוקקו את חוק הבוררות גזרו בתי המשפט את מידת ההתערבות השיפוטית הראויה בקשר עם פסקי בוררות. "התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלו מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני, במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו." (ע"א 3680/00 הנ"ל בעמ' 8 לפסה"ד). מכאן גם, כי בית המשפט אינו דן בבקשה לביטול פסק הבוררות בכובע של ערכאת ערעור אלא דן ובוחן הוא את תקינות הליך הבוררות בלבד ובכפוף לעילות ההתערבות שנקבעו בסעיף 24 לחוק הבוררות. (ור' גם את דברי המלומדת ס' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל (מהדורה שלישית, תשנ"א) בעמ' 425) לאור האמור הרי שעל פסקו של הבורר במקרה שבפני יחולו עקרונות חוק הבוררות בשתי פנים. בפן האחד יוחל העקרון בדבר ביקורת שיפוטית מצומצמת הנוגעת אך ורק לתקינות ההליך ועל פי העילות שהוגדרו בחוק. בפן השני יוחל העקרון בדבר אי הכפפת תוכנו של הפסק ומסקנותיו של הבורר לביקורת שיפוטית הנסמכת על דין מהותי. בכפוף לעקרונות אלו יבחן להלן האם התקיימה עילה מעילות הביטול להם טוענת המבקשת. עילת סעיף 24(4) לחוק הבוררות 15. עילת ביטול זו אינה אלא ביטוי לאחד מכללי הצדק הטבעי - הוא שמיעת הצד השני (ר' אוטולנגי הנ"ל בעמ' 441). דרך כלל ייחסה הפסיקה עילה זו למקרים בהם חדל הבורר בהקשר של שמיעת צד אחד בלבד ללא מתן אפשרות תגובה לצד האחר או בהקשר של מניעת צד מלהעלות טענותיו, מה שאין כך במקרה שבפני. במקרה שבפני אין המבקשת טוענת לקיפוחה אל מול הצד שכנגד כי אם לפן אחר של עילה זו וכפי שבא לידי ביטוי ברע"א 3312/01 אביחנן ניסים ו- 31 אח' נ' החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ דינים עליון סא 24 אשר הובא על ידה. פן זה מתייחס למקרים בהם פסק הבורר שלא על פי מה שהעלו בפניו הצדדים וכשבשל כך נמנעה מן הצדדים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם. יאמר כבר כעת כי התייחסות בית המשפט העליון לסוגיה במסגרת רע"א 3312/01 הנ"ל המונה 2 עמודים ואשר עליו נסמכת המבקשת, הינה במישור אישור הכרעת בית המשפט המחוזי גרידא ואין בה דיון בסוגיה גופה. הפיסקה הרלבנטית בפסק הדין היא : "מפסק הבוררות עולה כי המנגנון שנקבע על ידי הבורר הנו מנגנון חדש פרי יצירתו, והוא נקבע על סמך חומר הראיות שהיה בפניו והטיעונים שהושמעו. אף על פי כן, משהחליט הבורר לקבוע מנגנון שונה מאלה שהובאו בפניו על ידי כל אחד מן הצדדים, אכן היה ראוי שיביא בפני הצדדים את כוונתו לקבוע מנגנון משלו, ולאפשר להם להביא ראיות בעניין זה. משלא עשה כן, ראוי הוא, כי יתוקן הדבר על ידו כאמור." כאמור, המבקשת אינה חולקת על סמכותו של הבורר לפסוק את הסעד אשר פסק ולא מצאתי כי טוענת היא שהבורר פסק סעד שלא היה בסמכותו. אלא שלטענת המבקשת מדובר בסעד שלא עמד על הפרק, סעד המהווה מנגנון פיצוי חדש אשר הצדדים לא הביאו טענותיהם לגביו כך שלמעשה לא ניתנה לצדדים ההזדמנות הנאותה להעלות טענות בקשר עם מנגנון הפיצוי. 16. אני מוצא כי המקרה דנן אינו נופל בגדר עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(4) לחוק הבוררות ואינו דומה לשנפסק ברע"א 3312/01 הנ"ל. עוד אני מוצא כי לצדדים ניתנה ההזדמנות הנאותה לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם, אלא, שלאור טענותיה כנראה והמבקשת לא ניצלה הזדמנות זו. המבקשת לא הביאה בפני את פסק דינו של בית המשפט המחוזי שבבסיס רע"א 3312/01 הנ"ל ומהחלטתו הקצרה של בית המשפט העליון לא ניתן ללמוד באלו מקרים פסיקת בורר השונה ממה שהובא לפניו על ידי הצדדים תכנס לגידרה של עילת סעיף 24(4) לחוק הבוררות ובאלו מקרים לאו. אני סבור כי אין לקבוע מבחן נוקשה לפיו כל מקרה בו פסק הבורר סעד שונה מן הסעד שנתבקש על ידי הצדדים יכנס לגדר אי מתן הזדמנות נאותה לצדדים לטעון טענותיהם ולהביא ראיותיהם. לטעמי, יש לקבוע מבחן גמיש המתבסס על ציפיותיהם האובייקטיביות של הצדדים מהחלטת הבורר, צפיות שעל בסיסם טענו הם טענותיהם. דומני שרק מקום שהבורר נוטל לעצמו רשות ליצור יש מאין בלא להתייחס לסעדים שביקשו הצדדים והנחותיהם שבבסיס כתבי הטענות וכאשר הצדדים לא יכלו או שלא היו צריכים לצפות כי הפתרון שפוסק הבורר יכול שיחרוג מהסעדים המבוקשים - רק אז יכולה להשמע הטענה כי לא ניתנה למי מהצדדים הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם בקשר עם כך. אם החלטת הבורר אינה בגדר צפייה סובייקטיבית של אחד הצדדים ובשל כך לא טען הוא טענות מסוימות עדיין אין הדבר נכנס לגדר מניעת הזדמנות נאותה מן הצדדים לטעון טענותיהם. פרשנות קשיחה תיצור מצב לא רצוי לפיו כל פסק בורר לסעד שונה או החלטה שונה ממה שטענו לו הצדדים יכנס לגדר אי מתן הזדמנות נאותה לצדדים לטעון טענותיהם ומשמעות פרשנות זו תהא צמצום סמכות הבורר רק לסעדים המדויקים שנתבקשו. תוצאה זו אינה רצויה לאור הוראות חוק הבוררות המעניקות לבורר את היכולת לפסוק על פי מיטב שפיטתו ולהכריע לפי מה שנראה לו צודק ולא דווקא לפי מה שביקש צד זה או אחר, אלא אם כן הוגבל במפורש במסגרת הסכם הבוררות שבין הצדדים. 17. במקרה שבפני פסק הבורר פיצוי שונה ממה שנתבקש או ממה שהוצע על ידי המבקשת, עדיין, לאור הסמכויות הרחבות שעמדו לבורר במישור הסעד שיכול היה לפסוק, העובדה כי קבע שגובה הפיצוי בגין הפרת ההסכם יהא בשיעור חלקו של המשיב בסכומים העתידים להתקבל מאת 'סנטאנדר', אינה מהווה חריגה פורצת גדר ובייחוד כשהבורר העלה אפשרות זו במהלך הדיונים בפניו כפי שהראה המשיב בטיעוניו. סעיף 8 א. לתקנון הבוררות של ההתאחדות לכדורגל מחיל על הבורר את הוראות חוק הבוררות ומאפשר לו לפעול ככל שיראה לו צודק ונכון בנסיבות העניין. חוק הבוררות עצמו פטר את הבורר מפסיקה על פי דין מהותי ופיסקה יד לתוספת לחוק הבוררות אף הסמיכה אותו לפסוק "לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו" (ור' אוטולנגי הנ"ל בעמ' 6-355, 361). משמע, ציפייתם האובייקטיבית של הצדדים היתה כי יכול והבורר לא יפסוק בדיוק את הסעדים שנתבקשו על ידם וכי יכול והבורר יעניק להם סעד על פי מיטב שפיטתו או ככל שיראה לו נכון צודק בנסיבות העניין. (בצידם של דברים יאמר כי אמנם בעבר, קודם לתחולתו של חוק הבוררות, פסק בורר לסעד שלא נתבקש על ידי הצדדים היה בגדר התנהגות שאינה הולמת אשר היוותה עילת ביטול (ור' ע"א (תא) 394/50 ישפה נ' גוטמן פ"מ ז' 535 המובא ע"י אוטלנגי בעמ' 469), אולם אין כך הדבר כעת). ברע"א 3312/01 הנ"ל סברו הצדדים כי קיים ביניהם מנגנון חוזי שעל פיו יש לפעול אלא שנחלקו הם בשאלת תוכן המנגנון. כיוון והייתה הבנה והסכמה של הצדדים שם לעניין קיום מנגנון חוזי הרי שהייתה להם גם צפייה אובייקטיבית כי הבורר יכריע בתחומם של המנגנונים שהוצגו לו ולכן לא הביאו הצדדים טענותיהם לעניין מנגנונים אפשריים אחרים. אולם בניגוד לצפיית הצדדים שם, הבורר פסל את מה שהצדדים לא חלקו בו, פסק כי כלל לא היה הסכם בין הצדדים, קבע מנגנון חדש ויצר הסכם חדש על פי ראיות שהיו בפניו. אין כך במקרה דנן כשהבורר פסק בתחום צפיותיהם האובייקטיביות של הצדדים. 18. לאור האמור אני מוצא כי עמדה למבקשת ההזדמנות הנאותה לטעון טענותיה ולהביא ראיותיה לעניין כל סעד. עצם הבאת ראיות מצידה של המבקשת לעניין גובה הנזק היוותה את ההזדמנות הנאותה לטעון טענות לעניין כל סעד אפשרי. עילת סעיף 24(5) לחוק הבוררות 19. לטעמה של המבקשת לא הכריע הבורר בשאלת גובה הנזק שהיא מן העניינים שנמסרו להכרעתו. המבקשת ביקשה כטענה חלופית לאכיפת ההסכם שבינה לבין המשיב, פיצוי בגובה מחצית משוויו הריאלי של כרטיס השחקן של המשיב (סעיף 17 סיפא וסעיף 18.3 לכתב התביעה המתוקן שהיה בפני הבורר-נספח ב' לבקשה שבפני). הבורר קובע כי מן הראיה שהובאה בפניו ושנקראה בפי הצדדים 'פרשת טוטנהאם', אין ללמד על שווי 'כרטיס השחקן' הואיל ובסופו של יום לא נחתמה עסקה על פיה יעבור המשיב לשורות קבוצת טוטנהאם. הבורר המצוי ודאי בחוקי 'פיפא' מודע לשוני שחל בקשר עם רכישת שחקנים מיום שנחתם ההסכם שבין הצדדים למועד בו עבר המשיב לשחק בקבוצת סנטאנדר. בנסיבות אלו, האף שאין הנמקה מפורשת על כך, התוצאה אליה הגיע הבורר בכל הנוגע לפיצוי המבקשת מתבססת על הכרותו את כללי המשחק תרתי משמע של העברות שחקנים, זכותה של המבקשת לקבל תשלום וכיוצא בזה. במובן זה הכריע הבורר בשאלת הנזק בין אם בהניחו כי לא התגבש כלל נזק למבקשת או כי זה יגובש, אם יגובש, בעתיד ובין אם הכריע בשאלת גובה הנזק שעה שקבע כי ישארו בידי המבקשת תשלומים שתקבל מסנטאנדר ואשר על פי ההסכם שהופר היה עליה להעביר מחצית מהם למשיב. תביעתה של המבקשת לפיצוי בגובה מחצית שווי כרטיס השחקן נסמכת על הפרת ההסכם. בגין הפרה זו קבע הבורר את הפיצוי כפי שקבע על כן אין לומר כי הבורר לא הכריע בשאלה שהובאה בפניו על פי סעיף 24(5) לחוק הבוררות. עילת סעיף 24(3) 24(10) לחוק הבוררות 20. המבקשת פרשה בפני הבורר מסכת ראיות רחבה בסוגיית גובה הנזק. המבקשת סברה כי אי התייחסות הבורר בפסק דינו לכלל הראיות אלא ל'פרשת טוטנהאם' עולה כדי עילות הביטול שבסעיף 24(3) - עילת החריגה מסמכות, ובסעיף 24(10) לחוק הבוררות - עילה על פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד. המבקשת סמכה בקשתה גם על שנפסק מפיו של כבוד השופט גרשון בבשא (חיפה) 2901/99 חנה שזיפי נ' ענת דוידסון תקדין מחוזי 2000 (1), 8404 (להלן : 'שזיפי') בקשר לאי הסתמכות בורר על ראיות שהיו בפניו. אי התייחסותו של בורר בפסקו לכלל הראיות שהיו בפניו אינה נכללת בגדר עילה מעילות הביטול עליהן נסמכת המבקשת. עיקרה של קביעה זו נובעת מן העובדה כי ככל שהבורר פטור מנימוק פסק דינו, אין להטיל עליו חובה לפרט את דעתו לגבי כל ראיה שהוצגה בפניו, מהותית ככל שתהיה. בעניין זה ר' דברי המלומדת אוטולנגי הנ"ל בעמ' 341 : "ברצותו, יזכיר הבורר גם את הראיות שהובאו בפניו - עדויות ומסמכים - כשמידת פירוטם שונה מבורר לבורר, לפי שיקול דעתו." (ההדגשה איננה במקור) לעניין היקף ההנמקה הרצוי ר' גם דברי בית המשפט העליון בע"א 1325/92 רמי קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ פ"ד מז(3) 89. גם מן הבחינה המהותית פסיקה הסותרת את חומר הראיות שהיה בפני הבורר או אי שקילת חלק מן הראיות אינם מהווים עילות ביטול. יתר על כן לא הובאה בפני כל ראייה פוזיטיבית שהבורר אכן לא שקל את כלל הראיות, אי התייחסות אליהן בפסק הדין אינה משמיטה את פסק הבורר על פי עילות הביטול הנטענות. וכך הם דברי בית המשפט העליון ברע"א 1573/00 דוידסון נ' שזיפי תקדין עליון 2001 (1), 1867 : "אנו סבורים שהשופט המלומד שגה כאשר סבר שפסיקה בניגוד לחומר הראיות (אם הייתה כזו - ואין אנו בטוחים בכך כלל ועיקר) מהווה חריגה מסמכותו של הבורר לפי סעיף 24(3) לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968" יואר כי נעלמה מעיני הצדדים החלטה זו בעניין שזיפי. 21. בכתב טענותיה טענה עוד המבקשת במסגרת עילת סעיף 24(10) לחוק הבוררות כי הבורר בהכרעתו בעניין 'פרשת טוטנהאם' הושפע מפירסומים שונים בעיתונות ובכך יש משום עילה לביטול פסק דין סופי שאין עליו ערעור. אלא שעילה זו מתייחסת למקרים בהם פסק הבורר נולד ברמייה בניהול הבוררות ואילו המבקשת לא הוכיחה כך במקרה שבפני. (ור' בעניין זה א שטרוזמן ספר הבוררות ע.ד הוצאה לאור 1999 בעמ' 281 ) עילת סעיף 24(9) לחוק הבוררות 22. מטרתה של עילה זו מניעת פסקי בורר העולים כדי פגיעה באמות הסיפים או בערכי יסוד ונורמות בסיסיות של השיטה המשפטית ונורמות מוסריות חברתיות וכלכליות. (ר' אוטלנגי הנ"ל בעמ' 461; לעניין תוכנו של מושג 'תקנת הציבור ר' ע"א 294/91 חב' קדישא נ' קסטנבאום פ"ד מו(2) 464, 535). עיון בפסיקה בכלל ובהקשר של בקשות לביטול פסקי בורר בפרט מעלה כי נדרשת חובת זהירות רבה בשימוש בעילה זו ובוודאי כעילה בלעדית לביטול פסק בורר. אני מוצא כי המקרה המונח בפני איננו המקרה הראוי לשימוש בעילה זו בייחוד לאחר שהכרעתי כי הבורר לא היה חייב בשקילת כלל הראיות או בהתייחסות אליהם כך שהליך הבוררות היה הוגן ואין במעשיו ובהכרעתו של הבורר מחדל כלשהו. סוף דבר 23. פסק הבורר ישאר על כנו. המבקשת תשא בהוצאות המשיב בקשר עם המרצה זו ובכלל זה שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. ניתן היום ג' בשבט, תשס"ד (26 בינואר 2004) שלא במעמד הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים אלטוביה מגן, שופט כדורגליישוב סכסוכיםדיני ספורטבוררות