השוואת תנאים של עובדי קבלן

השוואת תנאים של עובדי קבלן
1. מדובר בתביעה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הפרשי שכר בשיעור 4,117 ₪. התובעת טוענת, כי זכאית היתה להעדר מעבודתה שעה אחת מידי יום מתום חופשת הלידה עד מלאת לילוד שנה, על פי הוראות התקש"יר.

2. העובדות:

א. התובעת הועסקה באמצעות הנתבעת כמזכירה בסניגוריה הציבורית בבאר שבע.

ב. הנתבעת הינה חברה למתן שירותי כח-אדם.

ג. בין הצדדים התקיימו יחסי עובד ומעביד החל מ-2/00.

ד. התובעת ילדה ביום 11/7/01 ושהתה בחופשת הלידה עד 3/10/01.

ה. בתאריך 10/10/01 שבה התובעת לעבודה.

ו. ב-8/03, נקלטה כעובדת מדינה באותו מקום עבודה.

3. טענות התובעת:

א. לטענתה, מכוח סעיף 13(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם התשנ"ו – 1996 – (להלן: "החוק"), זכאית להשוואת תנאי עבודתה לתנאי העבודה של עובדי הסניגוריה הציבורית במקום עבודתה. בין היתר, להחלת הוראת התקשי"ר בדבר זכאות לשעת העדרות בגין הנקה.

ב. על פי הוראת סעיף 31.151, לתקשי"ר זכאית להעדר מהעבודה עד מלאת לילד שנה אחת, שעה אחת בכל יום בו היא מועסקת 6 שעות רצופות ליום לפחות, ואין לחייב בגין העדרות זו את חופשתה או את משכורתה. לפיכך טענה, כי זכאית להפחתת שעת עבודה אחת ביום עד למלאת לילוד שנה.

ג. במועד התגבשות העילה, היינו במועד בו ילדה, ושנה לאחר מכן לרבות במועד הגשת התביעה, חלו הוראות סעיף 13 (א) "לחוק".

ד. התובעת פנתה לנתבעת לממש זכאותה ונענתה בשלילה.

ה. שכרה השעתי בעת הגשת התביעה היה 23 ₪.

ו. התובעת הועסקה מתום חופשת הלידה עד למלאת לילד שנה – 179 ימים.

ז. לפיכך, תובעת סך 4,117 ₪ בגין אי מתן שעת העדרות מיד יום בצירוף פיצויי הלנה ו/או הפרשי הצמדה וריבית מיום התגבשות העילה עד התשלום המלא בפועל.

4. טענות הנתבעת:

א. יש לדחות תביעת התובעת, שכן "החוק" הוקפא וטרם נכנס לתוקפו.

ב. סעיף 13 (א) ל"חוק", אינו חל במקרה הנדון, שכן עוסק בהשוואת תנאים מכוח הוראות הסכמים קיבוציים החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן, אך התקשי"ר אינו "הסכם קיבוצי" כהגדרתו בחוק ההסכמים הקיבוציים תשי"ז – 1957. לפיכך, לא קמה לתובעת כל זכות לתשלום מאת הנתבעת על פי הוראות התקשי"ר.

גם אם ייקבע, כי "התקש"יר" חל במקרה הנדון, אין לחייב הנתבעת בהשוואת תנאי עבודה על פי סעיף 13 (א) ל"חוק", שהרי על פי ה"חוק" נדרש המעסיק בפועל, במקרה דנן, משרד המשפטים, להעביר לנתבעת פירוט התנאים להם זכאים עובדי קבלני כוח אדם במסגרת השוואת תנאים. משרד המשפטים טרם העביר הפרטים ולפיכך אין הנתבעת יכולה להשוות התנאים.

ד. לחילופין ולמען הזהירות, נטען בסיכום טענות הנתבעת טענה נוספת, כי על פי חוק עבודת נשים תשי"ד – 1954, הנתבעת אינה חייבת לנתבעת תשלום עבור שעת הנקה, שכן על פי החוק הנ"ל עובדת זכאית לתשלום עבור שעת הנקה בתנאי שהיא מועסקת במשרה מלאה. התובעת עבדה במשרה חלקית.

5. הנתבעת הגישה בקשה למשלוח הודעת צד ג' נגד מדינת ישראל - משרד המשפטים. בקשתה נדחתה על ידי כב' הרשמת (כתוארה דאז-י.ה) ביום 23.12.02 (תיק בשא 2890/02) ערעור הנתבעת נדחה ביום 4.5.03 (תיק עב 1280/03 מדינת ישראל נ' משרד המשפטים). בבקשתה ציינה בין היתר, כי הצד השלישי הופך למעשה ל"מעסיק" בפועל של התובעת ולפיכך יש לצרפו כמעביד נוסף ו/או המעסיק הישיר של התובעת.

6. התובעת העידה, כי עובדות נוספות במעמדה זכו להשוואת תנאים במקום עבודתה, אם כי מדובר בעובדות שעבדו באמצעות חברות כח אדם אחרות. לטענתה, מעולם לא הוצג לה מסמך מסודר בו התבקשה לחתום על הסכמתה להשוואת תנאים, אך מודה, כי הוצג לה מסמך בו התבקשה לאשר, כי נאמר לה, כי תהיה זכאית להשוואת תנאים, בתנאי ששכרה השעתי יופחת רטרואקטיבית לסך 19 ₪ במקום 23 ₪ וסרבה לחתום על מסמך כאמור. (עמ' 6-7 לפרוטוקול).

לטענתה, העובדים במעמדה ובמקום עבודתה שזכו להשוואת תנאים, הסכימו לתנאי השוואת בתנאים של משרד המשפטים, אך לגביהם לא היה בכך הרעה בתנאי עבודתם ואילו התובעת סרבה שכן התנאי להשוואת תנאיה היה כרוך בהפחתת שכרה השעתי שהינו בבחינת הרעה בתנאי עבודתה.

התובעת מציינת בעדותה, כי בתביעה זו תובעת רק שכר עבור העדות בגין "שעת הנקה".

ההכרעה:

7. ביום 19/7/00, התקבל בכנסת חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (תיקון) התש"ס – 2000 – (להלן: "התיקון לחוק" או "החוק המתוקן"), פורסם בס"ח 1749 התש"ס 247. בהוראות התיקון נקבעו, בין היתר, הוראות בדבר הוספה, ביטול ותיקון של סעיפים ב"חוק". ביום 28/7/00, פורסם ה"תיקון לחוק" ברשומות. לאור השינויים המהותיים שנעשו ב"חוק" נקבע בסעיף 6 ל"תיקון לחוק" סעיף תחילה והוראות מעבר.

הסעיף הרלוונטי לעניינינו הוא סעיף 13 שעניינו "החלת תנאי עבודה", בו נקבעו הוראות בדבר השוואת תנאי עבודתם של עובדי חברות קבלן לאלה של עובדים אחרים המועסקים באותו מקום עבודה.


מפאת חשיבותם, להלן נוסחם:

א. בסעיף 13 ל"חוק" נקבע –

"תחולת הסכם קיבוצי

(א) הוראות הסכם קיבוצי החלות על עובדים המועסקים במקום עבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן כוח אדם יחולו, לפי העניין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה תקופה העולה על שלוש שנים, למעט ההוראות בכל הנוגע לקביעות בעבודה.

(ב) חלים על העובד של קבלן כוח אדם כאמור יותר מהסכם קיבוצי אחד, ינהגו, לעניין סעיף קטן (א), לפי ההוראה שהיא לטובת העובד.

(ג) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו לגבי עובד שתנאי עבודתו אצל קבלן כוח אדם מוסדרים בהסכם קיבוצי שמשמעותו בחוק הסכמים קיבוצים, התשי"ז – 1957, וההגדרה "הסכם קיבוצי" שבסעיף 1 לא תחול לעניין זה.

ב. בסעיף 13 ל"חוק המתוקן" שכותרתו "החלת תנאי עבודה" נקבע -

(א) תנאי העבודה, ובמקום שיש בו הסכם קיבוצי – הוראות ההסכם
הקיבוצי, החלים על עובדים במקום העבודה שבו עובדים גם עובדי קבלן
כוח אדם, יחולו, לפי הענין, על העובדים של קבלן כוח האדם המועסקים באותו מקום עבודה, בהתאמה, בין היתר, לסוג העבודה ולותק בעבודה אצל המעסיק בפועל.

(ב) חלים על העובד של קבלן כוח אדם יותר מהסכם קיבוצי אחד, ינהגו לפי ההוראות שהיא לטובת העובד; לענין סעיף קטן זה, "הסכם קיבוצי" – לרבות הסכם קיבוצי החל על עובדים מכוח סעיף קטן (א) או הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי העבודה אצל קבלן כוח האדם.

(ג) הוראת סעיף קטן(א) לא תחול לגבי עובד שתנאי עבודתו אצל קבלן כוח האדם מוסדרים בהסכם קיבוצי כללי כשמשמעותו בחוק הסכים קיבוציים, התשי"ז – 1957, ובלבד שהסכם כאמור הורחב בצו הרחבה, וההגדרה "הסכם קיבוצי" שבסעיף 1 לא תחול לעניין זה".

8. בסעיף 13 (א) ל"חוק המתוקן" אין כל התייחסות לתקופת הותק של עובדי הקבלן במקום עבודתם כתנאי להחלת התנאים, כפי שפורט בסעיף 13(א) לפני התיקון, היינו שלוש שנים לפחות.

9. התכלית של סעיף 13 לרבות הנוסח המתוקן, הינה לשיפור תנאי העסקתם של עובדי חברת כוח אדם. תכליתו נועדה להבטיח את זכויות העובד ורווחתו. זאת ניתן ללמוד הן מנוסח סעיף 13 "חוק" המקורי והן מנוסח "החוק המתוקן". המטרה העיקרית שעמדה לנגד עיני המחוקק היתה שיפור תנאי העסקתם של עובדי חברת כוח אדם ולא שאלת זהות המעביד. זאת ניתן ללמוד הן מנוסחו של סעיף 13 לחוק המקורי, אשר אינו דן כלל בזהות המעביד ומטרה זו מציירת ועולה גם מהתיקון לחוק אשר שוב אינו מטפל בשאלת זיהוי המעביד אלא בשאלת תנאי עבודתם של העובדים. (עב (תל-אביב) פסק דין חלקי, 911583/99 חני אבני-כהן נ' מדינת ישראל).

10. נשאלת השאלה האם זכאית התובעת לשעת העדרות (שעת הנקה) מכוח סעיף 13 (א) שעניינו "החלת תנאי עבודה", במקרה שלפנינו?

על התובעת הנטל להוכיח טענתה. מעיון בסעיף 13 (א) עולה, כי החלת תנאי עבודה על העובדים של קבלן כוח אדם המועסקים באותו מקום עבודה מותנים, בין היתר, בסוג העבודה ובותק אצל המעסיק בפועל אך לא בתקופת ותק כלשהי כפי שפורט בסעיף 13(א) טרם התיקון. הנתבעת, בסיכום טענותיה אינה חולקת למעשה על זכאות התובעת ל"השוואת תנאים" אלא טוענת, כי אינה זכאית ל"השוואת תנאים" ללא חתימה על הסכם השוואת תנאים כפי שהדבר נעשה על ידי עובדים נוספים במקום עבודתה של התובעת. טענה זו לא הוכחה. הנתבעת לא הפנתה בכתבי טענותיה להוראת חוק או לתקנה כלשהי ממנה ניתן להסיק, כי תנאי להשוואת תנאי עבודה, הינה חתימת העובד על הסכמתו לכך.

הנתבעת, לא העידה כל עד שהוא, והנספחים שצירפה לסיכום טענותיה, אינם בבחינת ראייה לאמיתות טענתה ואין להסיק מהמסמכים הנ"ל את אשר טוענת הנתבעת בכתבי טענותיה.

התובעת טוענת להחלת הוראה ספציפית מהוראות התקשי"ר המטיבה עימה לעומת התנאים המפורטים בסעיף 7 (ג) (3) לחוק עבודת נשים תשי"ד – 1954 במובן זה שזכאותה לשעת הנקה על פי הוראות התקשי"ר אינה כפופה לתנאי, כי עבדה משרה מלאה וכן מדובר בתקופה ארוכה יותר מזו הקבועה בחוק עבודת נשים.

11. באשר לטענת הנתבעת, כי ה"חוק" אינו חל במקרה הנדון מאחר ו"הוקפא" – טענה זו לא הוכחה ככל שמתייחסת להחלת הוראות סעיף 13 ל"חוק". הנתבעת לא הפנתה לכל הוראה התומכת בטענתה. הוראת סעיף 13 בדבר השוואת תנאים של עובד קבלן לתנאים של העובד אצל המעסיק בפועל לא הוקפאו וכל שניתן להסיק, כי חלה דחייה בהחלת העקרון שעניינו קליטת עובדי הקבלן אצל המעסיק בפועל. יצויין, כי על טענה זו לא חזרה הנתבעת בסיכום טענותיה.

12. יש לדחות טענת הנתבעת, כי התובעת אינה זכאית לקבלת שעת הנקה, שכן הוראות התקש"יר אינן חלות במקרה זה, מאחר והתקשי"ר אינו בבחינת "הסכם קיבוצי" כהגדרתו בחוק ההסכמים הקיבוציים. הינה טענה העומדת בניגוד לאמור בסעיף 1 "לחוק".

בסעיף 1 "לחוק" נקבע:

"הסכם קיבוצי" – כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים התשי"ז – 1957 לרבות צו הרחבה כמשמעותו בחוק האמור, והסדר קיבוצי בכתב;.

"מעסיק בפועל" – מי שאצלו מועסק עובד של קבלן כוח אדם למעט יחיד שהעובד מועסק אצלו במתן שירותי סיעוד ..."

הצדדים אינם חלוקים, כי התקשי"ר הינו בבחינת "הסדר קיבוצי" בכתב.

זאת ועוד, כאשר רצה המחוקק ב"חוק" לצמצם את ההגדרה של "הסכם קיבוצי", על פי חוק הסכמים קיבוציים, נאמר הדבר מפורשות ב"חוק" (ראה סעיף 13 (ג) סיפא לחוק).

מקריאת סעיף 13 בשלמות, אין להקיש את אשר הנתבעת טוענת בסיכום טענותיה לעניין שלילת החלת הוראות התקשי"ר שכן אינו בבחינת "הסכם קיבוצי". מלשון הסעיף עולה, כי מדובר ב"החלת תנאי עבודה" והשוואתם על עובדי קבלן כוח אדם והפיסקה בה נאמר "ובמקום שיש בו הסכם קיבוצי – הוראות ההסכם הקיבוצי", באה להוסיף אך לא לגרוע.

המסקנה הינה, כי התובעת זכאית לתבוע העדרות בגין "שעת הנקה" על פי הוראת התקשי"ר שהינה חלק מתנאי העבודה במקום עבודתה. הנתבעת לא העלתה כל טענת הגנה באשר לסוג העבודה או הותק בעבודה אצל "המעסיק בפועל" כתנאי לשלילת זכאותה.

13. נשאלת השאלה האם סעיף 13(א) המתוקן נכנס לתוקף במועד בו התגבשה עילת תביעת התובעת, היינו, במועד בו ילדה או במועד בו שבה לעבודתה לאחר תום תקופת הלידה?

א. הנתבעת בסיכום טענותיה אינה מתייחסת לסוגיה זו.

ב. בחוק ההסדרים במשק המדינה, (תיקוני חקיקה) להשגת יעדי התקציב לשנת 2001) התשס"א – 2001 (ספר חוקים 1786 התשס"א 227) נקבע בסעיף 6 הוראות בדבר "תחילה, תחולה והוראות מעבר" של סעיפים 12 א' ו-13 ל"חוק המתוקן" וכדלקמן:

(א) ככלל, תחילתו של ה"חוק המתקן" ביום 28 בינואר 2001, ששה חודשים
מיום פרסומו.

(ב) לעניין עובד שחל עליו הסכם למתן שירותי כוח אדם בין קבלן כוח אדם לבין מעסיק בפועל, אשר נכרת לפני 19 ביולי 2000 תהא תחילתו –
(א) בוטל.
(ב) של סעיף 13 לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 3 לחוק זה ("החוק מתקן") ביום ה' באב התשס"א (28 ביולי 2001) או החל בתום תקופת תוקפו של ההסכם האמור, לפי המוקדם ביניהם אך לא לפני 28.1.2001.

ג. התובעת בסיכום טענותיה, טענה, כי במועד התגבשות העילה, היינו במועד בו ילדה, במועד בו שבה לעבודתה לרבות במועד הגשת התביעה ביום 18/2/02, הוראות סעיף 13 (א) ל"חוק" היתה בתוקף. התובעת לא פרטה טיעונה.

לאור הוראת סעיף 6 שפורטה לעיל בדבר מועדי "תחילה, תחולה והוראות מעבר", צודקת התובעת בטיעונה. לא הוכח ולא נטען, כי קיים הסכם למתן שירותי כוח אדם בין הנתבעת לבין המעסיק בפועל, לפיכך חל מועד תחילת ה"חוק המתקן" לרבות סעיף 13 (א) בנוסח החדש מיום 28 לינואר 2001.

לאור האמור לעיל, אין ספק כי במועד בו ילדה התובעת, סעיף 13 (א) ל"חוק" היה בתוקף בנוסח המתוקן כך גם במועד בו שבה התובעת לעבודתה (10/10/01) וביקשה לממש את זכאותה לקבלת שעת הנקה מידי יום עד למועד בו מלאו לילוד שנה.

למען הסר ספק אף אם נחתם הסכם למתן שירותי כוח אדם בין הנתבעת לבין משרד המשפטים הרי על פי הוראת סעיף 6 שפורטה לעיל אין ספק, כי במועד בו שבה התובעת לעבודתה (10.10.01) וביקשה לממש את זכאותה לקבלת שעת הנקה מידי יום – סעיף 13 (א) המתוקן היה בתוקף שכן נפסק, כי לעניין עובד שחל עליו הסכם למתן שירותי כוח אדם בין קבלן כוח אדם לבין מעסיק בפועל, אשר נכרת לפני יום 19.7.2000 תהא תחילת סעיף זה ביום 28.7.2001 או החל בתום תקופת תוקפו של ההסכם האמור, לפי המוקדם מביניהם, אך לא לפני יום 28.1.2001. (ראה: עסק (ארצי) 1005/02 ההתסדרות הכללית החדשה נ' אורטל שירותי כוח אדם בע"מ (פס"ד מיום 24.6.03).

14. ובאשר להיקף משרתה של התובעת כתנאי לזכאות על פי הוראת התקשי"ר. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובעת עבדה פחות ממשרה מלאה (ראה: מכתבה של אתי שטרית מנהלת משאבי אנוש במשרד המשפטים מיום 27.1.02 צורף לסיכומי הנתבעת) התובעת פרטה שעות עבודתה היומיות בדיון המקדמי בפני כב' השופט מ.כליף מיום 9/10/02. לטענתה, עבדה 7 שעות יומיות. טענה זו, בסופו של דבר לא נסתרה על ידי הנתבעת. כל שטענה הנתבעת, כי התובעת לא עבדה משרה מלאה, ולפיכך אינה זכאית ל"שעת הנקה" על פי התנאים המפורטים בחוק עבודת נשים.

מעיון בתלושי השכר וחישוב שעות עבודתה הממוצעות של התובעת, עולה כי עבדה לפחות 7 שעות יומיות.

בהוראת התקשי"ר הספציפית, אין דרישה של עבודה במשרה מלאה לצורך זכאות לקבלת "שעת הנקה" אלא די במשרה חלקית עד 6 שעות רצופות ליום לפחות.

בנסיבות אלה, זכאית התובעת לקבלת "שעת הנקה" על פי הוראת התקשי"ר ממועד שובה לעבודה עד למלאת היילוד שנה.

15. למען הסר ספק, פסק דין זה ניתן לפתרון הסכסוך בסוגיה הספציפית בנוגע לצדדים בתיק הנוכחי ולסעד הספציפי. אין ללמוד מפסק הדין לעניין החלת תנאים אחרים של הוראות התקשי"ר לגבי עובדי הנתבעת ועובדים אחרים.

16. הסכום שפורט בכתב התביעה המתוקן, לא נסתר על ידי הנתבעת.

בנסיבות אלה, זכאית התובעת לקבלת הסכום שתבעה, ושלא נסתר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד הגשת התביעה עד לפרעון המלא בפועל.

התובעת תבעה בתביעתה, סכום גלובלי, בגין כל התקופה ולפיכך, כאשר לא פורט, ע"י התובעת, השכר הנתבע בגין כל חודש בחודשו, לא מצאנו לחייב הנתבעת בהפרשי הצמדה מיום התגבשות העילה מידי חודש בחודשו.

לא מצאנו כל מקום לפסוק פיצויי הלנת שכר, שכן, התגלתה מחלוקת של ממש באשר לזכאות התובעת ואף אם גירסת הנתבעת נדחתה, אין מקום בנסיבות המקרה הנדון לחייבה בפיצויי הלנת שכר.

17. לסיכום, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סך 4,117 ₪ בגין "שעת הנקה" (שעת העדרות) ממועד שובה של התובעת לעבודה ולמשך 179 ימים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד בו התגבשה עילת התובעת לקבלת מלוא הסכום שתבעה ( היינו לאחר עבור 179 ימים ממועד שובה לעבודה) ועד לפרעון המלא בפועל.

18. הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות בשיעור 750 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד למועד הפרעון המלא בפועל.

19. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

20. המזכירות תמציא פסק הדין באמצעות דואר רשום.


ניתן היום י"ג באייר, תשס"ד (4 במאי 2004) בהעדר הצדדים.






י. גלטנר-הופמן - שופטת נציג ציבור – חזי ירמיהו

ס. שופט ראשי








לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. חוק רישום קבלנים

  2. קבלן לא רשום

  3. חוזה קבלן משנה

  4. הסכם מסגרת עם קבלן

  5. תקלות בדירה של קבלן

  6. קבלן בניין תאונה בעבודה

  7. רווח קבלני - שכר עבודה

  8. תקנות רשם הקבלנים

  9. מסירת דירה מקבלן באיחור

  10. תקנות רישום קבלנים

  11. העלאת סיווג קבלני

  12. תקנות סיווג קבלנים

  13. מהו קבלן בונה ? מס הכנסה

  14. סיווג ג5 - קבלנים

  15. איחור בהודעה לקבלן

  16. חובות לקבלן שנפטר

  17. חברה קבלנית - ביקורת מס

  18. סכסוך בין קבלנים עבודות חשמל

  19. תביעה נגד קבלן שפשט רגל

  20. סעיף 6 לחוק חוזה קבלנות

  21. תביעת קבלן משנה נגד קבלן ראשי

  22. אחריות קבלן ליקויי תכנון דירה

  23. ערעור של הקבלן על גובה הפיצוי

  24. איחור במסירת דירה מקבלן

  25. ביטוח עבודות קבלניות - חריגים

  26. אחריות קבלן משנה – תאונת עבודה

  27. תביעה נגד קבלן למסור דירת קוטג'

  28. סכסוך בין קבלן ורוכש דירה

  29. מחלוקת על זהות דירה מקבלן

  30. חילוקי דעות בין יזם לקבלן

  31. סכסוך בין קבלן לבין מזמין העבודה

  32. השוואת תנאים של עובדי קבלן

  33. ביטוח עבודות קבלניות - קבלני משנה

  34. הסכם עם קבלן לבניית בית מעץ

  35. תביעה נגד כלל ביטוח עבודות קבלניות

  36. תביעה לתשלום יתרת חוב – חברה קבלנית

  37. ההבדל בין קבלן מבצע לבין קבלן בונה

  38. איחור במסירה של דירה - תביעה נגד קבלן

  39. סכסוך על גודל גינה בדירה מקבלן

  40. איחור במועד מסירת עבודה קבלנית

  41. סכסוך בין קבלן משנה לקבלן ראשי

  42. הסכם לביצוע עבודות חשמל עם קבלן

  43. נזקים כבלי חשמל - ביטוח עבודות קבלניות

  44. פיצוי בגין אובדן רווחים עתידיים

  45. קבלן עצמאי / מזמין שירותים - יחסי עבודה

  46. תביעה של משרד חקירות נגד חוקר קבלן עצמאי

  47. דחיית מועד המסירה בגין הזמנת שינויים

  48. חוזה עם קבלן בהליכי פירוק עקב קשיים כלכליים

  49. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות

  50. ערעור קבלנים עצמאים מנהלי פרויקט שיקום שכונות

  51. פיצוי כספי מהקבלן בגין אי התקנת פרקט בדירה

  52. תביעה לתשלום יתרת חוב שחב קבלן ראשי לקבלן משנה

  53. מהו המבחן בפסיקה לקביעת מעמד כ"עובד" או "קבלן עצמאי" ?

  54. תביעה נגד חברה קבלנית בגין שירותי בנייה להקמת בית מגורים

  55. תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות סיווג קבלנים רשומים

  56. השלד של המבנה נבנה כולו על ידי קבלן שאינו רשום דבר שגרם נזקים רבים

  57. חוזה פאושלי מכתיב מערכת הקצאת סיכונים של הקבלן המבצע, מצד אחד, ושל מזמין העבודה, מצד שני

  58. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון