סכום פיקטיבי בחוזה

בהמשך להחלטתי מיום 27.1.04 בה קבעתי קיומו של השתק פלוגתא ביחס לתביעה שהוגשה 31100/01 בכל רכיביה ודחיתי אותה עומדת להכרעה תביעתם הנגדית של הנתבעים 31100.1/01 שיכונו להלן: "התובעים שכנגד" ובהתאם יכונה התובע בתביעה המקורית "הנתבע שכנגד". בתביעתם הנגדית טוענים התובעים שכנגד כי בהסתמך על הקביעות השיפוטיות בנושא הפרת חוזה רכישת הדירה על ידי הנתבע שכנגד כלפיהם זכאים הללו לפיצוי. הפיצוי הנדרש, על ידי התובעים שכנגד בגין ההפרה, מבוסס על הטענה כי בשל הפרת חוזה המכר של הדירה אותה רכשו התובעים שכנגד מאת הנתבע שכנגד ובשל סירובו של זה האחרון לפנות את הדירה על פי חוזה המכר, חובה עליו לפצותם בכל ההוצאות שהן תוצאה מסתברת של ההפרה. אכן, נקודת המוצא להכרעה בתביעה שכנגד הינה כי הנתבע שכנגד הפר את חוזה המכר כלפי התובעים שכנגד נוכח הקביעות השיפוטיות הקודמות שנעשו על ידי כב' השופטת פינצ'וק ובעקבותיה על ידי מותב זה. המחלוקת איפוא מתמקדת בשאלת היקף הפיצוי לו זכאים התובעים שכנגד כנגד הנתבע שכנגד ולא בעצם הזכאות. היקף הפיצוי הנדרש הינו זה המתייחס על ההוצאות שנגרמו לתובעים שכנגד בעטיה של ההפרה ואלה יוצגו להלן: א. דמי שכירות לתקופה של 28 חודש עד להגשת התביעה וממועד הגשת התביעה ואילך עד למתן פסה"ד . ב. פיצוי בגין עוגמת נפש. ג. הוצאות משפט. טענת הנתבע שכנגד הינה כי לתובעים שכנגד רשלנות תורמת בכך שהסכימו ושיתפו פעולה עם הנתבע שכנגד ברישומו של סכום פיקטיבי בחוזה המכר. אכן, אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדה ולפיה הסכימו התובעים שכנגד לרישום לא נכון של סכום התמורה לפי חוזה המכר, ואולם רישומה של תמורה שאיננה תואמת את המציאות לא הייתה הגורם למהלכיו של הנתבע שכנגד ואין כל זיקה בין הדברים לאחר שהוכח בפני כי עוד בשלבים מוקדמים בהרבה למועד הפינוי ברור היה כי שאלת גובה התמורה בין הצדדים אינה שנויה במחלוקת למרות הרישום הכוזב על גבי חוזה המכר. סבורני כי עצם העלאת הטענה בהקשר זה של הדברים מצד הנתבע שכנגד הינה בגדר של עזות מצח , שכן הוכח בפני ללא כל ספק כי הרעיון, היוזמה, התיכנון והביצוע בעניין הרישום הכוזב של התמורה על גבי חוזה המכר מקורם "בבית מדרשו" של הנתבע שכנגד אשר "הגה " את הרעיון "המחוכם " בסיוע יועציו המשפטיים להונאת בת זוגו עימה היה מצוי בהליכי גירושין ואילו התובעים שכנגד נענו לו בתמימות מבלי שהפיקו מהעניין כל רווח כספי. יודגש כי חשיפה זו של מהלך הדברים עומדת בניגוד בולט להצהרתו השיקרית בעליל של הנתבע שכנגד ולפיה היוזמה להצגת תמורה פיקטיבית בחוזה המכר הייתה דווקא של התובעים שכנגד. אני דוחה איפוא מכל וכל את דרך הצגת הדברים כפי שהובאה בסיכומי הנתבע שכנגד בסעיפים: 62-34. אתייחס איפוא לגוף הדברים: חלק התביעה העוסק בדמי השכירות בהם נושאים התובעים שכנגד עד עצם היום הזה לאחר שהנתבע שכנגד סירב לפנות את הדירה נתמך בעדותו של התובע שכנגד מס' 1. לפי עדותו, יש למנות את התקופה לגביה זכאים התובעים שכנגד לפיצוי בגין דמי השכירות החל מחודש פברואר 1999 ואילך שהוא לפי גירסתו המועד המתוכנן לפינוי הדירה וממועד זה נאלץ לשכור דירה בעלות חודשית של 700 דולר לחודש לחודשים פברואר 1999 ועד לאוגוסט שנת 2000 ומאז חודש ספטמבר 2000 ועד למאי 2002 בסכום של 650$ לחודש ולהמשך התקופה עד למועד מתן פסק הדין. אין בדעתי לקבל את חלק הטיעון של התובעים שכנגד ביחס למועד שממנו יש למנות את תקופת זכאותם לדמי שכירות , שכן המועד פברואר 1999 הוא מועד מסירה מוקדם לאמור בחוזה אשר לא הוכח להנחת דעתו של ביהמ"ש , כך שהמועד הנכון להתייחסות כלשהיא הינו החל מהמועד המתוכנן למסירת הדירה לפי חוזה המכר שהוא 31.8.99. במועד זה היו התובעים שכנגד זכאים לקבל את המסירה בדירה ואילו הנתבע שכנגד הפר את חובתו למסירת הדירה (ראה בשנית קביעתה של השופטת פינצ'וק בעמ' 8 שורות 18-8 לפסק הדין) לכן זכאים התובעים שכנגד לפיצוי בגין דמי שכירות לתקופה זו ואילך. מועד סיום הזכאות שנוי אף הוא במחלוקת בין הצדדים שכן התובעים שכנגד שיירו לעצמם בתביעתם הנגדית את הזכות לחרוג בדרישה לדמי שכירות אל מעבר למועד הגשת התביעה (ס' 21 לכתב התביעה שכנגד) ובסיכומיהם הוסיפו על הדרישה את עלות דמי השכירות לתקופה שמיום הגשת התביעה ועד למועד החתימה על תצהיר העדות הראשית של התובעים שכנגד ומעבר לכך 21 חודשים נוספים עד למתן פסק הדין. דרישה זו בהיקפה הנוכחי אינה מהווה חלק מכתב התביעה והתובעים שכנגד לא עתרו בכל שלב שהוא לתיקון סכום התביעה כפי שהיה עליהם לעשות במקרה כזה, לעניין זה ראה רע"א 211/91 גולדין ואח' נ' כלל אינוסטמנט האוס ואח' וכן ע"א 532/86 המועצה לייצור ולשיווק של פרחי נוי נ' פרחי שומרון סלע בע"מ ואח' . אשר על כן, כל חלק טיעוני התובעים שכנגד ביחס לתקופה שמיום הגשת התביעה ואילך נדחה. ראוי איפוא לבחון את השאלה אם הוכיחו התובעים את זכאותם לפיצוי בגין דמי שכירות למסגרת התקופה שמיום 1.9.99 ועד ליום 10.5.01, ובסך הכל תקופה של 20 חודש ו- 10 ימים. ביחס לתקופה זו טוענים התובעים שכנגד כי שילמו דמי שכירות בסך של 700$ לחודש לתקופה שמיום 1.9.99 ואילו לתקופה שמיום 1.9.00 ואילך שילמו דמי שכירות חודשיים בסך של 650$ . עדות זו נתמכת בנספחי י"ז - שלצערי לא סומנו כל אחד בנפרד - ואולם עיון מדוקדק בהם מעלה כי אלה משקפים קיומם של טופסי הפקדה תלת-חודשיים בסכומים שבין 650$ ל-700$ לאורך כל התקופה שמיום 1.9.99 ועד למועד הגשת התביעה. התיעוד של נספח ט"ז 2 משקף קיומו של חוזה שכירות לחלק מהתקופה נשוא כתב התביעה ובה בעת העדרו של חוזה שכירות לחלקה הנוסף של תקופת השכירות. הגם שהתיעוד אינו מלא, עדיין אין בכך כדי לפסול את מהימנות הגירסה . שף שמדובר בתמיכה חלקית בלבד מבחינת הדקומנטציה ולמרות שראוי היה להציג תיעוד כרונולוגי רציף במסמכים , עדיין אין חובה בהצגת תיעוד כזה כתנאי לקבילות הראייה. עדותו של התובע שכנגד מס' 1 לעניין עצם הצורך בהשכרת דירה בעלות כנטען היא עדות שלא הופרכה בחקירה הנגדית , ברמה העקרונית היא נתמכת בטופסי הפקדה המכסים את כל התקופה ובפרטים מדוייקים של המשכיר המופיעים על גבי החוזה , כך שהייתה ניתנת להפרכה בקלות ולמרות זאת לא הופרכה . מכאן, כי מדובר בעדות מהימנה אשר די בה כדי להטות את מאזן הסבירות ולשמש בסיס לקביעת מימצא עובדתי בדבר עלות דמי שכירות לתקופה שמ- 1.9.99 ועד ל- 10.5.01 בהיקף של 700$ לתקופה של עד 1.9.00 ו- 650$ מ- 1.9.00 ועד למועד הגשת התביעה. לסיכום חלק זה של ההכרעה ייאמר כי חלק התביעה העוסק בדרישה לפיצוי בגין דמי שכירות שבהם נשאו התובעים שכנגד מתקבל באופן חלקי. לפי זה , זכאים התובעים שכנגד לפיצוי מאת הנתבע שכנגד בסך בשקלים של 13,817 דולר כפי שערם היציג היום ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל. אשר לחלק התביעה העוסק בהוצאות שנגרמו לתובעים שכנגד - בעניין זה הפריזו התובעים בכך שביקשו לרכז את כל ההוצאות שנגרמו להם במיכלול התביעות המשפטיות הנוספות שהתנהלו בין הצדדים , הגם שלעניות דעתי הוצאות הנוגעות לניהול הליכים אחרים נכון היה לתבוע באותם הליכים ולא כאן. מתוך הנספחים כ' 1 -כ' 7 אשר צורפו לעדות התובעים שכנגד ניתן לייחס אך ורק את נספחים כ' 3, כ' 4, ו-כ' 7 להליכים המשפטיים שנוהלו בתיק שבפני וסכומם הכולל 11,142 ₪. בסכום זה יש לחייב את הנתבע שכנגד כהשבת ההוצאות שנגרמו לתובעים שכנגד כולל מע"מ. עוד זכאים התובעים שכנגד להשבת סכום האגרה ששולם על ידם בגין התביעה שכנגד. חלק זה של התביעה התקבל אף הוא באופן חלקי. אשר לחלקה השלישי של התביעה העוסק בפיצוי בגין עוגמת נפש והועמד על הסך של 50,000 ₪ בעת הגשת התביעה - אין ספק כי במקרה שבפני נגרם לתובעים שכנגד, לבד מהנזק הממוני, גם נזק שאיננו נזק ממוני שמקורו באכזבה קשה שהיא מנת חלקם של התובעים שכנגד אשר עד להגשת התביעה וגם כיום שעה שנכתב פסק הדין לא זכו לקבל לידם את הדירה שרכשו במיטב כספם. זכותם זו נשללת מהם עד היום , הגם שאין כל מחלוקת לגבי בעלותם בדירה אלא שגם לאחר שזכו בפסק דין לפינוי בהליך הנוסף שהתקיים בין הצדדים הצליח הנתבע שכנגד לטרפד את ביצוע פסק הדין ובמקום שבשלב זה יקבלו סוף סוף התובעים שכנגד את החזקה בדירה , גם אם כנגד ערבויות מסוימות עד להכרעה בערעור שהגיש הנתבע שכנגד , נוצר מצב אבסורדי "הפוך" שבו הנתבע שכנגד ממשיך ומחזיק בדירה כנגד איזשהיא ערבות עד לבירור עירעורו ואילו התובעים שכנגד טרם זכו בחזקה. אין זאת אלא כי הנתבע שכנגד , שהינו להתרשמותי איש נוקשה חסר גבולות, המר עד מאד עם התובעים שכנגד והגם שפסיקת הנזק הלא ממוני היא עניין של שיקול דעת במיוחד כשיש גם נזק ממוני , עדיין סבורני כי חובתו של ביהמ"ש במקרה כזה לעשות שימוש בשיקול הדעת המסור לו ולחייב את הנתבע שכנגד בפיצוי משמעותי בגין עוגמת נפש בסכום של 35,000 ₪. לסיכום, התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי. הנתבע שכנגד ישלם לתובעים את הסכומים כמפורט: 1. סך בשקלים השווה ל- 13,817 דולר כפי שערם היציג היום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל בגין דמי שכירות. 2. על הנתבע שכנגד להשיב לתובעים שכנגד את סכום האגרה ששולם על ידם בגין התביעה שכנגד. 3. סך של 11,142 ₪ כולל מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל בגין הוצאות משפט. 4. סך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום בפועל בגין עוגמת נפש. ניתן היום כ"ט באדר, תשס"ד (22 במרץ 2004) במעמד הצדדים עו"ד שוב בשם הנתבע שכנגד ועו"ד יובל בשם התובעים שכנגד. יעל אחימן, שופטת ראיות: 27.1.04 סיכומי התובע עד 12.2.04 סיכומי הנתבעים עד 26.2.04 ב"כ התובעים שכנגד: אני מבקש להורות על עיקול הסכום ששולם על ידי הנתבע שכנגד כאגרה בתביעה המקורית ואמור להיות מושב לו לפי החלטה של ביהמ"ש . ב"כ הנתבע שכנגד: אני מתנגד לכך. התובעים שכנגד חייבים למרשי עדיין 20,000 דולר בערך לפי מה שקבעה השופטת פינצ'וק . החלטה לעקל כמבוקש . באי כוח הצדדים יערכו בשלב מאוחר יותר את התחשיבים ביניהם ובמידה ומובטח סכום פסק-הדין כאן כמובן שהעיקול יוסר. חוזה פיקטיביחוזה